ישמח משה על תפלות יוט וליקוטים· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
תוכחת חיים אמירה נעימה · לעשי"ת
קודם הווידוי
(א) אמרו חז"ל במקום שאין אנשים השתדל להיות איש נ"ל כי החשמ"ל לאו בכלל אינשי' כי הם אינם מקבלים פני השכינה ונ"ל שזה הוא הסתלקות צלם אלקים דהיינו שאינם מקבלים לעצמם פני השכינה וזה לעומת זה ושורה עליו צלם הטומאה וכבהמות נדמה ועוד כי את אשר עתיד להיות כבר הי' ואיתא כי ד' כתות אלו פוגמין בד' אותיות הוי' ואדני וצריכים להתגלגל באלו ד' חיות טמאות ארנבת שפן גמל חזיר וגם בוודאי אותו צלם טומאה השורה עליו הוא מאותו קליפת חי' טמאה המתיחסת לאותו עון והבן:
והנה מי שדר בין צדיקים א"צ להשתדלות שלא להיות מד' כתות משא"כ מי שדר במקום הד' כתות צריך השתדלות להנצל מהם והיינו במקום שאין אנשים כו' השתדל להיות איש שתהי' איש והבן:
והנה מי שיש לו לב להבין יחרד מפחד ה' ומהדר גאונו כי חרס את חרסי אדמה הוא טיט הנדוק ופוגם בהבליו באותיות השם הקדוש יסוד וחיות דכל עלמין ויבכה בכי גדול ורב על חטאיו אשר עבר ויקבל על עצמו שלא לשוב לכסלה ומי שלבו אטום מלשוב מפחד רוממותו יתעלה עכ"פ יחרד כי חילל תארו וזיוו ויפיו ונדמה למיני המתועבים בחייו ואף גם כי יתגלגל בהם אחרי מותו ויתלבש בהם והנה בעוה"ר באותו שהם בכלל הארבעה נכשלים המה הי' הזה לעומת זה של המרכבה קדושה ומגדלות הקדושה של המרכבה תבין גדלות הטומאה של אותן האנשים כי בהמרכבה קדושה נאמר ידמות פניהם פני אדם וארבעה פנים לאחת להם והם לעומת זה כי דמות פניהם פני אדם אבל לא פני אדם רק בהמה בצורת אדם כמו דאית' בזוה"ק ע"פ לברם אלקים ולראות שהם בהמה המה להם וארבעה פנים לאחת להם היינו פנים ארנבת שפן גמל חזיר כנ"ל ואוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה ואיך נעמוד ח"ו באלו הפנים ביום הק' והנורא קמי' מלכא קדישא ע"כ בעת הזאת נרחוץ פנינו מאלו הסאבין בישין בדמעות עינינו ואל תמעיטו מי הרחיצה עד אשר נשוב פנינו לפני אדם ונקבל פני השכינה:
והנה אלול הוא מזל בתולה נ"ל הרמז ע"ד שדרשו ותירוש ינובב בתולות מי שלבו אטום כבתולה יין מפקחו והיינו הרמז שכל אטומי לב יעוררו בחודש זה כי מי שאינו אטום לב, ער בכל השנה וק"ו ב"ב של ק"ו עתה שכבר עבר אלול ור"ה אפי' אטום שבאטומים יעורר את לבו לקונן על חטאיו ולהתודות עליהם בלב מר ולטהר מושבותינו מכל שמצה כמו דאיתא בירושלמי [תענית פ"ב הלכה א'] נשא לבבינו אל כפי' מהו נשא אליו נשוי [לבונן לכף ידינן ואח"כ אל אל בשמים] כשם שאם טובל ושרץ בידו לא עלתה לו טבילה עיי"ש וצריך להשליך כל טומאה מידיו כך נטהר לבבינו מכל מחשבות און שנאמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ע"כ אחב"י נטהר לבינו ונתודה על אשמינו בלב קרוע ומורתח ונפיל מלא קומתינו ארצה לפני אדונינו ונתאבל על חטאתינו בבכי ומספד תמרורים עד כי יענה מלך מוחל וסולח ויאמר סלחתי:
והנה קודם כל מי שמבקש שיהי' לו מחילה וסליחה ימחול בלב שלם לכל ישראל לכל מי שחטא כנגדו בשום ענין שבעולם ועי"ז ימחול השי"ת לאשמותיו. ע"כ כלנו נמחול לכל מי שחטא כנגדינו מאב"י יהי' מאיזה ענין שיהי':
להווידוי הגדול תקע"ב לפ"ק
(ב) אחב"י כבר אמרו אויבי איש אנשי ביתו אלו הם ילידי בית הנוצרים בעוונותינו כי רבו המה השונאים הגדולים שלנו מתאווים מתי יבוא זה לידינו ונעשה בו כרצונינו כאמרם ז"ל ואין אתה בא לידי עבירה וכאמרם ז"ל רשעים יצר רע שופטן והמה אכזרים גדולים עכשיו אנחנו רוצים להעבירן מן העולם והם רוצים להעבירנו ע"כ נחלץ חושים.
והנה אחי ורעי ידוע דעיקר קבלת התורה הי' כדאיתא בסוף מס' תענית לא הי' יו"ט לישראל כיוה"כ ומפרש בגמ' יוה"כ יום סליחה ומחילה יום שניתנו בו לוחות אחרונות והם העיקר כי נתקיימו אבל הראשונים נשתברו וכמו שבמ"ת נאמר וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם כך אנחנו צריכין לקדש עצמינו היום ומחר לכבס שמלותינו בתשובה כמו שנאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים ודורשי רשומות אמרו ורבקה היא השכינה כ"י אומרה ליעקב הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו וכן שרו של עשו למעלה ראש השטנים והמקטריגים חושב מחשבות רשע ביקש לעקור את הכל ח"ו על כן ברח לך אל לבן היינו שתתלבנו מעשיכם והנה רבים לוחמים לנו מרום וכבר פירשו שלח לחמך היינו מה שאתה לוחם מלחמתך על פני המים היינו דמעת בת עין שפכי כמים לבך מי יתן ראשי מים ואני הוספתי לפרש סיפא דקרא כי ברוב ימים תמצאנו כי התשובה במעשה בתענית ושק בלי שבירת לב כראוי ובכי' וזעקה מעומקא דלבא צריך זמן רב ותשובה בבכי' רבה מעומק הלב יכול לפעול בשעת' חדא מה שפועל ברוב ימים בתשובה במעשה והיינו ברוב ימים תמצאנו במקום רוב ימים ועל זה אמרו יש קונה עולמו בשעה אחת כו' ובזה יש לפרש מה ששנינו במס' אבות ושוב יום אחד לפני מיתתך הפירוש הפשוט מפורש במס' שבת דף קנ"ג ע"א על הברייתא תני' ר"א אומר כו' אבל נראה דהמשנה במסכתא אבות כיוונה לדבר אחר כי כבר כתבתי לעיל כי תשובה מעומק ביום א' שקול כנגד שנים רבות תשובה והנה לעורר הלב לתשובה בשברון לב לשברי שברים ובקריעה לשנים עשר קרעים בחרטה גדולה ועזה ונפלאה הוא עפ"י המבואר בזוהר פרשת נשא דף קכ"ו ע"ב שם ר' אבא פתח לדוד ברכי נפשי את ה' [וז"ל כמה אית לי' לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמארי' דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר עד מתי פתאים תאהבו פתי וכו' ולית מאן דירכין אודני' וכו' ת"ח בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדילי' הוא תדיר וישתאר בגוה. לדרי דרין עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין לי' בקולרא עד דאיהו יתיב דיינין לי' בקונפין [פי' מושב הדיינים] עם שאר בני דינא אין אשתכיח לי' סניגורא אשתזיב מן דינא הה"ד אם יש עליו מלאך מליץ וכו' מאן הוא סניגורא אלין עובדין דכשרין דקיימין עליו דב"נ בשעתא דאצטריך לי' וכו' בהאי שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגבי' תרין דכתבין קמי' כל מאי דעביד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומא ויהיב דינא על כולא נכתבין קמי' וכו' עד כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי עלמא אקדים ואמר ברכי נפשי את ה' עד דלא תיפוק מעלמא, השתא דאנת אשתכחת עם גופא, וכל קרבי את שם קדשו אתין שייפי דמשתתפי ברוחא השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא קדישא ע"כ] והיוצא מדבריו שם שאז כאשר רואה מלאך המות לפניו מלא עינים ולבושו אש וחרב חדה מונחת על צווארו כי אז וודאי הי' מתחרט בחרטה גדולה כי רואה כי כלתה אליו הרעה אך אז לא יכול על כן זאת עצה היעוצה כשהוא בחיים ובכחו אז ידמה בעצמו כאלו הוא אותו שעה ממש ואז ישוב בתשובה שלימה וגמורה בקריעת הלב ובחרטה גדולה ותשובה כזו ביום א' וודאי טוב יותר מתשובה קרה בכמה שנים והנה איתא במדרש רבה פרשת וזאת הברכה מהו לפני מותו רבנן אמרי מה עשה משה נטל את מלאך המות והשליכו לפניו והי' מברך את השבטים כל אחד ואחד כפי ברכתו ועיי"ש במ"כ מה שפירש ועפ"י זה מבואר ושוב יום אחד רצה לומר לא תצטרך לעסוק בתשובה כמה שנים רק יום א' די רק שיהי' לפני מיתתך ר"ל לפני מ"ה שלך ממש כאלו הוא עומד בפניך ואז תקרע את לבבך בחרטה גדולה ואז שקול לנגד תשובה כמה שנים על כן אחי ורעי ככה תעשו ובעת שתגיע לפרט איזה חטא שעברתם יהי מה תתחרטו חרטה גדולה מאוד כי איך נוצר מטפה באושה ימרה פי מלך קדוש ונורא ותקרעו את לבבכם לשנים עשר קרעים ותתוודו בבכי' גדולה ומרה ותקבלו על נפשכם באמת ובלב שלם שלא תשובו לכסלה: