כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף נד.
בגמר' אמר שמואל האי מאן כו' אדעתא דדיקלא כו' אדעתא דחיות' כו' הוצרך לומר דבר והפוכו דאי לא הוה אמר אלא אדעתא דדיקלא ה"א אע"ג דלא כיון לקנותו רק הואיל דשקל מהאי גיס' ומהאי גיס' קני ואי לא הוה קאמר אלא אדעתא דחיות' ולא לקנות אבל םא כיון לקנות אע"ג דשקל מחד גיס' ליקני קמ"ל וק"ל:
והא דאמר שמואל מילתא בד' דברים אפשר דכיון דדין זה נאמר בכל ד' המחזיקי' והיינו בין במתנה בין במכר ואחין שחלקו ונכסי הגר לאפוקי לדעת אחת דסבר דבמכר קני אפי' לא עביד אדעתא דדיקלא וארעא וק"ל: בתוס' ד"ה אדעתא דציבי כו' עד ואין להקשות כו' אפשר ליתן דביקות הכא למאי דכתבו לעיל דאל"כ הוה אפשר לפרש התם דקבעי הכי והיינו דסבר באשר יכוין אדעתא דארע' אף דיכוין נמי אדעתא דשטרא אפ"ה לא קנה הואיל דלא קנה לארע' לא קנה נמי לשטרא וא"כ יפורש הבעיא דלשם הכי מאן דמחזיק אדעתא דארע' הוא דמחזיק וא"כ לא קנה נמי לשטרא א"ד דעתי' נמי אשטר' כלומר דאפשר דיש בן אדם דדעתי' אשטרא לחוד וא"כ לא הוה קשה מידי מאי דמקשי' הכא משא"כ לפי מאי שכתבו לעיל א"א לפרש כן ודוק ובקל אפשר ליתן דביקות לקושי' דאחר זה ג"כ למאי דלעיל מני' וק"ל: