שער ההלכה · כיבוד אב ואם בענייני נישואין
התנגדות ההורים
בן שחפץ להתחתן עם בחורה מסוימת, והיא בעלת מדות טובות ויראת שמים, אך הוריו מתנגדים, בטענה שהבחורה איננה מוצאת חן בעיניהם, או שהיא מעדה מסוימת שלא נראית להורים, ואילו לדעת הבן הבחורה הגונה ומתאימה לו והוא חפץ בה, אין הבן צריך לשמוע להוריו. אך טוב שיהיה מתון ויתייעץ עם חכם. (ה"ע קלג)
אם ההורים מתנגדים לשידוך, בטענה שהבחורה אינה יראת שמים, וכגון שאינה הולכת בצניעות כיאות לבת ישראל הכשרה, פשוט שעל הבן לשמוע להוריו, שהרי אף בלי ציווי הוריו, אסור לו לשאת אותה. (ב קלה)
אם ההורים מתנגדים לשידוך, בטענה שהבחורה ממשפחה פחותה מדאי, ויש להם עגמת נפש ובזיון מנישואין אלו, חייב הבן לשמוע בקולם. שהרי אפילו מחלו על בזיונם, אין בזיונם מחול, כל שכן שאין לבן לעשות דברים שעל ידם יגרם להם בזיון. (ה"ע קלד, קמב. תשובות והנהגות חלק ב סימן תמה)
והוא הדין בכל הנ"ל, לבחורה הרוצה להינשא לבחור מסוים, אך הוריה מתנגדים מהסיבות הנ"ל. (ה"ע קלג)
השידוך של החפץ חיים
סיפר החפץ חיים זצ"ל כיצד התגלגל זווגו הראשון. בעודו ילד רך כבן 11 שנה, התייתם מאביו, ואמו האלמנה נישאה ליהודי פשוט מאוד, שלא כאביו שהיה מתלמידי הישיבה הגדולה בוואלוזין. כשהיה בחור בן 16 שנה, מקום לימודו היה בעיר וילנא בחברת בחורים עילויים מאוד. פעם כשרצה לבקר את אמו, נסע אליה לראדין. ובהזדמנות זו ראה אותו בעל אמו, ומאוד מצא חן בעיניו, והיתה החלטתו נחושה שיקח אותו לבתו, שהיתה אז כבת 26 שנה. ותבע מאשתו - אמו של החפץ חיים, שתסדר את הענין בכי טוב, אחרת הוא יגרשה. כאשר אמו התחילה לדבר עמו בענין, החלה לבכות ומתוך בכי סיפרה מה שבעלה דורש ממנה. ענה לה החפץ חיים: "מה הרעש, אז אני אתחתן עמה". וכך נגמר השידוך בשעה טובה ומוצלחת. וחיו אחרי החתונה בעניות, ועד כדי כך היתה העניות, שבקרקע הבית היה עפר, ולכבוד שבת היה מפזר חול צהוב.
החפץ חיים היה מציין תמיד את הצלחתו בשידוך זה, כי היא היתה אשה כשרה ותמימה, לא הלכה בגדולות, והסתפקה במועט, ואודות לכך יכול היה לגדול בתורה בצעדי ענק, כפי הדרך שייעד לעצמו. (מבקשי תורה רכא)
כמובן שיש לסייג את הדברים, שהחפץ חיים נהג כפי שנהג, מפני שראה בה שהיא כשרה ותמימה, והיא תאפשר לו לעבוד את ה' כאוות נפשו הטהורה, ואין להסיק מכאן על מקרים אחרים. ובהרבה פעמים אותו צעיר שהגיע לפרקו מושפע מכל מיני דברים צדדיים, וחושב שיוכל להתגבר על איזה פגם גשמי או רוחני שיש במוצעת, ואילו הוריו כאנשים בעלי ניסיון, יודעים שכאשר יתפקח ויעמוד על טעותו, יהיה הדבר מאוחר. לכן בשום אופן אין לו לבחור להחליט על דעת עצמו בלבד, אלא יציע את הדברים בפני רב מוסמך. (כבוד הורים)
שמות שווים
יש המקפידים שלא לשאת אשה ששמה כשם אמו של החתן, ויש שלא מקפידים בזה כלל. ומכל מקום, אף המקפידים לא יבטלו את השידוך משום כך, אלא יוסיפו שם לכלה, שלושים יום קודם החתונה, ויקראו לה בשתי השמות. וכן אם שם החתן כשם אבי הכלה, יוסיפו שם לחתן, ויקראו לו בשתי השמות. (ב קמא)
גיל הנישואין
בן הרוצה להתחתן, ואביו אינו מסכים, בטענה שעדיין בנו לא למד תורה מספיק, אין לבן לשמוע לאביו, אלא יזדרז וישא אשה. ובפרט שבעוונותינו הרבים רבה הפריצות ברחוב, ולא קל בכלל לשמור על מחשבות הלב והעיניים. (ב קנא)
עזרה בזקנותו
אבא אלמן שציוה את בתו שלא תינשא לאיש, כדי שתשאר בביתו ותשרת אותו, אסור לבת לשמוע לאביה כלל ועיקר. וגדול עוונו של האב מנשוא, שמצער את בתו. ואדרבה, תלך ותינשא לאשר תחפוץ, ותביא בנים לעולם שיזכו אותה בעולם הזה ובעולם הבא, ואין לה לחוש למצות כיבוד אב בזה כלל. (ה"ע קלג)
גדול השלום
על הבן להשתדל להרבות ולהוסיף אהבה ואחוה, בין הוריו לאשתו. ואפילו אם אשתו עשתה דבר שלא כהוגן, לא ילך רכיל ויספר להוריו, שמלבד שעובר על איסורים חמורים מאוד של לשון הרע ורכילות, הרי הוא הורס את השלום ומחריב את ביתו. ואדרבה ישתדל אך ורק לדבר טוב על אשתו, ועל ידי זה תרבה האהבה והאחווה ביניהם, ויבנה בית נאמן ומתוקן.
אם בכל זאת קרה איזשהו ענין בין הוריו לאשתו, יעשה את כל המאמצים להחזיר את השלום, וכמו שאמר הלל הזקן (אבות פרק א משנה יב): "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום", דהיינו שאף אם ברח השלום, צריך לרדוף אחריו ולהחזירו.
ועצה טובה, שיקבע אדם עם אשתו כל יום חברותא כ-10 דקות, וילמדו מעט הלכות ומוסר, ואין ספק שהדבר יגרום להם חיזוק, ויזכו לשלום, שלוה ושמחה.