אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף צד.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף צד.

דף צג:

בגמרא מאי לאו ה"ה לחטי' ולשעורים. אפשר לומר דלכך קס"ד

דה"ה לחטי' ולשעורים דטפי מחיל אינש בזמן שהמקח שוה הרבה מבזמן שאינו שוה הרבה וא"כ עדשים שאינם שווים הרבה צריך לקבל עפרורי' מכש"כ בחטים ובשעורים דשוים הרבה וקמשני דבעדשים דוקא וק"ל: עוד בגמרא תיפשוט מינה חיטי ושערי דעפרורית לא מקבל. אפשר לומר דבא לדקדק דאפילו בפחות מרובע לא יקבל בחטי ושערי דאל"כ הל"ל לאשמעונן בעדשים דמקבל קטנית והוה שמעינן במכש"כ דיקבל עפרורי' דהואיל דבעפרורית איכא טעמא רבה בעדשים דיקבל וא"כ במכש"כ דקטנית אתי' דמה התם דאינן שכיח בעדשים מקבל מכש"כ עפרורי' דשכיחי' מכש"כ דצריך לקבל אלא ע"כ דבא למעט דבחטי ושערי אפילו בפחות מרובע עפרורית לא יקבל וקמשני ליה עדשים אצטרכא ליה כו' דוק:

והנה מצאתי בסמ"ע דבדעשי' מקבל קטנית אפילו בטפי מרובע ולא ידעתי מנין לו זה וגם דא"כ ה"ל להש"ס לתרץ עדשים אצטרכ' ליה דדוקא עפרורית לא יקבל כ"א רובע משא"כ קטנית דצריך לקבל אפילו טפי מרובע דוק: ומצאתי עוד בטור דכתב בשם הרמ"ה דלא מיירי מתניתין דילן כ"א בדאמר פירות סתם ולא אמר פירות אלו או אמר פירות אלו יפות הוא דצריך ליתן ליה פירות יפות ומקבל כשיעור דבמתני' אבל אם אמר פירות אלו אפילו כולן מתליעו' הגיעו דומיא דלקמן ביין א"כ קשה מאי מקשה הש"ס מהא דבורר צרור דלמא התם מיירי בשכבר מכר פירותיו החטים ואמר פירות אלו דצריך הלוקח לקבל צרורות ולכך נותן לו דמי חטין דוק. ואפשר לומר דע"כ לא קאמר הרמ"ה אלא בדבר דדרך להיות מעורב בו רק דמחולקין בין רב למעט אזי אמרינן בדאמר פירות אלו יקבל כמו שהם הואיל דעלה על דעת הלוקח דיהי' בו אות' פסולת דאינו שכיח להיות בו כלל אפילו בדאמר פירות אלו לא יקבלנו הלוקח הואיל דלא עלה על דעתו שיהי' בו כלל מאותה פסולת וק"ל:

וכן יש לתרץ אמאי דכתב הרשב"ם לקמן דיש בין דינא לקנס' דאי ידעינן בודאי דלא עריב ללישנ' דקנס' צריך לקבל אפילו בטפי מרובע א"כ לכאורה דומיא דהכי נימא בעפרורית אפילו לא הוה שייכי כלל בחטים דאי ידעינן בודאי דלא עריב אפ"ה יקבלם הלוקח וא"כ למאי הוצרך הש"ס לעיל לתרץ עפרורי' פחית מרובע לימא דשם מיירי דידעינן בודאי דלא עריב ולכך צריך הבורר לשלם לו דמי חטי'. וא"ת דהש"ס מתרץ שם אליבא דלישנ' דדינ' כן מ"מ קשה לן על פסקי הלכה שלנו דכבר פסקו כלישנ' דקנסא ואפ"ה פסקו הא דבורר צרור ודבחטים צריך לקבל פחות מרובע קטנית ומנ"ל לומר כן דלמא מעולם אינו צריך לקבל בחטים אפילו צרור א' ואי משום הא דרבה דלמא שם מיירי בדידוע דלא עירב ולכך צריך הלוקח לקבל והבורר צריך לשלם ואפשר נמי דזהו דכתב הסמ"ע ולענין עפרורית בחטים איכא מ"ד דאפילו בפחות מרובע לא מקבל ע"ע והש"ך הקשה עליו ולמאי שכתבתי א"ש (ובאמת אפשר דזהו טעמו דהרמב"ם דלא כתב דמקבל בחטי' עפרורי' אפילו בפחות מרובע והפוסקים הקשו עליו ע"ע ובמאי שכתבתי א"ש וק"ל) ולפי מאי שתרצתי לעיל יתורץ גם זה דאי אית' דאינו צריך לקבל אפילו צרור א' בסתמ' בחטי' דאינו שכיח א"כ אפילו בידעינן דלא עירב כלל אינו צריך לקבל הואיל דמעולם לא עלה על דעת הלוקח דיהי' בו אפילו צרור א' לכך הוצרך לתרץ דפחות מרובע צריך לקבל דשכיח להיות בהם עפרורית בפחות מרובע דוק:

ומצאתי בר"ן דפליג על הרשב"ם בזה דבנמצא בו טפי מרובע אפילו בידוע דלא עירב כלל אפ"ה ימעטנו עד רובע ואין בין דינ' לקנס' אלא דללישנ' דדינא צריך לנפות את כולה אפילו בדידעינן דלא עירב בו כלל וללישנא דקנס' אינו צריך כ"א למעט ולהעמיד' עד רובע. וא"כ יש לדקדק מאי מקשה מכלאי' מת"ק דאמר ימעט דלמא לעולם רובע דכלאי' כיתר מרובע דהכא רק דמיירי בדידעינן דלא עירב בו כלל לכך ללישנא דקנס' א"א למקנסי' דצריך לנפו' כולה כ"א רצריך למעט ולהעמיד' עד פחות מרובע דוק ואפשר לומר דלהר"ן יפרש כדמפרש הרשב"ם דללישנא דדינא קא מקשה ולא ללישנ' דקנס'. או אפשר דאפילו ללישנא דקנס' או אפשר דאפילו ללישנא דקנס' קנסינן ליה הואיל דזרען ולא עיין עליהם לבור אותן כהוגן וק"ל: עוד יש לדקדק קצת אחר שכתב הרשב"ם דללישנא דדינא הוה מצי לתרץ דלא דמי כו' אלא עדיפא מינה קמתרץ לי' וכן התוס' כתבו דלא דמי כו' וא"כ יש סבר' לומר דלישנ' דקנס' אית ליה נמי לישנא דדינא רק דמוסף הוא אלישנ' דדינא דאף במקום דאין שייך בו דינא כמו בכלאי' כאשר כתבנו או במקום אחר כדומה לו מ"מ בדשייך לומר קנס' אמרינן ליה משא"כ הלישנא דדינא דלית ליה כלל קנס' וא"ה יש לדקדק על פסק שלנו דפסקינן כלישנא דקנס' ובדידוע דלא עירב צריך הלוקח לקבל אפילו ביותר מרובע כמו שכתב הרשב"ם ולהר"ן צריך לקבל רובע מיהא ומנ"ל לומר כן אי משום דפסקינן כלישנ' דקנס' הלא כבר כתבנו דלישנ' דקנס' אפשר דסובר נמי לדינ' היכי דשייך. ואפשר לומר הואיל דמספק' לן דבר זה הדרינן לכללן לפסוק לקול' דנתבע וזהו הטעם עצמו דפסקינן כלישנ' דקנס' כמו שכתב הרא"ש אבל מ"מ הרשב"ם והר"ן לא יתורצו בזה דהם כתבו בהדי' כאלו הדבר ודאי להם דמילת' דא איכא בנייהו ולמאי שכתבתי איננו ודאי:

ואפשר לומר מקושי' הש"ס דלקמן דמקשה מדתאני רבין ומאונא' וממקבל ושם יפורש לפע"ד דקושיתו הוא ללישנא דקנס' דהאיך תאמר דהטעם דר"ה הוא משום קנס ולא משום דינא הלא בהני ע"כ הטעם הוא משום דינא וא"כ מהיכא תאמר דאין הטעם דר"ה משום דינא וא"כ אי איתא דלישנא דקנס' אית לי' נמי משום דינא א"כ לא היה כאן קושי' כלל וק"ל:

עוד בגמר' לא רובע דכלאים כי רובע דהכא דמי כו' ק"ק א"כ לוכח אפכא דאם בא לנפו' ינפה את כולו דאל"כ ה"ל לרבנן לאשמעינן רבותא דאפילו בטפי מרובע ימעט והכי הל"ל כל סאה שיש בה רובע או יותר מרובע ימעט אלא ע"כ דביתר מרובע גם הם סוברים יבור ד"ל וק"ל:

בתוס' ד"ה סאה שיש בה רובע כו' עד בסופ' והוה מצי לשנוי כו' יש ליתן דביקות להקודם הכי דהשת' שכתבו דלא מיושב שפיר ללישנא דדינא דלא דמי כתבו והוה מצי לשנוי דבאם היה אפשר לומר דדמי לי' א"כ לא הוה מצי לשנוי דסבר כר"י דהיה אפשר לומר מנא לך דטעמי' דר"י משום קנס' דלמא טעמי' משום דינא אבל השתא דכתבו דלא שייך בי' רינא א"כ ע"כ טעמיה דר"י לסברתו דהשתא משום קנס' וא"כ הוה מצי לשנוי דסבר כר"י וק"ל. ובזה איכא לפרש בסמוך לישנא דאא"ב ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה