כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף צג:
בגמרא מאן י"א כו' אפשר דלא רצה להעמידו בדר"נ אחר דחזינן
בב"ק דף נ"ג ע"א דלא מחייב ר"נ למאן דהניח אבן ע"פ הבור בכולו משום דהוא גרם לכולי' היזק ע"ש וקצת יש לדמותו לדהכא ודוק:
עוד בגמרא אלא לאו הוצא' איכא בינייהו יש לדקדק אחר דחזינן דת"ק לא קמיירי כלל מזרעוני גינ' לפי הס"ד דתרי תנאי איכא במתניתין ואפ"ה רצה לומר דפליג הת"ק ארשב"ג בזרעוני גינה בענין הוצאה וע"כ מדיוקא דזרע פשתן דנקט ת"ק בעי למנקט כן. א"כ אף אנן נימא אפכא דמעולם לא קמפלגי בזרעוני גינה אלא בזרע פשתן ומדיוקא דזרעוני גינה דנקט הרשב"ג בעינן למנקט ולדייק כן ונאמר דפליגי בהדא מילת' דלת"ק לא אזלינן כלל בתר רובא וסבר דרובא דזריעה עדיף מרובא דאינשי ואפ"ה לא אזלינן בתרי' ומתיב' אפילו דקאמר ת"ק קאתי' לן כן כדפירש הרשב"ם לעיל ורשב"ג סבר דאזלינן בתר רובא ורובא דאינשי עדיף מרובא דזריעה ולכך אינו חייב באחריותו ונ"מ בשנתן לו דמי זריעה דלת"ק חייב באחריותו ולרשב"ג אינו חייב באחריותו הואיל דרוב וחזקה נגד הדמים כדלעיל בתו' ד"ה ולחד ומלישנ' דרשב"ג אתי' לן כן שפיר מדקאמר זרעוני נינה שאינן נאכלים חייב באחריותו דדייק לן אבל בזרע פשתן אינו חייב ודומיא דזרעוני גינה דייק לן מה התם בזרעוני נינה ודאי יהיבלי' דמי זרע דלאכילה אינן ראוי' דליהב לי' דמי אכילה דומיה דהכא בזרע פשתן דאתי' מדיוקא אפילו נתן לו דמי זריעה אינו חייב באחריותו דוק: עוד היה אפשר לומר דאיכא בינייהו דת"ק סבר זרע פשתן אפילו לא זרען עדיין אינו חייב באחריותו ואינו חייב להחליפן ולכך הקדים לומר וזרעום ולא צמחום למאי דאמרם ואפילו זרע פשתן כדכתבתי לעיל במתני' ורשב"ג סבר דוקא בדזרעם אבל אם לא זרען עדיין אומר לו הלוקח צא ואכול אתה כרב בשור לחריש' ויש לן לומר כן לרשב"ג הואיל דתנ' בתר' לטפוי קאתי וק"ל:
עוד היה אפשר לומר אחר דראינו בתוס' ד"ה לעיל במתני' זרעוני גינה כו' דכתבו בתירוצם הב' דמיירי דאיגלאי מילת' למפרע דלא היו ראוי' לזריעה כלל כו' דאל"כ יכול לתלות המוכר בזמן הזריעה כר"ל בב"מ דאמר כן א"כ אף אנן כאמר דילמ' ת"ק ורשב"ג במילת' דר"ל' קמפלגי אם יוכל המוכר לתלו' בזמן הזריעה או לא דת"ק קמיירי דוקא בזרעי' שידעינן בודאי שאינן ראוי' לזריעה בהכי חייב באחריתו אבל אי לא ידעינן בודאי יוכל המיכר לתלות בזמן הזריעה ורשב"ג פליג עליו ולא סבר כסבר' הר"ל או אפכא וק"ל:
במתני' המוכר פירות לחבירו ה"ז מקבל עליו רובע טנופת לסאה כו' הנה כבר פירש רשב"ם בסיפ' דקתני למרובין דהיינו עשר למאה וה"ה אחת לעשר וכן ודאי אמרינן ברישא דנקט למועט דה"ה למרובים מ"מ אפשר ליתן טעם למה תנא ברישא המועט ואח"כ במרובין ונראה דבריש' רבות' קמ"ל ובסיפ' רבות' קמ"ל דברישא נקט המועט וידוע בזמן שאדם לוקח תבואה מועטת מסתמ' לזריעה קונה אותה ולא לאכילה וקס"ד דלא יקבל דפירי דזריעה צריכי' להיות טובים מאוד וכדכתב הרמב"ן בסוגי' דלקמן קמ"ל דאפ"ה יקבל ומכש"כ במרובין דודאי לאכילה קזבין ואשמעונן בסיפ' דאפילו במרובין דקס"ד הואיל דהפסולת מרובה לא יקבל כולי האי קמ"ל וק"ל בגמר' תאני ר"ק רובע קטני' לסאה ועפרורית לא כו' קצת יש לדקדק מנ"ל להקשות ולמידק דסבר ר"ק דעפרורי' לא יקבל דלמ' סבר דגם עפרורי' יקבל והא דנקט קטני' קאתי לאשמעונן דלא תימא דבקטני' יקבל טפי מרובע דומא דהכי קא מתריץ הש"ס לקמן בבריית' דנקט עפרורי' בעדשים. ואם נאמר דמילת' דר"ק לאו בברייתא נשני' אלא דהוא עצמו אמר כן מסברתו לא הוה קשה מידי דודאי דמאן דמקשה הוה ידע במאי קמיירי אבל אם נשני' כן בבריית' יש לדקדק כן וי"ל וק"ל: