כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף עו:
בגמ' במאי אוקימתא לבתרייתא כו' הא דכתבו תוס' בד"ה במאי אוקימתא יש ליישב בדרך אחר דאחר שמצאנו בטור סי' קצ"ח דנותן ר"י טעם דספינה נקנית במסירה יותר מכל שארי מטלטלי משוס דמסיר' דספינה הוה כמו משיכה דבקל שתופס בו נמשך מעצמו וא"כ עד דלא הוה מוקי לבריית' דלעיל כרבי ודמיירי בסימטא דוקא ודהכא בר"ה לא הוה קשה מידי מרבי אאביי ורבא משום טעם הלז דאף דבכל שארי מטלטלי' וחפצי' לא אמרינן בהו מסירה בסימטא מ"מ בספינה אמרינן דנקנית במסירה אפילי בסמטא הואיל דמסיר' דידה הוה כמו משיכ' אבל השתא דחזינן דמפלגינן ג"כ בספינה בין סמט' לר"ה לרבי א"כ גם לרבנן ע"כ איכא לפלוגי וא"כ קשה מרבנן אאביי ורבא דוק:
הא דמאריך המקשן ומביא כל דברי אביי ורבא ואפי' מאי דאמרו הגבהה קונה בכל מקום אע"ג דלא נפקא מינה מידי הכא נראה דאי לא הוה מביא כ"א מסיר' קונ' בר"ה ה"א דה"ק מסיר' קונ' ומכש"כ משיכ' ואי הוה מביא ג"כ משיכ' קונ' בסמט' מכל מקום הוה אפשר לטעות ולומר דקונה בסמטא נמי קאמר ומ"מ קונה נמי בר"ה ולא אתא אלא למעוטי מסיר' דלא קנה בסמט' לכך הביא נמי הא דאמרו הגבהה קונה בכל מקום ופירש רשב"ם דאפי' ברשות מוכר קונה ואי איתא דבמשיכ' ר"ל דקונה בר"ה נמי ה"ל לומר נמי בהגבהה דקונה ברשות מוכר והוה ידעינן דבשארי רשוית נמי קני אלא ש"מ דבמקום דר"ל דקונה נמי במקום אחר אמר ליה בהדי' וא"כ אף במשיכ' היה להו לומר דקונה אף בסמטא אי איתא דאית ליה דקונה נמי בר"ה וק"ל: עוד בגמ' מאי עד כו' ומאי עד כו' ה"ק כו' ואם רשות בעלים היא לא קנה עד שישכיר את מקומה. הנה כבר דקדקו תוס' שפיר ארשב"ם בד"ה ה"ק כו' דלא א"ש א"כ לרבי. ומאי דמפרש הרשב"א דמיירי ברשות שאינה של שניהם גם זה לא נראה לי דאי אית' דאפשר לאוקמ' בהכי במאי טעה מאן דמקשה וכי לא ראה דאביי ורבא מדמין רשות שאינה של שניהם לר"ה ואי לא הוה אפשר ליה לאוקמי בר"ה לוקמ' ברשות שאינה של שניהם וגם דחיקא לן טובא הא דאמרה הש"ס ואם רשות בעלים הוא ולמה נתן לה שם אחר מאי דקרו להו אביי ורבא. וגם למה מוקי המשיכה בר"ה והשכירה ברשות שאינה של שניהם ה"ל לאוקמי' תרווייהו בחד רשות והיינו המשיכה והשכירה ברשות שאינה של שניהם, לכך אמינא אחר דמצאנו לקמן בפירקין דעת התוס' והרמב"ן והטור הביאם סי' ר' דברשות שאינה של שניהם אם נתנו לו במתנה ובקנין או אפי' בדבור בעלמא קנהו דהשתא הוה כרשותו וחצרו קונה לו כו' ע"ע וא"כ ע"כ גם הכא לא מיירי ברשות שאינה של שניהם דא"כ למה קאמרו רבנן עד שישכור שכירות למה לן דהלא אפי' בדבור בעלמ' קנהו וזהו אשר שאל תחלה ממאן אוגיר דאי בר"ה מי מצי לשכור ואי ברשות שאינה של שניהם אפי' שכירות לא צריך רק דבור בעלמ' וקמשני ליה מאי עד כו' ומאי עד כו' דקאמר תרי זימנ' מאי עד דבא להורות דמאי דתנו בבריית' או עד שישכור את מקומו לאו סיומ' דמילתא דרבנן ניהו אלא דכ"ע דאף רבי מודה בהא דאם ברשות בעלים הוא לא מהני קני' אחר אם לא שכירות מקומו וזהו דקאמר מאי עד כו' מר"ה לסמט' ע"כ מילת' דרבנן ואם רשות בעלים היא כו' זהו סיומ' דברייתא ואפי' ככ"ע ודוק ותמצא כי נכון הוא: עוד בגמ' אמר רב פפא כו' נראה נכון דמעולם לא בא ר"פ לפסוק הלכת' כרבנן דא"כ בקיצור ה"ל לפסוק כוותייהו אלא דלא בא אלא ליתן טעם למילתיי' דמ"ט אמרו רבנן דצריך נמי שטר בהדי מסיר' משום דצריך למכתב קני איהו וכל שיעבוד' דאית בי' ולא שייך לשון זה באמירה בעלמא כן אפשר לומר דאית ליה לר"פ אע"ג דלא משמע בפוסקי' עיין עליהם ואדבר זה קא מקש' ר"א והיינו על טעמי וסביר' ליה טעם אחרינ' במלת' דרבנן ובזה אתי' על נכון ממאי דאית ליה לר"א בסמוך לדעת ולפירוש התוס'. ועיין מה שאכתוב שם לדעתי:
בתוס' ד"ה אמר ר"פ כו' אומר רשב"א כו' בדבריהם אלו מיושב ג"כ דלא פסק ר"פ בקיצור כרבנן וק"ל: