כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף יא:
בגמרא אבל מיחד לי' פתחא כו' עיין בב"י מה דפירש לדעת הרמב"ם: מתיב ר"ש א' שערי בתים כו' הביא רישא דברייתא הזאת דלא תימא לתרץ דברי ר"ה דמיירי בשמחזיק האכסדרה ד' אמות וא"כ מה צריך עוד לפירוק משאו הלא יכול לפרק משאו תוך האכסדרה והברייתא מיירי בשאין באכסדרה ד' אמות דע"כ צריך ליתן לי' ד' אמות ואפשר דצריך ליתן לי' ד' אמות במלואה חוץ לאכסדרה דאין אדם משתמש חצי' כאן וחצי' כאן ועיין בב"י לכך הביא רישא דברייתא דע"כ סיפא דומי' דרישא דלעולם נותני' ד' אמות חוץ לבית וכן באכסדרה וק"ל:
בגמרא בעא כו' בית חציו מקורה כו' מהכא מוכח דלא כסמ"ע דנתן טעם לד' אמות האלו לפרק משאו משום דבבית שיש לו מחיצות א"א ליכנס תוך פתח הבית עם החמור ובמשא שעלי' וא"כ מאי אהני' לן בבית שחציו מקורה והקרוי בחוץ דהלא אכתי אין יכול להכניס החמור עם המשא אלא ע"כ טעם דרש"י אמת דבבית מקורה מניחי' כלים וא"א לפרק משאו שם דאינו פנוי מכלים משא"כ בשאינו מקורה אפי' בפנים מ"מ פנוי הוא שם מהכלים וק"ל: עוד בגמרא בעא מינה ר"ה מרב אמי אחד כו' בני מבוי מעכבים עלי' או לא. עיין ברא"ש דמפרש העיכוב על בני מבוי אשר היה פתחו פתוח בה מעולם ומטעם דריסת הרגל אבל יש לדקדק א"כ מאי דביקות לזאת האבעי' לדהכא דכל השמעתא מיירי בד' אמות שלפני הפתח ע"כ נראה דהעכוב הוא באמת לבני המבוי אשר הוא רוצה לחזור ולחדש את פתחו לתוכה ומטעם שיאמרו דעתה תחזיק במבוי שלנו בד' אמות שלפני פתחך דגם בית הפתוח למבוי יש לו ד' אמות או מטעם אחר שכל א' יש לו רשות להפך פתחו למקום אשר ירצה ועיין בב"י דמפרש הבעי' הזאת לדעת הרמב"ם בדרך אחר דהני תרי מילי חדא נינהו ודוק:
גם יש לומר דלהכי הקדים הש"ס לבעי' דר"ה הכא טרם אשר הביא מילתא אחריתי דר"ה דלבתרי' לומר דאין הלכה בדין ההוא כמוהו דאי לאו דהקדים זאת הבעי' ה"א דהלכה כרשב"א דר"ה דהוא אמור' פסק כמותו אבל אחר דראינו דר"ה לא ידע מידי מזאת הברייתא והראיי' דבעא מילתא אשר מפורש בברייתא ההיא א"כ הדרן לכללן הלכה כרבי מחבירו ועיין ברא"ש לקמן דמרמז קצת בזה. ולהכי קאמר נמי תנאי היא ולא קאמר הוא דאמר כהאי תנא משום דהואיל דלא ידע מדברי הברייתא ליכא למימר הכי ודוק:
ודע דבמאי דאמרתי בסמוך דעכוב' דבני מבוי האחרת הוא מטעמא דד' אמות אשר יהי' לו במבוי שלהם א"ש הא דקתני בברייתא וכן ה' חצירות כו' דאחר דטעם דעיכוב הוא משום ד' אמות שלפני הפתח שייך שפיר אח"כ וכן ה' חצירות דאף זה מיירי בד' אמות שלפני הפתח ועיין בהגהות אשר"י מה שמתרץ על קושי' התוספת:
והנה ראיתי בהרמב"ם דמחדש לן דין בפתיחת פתח שבין פתחו לפתח של חבירו ולכאורה אין לאותו דין מוצא מהש"ס דבסתימא קמיירי הש"ס ולא בפתיחה ואפשר דאף לדידי' הוה קשה לישנא דוכן מאי דביקות יש לקודם לכך סבר דאף הכי מיירי בפתיחת הפתח כמו במבוי ודוק בב"י:
בגמ' אמר רבא ל"ש כו' א"ל אביי תניא דמסייע לך כו' עד בית סתום כו' הא דהביא סיפא דברייתא. וגם בכל מקום מצינו כדאמר אמורא מילתא וההיא מילתא כבר אמורה בברייתא קאמר הא תנינא חדא זימנא או לימא מסייע ליה ויתפרש נמי מאי בא האי אמורא לאשמעינן לכך נראה דאי מרישא דמילתא ה"א דהתם שאני דמיירי דאכתי יש לו עוד פתח אחר באותו חצר ולכך בפרץ את פצימי' הפסיד הד' אמות דלפני אותו פתח אחר שיש לו עוד ד' אמות משא"כ בפריצת פצימי' דפתח אשר היה לו למבוי אחר לא אמרינן כן דיפסיד חזקתו בכך דלאו בכל מילי אמרינן דהפסיד חזקתו לכך מסיים הסיפא דמיירי עוד בדבר אחר ומחלק נמי בין פרץ את פצימי' א"כ שמעינן דבכל מילי איכא לחלק וק"ל: