כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף נד:
בגמ' אמר ר"פ כדאזיל תייר' דתורי והדר. אפשר לפרש פירוש אחר מאי דלא פירשו רשב"ם ומאורי עינינו רבני תוספ' ואף דכל הפוסקים לא כן סוברים מ"מ לא אמנע פירושי במקום הזה אחר דלא לפסק הלכה כתיבתי זאת רק דרך פלפולא בעלמא ואמינא אחר דראינו לקמן דף נ"ו ע"א דפיר' ר' מרינוס כל שנקרא' על שמו ה"ד אמר ר"פ דקרו ליה בי גרנות' דפלני' וראינו בטור סי' ער"ה דמביא הא דר' מרינוס ג"כ לפסק הלכה אף דפסק נמי בשדה שאינה מסיומת כדהכא ומחלק ביניהם דהכא מיירי בשדה בית הבעל ולקמן בשדה בית השלחין (ודלא כרשב"ם דסבר מפלג פלג ר"י אהכא) ולכך ממאי דלקמן נקח פירוש לדהכא דודאי לכך שאל לקמן בשדה בית השלחין לידע כמה קנה במכוש א' דלא מסתבר לומר דיקנה אפילו אם יהיה לו שדה אשר ארכו פרסא ורחבו פרסא דההיא לאו שדה אחת מיקרא דאף דאין מצר ביניהם אפ"ה ודאי הרבה שדות נקראו ומפרש דקרו בי גרנות' דפלני' ההיא מיקרא שדה אחת וקנה במכוש א' דומיא דהכי נימא הכא דאם יהיה לו שדות בית הבעל אורך פרסא אף דאין מיצר ביניהם אפ"ה אין סבר' דיקנה כולם במכוש א' לכך קאמר כדאזיל כו' כלומר כאשר אדם חורש בשדה עם שווריו והדר אחר כך לאחוריו כמעשה דחורשין כמדת אותו חרישה נקרא שדה אחת וקונה לאורך ולרוחב כמדת אותו חרישה למשל באשר דאך החורשי' יחרשו מאה אמות בבת אחת ואח"כ יחזרו לאחוריהם כדרך החורשי' קנה שדה אחת מאה אמות אורך על מאה אמות רוחב דההיא שדה אחת מקרי ולא יותר ודוק. חי ה' ימים רבים אחר כתיבתי זאת מצאתי בתשובת מהר"י לבית הלוי סי' ק"ט בשם מוהר"ר אהרן חסון קצת כדברי והנאני ויליף לי' מתוספתא ע"ע ודוק:
עוד בגמרא אמר שמואל נכסי גוים ה"ה כמדבר כו' וכל המחזיק בהן זכה בהן הא דאמר כל המחזיק ולא קאמר כדלעיל ובא אחר והחזיק בה קנה אחרון. אפשר לומר דמזה יצא לן סתירא לדברי הגאונים דסבירא להו דאף דהלוקח בעצמו החזיק בקרקע אפ"ה לא קנה הוא אלא האחרון אשר יחזיק אחריו דהואיל דהוא נתן מעות כבר מסתמא לא רצה להחזיק בה מתורת הפקר ועיין סי' קצ"ד לכך קאמר כל המחזיק דאפי' הוא בעצמו החזיק קנה הוא בחזקתו. גם הא דמאריך בלישניה דאף דכבר אמר כל המחזיק זכה בהן הדר אמר הלכך ה"ה כמדבר כו' נראה דאפשר לומר דבזה מרומז מאי דסבר הרא"ש דאף דנתן לו הגוי השטר אחר שנתן לו מעותיו לא מהני מידי דכבר מסולק הגוי מהשדה ונתינת השטר מידו לא מהני וק"ל:
עוד בגמרא א"ל אנא לא ידענח עובדא הוה בדורא דרעואתא כו' ודאי אפשר לדקדק על רב יוסף מאי מהני בזה דאמר עובדא הוה בדורא דרעואתא דמ"מ שמואל אדשמואל קשה ואפשר לומר דמילתא דרב יהודה משמיה דשמואל אמר רב יוסף דהוה תלמידו דרב יהודה והנה רב יהודה הוה תלמיד דרב ושמואל והכי איתא בדוכתי טובא ורב יוסף שכח תלמודו ומהדר ליה אביי כדאיתא ג"כ בדוכתי טובא והנה כדמקשה אביי לרב יוסף לא לסתור דברי רב יהודה בא לומר דלא שמע הדין באמת לעולם אלא סבר דשמע ודאי הדין אבל לא משמואל רבי' כ"א מרב רבי' ורב יוסף הוא דטעה וסבר דאמרה משמיה דשמואל ובאמת לא אמרה אלא משמיה דרב ומהדר ליה אנא לא ידענא אלא עובדא הוה בדורא דרעואתא ואי קשיא משמיה דשמואל תהוי משמיה דרב וכן הוא הסוגיא בפירוש במסכת עירובין פרק קמא דף ז' ע"ב. והנה אחר דחזינן דר"נ פסק כוותיה דשמואל וסברינן דשמואל אמר ג"כ דינא דמלכותא דינא ע"כ אפשר לומר דע"כ לא קאמר שמואל דדמ"ד אלא במה שאינו סותר דין תורתינו ולא הוה כ"א הסכמה במלכות ההוא משא"כ באשר רוצה לסתור דין תורתינו לא אמרינן דדמ"ד וא"כ לא קשה מידי ובזה יתפרש היטב מאי דאמר רבה לקמן הני תלת מילי אשתעי לי עוקבא בר נחמיה משמיה דשמואל דדמ"ד כו' ולכאורה לאו ג' נינהו אלא דבא לפרש באיזה דברים אמרינן דדמ"ד ועיין בחדושי רמב"ן ובנ"י ובטור ח"ה סי' שס"ח מאי דנאמר וכמה דעות יש בזה ודוק:
לעיל במילתא דשמואל דאמר נכסי גוי ה"ה כמדבר הביא הטור בסי' קצ"ד ומסיים וכל זה לא איירי אלא בקרקע כי' אבל במטלטלים קונה בנתינת המעות ע"כ. והנה הש"ך נכנס בדוחק לפרש דבריו אחר דחזינן דפסק בטור י"ד דגוי אינו קונה בכסף ולא מקנה בכסף במטלטלים וא"כ היאך כתב הכא דקונה בנתינת הכסף וקאמר דפירושה הוא היינו אם יעשה ג"כ משיכה והא דאמר קונה בנתינת המעות היינו לומר דאינו דומה לקרקע דאינה נקנת כ"א בשטר משא"כ במטלטלים אמרינן דנקני ג"כ בלי שטר אבל לישני' לא משמע הכי ולכך נראה דיתפרש היטב באשר נאמר דקאי אדלעיל מיני' דאמר בשם אביו הרא"ש דצריך לעולם ליקח השטר קודם נתינת המעות אבל אם נתן המעות כבר מסולק הגוי מהשדה ואף אם יתן אח"כ שטר לא מהני מידי וקאמר דבמטלטלים אינו כן אלא דקונה בנתינת המעות דאף דכבר נתן המעות אפ"ה אין הגוי מסולק ממנו ויכול אח"כ לקנות ממנו מטעם שאין קונים מגוי בנתינת מעות בלחוד ולכך אין הגוי מסולק בנתינת מעות בלחוד. ובתשובתי הארכתי למעניתו ע"ע:
בתוס' ד"ה וישראל לא קנה כו' עד ונראה דשרי כו' אפשר לומר דהשתא במאי דפירשו ותירצו קודם לזה הוצרכו טפי לומר האי ונראה דאל"כ הוה מוכח כן אבל השתא לכאורה אינו מוכח לכך הוצרכו לפרשו דהנה היה אפשר לומר דאף דמיירי במקום שאין כותבין שטר איתא לדין דשמואל דאף דקונה מישראל חברו בנתינת הכסף מ"מ מגוי אינו רוצה לקנות בכסף לחוד מטעם דסתם גוים אנסים הם וא"כ הוה מוכרח האי ונראה דאל"כ היאך אפשר לומר דלא רצה לקנות כ"א בשטר מיראת אונסא דגוי והלא בשלא יקנה בכספא אית ליה לירא טפי שיפסיד מכל וכל שיבא אדם אחר ויחזיק בו אלא ע"כ צריכנא לומר דשרי לישראל לתבוע מעותיו וא"כ לא מפסיד כולי האי והי' אפשר לומר ג"כ דאין רשאי המחזיק להשמט מהגוי מטעם הזה אבל אחר שאמרו דאיירי במקום שכותבין שטר והוה הטעם דאין בדעתו לקנות אלא כמו שהוא רגיל לקנות עם ישראל וא"כ הוה אפשר לומר דליתא להאי ונראה כו' לכך הוצרכו לאשמעינן דאפ"ה הדין דין אמת וק"ל: