כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קיב.
בגמר' וכי מנין ליאיר כו' מה שהקשו תוס' למ"ד לבאי
הארץ נתחלקה אמאי לא היה ליאיר אפשר ליישב דמ"מ קשה לן אחר דחזינן דקחשיב הכתוב מה דהי' ליאיר נחלה מרובה מכל אנשי שבטו ונם מאביו ואי לאו דהוה ליה ירושה מאשתו או מאמו למה היה ליה נחלה מרובה כזה (וכי לא היה אדם אחר שנכנס ג"כ לא"י עם אביו) מחמת עצמו אלא ע"כ דאתי' ליה בירושה וק"ל:
ומאי דמקשי' תוס' בדבור שאחר זה דהא היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן ליה בלאוי יתיר' איכא למימר דשאני הכא דע"כ אף דאתי' לסבת הבעל מ"מ גם ללאוי יתיר' אתי' דע"כ לדברי הכל ובאין ספק אף דלא אמרינן דבעל ירית או דירית מ"מ האשה עובר' בתרי לאוין ועשה וא"כ ויזיכא למימר דמעולס לא אתי' לסבת הבעל ולא אתי' כ"א ללאוי יתיר' דהא השתא נמי ללאו יתיר' קאתי' משא"כ במקומות אחרי' בזמן דאיכא למדרש לא אתי' ללאוי יתיר' כלל ולא מלקינן כ"א אלאו אחד ודאי אמרינן היכא דאיכא למדרש לא מוקמינן ללאוי יתיר' ולא מלקינן עלי' ודוק: אמר אביי סוף סוף כו' נראה דשפיר גרסינן א"ל אביי כדגרסי תוס' ואביי בא לתרץ קושי' דר"פ אבל לא גרסינן אי ס"ד דבעל לא ירית כאשר הביא הרשב"ם בשם יש גורסי' והכי פירושו דהנה כל קושי' דר"פ הוא מקראי דנביאי' דפנחס ודיאיר. ובאשר נאמר דהתנא קבלה הוה לי דמעשה דלשם כך הוה דנסיב פנחס אתת' ומתה וירש אותה וכן ביאיר וא"כ אין להקשות מהשתא מנ"ל דבעל ירית אתתי' דהלא מצינו כן בפנחם וביאיר רק דא"כ קשה מאי ואומר דקאמר התנא ומביא האי דיאיר אחר דהביא מפנחס וכבר אמרנו דהיה קבלה בידו דההיא מעשה הוא דירית את אשתו וזהו דרצה אביי לתרץ דלכך הביא האי דיאיר לומר לן דהאי בת דירתה ב' מטות צריכ' להינסב לגבר דאתיא נמי מתרי מטות וכמו דהוה ביאיר ולכך הביא מעשה דיאיר כן אפשר לומר בדרך האפשר ולא בהחלט ומ"מ נראה דכן הוא דעת הרשב"ם דהתנא קבלה היה בידו דירית פנחס את אשתו וכן יאיר ולכך כתב והתנא עצמו לא נתכוון לדרוש ייתור קראי אלא ה"ק מנין היה לו לפנחס כו'. והוצרך לכך דלפי גירסתו ופירושו קושי' דר"פ לית לה תירוצא ודוק: