כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קיא.
בגמר' ושאני הכא דאמר קרא ממטות מקיש כו' הנה יש
לדקדק א"כ דאית ליה תנא דברייתא ההיקש למה נקט הק"ו בדבריו דהלא הכל נוכל למילף מהיקש דממטות דהבן יורש את אמו ודקודם לבת. ואפשר לומר דאי לאו הק"ו ה"א דאדרבה מהיקש דמטות נילף דבת קודם לבן ונפרש ההיקש הכי דמה מטה האב בן קודם לבת אף במטה אם בת דכתיב' בקרא תהיה קודם לבן וההיקש' לא אתי' כ"א דלא נאמר דיהי' שוין בירושה או דלא נימא דהבן לא יורש כלל אבל לעולם בת דכתיב' בהדי' תהי' מוקדם לבן דלא כתיב ואפ"ה יתפרש ההיקש היטב לכך הוצרך לק"ו ומק"ו אתי' לן בודאי דהבן לכל הפחות יורש בשוה עם הבת וא"כ כשאח"כ בא ההיקש להקדים אחד לחבירו ע"כ להקדים בן לבת אתי' וק"ל:
והנה הא דאמר ואין לי אלא בת בן מנין יש ליתן טעם לס"ד דידי' דאחר דהבן מיסב נחלה לא יירש אותה משא"כ בבת דנוכל לעשות דלא תסוב הנחלה והיינו כשמנסבינן לה לגברא דמשבט אמה וק"ל:
מציגו כמה אמוראי' בדין הזה דהוה בעי למעבד עובדא כר' זכרי' בן הקצב ואף דהוא יחיד נגד הרבים וגם נגד סתם מתני' דילן נראה דמשים דקשי' להו אי דרשינן מטות א"כ גם האם תירש את בנה וכדמקשה לקמן דף קי"ד עד דהוצרך לומר מתני' איני יודע מי שנאה והם לא העלו על דעתם הא דמתרץ הש"ס יורש' ולא מורש' וק"ל. ובזה מתישב נמי הא דר"ה ב"ח אמר משמי' דר"ה אמר רב הלכה כר"ז בן הקצב ואח"כ אמר הש"ס משמיה דרב דאין הלכה כר"ז וכי ר"ה ב"ח שקורי קא משקר אבל למאי דכתבתי ניחא דבאמת רב אמר הלכה כר"ז בן הקצב לענין מאי דאמר דאין האם יורש את בנה ודלא כריב"ש דלקמן דדריש מהיקיש' דמטות דהאם יורשת את בנה וגם אמר דאין הלכה כר"ז לענין דלא דריש מטות כלל לענין אקדומי בן לבת בנכסי אם ואלו ואלו דברי אלקי' חיים וק"ל:
בגמר' גשש' אמר ליה דין שיעור' כשק כו' לכאורה תמיה לן מאי רצה ר"י בזה דגשש' לגולתי' לראות' אם היא יפה או לא ואמר דין שיעוריה כשק ומאי רצה בזה ונראה דאחר דשמע משמעי' דאמר גולתי' יאי לא ידע אם הוא יאי ממש ולעולם לאו ת"ח הוא דיהי' לו מלבוש של ת"ח או אם רצה דהוה יאי לענין דהוא ת"ח ויש לו מלבוש של ת"ח ולכך גשש' וכשראה דלאו יאי ממש הוא א"כ ע"כ דהוה כמו טלית של ת"ח ות"ח ממש הוא ולכך מהדר אבתר' עד דבעי מני' את בעיתו וק"ל. ועיין בדרוש שלי. והנה יש לדקדק קצת לריב"ש דלקמן דאמר דהאם יורש' את בנה א"כ מנ"ל הילפות' דהכא דבת יורש' שני מטות משום דהבת יורש' את אמה ודלמ' הא דכתיב מטות דיורש' שני מטות מיירי דנסבה משבט אחר את אישה ומת אישה וירש בנה את אביו ואח"כ מת אותו בן וירש' אמה את בנה שהוא משבט אחר ודוק כי יש ליישב דלדידי' ג"כ הואיל דהאם יורש את בנה ממילא גם הוא יורש אותה וע"כ לא קבעי הש"ס מנ"ל אלא הואיל דאמרינן דהיא אינה יורשת אותו. אבל א"כ ק"ק למאי הוצרך ריב"ם ליתן טעם אדבעי מנ"ל דהא כבר יש טעם גדול בזה דאמרנו וק"ל:
ברשב"ם ד"ה בת יורש' כו' וכשנישאת אמה לאבי' היה לה אחין כו' הא דהוצרך לכך ולא קאמר דאמה נשא' אבי' משבט אחר דעדיין לא נצטוו' על כך עד עתה י"ל לאחר דלא מצינו דהיו באים לעורר אירושת הבנות כ"א אבנות צלפחד והן עדיין לא נשאו לגוברין וא"כ ודאי לאו עלייהו נאמר קרא דוכל בת יורש' ולא קמזהר כ"א מכאן ולהבא ולכך הוצרך רשב"ם לפרש היאך יבא לידי כך אם לא בדרך הזה ודוק אבל יש לדקדק א"כ מאי האי דמקשה לעיל דף ק"י ר"פ לאביי איכא בן ובת לא האי לירות כול' אלא כי הדדי לירת' הלא א"כ לא משכחת להא דפירש רשב"ם דהוה אפשר לאנסובי בת לחד מבני שבט אחר ודוק:
עוד אפשר לדקדק קצת מנ"ל דבת יורשת את אמה מדכתיב מטות דלמא הקרא מיירי דכבר נשא בן ראובן את בת שמעון ומתה בת שמעון דרש בעלה אותה וא"כ בת ראובן יורשת שתי נחלות משתי מטות וי"ל דזה לא מיקרי שתי מטות דהלא כשהוסב הנחלה כבר לאבי' הוה כאלו הוה שלו מעולם ואח"כ כשהיא יורשת את אבי' הוה כאלו יורש' מטה אחת ולא שתים וק"ל: בתוס' ד"ה מקיש כו' עד ור"י אומר כו' היינו משום דמכח אבו' דחמי' קאתי כו' קשה לי לדבריו א"כ מנ"ל דבת יורש' שתי מטות אי משום דכתיב מטות דלמא מאי דהוה יורש' מכח אבוה דאמי' קאמר קרא יורש' שתי מטות אבל לעולם לאמה אינה יורשה ודוק:
בא"ד בסופו ומיהו אפילו למ"ד לא אמר דיו איכא למימר מילתא דאתי' בק"ו טרח וכתב לה קרא ע"כ קשה לי דמ"מ מאי מקשה הש"ס לקמן ותנא דידן ממ"נ אי דריש מטות כו' לימא דלעולם לא דריש ואפ"ה בן קודם לבת כקושי' הרשב"א דהכא דוק:
בגמר' יכול אף היא תירשנו הנה מה שהקשו תוס' דא"כ למה לא קפיד הכתוב אסיבת האשה יש ליישב דע"כ לא קפיד אלא אאשה דודאי תסוב הנחלה במותה או לבעלה או לבנה משא"כ אאיש דבזמן שיהי' לו בן לא תסוב נחלתו משבטו וק"ל: