חלק אורח חיים · סימן כב - שאלה: עמדתי ואתבונן באיזה גובה נכון להעמיד את נרות החנוכה ?
תשובה: בגמרא שבת (כא:) איתא, תנן התם, גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב. גמל שטעון פשתן, והוא עובר ברשות הרבים, ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני, והדליק את הביר בעל הגמל חייב. הניח חנוני את נרו מבחוץ חנוני חייב. רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור. אמר רבינא משמיה דרבא (כצ''ל עיין מסורת הש''ס) זאת אומרת, נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה, דאי סלקא דעתך למעלה מעשרה לימא ליה, היה לך להניח למעלה מגמל ורוכבו ! ודילמא אי מיטרחא ליה טובא אתי לאימנועי ממצוה. ופירש הרא''ש (פ''ב סימן ה') שהטעם שיש להדליקו למטה מעשרה יש פירסום הנס גדול יותר, לפי שנר העשוי להאיר אין מניחים אותו למטה מעשרה טפחים.
ובטרם ארים קן קולמוסא לענין דבר ה' זו הלכה ראיתי לנכון לבאר דברי הגמרא, דהנה קודם שאמרה הגמ' דילמא אי וכו', מבואר שממה שחייבה הגמ' את בעל הגמל יוצא איפוא שמצוה להניח פחות מעשרה, כי אם היה מצוה להניח יותר מעשרה היה בעל הגמל יכול לטעון מדוע הנחת את הנר למטה מעשרה בזמן שמצותה למעלה מעשרה, וכיון שלא עשיתה כתקנת חז''ל אני פטור (בעל הגמל) ואתה (החנווני) חייב. וע''ז אמרה הגמ' שאם אנו מחייבים את בעל החנות ליתנו למעלה מעשרה אולי היינו גורמים לו שלא לעשותה מפני הטירחא. כלומר, לעולם מצוה להניח למעלה מעשרה אבל בחנווני שאני, כי אם היינו מחייבים אותו להניחה למעלה מעשרה מרוב הטירחא שיש בדבר לא היה מדליקה כלל, משו''ה מתחילה התרנו לו להדליקה שם אבל סתם אדם צריך להניחה למעלה מעשרה.
ועתה הבוא נבוא לענין הלכה, הנה הר''ן (ט: ד''ה גרסי') כתב בשם ר''ח דקיימא לן כרבינא דלא שבקינן מאי דאפשיטא להו לרבא ורבינא ונקטינן מאי דאידחי בגמרא בהך דילמא בעלמא. ע''ש. וכן פסק ה''ר יונה ולזה הסכים הרשב''א (שבת כא: ד''ה אמר רבינא). ע''כ. וכן כתב הרא''ש (סימן ה) וזה לשונו: אף על גב דדחי ליה מצוה להניחה למטה מעשרה כדקאמר רבינא משמיה דרבא וגם איכא פרסום הנס טפי כשהיא למטה דדבר העשוי לאור אין דרך להניחה כל כך למטה וכן כתב בפירוש רבינו חננאל ומצוה להניחה למטה מעשרה. עכ''ל. וכן פסק סמ''ג (הל' חנוכה רנ ע''ד) וסמ''ק (סי' רפ רעז.). והובאו דברי הראשונים הנ''ל בב''י סימן תרע''א בד''ה מצוה להניחה. וכן פסקו הריטב''א (שם) והמאירי (שם) בשם יש פוסקים, והגהות מיימוניות (פ''ד מהל' חנוכה סק''ט) בשם ר''י. וכן כתב המרדכי (סימן רס''ח) בשם מהר''ם מרונטבורג. וכן כתב האורחות חיים (הל' חנוכה אות נ) בשם ר''פ. וכן כתב רבינו ירוחם (נ''ט ח''א), ונקבצו ובאו כל דברי הפוסקים הנ''ל באינצקלופדיה התלמודית (כרך טז ערך חנוכה אות ז' הערה 824).
אולם הרי''ף והרמב''ם השמיטו הא דמצוה להניחה למטה מעשרה, וכתב מרן ז''ל בב''י שמשמע דסבירא להו דכיון דדחו בגמרא להא דרבינא לא קיימא לן כוותיה כיעו''ש. ואכן כן כתב להדיא נאמן ביתו של הרמב''ם מני''ר המגיד משנה (פ''ד מהל' חנוכה ה''ז) שמדברי הרי''ף והרמב''ם משמע דס''ל כרבינא ושכן מבואר בבעל העיטור. וכן כתב בהגהות מיימוניות (שם) בדעת הרמב''ם ושכן דעת הראבי''ה (הל' חנוכה סימן תתמ''ג ) והרי''ף. ע''ש. וכן כתב בדעת הר''ף והרמב''ם השליטי גיבורים (שבת כא:). וכן מסקנת המאירי (שבת שם בד''ה נר חנוכה שהניחה וכו').
והנה מרן ז''ל סיים בב''י שם בזה''ל: ומכל מקום לענין מעשה נראה שצריך להניחה בתוך עשרה כיון דלהנך רבוותא מצותה בתוך עשרה ולהרי''ף והרמב''ם מצותה בין בתוך עשרה בין למעלה מעשרה הילכך למיעבד כמצותה אליבא דכולי עלמא עדיף דהיינו בתוך עשרה ואף על פי שהמרדכי (שבת סי' רסו) כתב דעכשיו שהרגילו להניחה בפנים נראה דאין קפידא להניחה למעלה מעשרה דלא פרסום. מאחר שרבינו סתם דבריו משמע דלא שני ליה בין מניח מבפנים למניח מבחוץ וכן נהגו לעשות המדקדקים. עכ''ל. וכן פסק בש''ע (שם סעיף ו) וז''ל: מניחו למעלה מג' טפחים, ומצוה להניחו למטה מי' טפחים, ואם הניחו למעלה מי''ט, יצא. עכ''ל.
ברם לפענ''ד נראה שלענין הלכה יש להניח את הנרות למעלה מעשרה, כי הנה ראיתי הלום להמאירי (שם) שכתב וז''ל: ומכל מקום הדור מצוה להגביהה עשרה להרבות בפרסומה, ויש פוסקים בהפך ממה שאמר רבינא בכאן זאת אומרת מצוה להניחה בתוך עשרה, ולא יראה כן שהרי נדחית בטעם הראוי כמו שתראה בסוגיא בפירוש. עכ''ל. ומבואר דס''ל שמצוה להניחה למעלה מעשרה. וכיו''ב כתב הכל בו (סימן מ''ד) שאם הדליקה למטה מעשרה כשירה, ומשמע מדבריו דדוקא בדיעבד אבל לכתחילה לא יעשה כן, והביאו המאמר מרדכי (שם סק''ח) והקשה עליו דאנן מצוה קאמרינן, והכי מוכח בש''ס, ותירץ שהכל בו הנ''ל ס''ל כהרי''ף והרמב''ם שהשמיטו הא דמצוה להניחה למטה מיו''ד כיון דאידחי בש''ס, וס''ל להכלבו דלפי אותו דיחוי לא שרינן למטה מיו''ד אלא בקושי כדי שלא יתבטל מן המצוה בשביל הטורח, וגם באורחות חיים (הל' חנוכה דף קי''ז) כתוב כדברי בכל בו. עכ''ד המאמ''ר. ומבואר שהמאירי לא יחידי בזה. וכן מבואר באהל מועד (הל' חנוכה נ''ה) וכמ''ש באינציקלופדיה התלמודית (שם ס''ק 795). וגם בספר המאורות (שבת כב.) מבואר שמי שהדליק למטה מעשרה יצא בדיעבד.
גם הלום ראיתי בספר אליה רבה (ס''ק יא) שהביא בשם הרב סדר היום שכתב לא יגביה למעלה מכ' אמה ולא למטה מעשרה טפחים ומצותה משערה ולמעלה עד י''ח טפחים שכן גובה של מנורה היה י''ח טפחים. ע''כ. ומבואר דס''ל שצריך להניח הנרות למעלה מעשרה, ומי שהניח למטה מעשרה לא יצא אפילו בדיעבד. ואע''פ שהאליה רבה כתב עליו, ''תמהני דאף המרדכי לא כתב אלא שאין קפידא וכן להרי''ך והרמב''ם אבל שיהא אסור למטה מעשרה טפחים לכאורה נגד הש''ס ופוסקים''. עכ''ל. מ''מ כבר כתב מרן החיד''א במחב''ר (סק''ב ד''ה ואחזה אנכי) על דברי האליה רבה הנ''ל בזה''ל: ולק''מ דהרב סדר היום סבר דכיון דהרי''ף והרמב''ם השמיטו הא דמצוה להניחו למטה א''כ מסתמא דין חנוכה כסוכה וכי היכי דסוכה למטה מעשרה טפחים פסולה ה''ה לחנוכה דאין להניחה למטה מעשרה ולא סברי כמ''ש הרא''ש דלמטה מעשרה ניכר שהוא לשם מצוה דאי הכי סברי הרי''ף והרמב''ם הוו פסקי כרבינא משמיה דרבא דאע''ג דדחי הש''ס ראיתם, מ''מ הא מצד סברא נראה כוותייהו אלא מוכרח דהרי''ף והרמב''ם סברי דאדרבא אינה סברא להניחה למטה מעשרה דלא מנכרא ומשו''ה לא פסקו כוותייהו דראיתם נדחית והסברא אינה מסכמת וא''כ הרב סדר היום נקיט כשיטת הרי''ף והרמב''ם דידוע דבארץ ישראל קבלו הוראות הרמב''ם מקמי דנפשטו הוראות מרן ז''ל ואינו נגד הש''ס והפוסקים אלא כסברת הרי''ף והרמב''ם לפי דעתו דעת עליון. עכ''ל. ושם כתב שכן מצא אח''כ להגאון הרמ''ע בספר אלפסי זוטא כת''י פרק במה מדליקין.
לאור האמור היה נלע''ד שלכתחילה יש להדליק למעלה מעשרה, שאע''פ שמרן ז''ל פסק שמצוה להניחה מתחת לעשרה וכאמור, מ''מ הרי הוא ז''ל פסק כן כיון דלהנך רבוותא מצותה בתוך עשרה ולהרי''ף והרמב''ם מצותה בין בתוך עשרה בין למעלה מעשרה הילכך למיעבד כמצותה אליבא דכולי עלמא עדיף דהיינו בתוך עשרה וכמ''ש במפורש בב''י, אבל בהגלות נגלות לנו דעת המאירי, הכל בו, האורחות חיים, האהל מועד וספר המאורות דס''ל שצריך להדליק למעלה מעשרה ומי שהדליק למטה מעשרה יצא רק בדיעבד, ואילו לדעת הסדר היום מי שהדליק למטה מעשרה לא יצא אפילו בדיעבד, הדבר ברור שאילו מרן ז''ל ראה דבריהם היה חוזר בו שכן ראוי להיות חוזר. בפרט שלפי דברי מרן החיד''א הנ''ל אפשר שגם הרמב''ם והרי''ף מסכימים הולכים לדברי הרב סדר היום הנ''ל. ואף שמרן ז''ל לא הבין כן בדעת הרי''ף והרמב''ם, מ''מ גם לפי הבנתו רשאי להדליק למעלה מעשרה אף לכתחילה. ומלבד כל הנ''ל, הנה יש לצרף לנ''ד דעת המרדכי (שבת סימן רסו) שכתב דעכשיו שהרגילו להניחה בפנים נראה דאין קפידא להניחה למעלה מעשרה דלא פרסום. ואע''פ שמרן ז''ל הביא דבריו בב''י וכתב עליו בזה''ל: מאחר שרבינו סתם דבריו משמע דלא שני ליה בין מניח מבפנים למניח מבחוץ וכן נהגו לעשות המדקדקים. עכ''ל. והסכים לדבריו הרמ''א בדרכי משה (סק''ב). מ''מ הנה כדברי המרדכי הנ''ל מצאתי שכתב הריטב''א בחידושיו (שבת כא: בד''ה ודחינן) בזה''ל: עכשיו נהגו העולם להניחה למעלה מעשרה טפחים, ואפשר שלא נאמר כן אלא במניחה ברשות הרבים כההיא דרבי יהודה, אבל עכשיו שאנו מניחים אותה בפנים אין קפידא בדבר דעד לרקיע כוליה חד שיעורא ורשותא חשיב. עכ''ל. וכן דעת התוס' רבינו פרץ (ב''ק סב:), והאליה רבה כתב (שם סק''י) שכתב שנהגו העולם כדברי המרדכי, וכמ''ש בספר תורת המועדים (סימן ג' הלכה ו), ובהגלות נגלות לנו דברי הריטב''א ורבינו פרץ הנ''ל יש לנו כר נרחב לסמוך עליו.
אלא שאחר הדברים האלה העירני מו''ר הרה''ג יגאל הכהן נר''ו שהדבר אשר דברנו אינו מוכרח מפני שאפילו אם מרן ז''ל היה רואה דברי סדר היום הנ''ל לא היה חושש לדבריו מפני שאין משמעות לשון הרי''ף והרמב''ם מורים כדבריו, וא''כ פש גבן דברי הרא''ש, הרשב''א, הר''ן ודעימיה לעומת המאירי ודעימיה, והדבר ברור שמרן ז''ל לא יעזוב דברי הרא''ש והרשב''א מפני דברי המאירי והאורחות חיים. עכ''ד. ועיקר דבריו נכונים, אלא שלפענ''ד נראה שאילו מרן ז''ל ראה דברי סדר היום הנ''ל דס''ל בדעת הרמב''ם והרי''ף שפחות מעשרה היינו לעיכובא ולדעת המאירי ודעימיה לכתחילה צריך להניח למעלה מעשרה, היה פוסק הוא ז''ל כסתימות דברי הרי''ף והרמב''ם שרשאי להניחם בין למעלה מעשרה טפחים ובין למטה דכלל גדול בידינו נקוט מילתא מציעתא. ואע''פ שראיתי להרב כה''ח (שם ס''ק מו) שהביא בשם רבינו האריז''ל בשער הכוונות שיש להניח בין ג' לעשרה טפחים, ושדעת הבא''ח (פרשת וישב הלכה ה') שעל פי הסוד יש להניחם מעט למעלה משבעה כיעו''ש. הנה לפענ''ד העיקר כמ''ש לעיל הואיל ומדברי כמה ראשונים מבואר להדיא שאם הניחם למטה מעשרה לא יצא אפילו בדיעבד, זהו הנלע''ד.
נמצינו למדים שיש כמה דעות בנ''ד, יש אומרים שלכתחילה יש להניח את הנרות בתוך עשרה טפחים מן הקרקע, ואם הניחם מעל עשרה טפחים, יצא. ויש אומרים שלכתחילה יש להניח את הנרות מעל עשרה טפחים מהקרקע, ואם הניחם בתוך עשרה טפחים, יצא. ויש אומרים שרשאי להניחם בין למעלה מעשרה טפחים ובין למטה, ויש אומרים שצריך להניח הנרות למעלה מעשרה טפחים ואם הניחם למטה מעשרה לא יצא ידי חובת ההדלקה אפלו בדיעבד, והעיקר להלכה כדעת האומרים שרשאי להניחם בין למעלה מעשרה טפחים ובין למטה.