כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף נג:
בגמר' לקנות אותה ואת חברת' כו' לקנות את חברת' כו' ודאי יש לדקדק מהאי מימרא למה צריכנא כל הני בבות שלשה ונאמר דברישא אשמעינן דצריך דעת לקנות השדה וכדכתבו תוס' לקמן בד"ה אדעתא דציבי וכדאי' נמי ברשב"ם שם ולא קשה לן אלא מסיפא דמאי בא לאשמעינן אי דלא קנה חברת' פשיטא השתא דבמיצעת' דקנה אותה לא קנה חברת' סיפא דאפילו אותה לא קני מכש"כ חברת' ואי דבא לאשמעינן דאפי' אותה לא קני הלא זה שמעינן מרישא דאל"כ רישא ל"ל וא"ת דה"א דלעולם לא צריך דעת ואי משום דא"כ ל"ל דלמא רישא דיוקא קמ"ל זה אינו דא"כ הוה קשה בבא הב' ל"ל הלא כבר הוה שמעינן מרישא. ואמינא דעוד יש לדקדק האי ר"ז מאי עלה על דעתו דבעי בעי' הלזה ולא בעי' דר"א וגם אר"א יש לדקדק כן לכך אמינא דהוה אפשר לומר דהסיפ' קתני ודאי לאשמעינן דבר מה ואזה קא בעי ר"ז בעיתו רק דלא תימא א"כ מאי קא בעי אחר דמוכח כן מיתורא דסיפא לכך קא אתא ר"א וקא בעי בעיתו לומר דאפשר לומר נמי דאתי לאשמעינן מאי דבעי' לי' ור"א לא בא אלא לתרץ דברי ר"ז. ונאמר דהנה אפשר לומר דלכך קתני לסיפא להורות על המיצעת' דאי אמר לקנות אות' ואת המצר ואת חברת' קנה וקדייק לן מדקתני לה לסיפ' לומר דבסיפ' הוה מלתא מאי דליתא במיצעת' דבסיפא אפילו אמר לקנות המצר וחברת' אפ"ה אף אותה לא קנה משא"כ במיצעת' אי אמר לקנות' ואת המצר וחברת' קנה ולפי זה הוה מוכח לכאורה כן לכך אתי ר"א עם בעיתו דהנה אפשר לומר דלכך קאמר לסיפא לומר דוקא בשהחזיק בשדה לקנות חברת' אף אותה לא קנה אבל בשהחזק במצר לקנות חברת' ואותה קנה תרוויי' ולכך קאמר לסיפא וא"כ לא ידעינן הי מינייהו אמת בתרי הנך בעי ודוק כי כן העליתי בדרך חדוד לפני תלמידי והנאוהו. והנה במלת' דר"נ לקמן קאמר נמי בבות כהאי ובקל יש לפרש ג"כ למאי צריכא כולהו והנה על בבא א' י"ל דאתי להורות דצריך כוונה כדלעיל במילת' דר"א ואי תימא א"כ מאי אתי ר"נ לאשמעינן מאי דלא שמעינן לעיל ממילתא דר"א אפשר לומר דהוה אפשר למטעי ולומר דלעיל אתי לאשמעינן כרב לקמן דאמר כיון שהכיש מכוש א' קנה כל השדה אבל לא דבא לאשמעינן דצריך כוונה דווקא ולעולם במקום אחר לא צריך כוונה רק הכא הואיל דלא הכיש אלא מכוש א' לכך צריך כוונה (ועיין בטור ח"ה סי' ער"ה דמחלק כן) לכך אשמעינן הכא בבית דלא אפשר למימר כן וק"ל:
ובשארי קאתי לאשמעינן מילת' טובא דבאמת חילוק יש בין שני בתים לדעיל בשדות לפי גירס' הרשב"ם דגריס בסיפא קנה שתיהן הואיל דהחיצון משתעבד לפנימי ולכך נ"ל כל הני בבות דלא קני דהיה אפשר לומר בשהחזיק בחיצון לקנות' ואת הפנימי נמי קנה שתיהן דהוה החיצון כמו אפסר הפנימי כדאמרינן במצר לעיל ודוק בשארי ותמצא הכל על נכון:
עוד בגמ' מ"ט קמא ליבני בעלמא הוא דאפך לפי פירוש הרשב"ם ואף לפי' התוס' יש לדקדק למה נקיט האי לישנא ולא קאמר כפשוטו מ"ט האי לא קא עביד עדיין מידי (הואיל דלא גמר) ואמינא אחר דמצאנו דעת הרמ"ה והטור הביאו בסי' ער"ה דלא מיירי בשבנה קמא בעצים ואבנים שלו דא"כ לא קנה האחרון דהלא קמא מצי למימר עציי ואבניי אני נוטל (דהוה כאלו יורד שלא ברשות) וא"כ מאי קני האחרון והדר הקרקע להיות הפקר אלא מיירי בשבנה בעצים ואבנים של הגר. ומיירי נמי בשלא נתכוון לקנות העצים והאבנים דאל"כ אלא לבנות הקרקע ולקנות' בזה הוה הדר מצי למימר עציי ואבני אני נוטל. והואיל וכן הוא נראה דדבר זה מרמז לן הש"ס במאי דאמר' מ"ט קמא ליבני בעלמא הוא דאפך כלומר לא עביד מידי אלא היפך אותם לבנות ולקנות הקרקע בכך ולא לקנותם הם בעצמם וק"ל:
עוד בגמר' וכמה אר"י אמה אמר ר"ח וכנגד הפתח. נראה דהני אמוראי אזלי לטעמם ולשיטתם דקאמרי לקמן דף ס' ע"ב אברייתא דאין מסיידין כו' אלא כך אמרו חכמים סד כו' וכמה אמר ר"י אמה אמר ר"ח וכנגד הפתח והנה הוה קשה להו הכא אדברי ר"א סיוד א' מאי קעביד הלא לא נגמר ג"כ העבידתא ובית דלא ניסוד עדיין ובא א' וסד מקום קטן במקצת הבית ודאי לא השביח הבית אדרב' גינ' אותו טפי סוף כל סוף מ"ש דבר זה מדין שלפני זה דאמרי' ליבני בעלמא הוא דאפך הואיל ולא גמר' לכך קאתו הני אמוראי ואמרו מילתייהו וא"כ מיירי בבית שכבר נגמר הסיוד בי' ולא נשאר עדיין רק אות' אמה שכנגד הפתח ובא הוא וגמר' בסיידו אותו ולכך קנה אותו. ואל תאמר היאך אפשר לומר דבהכי קנה אותו הלא אסור ליה לסייד אותו מקום דמ"מ אם עבר ועבד לא אמינא ליה למהדר ולמקפל אותו וא"כ ודאי שיבח אותו וק"ל:
עוד בגמ' אמר ר' עמרם כו' ואנהרינהו עינין ממתניתא לישנא דואנהרינהו יש לדייק דלא קאמר מסייע' ליה המתני' לכך אמינא דהוה אפשר למטעי בדברי ר"ש אבל במאי דהביא סייעתא ממתניתא אתי' לן פירושו דהנה לדעת הרמב"ם לפי מאי שפירשו הרב המגיד דבהציע מצעות לחוד הוה די אע"ג דלא שכב עליה ע"ע ובאמת קשה לי לפרש כן דא"כ אינו דומה לקנין דעבד אשר תני מתני' אי לאו דשכב עליה וקנה אותה הואיל דהגבי' אותו דומיא דעבד דלשם וק"ל. והנה הש"ס הוצרכ' להביא הא דר"ש ולתרץ תחלה דאל"כ ה"א הא דאמר והגבי' היינו שהוא קנאו בהגבה' משא"כ השתא וק"ל: