כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף עט:
ואי בשדה ואילן אמאי מחליף כו' עוד אפשר לדקדק אמאי לא נימא דבאמת ת"ק אמר בין באילן בין בבור לא הקדיש ופליג ראב"ש אחדא והיינו אאילן כו' ובחדא מודה והיינו בור ושובך ובסיפא דפליגי במלאים קאמר ת"ק בתרוויי' דהקדיש מה שבתוכם וקאמרה הש"ס דראב"ש מחליף שיטתו דבמאי דפליג לעיל והיינו באילן לא פליג השת' ולכך קאמר לישנ' דמחליף להורות אאיזה מהן פליג לעיל ברישא ודהכא בסיפא ודלא פליג כ"א אחדא ולא אמאי דפליג בראשונה פליג באחרונה:
עוד בגמ' אלא אמר רבה מחלוק' כו' נוכל לומר דודאי גם רבה לא טע' בלישני' ואמר גם דבריו הראשוני' מחלוקת באילן ובור ושובך אתי כד"ה רק דלא אמר כן כ"א אבריית' א' אפלוגת' דר"י ורבי יוסי ואביי לא הבינו ומאי דאית ג"כ בדבריו דת"ק סבר לה כר"י כו' מעולם לא קאמר זה רבה רק במאי דהבינו אביי דקאי אפלוגת' דרשב"א ות"ק קמפרש כן וק"ל: בגמ' אימור דשמעת ליה לר"מ כו' אפשר דדייק לו כן מדקתני בדברי ר"מ גם לאחר שאתגייר וזה מילת' ודאי בידיו הוא דעביד' דאתי הוא א"כ דומי' דהכא הוא נמי הדברים האחרי' וכדמפרש הרשב"ם. והוכחתו ג"כ מדאמרו ר"ה כרב ורב כר"ח ור"ח כרבי ורבי כר"מ ואי לאו דגם ר"מ סבר דצריך להיות עביד' דאתי א"כ לא אתי ר"ה כר"מ דהלא ר"מ מוסיף הוא וק"ל:
ודע דבאמת לכאור' יש לדקדק במאי דכתבו תוס' בד"ה אימור כו' דהמותר דמיתנ' במתני' דכתובות מיירי בחולה וזקנה דוקא לדברי ר"מ וא"כ נוכל לומר ולהקשו' אמאי דמקשה הש"ס דלחשב נמי לדר"ע דלמ' ר"ע סבר דאדם יכול להקדיש אפי' בדלא עביד דאתי ומיירי אפי' במותר דבריאה (כאשר מיירי באמת השת' אחר דפרשינן לי' ראמר יקדשו ידי' לעושיהון וא"כ אין לחלק ודאי) ולכך לא רצה למנו' בהד' אחרי' דאית להו נמי אדם מקדיש דשב"ל דאנהו מיירי דוק' בדעביד דאתי ואיהו מיירי אפי' בדלא עביד דאתי ואין לדמותן א"כ אהדדי וק"ל:
במאי דמשני בבאין דרך חצירו לבור כו' אפשר לומר דה"ק דלא הקדישן אלא אחר שבאו המים לחצירו והיונים לשובכו ובודאי דאח"כ נקראי' עביד' דאתו המי' להבור מחצירו והיונים לשובך משוכבו ודלא כרשב"ם ור"י דוק: ואלישנ' דאמר רבא משכח' לה ולא קאמר הב"ע אפשר לומר דלאו בידאי קא מוקים לה כן דאפשר לומר דרשב"א סבר דאדם מקדיש דשלב"ל אפי' בדלא עבידי דאתי ומוסיף אדר"מ הוא רק דבא לתרץ דברי רב הראשונ' דאמר רשב"א כר"מ ובהכי ניח' לן באמת מאי דבכל מקום דחיק' לן לומר דהני תנאי כהני תנאי דא"כ ה"ל למחשבנהו בהדדי הואיל דסביר' להו דהדדי אבל במאי דכתבתי א"ש דלא הוה אפשר למחשבנהו בהדדי דדלמ' רשב"א מוסיף הוא אדר"מ ודלמ' גם ת"ק אתי' כר"מ רק דהכא שאני הואיל דלא עביד' דאתי הוא לכך קאמר רבא משכח' להו כו' לומר דלאו דבר ברור הוא דבהכי קמיירי וק"ל. ובזה יתורץ נמי מאי דתמי' לתוס' בד"ה ור"א סבר כר"מ וק"ל:
עוד בגמ' ודין הדיוט לא כו' אמר רבא מתני' יחידאי היא כו' הנה הרי"ף פסק כת"ק דר"נ ולא כסתם מתני' הואיל דאמר רבא מתני' יחידאי היא ובאמת ניח' לן טפי לפרש כן מלפרש כפירשב"ם דא"כ למה לא קאמר רבא בקיצור מתני' ר"נ היא. רק דגם להרי"ף צריכנ' ליתן טעם אדברי רבא אחר שבא לתרץ למה בא לפסוק הלכת' לכך אמינ' אחר דחזינן דמהרש"ל מחק הגירס' שלפנינו דקאמר' הש"ס ות"ק סבר אין דנין דין גבו' מדין הדיוט והדין עם מהרש"ל בודאי לפי פירשב"ם דכתב כמסופק בדבר ואי הוה הגירס' הכי מאי ספיק' אית לי' בדבר וק"ל רק באשר נאמר דגירס' שלפנינו היא אמיתת א"ש ג"כ מאי דמקשה הש"ס ודין הדיוט לא והתנן כו' ומאי קושי' מי לא מצי רשב"א לפלוג אתנא דמתני' אבל במאי דגרסינן ות"ק סבר אין דנין כו' קשה ליה א"כ למה קא מוקמת גם לת"ק דלא כמתני' ולא קאמר דת"ק סבר כמתני' דילן ואהא קמשני רבא מתני' יחידאי היא ולכך לא אוקמא לת"ק אליבי' לומר דאתי' כיחידאי וק"ל: