כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף נו.
בגמרא אין שם לא מצר כו' פי' ר"מ כבר כתבתי לעיל אליבא דרמב"ם למאי הביא הש"ס כאן מילתא דטומאה (לפי פירוש התוספות והוא האמת) ואף לפירושינו א"ש דהש"ס באמת קא שאיל אמילתא דנכסי הגר והביא הש"ס הא מילתא דטומאה להורות כמו דאמרינן שם דהוה הפסק לטומאה כן הוה בנכסי הגר וק"ל:
והנה לרשב"ם איכא פלוגתא בין ר"מ ור"י ורב ושמואל לעיל אבל הרא"ש מחלק ביניהם דלעיל מיירי בשדה בעל וכאן בשדה בית השלחין ועוד מחלקין ביניהם דהתם מיירי דלא נתכוון לקנות את כולה והכא נתכוון לקנות את כולה ועיין בטור בסי' ער"ה. ואל תתמה לומר לפי' רשב"ם לעיל במילתא דכדאזיל תייר' כו' דפירש דבאיכות הקניי' קמיירי ולא בכמות הקניי' והכא מיירי בכמות הקניי' וא"כ למאי הוצרך לומר הכא דאלו רב ושמואל כו' דהלא לכאורה אינן דומין זה לזה אבל באמת לא קשה מידי דהלא שם נאמר לפירושו כשיחרוש צמד בקר מקצה גבול השדה ועד קצהו וא"כ כשלא יחרוש כ"כ לא קנה אלא כפי מקום חרישתו וא"כ מאי קבעי ליה הכא וק"ל. ועיין בה"ה מה שפירש ברמב"ם בזה:
בגמרא מאי חצובא אמר ר"י כו' שבו תיחם כו' הא דנטר עד הכא וגם לכאורה לא פירש ליה כלום אמאי דשאל ליה ואף דהרשב"ם פירש מאי דפירש לתרץ דבר זה בד"ה מאי חצוב' כו' מ"מ אף אנן נאמר לפי פשוטו דאחר דראה דלעיל קרי לי' ר"י החצב והכא קרי לי' ר"א ב"ח חצוב' ולכך קאמר מאי חצוב' דסבר דחצוב' דר"א הוא דבר אחר מהחצב דאמר ר"י לעיל וקמהדר לי' שבו תיחם כו' כלומר דבאמת זה החצב דאמר ר"י זה חצוב' דאמר ר"א וחצוב' שמיה באמת והא דקרי ליה ר"י לעיל החצב היינו שנקרא בה"א הידוע דידוע ובא מזמן יהושע שבו תיחם כו' וק"ל:
תוס' ד"ה הר שעיר כו' הרבה הארכתי בדרושיי בענין הזה אש"ס דחגיגה דף ג' ויבמות והוא דרוש לקבל שכר:
במתני' היו שנים כו' משלמין את הכל נראה דבא להורות בזה דלא תימא דלא ישלמו לו כלום דאי אכתי לא נפסוק הדין א"כ כבר נאמר בעדים זוממין דלא ישלמו כ"א בדנפסוק הדין ואי בדנפסוק הדין כבר א"כ אכתי נימא דלא ישלמו דכאשר זמם לעשות לאחיו נאמר ולא כאשר עשה ואיתא בנמוקי יוסף בזה ב' דעות דלדעה א' מתני' מיירי בדאכתי לא ירד בתוכה דלא היה כאן ודעת אחרת סוברת דאפי' בדירד כבר לתוכה לא הוה כאשר עשה משום דאפשר בחזרה וא"כ לדעת הזאת קמ"ל מתני' דבר זה ולדעת א' אפשר לומר דבא להורות דמשלמין ליה כל הפירות וכדאיתא נמי בנ"י לדעה אחת ע"ע ועיין בטור ח"ה סי' ק"מ וקמ"ה ודוק:
הא דאמרה מתני' ב' בראשונה כי' ולא כלל ליה בחדא לומר אם ג' כתות מעידין על השלש שנים אפשר דבא לומר ולהורות אף דלא אתו בהדדי אלא כת אחר כת וא"כ הוה סברא לומר דקמאי יאמרו אנן מנא ידעינן כו' וכדאי' בתוס' ד"ה משלשים כו' וק"ל: