כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף עז.
אמר אמימר הילכת' אותיות נקנין במסירה כרבי כן היא הגירס' שלפנינו כי כן גורס הרשב"ם והתוס' גרסי אפכא ובאמת על גירסת ופירוש התוס' יש לדקדק טובא חדא דחיק' לן לומר דטפי נקרא מילי מאי דמוכר השטר בידיו ממש (לפי פירוש ר"י דלעיל בד"ה אי כרבי) מן מאי דנקרא מילי כתיב' השטר עליהם דלא מעבד מידי בגוף הדבר הנקנ' משא"כ מסירת השטר בעצמו. ועוד דחיק' לן טובא פירושם לקמן דמקשה ממימרא דר"ה וכי לא ראה דמיירי מקנין אגב ובודאי כל דבריהס שם נראה דוחק דסבר דהוה קנין גרוע. וזה קשה נמי לפירשב"ם וביותר קשה לדבריהם (ולפירוש רשב"ם) מאי האי דמקשה מר"ה ודלמא ר"ה פוסק כרבי ואטו מאן דאית ליה כרבי נפרוך מני' פרכא למאן דאית ליה כרבנן וכן אפכא לפרשב"ם הלא גם אביי ורבא פליגי לפי דבריהם אי אותיות נקטן במסירה או לא ואפ"ה לא מקשה קושי' מחד מינייהו למאן דאית ליה אפכא. ובאמת הוה אפשר לומר לפי פירושם דבהכי פליגי רב ור"ה דרב לא קחשיב כ"א ב' שטרו' ובג' אית ליה כרבנן דלא מיקנ' במילי ור"ה אית ליה כרבי. לכך נראה דאפשר דגירס' שלפנינו והיא גירס' הרשב"ם היא אמיתי אבל לא נפרש כפירושו ונאמר אחר שנדקדק מאי האי דקמסיים אמימר כרבי אטו עד השתא לא ידענו דרבי סבר אותיות נקנין במסירה לכך אפשר לומר דבא לרמז לן דאין מסירת האותיות כשארי מסירות דאינן מיד ליד אלא דוקא מיד ליד והוכח' הזאת בא לן מדברי רבי דאמר ספינה במשיכ' והיינו בסמט' וא"כ אותיות ע"כ צריכי' גם כן משיכה ומאי האי דקאמר במסיר' אלא ע"כ דצריך מסיר' בהדי משיכ' והיינו מיד ליד וכדכתב ר"י לעיל בד"ה אי כרבי כו' ואזה קאי רב אשי דהסבר' נותנ' כן דצריך מסיר' מיד ליד באותיות כרבי ולא די באחיזת הקונה לבד ובאמירת המקנ' דהוה מילי ומילי במילי לא מיקנין ואזה מקשה שפיר משטר דר"ה דהלא גם שם נקנ' באגב ואין כאן מסיר' מיד ליד ואזה קמשני אגב שאני דהוה קנין חשוב יותר ממסיר' ולהכי לא צריכנא יותר זהו מה שנראה לי ואף דהוא נגד כל המפרשים וכן דהוה שלא אליב' דהלכ' וסוגיין דעלמ' דפסקינן כאמימר וכגירס' התוס' דאין אותיות נקנין במסיר' מ"מ לא מנעתי את עצמי לומר דבר המתקבל ומתיישב על הלב והלשון ואם שגיתי אתי תלין משוגתי ובאמת גם זה דחיק' לן לומר דרבא סובר דאינן נקנין ומאי דאמר בגט פשוט היינו אליב' דמ"ד דנקנין כדכתבו תוס' ז"ל ובודאי נוח לן לומר דפוסק כרבי ומאי דקשה מסנהדרין אכתוב בסמוך:
והנה עוד זאת אמרתי לפני תלמידי אחר שדקדקתי מאי האי דהמקשה הביא דברי רב דאמר ב' שטרו' הן לא ה"ל להביא אלא דברי ר"ל בקיצור במאי דסבר דהשטר נקנ' אגב הקרקע וגם מאי דהביא אח"כ מאי דאמר וזהו ששנינו ולכאורה הוה שלא לצורך ואמינא דהנה מצאנו בש"ס דקדושין דבעי לפשוט ממילתא דר"ה דלא בעינן צבורי' בתוכ' מדאמר נקנה השטר בכל מקום שהוא ודחי התם ואמר שאני האי שטר דאפסרא דארע' הוא ואזה השיב הפשטן והא עלה קתני זו היא ששנינו כו' ע"ש. וא"כ גם המקשן דהכא בהאי פחדא יתיב דיבא מאן דהוא ויוכיחו על פניו ויאמר איך לא ראה דחילוק גדול יש משטר הזה לבין שטרו' דעלמ' והראי' דלא נקט ר"ה בדבריו כ"א שטר כזה דכתוב אהאי ארעא ולכך הקדים דברי רב דקחשיב ב' שטרות ור"ה בא להוסיף עוד שטר א' והיינו דבאו הני תרי אמוראי ליחשב החילוק שיש בין השטרו' הנכתבי' על קרקע אחת דלפעמי' נמכר' הקרקע ולא השטר ופעמים לא מצי לחזור בתרוויי' ור"ה הוסיף דלפעמי' לא מצי לחזור בתרווייהו וא"כ לא מוכח מידי מדברי ר"ה דאין כן הדין בשארי שטרות והא דלא קאמר דבריו אשארי שטרות זהו משום דלא הוה דומ' למילתי' דרב. ואח"כ בא להוכיח דאין לחלק בין שטר כזה לשארי שטרות מדקאמר זהו ששנינו כו' דכללא כייל וכדדייק הש"ס שם בקידושין ודוק:
בתוס' ד"ה אמר אמימר כו' עד ועוד דקאמ' התם א"ד כו' והשתא אי הלכת' כו' תמי' לי טובא לפי מה שכתב הרשב"א בסוף הדבור דלא חיישינן דמסר לו לצור ע"פ צלוחתו דלגבות החוב הם יודעים דאין המסיר' מועלת כו' וע"כ לפי זה נאמר דאין צריך להביא ראי' אפי' למ"ד אין אותיות נקנין במסיר' וא"כ אף שנאמר דרבא ור"נ סוברי' אין אותיות נקנין כו' ה"ל להקשות רבא לר"נ והא אין צריך להביא ראיה ולמה לא תהא נאמנת. אלא ע"כ דאין זה קושי' דאף דרבא הכי סביר' ליה דאין צריך להביא ראי' מ"מ אין לו להקשות כלוס מסברתו לר"נ דאטו אם הוא סובר כן צריך ר"נ לקיים את סברתו משא"כ במילת' דתנאי אמרו דבר וסוגי' דעלמא אזלי כחד מנייהו שפיר מקשה למאן דלא סבר כן וא"כ אף הוכחתם אינו כלום דמאי ה"ל לרבא להקשות לר"נ כמאן דלא כרבי דהיאך יקשה כן דדילמ' אית ליה דרבי והא דאינה נאמנת משום דסבר ר"נ כאביי דצריך להביא ראי' וכן הוכחתם מר"נ גופי' לית' מהאי טעמא דדלמא ר"נ פוסק כרבי והא דסבר דאינה נאמנת משום דסבר כאביי דאמר צריך להביא ראי' גם מאי דהוכיחו לפי לשון הראשון דלא אמר ר"נ דודאי נאמני' משום דאותיות נקנין במסיר' לית' ג"כ מהאי טעמא דדלמא ר"נ סבר כאביי ומרבא שם אין הוכח' כולי האי דדלמא לאו בלשון קושי' קא שאיל אלא רצה לידע מה סברת ר"נ בזה ודוק היטב:
וזולת זה נמי קשה לי לפי פירוש הרשב"א אמאי קא פליג רבא אליבא דמ"ד אותיות נקנין במסיר' ה"ל לפלוגי אפי' אליבא דמ"ד אין אותיות כו' ואפ"ה אין צריך להביא ראי'. וזה אפשר ליישב דרבות' קמ"ל אליבא דאביי דאפי' אליבא דמ"ד אותיות נקנין במסיר' צריך להביא ראי'. אבל מ"מ דחיק' לן האי מילת' מאוד אחר דלפי דבריהם סבר רבא אין אותיות כו' והלכת' כוותי' א"כ טפי ה"ל לאשמעינן הרבותא אליבא דהלכת' וגם הוכחתם מגמ' דיבמות לא א"ש לפי דברי הרשב"א הלז דאפי' אי סבר אין נקני' מ"מ יש להקשות מאי ראי' מייתי משם אחר דסבר דאין צריך להביא ראי' ודוק בכל אלה. ועיין מה שכתבתי לקמן על דף קע"ג ע"א:
בתוס' ד"ה חוזר בשטר כו' וא"ת כו' נכתוב לו ממ"נ כו' לא ידעתי למה לא נאמר דאכפת ליה אם יטרף השדה ממנו ואית ליה שטר ללוקח על האחריות אינו נאמן אח"כ לומר פרעתי דיאמר ליה שטרך בידי מאי בעי משא"כ בעדים דהמלוה את חבירו בעדים אינו צריך לפרוע בעדי':
בא"ד ור"ת מפרש דבשטר מתנה דוק' מיירי כו' יש לדקדק קצת אי אית' כדבריו דבשטר מכר אינו יכול לחזור א"כ רב למה לא קחשיב ג' שטרות והיינו בשטר מכר דאינו חוזר בשדה ובשטר ויש ליישב ועיין בחדושי שעל הטור וגם שם הקשיתי לשאול לדעת הרא"ש דסבר בדהתנ' ע"מ שיכתבו לו השטר דכן הדין בכל התנאי' שהתנ' המוכר והטעם דהוה פטומי מילי הואיל והלוקח ה"ל להתנו' ולא המוכר וא"כ למה אמר רב שני שטרות הן הלא דבר זה אינו תלוי במאי דהתנ' על השטר דהלא בכל התנאי' הוה הדין כן טפי ה"ל לומר ב' שדות הן וק"ל: