כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף נו:
בגמרא מתני' דלא כר"ע דתני' כו' הנה נדקדק איזה דקדוקי' בסוגי' דש"ס דהכא ואח"כ ניישב במחת' חדא לכולהו. דהנה א' יש לדקדק דאמר מתני' דלא כר"ע בניחותא ושם בב"ק דף ע' קאמר בלשון קושיא לימא מתני' דלא כר"ע ובאמת בכל מקום לא ניחא לש"ס למיקם סתמא דלא כר"ע כדאיתא בב"מ דף פ"ב דאמרה הש"ס א"ה קמה לה מתני' דלא כר"ע ופירש"י ואנן קיימא לן במסכת סנהדרין בכולהו סתומי סתם משנה ר"מ סתם סיפרא ר"י סתם סיפרי ר"ש וכולהו אליבא דר"ע ע"כ. וכן כתב רש"י בב"ק דף ק"ג ע"ב א"כ חזינן דבדוחק מוקמינן סתם מתני' דלא כר"ע ולמה קאמר הכא דבריו בניחותא גם יש לדקדק על אריכת המעשה ואמירת התנאים. גם יש לדקדק אמאי דשאל ליה מתחלה הרי שאכלה מהו כו' ולפי פשוטו שאל ליה הלכתא מאי וכדמהדר ליה דהוה חזקה קאמר ליה אף אני אומר כן אלא שר"ע חולק בדבר ומאי איכפת ליה שחולק ר"ע אחר דהלכה כן. וראיתי עוד דשם בב"ק איתא ג"כ להאי סוגי' ושם נאמר אלא שר"ע חולק בדבר ולא קאמר תיבת זה. וגם דקאמרה הש"ס ורבנן האי דבר מאי עבדי ליה וצריכנא ליתן דביקות לדקודם. לכך אמינא דלכאורה קשה אחר דחזינן דסתם לן רבי לכאורה ב' דברים שהם דומין זה לזה בב' מקומות ובחד הוה די ובאשר אמרינן באמת דאינן דומין לזה א"כ לא קשה מידי והנה שם בב"ק נאמר דאותה מתני' אתי אפילו כר"ע מי לא מודה ר"ע כו' וא"כ לא קשה מידי דרבי בלא זו אף זו קסתם למתני' האלו וא"כ שפיר קאמר הכא מתני' דלא כר"ע ומתני' דלשם אתי' אפי' כר"ע א"כ הוה שפיר לא זו אף זו משא"כ אי הוה אתיא מתני' דלהכא נמי כר"ע ולא הוה פליג ר"ע כ"א בשער א' בגבה כו' ולא הוה סברא לחלק בין הני ב' מתני' א"כ הוה קשה למה קסתים רבי לתרווייהו וק"ל. ומביא ראיה ממעשה הלז דהנה מאן דשאל הוה ידע שפיר הדין רק דשאלתו היה אי ר"ע חולק על הדין הלז או לא דכבר שמע דר"ע דרש דבר ולא חצי דבר ולא ידע אי סבר ג"כ בדין הלזה כן או דוקא בשער א' בגבה כו' או אדין דאי' בב"ק גבי עידי טביחה וגניבה והפשטן לא הבין שאלתו וסבר דשאל הדין והשיב ליה ע"פ הבנתו וקמהדר ליה השואל אף אני אומר כן רק שאלתי הוא אם ר' עקיבא חולק בדבר ולהכי קאמר אלא שרבי עקיבא חולק בדבר כלומר זאת היא שאלתי אחר דחזיתי דר' עקיבא חולק ולא ידעתי אם חולק גם כן בדין הזה. ואפשר לומר ולדייק מלת בדבר כלומר שחולק ע"י תיבת דבר דכתיב גבי עדים. ועתה באה הש"ס ושאלה ורבנן האי דבר כו' דהשתא קשה יותר אחר דחזינן דהוה מסופק אי חולק נמי אדין הזה או לא דהלא ע"כ מוכח דחולק נמי אדין הזה דאל"כ אלא מודה בדין הזה א"כ ע"כ לא פליג אלא אדין דעידי גניבה וטביחה דאיתא שם בב"ק דף ע' (ובקל יש לחלק ביניהם לפי פי' הרשב"א בתוס' ועיין בבעל המאור) וא"כ ע"כ רבנן פליגי אפילו אדין ההוא א"כ האי דבר מאי עבדי ליה והשיב ליה דמוקי ליה אשער וק"ל:
בגמרא אמר ר"י כו' מתקיף כו' א"ל ר"י הכי השתא כו' כד נדייק דברי רשב"ם בד"ה א"ל ר"י כו' עד אין לנו לחוש ולומר דלמא בדילוג קמסהדי אלא מסתמא על אותם ג' שזה מעיד הב' נמי מעיד כו' מצאנו יישוב נכון אמאי דמקשי תוס' אפירושו דבאמת המקשן קא מקשה אחר דבסתמא קא מעידים זה אומר דאכלה חיטים וזה אומר שעורים א"כ יכול להיות דמעידים בדילוג וא"כ נאמר דבאשר מעידים בדילוג יהיה חזקה ומהדר ליה דלא חיישיינן לכך אלא אמרינן מסתמא מעידים על שנה אחת וק"ל:
והנה אף אני אומר לפרש בדרך אחר סוגיא הלז אחר דחזינן כדמעיד אחד דאכלה אב"ג וב' מעיד דאכלה דה"ו הוה חזקה כדאיתא בטור סי' קמ"ה ומביא עוד שם ב' דעות כד מעידים בדילוג בלי הכחשה דזה אומר דאכלה אג"ה וזה בד"ו ולא קאמר כל חד לא כי אלא כל א' מעיד מה שראה דסברי דעה א' דהוה חזקה (ונראה באמת דכך היא דעת התוס' דהכא דוק ותמצא) והטור סובר דלא הוה חזקה ע"ע והנה כד ראה ר"נ דסתמא אמר ר"י בא' אומר חיטין וא' אומר שעורים דהוה חזקה סבר דודאי מיירי ר"י דלאו על שנה אחת מעידים אלא זה מעיד מה שראה בשנותיו וזה ג"כ ולא הוה קשה ליה אי מיירי דכל א' מעיד על שנים רצופים כדלעיל אלא דקושיתו הוא דלא הוה ליה למסתם דבריו הואיל דאפשר להבין דאף בדילוג קאמר ולכך קאמר אלא מעתה כו' ולא הוה לך למסתם דבריך וקמהדר ליה הכי השתא כו' הכא תרווייהו כו' כלומר מעולם לא אמרתי דברי באשר מעידין על שנים חלוקים כ"א אשני' שוין והמקשן היה סבר דע"כ על שנים חלוקים קמיירי דאל"כ הוה מכחישי' זה את זה ולכן קמסיים דאין זה הכחשה דבין חיטי לשערי כו' וק"ל:
בתוס' ד"ה אלא מעתה כו' עד ומיהו זה אומר כו' הוצרכו לזה דאילו לפירוש הרשב"ם א"ל לכך קאמר חיטי ושערי להורות לן אף דדרך עובדי אדמה כך הוא לזרוע בדילוג וא"כ הוה סברא לומר דבדילוג מעידין ולא להוי עדותן עדות קמ"ל דהוה עדות דאמרינן דבסתמא על אותן ג' שזה מעיד השני נמי מעיד משא"כ לפי פי' התוס' דליכא למימר הכי קשה להו למה קא נקט א"כ דוקא חיטי ושערי לא ה"ל למימר כ"א דשנים מעידים על ב' תבואות שאינן שוין וק"ל:
בגמרא מתני' דלא כר"ע דתני' כו' הנה נדקדק איזה דקדוקי' בסוגי' דש"ס דהכא ואח"כ ניישב במחת' חדא לכולהו. דהנה א' יש לדקדק דאמר מתני' דלא כר"ע בניחותא ושם בב"ק דף ע' קאמר בלשון קושיא לימא מתני' דלא כר"ע ובאמת בכל מקום לא ניחא לש"ס למיקם סתמא דלא כר"ע כדאיתא בב"מ דף פ"ב דאמרה הש"ס א"ה קמה לה מתני' דלא כר"ע ופירש"י ואנן קיימא לן במסכת סנהדרין בכולהו סתומי סתם משנה ר"מ סתם סיפרא ר"י סתם סיפרי ר"ש וכולהו אליבא דר"ע ע"כ. וכן כתב רש"י בב"ק דף ק"ג ע"ב א"כ חזינן דבדוחק מוקמינן סתם מתני' דלא כר"ע ולמה קאמר הכא דבריו בניחותא גם יש לדקדק על אריכת המעשה ואמירת התנאים. גם יש לדקדק אמאי דשאל ליה מתחלה הרי שאכלה מהו כו' ולפי פשוטו שאל ליה הלכתא מאי וכדמהדר ליה דהוה חזקה קאמר ליה אף אני אומר כן אלא שר"ע חולק בדבר ומאי איכפת ליה שחולק ר"ע אחר דהלכה כן. וראיתי עוד דשם בב"ק איתא ג"כ להאי סוגי' ושם נאמר אלא שר"ע חולק בדבר ולא קאמר תיבת זה. וגם דקאמרה הש"ס ורבנן האי דבר מאי עבדי ליה וצריכנא ליתן דביקות לדקודם. לכך אמינא דלכאורה קשה אחר דחזינן דסתם לן רבי לכאורה ב' דברים שהם דומין זה לזה בב' מקומות ובחד הוה די ובאשר אמרינן באמת דאינן דומין לזה א"כ לא קשה מידי והנה שם בב"ק נאמר דאותה מתני' אתי אפילו כר"ע מי לא מודה ר"ע כו' וא"כ לא קשה מידי דרבי בלא זו אף זו קסתם למתני' האלו וא"כ שפיר קאמר הכא מתני' דלא כר"ע ומתני' דלשם אתי' אפי' כר"ע א"כ הוה שפיר לא זו אף זו משא"כ אי הוה אתיא מתני' דלהכא נמי כר"ע ולא הוה פליג ר"ע כ"א בשער א' בגבה כו' ולא הוה סברא לחלק בין הני ב' מתני' א"כ הוה קשה למה קסתים רבי לתרווייהו וק"ל. ומביא ראיה ממעשה הלז דהנה מאן דשאל הוה ידע שפיר הדין רק דשאלתו היה אי ר"ע חולק על הדין הלז או לא דכבר שמע דר"ע דרש דבר ולא חצי דבר ולא ידע אי סבר ג"כ בדין הלזה כן או דוקא בשער א' בגבה כו' או אדין דאי' בב"ק גבי עידי טביחה וגניבה והפשטן לא הבין שאלתו וסבר דשאל הרין והשיב ליה ע"פ הבנתו וקמהדר ליה השואל אף אני אומר כן רק שאלתי הוא אם ר' עקיבא חולק בדבר ולהכי קאמר אלא שרבי עקיבא חולק בדבר כלומר זאת היא שאלתי אחר דחזיתי דר' עקיבא חולק ולא ידעתי אם חולק גם כן בדין הזה. ואפשר לומר ולדייק מלת בדבר כלומר שחולק ע"י תיבת דבר דכתיב גבי עדים. ועתה באה הש"ס ושאלה ורבנן האי דבר כו' דהשתא קשה יותר אחר דחזינן דהוה מסופק אי תולק נמי אדין הזה או לא דהלא ע"כ מוכת דחולק נמי אדין הזה דאל"כ אלא מודה בדין הזה א"כ ע"כ לא פליג אלא אדין דעידי גניבה וטביחה דאיתא שם בב"ק דף ע' (ובקל יש לחלק ביניהם לפי פי' הרשב"א בתוס' ועיין בבעל המאור) וא"כ ע"כ רבנן פליגי אפילו אדין ההוא א"כ האי דבר מאי עבדי ליה והשיב ליה דמוקי ליה אשער וק"ל:
בגמרא אמר ר"י כו' מתקיף כו' א"ל ר"י הכי השתא כו' כד נדייק דברי רשב"ם בד"ה א"ל ר"י כו' עד אין לנו לחוש ולומר דלמא בדילוג קמסהדי אלא מסתמא על אותם ג' שזה מעיד הב' נמי מעיד כו' מצאנו יישוב נכון אמאי דמקשי תוס' אפירושו דבאמת המקשן קא מקשה אחר דבסתמא קא מעידים זה אומר דאכלה חיטים וזה אומר שעורים א"כ יכול להיות דמעידים בדילוג וא"כ נאמר דבאשר מעידים בדילוג יהיה חזקה ומהדר ליה דלא חיישיינן לכך אלא אמרינן מסתמא מעידים על שנה אחת וק"ל:
והנה אף אני אומר לפרש בדרך אחר סוגיא הלז אחר דחזינן כדמעיד אחד דאכלה אב"ג וב' מעיד דאכלה דה"ו הוה חזקה כדאיתא בטור סי' קמ"ה ומביא עוד שם ב' דעות כד מעידים בדילוג בלי הכחשה דזה אומר דאכלה אג"ה וזה בד"ו ולא קאמר כל חד לא כי אלא כל א' מעיד מה שראה דסברי דעה א' דהוה חזקה (ונראה באמת דכך היא דעת התוס' דהכא דוק ותמצא) והטור סובר דלא הוה חזקה ע"ע והנה כד ראה ר"נ דסתמא אמר ר"י בא' אומר חיטין וא' אומר שעורים דהוה חזקה סבר דודאי מיירי ר"י דלאו על שנה אחת מעידים אלא זה מעיד מה שראה בשנותיו וזה ג"כ ולא הוה קשה ליה אי מיירי דכל א' מעיד על שנים רצופים כדלעיל אלא דקושיתו הוא דלא הוה ליה למסתם דבריו הואיל דאפשר להבין דאף בדילוג קאמר ולכך קאמר אלא מעתה כו' ולא הוה לך למסתם דבריך וקמהדר ליה הכי השתא כו' הכא תרווייהו כו' כלומר מעולם לא אמרתי דברי באשר מעידין על שנים חלוקים כ"א אשני' שוין והמקשן היה סבר דע"כ על שנים חלוקים קמיירי דאל"כ הוה מכחישי' זה את זה ולכן קמסיים דאין זה הכחשה דבין חיטי לשערי כו' וק"ל:
בתוס' ד"ה אלא מעתה כו' עד ומיהו זה אומר כו' הוצרכו לזה דאילו לפירוש הרשב"ם א"ל לכך קאמר חיטי ושערי להורות לן אף דדרך עובדי אדמה כך הוא לזרוע בדילוג וא"כ הוה סברא לומר דבדילוג מעידין ולא להוי עדותן עדות קמ"ל דהוה עדות דאמרינן דבסתמא על אותן ג' שזה מעיד השני נמי מעיד משא"כ לפי פי' התוס' דליכא למימר הכי קשה להו למה קא נקט א"כ דוקא חיטי ושערי לא ה"ל למימר כ"א דשנים מעידים על ב' תבואות שאינן שוין וק"ל: