אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף ע.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף ע.

דף סט:

בגמ' בעא מני' ר"א כו' א"ל לא קנה איתיבי' כו' מאי לאו כו' תדע כו' הנה ודאי לכאורה נאמר מאן דבעי האי בעי' הקשה האי איתבי' וא"כ אי ידע האי ברייתא מאי קאבעי לפי דעתו שהקשה השתא מאי לאו כו' משמע דאית ליה דקדוק מאי לדקדק כן וגם ע"כ הוצרכנו לפרש איזה דקדוק אשר יש ליה לפי גירסא דילן. וגם יש לדקדק דאמר ר"ש תדע כו' אחר שהקשה לי' ולמה לא קאמר האי תדע תכף אפשיטתו הראשון. וע"כ נאמר אחר דחזינן דמתלקין תוס' בין אם כתוב בשטר או בע"פ (אשר באמת לכאור' יש לדקדק עליהם מקושית המקשן דהכא ודוק) והנה נאמר דודאי רב אחא ידע ברייתא זאת וידע שפיר דיש לדקדק בה אותו חרוב לא קנה הא שאר חרובין קנה דאל"כ ה"ל לאשמעינן האי רבותא בהדיא ולומר אפי' שאר חרובין לא קנה אחר דהסברא והשכל לא מחייב כן רק ההיפוך דאל"כ למאי התנה והוצרך להתנות. ומ"מ בעא את בעיתו והיינו בזמן שכתוב בשטר אם אמרי' לשופר' דשטרא כתבו או לא אבל ברייתא מיירי בע"פ א"ד דברייתא מיירי אפילו בשטר ולא אמרינן לשופרא דשטרא כתבו. והנה ר"ש פשיט ליה מכל וכל דאף בע"פ שאר חרובין לא קנה ולא כמו שאתה סובר דבע"פ הוה פשיטא דקנה שאר חרובין דזה אינו ועתה בא להקשות מאותה ברייתא ומדקדק דה"ל לפרש וע"ז קמשני ר"ש דלעולם לא קנה שארי וא"ת דה"ל לפרש אחר שהוא נגד הסברא זה אינו אלא דהוא עם הסברא תדע כו' וא"כ לא הוצרך הברייתא לפרש וק"ל. ובדרך אחר נוכל לומר ג"כ והוא דהנה אחר דחזינן דהש"ס מחלק' למעלה בין דיקלא טבא לבישא נאמר א"כ גם הכא כן ונאמר דשפיר ידע הברייתא ודקדוקו רק דהוה מוקי לברייתא דמיירי בשהתנה בחרוב טבא ולכך קנה שאר חרובין והוא בעי בזמן שהתנה על חרוב בישא אי לא קנה א"כ שארי חרובין משום כש"כ או נימא דמ"מ הואיל ולא הוצרך להתנות והוא התנה דאתי' לדיוק דלקני לשארי חרובין אף שהם טובי' מזה משא"כ לעיל דהוצרך להתנות וק"ל. והנה ר"ש השיב ליה מכל וכל דאף בשתנאו היה אחרוב טבא ואפ"ה לא קנה שאר חרובין וע"כ מקשה ליה מהאי ברייתא ומדקדוק הנ"ל ור"ש השיב ליה כנ"ל וק"ל:

עוד בסמוך יש לדקדק בלשון ב' כבלשון ראשון ושם נאמר דשפיר ידע הברייתא רק דהוה מוקי לה בזמן שליכ' לטפוי שום דבר ובעיתו קאי בזמן דאיכא לטפוי דהיינו דרך או כיוצא בו ור"ש פשיט ליה מכל וכל אף בזמן דליכא לטפוי ולכך מקשה מברייתא ומתרץ ר"ש כנ"ל דוק:

עוד בסמוך בעא מני' ר' עמרם כו' ולימא ליה כו' ודאי אף כאן יש מקום לקפידא לנוח דהלא שאלתו כך הי' אי מצי אמר שטרך או לא ואחר שהשיב ליה דלא מצי אמר מאי ראה להקשות ליה וגם מאי דאמר אח"כ סוף סוף כו' לישנא דסוף קא דייק לן והנה אחר דחזינן לרמב"ם דפוסק בזמן שא"א לטעון נאנסו והיינו במקום שיש רואין אין יכול לטעון ג"כ החזרתי והנה ר"ע אחר דחזא דהשיב ליה ר"ח בקיצור מהימן ולא אמר מהימן במגו ש"מ דסבירא ליה דנאמן אף במקום דליכא מגו והיינו במקום שיש רואין ואדבר זה ודאי לא היה בעיתו וע"כ הקשה ליה דלמה יהי' נאמן וכשהשיב ליה וליטעמך כו' ראה דגם סברתו דלא מהימן אלא במקום דאיכא מגו וא"כ הוה קשה ליה למה לא קאמר מהימן במגו אלא ש"מ דסבר דמהימן אפילו בלא שבועה ולכך קאמר סוף סוף וק"ל. והנה בכאן יש לי מקום עיון במאי דכתב הרשב"ם בד"ה ולטעמך כו' ומגו במקום עדים ליכא כו' ש"מ אי הוה מגו במקום עדים לא הוה מהימן לר"ח וזה סותר מה דאיתא לעיל דף ל"ג ע"ב זה אומר של אבותי כו' עד אביי ורבא לא סבירא להו להא דרב חסדא מה לי לשקר במקום עדים לא אמרי' ש"מ לר"ח אמרינן מגו במקום עדים וכש"כ הכא דלא הוה מגו במקים עדים ממש אלא כמגו כו' ואף לתוס' הכא יש לדקדק לכאורה כן דע"כ לא דחיקא להו פי' רשב"ם דהכא אלא לישנא דולטעמך אבל אי לאו הכי לא הוה קשה להו מידי ולמה כן. ואני כבר כתבתי לעיל בחדושי דף ל"א ודף ל"ג דנראה לי דמעשה דדף ל"ג מיירי דלא אמרו העדים דהוה דאבותיו דאידך עד יום מותו אלא סתם דהוה דאבותיו וא"כ נוכל לומר דאח"כ מכרו לאבותיו של זה ולא הוה בידיהם כ"א יום א' כדכתבו תוס' לעיל דף ל"א ע"א בד"ה מה לי לשקר כו' ולישנא הכי קאדייק דלעיל מיירי והיינו בדף ל"א דאמרי העדים דהוה דאבותיו מעולם ולכך קאמרה הש"ס שם דאביי הקשה לרבה ורבה שתיק וחזר מסברתו כדכתב הרשב"ם שם משא"כ בדף ל"נ דאמרה הש"ס אביי ורבא לא סבירא להו דר"ח אבל לא הקשו עליו כלום משום דשם מיירי דהעידו סתם וסבר ר"ח דלא הוה מגו במקום עדים דיש לפרש דבריהם יום א' הוה דאבותיו כדלעיל בתוס' וא"כ לא קשה מידי משם אבל אחר שפירשב"ם בדף ל"ג בד"ה האי כו' דאהבתי' היא עד יום מותו ומעולם לא מכרו לאבותיו של זה ודאי קשה ממאי שכתב כאן. אם לא דנימא דאפילו הכי הואיל דחזינן דר' עמרם סבר דלא אמרי' מגו במקום עדים ממש דאל"כ ה"ל לשאול סתם אם אמרי' מגו במקום עדים א"כ הוצרך ר"ח לפשוט לפי סברת ר' עמרם ולא לפי סברתו והוא דוחק ודוק היטב: בתוס' ד"ה א"ד כו' הנה אחר דמחלקי' בין שטר הלואה לשטר דפקדון משוס דדמנין דזייר לי' אפשיטי דספרי וכן מתרצין תוס' בשבועות דלא תקשה דרבא אדרבא דגם בשטר כיס המקבל צריך ליתן שכר הסופר וא"כ יש לדקדק מאי בעי לאוקמי דר"ח בפלוגתא דלמא כ"ע לית לי' דר"ח ושאני התם משום דזייר וגם התרצן למה לא משני כן. וע"ז י"ל דרצה לאוקמי טפי דאתי' כ"ע כר"ח להורות דהלכתא כר"ח דומי' דהכי כתבו תוס' בב"מ דף פ"ב בד"ה לא דכ"ע לית להו דשמואל ע"ש וק"ל:

נם יש לדקדק קצת אחר שכתבו בסמוך דטענת נאנסו לא טענינן להו ליתמי א"כ גם קושיתם הכא משטר הלואה שאינו מקויים לא קשה מידי דשאני שטר שאינו מקדים משום דמימר אמר מאי אכפת לי אם יהיה השטר ביד המלוה אחר שאינו מקויים ובכל זמן אוכל לומר מזויף הוא ואף לאחר מותו טועני' ליורשיו כן משא"כ בנאנסו דאין טועני' נאנסו בשבילם וי"ל וק"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה