אור ברסלב
כבוד אב ואם - בהלכה ובאגדה שער ההלכה › כיבוד אב ואם בדבר עבירה

כבוד אב ואם - בהלכה ובאגדה

שער ההלכה · כיבוד אב ואם בדבר עבירה

ציווים שאין בהם הנאה להורים

כולכם חייבים בכבודי

נאמר בתורה (ויקרא יט ג): "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם". ומכאן למדו חז"ל (יבמות ה ע"ב): שאם ציוה האב את בנו לעבור על דברי תורה, כגון לחלל שבת, לא יאמר הבן, אשמע לאבי כדי שאקיים מצות כיבוד אב, אלא ישמע להקב"ה שאסר לחלל את השבת, מאחר שגם הבן וגם אביו חייבים לשמוע לקול הקב"ה ולא לחלל שבת, וזהו שסיים הפסוק: "אני ה' אלוקיכם" - כולכם חייבים בכבודי, אתה, אביך ואמך, חייבים לשמוע בקולי.

גם אם ציוה האב את בנו לעבור על איסור מדברי חכמים, אסור לו לשמוע לאביו. (סימן רמ סעיף טו)

אם ציוה האב את בנו שיוותר על חומרה שנוהג בה, אם הבן רואה שכוונת האב לזלזל במצוות, לא ישמע לו. אולם אם אין כוונתו לזלזל, ונותן טעם הגון לדבריו, כגון שצריך את בנו שישמשהו וכיוצא, ישמע לו. (ב קטז. כבוד הורים קעא, קעז)

איזה שותף יכריע?

המשיל המגיד מדובנא: משל לשלושה אחים, שיצאו ממדינתם במטרה ללמוד חכמה מיוחדת. פנה כל אחד מהם לדרכו, תר וחיפש, עד שכעבור שנה חזרו שלושתם לארצם, כשחכמתם באמתחתם: האחד - למד ליצור משקפת, אשר באמצעותה ניתן להשקיף למרחקים עצומים. השני - למד לייצר מרכבה משוכללת ומתקדמת, הנוסעת במהירות רבה. והשלישי - למד לרקוח מתפוח תרופה מיוחדת במינה המועילה לרפא כל מיני חולאים. לימים, השקיף האחד במשקפתו, והנה הוא רואה כי במדינה רחוקה שוררת בהלה ועצבות רבה, מפני שבת המלך חולה במחלה אנושה, ויד הרופאים קצרה מלהושיע. מיד קרא לשני אחיו, כדי שיסעו יחד עימו לאותה מדינה וירפאו את בת המלך. ואכן נסעו הם במרכבתו של האח השני, ובהגיעם ניגשו מיד אל המלך, והאח השלישי השקה את הבת החולה בתרופת הפלא אשר הכין. למרבה השמחה, כעבור מספר ימים החלימה בת המלך וחזרה לאיתנה. קרא המלך בהתרגשות לשלושת האחים, ואמר להם: מאחר שאתם אלו שהצלתם את חיי בתי, הוסכם בדעתי להשיאה לאחד מכם לאשה! כאן התווכחו השלושה, מי מהם ישא את בת המלך, הלוא שלושתם היו שותפים בהצלתה? אמר המלך: הבה ונשאל את בתי למי היא חפצה להינשא. חשבה בת המלך ואחר השיבה: באשר לעבר - שלושתכם צודקים, כי שלושתכם הייתם שותפים בהצלתי. אולם באשר לעתיד - אם חלילה אחלה שוב, רק האח השלישי בעל התפוח יוכל לעזור לי, ועל כן אני בוחרת להינשא אליו.

והנמשל: הרי אמרו רבותינו, כי שלושה שותפים הם ביצירתו של האדם, הקב"ה, אביו ואמו. ואומנם לולי אחד מהם לא היה יכול לבוא לעולם. אך כל זה בנוגע לעבר, אבל בנוגע לעתיד אינו צריך הוא כל כך לאביו ואמו, כי החי נושא את עצמו, אולם לשותף השלישי שהוא הקב"ה - אליו זקוק האדם בכל רגע ורגע, בכל נשימה ונשימה, ולכן אם מצווים אותו אביו ואמו לעבור על דברי תורה, אינו רשאי לשמוע להם, אלא עליו לשמוע לשותף השלישי, הבורא יתברך, שבו תלויים חיינו תמיד. (נח)

הבאת שלום בין אדם לחברו

בן שציוהו אביו שלא לדבר עם אדם מסוים, והבן רוצה להתפייס עם אותו אדם ולעשות עמו שלום ולדבר עמו, וכן, בן שציוהו אביו שלא למחול לאדם מסוים, אך הבן רוצה להתפייס עמו ולמחול לו, אין לבן לחוש לציווי אביו, ואדרבה יעשה שלום ויתפייס עם חברו, ויפה שעה אחת קודם. ומכל מקום ישתדל שלא להבליט את מעשיו מדאי, כדי שלא להכעיס את אביו. (כן פסק מרן בשלחן ערוך סימן רמ סעיף טז)

והנכון הוא, שקודם שיתפייס הבן עם חברו, ידבר על לב אביו, ויבהיר לו את מעלת השלום, כמה הפליגו בה חז"ל עד מאוד, ומאידך יבהיר לאביו כמה הרחיקו חז"ל וגינו את המחלוקת, וכמו שכותב הרמב"ם בצוואתו לבנו רבי אברהם, וזו לשונו: "אל תשקצו את נפשותיכם במחלוקת, המכלה הגוף, הנפש והממון, ומה נשאר עוד. ראיתי לבֵנים גדולות שהשחירו, ופחות [שרים] נפחתו, ומשפחות נספו, ושרים הורדו מגדולתם, ועיירות גדולות נתערערו, וקבוצות נפרדו, ויחידים נפסדו, ואנשי אמונה אבדו, ונכבדים נקלו והתבזו, בסיבת המחלוקת". וממשיך הרמב"ם: "נביאים ניבאו, וחכמים חכמו, ופילוסופים חיפשו והוסיפו לספר רעת המחלוקת, ולא הגיעו לתכליתה, לכן שׂנאו אותה ונוסו מפניה, והתרחקו מכל אוהביה וגואליה ורעיה. וגם אם כל שאר בשרכם אוהב מדנים, התנכרו ורחקו מקרבתם, פן תספו בכל חטאתם". ע"כ. וכידוע כי בזמנו יצאו מתנגדים נגד הרמב"ם ונגד חיבוריו, ושרפו את ספריו, ובכל זאת הזהיר הרמב"ם את בנו שלא יתערב במחלוקת כלל ועיקר, אף על פי שאין ספק שהיה הצדק עם הרמב"ם. ואם כן על אחת כמה וכמה, בויכוח ומחלוקת שיש לאדם עם חברו, שהרבה פעמים אין הצדק עמו, ואף אם הצדק עמו, ילמד ממה שהורונו חז"ל, כיצד להתנהג במקרים אלו. וכבר כתב הרמב"ן על הפסוקים (ויקרא יט, יז יח): לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא: לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'. ויאמר הכתוב, אל תשנא את אחיך בלבבך, בעשותו לך דבר שלא כרצונך, אלא תוכיחנו מדוע ככה עשית עמדי, ולא תשא עליו חטא - לכסות שנאתו בלבך ולא תאמר לו, כי בהוכיחך אותו יתנצל אליך, או ישוב ויתוודה על חטאו, ותסלח לו. ואחרי כן יזהיר, שלא תנקום ממנו ולא תיטור בלבבך מה שעשה לך, כי יתכן שלא תשנא אותו אבל תזכור את החטא בלבך, ולפיכך יזהירך שתמחה פשע אחיך וחטאתו מלבך לגמרי, ואחרי כן יצוה שתאהב לו כמוך.

וזו לשון אליהו הנביא זכור לטוב בתנא דבי אליהו (רבה פרק כו), "כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני אהובי, כלום חיסרתי לכם דבר, ומה אני מבקש מכם? הא איני מבקש מכם אלא, "שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה...". הלל הזקן היה אומר (אבות פרק א משנה יב): "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום". ורבי יהודה הנשיא מצא לנכון לסיים את ששה סדרי משנה, בלשון זו: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט), "ה' עז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".

וכתב השל"ה הקדוש: "בודאי הגרוע שבישראל, היה סובל ארבע מיתות בית דין קודם שיעבוד עבודה זרה, וחז"ל אמרו שהמחלוקת קשה היא לפני הקב"ה יותר מעבודה זרה, ואיך לא יכבוש את עצמו מלעורר מחלוקת שהיא קשה מעבודה זרה, ועל כן לא זו בלבד שלא יצטער על דבר שנעשה לו, ובגלל זה יחזיק במחלוקת, אלא אדרבה ישיש וישמח בניסיונו להעביר על מידותיו, ובעבור זה יעבירו לו על כל פשעיו".

והנה בברכת כהנים כלולות כל הברכות, אולם בסופה מסיים הפסוק: וישם לך "שלום", כי השלום הוא הבסיס לכל הברכות, אם יש שלום, יש הכל. ואם אין שלום, אין כלום. יתכן שיהיו לאדם הרבה כסף וזהב, בנים ובנות, נכדים ונינים, בתים מלאים כל טוב, דשאים, בריכות, ז'קוזי, אבל בלי שלום, אהבה ואחוה, אין זה שווה כלום, זאת אומרת אין לו כלום ביד. וכמו שאומר רש"י על הפסוק, ונתתי שלום בארץ, שמא תאמרו הרי קבלנו הרבה הבטחות טובות שיהיה מאכל ומשתה וכו', אך אם אין שלום, אין כלום? תלמוד לומר, ונתתי שלום בארץ, מכאן שהשלום שקול כנגד הכל. וכן אמר ישעיה הנביא 'עושה שלום ובורא את הכל'. כי כשיש שלום יש כלי לקבל את כל הטוב והשפע הרוחני והגשמי. וכבר אמר שלמה המלך בחכמתו (משלי יז א): טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ, מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב. ונאמר (משלי טו יז) טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם, מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ.

וחז"ל (חולין ה ע"ב) דרשו על הפסוק (תהלים לו ז): "אדם ובהמה תושיע ה'", אמר רב יהודה אמר רב, אלו בני אדם שהם ערומים בדעת, ומשימים עצמם כבהמה. ופירש רש"י שהם חכמים בדעת כאדם הראשון, אבל בכל זאת משימים עצמם כבהמה, דכאי רוח, אלו זוכים שיקויים בהם "תושיע ה'". והיינו שבזכות שמשפילים הם את עצמם, אף שיודעים בברור שטענתם והנהגתם צודקת, שהרי יש להם חכמה גדולה כמו אדם הראשון, בכל זאת מבטלים הם את דעתם, למען הרבות שלום ולמנוע מחלוקת בישראל, בזה זוכים הם שיושיע אותם הקב"ה בכל ענייניהם. ומי לא צריך ישועות...

ישוב ארץ ישראל

בן הדר בארץ ישראל, והוריו דרים בחוץ לארץ, ומבקשים ממנו שיבוא לדור עמם, אסור לבן לשמוע להוריו לרדת לחוץ לארץ, ואפילו שכל כוונתו כדי שיוכל לקיים מצות כיבוד אב ואם.

בן הדר בחוץ לארץ ורוצה לעלות לדור בארץ ישראל, והוריו מתנגדים שלא יעלה, אין לבן לשמוע להוריו, כיון שמצוה היא לעלות לגור בארץ ישראל, ואסור לשמוע להוריו כשמצווים אותו לעבור על דברי תורה. ואין לבן עונש חס ושלום על שאינו שומע לקול הוריו, שהרי גם הוריו יכולים לעלות עמו ויכבדם בארץ ישראל. ומכל מקום אם הוריו מבוגרים מאוד, ואין אפשרות שאחרים ישמשו אותם כאוות נפשם, ישאל מורה הוראה כיצד לנהוג. (כן פסקו המהר"ם מרוטנבורג, הגאון המבי"ט, שו"ת מעיל צדקה, שמחת יהודה נג'אר ועוד). (יחוה דעת חלק ג סימן סט)

חומרת המצוה וחשיבותה

וזה תוכן תשובת הגאון המבי"ט: חייב הבן לעלות לארץ ישראל, ואינו צריך לחוש למצות כיבוד אביו ואמו, וכמו שאמרו ביבמות (ו ע"א): אם אמר לו אביו אל תחזיר אבידה, יכול ישמע לו? תלמוד לומר, איש אמו ואביו תיראו, ואת שבתותי תשמורו, אני ה', כולכם חייבים בכבודי. וכן כאן הרי הוא ואביו חייבים לעלות ולדור בארץ ישראל, כמו ששנינו במסכת כתובות (קי ע"ב), הכל עולים לארץ ישראל. ואין לבן עונש על שאינו מקיים מצות כיבוד אב ואם, שהרי גם הם יכולים לעלות עמו. ומהגמרא ביבמות הנ"ל מוכח שאפילו במצות עשה של השבת אבידה, שהיא מצות עשה שבממון, שהיא מצוה קלה שניתנה להימחל, ואפילו פטרה התורה את החכם להשיב אבידה אם אינה לפי כבודו, ואף על פי כן השבת אבידה דוחה את מצות כיבוד אב ואם, כל שכן מצות ישיבת ארץ ישראל, שהיא חמורה מאוד ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה, שבודאי לא ישמע בקול אביו ואמו שמעכבים בעדו קיום המצוה. ע"כ.

בן הגר בארץ ישראל, רשאי לצאת לחוץ לארץ לאיזה זמן שהוא, כדי לבקר את הוריו, ולאחר מכן לחזור לביתו שבארץ ישראל.

אם ההורים רוצים לעלות לארץ ישראל, מותר לבנם לרדת אליהם לחוץ לארץ, כדי לקבל את פניהם, ולהביאם לארץ ישראל. וכמבואר במצוות הארץ בהלכה ובאגדה. (יחוה דעת ח"ג סי' סט)

כמה ישמח אבא לראותני!

עד היכן הגיעה דרגת כיבוד אב של יוסף הצדיק? הפסוק אומר: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו" - מסביר רש"י: "וירא אליו - יוסף נראה אל אביו". מה מוסיפות המילים הללו בפסוק, ומה מוסיף רש"י הקדוש?

ננסה להיכנס אל תוך עוצמת ההתרגשות שאחזה ביוסף הצדיק לקראת פגישתו עם אביו, לאחר פרידה כה ממושכת של 22 שנה. הרי ברור שהיתה לו השתוקקות עצומה לראות את אביו שכה אהבו, להביט שוב בהדרו ובזיו פניו, לשתות בצמא את דבריו. אין זה פלא שהוא רותם את מרכבתו ורץ לראות את אביו! אבל הפסוק מגלה לנו, שלא זה מה שהניע את יוסף למהר אל אביו - לא געגועיו שלו עצמו, אלא כל מחשבתו היתה על אביו, לשמחו ולהרנין את ליבו! "וירא אליו - יוסף נראה אל אביו" - כל כוונתו היתה שאביו יראהו וישמח. ולא להיפך! איזה כיבוד אב! (עלינו לשבח ח"א עמוד תק"ל בשם הגאון רבי נפתלי טרופ זצ"ל)

סיגריות

בן שאביו רגיל לעשן, והתבקש מאביו לקנות לו סיגריות, הנכון שיתחמק הבן בתואנות שונות ולא יקנה, מאחר ויש אומרים שאסור מן הדין לעשן, [כן פסקו: החפץ חיים בספרו ליקוטי אמרים, עמודי אור, שו"ת השבי"ט, באר משה, תשובות והנהגות, ציץ אליעזר חט"ו סימן לט ועוד.] ואולם אם אינו יכול להתחמק בשום אופן, רשאי לקנותן לאביו.

ומה טוב, שימָנע כל אדם לגמרי מעישון הסיגריות, מאחר והעישון מסוכן מאוד לבריאות, ה' יצילנו. ושומר נפשו ירחק מזה, ויקיים בעצמו: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". ועל כל פנים, אדם שאינו מעשן, אסור לו מן הדין להתחיל לעשן. (ה"ע א רסה. וכן הורה מרן הראשון לציון שליט"א)

אם הרופא קבע באופן מיוחד שהעישון לאבא מסוכן, פשוט שאסור לבן להביא לאביו סיגריות. (ב נד)

מאכל מזיק

אבא שביקש מבנו שיתן לו איזשהו מאכל המזיק לו, לא יתן לו, כי אף שיש לאב הנאה רגעית באכילתו, מכל מקום אין ההנאה שווה בנזק הגוף. ואם נותן הוא לאביו, הרי שמפסידו יותר ממה שחושב להרוויחו ולעשות את רצונו. (ב נב)

עיתון

בן שנתבקש מאביו לקנות לו עיתון שאסור לקרותו, וכגון שיש בו לשון הרע ורכילות, או דברי מינות וכפירה, ותמונות אסורות, אסור לבן לקנותו לאביו כלל. ויאמר לאביו בעדינות, שאינו יכול לקיים את ציוויו, מאחר והתורה אסרה עליו. (כן פסק מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א)

שמירת העיניים

בן שאינו רוצה ללכת ברחוב עם משקפיים, מחמת שחושש שמא יראה מראות אסורות, והנהגתו אינה מוצאת חן בעיני הוריו, יבהיר להוריו בטוב טעם ודעת את חומרת העוון של מראות אסורות, ואשר כמה מכשולים וירידה ביראת שמים יכולים להיגרם מחוסר שמירת העיניים, ולא יוותר על הנהגתו כלל. ובפרט בדור הזה, שבעוונותינו הרבים ישנן נשים שעדיין אינן יודעות את חומרת האיסור, ומכשילות את הרבים באיסור מן התורה של "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ולובשות בגדים צמודים, אשר בודאי הן מודות בעצמן שאינן הולכות ב"לבוש צנוע", כי איך יתכן וזה יהיה "צנוע", בשעה שכל מטרת הלבוש להצניע את הגוף, והן עושות להיפך, רחמנא ליצלן.

ולהלן נביא מעט מדברי המדרש (כתפוח בעצי היער אות א, יג) בעונש המכשילות את הרבים בהרהורי עבירה: "כשנגלה הקב"ה למשה בהר חורב, ואמר לו לך והוצא את עמי בני ישראל ממצרים. באותה שעה ציוה הקב"ה למלאך שר הפנים, לך והבא את משה עבדי לשמים וכו', אמר הקב"ה לשר של גיהנם, לך עם משה והראה לו את הגיהנם, וכיצד נידונים הרשעים בתוכה. כשבאו לתחילת גיהנם, ראה משה בני אדם תלויים בעיניהם, ותלויים באוזניהם, ובידיהם, וברגליהם, ובלשונם, והנשים תלויות בדדיהם, ובשעריהם, וברגליהם, בשלשלאות של אש. אמר לו משה מפני מה הם תלויים בעיניהם? אמר לו מפני שהביטו באשת איש, ובממון חבריהם ברעה. ותלויים באוזניהם? מפני ששומעים דברים בטלים ודברי הבלים, ומסירים אוזנם משמוע תורה. והתלויים בלשונם, הם המספרים לשון הרע, ומרגילים לשונם על דברים בטלים. ותלויים ברגליהם? מפני שהולך ברכילות חברו, ולא הולך לדבר מצוה, ולא לבית הכנסת להתפלל לבוראו. ותלויים בידיהם? מפני שגוזלים ממון חבריהם בידיהם, וההורג את חברו. והנשים תלויות בדדיהם בשלשלאות של אש? מפני שהן מכשילות את הבחורים, ויבואו לידי הרהור עבירה". עיין שם עוד דברים מבהילים, ה' יצילנו, ויזכנו לעשות רצונו כרצונו, ולעבדו באמת ובתמים, ובלבב שלם, ולא מן השפה ולחוץ. ואין ספק כי אשה אשר תתחרט על לבושה הצמוד, ותחזור למוטב ללכת בלבוש צנוע, ובפרט אם גם בעלה יחזק אותה ויזרז אותה על זה, יזכו לראות זרע קודש ברך ה', בנים ובני בנים עוסקים בתורה ויראת שמים טהורה. "ובמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".

ויש לדעת, כי על כל אדם להשתדל להיות מחובר עם התורה, ובזה ינצל ממחשבות זרות והרהורים רעים, כמו שאמר התנא האלהי רבי שמעון בר יוחאי: "כל הנותן דברי תורה על לבו, מעבירים ממנו הרהורי עבירה, הרהורי חרב, הרהורי מלכות, הרהורי שטות, הרהורי יצר הרע, הרהורי זנות, הרהורי אשה רעה, הרהורי עבודה זרה, הרהורי עול בשר ודם, הרהורי דברים בטלים". (תנא דבי אליהו זוטא אות טז) וכתב הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה כא) : "ויפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת על האדם, אלא בלב הפנוי מן החכמה". ע"כ. וכיום, ברוך ה' יש 'נגן' שכל אחד יכול בקלות לשמוע ממנו דברי תורה, בהליכה, בנסיעה, בשכבו ובקומו, ואשרי הזוכה והמזכה לאחרים בעולם הזה ובעולם הבא.

לא להתפשר

אבא המבקש מבנו שיבוא לנישואי אחיו, והבן אינו רוצה לבוא מחמת שתהיה שם תערובת אנשים ונשים, וריקודים מעורבים, אין הבן צריך לשמוע לאביו, ויבהיר בנחת לאביו שאינו מצווה לשמוע בקולו כשמצווהו לעבור איסורים, ולטמאות את עיניו ומחשבותיו. ואם מותר לו לבוא רק לחופה בלבד, יש להתייעץ עם חכם. אך לאחר החופה, אין היתר בשום פנים ואופן. (ב רנב)

חתן וכלה יראי ה' שרוצים שחתונתם תתקיים על טהרת הקודש, אנשים לבד ונשים לבד, ללא ריקודים מעורבים חס ושלום, והורי החתן או הכלה מתעקשים שהחתונה תהיה מעורבת, על החתן והכלה לעשות את כל המאמצים לשכנע את ההורים שיחדלו מרצונם, ולהרבות עליהם חברים טובים שידברו על ליבם. ואם עדיין ההורים לא השתכנעו, אסור לשמוע להם כלל ועיקר. ובפרט בלילה הקדוש הזה שכל עוונות החתן והכלה נמחלים, היאך יחטיאו את הרבים במראות ונגעים אסורים, וידמו לירבעם בן נבט הרשע שחטא והחטיא את הרבים, וכבר אמרו חז"ל (אבות פ"ה מי"ח) : "כל המחטיא את הרבים, אין מספיקים בידו לעשות תשובה". על כן, יעמדו על המשמר מבעוד מועד להכין את בחורי החמד הקדושים והטהורים חברי החתן, שירקדו בקדושה ובטהרה, ולא יתנו לשטן לקלקל את האווירה הקדושה בריקודים מעורבים וכיוצא. ואשרי החתן והכלה העומדים על המשמר בעוז ובתעצומות שחתונתם תתקיים בקדושה ובטהרה, שבודאי תהיה משכורתם שלימה מעם ה', וכגודל טרחתם כך גודל שכרם, ויזכו לבנים תלמידי חכמים, קדושים וטהורים, מורי הוראות בישראל, אמן.

אין ספק כי ריקודים מעורבים של אנשים ונשים יחדיו, אסורים בהחלט איסור חמור ונורא. ואפילו אם אין ריקודים מעורבים ממש אלא אנשים לבד ונשים לבד, אך ללא מחיצה מבדלת ביניהם, ורואים האנשים את הנשים רוקדות, הרי זה איסור חמור מן התורה, שמגרים בעצמם את היצר הרע, ועוברים כמה וכמה איסורי לאווים.

וכבר אמרו חז"ל, בכל מה שניסה בלעם הרשע לקלל את ישראל לא הצליח, אך בדבר אחד הצליח, שנתן עצה לבלק לשלוח את בנות מואב אצל ישראל, והם יחטיאו אותם, וכיון שאלוהיהם של ישראל שונא זימה, הוא כבר יענישם. וכן היה, כמו שנאמר (במדבר כה א): "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב... וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל... וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף".

ומה שיש בדורנו כמה עמי הארץ שטוענים להקל ראש בעניינים אלו, בטענה כדי שיכירו הבחורים והבחורות ויבואו בקשרי שידוכין, הרי זו טענת שוא הבל ורעות רוח. ופשוט שאלו הן דעות משובשות, מוקצות ומשוקצות, פסולות ומגונות, ואינן על פי רוח תורתנו הקדושה כלל, והכל מן הסטרא אחרא של היצר הרע, ומהתאוות האסורות המגונות והשפלות שבאותם אנשים, כי הרבה שלוחים יש לו להקב"ה לזווג זיווגים. ומיותר לומר, כי לצערנו הרב כמה מכשולים ואיסורים חמורים נגרמו מההנהגות הגרועות בדברים אלו והדומים להם, וכבר אמרו חז"ל (כתובות יג ע"ב) אין אפוטרופוס [אין ביטוח!] לעריות, שהעריות נפשו של אדם מחמדתם (מכות כג ע"ב). אשר על כן, שומר נפשו ירחק מכל הנהגה שכזו. ואף אם היה רגיל בעבר להשתתף במקומות כאלו שיש בהם ריקודים מעורבים, יפרוש מכל זה, שכבר נצטווינו בתורתנו הקדושה (ויקרא יט ב) "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיכם". ולא יבוש מפני הלועגים עליו ואפילו הם מבני משפחתו, כי אמרו חז"ל (עדיות ז ע"ב): "מוטב שיקרא האדם שוטה כל ימיו, ואל יקרא רשע שעה אחת לפני המקום". וברוך ה' הניסיון מורה שאותם אנשים שהתחזקו באמת בכל ליבם ובכל נפשם, ועמדו איתנים בדעתם שלא להשתתף במקומות כאלו, וכל שכן שהם עצמם אינם מארגנים את שמחותיהם בצורה כזאת, הבינו אותם בני משפחתם וכבדו את דעתם. אשריהם ואשרי חלקם, מחלקם יהיה חלקנו, שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ואמרו בגמרא (מכות כג ע"ב): "צא ולמד מציווי התורה שאסרה לאכול דם, ומה אם דם שנפשו של אדם קצה ממנו, בכל זאת הפורש ממנו מקבל שכר - גזל ועריות, שנפשו של אדם מתאווה להם ומחמדתם, הפורש מהם על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות!" ואמר הקב"ה: שמעו לי, שאין אדם שומע לי - ומפסיד!" (דברים רבה פרשה ד)

ועל קצה המזלג נביא ממה שכתב בשו"ת זכרון יוסף, וזה תוכן דבריו: "חיל ורעדה אחזתני, בכל צרותיהם לי צר, על דבר הפרצה הגדולה שעשו פריצי בני עמנו, לעבור בשאט נפש על דת ודין תורתנו הקדושה, וחוללו במחולות נערים 'בני בלי תרבות' עם בתולות, והתערבו בהם גם אנשים ונשי אנשים, ושעירים ירקדו שם, אוי לנפשם כי גמלו רעה לעבור על דת בפרהסיא, והתורה חוגרת שק עליהם, וה' יצילנו מעונש זה. וכל רב ומורה בעירו מחויב למחות ולבטל את הריקודים והמחולות של בחורים 'בני בלי תרבות' ובתולות יחד, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לאספסוף אשר בקרבו ותערובות אנשים ונשים. וידוע שאין חילוק בזה בין נשואות לפנויות. ואין לך דרגה גדולה מזו להסתת היצר הרע לזנות, על ידי שמתבוננים ומביטים 'בני בלי תרבות' האלה בפני הנשים והבתולות בעת הריקוד, ופעמים גם אוחזים בידיהן, וקורא אני עליהם 'יד ליד לא ינקה מדינה של גיהנם' וכו'. וידוע שכל הנוגע בבתולה, עובר על לאו מן התורה שנאמר (ויקרא יח יט): "ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב", שאפילו קורבה בלבד אסורה וחייב מלקות, ופשוט הוא, ומרוב פשיטותו לא ניתן לכותבו, ורק כדי להוציא מלב הבורים ועמי הארץ שחושבים שאין איסור בפנויה, אך האמת שאין חילוק, וחס ושלום לא יעלה על הדעת לחלק כלל. כללו של דבר: אין לך גדר ערוה גדול מזה לבטל את המחולות והריקודים של אנשים ונשים יחד, בין נשואות ובין פנויות, ואנחנו שקבלנו את התורה הקדושה, מחויבים לעשות גדר וסייג שלא יעשה כן, והיֹה לא תהיה". עד כאן דבריו. ישמע חכם ויוסף לקח. (ב רנד. הובא גם במשנה ברורה סימן שלט בבאור הלכה)

ציווי אביו - ומצוה לפניו

ציוהו אביו לשרתו, ובאה לפניו מצוה שאם לא יעשנה עתה, יעבור זמנה, אם אפשר שהמצוה תתקיים על ידי אחרים, יעשה את ציווי אביו, ואחרים יעשו את המצוה, אך אם אי אפשר שהמצוה תתקיים על ידי אחרים, יעשה את המצוה, ואחר כך יקיים את ציווי אביו.

למשל: בן שהוא מוהל והזמינוהו לערוך ברית מילה, וגם אביו ציוהו לשרתו, אם יש מוהל אחר שימול, יעשה הוא את ציווי אביו, ומוהל אחר ימול, אך אם אין מי שימול, ימול קודם, ואחר כך יקיים את ציווי אביו.

ואמנם, אם באה לפני הבן מצוה שאם לא יעשנה עתה, לא יעבור זמנה, יעשה את ציווי אביו, ואחר כך יעשה את המצוה. (סימן רמ סעיף יב)

תוכן העניינים

כבוד אב ואם - בהלכה ובאגדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה