אור ברסלב
ישמח משה על תפלות יוט וליקוטים תוכחת חיים אמירה נעימה › לראש השנה

ישמח משה על תפלות יוט וליקוטים· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

תוכחת חיים אמירה נעימה · לראש השנה

לחודש אלול וימי הרצון

(א) תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב. ונ"ל עפ"י שהאריך בשג"א סי' ק"א וק"ב אם ר"ה יש לו דין יו"ט לענין תענית או שרשות להתענות ואפשר אף מצוה והביא ראי' גמורה מהגמרא [דר"ה דף י"ח] דעכ"פ דין ר"ח יש לו [[א] דהקשה בגמרא שם על הא דאמר דבתלתא בתשרי קבעו ליו"ט מפני הנס שנעשה בו ותיפוק לי' דהוי יום שנהרג בו גדלי' ב"א [ובזמן שבהמ"ק קיים הוא ליו"ט] ותירצו לא נצרכה אלא לאסור את שלפניו והקשה שלפניו נמי תיפוק לי' דהוי יום שלאחר ר"ח [היינו ר"ח תשרי] ותירצו ר"ח דאורייתא וד"ת אין צריכין חיזוק [לאסור לפניו ולאחריו אבל ימי מג"ת דרבנן צריכין חיזוק ע"כ אם נקבע במג"ת תלתא בתשרי ליו"ט צריך חיזוק ואסור לפניו ולאחריו] והקשה בגמרא ותיפוק לי' דהוי יום שלפני צום גדלי' ב"א [והאי לאו דאורייתא ובעי חזוק ואסור לפניו] אר"א גדלי' בן אחיקם דברי קבלה ודברי קבלה כדברי תורה דמי [ופי' ואין צריכין חיזוק והי' מותר שלפניו ע"כ קבעו במג"ת ליו"ט מפני הנס שנעשה בו ואז אסור שלפניו] ומדהקשה בגמרא הנ"ל דהוי יום שלאחר ר"ח ולא הקשה דהוי יום שלאחר יו"ט דר"ה א"ו דר"ה אין לו דין יו"ט רק דין ר"ח ע"כ]. והנה מהגמרא הנ"ל יש ראי' דדין יו"ט ודאי אין לו עיי"ש אך הוא דוחה שם ראייתו] ועיקר סברתו דאף מה דאסור מדאורייתא מ"מ אם יש גם כן [משום ד"ס] עבדינן חיזוק ע"ע [[ב] ותו"ד דנוכל לומר דר"ה דין יו"ט יש לו והא דהקשה רק דהוא ר"ח משום דקס"ד להמקשן דר"ח הוא רק מד"ס אסור בתענית וצריך חיזוק ואם כי הוא גם יו"ט עכ"ז צריך חיזוק משום ר"ח דהוא מד"ס וראייתו מדהקשה בגמרא ות"ל דה"ל יום שלפני צום גדלי' וע"ז תירוץ ר"א דברי קבלה כד"ת דמי ואצ"ח הרי אע"ג דבתלתא בתשרי מדברי קבלה הוא שאין צריך חיזוק לאסור לפניו ולאחריו מ"מ מפני נס שנעשה בו עשאוהו יו"ט כדי לאסור יום שלפניו ול"א כיון דבלא"ה אסור בתענית מד"ק שאצ"ח ע"כ משום לתא דיו"ט של ד"ס שבו ביום נמי א"צ חיזוק לאסור יום שלפניו. ואכתי מה בצע בעשותו יו"ט של ד"ס ת"ל דהוי לי' צו"ג [ולא נאסור יום שלפניו כי הוא מדברי קבלה דאצ"ח] אלא ודאי ש"מ יום שיש עליו ב' שמות של יו"ט. אחד שצריך חיזוק [היינו מד"ס] ואחד שאינו צריך חיזוק. אסור לפניו ולאחריו משום יו"ט שצ"ח כאלו משום לתא דידי' לחוד הוי היום יו"ט ואין עמו עוד שם יו"ט אחר שאצ"ח ע"כ הקשה המקשה ותיפוק לי' דהוי יום שלאחר ר"ח דידע המקשן דר"ה יו"ט ויו"ט דאורייתא ואצ"ח אך דקס"ד אחר דר"ה יש עליו שני שמות יו"ט דאורייתא ור"ח מד"ס לפי סברתו ע"כ צריך חיזוק משום ר"ח דהוא מד"ס כנ"ל ויאסור יום שלאחריו וע"ז תירץ לו התרצן דר"ח דאורייתא ואצ"ח ע"כ וא"כ בין להמקשן ולהתרצן לר"ה דין יו"ט לו וקושית המקשן לא היתה רק מר"ח לפי סברתו דהוא מד"ס]: ובאמת דבריו בזה הם כטפל בלי מלח דמה גריעותא אם במה דיש בו ג"כ [יו"ט] דרבנן וכי בשביל זה ייקל בעיני אנשים. אך מה שהכריחו לזה הוא הקושיא על התירוץ של הגמרא דברי קבלה כדברי תורה דמי עיי"ש והנה כבר כתבתי בחיבורי בזה דלא קשה מידי דהא כל עיקרו של מגילת תענית הוא כדי לזכור הנס ואף אם לא עבדינן כמו בשאר מג"ת [לאסור לפניו ולאחריו] ישתכח הנס [ע"כ גם ביום שיש בו שאר יו"ט קבעו גם יו"ט מד"ס לאסרו לפניו ולאחריו ובזה יהי' היכר וזכרון להנס ע"כ בתלתא בתשרי יו"ט דמג"ת ובזה שאסור לפניו ולאחריו הוא היכר להנס] וע' מה שכתבתי בדברי התוס' בתענית דף י"ח עיי"ש (ואף) [ואך] בר"ה לא שייך בזה דנס אין כאן ליכא למימר כפי' א"כ הוי שפיר הוכחה [מהגמרא] דאין לו דין יו"ט רק דין ר"ח [[ג] עיין לעיל במאמר יין הרקח על המסכת בתענית דף י"ז י"ח שם על הגמרא ת"ר בריש ירחא דניסן ועד תמניא בי' וכו' הוא יו"ט מג"ת והקשה בגמרא ל"ל למימר מריש ירחא דניסן הלא ר"ח גופא יו"ט הוא ותירץ ר"ח דאורייתא וא"צ חיזוק ולא נאסור יום שלפניו ע"כ תיקנו בו יו"ט דמג"ת ואסור יום שלפניו דד"ס צריכין חיזוק והקשה שם מוזלל"ה דאף דכל מג"ת צריך חיזוק לאסור לפניו כדי דלא ליתי להתענות ביו"ט עצמו [ועיין שם פרש"י] בריש ירחא דניסן מה בעי חיזוק דבמה יגרע משאר ר"ח אטו משום שהוא יו"ט דמג"ת מגרע גרע ולא יזהרו בו כשאר ר"ח ואם כן כאן אין ראוים לאסור לפניו ואין לומר דכאן אסור לפניו משום לא פלוג דזה הוי שייך לתרץ אם הי' קושית הגמרא דלמה יאסור לפניו אבל באמת קושית הש"ס דלא ליחשבי' לר"ח ניסן במגילת תענית רק מתרי בניסן דהא ר"ח בלא"ה אסור וא"כ מאי משני כדי שיאסור לפניו משום חיזוק הא כאן לא בעי חיזוק ולא שייך בזה לא פלוג דהא הקושי' הוא דלא יתחשב כלל בין מג"ת והבן ועיין בפנ"י בכאן ר"ה דף י"ח והביא בשם הק"ר תירץ להקושי' הנ"ל דכוונת המתקנים המג"ת שלא ישתכח לגמרי הנס דבטילת אזכרתה. ע"כ אם אירע להם נס אף ביום שהוא יו"ט ד"ת חשבוהו במג"ת כדי לאסור לפניו ולאחריו ובזה יהי' זכרון הנס והבן.
ועתה יובנו דברי קדוש ה' מוזלל"ה שדחה דבריו של השג"א שחדש דיום שיש בו שני שמות יו"ט ד"ת דאין צריך חיזוק ויו"ט ד"ס דצריך חיזוק עבדינן חיזוק לאסור יום שלפניו מטעם חיזוק ליו"ט דד"ס כמבואר לעיל בקיצור תו"ד השאג"א והקשה עליו מוזלל"ה דלמה יגרע כנ"ל רק הטעם של המתקנים לחשוב גם יו"ט מד"ת או מד"ק במג"ת למען יאסור יום שלפניו כדי שיהי' זכרון להנס וזהו שקראו חז"ל צריך חיזוק זכרון הנס א"כ ליכא למימר כאשר עלה על דעת השאג"א דלעולם ר"ה דין יו"ט יש לו ומה שהקשה המקשה דהוא יום שלאחר ר"ח ולא יום שלאחר ר"ה דקס"ד דהמקשה דר"ח מד"ס וד"ס צריכין חיזוק כנ"ל דזה אין סברא לומר כן דלמה יגרע היו"ט מד"ס אם חל ביו"ט ד"ת שיהי' צריך חיזוק כנ"ל ורק הטעם משום זכרון הנס לאסור לפניו ולאחריו והא תינח ביו"ט דמגילת תענית שנעשה מפני נס שאירע בו אם חל ביו"ט ד"ת או דברי קבלה נחשב במג"ת לאסור לפניו ולאחריו ובזה יהיה זכרון להנס כנ"ל ע"כ בצו"ג אף דד"ק הוא עשאוהו ליו"ט דמג"ת ולאסור לפניו וזה זכרון להנס שנעשה בו ותירוץ רב אשי ד"ק כד"ת דמי עולה יפה והבן אך בר"ה לא שייך בזה הטעם שאין בו שום זכרון נס ואפילו לשיטת השאג"א דהמקשן היה סובר דר"ח מד"ס ור"ה מד"ת ואפ"ה הלא ר"ה ור"ח אינינו לזכרון נס ואינו צריך חיזוק ולמה הקשה מר"ח ולא מר"ה א"ו ראייתו מוכרחת דר"ה אין לו דין יו"ט רק דין ר"ח והבן].
ונ"מ טובא כמבואר בשג"א שם [לענין אם מחויב לאכול פת ואם לא הזכיר בבה"מ אם מחזירין אותו] [[ד] הדברים האלו מקושי הבנה ובעהי"ת אפשר יגעתי ומצאתי כוונתו ואעתיק דברי קדשו עוד הפעם כלשונו ואשים ציונים עליהם וארחיב הדברים למען יובנו ויוכר את אשר הוספתי ומיה"ו י"ש לדחו"ת דלעולם ר"ה דין יו"ט יש לו והא דלא הקשה רק מר"ח הוא דה"א. טעמ"א "דלא "פלוג "דחיתי שם במסכת תענית כמובא לעיל בקיצור והיינו לומר משו"ה אסרו ביו"ט דמג"ת שחל ביו"ט ד"ת או ד"ק הוא משום לא פלוג משאר יו"ט דמג"ת דא"א לומר כן "משום "דקושי' הגמרא "הוי' "דלא "הוי' "ראוי "לחשבו במג"ת את יום ר"ח ניסן "אם "כן "ממילא "דלא "שייך "לא "פלוג היינו דאינו שייך לומר דמשום ל"פ יאסור לפניו הלא לא יחשבו במג"ת את יום ההוא ולא נצטרך לאסור ויום הנס הוא בל"ז יו"ט או מד"ת או מד"ק ואצ"ח והבן "אם "כן "לפי "זה "בראש "השנה "דהוא "ראש "חדש "בעצם "אם "כן "שייך "שפיר "לא "פלוג וקושי' המקשה בגמרא דידן דלא יחשוב צו"ג במג"ת ואם לאסור לפניו הלא הוא יום שלאחר ר"ח וכסברת השאג"א דקס"ד דהמקשה דר"ח הוא רק מד"ס ע"כ משום ל"פ משאר יו"ט דדברי סופרים הנאמרים במג"ת גם בר"ח אסור לפניו ולאחריו ולעולם ר"ה דין יו"ט ד"ת יש לו. "ואדרבה "התחלת קושי"א "אין "כאן היינו דלמה יגרע יום טוב מדברי סופרים החל ביו"ט ד"ת או ד"ק שיהיה צריך חיזוק דהטעם הוא אינינו משום גריעותא רק משום דלא פלוג משאר יו"ט דמג"ת ורק שם במסכת תענית דחה זו הסברא דלא פלוג כי לפי קושית הגמרא שם דלא לחשוב ר"ח ניסן במג"ת וממילא לא שייך לא פלוג כי לא יחשוב ר"ח ניסן רק מתרי בניסן וממילא לא נצטרך לאסור לפניו משים לא פלוג ולא בעי חיזוק משום דהוא ר"ח ד"ת לסברת המקשה שם וכמובא לעיל אך בגמרא דידן דהפוך הוא דהקשה שפיר דלא לחשוב יום צו"ג במג"ת וא"ת לאסור לפניו הלא הוא יום שלאחר ר"ח ואסור לאחריו משום לא פלוג והבן ע"כ הקשה רק מר"ח אבל ר"הדין יו"ט ד"ת יש לו ולא שייך ל"פ. ומיהו כיון דאתית להכ"י דקושי"ת הגמר"א משו"ם ל"א פלו"ג א"ם כ"ן אדרב"ה מעיקר"א דדינ"א פירכ"א דמנ"ל לומר דהמקשה ידע מראש לחלק בין יו"ט ד"ת ובין יו"ט ד"ס [וכאשר נדחק השאג"א לתרץ פשטות הגמרא לסברתו אשר נראה כי התרצן חידש לו זאת להמקשן בין יו"ט ד"ת או ד"ס דד"ת אצ"ח וד"ס צ"ח] וע"כ הקשה מר"ח דהוא מד"ס ומשום ל"פ אסור לאחריו. לעולם אימא לך דהמקשן ידע דר"ה אין לו דין יו"ט ע"כ הקשה רק מר"ח אם הוא מד"ת או הוא מד"ס אחת הוא לו כי בהקס"ד לא ידע עוד לחלק בין ד"ת או ד"ס וכל היו"ט אסור לפניו ולאחריו ולא פלוג מכל היו"ט דמג"ת. "אם "כן "יש "לומר "דאף דין "ראש "חודש "אין "אלו "לענין "תענית "ואפשר "שמצוה "להתענות "בו "והא "דאסור "לאחריו "משום "לא "פלוג דשאר ר"ח ויו"ט ע"כ אין שום ראיה מהגמרא דידן לאסור התענית בו כאשר חדש השאג"א ליסד יתד שלא תמוט לראיה שאין עליו תשובה "אך "נראה "דבכאן "לא "שייך "לא "פלוג "משום "כיון דאיפלגו "בגופא "והבן היינו דנאמר דבר"ה מצוה אי רשות להתענות אף דהוא גם ר"ח תשרי ומשום ל"פ משאר ר"ח ויו"ט אסור להתענות לפניו ולאחריו הלא הוא פלוג ועומד בחילוקו משאר ר"ח ויו"ט דשאר ר"ח ויו"ט אסור להתענות בהם ובר"ח תשרי מותר או מצוה להתענות ומדוע יעדיף לאחריו מבו ביום עצמו ומה הקשה המקשה הלא יום שלאחר ר"ח הוא הלא בו בעצמו מותר להתענות לאחריו מבעי' אלא ודאי מוכרחין אנו לומר דאסור להתענות בו כשאר ר"ח והקשה לאסור לאחריו משום ל"פ כנ"ל עכ"פ אין לנו ראיה מהגמרא דידן לא לומר דר"ה יש לו דין יו"ט ד"ת וכסברת השאג"א דהמקשן הי' סובר דר"ח מד"ס ונאמר משום ל"פ בין יו"ט דד"ס אסור לאחריו דנוכל לומר להיפך גם כן דאין לו דין יו"ט רק דין ר"ח והוא מד"ת אסור וג"כ משום ל"פ אסור גם לאחריו כי להמקשן אין עוד חילוק בין ד"ת לד"ס ובשניהם שייך לא פלוג והבן. מיהו מ"מ "אין "סברה "לומר "דמקשה "כל "כך "בפשיטות "מכח "לא "פלוג דמנ"ל "דאמרינן "לא "פלוג "בזה "ולהקשות "רק "אם "הויי "מצינין "למימר "כן "על "התרצן "הוי "אתי "שפיר "אבל "לא "על "המקשן "והבן היינו שיחדש המקשן סברא מלבו דמשום לא פלוג יאסור יום שלאחריו ויקשה קושייתו. א"כ כאשר לא נוכל לומר דסברת המקשן היתה משום ל"פ ע"כ נצבה גם קמה ראיית השאג"א מראש דר"ה אין לו דין יו"ט רק דין ר"ח מדהקשה רק מר"ח. דאין לומר כדחיית השאג"א דיו"ט שיש לו שני שמות אחד מד"ת ואחד מד"ס צריך חיזוק משום יו"ט דד"ס דלמה יגרע בשביל זה משום דהוא גם יו"ט מד"ס כנ"ל ומשום זכרון הנס יאסור לפניו ולאחריו ג"כ אין שייך לומר בר"ה דנס אין כאן ורק כאשר תירץ ר"א בצו"ג דד"ק כד"ת דמי ואצ"ח ונחשב במג"ת נוכל שפיר לתרץ דמשום זכרון הנס כסברת הק"ר הנ"ל ומשום ל"פ גם כן אין לומר בסברת המקשה דמנ"ל הא דנאמר ל"פ לאסור לאחריו ולבנות ע"ז יסוד קושייתו ולכן נראה ברור וכו']: מיהו יש לדחות דהא טעמא דל"פ דחיתי משום דהקושי' הוי דלא הוי ראוי לחשבו במג"ת אם כן ממילא דלא שייך ל"פ עיי"ש א"כ לפי"ז בר"ה דהוא ר"ח בעצם א"כ שייך שפיר לא פלוג ואדרבה התחלת קושי' אין כאן והבן ומי' כיון דאתית להכי דקושית הגמרא משום לא פלוג א"כ אדרבה מעיקרא דדינא פירכא א"כ י"ל דאף דין ר"ח אין לו לענין תענית ואפשר אף מצוה להתענות בו והא דאסור לאחריו משום ל"פ אך נראה דבכאן לא שייך לא פלוג משים כיון דאיפלגו בגופא והבן מי' מ"מ אין סברא לומר דמקשה כ"כ בפשיטות מכח לא פלוג דמנ"ל דאמרינן לא פלוג בזה ולהקשות רק אם הוי מצינין למימר כן על התרצן הוי א"ש אבל לא על המקשן והבן לכן נראה ברור דעכ"פ אין לו רק דין ר"ח לענין או"ש ובאמת טעמא בעי למה לא יהי' לו דין יו"ט הלא הוי יו"ט לכל מילי ע' בשאג"א שם סי' ק"ב אך נ"ל דהא מצינו הטעם של בה"ב אחר פסח וסוכות ממה דכתיב באיוב אולי חטאו בני בימי משתה וה"נ משום שיו"ט עלול אדם לחטא כמבואר בט"ז ריש ה"פ א"כ לפ"ז בעת הדין אין לשמוח בשמחת החג דאולי יחטא ח"ו והסנטור מזומן והרי אמרו רז"ל לעולם יראה אדם את עצמו חציו זכאי וחציו חייב ואת כל העולם כו' וא"כ אולי ח"ו במה שיחטא מתוך שמחה יכריע ועוד ספרי חיים וספרי מתים פתוחים ולשמחה מה זו עושה ועיי"ש במאמר דמפני מה ישראל אין אומרין לפניו הלל בר"ה ואף שבאמת יום שמחה הוא כדאיתא בהרא"ש סוף מסכת ר"ה דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ואמרינן ראשי חדשיכם כיצד הוי אומר זה ר"ה ע"ש מ"מ צריך להיות מכוסה ומשם גופא ראי' דאינו בכלל מועדיכם רק בכלל ראשי חדשיכם [מדנאמר ראשי חדשיכם בפרט ולא נכלל בכלל ובמועדיכם] והבן וזה דברי הפסוק תקעו בחדש שופר שיום התקיעה הוא בחדש היינו המיוחד שבחודש דהיינו ר"ח [תשרי] בכסה ליום חגינו דאף שיום חגינו היא צריך להיות מכוסה ולא נגלה רק ר"ח והטעם כי חק לישראל הוא משפט כו' ולשמחה מה זו עושה א"י כי חק לישראל דאף שחק לישראל הוא כמו כי קרוב הוא וכמו רפאה נפשי כי חטאתי לך דהוי יום חג דדינא הכי כמ"ש מ"מ משפט הוא כו' ואין ראוי לשמוח והבן והנה גם אני נתתי טעם על התענית בה"ב שאחר ניסן ותשרי עפ"י מ"ס ועפ"י כל דור שאין נבנה בהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו ועפ"י בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל כו' ובתשרי עתידין כו' ואו"א דא"ח דאחד להתחלה ואחד להסוף וא"כ ראוי להתענות מפני כבוד ההיכל שנשרף דהוי כנשרף עתה [ע' לקמן בסוף מ' תוכ"ח א"נ בטעם על תענית בה"ב] ע"כ אב"י עתה ראוי לחלוץ חושים שלא נהי' עכ"פ אנחנו מן המעכבים ולהאריך בזה ובפרט עתה כי נשרפו כמה היכלות במדינה זו כי היכל ה' היכל ה' המה נשמות קדושות אשר נלקחו בע"כ ע"ד וודאי קא בכינא ולמה תחרישו כבר אמרתי אין בשר המת מרגיש באיזמל שמגלחים זקנם וכבר אמרתי אין במות זכרך בשאול מי יודה לך [ע' תפלה למשה תהלים וישמח משה פרשת נצבים דה"ח דף קל"ח ע"ב] והנה מצינו בשעה שהוליכו את ישראל מהדקין ידיהון לאחוריהון אמר הש"י כתיב אנכי עמו בצרה כב"י אף אני אעשה כן הה"ד השיב אחור ימינו כו' עכשיו נתבונן מה למעלה נעשה ומה גרמנו בחטאתינו שומרי הצאן הקילו אברהם ראש המחצב כו' אם ח"ו נגזר..... השריפה על עמך הרי אתה הושלכת בכבשן אש ואם ח"ו נגזר חרב הרי יצחק שפשט צווארו תחת המאכלת ואיך כבשיו לטבח יובלו ח"ו ואם ח"ו נגזר טביעה בים הלא יעקב עבר במקלו בירדן. שנתן מקלו ונבקע משה משה רעיא מהימנא קדישא עמוד עמוד כמה טרחות טרחת וכו' אחי איך לא נחריד כתיב היתקע שופר בעיר כו' היינו אם נצטרך לתקוע שופר רק בעיר הלא אב"י השרוים בשדות גם כן צריכים לשופר ואיך לא נקרע לבבינו לי"ב קרעים אב"י נחפשה דרכינו ונחקורה כו' הלא גזירה היתה מכבר ונתבטלה באמרו שמא נשיב ועתה כי לא שבנו נתחדשה חוסו וחמולו נא על שארית ישראל ועל עניי הצאן ועל גדיין רכיכין תשב"ר חפשו במעשיכם זכרו בוראכם ובארכם ובורכם התחרטו נא שברו לבבכם בחרטה גמורה ובעזיבת החטאים גדרו נא גדרים וסייגים וחלו נא פני אל יסר שבטו מעלינו ועוד אל יבעתינו וישוב ירחמינו וכו' ולא יעלו על לב לעולם וסר עונינו וחטאתינו יכפר וישיש עלינו לטוב כאשר שש על אבותינו:

והנה הנביא הי' מקונן בחורים טחון נשאו ועכשיו ברצונם הוי נשאו טחון...... אבינו אב הרחמן כתוב בתורתיך לאמור הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב ר"ל אף בזמן פחיתותם שנקראו עם כמבואר במדרש כ"מ שנאמר עם אעפ"כ ובגוים לא יתחשב היינו שלא ימנו ביניהן נפש בנפש ועכשיו הרי וודאי אי אתה עושה תורתך פלסתר ואיך ימנו ויתחשבו בין העכו"ם כי הנה נראה עוד הכוונה הן עם לבדד ישכון שלא יתערבו בגוים לעולם ובגוים ר"ל בשעה שיהיו בגוים בגלות בארצותם לא יתחשב ר"ל שזה מחסד הבורא שלא יהי' חשובין בעיניהן רק נבזים ושפלים וכדומה וזה טוב להן וכן הי' עד עכשיו. אוי מה עלתה בימינו אוי לו לדור שכך עלתה בימיו ואם שהי' נביא שלהן נביאו של אוה"ע חתך הדין כך שלא ישלטו על ישראל לקחת אותם ולערבם ביניהם איך יהי' להם שליטה על זה הלא הודאת בע"ד כמאה עדים דמי אחבנ"י עדיין אין אנחנו מרגישין בהצרה כ"כ הואיל ונוגע כעת רק לדלת העם ובאמת מאן מוכרע ומאי חזית דדמא דהאי סומק טפי כו' אך אף אם יהבינן להו טעותא מ"מ איזהו חכם הרואה את הנולד ומה יהי' אח"כ ע"כ אחבנ"י הנתונים בצרה ובשביה נאספה כולנו ונחפשה דרכינו ונחקורה ונבקשה על זאת בשלומה של מלכות כולנו יחד נערים ובחורים לפי כחן וזקנים והטף וגדיין רכיכין שלא יבואו לידי כך והן אל כביר לא ימאס וישמע קול צעקתינו וישלח לנו משיחנו בב"א:

(ב) א' מטעמי השופר שמרמז על שופר גדול שנאמר ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו' ויש להבין רמז הזה מאי בעי הכא איזה התעוררות תשובה נצמח מזה דודאי כל הרמזים כולם להתעוררות תשובה הן אמת שכפשוטו י"ל שיראה שיזכה לעמוד אז ביום הדין הגדול של אז אבל עוד י"ל כי זה מעורר כמה היא גנות החוטאים ע"פ היערת דבש ח"א דרוש א'] בברכת תחיית המתים ותמצית דבריו כי תשובת החוטא הוא כעין תחיית המתים ע"ש עד שהם מתים גמורים וצריך התחזקות תשובה גדולה כמו על המת שיחיה כמו שנאמר באלישע דהא יש להקשות למה נקרא שופר גדול איזה הוא קטן וצ"ל דשופר של ר"ה הוא הקטן ובוודאי בענינו כי במה נחשב מהותו והתכלית הוא עצמותו ועל זה תסוב התמי' דגדול וקטן לא שייך רק בסוג אחד רק דזה גדול בענינו וזה קטן אבל לא בשני ענינים ושני סוגים חלוקים והא דכתיב גדול ה' מפרש כי הוא לענין ומהולל מאוד היינו לענין השבח שאנו מתארים מה שנמצא בנו לשלימות ובוודאי גם בענין זה צ"ל כי בו ית' יותר נכבד היא כמו דאיתא במדרש יכול כמוני כו' אבל זה הכלל לפי השגותינו שאין אנו משיגין באופן אחר אבל באמת ולגדולתו היינו בעצמותו אין חקר כלל אין לנו תפיסה בו כלל כי הוא בענין אחר לגמרי ואם כן בשופר קשה א"ו צ"ל דגם בשופר הזה מעין קיבוץ גלות שמקבץ ניצוצות הנדחים והנפזרים בין הגוים ומחיה מתים ואם כן הוא ענין אחד ולכך נקרא זה גדול ולזה בא הרמז הזה (שהוא גדול מזה שאנו תוקעים שהוא גם כן דוגמא לתחה"מ ונמצא הם עכ"פ בסוג אחד והבן].

(ג) אפתח במשל פי משל להולך בספינה קטנה בלב ים ומחמת שלא השגיח כראוי על התורן העומד נגד הרוח להדפו ולדחפו בא פתאום איזה רוח סערה וסוער עד הוליכו בדרך עקלתון עד העמידו על הים הקרוש באופן שהספינה לא יוכלה לזוז זיז כל שהוא אף שהיא יכול לצאת משם ולילך ברגליו הרי הוא רחוק מביתו יותר משמונים אלף פרסאות והמסכן הנ"ל לא השגיח בעודו בספינה על הרוח המוליכו כי יאבדיהו לנצח ח"ו רק נשתכר ביין ואכל ושתה עד שבא לצוקה וצרה והספינה הועמד ואינו הולך אז השקיף מפני מה עמדה הספינה אז הבין כי הרוח הדיפו ורדפיהו עד חרמה והתחיל לנסות ולדחות את הספינה ולא יכלה לזוז והוא בלב הים הקרוש ורחוק מביתו הרבה מאד והתחיל לאונן ולקונן בקול מר אוי לי על שברי השברתי קדרתי איך נגרשתי מארצי וממולדתי מקום עפרות זהב וזבת חלב ודבש כעדן גן אלקים לארץ ציה ושממה מקום תנים ובנות יענה קאת וקפוד הוכפלו בשוד ושבר אוי לי על משפחתי היקרים והנעימים מלובשי שנים אשר נשארתי בדד מהם שכול וגלמוד אוי לי על הוני ורכושי אוצרות וסגולת מלכים איך נשארתי ערום וחשוף משולל מכל טוב. בני. מתי אזכה לראות פניכם הנעימים איך משמים השלכתי ארץ ואם ארד מכסאי לירד ברגלי אל ארצי המספיק לי כל ימי צבאי להגיע לעפרות קודש לפי חשבון מהלך אדם בינוני או אם כח אבנים כחי אשר הורגלתי בשובה ונחת ועדן להלוך ברגלי יום יום ולענות בדרך כחי ולהיות לחורב ביום ולקרח בלילה הלואי הייתי כנפל ויאבד יום אוולד בו למה קדמוני ברכים ויהי בהלכו כה וכה הלוך וצעוק ואין מושיע אז נשא עיניו וראה ספינה עם שרים גדולים שהדפם הרוח ג"כ על הים הנ"ל עומדים ואוכלים ושותים ושמחים מחמת שהם בצוותא אינם שמים על לב לידע אחריתם אז שמח המסכן הנ"ל בלבו אומר הנה עכשיו ישועה אקוה ובא אל השיירה והתחיל לזעוק בקול מר אחי וריעי למה לא תשימו על לבכם אחריתכם כי יכלה המזון מכליכם מה תעשו ואז געו כלם בבכיה לאמר הבה נא עצה מה לעשות ויפתח האתון את פיו ויאמר הלא עם רב אתה עלה לך היערה זה יבנה קורה וזה יעשה זיז וזה חלון וזה פתח וכדומה וחוש קל מהרה נעשה ספינה שלימה ועלי' ניסע ונגיע למחוז חפצינו לשלום ועל דבר העצה אשר יעצתי לטובה תקחו אותי ביניכם ע"כ המשל והנמשל מובן הרוח הוא יצה"ר על פי מה שפי' בא"י על משנה כל שחכמתו מרובה ממעשיו כו' והרוח בא ועוקרתו וים הקרוש הוא השמנת הלב ולדידי הביטולים חילי ומכאוב והנה עיקר התשובה החרטה מעומק הלב עד כי יצר לו עד שלא יוכל לדבר מכאב וממרט שערות ראשו באופן שלא יוכל לסבול הכאב וכמו שמצינו בר"א בן דורדי' אך מחמת שיושב בים הקרוש צריך להתווכחות הכתובים לפתוח ולשדד מעמקי לב ומובן מכאן ולהלן הנמשל ועלה לך היערה היא יער הלבנון בהכ"נ וכו'.

ועתה נבאר הפסיק במשלי מאזני מרמה תועבת ה' ואבן שלימה רצונו ע"פ כי בעונות נושא ובזכיות שוקל צדק וק"ל וע"פ פשוט כל המשקר משקלותיו הוא נקרא תועבת ה'. והנה איתא בברכות דף ס"ג שם במעשה דחנינא בן אחירי' ע"ש והנה אף דאדם גדול היה מאוד וכל הציבור גדול ורם כל בני הגולה אעפ"כ אמרו כדברים האלה וכ"כ למה משום פסוק א' בנביאים כי מציון תצא תורה כו' אחי ורעי איי לנו לאותה בושה ק"ו הדברים על המפורש בתורה ומכאן אתם תלמדו שלא תאשמו אותי בדבר קשות והנה בזה א"צ להחרים כי כבר הוא מוחרם מפי השם בעצמו ח"י כי נאמר כי תועבת ה' והענין החרם הוא שיהיה משוקץ ומתועב והוא תכלית החרם וראיה שנאמר שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא הרי בבירור כמ"ש הרי החרם הסבה להתיעוב והוא תכליתו ואם כן מה יש לי עוד צדקה כיון שהוחרם מפי השם ותפלתו אינו נשמעת ומה גם דמבואר במדרש אם מאוסה הוא לית סבר והוא בסוף מדרש איכה ומבואר בגמרא ובטור ובש"ע דתשובתו קשה מאד ועונשי קשה מאד ושהוא ככופר ביציאת מצרים ע' בח"מ סי' רל"א ובב"י ובסמ"ע דידוע דהוא ככופר בעיקר כמו שנאמר בבן הרשע לפי שהוציא א"ע מן הכלל בענין יציאת מצרים והנה כלנו מאמינים בני מאמינים שכל מזונותיו של אדם קצובין לו וכו'.

(ד) אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו [עמוס ג'] וכן פסוק [יואל ב' א'] תקעו שופר בציון הריעו בהר קדשו ירגזו כל יושבי ארץ כי קרוב יום ה' כי בא ע"כ ונקדים ששמעתי על פסוק הישאג אריה ביער וטרף אין לו בשם הרב מניקאלשבורג [אפשר כוונתו כידוע מש"פ עה"פ אריה שאג מי לא יירא ע' אור המאיר בדרושים לר"ה כי אריה ר"ת "אלול "ר"ה "יום "הכפורים "הו"ר וזהו הישאג אריה אם ישאגו בימים הקדושים האלו "ביער בשביל יער רמוז להפסוק לכן בגללכם ציון שדה תחרש וכו' והר הבית לבמות יער שבהמק"ד הוא כעת יע"ר והלא לא ישאגו על זה בעוה"ר רק על אשר וטר"ף אין לו היינו הב לן מזוני ועי"ז בעוה"ר היתן כפיר קולו הוא ראש המשטינים שנדמה לכפי"ר בלתי אם לכד בעוה"ר להחזיק עוד בגלות ישראל] ובשם הרב המגיד מקרעמניץ [בספר שבט מישראל מהרב המגיד הנ"ל בתהלים מ"ב פירושו על הפסוק הנ"ל כי בהמק"ד נקרא יער הלבנון ובעוה"ר שם שפחה תירש גבורתה כאשר אמרו ז"ל ונפיק כגוריא דנורא מבית קה"ק אשר על אלה ראוי לבכות ולהתאונן ואמנם לא כן בעוה"ר לית מאן דיתער בתיובתא לאוקמא שכינתא מעפרא כי אם הב לן חיי הב לן מזוני וזה הישאג אריה ביער היינו אם ישאגו כי האריה הוא הס"ס הוא ביער הלבנון הלא ישאגו על וטרף אין לו כנ"ל ואלו ואלו בקנה אחד עולים] ועוד ידוע כי השופר הוא כדי לערבב השטן שיסבור שבא יום הדין והוא לכאורה פלא האם הוא לא ידע דבכל ר"ה תוקעין אך נראה דהשופר היא כמ"ש הר"מ ז"ל עורו ישנים מתרדימתכם וזהו עירבב השטן כיון שחוזרין בתשובה אז מתיירא שמא היום אם בקולו תשמעו אך אם ההתעוררות ע"י שופר הוא על גלות השכינה ושריפת בית אלקינו וחרבן עירנו אז באמת יש עירבוב השטן אבל אם התעוררות ע"י שופר הוא הב לן חיי אז ליכא עירבוב ומיהו איך אנו יודעין אם הי' עירבב השטן אם לאו נ"ל שיכולין אנו לידע זה בחוש עפ"י הגמרא וכי מאחר דלא חזי מ"ט איבעית כי' מזלייהו חזי' וכן בפסחים האי מאן דאבעית וכו' שנאמר פחדו בציון חטאים וידוע דהשטן הוא שרו של עשיו והוא ראש לכל ע' שרים לע"ע ואם כן אם יתערבב השטן ראוים להיות שתפול אימה ופחד על כל יושבי הארן מפנינו וזהו שאמר כאן היתקע שופר ["בעיר בשביל עיר הידוע עיר הקודש "ועם כל אוה"ע לא יחרדו] וכן תקעו שופר בציון [בשביל ציון הריעו בהר קדשו בשביל שעוד נקרא הר אז תפעלו כי ירגזו כל יושבי ארץ כי קרוב יום ה' כי בא] ודו"ק.

(ה) אפתחה במשל פי לאיש א' שנחלה מכה נחלה מאד בא' מאבריו ומתוך שלא השגיח שדא תכל' בכולה ונתפשט החולאת בכל האברים ובכל הגידים ובכל העורקים מכף רגל ועד ראש אין בו מתום וכאשר הרגיש המסכן הזה בעצמו הלך ודפק אפתחי רופאים וספרי רפואות לדעת אם יש תרופה למכתו וכאשר הבין בספרים ראה שלכל אבר ואבר צריך רפואה מיוחדת והתעסקות זמן רב ברפואה הנ"ל והרפואה הנ"ל אינה בנמצא רק ביוקר גדול כי הלך לרקחים לקנות ויש בו מרירות גדול וצריך כח גדול לעצור ולסבול מרירת הרפואה הנ"ל כן הוא בכל אבר וכאשר ראה כל זה צעק במר נפשו אוי לי ווי לי ח"ו אבד סברי כי אם לא נחלתי רק באבר א' כדי בזיון וקצף על אחת כמה וכמה וק"ו ב"ב של ק"ו שאין בי מתום אם כח אבנים כחי או היספיק כל כסף וזהב ופז מופז ושכיות חמדה ואוצרות וסגולת מלכים שבעולם להמצא די ידי לכל הסמים או היספיק לי כל ימי צבאי להתעסק ברפואות אוי לי מה עשיתי איך לא חסתי על שארי ובשרי לרפוא תיכף בתחלת החולי כי אז הי' מתוקן בדבר קל ועכשיו פשתה המספחת ועכשיו שקלקלתי והעבר אין והעתיד עדיין מה אעשה לביתי לתקן עותתי והנה הכליות יועצות לאמר מה לך נרדם קים לך אל המלך מאחר שכבר חכמת' בספרי הרפואות ויש לך ידועה גדולה בכל ספרי הרפואות אולי ימנה אותך המלך לרופא על החיל שלו ובחיל גדול כזה, בודאי יש חולים הרבה זה על אבר זה וזה על אבר אחר ובודאי בקיבוץ כולם יש חולי שלכל הגוף ולבני החיל המלך נותן הרפואית משלו וממה שיטיף מהם יהיה לך רפואה ע"כ המשל.

הנמשל אני בן אדם כי ידוע כי רמ"ח אברים ושס"ה גידים באדם דהיינו הנשמה וכנגדן רמ"ח מצות עשה ושס"ה מל"ת וכשעובר על ל"ת עוקר גיד א' מהנשמה וכשעובר על מצית עשה משבר אבר א' כדאיתא בזוהר משפטים וכי ימכור איש את בתו לאמה וכו' עיי"ש וידוע דעבירה גוררת עבירה ומחמת זה שדא תכלה בכולה נתפרדו כל עצמותי מכף רגל עד ראש והנה קול דודי דופק זה אלול שנאמר אני לדודי וכו' והגיע עת לחשוב עם קונהו ועמדתי מרעיד כאיש אשר יעור משינתו בשינת הבלי הזמן והרגשתי בעצמי כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני גדול עוני מנשוא ואומר אוי לי מה עשיתי איך מרדתי במלך מלכי המלכים הקב"ה אשר הוא קדוש וכו' ומה אעשה ליום פקודה וכו' בבואי לפני כסא דין ואמרתי אלך לי אל הר המור וכו' אל הרקחים לחפש בספרי הרפואות הם ספרי מוסר ותשובה וראיתי שלכל אבר ואבר צריך רפואה מיוחדת וזמן רב להתעסק בו והוצאה גדולה ומרירות גדול דהיינו תעניתים וסיגופים על כל עבירה ועבירה בפ"ע כמו המכנה שם לחבירו פעם אחת יצום ל' יום לא' יצום ק"ך יום ואם עשה עבירה זו כמה פעמים צריך על כל פעם תשובה בפ"ע וכדומה שאר עבירות הרבה מאד עד אין מספר לה"ר שקר וכדומה והנה אחרי רואי נמס לבי בקרבי כהמס דונג מפני אש ולא קמה עוד רוח בי לאמר ח"ו אבד סברי ותוחלתי מ"ד אם כח אבנים כחי או היספיקו כל ימי צבאי אשר אני ע"פ האדמה ימי שנותינו והנה לבי אומר לי מה לך נרדם כשופר הרים קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם כי ידע איניש בנפשי' אף שאין בכם חילי על כל הגוף מ"מ בקיבוץ יהי' חולי כל הגוף זה על אבר א' וכו' כי השטן לוכד ברשתו לכ"א ואחד ומי האיש אשר לא יחרד לבו ויקרע את לבבו לי"ב קרעים והמלך הגדול היא מלך מלכי המלכים הקב"ה ובני חיילא דילי' הם ישראל עם קרובו וכשהציבור עושין תשובה רק בלב שלם וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ובחרטה גמורה בוכה ומבכה ומתחרט על עונותינו ועל עונות אבותינו כי החריבו נוינו ושמם בית מקדשינו וכו' ועיקר עזיבת החטא שיעזוב כל איש דרכו הרעה שובו שובו וכו' וצא ולמד מאנשי נינוה וכו' ואז הקב"ה נותן לו רפואות משלו כי מקבל תשובת ציבור בקל כמאמר רז"ל היום אם בקולו תשמעו וממה שיטיף ממכם יהי' לי לרפואה ע"כ:

(ו) ר"ה שחל להיות בשבת הוא זמן התיקון של חטא הידוע כי בראשית הוא ראש בית. נ"ל דהיינו ר"ה שבו נברא העולם שדומה לב' וגם נקרא ר"ב כמבואר באותיות דר"ע ובמדרשים וגם בראשית ירא שבת כמבואר בתיקון טי"ת וגם בראשית ברית אש נ"ל כי ברית קדש נטיר מאש של גיהנם כאמרם ז"ל במסכת עירובין באברהם ועוד בראשית ירא בשת נ"ל דר"ל שיש לירא מפגמי הברית שהוא בשת כמו והחזיקה במבושיו על כן דבר הלמד מענינו הוא כי בר"ה שהוא ראש בית וגם ירא שבת שחל להיות בשבת אז יהיה ירא בשת שיחרד חרדה גדולה על החטא הנ"ל ואז יתוקן ויהיה ברית אש כנ"ל.

והיינו ובאש אתה עתיד לבנותה כי כשיתוקן הברית ויכנס נדחי ישראל דהיינו הנ"ק אז יבנה ירושלים והבן:

(ז) כמדרש וה' נתן קולו לפני חילי בר"ה כי רב מאד מחניהו אלו ישראל ועצום עושה דברו שמעצם כחן של בעלי תשובה ונוסחא אחרינא שמעצם כחן של צדיקים שעושים רצונו כי גדול יום ה' זה יום הכיפורים מאד נורא ומי יכולנו ג' ספרים נפתחים כו' מקודם נפרש הפסוק האלקים יראה לו השה לעולה בני ע"פ כי אז בשעת עקידה נגמר שיהיה הבהמה כפרת אדם וכן הוא במדרש תנחומא פרשת צו [ע' ישמח משה פרשת וירא ד"ה ויאמר אברהם וכו' השה לעולה בני וד"ה ויקרא אברהם שם המקום וכו' אות א'] ועפ"ז יבואר הכתיב ה' יראה את אשר יאמר היום בהר ה' יראה ר"ל שה' יראה תמיד את אשר יאמר היום שאמר אברהם בשעת שחיטת האיל שיה"ר שיהיה זה נחשב וכו' וכן בשעת זריקה והקטרה והפשט וניתוח כך בהר ה' יראה תמיד בשעת הקרבנות שיהי' כאלו נעשה בהבעלים והבן.

ולפ"ז פרשתי מאמר חז"ל למה תוקעין בשופר של של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק בן אברהם כי אם מקיימין מצותיו יתברך אז נזכר נטע שעשועים [שמתדבקים הענף בשורשו אשר ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק וק"ל ע' ישמח משה פרשת אמור אופן ד' על המסורה זכרון תרועה מה שהביא בשם ס' שמ"י ותו"ד בקיצור כי תק"ש מזכיר לשופר של מ"ת. ועקידתו של יצחק שנקרב איל תמורתו. ותרוייהו צריכי כי השופר לזכרון עקידת יצחק יוכל השטן לקטרג כי גם עשו יורש זכות יצחק ע"כ צריכין להזכיר זכות התורה כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק והטעם כדאיתא במדרש זכרו נפלאותיו וגו' מופתיו ומשפטי פיהו מופת נתתי למי שמוציא משפטי ה' מתוך פיהו עיי"ש] והשתא מיושב מה שאמר בן אברהם ועוד יש להמתיק הגמרא הנ"ל עפ"י משל נאה ממלכותא דארעא והיינו שתוקעין מיושב ומעומד כדי לערבב השטן דהיינו כי אם אחד היו עושין דהיינו או של מצוה לחוד או של רשות לחוד כי אחת מהם הוא רק רשות רק זכרון בעלמא או שהקטרוג הי' שגם להם יזכר כי הוא שרו של עשי בנו של יצחק אם הם רשות לחוד או שהקטרוג שראוי שלא יזכר כלל אם הוא של מצוה לחוד ועכשיו מעורבב שאינו יודע האיך לקטרג והוא דבר נחמד בעז"ה. [עיין בספר ישמח משה פרשת אמור באופן שני על הפייט יום ב' לר"ה זבח קודש כהוכשר בעיניו וכו' שביאר טעמו של אאע"ה שלקח איל להקריב תמורת יצחק מה שלא נצטוה כדי שביום הדין בר"ה יזכור עקידתו ע"י תק"ש שרומז לשופר של איל אבל אם לא היה איל לא הי' התקיעה מעורר העקידה וזהו הי' תפלת אאע"ה ה' יראה וכו' מה שנעשה אז בהעקידה יתעורר ע"י התקיעה בשופר של איל עוד שם ובזה יפרש הגמרא בר"ה (דף י"ז ע"א) אמר ר' אבוהו למה תוקעין בשופר של איל. ר"ל דודאי גוף מצות שופר הוא משום להחריד לבות ישראל להודיע להם שישובו ובאמת מדינא כל השופרות כשרין כמבואר בהמשנה (כ"ו ע"א) רק דמ"מ מנהג ישראל לתקוע בשופר של איל ומנהג ישראל תורה היא ורצון השי"ת והוא מצוה מן המבחר דבהא הלכתא כר' יהודה דאמר של זכרים כפופים והיינו אילים כמבואר כל זה בגמרא שם (כ"ו ע"ב) ואי כדי לזכור עקידה ודאי אין זה טעם המצוה דהא השי"ת לא ציוה לאברהם ליקח האיל ואי הי' הטעם של המצוה של תקיעת ר"ה מש"ז הי' מצויהו ליקח איל. א"ו דהטעם המצוה הוא טעם אחר רק שאנו עושים מש"ז ואיך מותר לנו להשתמש לצרכינו בהמצוה לכוון לתועלתינו אם אין זה כוונת המצוה ית"ש והוי כמשתמש בשרביטו של מלך. וע"ז משני אמר הקב"ה וכו' ר"ל שהקב"ה נתן לנו רשות ע"ז והוא מדכתיב יום תרועה יהיה לכם דהאי לכם לא נדרש בשום מקום כמו דדרשינן במקום אחר דכתיב לכם וצ"ל גם כן כמו דדרשינן גבי יו"ט לכם לכל צרכיכם והיינו לתועלתכם בשופר של איל והבן כי נכון מאד הוא בס"ד בפי' דברי הגמרא ומיושבים כמה דקדוקים ע"כ ועתה יובנו לפ"ז דבריו הקדושים. כי הוא מעורבב ואינו יודע איך לקטרג מתקיעת שניהם הרשות והמצוה שאם יקטרג מטעם הרשות שהוא לזכרון מעשה העקידה שגם לו יזכר ידחהו תקיעת המצוה שאין זה מטעם זכרון העקידה ואין זה טעם המצוה כנ"ל ואין זכרון לחכם עם הכסיל ואם יקטרג מטעם המצוה שלא יזכר כלל יסתם פיו מטעם הרשות שהוא לזכרון אילו של יצחק וזכרון אילו של יצחק מתפלת אאע"ה כנ"ל ואנחנו משתמשים בשרביטו של מלך ברשותו ומצותו יום תרועה יהיה לכם כנ"ל ונדרש לכם ולא לעכו"ם כנלע"ד בביאור כוונתו אשר כל הדרוש הזה נכתב מאת כ"ק מוזללה"ה המחבר בקיצור ורמז כפי הנראה אך לזכרון דברים..

והשתא מבואר המדרש ונקדים כי וה' דרשו חז"ל כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו והנה מלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין כי לא יזכו בעיניך בדין והן שמים לא זכו בעיניו ובמלאכיו ישום תהלה ויש להבין למה הא יצה"ר אין בהם ואינם חוטאים אך הוא בסיבת ישראל כי ניזונים מהשפעתם והכל לא נבראו אלא מהשפעת ישראל ונקדים דברי הרי"ף בעין יעקב על משמורות שהקב"ה יושב ושואג אוי לי כו' [ותודה"ק ברכות דף ג' כי בלילה מדת הדין גוברת בעולם והמלאכים ממתיקין תוקף הדין בשירתם והלולם לה' ובזמן שבהמק"ד קיים הי' האברים והפדרים שהי' נאכלים ע"ג המזבח כל הלילה ממתיקין כחות הדין ועל כל משמר ומשמר הקב"ה יישב ושואג כי יותר הי' חפץ ה' בתיקון ההוא הנעשה ע"י האברים שהוא ע"י ישראל יותר מספיקון הנעשה ע"י מה"ש ע"כ] וא"כ בכל השנה יש יכולת בידם להמתיק הדין משא"כ בר"ה אין יכולת בידם כלל וכלל רק ביד ישראל כדכתיב עלה אלקים בתרועה וכו' וכמו שדרשו במדרש [כשהוא עולה בדין הוא עולה וכשישראל תוקעין בשופר עומד מכה"ד ויושב על כסא רחמים].

ועפ"ז יתבאר מאמר חז"ל שהמלאכים שואלים למה אין ישראל אומרים הלל בר"ה ומיושב קושי' היד יוסף שהקשה ממ"נ אם הם אומרים שירה באמת יקשה הא קיו הוא מקריעת י"ס [שלא אמרו מלאכי השרת שירה כמאמרם ז"ל מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה מכל שכן כשישראל בדין] ואם אין אומרים למה לא שאלו על עצמם ועפ"ז מיושב [שישאלו רק על ישראל שהם ממתקין כחות הדין בשופר בהם תלוי מדוע לא יאמרו הלל] מיושב גם כן התירץ ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו [איך יאמרו הלל] דקשה ספרי חיים למה [מזכיר בהתירוץ הלא הטעם הוא רק מפני שספרי מתים פתוחין] ונתיישב עפ"י מה שאמרתי על מדרש פליאה וידום אהרן הה"ד לך יום אף לך לילה ודו"ק היטב. דאם הי' ספרי מתים לחוד א"כ ראוי לקבל באהבה אבל עכשיו מיושב דאלו שאין נוגעין ברע אין להם לשמוח ודו"ק. [לא מצאתי ביאור המדרש בשום מקום מספרי כ"ק מוזללה"ה המחבר ואפשר כוונתו כי לכאורה יש לדקדק בהפסוק שאמר לך יום אף לך לילה מדוע לא אמר לך יום ולך לילה והאי "אף מיותר אך יל"פ ע"פ המדרש רבה ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה מכאן שאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה שעל האור נאמר ויקרא אלקים ועל החושך סתם הכתוב ונאמר רק קרא לילה ולא נאמר מי הקורא וזש"ה לך יום שמיוחד שמו על היום אף לך לילה היינו רק "אף "וגם ולא ביחוד וק"ל ובזה יובן המדרש כי לכאורה יקשה מדוע וידום אהרן הלא כאשר אמר לו משה הוא אשר דיבר ה' בקרובי אקדש היינו שנתקדש הבית בהם ואמר "דיבר "ה' דייקא וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר "שרף "ה' דייקא הלא אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה אלא ודאי שהיתה טובה גדולה לכל ישראל וכפרתן במה שנתקדש הבית בהם ע"כ הי' לו לאהרן להודות ולהלל לה' כי זכה אשר בניו יהי' לכפרת כל ישראל וקידש הבית בהם כשם שהוא מסר נפשו עליה ואמר מוטב יתלה הסרחון בי ולא בהם ולא יסתלק קדושתי מעל ישראל כמובא בישמח משה פרש' שמיני על המדרש למה אתה בוש לכך נבחרת. אך היה מוכרח לשתוק כי איך יברך ויודה לה' על הטובה שנצמח ממיתתן הלא כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה' כי מתו בסיבתם כמבואר בישמח משה עה"פ את השריפה אשר שרף וכו' וכל בית ישראל דייקא ולא אהרן כי לא בחטאו וסיבתו מתו והוא יברך וישמח על הטובה ע"כ וידום אהרן וזה כוונת המדרש וידום אהרן ומדוע הה"ד לך יום אף לך לילה מזה מוכח כי אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה וכאן נאמר "דיבר "ה' בקרובי אקדש ואשר שרף ה' שהוא טובה בעצם ועכ"ז לא הי' יכול לברך לכך וידום אהרן וק"ל וזה אפשר כוונת מוזללה"ה דאם הי' ספרי מתים לחוד ואין להתאונן על שום דבר רק לקבל באהבה ע"כ אפילו יהי' נגזר ח"ו מה שיהי' יש לומר הלל בר"ה כמו בשאר יו"ט כי חדות ה' הוא מעוזכם אך כי גם ספרי חיים פתוחים דאלו שאין נוגעים ברע אין להם לשמוח כי אף אם אמנם האיש אשר יגיע אליו הרע ח"ו יקבל באהבה עכ"ז חבירו מחויב להשתתף בצערו אם כי רעה אליהם לא תאונה אין להם לשמוח וכל אחד צריך לדאוג בעד חבירו יותר מבעדו ע"כ מטעם שניהם לא מצד הספרי מתים ולא מצד הספרי חיים ראוי לומר הלל בר"ה וזה שנאמר בהתירוץ ספרי חיים וכו']

ועד"ז יבואר המדרש וה' נתן קולו לפני חילו היינו שנתן קולו לפני חילו הוא ובית דינו היינו במדה"ד וק' הא הם ממתיקים הדין ע"ז אמר המדרש ברא"ש השנ"ה שתוקף הדין הזה אינם יכולים למתק והשתא אמר כי רב מאוד מחנהו שהם יכולים למתק א"י ע"פ שהיום הדין הוא בר"ה משום שבכ"ה באלול נברא העולם ובר"ה נברא האדם לכך קבע בו היום הדין אם כן הם נגררים אחר האדם כעיקר אחר הטפל ועיקר מין האדם כמו שדרשו חז"ל על אדם אתם וכו' ונחזור לענינינו דהא והא אתנייהו בהמדרש שנתכוון לזה וגם למ"ש שהישראל ממתקין הדין והשתא מבואר דקשה האיך ממתקין בשופר שהוא זכר לאילו של יצחק הלא גם ישמעאל ועשו בניו א"כ אדרבה יש תוקף לסט"א ולבעלי דינין ע"ז אמר ועצום עושי דברו ומפרש שמעצים כחן של צדיקים אלו ישראל שעשו רצונו וכמו שפירשתי בגמרא אמר הקב"ה תקעו לפני כו' [שאין זה מטעם המצוה כנ"ל] והיינו בתרי אנפין [כנ"ל אם מקיימין מצותיו יהי' ניכר נטע שעשועים] וגם מכוון המדרש לתי' אחר ע"פ הגמרא כתיב איש בחטאו יומתו וכתיב פוקד כו' ומשני ל"ק כאן כשאוחזין מעשי אבותיהן כו' וכן להיפך בטובה [כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהן זוכר להם חסדי אבות] כמו שמבואר במדרש במאמר יעקב כשהי' לוחם כנגד עשו אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ועפ"י מאמר חז"ל בקידושין שמא הרהר תשובה בלבו לכך מכנין כאן בשם צדיקים (וכן הנוסח של בעלי תשובה הוא יותר מורווח) מיהו קשה בשלמא אם יש כח לגמור התשובה שייך שפיר לומר דהוי צדיק גמור ובהרהור דבוודאי יגמור ולכך יורשים הזכות משא"כ בשאין ביכולת לגמור ואם כן כשעברו על לאווין מאי א"ל דהא תשובה אינו מועיל רק על מ"ע כארבע חלוקי כפרות שהי' ר' ישמעאל דורש וע"ז אמר כי גדול יום ה' זה יום הכיפורים וק"ל [ויוהכ"פ מכפר אף על ל"ת] אך מאוד נורא כי שמא עבר על כריתות ומיתות ב"ד ונעלם ונשכח ממנו ואין שכחה לפני כסא כבודו וזה בקלות גדול שנכשל ח"ו באיסורי כריתות ומב"ד] וכמו שבת וכדומה (ואין יוהכ"פ מכפר בלתי יסורין] ואם כן נפסק לו יסורין כפי עונו והיינו מי יכולנו כי מי יכול לעמוד במשפטו שגם לזה צריך להיות צדיק שיזהר שלא יבא לידי חמורות או יאמר מי יודע עד כמה תכבד העבודה של היסורים וע"ז מסיים המדרש כדאמר ר' כרוספדאי ג' ספרים נפתחים כי הקושי' מפורסמת ספרי של בינונים למה ולי נראה כי תרי גווני בינונים גוון חדא אמצעים בין המחילה ובין ע"י כריתות ב"ד שהוא אף אחר יוה"כ ותשובה [וצריך ליסורים] ומצריך ספר בפ"ע וחדא גווני ע"י הל"ת שתלוים עד יוה"כ וא"צ לספר ועי"ל כי ביני וביני נכתבין בספר שתלוים המה.

והנה אמרו חז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך ומפורש בגמרא שאלו לר' אליעזר וכו' אדרבה ישוב היום שמא ימות למחר ועפ"ז פי' המפרשים אם ראית ת"ח [שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה וכו' ודאי עשה תשובה כי ת"ח מקיים בודאי שוב יום אחד וכו'] משל לכת של לסטים כו' ועפ"ז פי' ואתם הדבקים בה' אלהיכם כו' (כי עי"ז באים לדביקות ה' אשר ידמה האדם בנפשו כי חיים כלכם רק היום שאין לו רק יום זה ומי פתי יסור הנה לאבד זמן כזה שאין לו עוד לחיות רק יום אחד בלבד וק"ל] ואם כן הוא בכל יום מימי השנה על אחת כמה וכמה ביום הדין הזה הגדול והנורא הזה אשר ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו ועלילות מצעדי גבר והן לחיים והן למות חי חי יזכור בודאי ראוי שיהי' מוחלט הספק הנ"ל בקרב איש ולב עמוק ולא בפיו ידבר ולבו רחוק ובאמת בעינינו ראינו כמה וכמה מתו במיתה חטופה ומה גבר מגוברין ואם כן בודאי ראוי שיהי' צד הרע מזומן ומתוקן כנגד עיניו ואם יהי' צד הטוב בוודאי מה טוב ואם כן הוא מה תחשבו מה תעשו ליום פקודה ומה זה החרש תחרישון לא עת לחשות שמא תצטרכו למחר ליתן דין וחשבון בבא חליפתו ולמען השם נראה שלא נמות ח"ו בלא תשובה ובלא ווידוי וכבר הזהיר שלמה המלך ע"ה ואמר בכל עת יהי' בגדיך לבנים ונשום אל לבבינו אם יבוא יום זמן מועד לכל חי אשר בוודאי יעבור עלינו וכמו שאנו מעוררים בשופר שבודאי יהי' פעם אחת כמבואר במפרשים ולכך בהול [השטן כי יזכור כי בודאי יבוא היום שיתקע בשופר גדול ורוח הטומאה יעבור מהארץ וזוכר אחריתו ונבהל] וא"כ גם אנחנו נשמע התעוררות הנ"ל שבודאי יהי' ומי יודע מתי שמא ח"ו עכשיו. ועפ"ז פירשתי אירא ביום דין בבואי לזכרון. וא"כ נפקח עינינו ונחזה ההפרש בין דרך הטוב שמכריזין מלאכים קדושים הבו יקר לדיוקנא דמלכא דקא אתי' הולך נכוחו וכו' יבא צדיק וכו' ומכריזין פתחו שערים כו' ופנו מקום וכו' ומזדזעין כל חיילי מרום לקראת ברא דמלכא קדישא. ובדרך הרע שמלאכי חבלה מסט"א שנעשים מעונות נגעי בני אדם דוחפין וטורדין אותו ומכריזין הא פלוני ופלוני רשע דחטא ופשע ומרד במרא מלכא קדישא עילאי ראו נבזה וסרוח הלזה מושכב כאבן דומם פגר מובס איך הרים ידו למרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה אשר כל חיילי מרום מזדזעים וחלים ורועדים בהזכרת שמו ראו האיך טמא עצמו וכלם מכריזין ואומרים סגרו השערים שלא יכנס לכאן נשמת אותו הרשע הטמא וכל הקדושים מלאכי מעלה יברחו מאותו המקום ששומעין מרשע הזה כמה אלפים פרסאות וכל הקליפות מסט"א מתאספין כבמזמטוטי חתן וכלה ומשחקין ומתלוצצין בו ומיסרין אותו ביסורים קשים ומרים וכולם צווחין ואומרים אוי לך ווי לך אתה הרשע הפושע ומורד הגדול טיפה סרוחה איך נשאך לבך למרוד במלך קדוש ונורא שא כא עיניך וראה איך מקדישין ומפארין ומהללים לשמו משרתים קדושים וטהורים באימה וזיעה ורתת וחילחול ויראה ומורא ואתה כלב מת מרדת במלך גדול הזה אוי לך לאותה בושה אוי לך לאותה כלימה הלא יכסה בושה פניך ראו מה עשית ראו דרך הלכת ראו את מי יצרת הם אשר נוצרו ממעשיו באים ומטפחים על פניו וצועקים רשע אתה הביאתנו לעולם פרנסנו ומיסרין אותו ביסורים קשים ומרים פעם מחיים פעם ממיתים ופיו סגור ומסוגר לא יוכל לענות מפני הבושה ואלו אשר היו בעוכריו שנשמע לפתוים נופל עתה בידם ואין מרחמין עליו ואומרים לו רשע שא נא עיניך וראה כמה מחבריך אשר היו פחותים ממך ורועדים וחלים וזעים ממך [בחייך] איך הם יושבים בגן עדן במדריגת הצדיקים ועטרותיהם בראשיהם ומעדנים בנועם זיו עליון בתענוג מתמיד עין לא ראתה כו' ואתה רואה ועיניך כלות ואין לך מושיע והנך נתינה בתוך כף הקלע ראה המצע אשר הצעת עלי' תשכב ומי עשה לך הרעה הגדולה הזאת הלא אתה לבדך ואין לזרים אתך ואם יענה ויאמר חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני הרשע צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי לא הטיתי אוזן ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי ולמוכיחי לא הקשבתי אוי לי אי' חכמתי אשר חכמתי אז הלא הוא סכלותי אוי לי ווי לי מי יעמוד בעדי מי יחמול ומי יחוס עלי רבון העולם כשהייתי בעולם העבר שמעתי ממוכיחים שאתה רוצה בתשובת הרשע ונותן יד לפושעים ופותח שער לדופקי בתשובה ואני לא הטיתי אוזן והנה עתה הנני מתחרט מכל העבר ונשאני לבי לשוב אליך והנני שב בתשובה שלימה לפניך בוכה ומבכה על שבר עונותי. קבל נא תשובתי. שמע נא פגיעתי. חוש נא ישועתי. מיד זדים הארורים האלה אשר נתנינו ה' בידי לא אוכל קום ובוכה בקול גדול בשברון מתנים אבל כל זה לא הועיל כי אומרים לו הוי כי פנה יום ולא עת עשי' היום ודי והותיר הזמן רב שהי' לך בחייך בעוד לאל ידך ותשב אנוש עד דכא עד דכדוכו של נפש ולא יותר ועוד נשמתו בו יקו תשובת יציר אדמתו ועכשיו אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו אין רחמנות ואין חמלה בשאול וצווחין רשע מורד ופושע כלב סרוח שא נא עיניך וראה איך פגמת בעולמות קדושים עליונים אשר אינך ראוי לזוכרם ואתה פגמת בהם אוי לך אשר פגמת בנשמתך בת מלך החצובה מתחת כסא כבוד שביב אלהי זוהר זיו עליון איך עתה חשך משחור תארה מלא כתמים וחברבורות מעונותיך אשר לא תוכל לראות פני אביה המלך ה' צבאות ואיך נשאת את ידיך לשבור כל אברי בת המלך אשר נתנה לך לבת זוג באין רחמנות הלא מכף רגלה ועד ראשה אין בה מתום ולא די שלא עשית לה שום בגד מיום בואה אצלך שתחזור בה לבית אביה אלא אף הפשטת עדי' ובגדי' היקרים אשר הכניסה עמה מבית אביה ונשארה ערום וערי' חשופי שת מבלי התכסות ערותה ואף עורה הפשטתה:

אחי ורעי הלא זאת לכם לדעת ממשל ממלך שנתן את בתו לחקלאה ובן כפר בעבור שמצא חן בעיניו והבן כפר בזה והכה את בת המלך ושבר כל אברי' וכו' כמה גדול חמת המלך אוי לנו הלא כלנו כצאן תעינו כי אנחנו עשינו כן בבת המלך מלכו של עולם עד שנצרך לרפאות מרירות יין חמת תנינים יסורי גיהנם ומה נשוב למלך ואיזה מענה ימצא בפינו בשליחות יד בפקדון אשר הפקד אתנו ומה נעשה כי יקום אל וכי יפקד מה כשיבנו וכבר מצינו בהלל שאמר לאכסנאי דאית לי בגוי ביתאי. ונחזור לענינינו כמו שעשה בנשמה כך עושים בו משברים בו כל אבר ואבר בכל עת ובכל רגע ועתה אחינו בני ישראל פקחו נא עיניכם וראו ההפרש הגדול שיש בין עובד אלהים ללא עבדו:

והנה בעת הזאת וברגע הזאת הברירה בידינו אם להיות נמנים בין עובדי אלהים ונוחלי עוה"ב או ח"ו לפושעים נמנה בין המכעיסים אותו על פניו כי הנה אל כביר לא ימאס ותשובת הציבור בקל נתקבל רק שיהי' חרטה גמורה מעומק הלב שיכיר בפחיתת מעשיו ויתודה בפה במרירות לב ובדמעות שליש פרטי מעשיו ויקרע את לבבו בשנים עשר קרעים ויעזוב רשע את דרכו עזיבה גמורה ויקבל על עצמו בלב שלם שלא ישיב עוד להם ויעיד עליו מי שאמר והי' העולם שלא יחזור למעשיו הראשונים שלא יהי' ככלב שב אל קיאו וטובל ושרץ בידו וישמור מכאן ולהלן מכל העבירות שעשה עד הנה ואף יוסיף גדרים וסייגים שלא יבוא לידי כך אז בודאי מתקבל התשובה כיון שהוא ברבים ועכשיו אחינו בני ישראל כיון שברירה כזאת בידינו איזה צד נבחר ונקרב א"כ מה לכם החרש תחרישון בעת הזאת העת תשמיעו במרום קולכם עד יפתחו שערי שמים לקול בכיותינו ושועתינו ונבכה במרר על חטאתינו ונשוב בתשובה שלימה עד ספל אדיר יבקע לקולנו ויתוודה כל אלה בלחש ולא יגרע מרירת לב של זה הוידוי מהוידוי של ש"מ קודם מותו כי מי יודע מה יולד יום וחוסו וחעולו על נשמותיכם וגופיכם וטפכם אשר רביתם שלא ילכדו בעונוניכם:

ואתם ילדים קטנים ערבים שלנו הלא לכם לדעת כי אנחנו חייבים חוב גדול למלך גדול ונורא ואתם ערבים שלנו ואין לנו במה לשלם רק בדמעות ודמוע תדמע עינינו ותרד פלגי מים ואם כל זאת מצער הוא לנגד החוב הגדול וע"כ למען שלא ילכדו ח"ו בערבות כאמור האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי וזאת שמעתי כי לפעמים שמת איזה ילד ח"ו שאין יכול לדבר עדיין. דרכו קודם מותו לחבק את אביו וסוברים העולם שהוא בשביל אהבה אבל אין זה רק שרצה לחנוק אם הי' בכחו וצועק ואומר אתה רוצח שלי מה בקשת ממני ומה חטאתי לך שתמיתינו ע"כ הבו לכם עצה לעזור אותו בהפרעון דהיינו לסייע בדמעות מאין הפוגות והבל פיכם הוא הבל שאין בו חטא ובוקע רקיעים ותגרום שיאמר הרועה מה קול הצאן הזה באזני ויאמרו הנה קול שועת בת עמי גדיים קטנים גדיים רכיכים מארץ מרחקים כי הנה עולה עד שער השמים עד מתי יהי' בני גלו מעל שלחני. אחי ורעי למען השם עיקר הבכי על שבר עונות למען השם לא יהי' למען יראת העונש לבד רק לכבוד שמו יתברך ויתעלה שפגמתם בקדושת שמו ובכל עולמות העליונים על זה יהי' העיקר המחלת לב וגם שעל ידי זה כלו כל הקיצים ועדיין בן דוד לא בא ועד מתי יהי' זה לנו למוקש הוא שטן הוא יצה"ר הוא שרו של עשו הוא נחש הקדמוני הוא אויבינו הוא שונאינו מאז ומקדם מששת ימי בראשית מפתה אותנו בחלקלקות לשונו ח"ו לכלותינו ולהשמידינו הוא החריב מקדשינו והגלינו מארצינו ועדיין לא שככה חמתו ומרקד בינינו ומה לו לעשות עוד אשר לא עשה כי אם ח"ו להשמיד ולאבד הכלה יעשה ח"ו לשארית ישראל ועד מתי נשמע בקולו ונלך אחר עצתו פקחו נא עיניכם וראו למי אנחנו שומעים זנחנו יוצרינו ועובדים יצרינו אוי לנו ווי לנו ועד מתי יהי' קץ הפלאות מתי אבוא ואראה פני אלהים ויפן כה וכה אם אית מאן דיתער לתברא בית אסורין דלהון הדה"ד לאמר לאסורים צאו ולאשר בחושך הגלו ועל זה זעקו לה' מרה מה לכם תחרישון הנה העת והעונה אשר יאתה להושיענו שיהי' שנת גאולה ויתקע בשופר גדול לחירותינו ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ כל ישראל חברינו במהרה בימינו אמן כיה"ר.

ועתה אחי ורעי בשמעכם את קול השופר אשר יחרדון ממנו שוכני מעלה הלא ראוי לאחוז לכל איש ואיש חיל ורעדה כמבכירה מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו למשפט. כל יציר ירעד. חיל תחיל הארץ. פור התפוררה רוע התרועעה ע"כ עמדו נא קומי נא התעוררי נא בחיל ורעדה לחלות ולחנן ולבקש סליחה ומחילה על חטאתינו ועל כל חטאת עמך בית ישראל וישלך במצולות ימים כל חטאתינו וכל חטאת עמו בית ישראל במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם ויתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבע לאבותינו בימי קדם ויחדש ימינו כימי עולם וכשנים קדמוניות וישוב שבותינו כבראשונה וארמון ישוב על תלה ובמהרה יתקיים המקרא וביום שמחתכם ומועדיכם והרעותם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והי' לכם לזכרון לפני ה' אלהיכם:

והנה בחרנו שני אנשים מובחרים אחד להריע בקול תרועת מלחמה נגד הצר הצורר אותנו ואחד להביא דורן למלכינו וע"י אלו שני הנבחרים כלנו מצפים ומקוים ומיחלים לישועה ע"י אחד המיוחד הנצחון של אויבינו וע"י השני הריצוי ופיוס של מלכינו הלא המה התוקע בקול תרועה. והמתפלל ומבקש ומתחנן בעדו ובעד קהלו. בהם תמכנו יתידותינו ע"כ אתם הנבחרים מבחורי ה' חזקו ואמצו והיו לאנשים רק תחזקו כל בדק הלוחם מלחמת ה' יחזק כלי זינו ויתקנו ואם העלה ח"ו איזה חלודה לרחצו בחמין הלא אין זה כי אם רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם ואם אמנם אין צדיק בארץ כו' ומרגיש באיזה חטא הוא החלודה והמחיצה המפסקת בינינו לבין אבינו שבשמים לרחצו בחמין תיכף הוא דמעות בת העין ולצחצחו והמביא דורן יראה שלא יהי' שום פגיעה בו או בדורנו שלא ישליכנו על פניו ח"ו ולא ישוב שולחיו ריקם ולא יכלמו בו שאונו ולא יבושו במשענם רק לרחוץ וללבן היטב את עצמו ואת דורנו ואתם עם בני ישראל חזקו בדק הבית ואל תתנו דמי מאין הפוגות ולסייע לשני הנבחרים האלה כי במשה אדונינו מצינו ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ואם משה הי' צריך לעוזרים על אחת כמה וכמה אנו מליאי עון ע"כ אל תתעצלו ובפרט שצריכין לגול את האבן הנגף אבן המכשול הגדול מעל פי הבאר ואין כח ביד שני אנשים לגולל האבן כזה ע"כ נתאסף כלנו מגדולינו ועד קטנינו לגולל את האבן הזה ואין כחינו אלא בקולינו ובדמעותינו ע"כ אל תמעיטו בבכי הרבו בכי ובבכי יבואו ושבו לציון ברנה ויתקע בשופר גדול לחירותינו אמן.

דרוש לר"ה שנת תקמ"ט לפ"ק

(ח) הלא מודעת זאת מראש כי קרן ישראל נאחז בסבך קרן אילו של יצחק ולכך תיקעו בשופר של איל כדי שיוזכר לנו עקידת יצחק אבינו בן אברהם אבינו בזה יום הדין הגדול והנורא וגם ידוע מאמרם ז"ל כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת ומדה הוא בתורה לא ללמד על עצמו יצא אלא על הכלל כלו יצא ומינה תקיש לכל התורה כולה כי במה שאנו עוסקין חשוב לפניו ית' כמו שהי' חשוב כשהי' הדבר בפועל אך אומר לא נאמר רק עוסק דמשמעו עוסק לחדש בה דבר מה ע"כ אף אני נאמר דבר חידוש מה שנתחדש לנו בענין העקידה אולי יחשוב זאת לפניו ית"ש כמו שהי' חשוב לפניו ית' כשנעשה הדבר בפועל ואפשר גם אמירת פרשת העקידה רק שיהי' בכוונה ויחשוב שמוכן למסור נפשו למען שמו ית' כמו שמסר יצחק נפשו חשוב כ"כ לפניו ית' כדאיתא בש"ע או"ח סי' א' טוב לומר פ' העקידה ויעויין מ"ש האחרונים ונראה שזה הי' תפלת אברהם שאמר ה' יראה את אשר יאמר היום בהר ה' יראה ועיין פרש"י שפי' ה' יראה הוא ענין בפ"ע כתרגום אונקלוס היום הימים העתידין וכו' ובהר ה' יראה עקידה זו לסלוח לישראל בכל שנה וכו' עיי"ש ברש"י ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע ואף אני אענה חלקי כי כמו שהתפלל דוד המלך ע"ה שאמירת תהלים שיאמרו ישראל יהיו חשוב לפניו ית' כעוסק בתורה בהלכות חמורות כמו נגעים ואהלות ה"נ התפלל אברהם אבינו ע"ה כי כל איש ישראלי שיאמר פ' עקידה ויזכור יום עקידה יעורר באמירתו שיראה בהר ה' אפרו של יצחק לפניו ית' ואם כן היום כמשמעו אשר יאמר היום דהיינו יום הזה של העקידה יאמר ויזכר תיכף בהר ה' יראה וק"ל ומכש"כ בחידושין דאורייתא בפ' הנ"ל לכך נשאני לבי לומר איזה דבר חידוש בענינא דעקידה קודם התקיעות כדי שיתעורר עקידת יצחק וידבק שופר בשופר [הדרוש הנחמד בפלפול עצום נדפס בישמח משה פרשת וירא עה"פ ויקח את המאכלת עיי"ש] ע"כ אמרנו מה שחדשנו בעז"ה יתברך בענין עקידת יצחק השם ית' יזכור לנו בזה יום הדין עקידתו ויראה לפניו מה שפשט צוארו על גבי המזבח ויזכר לנו העוקד והנעקד ובשופר של איל יתעורר אילו של יצחק ויאמר לצרותינו די האין די בבנות ירושלים אשר הובלו כצאן לטבח אוי מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים שיבוזו נפשות מישראל דהיינו שיבתו ישראל עצמם ולא ממונם הלא מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וכמאמרם ז"ל בברכות אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם אתם עשיתוני וכו' שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אף אני אעשה אתכם כו' שנאמר מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ע"ז בא התשובה הלא ה' זו חטאנו לו ז"ו בגימטריא אחד כי פגמנו באחדותו ית' ועל דא ודאי יש לנו לבכות ולהתאונן ולהתאנח בשברון לב יותר מעל חורבן בהמ"ק אשר הורס ואשר הודש ואזכיר מאמר משה רבינו ע"ה כי לא את בניכם אשר לא ידעו ולא ראו את מוסר ה' אלהיכם את גדלו ואת ידו החזקה כי הן הן גבורותיו כמאמרם ז"ל. וכמו דכתיב ותרד פלאים. כי עיניכם הרואות עינינו ראו ולא זר אוי לעינים שכך רואות על אלה חשכו עינינו אוי לנו כמה בתי מקדשים נחרבה בשנה זו כי כל אחד מישראל הוא משכן ומקדש כאמור ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכמה וכמה מבני ישראל שהוציאו מן דת בשנה זו אחינו בני ישראל תנו לבבכם לחקור זאת כי היום קדוש לאדונינו ואנחנו נצבים כלנו לפני ה' נשינו וטפינו וכמה וכמה מאחינו בני ישראל שהוצרכו לעמוד על המשמר בזה היום ולא יוכלו לכנס לבית הכנסת לבקש על נפשם ואף שבודאי כמה וכמה הוכרחו לחלל יום הקדוש והנורא הזה וכדומה ואינם שומעין כלל תקיעת שופר ועכשיו נתקיים בנו מאמר חז"ל דאישתנו שמייהו שופרא חצוצר' כו' אוי מי ראה כזאת מי שמע כזאת היולד גוי ביום אחד גוי קדוש כזה שכמה וכמה [נו"נ] הי' עד שנעשו גוי קדוש ועכשיו אם יכלה קרנם ח"ו אם יולד גוי כזה ביום א' בתמי' אוי בושנו מכל דור אוי לו לדור שכך עלתה בימיו אוי לנו לאותה בושה ולאותה כלימה שכך עלתה בימינו ומפני הרעה נאסף הצדיק שכמה וכמה צדיקים וחסידים אנשי מעשה מתו בתחילת שנה זו מה שלא הי' כן בכל שנה אוי לנו ווי לנו אנשי חסד נאספים ומי יעמוד בעדינו ולא ידענו מפני מה מתו ועכשיו סופו של שנה מוכיח על תחילתו שמתו שלא יראו ברעה העתידה לבא שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך שאל נא לימים הראשונים אשר היו לפניך ולמקצה הארץ ועד קצה הארץ הנהי' כדבר הרעה הגדול הזה לא יאומן כי יסופר אך ראי' גדולה משמיעה הוי הוה על הוה שבר אל שבר צרה אל חברתה נגשת כי בדבר בחרב ברעב בשבי שפטנו צורינו זכרו כא מה הי' בחורף העבר כי ביום א' הי' כמו י"ג או י"ד מתים בעיר וגם יום אחר יום וידוע עיר המוציאה חמש מאות רגלי והי' בה שלשה מתים בשלשה ימים בזה אחר זה הרי זה דבר ר"ל אוי כמה זקנים מתו כמה צעירים לימים מתו כמה בחורים מתו כמה בנים קטנים יונקי שדים ועוללי טפוחים מתו בזה השנה כמה מתו ברעב נפוחי כפן ביוקר הגדול אשר היו עוללים שאלו לחם פורש אין להם כמה מאחינו בני ישראל מושלכים עכשיו כדומן על פני השדה הם ונשיהם ובניהם וטעם המה המגורשים הידועים לכל הלא כלנו בני אב אחד נחנו ואיך לא נרגיש בצרתם ולא נקרע לבבינו בשנים עשר קרעים וכמה מאחינו בני ישראל שמתו בחרב במלחמה ושבי אין לך שבי קשה מזה אוי אחינו בני ישראל בקשו תכלה השנה וקללותיה תבא שנה וברכותיה אחינו בני ישראל זכרו נא ושימו על לבבכם הכתיבה המרה ושחורה שהי' ביום כזה בשנה דאשתקד ואנחנו לא ידענו מה ע"כ למען השם בקשו את ה' בכל כחכם שלא יהי' ח"ו גם עכשיו כן אחינו בני ישראל מי חשיד קב"ה דעביד בלא דינא בודאי כגמול ידינו עשה לנו ע"כ אחינו בנ"י נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' ויתעורר כל אחד ויבכה בדמעות שליש ויחשוב עם נפשו כמה הכעיס את בוראו מיום היותו על האדמה עד היום הזה וכמה הוסיף חטא על פשע בשנה העברה למרות עיני כבודו ית' ויזכור כל פרטי עבירות אשר עשה ויבכה ויתאונן אדם חי על חטאיו ויחרד חרדה גדולה מאימת הדין הגדול והנורא כי יבוא משפטו ודינו כהיום ממנו ומאשתו ומבניו ומבנותיו ומהונו ומרכושו לפני שופט כל הארץ בשבתו על כסא הדין ומה יעננו וכי יקום אל וכי יפקוד על כל פרט ופרט אפילו על שיחה קלה שבין איש לאשתו ומכל שכן על עבירות חמורות מה ישיבנו מי לא נפקד כיום הזה ולפניו נגלו כל תעלומות ועלילות מצעדי גבר ואבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה בדין להעיד עליו וחותם יד כל אדם בו אשר לא יוכל להכחיש ואנה תנוסי לעזרה ואנה מפניו תברחו ואם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' גם חושך לא יחשיך ממנו וכי יבא ח"ו כשואה פחדכם אנא תעזבו כבודכם וכי תבואו בסעיפי הסלעים ובנקיקי הצירים מפני פחד ה' ומהדר גאונם כי יבוא לשפוט את הארץ גם שם תאחז ידו וכי יבוא החנוני הגדול המקיף בכל שנה כהיום ביומא דחושבנא לתבוע חובו כלום יש בידכם לפרוע לו ואם אין ח"ו ימשכן בניכם ואם אין די ח"ו ימשכן נפשותיכם ומי הוא האכזר על נפשו ועל בניו ובני ביתו אשר לא יעורר את לבו כעת אם לא זכר בכל השנה כי יבוא יום ה' להיות נשפט באש עכ"פ עתה שכבר בא ואין שום פנאי וזמן לדחות מדחי אל דחי בלך ושוב ומחר אתן כי היום זמן פרעון מוגבל ואם אין בידו לשלם אוי לו ואוי לנפשו ומה יש לו עוד צדקה כי אם לזעוק אל מלך הרחמן שיוותר לו החוב כי מלך גדול הוא ולא תתעצלו בדבר כי אם ניתן רשות ח"ו לשלוחי דמלכא הגבאים להיותם נפרעין אז אין רחמים בדין ע"כ תתאספו זקנים ונערים גדולים וקטנים בבכי יגון ואנחה לפני מלך המשפט לשאל מחילה וסליחה וכפרה לעונותינו ולכל עונות עמו בית ישראל ולהסיר שבטו ממנו ואימתו אל יבעתוני כי רבו חללי ה' בשנה העברה ותתחרטו בחרטה גמורה על כל מעשה רע אשר נעשה ותעזבו אותן מכאן ולהלן כשתקבלו על עצמכם שלא תשיבו עוד להן ותתוודו בפה בלב נשבר ונדכה ובדמעות זולגות וכשתשמעו קול השופר תבא חרדה בלבבכם היתקע שופר בעיר והעם אל יחרדו האם לא נצרך לתקוע שופר כהיום רק בעיר כדרך כל שנה שלא יחרדו הלא גם בשדה הי' נצרך לתקוע שופר לאחינו בנ"י הנטושים על פני השדה ומושלכים כדומן. ועוד היתקע שופר בעיר כי עד היום היו תוקעים בשופר גם בכפרים כידוע ועכשיו נגרשו ממעונתם כציפור נודדת מקינה כן איש נודד ממקומו ואלו שהיו זנין ומפרנסין לאחרים הם ניזונים משל אחרים ומחזירין על הפתחים כולי האי ואולי ימצא מזון וטרף לנפשו ואין תוקעין כעת רק בעיר ואיך לא יחרדו בזכרם בצרות אחינו על כן כל לבב תרפנה וכל לבב אנוש ימס בשמעכם את קול השופר תסמר שערות ראשיכם:

ונבא לפרש מה שנאמר במוסף [ליום א' דר"ה בפייט אף אורח משפטיך] שופר תרועה טרם שמענוך גזרה חקת מיצירת בראשית. ראש דברך תשובה להשית. כי לדברי המפרש תרועה למה הל"ל שופר טרם שמענוך ועפ"ז יתבאר גם כן לשון הפייטן [בפייט אומץ אדירי כל חפץ] קוראי בגרון וקול שופר. אם פשעם בדין יסופר. במתנת חנם היום יכופר. דיש לדקדק דמאי ענין זה לקריאה בגרון וקול שופר והנראה לי בזה דאיתא במדרש ר' פתחי' פתח עלה אלהים בתרועה בשעה שהקב"ה יושב בדין הוא עולה. בקול שופר כשישראל אוחזין בשופר הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים הד"ד ה' בקול שופר עכ"ל המדרש וע' בספר שבט מישראל בתהלים סי' מ"ז פסוק ו' מה שפי' על המדרש הנ"ל ותמצית דבריו דדרגא דדינא הוא מכונה בשם ירידה ואם כן קשה מאי עלה אלהים בתרועה דהיינו דין כנודע א"ו דה"פ דאף בדין עולה דמשתתף למדת הרחמים דנקרא עלי' וראייתו מהזוהר עיי"ש ואם כן קשה מאי ה' בקול שופר הלא כבר אף בדין נתעורר רחמים אלא צ"ל כשאוחזין בשופר ותוקעין עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים עכ"ד בקיצור ועדיין לפי פירושו מילת בתרועה אינו מובן לפי' המדרש כי אם נפרש בתרועה פירושו בדין כמ"ש בשמו אם כן קשה בתרועה למה הא אלהים ג"כ דין והול"ל עלה אלהים והוי פירושו ג"כ דאף אלהים עולה והבן ואם נפרש דבתרועה היינו בתרועת שופר אם כן קשה טפי הלא ה' בקול שופר אלא נראה לי כפשוטו לדרכו כידוע דתקיעה נגד אברהם חסד לאברהם ושברים נגד יצחק דין פחד יצחק ותרועה נגד יעקב אמת ליעקב ת"ת כלול מדין ורחמים וה"פ עלה אלהים אף אלהים עולה בתרועה היינו כלול מדין ורחמים והיינו אף בלא תקיעת שופר א"כ ודאי ה' בקול שופר כמו שפי' הוא שנסתלק הדין לגמרי מיהו עדיין צריכין אנו לפרש מהיכן ידעינן דאף בלא שופר רק מעצמו משתף היינו מדכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים כי כך נברא בשיתוף דין ורחמים ע' בפי' רש"י בפרשת בראשית על הפסוק הנ"ל ועוד ראי' דהא תשובה קדמה לעולם כמבואר במדרש פרשת בראשית פ' א' דכתיב בטרם הרים יולדו תשב אנוש עד דכא והיינו ע"י ששיתף מדת הרחמים למדת הדין דידוע מאמרם על דמה"ד אמר' נפש החוטאת תמות והקב"ה אמר יעשה תשובה והיינו ע"י ששיתף מדת הרחמים והבן כי לא אמר מדהר"ח אמר רק דמאמר זה הוא ממש מאמר עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים בדין עמד ושיתף מדה"ר למה"ד שיהי' נוהג בדין וברחמים והיינו מאמר זה דמה"ד נותן נפש החוטאת תמות וראה שאין העולם מתקיים בדין כי טבע אנושית אינו בגדר זה וממש אין באפשריות שלא יחטא כלל כאמור כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא עמד ושיתף והיינו יעשה תשובה כי אם הי' רחמים לחוד אף תשובה לא צריך כי לא הי' קצף כלל ולמדת הדין לא מהני תשובה כלל רק ע"י הנהגה הממוצעית משניהם התשובה מוכרחת ומועילה והיינו הקב"ה שהוא עילות הכל ב"ה אמר שיעשה תשובה ע"י ששיתף כנ"ל וזה נכון מאד בפירוש המאמרים ולא כמובן מפשוטו שויכוח דברים הוא בין מדה"ד לבין הקב"ה:

ונחזור לענינינו דעפ"ז יבואר לשון הפייטן כי ידוע דמצות שאנו עושים חיות הנה ובפרט בתקיעת שופר שקולות היוצאים ממנו אינם העדר אחר גמרם רק דבר יש כמו שאנו מתפללים ביה"ר שאחר תקיעות דמיושב והקולות ההם חיות וקיימים והם מליצי יושר בעדינו כנודע לכל באמירת יה"ר לכך אנחנו אומרים לקולות ההם שכבר תקענו קודם מוסף שימלילו שיעמוד מכסא דין לגמרי וישב על כסא רחמים כאמור במדרש כי אם לא יסלק הדין לגמרי רק שישתתף מדת הרחמים למדת הדין א"כ שופר מה פעל כאמור וה"פ שופר תרועה פי' היינו שיתוף דין ורחמים כמ"ש טרם שמענוך א"כ פעולתיך רק לבטל הדין לגמרי וש"ת מנין לנו זאת שאף בלא שופר הוי שיתוף דלמא דין לחוד ח"ו לזה אמר גזרה חק"ת שיתנהג בשיתוף מיצירת בראשית דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים כאמור ועוד ראש היינו בראש כל שהתשובה קדמה לעולם כאמור דברך תשובה להשית כאמור שהקב"ה אמר יעשה תשובה ודברך דייקא ודברך קאי כלפי הקב"ה והיינו ע"י שיתוף מדה"ר למדה"ד וא"כ פעולת שופר ודאי לסלק הדין לגמרי.

ועוד יש לפרש גזרה חק"ת מיצירת בראשית באופן אחר דהנה בספר הנ"ל באותו סי' שם כתב בשם הזוהר דאין מדה"ד חוזר בריקניא וצריך לעולם ליתן מקום לדין לעשות משפטו ודינו ע"כ. ואם כן כשהקב"ה עומד מכסא דין מה יעשה במדת הדין לזה אמר כי מלך כל הארץ אלהים והיום יעמוד במשפט כל יצורי עולמים וימצא מקום למדה"ד לעשות באיזה מקום משפטו ודינו עכ"ל שם הצריך לענינינו וכן יש לכוון דברי הפייטן כמ"ש כוונתו כי פעולת השופר לסלק הדין לגמרי לזה יקשה האיך אפשר זה הלא צריך ליתן לו מקום לגמור גזירתו ע"ז אמר גזירה חק"ת מיצירת בראשית כי היום יעמיד כל יצורי עולמים במשפט כאמור.

ויותר יש להמתיק דברים אלו ע"פ המדרש פרשת בראשית פ' א' דאיתא שם ישראל קדמו לעולם אף דאיתא שם במחשבה קדמו מ"מ מחשבתו לדור ודור וכפעול דמי כמו שמצינו בכמה מקומות כי יעוד הקב"ה כאלו כבר נעשה ומדבר על עתיד בלשון עבר א"כ ישראל אינם בכלל יצירת בראשית שקדמו ליצירת בראשית] והיינו כוונת הפייטן מיצירת בראשית.

עוד פירוש אחר יש לפרש לשון הפייט הנ"ל בסיגנון זה וקצת באופן אחר דהנה יש להקשות דאם כך הוא דע"י תקיעת שופר מסלק הדין לגמרי מעל בני ישראל ונשאר כלו רחמים א"כ תמיד ראוי להיות כתיבה טובה ומהיכן נצמח שנה רעה שנה שעברה השם ישמרנו עוד משנה רעה כזו וגם משיח צדקינו למה לא בא כיון שנסתלק הדין לגמרי רק התירוץ מובן מאליו כי קול השופר אינו פועל רק כשיש תשובה עמו דאל"כ לא מקרי קול שופר כמו שביארנו במקום אחר דשופר היינו שפרו מעשיכם וגם ידוע דחשיבות השופר היינו מפני זכרון אילו של יצחק כי לכך תוקעין בשופר של איל ונקדים עוד דאיתא במס' אבית ואילו של אברהם נברא בע"ש בין השמשות והיה מששת ימי בראשית נברא ולא נולד ועפ"ז יתבאר שופר תרועה טרם שמענוך כמ"ש לעיל טרם נשמע קול שופר הי' שני מלכים דין ורחמים משתמשין בכתר אחד וא"כ גזרה חק"ת מיצירת בראשית היינו אילו של יצחק שהוא מיצירת בראשית וחק"ת שיהי' תוקעין בשופר שיזכיר לנו איל הנ"ל היינו ודאי לסלק הדין לגמרי א"כ קשה הלא ספו שנה על שנה ואנחנו לא נושענו לזה אמר מראש היינו מראש קודם תקיעת שופר דברך תשובה להשית ואז יועיל אח"כ התקיעות לסלק הדין לגמרי.

ועפ"ז יבואר גם לשון השני של הפייט שהבאתי דהנה ידוע דשורת הדין נותן שגם על חטא א' קל יהי' ח"ו העונש עד אין סוף כשתעריך החטא נגד גדולת מי שהמרה אותו שהוא אין סוף ב"ה ואם כן לפ"ז לספור החטאים הי' דבר בטל כי הריבוי לא מעלה ולא מוריד כי אין אין סוף גדול מאין סוף אך בחסדו הגדול אין מעריך החטא רק בבחינת הממרה כאמור (ועי"ז ספירת החטאים הוא דבר קיים) לכך יש לעונש קץ וסוף וביארתי זה בארוכה במקום אחר והיינו ג"כ מכח שיתוף מדה"ר למדה"ד כי אף שמתעורר מדה"ד לענוש על החטאים משתתף עמו מדה"ר לערוך העונש רק במדת הממרה כאמור ועי"ז ספירת החטאים הוא דבר קיים כי לפי תרבה עונותיו תרבה עונשו ולפ"ז כך הם דברי הפייטן קוראי בגרון היינו תשובה ותפלה מקודם כאמור ואח"כ וקול שופר אם פשעם בדין יסופר היינו אם אף בשעה שהדין נוהג פשעם יסופר וספירה למה הלא שורת הדין נותן אף על חטא א' קל יגיע עונש ח"ו עד אין סוף וא"כ רבוי לא מעלה ולא מוריד כאמור א"ו דאף בדין הוא עולה בשיתוף הרחמים א"כ במתנת חנם היום יכופר שיסתלק הדין לגמרי דאל"כ ח"ו התפלה והצעקה והתקיעת שופר ח"ו להבל ולריק.

היוצא מדברינו אלה שצריך התעוררות גדול לתשובה ואח"כ תקיעת שופר ואז יסתלק הדין לגמרי ע"כ אחבנ"י הלא ידעתם גודל מדה"ד המתוחה עלינו ר"ל בשנה העברה שאל נא אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך אם הי' כזאת בימיהם אוי נא לנו כי חטאנו בושנו מכל דור ע"כ צריך התעוררות גדול שיסתלק הדין העז והקשה מעלינו ע"כ אחבנ"י קחו מורך בלבבכם ובקשו את ה' בכל כחכם וזכרו נא כמה וכמה קהל גדול מאחינו בנ"י נסעו מזה העולם בזאת השנה וגם אין לך שנה שלא יסעו כמה וכמה למאות ב ולאלפים מזה העולם ומי יוכל שיח שלום יהי' לי וכל איש ואיש מאתנו צריך לחשב בדעתו שמא גם ח"ו עלי יעבר הכוס ומי יודע מאי יכתב עלי בשנה הזאת ויחרד חרדה גדולה מאימת הדין ויזעק זעקה גדולה ומרה על רוב חטאתיו ויראה להכין צדה לדרכו דרך רחוקה ולבקש סליחה מחילה וכפרה מאת מלך מוחל וסולח ויקבל על עצמו שלא ישוב עוד להם אחבנ"י חפשו מעשיכם וזכרו בוראכם בורכם כי זה כל האדם וזכרו מאמר שלמה המלך ע"ה בכל עת יהיו בגדיך לבנים וע"ד המליצה יהי' בעיניו כאלו הי' לבוש בגדים לבנים היינו הבגדים של מיתה כידוע ויזכור מקומו לבור למקום חושך ואופל תולעה תרשנו רימה תשליטנו וכל א' וא' יתעורר עצמו בבכיה רבה ובתנאי שידע על מה הוא בוכה שלא יתקיים בם מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע ופי' חז"ל שחוטאים ומביאין קרבן ואינם יודעים אם על הטובה הם מביאין או על הרעה הם מביאין רק מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו בזכרו אשמותיו כי רבו למעלה ראש ואיך נשא לבו למרוד במלך גדול ונורא מלך מלכי המלכים הקב"ה על זאת יבכה וידוה לבו ויתודה בשברון לב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' והתודו כל אחד את עונו בלחש בינו לבין קונו ותשובה ותפלה ירבה אולי מיסורין יחבא והעיקר אל תשכחו בצער אמנו רחל זו שכינתא קדישא כביכול המתאנחת ומיללת בכל עת על צרותינו ועל גלותינו ובפרט בשנה זו בכל צרותם לו צר ושכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי ומצינו בילקוט כשגלו ישראל והלכו מהדקין ידיהון לאחוריהון אמר הקב"ה כתיב עמו אנכי בצרה ובני הולכין מהדקין ידיהון לאחוריהון אף אני אלך כן כביכול השיב אחור ימינו אוי לנו בשמענו את זאת עכשיו הביטו וראו מה נעשה בשנה הזאת הבינו מה נעשה למעלה אוי שומו שמים על זאת ומה דברה השכינה כביכול כשקלחו את זקן אב"י דיקנא קדישא מרמז נגד י"ג מכילין דרחמי הלא ח"ו מרמז וגילח וסר כחו כי כל כחנו בי"ג מכילין דרחמי ע"כ אחינו בנ"י אל תעצלו. איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק כי עת צרה הוא ליעקב ולמען השם תבקשו שממנה תושע שלא יכבה נר ישראל ח"ו ועיקר הבקשה על הגאולה שתהי' במהרה כי עת לחננה כי בא מועד ועד מתי עכו"ם יעלוזו ושפחה הרשעה שמחה וכביכול שכינתא קדישא בוכה ומקוננות ומיללת וישראל לחוצים ודחוקים וידל ישראל מאד כי שחה לעפר נפשינו יותר ועכשיו ביותר דבקה לארץ בטנינו ולכל תכלה ראיתי קץ ואין קץ לחשכינו ע"כ בקשו קומה עזרתה לנו ועשה למען שכינתך שלא יתארך עוד גלותא דשכינתא ולא תצטער בצרות בניה וזאת יהי עיקר זעקתינו למעלה יותר מלמענינו. ואז ישמע ה' בקול שועתינו. וישמע בקולינו. ויראה את ענינו. ויקבץ נדחינו. ויבנה בית מקדשינו. ויכונן בית תפארתינו ויחזיר שכינתו בתוכינו. במהרה בימינו אמן כיה"ר.

ואתה התוקע גם המתפלל האם שמתם לבכם לכל מה שדברנו כי צריכים אנחנו לסלק את האבן הגדול מעל פי הבאר מים חיים אשר אנו צריכין לשאב ממנו מי ישע ממקור עליון ובחרנו אתכם להיותכם גבורים בעינינו ודעו כי לא דבר קל הוא לגול את האבן הגדול הנורא הקשה הזה מעל פי הבאר ע"כ התחזקו והתאמצו בכל כוחכם ולמען השם אם יש איזה חולי בכם אף חולי נסתר כשתתעוררו כל כוחכם לגול האבן אז יתעורר ח"ו החולי ואפס כוחכם ולא תוכלו לגול האבן מעל פי הבאר ותמיתו ח"ו את כל הקהל הזה בצמא ועיני כל הקהל הזה הם ונשיהם ובניהם וטפם בכם תלויות והאבן הגדול הוא הדין העז והקשה המתוחה עלינו כעת ובאר מים חיים הוא רחמים עליונים שאין בהם תערובות דין כלל והחולי הוא חולי הנפש מאיזה חלאת עון ע"כ תראו מקודם שתגישו תראו לפני מי אתם ניגשים הלא לפני מלך גדול ונורא שאתו מי יעצור כח לכן תראו להתרפאות מקודם מכל חולי ופשפשו היטב בלבכם בכל מעשיכם אשר נעשו בכל השנה הן בשמיעה הן בראיה הן בדיבור הן במחשבה הן במעשה ותתחרטו עליהם בחרטה גמורה והעיקר עזיבת החטא ווידוי פה ובקשת מחילה וסליחה ולמען השם ליזהר מכל שמץ מחשבה רעה ופיגול ואיזה פנוי' ולמען השם חוסו וחמולו על עניי הצאן הקהל הקודש הזה ואתה התוקע בתקיעתך ובתרועתך תיגש להפיל חומת ברזל אשר מפסקת בינינו לבין אבינו שבשמים לכך למען השם תתאמץ ותתחזק ותתאזר כי רבה הוא וחומה חזקה הוא אחבנ"י ממש מן הנמנע שאיש א' יפיל חומה חזקה כזו רק בתחבולות תעשה מלחמה להמשיך מעין ונהר אל החומה שהמים יטשטשו ויקלקלו את היסוד ואח"כ כשיריעו תרועת מלחמה יפול החומה מקול התרועה ככה אם אתם ממשיכים מעין ונהר מי ראשיכם ונוזלים מן לבנון אז יתרוע היסוד ויפול החומה המפסקת מקול תרועת התוקע ואז כל הקהל יבואו על מקומם בשלום קמי מלכא קדישא לבקש ולחנן מלפניו על עמו ואל מקדשו ויענה ויאמר אעשה כדבריך וה' יברך את עמו בשלום.

תוכן העניינים

ישמח משה על תפלות יוט וליקוטים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה