אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף עט.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף עט.

דף עח.

בגמ' האי מאי בשלמ' נראין כו' וכ"ת כו' הנה לפי מה

שכתב ר"י לקמן בתוס' ד"ה אימור כו' דבבור ושובך יש יותר סבר' לומר דיוכל להקדיש המים והיונים שאינן עדיין בעולם הואיל שיוכלו לבוא לרשותו ע"י חצירו ושובכו משא"כ באילן דלא יוכל להקדיש אף לר"מ משום שמעולם לא יוכלו לבוא לרשותו ע"ש א"כ לפי זה היה יכול לומר הכא דלכך הוצרך ר' יוסי למנקט אילן לאשמעינן דאפי' באילן הן קדושי' משום גדולי הקדש ובור ושובך לא הוצרך למנקט משום דלשם יכול להקדיש אפי' לכתחלה לר"מ ולרבי דסברי אדם יכול להקדיש דשלב"ל וק"ל:

עוד שם בגמ' והתני' א"ר יוסי כו' ה"ק נראין כו' יש לדקדק גם הכא דמוקי לדברי רבי בדוחק ומוחק נראין השני הוה יכול לאוקמי שלא בדוחק ובלי מחק והיינו אחר דחזינן בחרושי הרמב"ן דאף באילן יכול להקדיש הפירות למאן דסבר אדם מקדיש דשבל"ל אף לדברי ר"י דלקמן והיינו בזמן שאמר האילן והשדה יהי' הקדש בזמן שיוציאו פירות דהאילן והשדה הן קדוש לכשיוציאו אף למ"ד אין אדם מקדיש דשלב"ל הואיל ואיתנהו בעולם גם עתה והו' כאלו אמר שיהיו קדוש לזמן פלוני דודאי הן קדושין אף למ"ד אין אדם מקדיש דשלב"ל והפירות הן קדושי' למ"ד אדם מקדיש רשלב"ל אף לדברי ר"י דלקמן דהלא ברשותו הן באי' תחילה וכן משמע מרברי ר"י עצמו בתו' לקמן ד"ה אבל כו' וא"כ גם הכא נאמר דה"ק רבי נראין דברי ר"י לר' יוסי בבור כו' דאף דאמר לכשיוציאו מ"מ אינן קדושין הואיל דלא הוה עביד דאתי דלא מיירי בבאין דרך חצירו כדמוקי לקמן ונראי' דברי ר' יוסי לר"י באילן בזמן דאמר לכשיוציאו הפירות יהי' קדושי' דעביד דאתי ופליגי באילן ובשדה ולא אמר לכשיוציאו דר' יוסי סבר אפ"ה הן קדושין הואיל דהוה גדולי הקדש ור"י פליג אהך סבר' דוק:

עוד יש לדקרק לפי מאי דכתבו תוס' בד"ה דברי כו' דלא גרסינן רברי ר"י ראינו בסדר המשנ' רק דרבי היה יורע דר"י היא א"כ אף אנן נימ' עור דרבי ידע במאי דפליגי ולכך הוצרך לומר מאי דאמר. דהנה אחר דחזינן דפליג ראב"ש לקמן בריקנין ובמליאין אף הכא נאמר כן דרבי ידע דר' יוסי פליג ג"כ במליאין בבור וסבר דלא הקדיש מימיו כדלקמן ולכך הוצרך רבי לומר נראין דברי ר' יוסי בשרה ואילן ואילו במאי דפליג בבור ומיקל והיינו במליאין אין אני רוא' דבריו. וא"ת מ"מ קאדייק לן מאי דאמר ר' יוסי אין אני רואה דברי ר"י בשדה ואילן משמע דלא פליג במלת' אוחר' עמו היינו בריקנין ולחומר' אבל במליאין ולקולא מנ"ל למידק כן מדבריו. דוק כי יש ליישב:

עוד בגמ' הקדישן ריקנין ואח"כ נתמלאו מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן למאי דמפרש הרמב"ן דלכך איכא למימר בהו אדם מקדיש דשב"ל דשפיר קא באים לרשותו תחלה דמיירי דאמר שיהיו קדושי' כשיתמלאו א"כ דייק לן שפיר לישנא דברייתא דאמרה מועלין בהן ולכאורה לא יצדק הלשון דמאי בא לאשמעיני דמועלין בהן דמהיכ' תיתי לא ימעול בהן עצמן אבל לדבריו א"ש דבא לאשמעונן נמי דבר זה דלא אמר שיהיו קדושין אלא לכשיתמלאו וא"כ ה"ק אין מועלין במה שבתוכן בזמן שמועלין בהן או אפכא מועלין בהן בזמן דאיכא למימר במה אין מועלין במה שבתוכן אבל בזמן דליכא למימר דאין מועלין במה שבתיכן והיינו בדליכ' עדיין מים בהו אין מועלין ג"כ בהם דהא מיירי דלא אמר שיקדשו אלא לכשיתמלאו ובסיפא נקט הלישנא איידי רישא. ודע דבאמת אפשר לדקדק לפי מאי דקאמינא דלמה נגיה' במילת' דרבה ולמה לא נאמר דודאי פליגי בריקנין בשדה ואילן דוקא משום גדולי הקדש ובמלאי' פליגי נמי בשדה ואילן בזמן שאמר שלא יקדשו אלא לכשיתמלאו פירות דת"ק סבר כר"מ אדם מקדיש דשב"ל ורשב"א לא סבר כוותי' לכך מחליף ובזה א"א לומר דיהיו קדושי' משום גדולי הקדש דמאי גדולי הקדש איכא למימר בהו הואיל שלא הקדישן אלא לכשיתמלאו פירות והא דקאמר ת"ק הקדישן מליאין היינו שאמר יתקדשו כשיהיו מליאין ואף שאינן מליאין בשעה שעומד ואומר מ"מ שפיר יקראו מליאין אשעה שחל ההקדש עליהן ודייק לן נמי דאמר בסיפ' מועלין בהן ובמה שבתוכן דלכך קאמר מועלין בהן לומר דאין מועלין בהן אלא בשעה שנוכל לומר שמועלין במה שבתוכן והיינו בשעה שיהיו בתוכן. ואי משום דלא יתפרש א"כ מאי דאמר ברישא מועלין בהן אף אנן נימא דתני כן בריש' איידי סיפא כמו דאמרנו לעיל אפכא ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה