אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף ע:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף ע:

דף ע.

בגמ' לימא כו' לא דכ"ע כו' הנה יש לדקדק למה לא קמשני דפליגי בהאי מלתא דכ"ע אית להו דר"ח רק דהכא מיירי דמת בתוך הזמן וא"כ הוה מגו במקום חזקה ולעיל ריש ב"ב דף ה' ע"ב מבעי קאבעי אי אמרי' מגו במקום חזקה או לא ולא נפשט שם ופליגי הכא בהאי מלתא וק"ל:

ואיכא למימר דבאמת הכי קאמר המקשה לימא כו' וא"כ אפי' תימא דר"ח לא אתי' בפלוגתא משום דפליני במלתא דמגו במקום חזקה מ"מ קשי' לן אמאי הניחה הש"ס הבעי' בלי פשיטות ה"ל למפשט מפלוגתתא דהכא וק"ל: וגם אפשר לפרש לישנא דלימא הכי דקא קשי' לי' ארב חסדא דע"כ דאין האמת אתו דמדחזינן דפליגי דוקא בשטר כיס דאפשר למימר בי' דזייר לי' אפשיטי דספרי כנ"ל אבל בשטר פקדון כ"ע סברי דאמרינן לי' שטרך כו' דאל"כ ה"ל לאשמעינן רבותא טפי ואזה קא משני לא דכ"ע כו' ואי משום דנקטו שטר כיס אפשר לומר דע"כ לא קא סבר האי מ"ד אם אית' מימר אמר אלא בשטר כיס משום דבשטר פקדון למה יאמר אחר דיודע דטענינן להו ליתמי מאי דאיהו הוה מצי למטען ואדרבה יתמי עדיפא מן הוא דאלו הוא הוה צריך שבועה והן לא צריכי' שבועה כסברת הפוסקים ואפילו לרשב"ם דסבר דמשבעינן להו שבועה שלא פקדנו מ"מ ודאי ניחא ליה טפי מאשר ישבע הוא משא"כ בשטר כיס דע"כ לריכים לפרוע החצי ואנן טענינן להו דנפרע כולו ובודאי יש מקום לומר אילו הוה מימר אמר אחר דאם לא יאמר קודם ויתבע את שטרו ממנו אינן נאמנים אח"כ כ"א על החצי וק"ל:

ומאי דאמר הש"ס אמילתא דר"ה בר אבין תרתי. נראה דה"ק תרתי כלומר קא שאיל אם הם שני דברים שאינן שוים דשטר כיס מיירי שמת תוך הזמן והוה מנג במקום חזקה או משום דבר אחר וק"ל:

עוד בגמרא אמר מ"ז כו' א"ל אנן דייני גולה אפכא מתנינן לה ודאי יש לדקרק אחר דאינו יוצא דבר מה ממילתא דמ"ז א"כ למה הביאה הש"ס לרבריו אלה ואפשר לומר אחר דהש"ס ראתה ראמר רבא הלכתא נשבע וגובה מחצה הוה קשה לכאורה למה לא קאמר דבר בשם אומרו וה"ל לפסוק ולומר הלכתא כדייני א"י לכך הביאה הש"ס מילתא דמ"ז דאיכא דהוה מתנו אפכא וא"כ הוצרך רבא לפרש דבריו בפסקו וק"ל:

ובאמת יש לדקדק במאי דחזינו ברשב"ם דכתב או אפשר דטועני' טענת בריא וגם הכי אי' בנ"י ומיירי ביתומים גדולים ע"כ דאל"כ אין נזקקי' לנכסי יתומים כו' כדאי' בחדושי רמב"ן נמי וא"כ מאי האי דהקשו אמר זוטרא מרבא דלמא מעולם לא הוה קפליג רבא אמר זוטרא דאף רבא סבר המפקיד אצל חבירו בשטר צריך להחזיר לו בשטר וכפשטא דש"ס בשבועות ולא כדפי' תוס' הכא והתם ואי משום דפסק הכא גובה מחצה משום דמפרש את פלוגתתם דפליגי בשטועני' היתומים בבריא נאנסו דלמ"ד גובה כולה סובר אם איתא דנאנסו מימר הוה אמר דאף בטענת נאנסו אמרינן למ"ד אס איתא מימר הוה אמר כדאי' בת"ח ולמ"ד גובה מחצה סבר דלמא מ"ה אונסו אבל בשטועני' החזיר לך כ"ע מודים דאמרינן א"כ שטר בידי' מאי בעי ורבא פסק כמ"ד גובה מחצה דלא אמרינן אם איתא. ומר זוטרא סבר דבסברא אם איתא לא פליגי וכ"ע סברו דלא אמרינן אם איתא כו' וכדפסק רבא באמת נמי רק דפליגי בשטועני' החזיר לך וקפסק כדייני גולה דמצי אמר שטר בידי כו' וכרבא נמי דסובר כן בשבועות וא"כ אליבא דהלכתא מעולם לא פליגי רק בפירוש פלוגתתם וקצת היה באפשר לומר ג"כ דהואיל דחזינן מאן דאפיך ותני להו דשניהם אמת דבפעם חדא אמרי דייכי גולה גובה כולה ובפעם א' מחצה וכן בדייני א"י כן ולפי הפירוש יתהפך הדין לכל א' וא' והיינו באשר נאמר לפי מה שפירשתי דיפרש רבא דפליגי בשטועני' נאנסו ובהכי סברי דייכי גולה הסברא דאם איתא כו' ולא דייני א"י ולמאי דמתני אפכא איירי בשטועני' החדר לך ואבוהון ציוה כן ויש עדים בדבר וסברי דייני גולה א"כ דגובה מחצה ולא מצי למימר א"כ שטר בידי מאי בעי ודייני א"י סברי דמצי אמר ולכך גובה כולה. ואמרתי דרך חידוד לפני תלמידי דאפשר דהכי יתפרש באמת מאי דמשני אנן אפכא מתנינן לן ודוק בכל אלה:

בתוס' ר"ה סוף סוף כו' תימא למאי דמפרש ר"ת כו' עד ואומר ר"ת דהך שבועה מדרבנן היא כו' הנה לכאורה מוכרחים אנו לומר כן אפילו לפירש ריב"א ורש"י שם בב"ק דף ק"ז דאל"כ מאי מקשה ר' עמרם לר"ח סוף סוף כו' דלמא ר"ח סבר כרמי בר חמא דלשם דאינו מחייב בנאנסו לחוד אם לא ע"י כפירה והודאה ג"כ ומאי מקשה א"כ אלא ע"כ צריכנא לומר דמ"מ מדרבנן שבועה בעי בטענת נאנסו ודוק:

עוד ק"ק לפי פירש"י דלשם דמחייב אכפירה לחוד בפקדון אפילו בלי הודאה כלל א"כ היאך עלה על דעת ר' עמרם דר"ח יפטרנו אפילו בלא שבועה והיאך יהי' עדיף המפקיד בשטר משהפקיד לו בלי שטר דהוה צריך לישבע מן התורה ועתה שהפקיד אצלו בשטר יפטרנו בלי שבועה ומאי צריך לפרש קושייתו סוף סוף כי א"ל נאנסו לאו שבועה בעי ומאי תלוי בנאנסו אפילו בלי נאנסו מחייב שבועה אכפירה לחוד. ובאמת אי לאו הקושי' שלפני זאת הוה אפשר לומר אקושי' זאת דסבר ר' עמרם דלמא סובר ר"ח כרב"ח דלשם דלא מחייב אכפירה לחוד ולכך הקשה ליה מנאנסו דמחויב לכל הפחות שבועה מדרבנן עליה כדכתבו תוס' לר"ת. אבל א"כ קשה קושי' שלפני זאת ביותר ראי לאו תירוצינו הלז הוה אפשר לומר אקושי' שלפני זאת דשפיר ידע ר' עמרם בררב חסרא דלא יסבור כרמא בר חמא שלא אליבא דהלכתא אבל לפי תירוצינו א"כ הדרא לדוכתא. ואפשר לומר דלאו בדרך קושי' אמר ר' עמרם את רבריו אלא בדרך בעי' דרצה לירע את דעתו להיכן יפנה ודוק:

ואכתי יש לדקדק אתוס' ועל ר"ת גופי' דהוצרך לתרץ בדוחק את קושי' התוס' ולמה לא טמא דהכא מיירי באמת במודה מקצת אם יהי' נאמן במגו דנאנסו במקצת דודאי במגו דנאנסו כולה ליכא למימר דלא אמרינן מגו במורה מקצת מגו דהוה כופר הכל כדכתבו תוספות בהרבה מקומות בב"ק ובשבועות. ובודאי שבועה בעי. אם לא דנימא דא"כ לא הוה טעי ר' עמרם בדר"ח דיפטרנו בלי שבועה הואיל שהוא הודה במקצת אבל לפי מה שפירשנו לעיל דלאו בדרך קושי' קא מקשה ר' עמרם אלא דרצה לידע אי סובר כרב"ח או לא אני כן לא אתי' שפיר הכא וגם על זה פקח עיניך וראה:

והיה עוד אפשר לומר דאי הוה מיירי במודה מקצת א"כ ודאי לא הוה מצי למימר שטרך בידי מאי בעי דהלא צריך לשטר עוד לאותו מקצת שהוא חייב לו עוד. אבל באמת לא נראה לומר כן דא"כ ה"ל לכתוב שובר או יכתוב הפרעון אגוף השטר דבשלמא משום פשיטי דספרי אפשר לומר דהואיל דהוה דבר מועט סבר הלוה לפרוע לו תכף ומיד ולא חשש לכותבו אשטרא או ליקח שובר הואיל דבדעתו היה לפרוע לו מיד וליקח השטר גופי' משא"כ כשפרע מקצת ודאי השאר לא היה יכול ליתן תכף ובודאי יכתוב הפרעון אשטר אם איתא דפרע באשר נאמר דמצי אמר שטרך בידי מאי בעי. והכי מוכח לכאורה דאל"כ היאך היה רוצה לדמות שטר כיס לדר"ח דהלא שם ודאי במודה מקצת מיירי דעל כולה אינו נאמן במגו דנאנסו דאפי' אם נאנסו הוה משלם החצי דמלוה אלא ע"כ דמיירי שם דטענינן אלו הוה אבוהון קיים הוה מורה החצי וטען שפרע החצי והוה נאמן במגו דנאנסו ואפילו תאמר דבאמת הוה טען על כולה אע"פ דלא היה נאמן אלא על החצי מכל מקום מנ"ל לדמות דלמא מיירי שם במודה מקצת ולהכי סברי דייני א"י דמהימני היתומים כשטועני' כן ואף בשאנן טענינן להו טענינן אמקצת כי היכי דלא מצי למימר שטר בידי מאי בעי דכל טענה אשר היא עדיף טפי ליתמי טענינן להו משא"כ ר"ח דלמא מיירי שם בכופר הכל ומנ"ל לדמות אהדדי אלא ודאי דאין לחלק כן וגם בזה היה אפשר לתרץ מאי דמקשים תוס' דרבא אדרבא דשבועות דדלמא ע"כ לא קפסק רבא כן הכא אלא במודה מקצת ולא בכופר הכל ודוק:

בא"ד ועוד דאמר בפרק כל הנשבעין כו' וצריך לפרש כו' דלא תקשי דרבא אדרבא כו' הנה באמת תמיה לי אחר דכתבו לקמן בד"ה אמר רבא דריב"ם מפרש דלא קשי' מידי דרבא אדרבא והכי קא מתרץ הרמב"ן בחדושיו וא"כ גם לר"ת נאמר הכי דבאמת מעולם לא מחייבה התורה לישבע שבועת השומרים במקום דאיכא מגו כדמקשה שם בשבועות א"כ שבועת השומרים היכי משכחת לה ומתרץ דמפקיד ליה בשטר ולכך במקום דמודה במקצת חייב אפילו בלא שטר דלא הוה כאן מגו דהחזרה דאפילו הוה טעו החזרתי הוה מחויב שבועה אחר דהודה מקצת אבל במקום דאיכא שטר מחייב רחמנא בנאנסו אפי' בכופר הכל דמאי אמרת מגו דטען החזרתי לך דאף אם טען כן הוה מחויב שבועה אחר דאיכא שטר ובודאי יש לחלק כן כמו שפירש ריב"ם בסמוך דוק היטב ותמצא ובודאי יש ליישב ומכל מקום העלתי לך חרס' דתוכל למצוא תותי מרגניתא: עוד דקדקתי קצת אחר דהבין ר' עמרם לדרב חסדא דאפי' בלא שבועה יהיה נאמן א"כ ה"ל להקשות עליו קושי' חזקה טפי א"כ שבועת שומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה כדמקשה שם ולמאי דסבר דאפילו בלא שבועה נאמן א"כ אינו מתורץ בתירוץ דלשם ואפשר לומר דהוה מגו דהעזה וע"כ לא קא מקשה שם אלא אשמואל דסבר דאמרינן מגו כה"ג ועיין בתוס' שם ודוק: בתוס' ד"ה מ"ד וא"ת כו' הנה תוס' סבירא להו ודאי דאין טוענים ברי דאל"כ לא הוה מקשים מידי דבאשר טוענין ברי החזיר לך אין טוענין עוד בשבילם נאנסו ואפשר לומר דסברי דמסתמא בכל מילי מיירי וק"ל: ורי"ף ורמב"ם לא סברי כן אלא אף נאנסו טענינין בשבילם ועיין בש"ך ודעתי ג"כ נוטה לדעתם ועיין מה שכתבתי לעיל בסמוך:

בד"ה נשבע וגובה מחצה נראה כו' בזה יתפרש היטב במאי דנקטי נ"כ מלת ונשבע בדבריהם ולכאורה הוה קשה מאי בא כל א' לאשמעינן בזה דנשבע דפשיטא דלא מגבינן מנכסי יתומים אלא בשבועה וגם דהלא לא פליגי אהדדי במלתא דשבועה אבל לפי דבריהם א"ש וק"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה