אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף קטז:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף קטז:

דף קטו:

במתני' בנות צלפחד נטלו ג' חלקים בנחלה. אפשר דלהכי

קאמר בנחלה להורות דבנחלת א"י קמיירי כל ג' החלקים כדפירשב"ם ולא תטעה לוממ דחלק בכורה נטלו מהמטלטלים כסברת ר"י א' שמואל לקמן וק"ל: הא דאמר חלק אביהם שהי' עם יוצאי מצרים ולא קאמר בקיצור חלק אביהם וממילא הוה ידעינן דליוצאי מצרים נתחלקה דאל"כ מהיכן בא לאביהם חלק בארץ דהלא לא נכנם לארץ. ואפשר דבא להורות דלא תימא דלעולם לבא"י נתחלק וע"י חזר' בא לחפר אותו חלק והיינו דאחי צלפחד היו להם בנים שנכנסו לארץ וע"י חזר' בא צלפחד ג"כ חלק ועיין לקמן בתוס' ד"ה ובזכו' כו' דף קי"ט ע"א ודוק. ואכתוב עוד שם מזה דברים הרבה בע"ה: והא דקאמר ושהי' בכור נוטל ב' חלקים לכאורה כפל דברים אמורים כאן דהלא כבר אמר וחלקו עם אחיו בנכסי חפר ומאי האי דהדר קאמר נוטל ב' חלקים אפשר לומר דבא להורות דנטלו אע"פ דמת צלפחד בחיי חפר דומי' דחלק פשיטות ולכך הדר וכלל להו בהדדי להורו' דשוין הן וק"ל: בגמר' תנן כמ"ד ליוצאי מצרים נתחלק הארץ הא דלא קאמר כמאן כר' יאשי' כדמצינו בדוכתא אחריתא אפשר דסברה הש"ס דלא אתי' כרשב"א דלקמן דאמר לזה ולזה נתחלק' ודלא כרשב"ם לקמן ולישנא דמתני' מוכח כן מדקאמר' שהיה עם יוצאי מצרים ולא קאמר שהי' מיוצאי מצרים אלא לומר דהרי הוא ככל יוצאי מצרים דאינו נוטל כ"א חלק אחד וכן כל יוצאי מצרים כמו צלפחד לאפוקי לדברי רשב"א דיש יוצאי מצרים דנטלי ב' חלקים כמו יהושיע וכלב ויאיר ומכיר וק"ל. ואף שאין זה דקדוק כולי האי מ"מ נראה לי דיש לדקדק עוד ממקים אחר דאלו לדברי הרשב"א למה לא קחשיב מתני' דילן יהושיע וכלב דנטלו ג"כ ג' חלקים ב' חלקים שהיו מייצאי ומבואי הארץ ועוד חלק אחד מן המרגלי' ובכל אחד איכא חידוש' כמו בבנות צלפחד אלא ש"מ דאתי' דלא כוותי' וק"ל:

הא דהביא' הש"ס המשל דשל ב' אחים ולכאורה שלא לצורך הוא. ונראה דבא להראית לנו בזה דדוקא בשיש להם אבות שיצאו ממצרים לריב"ם (ולרש"י אבי אביהם) הוא דמחזרי' אבל אין להם אבות שיצאו ממצרים הרי החלקים קיימים בידיהם כמו שנטלי דומי' דשני אחים כהנים דודאי בשיש כהנים בעיר אחת ויש להם בנים האי מאן דנותן להם תרומה אינו נותן כ"א לאבות ולא לבנים רק בבואו הבנים לגורן מאן דניתן סבר דהם האבות ומחלק התרומה לחלקים לגברי אבל בהיות שהם שלוחי' דאביהם ע"כ צריכי' האבות לחלוק בהדדי (ודלא כרשב"ם דרצה לדחוק את עצמו ולומר דהתנו בהדדי דמאי תנאי בעי בזה דודאי כל מאן דמחלק תרומותיו אינו נותן כ"א לגברי' וק"ל) אבל בזמן שמתו אבות דהיינו הכהנים ודאי כל אחד זכה בחלקו דומי' דהכי נמי לענין באי ארץ אם אין להם אבות שיצאו ממצרים אזי אין כאן שליחות וכל א' זכה בחלקו וא"כ טובא איכא בין למ"ד לבא"י או למ"ד ליוצאי מצרים ודוק כי עוד אדבר בזה:

בתוס' ד"ה ומחזירין כו' עד והא דפ"ה דראובן ושמעון שיצאו ממצרים כו' לא מיירי בראובן ושמעון אחי' כו' לכאורה יש לדקדק ולומר מאי דחיקא להו לומר כן דהלא מה שכתב הרשב"ם השתא אכתי לא קאמר ר"י אלא מה אני מקיים לשמות מטות אבותם כו' ומקיימין השתא לפרש הקרא דלאלה דלא מיירי כ"א מבאי ארץ עד לבסוף דאמר דנתחלק ג"כ ליוצאי מצרים ודאי חוזר מדבריו שלמעלה. אפשר לומר דבאמת תוס' לאו בלשון קושיא קאמרי דבריהם דהכי קאמרי דאלו אי סבר הרשב"ם כר"ת ע"כ צריכנ' לומר דלא כתב כן לפי האמת במסקנ' דבריו דברי התנ' אבל אי סבר כריב"ם אפשר לומר דאף לפי המסקנ' כתב כן וק"ל:

בא"ד ועוד קשי' לריב"ם דלשמות מטות אבותם משמע אחין דוקא כו' בשלמא לר' יאשי' דלא מיירי מבנים כלל דקרא דלאלה מפרש הוא דהוה כמו כאלה ודאי דלא יתפרש מטות אבותם באחין דוקא דמהיכי תיתי דבאחין מיירי דאלו התם בעדות לא יתפרש באחין אלא מדכתיב בנים בהדי אבות ולא כתיב אב על בן ש"מ דבתרי אבות בהדי שני בני אחי' קמיירי כדאי' התם בסנהדרין ולהכי לדברי ר' יונתן דמחבר נמי בנים בהדי אבות ע"כ גם באחין דוקא מיירי ודיק ודלא כמהרש"א:

והנה יש לי לדקדק אמאי דהקשו מאי בנייהו והלא טובא איכא בנייהו בזמן שיצא אב ובנו ממצרים בני כ' ומתו במדבר והנכד נכנס לארץ דאלו ליוצאי מצרים נוטל ב' חלקים חלק א' משום אביו וחלק ב' משום אבי אביו ואלו לבאי ארץ לא נטל כ"א חלק א' ודוק:

עוד איכא בנייהו נ"כ הא מילתא והוא בענין בנות צלפחד דקמן דאלו למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה לא נטלו חלק בכורה כ"א מנכסי חפר ולא ממה דירשו מאחי אביהם דהלא מאתו ירשו ולא מחפר. ואלו למ"ד לבא"י נתחלקה נטלו ג"כ מלק בכורה מנחלת אחי אביהם דהלא קודם שבא אותו חלק לאחי אביהם כבר זכה בו חפר מקידם ואח"כ ירשו בניו ממנו וא"כ כבר זכה צלפחד בחלק בכורה בעודו ביד חפר אביו ודוק היטב. ובלמוד הישיבה מצאתי ישוב אחד לקושי' זאת והוא דסברו התוס' הוא דע"כ צריך להיות דבר וחילוק אחר בין אי ליוצאי מצרים או לבא"י נתחלק' דאל"כ מאי קאמרה הברייתא לקמן והש"ס מפרש' דמשה היה מסופק בבנות צלפחד בענין חלק בכורה והיינו אי א"י מוחזק' או לאו הלא ה"ל למשה להוכיח לעצמו למ"ד לבא"י נתחלקה דע"כ א"י מוחזקה היא דאל"כ למאי כתב לן קרא לאלה תחלק הארץ ולא די ליה במאי דכתב לשמות מטות אבותם כו' אלא ע"כ דאיכא בנייהו עוד דבר אחר ולכך היה משה מסופק בדבר ודוק היטב:

הנה מצאתי דלמ"ד לבא"י לא סבר למעוטי פסולי' או טפלי' כדסבר ר' יאשי' דדרש קרא דלאלה כפשוטו ולכאורה קשה א"כ דה"ל לתיס' לומר עוד דהא מילתא א"ב ג"כ רק דאיכא למימר דקושי' התיס' אינה כ"א למ"ד לבא"י לא ה"ל למכתב כ"א לשמות מטות אבותם ולא קרא דלאלה וא"כ לא קשה וק"ל: לפי מאי דמשמע מדברי הר"א מזרחי דלא איירי במילתא דרש"י כ"א בדלא יהיו אביהם בני כ' בצאתם ממצרים דאי הוה בני כ' לא היו חוזרים אצל אבי אביהם א"כ אפשר לומר דלהכי לא כתיב בקרא לשמות מטות אבות אבותם לימר דלאו לעולם חוזרים אצל אבות אבותם אלא דוקא בזמן שהאבות לא הי' בני כ' בצאתם ממצרים וק"ל:

בא"ד ע"ב ועוד הקשה דמאי פריך לקמן כו' אפשר לתרץ קושי' זאת ולומר דלקמן לרשב"א פריך ולדידי' לית ליה חזרה וק"ל:

בגמרא לאלו ולאלו כו' הא כיצד היה מיוצאי מצרים כו' היה מבאי הארץ כו' מכאן ומכאן כו' ודאי אלו הוה אמר בלחוד' לאלו ולאלו כו' ה"א דצריך להיות מיוצאי מצרים והיינו אביו וגם יבא לארץ ובחסר חד מני' לא נטל כלום לכך הוצרך לפרש הא כיצד כו' והוצרך לומר נ"כ מכאן ומכאן כו' דאל"כ ה"א דאפ"ה אינו נוטל כ"א חלק א' והנה נראה לי לומר דהא דאמרה הש"ס מכאן ומכאן כו' באדם א' קמיירי כדכתבו תוס' והא דאמר מתחלה לאלו ולאלו כו' מיירי בב' בני אדם ולכך הוצרך לומר תרווייהו וק"ל:

ודא דמסיים ואמר מרגלים יהושי' וכלב נטלו חלקם ולכאורה גם הרשב"א קאמר דבר זה ואם כן יש לדקדק מאי דביקות יש לדבר זה עם דבריו הקודמים. לכך אמינא דאפשר לומר דבזה רצה לתרץ מאי דהקשו תוס' ז"ל ותימא דא"כ יהושיע וכלב כו' עד לבסוף שתירצו דה"ק קרא כו' וקושי' זאת לא קשה כ"א לדברי רשב"א הואיל דלדידי' מיירי הכתובי' באדם א' נ"כ שהי' מיוצאי מצרים ומבאי ארץ ויהושע וכלב מחמת ביאתם לארץ נמנו כו' וק"ל:

והנה הש"ס לקמן קא יליף דיהושע וכלב נטלו חלק מרגלים מדכתיב חיו ואי חיו ממש הוא כבר כתיב לא נותר מהם איש כו' וכן איכא למימר ולהקשות א"כ אפכא לפי מאי דמפרשי תוס' בתירוצם דה"ק קרא ובאלה לא היה איש כו' שהיה ראוי' שתגזור עליהם כו' דהלא כבר כתיב יהושיע וכלב חיו מן האנשים כו' אבל באשר נאמר דאותו חיו לאו ממש הוא כ"א שנטלו חלקם א"ש ולכך הוצרך רשב"א לסיים כן בדבריו ודוק:

עוד בגמ' מאי דמשמע דהאי לשמו' מטות כו' הא דנטר עד הכא אפשר לומר דלא הוה קשה ליה אא"כ בדברי הרשב"א דאמר לאלו ולאלו כו' כדי לקיים ב' מקראות אלה דהנה באמת לדברי ר' יונתן ור' יאשי' יש ליתן טעם במאי ובאיזה סברא פליגי דר' יאשי' קא נקט קרא דלשמו' מטות אבותם לעיקר ולאלה לדרשה ור"י אפכא דהנה מצינו סברות במפרשי תורה דאפי' אי לא חטאו ישראל במדבר אפ"ה לא באו לארץ דדור רביעי ישובו הנה כתיב ועיין בעדיו' מאי דהביאו בשם הראב"ד ושארי גאונים והא דתלה הכתוב עכובם למדבר משום חטאם עילה מצא וכדי להפיס דעתם דעת ישראל באותו זמן. אבל לפי הנגלות לעינינו ודאי חטאם גרם כל אלה וזולת זה היו באים לארץ וירשו את חלקם לכך אפשר דר' יאשי' סבר אלו לא חטאו היה באים לארץ וא"כ ע"כ להם ניתן הארץ ולהם נתחלק לכך נקט קרא דלשמו' כו' לעיקר ולאלה לדרש' ור' יונתן מצי סבר כדעת המפרשים דאפי' לא חטאו לא היה באים לארץ וא"כ ע"כ קרא דלשמו' מטות כו' לאו כפשוטו נאמר דהלא לא להם ניתן הארץ אלא ע"כ לחזרה אתי' וא"כ לדידהו ליכא למקשה ממאי דהאי כו' דהלא הם לאו מכח רומי' דקראי פרשי כן רק מכח סברא משא"כ רשב"א דמכח רומי' דקרא דחק את עצמו לקיים את ב' מקראות ולא מכח סברא שפיר קא פריך ממאי כו' ודלמא לשבטים קאמר וא"כ אין כאן רומיא דקראי וק"ל: עוד בגמרא א"ל אביי לר"פ בשלמא למ"ד ליציאת מצרים כו' היינו דכתיב כו' אלא למ"ד לבאי הארץ מאי לרב תרבו נחלתו קשיא הנה בכל מקום דרכי לדקדק על לישנא דבשלמא אשר אומר המקשן קודם קושיא שלו. ואף הכא נימא אחר שנדקדק תחלה במאי דאמר מתחלה היינו דכתיב כו' ונקט לכוליה קרא ובסיימו לא נקט אלא חדא מילתא באומרו לרב תרבו נחלתו ולא נקט נמי למעט תמעיט דלכאורה משמע מטה דלא קשה מידי עליו. ונאמר דבאמת דעיקר קושיתו הוא אינו אלא הואיל דכבר כתיב לאלה א"כ למאי צריך עוד לומר לרב תרבו נחלתו כמו שכתב הרשב"ם ובאמת אי משום הכי לא הוה קשה אמאי דקאמר ולמעט תמעיט דאי לא הוה כתיב למעט תמעיט ה"א לבאי ארץ נתחלקה מקרא דלאלה וגם ליוצאי מצרים מקרא דלשמות מטות כסברת הרשב"א לכך הוצרך לומר למעט תמעיט ולרשב"א ודאי לא שייך לומר למעט תמעיט דהלא כולו שקלו בין באי ארץ ובין יוצאי מצרים וק"ל וא"כ לא קשה ליה רק מאי דאמר לרב תרבו. ולכאורה הוה אפשר לומר דגם לרב תרבו אינו מיותר דאי מקרא דלאלה הוה אפשר לומר דצריך להיות בי' תרווייהו והיינו דיהיה מן יוצאי מצרים והיינו אבותיו מקרא דלשמות מטות וצריך להיות ג"כ מבאי ארץ מקרא דלאלה לכך צריך למכתב לרב תרבו להורות דמצינו לפעמים רבוי לאחד מלחבירו ואי כולם כהדדי נינהו דצריכנא להיות מתרווייהו אין כאן רבוי. הנה כי כן הי' אפשר לומר ולתרץ יתור' דקראי נ"כ אליבי' דר' יונתן כי באמת נראה דגם לר' יאשי' צריכנא לתרץ יתורא דקרא כן כי גם אליבי' קשה ל"ל קרא דלרב תרבו כו' אחר שכתוב לשמות מטות כו' כקושית הריב"ם בתו' רק אם נאמר דר' יונתן באמת תרווייהו בעי והיינו שצריך להיות מיוצאי מצרים והיינו אבותי' ומבאי ארץ (כי כן נראה לי באמת ודלא כסברת ר"ת לעיל דוק) א"כ הדרא קושיא לדוכתא לרב תרבו כו' ל"ל לר' יונתן אבל לר' יאשי' ודאי נראה דלא צריך לתרווייהו רק אם הוא או אבותיו מיוצאי מצרים סגי אע"פ שאינו מבאי ארץ ויש קצת הוכחה דר' יונתן תרווייהו בעי מדאמר רשב"א לעיל דברים כפולים כיצד היה מיוצאי מצרים כו' היה מבאי ארץ כו' דמשמע דשמע מן אחד מבר פלוגתיה דצריך לתרווייהו לכך קאמר דאינו אמת דלא צריך אלא למילתא חדא ואי הוה אפשר לומר א"כ דר' יאשי' צריך לתרווייהו והיינו דאע"פ דהוא מבאי ארץ צריך להיות ג"כ מיוצאי מצרים אם כן הוה אפשר לומר דר' יונתן לא בעי תרווייהו ולא הוה קשה מידי א"כ לר' יונתן ולר' יאשי' הוה קשה אבל אחר שלר' יאשי' ניחא דהוא לא בעי לתרווייהו א"כ ע"כ ר' יונתן תרווייהו בעי א"כ לדידיה קשה כן העליתי לפני תלמידי בדרך צחות ולחדודי:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה