חלק אורח חיים · סימן כג - שאלה: עמדתי ואתבונן אם מותר להדליק נרות חנוכה בשמן של ערלה ?
תשובה: הנה דין איסור הנאה בערלה מקורו בתורת כהנים (ויקרא יט, כג) ובגמרא פסחים (כב:) ובבא קמא (קא.) ובקידושין (נו:) וכן פסק הרמב''ם (פרק י' מהל' מאכ''א הלכה ט).
אולם נראה שכל מה שאסרו ערלה בהנאה היינו למוכרו לגוי מפני שנהנה ברווח שהרוויח אבל אם רוצה להדליק בשמן ערלה נרות חנוכה שהם לשם מצוה רשאי שהרי קי''ל מצוות לאו ליהנות נתנו, ואע''פ שרבותינו הראשונים ז''ל נחלקו אם אמרינן מצות לא להנות נתנו אף באיסורי דרבנן וקבצם כעמיר גורנה מרן הראש''ל בשו''ת חזו''ע (ח''א כרך א' סימן ח עמוד קל''ד והלאה), מכל מקום העיקר כדעת הסוברים שאף באיסורי דרבנן אמרינן מצות לא להנאה נתנו וכמ''ש מרן הראש''ל שם לך נא ראה. וכן ראיתי שכתב הרב שער אפרים (סימן לח) שאחר שהאריך שם במעשה שבישלו חמאה בקדרת בשר בת יומה, האם מותרת להדלקת נרות חנוכה כיון שאסורה בהנאה, ודעתו שם נוטה להתיר משום דקי''ל מצות לא להנות ניתנו. ע''ש. והביאו האליה רבה (סימן תרע''ג סק''א) ואע''פ שהעיר על דבריו שם מ''מ המעיין בדבריו ישר יחזה פנימו שגם הוא ז''ל מסכים הולך שיש להתיר מצד מצות לא להנות נתנו אלא שסיים שיש לאסור מצד איסור בישול אחר בישול בבשר בחלב כיעו''ש. וכן מבואר בשו''ת שבות יעקב (ח''א סימן לח). וכן הסכים בבאר היטב (סימן תרע''ג סק''א). וכן כתב להדיא בנ''ד הפמ''ג (סימן תרע''ג א''א סק''א) שאין לאסור להדליק נרות חנוכה בשמן של ערלה מצד איסור הנאה דהרי קי''ל מצות לא להנות נתנו. ועיין להלן.
אולם ראיתי למרן החיד''א במחב''ר (חיו''ד סימן פז אות טו''ב) שהאריך מעט בפתגמא דנא ובתחילת דבריו הביא מ''ש הרב שער אפרים דאע''ג דבשר בחלב אסור בהנאה, מצות לאו ליהנות נתנו, והעיר עליו ממ''ש הרב לשון לימודים שנתן טעם לאסור בזה, משום דהא קא משתרשי ליה באיסורי הנאה, דהיה מוכרח לקנות שמן בדמים להדליק נ''ח לצאת ידי חובה, ותמה על הרב שער אפרים שנעלם ממנו טעם זה כיעו''ש. וגם בשו''ת רב פעלים ח''ג (חאו''ח סימן ט) הסכים לדברי הלשון לימודים הנ''ל ועפ''ז העיר שם בנידונו. וכיו''ב כתב בשו''ת יהודה יעלה ח''א (חיו''ד סימן רפ) ששם נשאל אודות ס''ת תפילין ומזוזות שנכתבו על עור בהמת נעבד או תקרובת ע''ז מה דינו לקרות בו או לגונזו, שכבר ראה לשני גדולי פוסקים אחרונים שעמדו בחקירה זו הלא המה הגאון בעל תב''ש בחידושי בכור שור (מסכת שבת דף ק''ח ע''א מנין שאין כותבין תפילין וכו') והגאון בעל פמ''ג (חאו''ח בפתיחה כוללת על הלכות תפילין) ונטו לאוסרם אלא שכתבו שם בפשיטות שמשום איסורי הנאה אין לאסרו משום מצות לאו ליהנות נתנו, ותמה עליהם הרב יהודה יעלה שהרי דעת הרבה פוסקים דבמשתרשי ליה ממון הו''ל כמו הנאת הגוף דלכ''ע מצות ליהנות נתנו וציין שם לעיין בתוי''ט בנדרים (פ''ד משנה ב' שוקל את שקלו וכו'), ובתוס' גיטין (דף כ' בד''ה וכתובת קעקע). ובמ''ל (פ''ה דין ט' מאיסורי מזבח) וכאשר הוכיח הוא ז''ל כן בתשובה אחת עפ''י הרבה ראיות מש''ס ופוסקים. ע''כ.
נמצינו למדים שרבותינו האחרונים נחלקו אם יש לאסור להדליק נרות חנוכה בשמן של ערלה מצד שערלה אסורה בהנאה, שלדעת השער אפרים, האליה רבה, השבות יעקב, הבאר היטב, הפמ''ג והתבואות שור אין לאסור להדליק נרות חנוכה בשמן של ערלה מצד איסור הנאה דהרי קי''ל מצות לאו להנאה ניתנו ואילו לדעת הרב לשון לימודים, החיד''א ויהודה יעלה אע''פ דקי''ל מצות לא להנאה נתנו מכל מקום כיון שלולא השמן הנ''ל היה מוכרח לקנות שמן בדמים להדליק נ''ח לצאת ידי חובה נמצא שנהנה מהשמן של ערלה.
והנה מלבד דמיירי הכא באיסור דרבנן ורוב האחרונים מסכימים להקל וא''כ הו''ל ספק דרבנן להקל. עוד בה, שבמשים חפשי ראיתי בשו''ת אגרות משה (חאו''ח א' סימן קצ''א) שאחר שהביא הקושיא הנ''ל על השער אפרים כתב בזה''ל: והנכון לע''ד דרק היכא שהחיוב שעליו הוא ליקח ממנו המעות שלו כהא דחיוב המכס, ואיסור הנאה דע''ז וכדומה עשה שישארו מעותיו בידו ולא יקחו ממנו סברי ראשונים אלו שאסור גם הנאה זו מאה''נ כיון דעכ''פ הרויח ממון ממנו אבל מצוה שאין החיוב שעליו להוציא ממון כחנוכה ושופר וסוכה וכדומה רק שכיון שמחוייב להדליק הנר ולתקוע בשופר ולישב בסוכה ואין לו נר להדליק ולא שופר לתקוע בו ולא סוכה לישב בה ואונס ממון אינו אונס להפטר נעשה עליו בהכרח חיוב להשיג הנר והשופר והסוכה אף שצריך להוציא מעותיו עלייהו, ולכן כשיש לו שמן דאה''נ ושופר ועצים דאה''נ הרי יש לו לקיים המצוה בלא הוצאת מעותיו ולא נעשה עליו חיוב כלל להוציא ממון ולא שנפטר ע''י האה''נ מלהוציא מעותיו אלא שנגרם על ידם שלא נעשה עליו חיוב כלל והנאה זו ודאי הוא רק גרם בעלמא שלכו''ע אין שייך לאסור ונשאר רק מה שהוא נהנה מקיום המצוה שעל זה הא
לאו ליהנות ניתנו. עכ''ל. ודבריו נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת ולפי דבריו אין מקום לטענת מרן החיד''א ודעימיה כלל.
ושו''ר למרן הראש''ל נר''ו בספר הליכות עולם ח''ז (פרשת בהעלותך הלכה ז עמוד טו) שדבר ה' זו הלכה העלה שחמאה שנתבשלה בקדרה בשר בת יומה, מותר להדליק בה נר חנוכה, כיון שאסור להשתמש לאורה, ואין כאן הנאה שמצות לאו להנאה נתנו. ע''ש. ומבואר דס''ל כמ''ש לעיל בעניותין, וחיליה מדברי הרב שער אפרים כמבואר בהערה שם, ומכל מקום צ''ע על דבריו כי הרב נר''ו לא הביא שם מחלוקת האחרונים הנ''ל ושיש אומרים דהואיל ולולא השמן הנ''ל היה מוכרח לקנות שמן בדמים להדליק נ''ח לצאת ידי חובה נמצא שנהנה מהשמן של ערלה.
ומלבד שאין לאסור להדליק נרות חנוכה בשמן של ערלה מצד איסור הנאה, הנה אין לאסור להדליק בו מפני שערלה מכלל איסורי הנאה ואם כן חשיב כדבר מאוס, שלא שייך טעמא דמאיס אלא בעבודה זרה, וכמו שכבר כתב בספר פתח הדביר (ח''ג דף ס''ח ע''א סימן רס''ד) בשם הרב שער אפרים דלא שייך טעמא דמאיס אלא בעבודה זרה כיעו''ש. ובספר ילקוט יוסף על הלכות ערלה (מצוות התלויות בארז כרך ב' עמוד עב) הוסיף שכן כתב הפמ''ג בסימן ל''ב כיעו''ש. וכן מבואר מדברי מרן הראש''ל נר''ו בספר הליכות עולם הנ''ל
אולם ראיתי להגאון שער אפרים הנ''ל שכתב דאף על גב שאסור להשתמש לאור נר חנוכה וגם מצות לאו ליהנות נתנו, מכל מקום כיון שנר חנוכה צריך שיעור אינו רשאי להדליק בשמן של ערלה דהואיל וערלה עומד לשריפה והוא אסור בהנאה ממילא כתותי מכתת שיעוריה. ע''ש. וכן כתבו בשמו השערי תשובה (שם) והכה''ח (חיו''ד סימן פז ס''ק טז). וכיו''ב צידד הפמ''ג (סימן תרע''ג א''א סק''א) כיעו''ש. מכל מקום בצאתי חפשי באמתחות הפוסקים ראיתי שרבים מהאחרונים ס''ל שאין אומרים בנרות חנוכה מיכתת שיעורא, כי הנה בשו''ת אגורה באהלך (סימן נט דף כה ע''ג) כתב שנר חנוכה לא צריך שיעור בשמן עצמו אלא הפועל היוצא ממנו דהיינו שיעור זמן ההדלקה עד שתכלה רגל מן השוק והביא ראיות לדבריו כיעו''ש. וכן כתב בשו''ת צתורת חסד מלובלין (חאו''ח סימן ס) ושכן מבואר מדבר הרא''ש (פרק ג' דסוכה סימן טו). ע''ש. וכן כתב בישועות יעקב (סימן תרע''ג סק''א) שהביא דברי מר זקנו הרב שער אפרים הנ''ל דהיכא דבעי שריפה אסור להדליק בה נר חנוכה, כיון דבעינן שיעור לנר חנוכה וכתותי מכתת שיעוריה, וכתב עליו, אמנם אחר העיון דברי הגאון מר זקני אינם נכונים, שכל
מה שצריך שיעור לנר חנוכה, היינו שידלק זמן זה, וא''כ מה בכך שעומד לשריפה, הרי גם השיעור הוא שצריך להדליק שיעור כזה, ולא דמי לשופר ולולב שצריך שיהיה שיעור בגופם, ותמיהני על הגאון שדימה והשוה ענינים נפרדים. ע''כ. וכ''כ בשו''ת שב יעקב והביאו בשו''ת הרמ''ץ (חאו''ח סו''ס נ) וכ''כ בשו''ת עמודי אש (סימן ו אות י בד''ה שו''ת שער אפרים). וכן כתב בשו''ת מהר''ם שיק (חאו''ח סימן יד), וע''ע בילקוט יוסף על הלכות ערלה (מצוות התלויות בארז כרך ב' עמודים עד-עה). וכן העלה מרן הראש''ל נר''ו בספר הליכות עולם (שם) וחיליה מכמה מהאחרונים הנ''ל והוסיף שם מה שכתב בראש ספר מעשה רוקח חלק א' בזה''ל: כתב המאירי בחידושיו וז''ל: והעיקר כמו שפסק הרמב''ם שלחי של אשירה כשר, וקורה של אשירה פסולה, וטעם הדבר תלוי בפירוש כתותי מכתת שיעוריה, שאינו כמו שהבין הראב''ד ושאר המפרשים שיהא כמו שאינו כלל, אלא כנפרך ולא דבר שלם, ולכן בלחי הגע עצמך שהוא תל עפר, הואיל וגבוה י' טפחים מהני, אבל קורה הא בעינן שתהיה חזקה לקבל אריח, ואילו חשבת לה כנפרכה לא הויא חזקה ופסולה, ופירוש נכון הוא. ע''כ. וכתב שם שלפ''ז הדלקה בשמן ערלה שאסור בהנאה אי חשבת לה כמו שאיננה כלל, כדעת הראב''ד וסיעתו, שפיר יש לאסור הדלקת נר חנוכה ממנה, משום כתותי מכתת שיעוריה, אבל לדעת הרמב''ם גם אם נאמר שרואים אותה כאילו נפרכה, ונעשית כמו טפות דקות של שמן, כיון שהדליק ממנה שיעור הדלקה שהוא חצי שעה יצא ידי חובה. ע''ש. מכל מקום מודה אני דכיון שיש סוברים שאסור להדליק בשמן של ערלה, יש להחמיר בזה לכתחילה, ואם אין לו שמן אחר ידליק בשמן של ערלה אלא שלא יברך על ההדלקה שספק ברכות להקל, שהרי כבר שנתבאר לעיל שלדעת כמה אחרונים אסור להדליק נרות חנוכה בשמן של ערלה הן מטעם שערלה אסורה בהנאה והן מטעם שכיון שערלה מכלל איסורי הנאה אם כן חשיב כדבר מאוס, והן מטעם שנר חנוכה צריכה שיעור שתדליק לפחות חצי שעה, וכאן שאסורה הנאה כתותי מכתת שיעורה, ואע''פ שכבר נתבאר לעיל שאין הלכה כמותם, מכל מקום לכתחילה יש לחוש לדעתם ולכן היכא דאפשר יש לקנות שמן הכשר להדלקה לכולי עלמא בפרט בזמנינו שאפשר להשיגם במחיר השוה לכל נפש. ואם לא היה שמן אחר בהישג ידו ידליק בשמן של ערלה אלא שלא יברך שהרי יש לחוש לדעת הפוסקים דס''ל שאסור בו וכלל גדול בידינו ספק ברכות להקל.
מסקנה דדינא, מעיקר הדין מותר להדליק נרות חנוכה בשמן של ערלה, ואין לאסור מטעם שערלה אסורה בהנאה שהרי מצות לאו להנאה ניתנו, וכן
אין לאסור מטעם שכיון שערלה מכלל איסורי הנאה אם כן חשיב כדבר מאוס, שלא שייך טעמא דמאיס אלא בעבודה זרה, וכן אין לאסור מטעם שנר חנוכה צריכה שיעור שתדליק לפחות חצי שעה, וכאן שאסורה הנאה כתותי מכתת שיעורה, כי פירוש כתותי מכתת שיעורה אינו שכאילו אינו כלל, אלא הוא כמו שנפרך, ואם כן זה לא שייך אלא בלולב ושופר שצריך שיעור בגופם, אבל כאן אף אם נחשוב שהשמן נעשה כטיפין דקים הרי על כל פנים ראוי הוא להדליק כשיעור שאמרו חכמים. ומכל מקום כיון שיש סוברים שאסור להדליק בשמן של ערלה, יש להחמיר בזה לכתחילה, ואם אין לו שמן אחר ידליק בשמן של ערלה אלא שלא יברך על ההדלקה שספק ברכות להקל.