ישמח משה על תפלות יוט וליקוטים· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
תוכחת חיים אמירה נעימה
לחודש אלול וימי הרצון
רמז נ"ל על קריאת שם החודש אלול כי אלו"ל למפרע הוא ל"ו ל"א כי אלול הוא לשון מאלל ארעא כי טבע ב"א להיות חוקרין ודורשין ומבקרין ומחפשין אחר מומי בני אדם ומטילין דופי בת"ח וי"ש ומלעיבין במלאכי אלקי' וכל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ושוכח את עצמו והנה החודש הזה האחרון הקרוב ליום הקדוש והנורא מזכיר את האדם ואומר לו אלול מאלל ית ארעא וחוקר ובודק ומחפש אחר מומי ב"א כל השנה כולה לו לא לעצמו לא מבקר ומחפש ומרגל ובודק, אהה למבוכה הזאת כי זוכר את כל מעשה עולם ואת עצמו שוכח עתה העת והעונה קום ובדוק וחקור אחר עצמך ראי דרך הלכת כל השנה כי קרוב יום ה' וכי יקום אל וכי יפקוד מה תשיבנו והבן.
מוסר גדול הלילות הגדולים יבלה בתורה ובתפלה בשירות ותשבחות ולא בשינה ומכ"ש בהבל הבלים של צחוק כמו קארטין וכדומה ומשחית נפשו הוא יעשנה וש"ת איזה לאו משס"ה לאווין יש בצחוק הזה אמור לו כי הוא נכלל בלאו דלא תגזול בד' פנים (א') כי הוא גזל כי כל א' חושב שהוא ירוויח וכשהוא מפסיד תרע לו מאוד ואינו גומר ומקנה ועוד נוסף שעושין רמיות ושקרים הרבה מאוד וגם בעוה"ר שחוק וקלות ראש ושקר ולה"ר ורכילות וליצנות וניבל פה נצמדו יחד ומי יודע כמה ניאצות גדולות שבאין מזה.
הפן הב' כי אמרו רז"ל לא איברי לילה אלא לגרסא כי אז יניחו יגיעי כח ואין מטריד והנה הוא גוזל הלילה של תורה ונותנה להבל וצחוק הלזה או לפתיות הלזה וכמה קשה גזל זה, התורה בעצמה תתבע הנגזל ממנה אוי שמים אור לחשך כי תורה אור. הפן הג' עפ"י המבואר בזוה"ק כל מאן דאשתדל באורייתא קדישה לשמה בשעת' דמסתלק מעלמ' אורייתא מקדמת ואזלת קמי' ומנטרת יתי' לבל יפגעו בי' מארי דדינין כד שכיב גופו בקברא היא מנטרת לי' שנאמר בשכבך תשמור עליך כד נשמתא אזלת למיתב לאתרהא היא אזלת קמה וכמה תרעין תקיפין אתברו מקמי' אורייתא עד דאזלת לדוכת' וקמת עליו דבר נש עד דאתער בזמנא דיקומון מיתי דעלמא ומאן דלא אשתדל באורייתא בהאי עלמא בזמנא דמסתלק מעלמ' יהבין נשמתא לאתר תתאה בגיהנם דאתקרי בור שאון וטיט היון דלא מרחמין עליו ובכל פלגא דלילא כרוזא קרי בחיל אילין דלא משגיחין ביקרא דמאריהון דאורייתא קיימת קמייהו ולא משתדלי בה טב להון דלא יברון עד מה יקומין בלא סכלתנו ווי להון כד יתער יומא דרע עלייהו ויטרפו לון מעלמא ע"כ הרי גוזל נפשו מצרור החיים מנועם ה' ויהב יתה לבור שאון טיט היון אין גזל גדול מזה ואין גונב נפש נפשו של עצמו והתעמר בו ומכרו ליד מלאכי זרים גדול מזה.
הפן הד' דאיתא בזוהר שמות ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור בשעתא דפסקין ישראל מאורייתא מיד ותרד בת פרעה דא מדת הדין דממונה לאתפרעה מחוביהון דבני נשא לרחוץ על היאור לאסחאה מדמן של ישראל ח"ו על עלבונא דאורייתא דאיהו נהר ויאור ונערותי' הולכות על יד היאור אילין אומין דעלמא דרדפין בתרייהו דבר ישראל על יד היאור בסבת עלבונה דאורייתא ע"כ הרי המבטלין מד"ת ועוסקין בהבל גוזלין דמן של ישראל ואין גזל גדול מזה כנ"ל.
מוסר גדול אם יאמר לאדם אחד שיחזירו לו כל שנותיו ויתחדש כנשר מעתה אם יעשה כך וכך בוודאי לא יתעצל ואם לענין חיי הגשמי כך על אחת כמה וכמה לענין רוחני שהוא קיים לעד שהתשובה מחזיר הכל כמ"ש בענין קריאת שם שבת שובה [עיין ישמח משה סוף פרשת נצבים ד"ה איתא במסכת סנהדרין] והבן ועוי"ל שמחזיר הימים שעברו ע"י תשובה לפי שהתשובה קדמה לעולם ומחזיר התחלת הבריאה והבן.
מוסר גדול על הרהורי תשובה הבאין לאדם בל שלא ידחה אותן דהם שלוחי דמלכא היתכן לדחוף שליח המלך מביתו הלא אין לך מרד ומעל גדול מזה ועוד הלא יראת ה' היא אוצרו גנזא דמלכא ויפה שעה אחת בתשובה כו' אם כן אין אוצר נחמד יותר מזה א"כ מי פתי יסור הנה שאחר שנראה לו האוצר מלהיב לעינו ויניחנו ולא יקח ממנו כלום אתמהא:
בשל"ה איתא תשובה תענית שק ואפר בכי' הספד ונ"ל רמז כי תשובה למפרע הוא הבושת כי התשובה העיקר הוא שיחזור למפרע על כל מה שהעוה בעיון היטב ובהתבוננות רב לידע ולהבין הטיב פחיתות מעשיהו עד שיתמלא בושה פניו מפני הבורא ית"ש במה שחטא כנגדו בושת גדול מאוד והוא עיקר התשובה כאמרם העושה דבר עבירה ומתבייש בו דייקא היינו רק משום העבירה עצמה ולא משום נברא [עיין ישמח משה ויקרא בפסוק אדם כי יקריב מכם קרבן מה שפי' בו] והבן.
מכילתא וילק"ש יונה הטעם על שגוים קרובי תשובה לפי שאין מעכב הסט"א כי אין לתשובתם יסוד כמו שאמרתי בפ' ה' עוזי ומעוזי מנוסי ירמיה ט"ז [עיין ישמח משה פרשת האזינו כי האו"ה אף שעושים תשובה אח"כ חוזרים בהם כמאה"כ משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו עיי"ש].
מ"ש הרמב"ם דכל יום ויום אומר לאדם עשה בי מצוה ואל תעשה בי עבירה היינו שבהיום גופא עושה מצוה שמקיימו לנצח.
כבר כתבתי טעם על שלא נצטוונו בביאור על התשובה [בישמח משה פרשת נשא] וכעת נ"ל עוד שני טעמים א' כי אם יהי' מצוה מפורשת א"כ מוכרח לחטא כדי שיקיים המצוה ב' כי אם יהי' מצוה מפורשת הי' נראה כי קבלת התשובה מחוייבת מצד הדין מעצם התורה אבל באמת אינו רק מחסד השי"ת והבן.
ונ"ל ליתן טעם על הא דבעינן תשובת המשקל דהלא אין חפץ לה' לא בשוקי האיש ירצה וזבחי אלקים רוח נשברה חרטה ועזיבה ולכך לא נזכר תשובה למ"ע בביאור בתורה כמ"ש בספרי [ישמח משה פרש' נשא] אך נ"ל דאז כשעושה תשובת המשקל הוי החרטה באמת דודאי שוב אין רצונו לעבור על רצון קונו עבור הנאת גופו אף בהנאה כזו שקבל בשעת העבירה דהא ציער את גופו בצער ששקול כמו הנאה זו לכבוד קונו אם כן הרי נשתנה דעתו ורצונו ממה שהי' בעת שעבר העבירה ומכיר בגנותו ומתחרט על מה שעבר כנ"ל:
והסיגופים צריכים להיות בשמחה רבה ע"ד המבואר בפרקי הצלחה כי אין לך צער גדול ממסך המבדיל למי שטעם מעט תענוג הדביקות נעימות עריבות ידידות חביבות מתיקות חשוקות עד כלות נפשותם והמריבה [מהמונע אותו מהתקבל כי זה הפכה מנגדה שונאה ותפעול בו רשימה לשלול ממנו כח המניעו והמקיימו ולפעמים תמאיסהו הנפש ותריבהו מריבה גדולה והוא סוד הוללות הנביאים וכו'] המבואר באור החיים פרשת אחרי מות [עה"פ בקרבתם לפני ה'] והנפש הוא האדם מכניע מתנגדו ויש לו שמחה רבה בזה דמה שהושפל מתנגדו נתעלה הוא משא"כ כשיש לו עצבות א"כ אין נפשו שלם ומשפיל גם נפשו כי אין לך מונע להשגה כמו העצב ועפ"ז תבין אמרם [במסכת תענית י"א] כל היושב בתענית נקרא קדוש ואמרו כל המתענה נקרא חוטא ותירצו הא דמצי לצעורי נפשי' נקרא קדוש הא דלא מצי לצעורי נקרא חוטא והבן.
תענית ע"ד רמז הוא שני תיבות תת עני דאגרא דתעניתא צדקתא אחר כן מצאתי רמז זה בשל"ה ועוי"ל עני היינו צעקה כמו קול ענות וכמו שפירשתי בפסוק זה עני וכו' [תפלה למשה תהלים ל"ד] והיינו תת זה צדקה עני היינו צעקה זו תפלה.
[יש ללמוד] מן להדמות בדרכיו שהוא ית' תיקן חשש שאילה והי' כי ישאלך בנך וגו' וגם אנו נתקן מה שבלי ספק נהי' נשאלים כמ"ש החוה"ל.
קוה לשלום ואין טוב לעת מרפא והנה בעתה [ירמי' ח'] כדברי השעה"מ השייך לר"ה ח"א פ"ה ולא מצאה היונה מנוח שאין לישראל מנוחה בגלות המר ותשב אליו אל התיבה אין לנו אלא התפלה לעמוד לפני התיבה כי מים על פני כל הארץ מה שאנו בוכים בכל עת וישלח ידו ויקחה הקב"ה שלח ידו ויקבל תפלותינו דצלותא דאיהו בדמעון לא חזרת רקניא וכדאיתא בזוהר הקדוש פרשת פקודי הובא שם. לעילא מכל פתחין אית פתחא חד דקב"ה חתיר לה ואתפתח תלת זמנא ביומא ולא אנעול וקיימא לאינון מאריהון דתיובתא די אושדין דמעין בצלותא קמי בתפלה כו' ובהון מחי חובין דישראל כו' תנו לאלקיכם כבוד עד שלא תחשך השמש כו' כי כמו שיש י"ב שעות ביום הכי יש י"ב חדשים ואלול הוא כמו שעה קודם הלילה והיינו ג"כ עד שלא תחשך השמש והבן ואמרו חז"ל שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו ומבואר הטעם כי כל מה שאירע בעת החורבן אירע במיתת צדיקים כי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות והנה לבו של הצדיק הם כלוחות שיש בו תורה כונו שנאמר עם תורתי בלבם. על לוח לבם אכתבנה ויראת שמים ודביקות אלקים חיים ובמותו נשתברו והתיקון לזה לפשפש במעשינו ולשבר לוח לבינו הזונה קרעו לבבכם כי כל זמן שאנו בים השכחה שנשכח ה' אלקינו מלבינו והולכים אחר שרירות לבינו הרע אז הלב מלא גאוה לאמור מי אדון לי אני אעשה מה שלבבי חפץ מי רואני ומי יודעני וק"ו הדברים הלא אמרו חז"ל כל המתגאה אם חכם הוא חכמתו מסתלקת עכו"כ שלא ישרה חכמה בלב מלא גאוה משא"כ אם ישבר לבו ונותן אל לבו דע מה למעלה ממך מלא כל הארץ כבודו ועומד עליו ורואה במעשיו ובכל סרעפיו וכליותיו ונרתע וירא וחרד וצועק על העבר אוי לי מה עשיתי הכעסתי את בוראי אז יכנע לבבו הערל והוא נכנע ונשבר ונדכה ואוחז בענוה ושפלות רוח אז ישכון את דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים היינו שנותן חכמה בלבו כענין שנאמר והחכמה תחיה את בעליה והוא התיקון לשבירת הלוחות ועיין בספר גבולות בנימין חלק שני דרוש מ"ם להספד בעניין השלשה תוארים נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק הנאמר בריב"ז שהוא כנגד השלשה דיעות הנאמרים במסכת ערכין (דף ט"ז ע"ב] דר"ט אמר תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח ור' אליעזר ב"ע אמר תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה ור"ע אמר תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח [כן הוא הגרסא בע"י] ופי' מי שיכול להוכיח היינו משום דאם אומר טול קיסם מבין עיניך יאמר לו חבירו טול קורה מבין עיניך ומי שיודע להוכיח הוא כפשוטו שיש לב להבין כו' עיי"ש ועפ"ז נ"ל לפרש ונחה עליו רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' דנגד שיודע להוכיח אמר רוח חכמה ובינה שיודע לכלכל דבריו במוסר השכל שיקבלו לבות בני אדם. רוח עצה וגבורה כנגד מי שיקבל תוכחה דצריך עצה איך להכניע לבבו הערל וגבורה להוציא מים מסלע. רוח דעת ויראת ה'. נגד מי שיכול להוכיח. כי דרשו בפסוק והי' אמונת עתיך זה סדר זרעים כו' ודעת זה סדר טהרות והיינו רוח דעת דהיינו טהרה שהוא מכל חטא ויראת ה' סור מרע ועשה טוב כנאמר יראת ה' אלמדכם אם כן אין יכול לומר לו טול קורה וכו' כנ"ל.
בו ביום שרף אספינוס הרשע את התורה ומיתת הת"ח הוא שריפת התורה מן העולם הזה והתיקון כנ"ל וכל בית ישראל יבכו את השריפה הנאמר במיתת צדיקים בנדב ואביהו. בו ביום הועמד צלם בהיכל והכניס צרה לבית ונסתלקה השכינה כמו כן במיתת הצדיק פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה היינו הסתלקות השכינה והתיקון בזה לשוב בתשובה שלימה ובזה מחזירין השכינה כמו שנאמר שובו אלי ואשובה אליכם. בו ביום הבקעה העיר כמו כן במיתת צדיקים מגיני הדור שהם חומות בצורות ונשגבות מגינין כחומה כמו שנאמר אני חומה וכן יסדו אום אני חומה והתיקון על זה לשוב בתשובה גדולה וחזקה לשבר חומות ברזל המפסקת בינינו לבין אבינו שבשמים ולקבל כל א' על עצמו לשמור פיו ולשונו מכל רע כמו שנאמר מה יתן ומה יוסיף לך לשון רמיה ופי' חז"ל אמר הקב"ה הקפתי לך שני חומות בעד הלשון וגם לקבל על עצמו לקיים כל הגדרים והסייגים אשר תקנו חז"ל שהם החומות שנאמר היו לנו לחומה ואם ככה בעשה יתקיים בנו בקשתינו הטיבה ברצונך את ציון ותבנה חומות ירושלים. בו ביום ביטל התמיד כמו כן מיתת צדיקים שהצדיק הוא עולת התמיד שמקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ונ"ל ע"ד רמז את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כי כבר נשמע ממני שקבלתי שהשני תמידין עכשיו בגלות הוא שויתי ה' לנגדי תמיד. וחטאתי נגדי תמיד. והנה ביאת הצדיקים לעולם נקרא בוקר שהוא עת זריחת השמש כמו שדרשו בפסוק וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושיע ופטירתו נקרא שקיעה וביאת השמש כנ"ל וכמו שנאמר עד שלא תחשך השמש והנה בעת זריחת הצדיקים בעולם הם מקיימים שויתי ה' לנגדי תמיד והיינו את הכבש האחד תעשה בבוקר בעת זריחת הצדיקים כנ"ל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כי נטוי צללי ערב וחשכה השמש דהיינו אפיסתן מן העולם אז צריכין לשוב בתשובה ולפשפש במעשינו ולקיים וחטאתי נגדי תמיד. ביום ט"ב נחרב בהמ"ק ונשרף ההיכל כמו כן במיתת צדיקים כי המה המקדש כנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ודרשו חז"ל בתוכו לא נאמר אלא בתוכם כי המה המקדש וכן נאמר היכל ה' היכל ה' המה ובודאי הנשמות הקדושים המה פה כאשר הוא במסירות אלינו וכל מי אשר ישוב בתשובה המה ישאו אותו לדורן בעפיפתם למעלה למלך מ"ה התשובות של כל איש ואיש בפרטות ומי פתי יסור הנה אשר נזדמן שלוחים ויוכל לשלוח בקל דורן למלך ולא ישלח על אחת כמה וכמה למלך מלכי המלכים ית"ש ואם ככה נעשה נזכה שיתקיים בימינו בקשתינו הטיבה ברצונך את ציון כו' ואני אהי' לה לחומת אש סביב ויבנה המקדש ויכונן עיר דוד ויבא אל ההיכל ונקריב עולות ותמידין ב"ב אמן.
אל מלך יושב על כסא רחמים וכן כי אתה הוא מלך אוהב צדקות עפ"י המדרש שמואל רבתי פרשה ה' תני רשב"י כל זמן שישראל באגודה אחת וכו' כביכול מלכות שמים במקומה שנאמר ויהי בישורון מלך אימת בהתאסף ראשי עם ע"כ ועפ"ז יתבאר הפסוקים אל מלך ר"ל כשהוא מלך דהייני כשישראל באגודה אחת אז יושב וכו' וכן הפסוק השני והבן.
ונ"ל ליתן טעם נכון על דברי המדרש שאין השי"ת נקרא מלך רק כשישראל באגודה אחת שזה מרחמי השי"ת על עמו ישראל עפ"י מ"ש באבינו מלכנו אין לנו מלך וכו' [בישמח משה פרשת האזינו בדפה"ח דף קמ"ו ע"ב] ותורף הדברים דלכך לא שייך מלך שמחל על כבודו משום דאין מלך אחר ואין עם אחר וכל זה אם חוטאין ואף על פי כן מתנהגין בטכסיס יהודית א"כ אעפי"כ מלך ישראל הוא אבל אם מתכבדין בהתדמותן לגויי הארץ בלי היכר א"כ מלך הגוים הוא והבן אז הדרא דינא מלך שמחל ע"כ ואין יראה ופחד גדול מזה והבן. ונמצא שאין המלך יכול למחול רק ברצון כל עמו והנה אם הם שונאים זה את זה אז אין אחד רוצה שימחול לחבירו כמו שאמרו רז"ל נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה לכך כביכול אינו נקרא מלך כדי שיוכל למחול אבל כשישראל באגודה אחת אז יכול למחול גם אם נקרא מלך נקרא שפיר מלך כנ"ל ובזה יתפרש אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא לעת נעשה וכו' דכביכול לא נקרא מלך רק באם שישראל הן באגודה אחת ועפ"ז יתבאר דבטרם כל יציר נברא הי' המלוכה תמידית אבל לעת נעשה היינו לאחר הבריאה בחפצו כל ר"ל שהכל הוא בחפצו דהיינו שהן באגודה כרצונו א"י כשהכל הוא בחפצי ר"ל שהכל חפצים שיהי' מחילה וסליחה כמו שהוא כב"י רוצה בזה אזי מלך שמו נקרא ומכלל הן אתה שומע לאו ודוק והבן זה
עוד יתבאר אל מלך יושב על כסא רחמים מתנהג בחסידות מוחל עונות עמו עפ"י הגמרא במסכת ר"ה פרק י"ט דף ל"ב אמרו, מה"ש לפני הקב"ה מפני מה אין אומרים ישראל הלל בר"ה כו' עיי"ש והנה הקשה הבינה לעתים בדרוש ב' דזה סותר להירושלמי אין אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין ליבש שחורים כו' אבל ישראל אינם כן אלא לובשין לבנים כו' ואוכלין ושותין ושמחין שיודעין שהקב"ה עושה להם ניסים עכ"ד הביאו הטור הלכות ר"ה והמאמרים סותרין זה את זה דמהקודם מבואר דדואגין עד שאין יכולין לומר שירה בלב שמח ומהירושלמי מבואר דהם שמחים ואינם דואגים כלל מחמת בטחונם ותירוץ הוא ז"ל דלאו דישראל אין אומרים שירה מחמת פחדתם ויראתם מצד עצמם רק שהש"י מתנהג בחסידות ואין רוצה שיאמר לפניו שירה אף בשעה שמאבד עוברי רצונו כענין שמצינו בים סוף שאמר מעשה ידי טובעין בים כו' עכ"ל והנה ידוע אמרם דבכל השנה האל הקדוש ובר"ה המלך הקדוש שאז נקרא מלך שמראה מלכותו ולכך אומרים מלכיות וזה אמרינו אל מלך אף בשעה שאל נקרא מלך. ודאי יושב על כסא רחמים. וש"ת א"כ מפני מה אין אומרים הלל. דהא הוי מפני שיושב על כסא דין עיי"ש בגמרא לזה אמר דזה לא מצידינו שאנו מתייראין רק שהוא מתנהג בחסידות שאינו רוצה שיאמר לפניו שירה אז כי רק מוחל עונות עמו אבל לא לעכו"ם עוברי רצונו אבל מדת חסידות הוא שאף במפלתן אינו שמח כנ"ל:
בסליחה כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים וגי' שם כי אתה וכו' רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ומרבה להטיב לכאורה ומרבה להטיב נכלל בהקודם אבל נראה דארך אפים הוא לפי שמחכה לו אולי ישוב דהכל בידי שמים ואעפי"כ נגלה לו ית' וכשודאי לא ישוב א"כ למה יאריך אפו לרוע לו לאדם והבן וא"כ ה"פ ומרבה בזה עוד יותר להטיב בשביל להטיב את האדם כי הוא פועל יוצא כנ"ל.
סליחה לער"ה אדון דין אם ידוקדק בחקר פועל אם יובדק גבר לפניך לא יוצדק עפ"י מ"ש הבינה לעתים דרוש א' כי הדין נמשך אחר הפועל עיי"ש [שפי' מה שנאמר בדוד המלך ע"ה ויחר אף דוד באיש מאוד כי כפי הפלגת עשרו של האיש נחשב זה שלקח הכבשה מהעני לעון פלילי ומחייבו עונש כבד וקשה וזה ויחר אף דוד באיש מאוד כי עם שחרה לו על הפעולה. יותר חרה לו על איש הפועל אשר לפי ערכו תגדל אשמתו מאוד עכתו"ד וק"ל]:
שמע קולינו ה' אלקינו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתינו הדקדוקים רבו שמשנה מקול לתפלה ומשמיעה לקבלה והכפל חוס ורחם וגם עלינו שפת יתר הוא ונקדים לזה מ"ש בפסוק [איכה ג' פ' ז'] גדר בעדי ולא אצא [עיי"ש בפירושו] דהעונות עצמם והנבראים מהן מונחים על הלב ואם כן אין כאן רק קול צווחה ולא תפלה שהיא לשון דביקות כמ"ש השל"ה כי הלב רחוק אך אנוסים אנחנו ונקדים עוד מאי דאיתא בזוהר (תרומה) [ויקהל דף קצ"ח ע"ב] על פסוק כל נדיב לב יביאה והובא בספר יסוד התשובה פרק ו' [וז"ל הזוה"ק שם ת"ח בשעתא דבר נש שוי רעותי' לגבי פולחנא דמרי' האי רעותא סליק בקדמיתא על לבא דאיהו קיומא ויסודא דכל גופא וכו' ורעותא דכל שייפי גופא ורעותא דלבא מתחבראן כחדא ואינון משכין עליהון זיהרא דשכינתא לדיירא עמהון וכו' הה"ד קחו מאתכם תרומה וכו' למהוי חולקא לה' וא"ת דלאו ברשותי' דב"נ קיימא עלה ת"ח מה כתיב כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' כל נדיב לבי ודאי מאן דיתרעי לבי' ימשוך לה לשכינתא גבי' הה"ד יביאה אע"ג דאיהו באסתלקותא לעילא יביאה מאתר עלאה לאמשכא לדיירא עמי' וכו' ע"כ] והנה חסיון הוא כמו ובצל כנפיך יחסיון והבן ונקדים עוד דמי שמסובב ומשכנו בין הקוצים הידועים אף אם ממשיך איזה שפע ורחמים אין מגיע לו רק להחוטפים אשר מכתירין אותו כמו שפירשתי [באיכה ה' ט'] בפסוק בנפשינו נביא לחמינו כו' עיי"ש ועפ"ז יתבאר שאנו מבקשין שמע קולינו דייקא הואיל ואתה ה' אלקינו עשה למען שמך לכך הבטיחנו הקול קול יעקב וע"י שמיעת הקיל יהי' האתערותא עילאה להיות חוס [שיחסה עלינו] וממילא ערקין כל הני בישין ואם כן ורחם עלינו דייקא [שיבא השפע רחמים אלינו] ואח"כ יוכל להיות תפלה [הוא דביקות בשכינתא קדישא כנ"ל בזוה"ק] והבן רק אם אעפ"כ שמדת הדין נותן שהיא אינו ראוי' ח"ו לקבלה כיון שאינו נצמח מצידינו לכך אמר יקבל ברחמים וברצון את תפלתינו ואח"כ מפרש יותר השיבנו ה' אליך וע"י כן ונשובה כנ"ל חדש ימינו כקדם היינו כמו קודם שחטאנו והבן.
(א) אל תבא במשפט עמנו עפ"י שמפרשין לפני ה' תטהרו היינו קודם ר"ה כי כל אשר מום בו לא יקרב קדם מלכא עילאה קדישא וזה הטעם של התענית ד' ימים קודם ר"ה כמו קרבן שטעון ביקור ועיין בשעה"מ פ"א מהשייך לער"ה וראוי לחרוד מפחד ה' ליום הכסא לבא כמו שמפרשין המשנה באחד בתשרי ר"ה לשנים שיהי' חוט השני מלבין ולשמיטין שנאמר ואשר יהי' לך את אחיך תשמט ידיך וליובלות שנאמר בעת ההוא יובל שי וכו' והבן. א"י כפשוטו לשמיטין וליובלות שיהי' שמיטין ויובלות והבן. וראוי לחוס ולחמול ומ"ש בשער המלך שם ודברתם אל הסלע כי' והאבן גדולה כו' עורו ישנים משינתכם שט"ח המוקדמים [ותו"ד שם הן עוד היום גדול זה ר"ה ולא עת האסף המקנה היום. ע"כ מזרז אותנו השקו הצאן המה ישראל שנקראו צאן מרעיתו להשקות אותם בדמעות שליש ולכו רע"ו בשופר אחר שיעשו תשובה יתרועעו אך האבן גדולה ע"פ הבאר כי לב אבן להם בעוה"ר ואינם יכולים להתעורר לבכי' ולא הי' מים לעדה דאינון סתימין עינין ואטומי לבא כסלע דלא יכלי למבכי וע"ז רמז הקרא ודברתם אל הסלע לדבר דברי תוכחות על לבבית הקשין כסלע ונתן מימיו שיזלו עיניהם מים ויסירו לב האבן ולא נוכל עד אשר נאספו כל העדרים עדר ה' אלו ישראל באסיפתם לבהכ"נ בתפלה וצעקה וגללי את האבן מעל פי הבאר והשקיני הצאן וכו' והנה ידוע מזוה"ק כי בכל לילה נשמתו של אדם סלקת לעילא ואסהידת על עובדא דב"נ וחותם יד כל אדם בו וזה שאמרו עורו ישינים לתשובה ומאיזה צד התעוררו משינתכם שתשימו על לבבכם שבשעת השינה הנשמה סלקת לעילא ואסהידת על כל עובדין ואם יקדים האדם א"ע קודם בוא יום הגדול להתודות ולשוב בתשובה הרי הוא מודה בקנס ואח"כ באו עדים והשט"ח המוקדמים פסולין היינו שקדמו א"ע להתוודות עליהם פסולין השט"ח והמאוחרין כשרים איתן שאחרו לבוא ולשוב בתשובה קידם שבא המקטרג והוציא השט"ח בלתי אפשר לפסלן ע"כ לכן קדמו ועיילי לבי כנישתא בגין דתאריכון ימים עכדה"ק] והיינו אל תבא במשפט כו' דהיינו למחר ביום המשפט כי לא יצדק לפניך ר"ל קודם בואך כל חי אינו מצדיק עצמו ומתוודה ומודה בקנס פטיר והבן.
והנה בענין האבן יש להמתיק כי אף אם לבבינו כאבן הלא אף האבן נותן מימיו בשמוע דבר ה' כמו שנאמר ודברתם אל הסלע והנה אחי ידיע להוי כמו שהאבן על הלב למטה כך הוא למעלה על הבאר דבזה הכח שלמטה מתחזק ח"ו למעלה והיינו והאבן הזה עצמו גדולה על פי הבאר ולמען השם יאספו כל העדרים וגללו כו' כי במה שאנו מגלגלין אותו מעל לבבינו נגלל מלמעלה גם כן כי מן הבאר כו' הן מתפרנסין והבן.
(ב) א"י אל תבא כי בהב"ד של מעלה אין מי שיצטדק כי הם מלאכים קדושים ואינם יודעים מהות בשר ודם ומהות היצה"ר אבל יוצרינו יודע יצרינו כאמרו ואשר הרעותי וגסות חומרויותינו ושיעבוד מלכות ורחיים על צווארו וכאמרינו בסליחה אדון בפקדך וזה אמרינו אל תבא במשפט עמנו ר"ל כדרך בע"ד לפני ב"ד כי לא יצדק לפניך ר"ל קודם בואו אליך רק אל הב"ד כל חי כנ"ל רק מלפניך משפטינו יצא שאתה לבדך תשפוט. עיניך תחזינה משרים ר"ל כי אתה יודע הכל ויושרך מחייב שלא תדקדק עם עטופי חומר מלובשי יצר והבן:
לער"ה תקנ"ה לפ"ק
(ג) אל תבא במשפט וגו' סבור הייתי להרים קולי בקול תוכחה אבל נכזבה תוחלתו כי חכמינו הקדושים שמו מחסום לפי במה שדרשו התקוששו וקושו קשוט עצמך ואח"כ תהי' קשוט אחרים והוספיק כל הזמן להוכיח א"ע באשר שבשנה זו בטלתי מהתורה בעוה"ר ואף שהי' מחמת חולי קדחת רביעית ר"ל כידוע ומפורסים מ"מ אין זו טענת אמת כי כבר כתב הר"ת בספר הישר שזה המופת באם השי"ת רוצה בקורבתו אינו מזמין לידו ביטולים ומונעים מעבודתו ית' והיפך בהיפך כי מורה כי לא טהור הוא ואינו רוצה בקורבתו.
ועפ"ז אמרתי לפרש הפסוק האנוש מאלקי יצדק ואם מעושהו יטהר גבר דלפי הפשוטו קשה מה"ת נימא שאיש נבזה ושפל יצדק יותר מאלקי עולם והנ"ל בזה דדרך עולם הוא דהאדם מצדיק עצמו במה שביטל מתורה ומעבודה ומתפלה באמרו שסבה היתה מאת ה' אבל לא יתכן כי הן אם לו יהי' כדבריו מורה על פחיתת נפשו כנ"ל כי בוודאי לא טהור הוא וזה אמרו האנוש מאלקי יצדק היינו במה שהוא מאלקי יצדק א"ע בתמי' כי אם לו יהי' כדבריו והיינו ואם מעושיהו ר"ל ואף אם מיהב יהבינן לי' שהוא מעושיהו מ"מ יטהר גבר בתמי' כנ"ל.
והנה אחי איך אפצה פה להוכיח אתכם די לי בנגעי עצמי רק שכל אחד יוכיח א"ע ויחפש דרכיו ואף שישראל קדושים הם ואין חולה מכם כמוני מ"מ אין צדיק בארץ כו' ואף שיש שחושבין עצמן נקי מכל חטא אלו הן שאינם מרגישין כלל ואינם בגדר חי כי גדר חי הוא מרגיש ולכך רשעים בחייהם קרוין מתים והבן והיינו אל תבא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי דייקא [שהוא מרגיש בחטאו] על א נאסוף באגודה אחת ונסלק הפירוד לבבות כעת ונפתח כמחט סדקית והוא ית' יפתח שערים גדולים שערי רחמים שערי ברכה שערי רצון אחי ורעי אין אני כדאי להביא אתכם לשערים הללו רק זכות אבותיכם וזכות בניכם יביא אתכם לשערים הללו וכלנו נעמוד באגודה אחת בשברון לב וברעדה ובחלחלה ונבקש מאת מלך המשפט אל תבוא במשפט עמנו כו'
(ד') אל תבא במשפט עמנו וכו' אפתחה במשל פי למלך שיש לו בני מדינה וגם בני חילא והם החבובים לו והוא נותן מזונותם וכסותם ולבושם ומשגיח עליהם בכל עת ולבני המדינה אין נותן כלום רק שדרים במדינתו והנה על בני המדינה אין מוטל רק לתת מס ועל בני חילא מוטל להיות חותם המלך תמיד עליהם וללמוד טכסיסי מלוכה שיוכלו לעמוד בהיכלו בעת שירצה המלך וגם ללחום באויבי המלך והנה לא עשו כן ואדרבה חזקו לאויבי המלך בכלי זיין שנתן להם המלך ולא עשו מה שמוטל על בני החיל וגם על בני המדינה והנה בעת המשפט מבקשין שיסלק זאת לגמרי [מהם מה שהם בני חילא דמלכא] רק שיחזיק [כאלו הם רק] בני המדינה כי גם בזה לא יצאו ידי חובתם ולמה ידין אותם במדריגה היותר גדולה כי אם יחזיק במשפט כפי המדריגה היותר גבוה לא ישאר מהם שריד ח"ו והנמשל מובן עפ"י המבואר בכוזרי מאמר שני סי' מ"ה מ"ו מ"ז מ"ח עיי"ש [ותו"ד שם כי החקים השכליים כמו אהבת הצדק ומניעת העול והגזל והחמס וההודאה בטובת הבורא והיראה הם הקדמות והוצעת לתורת האלקיית. ובמצות השכליות כקבלת הצדק והדרך הטובה בהם נצטוו בני נח כלם והיו נענשים בעברם עליהם כדרך שנענשו דור המבול ואנשי סדום ולבני ישראל חוץ חיובם באלו חקי השכליות נוסף עליהם השמעיות והחקים והם התורות אשר בהם התייחדו בנ"י ובהם הי' להם יתרון הענין האלקי כי באלו נודע אשר הם גוי אחד בארץ עיי"ש וזהו הנמשל מכל בני המדינה אשר אין עליהם רק לתת מס למלך הוא קיום מצוה השכליות כאהבת צדק ומניעת העול לא כן בנ"י אשר נתיחדו אליו להיות מבני חילא דמלכא ללחום מלחמת האמת נגד השקר ולהוציא יקר מזולל ולהתחזק בתורת ה' ובמצותיו ובעוה"ר נהפוך הוא כי כחנו לנכרים כאשר פי' וגאלם מיד חזק ממני ממני ומעצמי דייקא וק"ל נמצא לדברי הכוזרי הנ"ל עיקר תכלית הנרצה הוא בענין קיום חקים השכליות והשמעיות עיי"ש] והוא שלא כדעת העקרים מאמר שלישי פרק א' ושלושים עיי"ש [שביאר שם בארוכה כי התכלית המושג אל הנפש בהיותה בגוף מצד קיום מצות התורה אינו אלא שתקבע בנפש תכונת יראת ה' וכשיגיע למדרגה זו ליראה את השם תתעלה הנפש ותוכל להשיג החיים הנצחיים שהוא הטוב הצפון לצדיקים עיי"ש מה שפי' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה] ולדעתי שבזה נחלקו רבה בר רב הונא ור' ינאי במסכת שבת דף ל"א ע"ב [וז"ל הגמרא שם א"ר בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימית ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו בהי עייל מכריז ר' ינאי חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד ע"כ] כי רבה בר רב הונא סובר כדעת החבר ור' ינאי כדעת העקרים והבן ונחזור לענינינו להמתיק הנמשל כי אם קתדראות הוכנו למשפט בוחרים א' שיבא לפני המלך בבקשה ולהרבות בבכיה איך אנחנו מאשרים זדים ומחזקים אויבי המלך ר"ל והנה אמרו גדול המצוה ועושה והנה הטעם האמתי נ"ל לפי שהפעולה אינו רק במי שהוטבע בקדושה זו והבן כי זה טעם נכון והנה בזכיות מבקשין שיחשוב לנו כבני חילא ואז המצות גדולים מאוד והיינו מלפניך משפטינו יצא ר"ל משפטינו דייקא יצא ולא יעסוק בו כלל אבל עיניך תחזינה משכים והבן.
(ה) אל תבא במשפט עמנו וגו' אחינו בני ישראל החרדה שלנו מיום הדין לפי שכל א' יש לו ר"ה א' שיכתב למות חיו ויש לחרוד שמא זה הוא אבל אין זה עיקר החרדה רק מפני הכתוב ונכרתה הנפש ההוא כי' מזה יש לחרוד והנה אמרה התירה אם בגפו יבא כו' (בלי פרקליטין ומע"ט בגפו יצא ממחיצת כללות ישראל) ע"כ צריך להקדים ולהכי בער"ה הפרקליטין והם תשובה ומע"ט כדי שלא לבא ביום הדין הנורא בגפו יהנה דרך העולם הוא מי שאין לו מליץ יישר הוא בעצמו בא למשפט משא"כ כשיש לו פטרון הוא יושב בביתו והפטרון עומד במשפט והנה אנחנו מבקשים אם אין לנו מליץ יושר ממעשינו מליץ יושר לנו תמנה והיינו אל תבא במשפט עמנו דייקא היינו בלי פטרון כי לא יוצדק כו' רק מליץ יושר לעמך תמנה.
א"י הלא קיי"ל דהתובע יכול לעמוד מורשה ואם כן אם השי"ת ח"ו יהי' תובע (ואנחנו נתבעים) לא יוכל המורשה לבא רק אנחנו בעצמינו ואיך נצדק אבל השי"ת מוותר את שלו רק עיקר המשפט הוא רק על מה שצריכים חיים ופרנסה וגאולה אם כן אנחנו התובעים ועומד המורשה ואם יש עליו מלאך מליץ אחד כו' והייני אל תבא במשפט עמנו לתבוע איתני כי לא יצדק כי' כי לא יקח שוחד המצית בעבור העבירות והייני שאין המורשה יכיל לבא והבן רק מלפניך משפטינו יצא שלא יהי' משפט השי"ת עמנו רק המשפט שיש לנו עמו שיחזיר לנו ארצנו ומקדשינו וכדומה והיינו משפטינו דייקא שאנחנו התובעים א"כ עיניך תחזינה משרים שהמורשה יבא ובמה שאנו מבקשין להבא ממילא עיניך תחזינה משרים כי אפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון והיינו שהמורשה יוכל לבא והבן.
ועפ"ז יבואר אדון אם מעשים אין בנו שיהי' לנו פרקליטין שמך הגדול יעמיד לנו ר"ל בשבילנו כו' שמך הגדול יהי' הפרקליט ואל תבא במשפט עמנו כנ"ל שלא יוכל המורשה לבא והבן.
(ו) אל תבא במשפט כו' עד"מ כי אם המלוה חובל את הלוה והלוה משיבו בעזות לומר איני חייב לך כלל הרי מזמינו לדין אבל אם תובעו והוא משיבי אמת אני חייב לך אבל אני מבקש שתמחול לי כי אתה יודע בעצמך שאין לי במה לפרוע אז לא שייך לומר שמזמינו לדין דהלא ישיב לו על מה תדין עמי הלא אני בעצמי מודה שאני חייב לך רק שאני מבקש שאין לי במה לפרוע וזה אתה בעצמך ידעת א"כ מה יועילנו מקום המשפט והיינו אל תבא במשפט אל תדין עמנו כי לא יצדק כי' ר"ל כי אין שום ברי' מצדיק א"ע לפניך רק מודה שחייב לך רק שאין ידו משגת לפרוע.
(ז) אל תבא במשפט עמנו וכו' עפ"י מ"ש הב"י תקפ"ב בשם הר"ר מנוח בהמלך המשפט שהיא עצמו המשפט כמו שאנו אומרים שהוא החכמה כו' שנראה שהיא קונה החכמה כו' עיי"ש והוא תמוה מאוד דבשלמא החכמה שהוא בעצמות אין להפריד דזה חסרין ח"ו בחיק האחדות משא"כ משפט שהוא פעולה לנבראים ולא תואר עצמות ששופטם איך יתכן לומר שהוא המשפט א"כ אף אנו נאמר שקרע י"ס הוא והקריעה אחד אבל כשתדקדק בדבר תמצא שדבריו נכונים כי המשפט בדעתו של אל דעות ששופטן בחכמתו ועוד הלא המשקל של הזכיות והעונות כבר כתב הרמב"ם שהיא בדעתו של אל דעות ודבר ה' אמת בפיו כי לא ידע שום נברא משקלם כי נטו מעגלותיה של התירה לא ידע אנוש ערכה ומעוף השמים נסתרה היינו אף ממה"ש רק אלקים הבין דרכה א"כ מי כהחכם יודע פשר דבר לכוון המשקל על כן וודאי דהמשקל בדעתו של אל דעות והוא והמדע אחד וכוונתינו באמרינו כן שלא יוכל לשפוט איתני רק הוא ית' לבדו כאמרינו מלפניך משפטינו יצא כי רק עיניך תחזינה משרים היינו המצות שאני עושין ולא אחר כי רק אלקים הבין דרכה והבן כי הוא טענה נפלאה והנה זה דוקא בדידן מקבלי התורה משא"כ בעכו"ם שלא קבלו התורה רק קצת מצות שכליות שראוי לקיימן כפי טבע ושכל אנושי הם נידונים עפ"י שרי מעלה כי הן משיגין יותר משכל אנושי וזה אמרינו אל תבא במשפט עמנו כעין בע"ד לפני ב"ד שלמעלה רק אתה בעצמך תהי' השופט וש"ת א"כ למה לי ב"ד למעלה לזה אמר כי לא יצדק לפניך כל חי וצריכין ב"ד מלפניך משפטינו כי' כמ"ש ומפרש כי ה' שופטינו כי ה' מחוקקינו היינו מלמדינו והוא רק מבין דרכה ונקט מחוקק לשון חקיקה כי בבחינת חקיקה אי אפשר להשיג לשום נברא והנה וה' הוא ובית דינו אבל ה' לבד הרחמים הוא והיינו ה' מלכינו ר"ל דיינינו כמו שפי' רש"י דמלכך נער מלכך דיינך כמו מלך במשפט כי הוא יושיענו והבן ועל פי זה יבא על נכון הירושלמי על פ' כי מי גוי גדול הביאו הטור בא"ח סי' תקפ"א והנה בירושלמי נדרש על הפ' אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ובעל יפה מראה כתב דאינו ענין לזה הפסוק וגריס כי מי גדול אשר אלקים קרובים אליו ולמ"ש א"ש דמחמת החקים ומשפטים אין משפטן נמסר רק לה' לבדו ויידעת אופי' של אלהי' ונקט חקים דהיינו שהשכל מדחה ומשפטים שאין השכל גוזר אבל עדות דהוא מצות שכליות שמחייב השכל אנושי דהא גם להן יש ז' מצות והבן ויש לומר דהאי קרא ומי גוי גדיל אשר לו חקים הוא נתינת טעם על הקרא שלפניו דכיון דכל עניניהם עפ"י התורה מתנהגים על ידו בלי אמצעי והבן.
וי"ל מלפניך משפטינו יצא שלא תשפוט אותנו כנגדך שחטאנו לך רק עיניך תחזינה משרים לנגדך כי מה אנו ומה מעשינו מצד עצמינו והבן.
והנה יש לצרף לזה מ"ש באל מלך יושב אל מלך ר"ל שהשי"ת הוא הדיין אז ודאי יושב על כסא רחמים:
לער"ה תקנ"ט לפ"ק
(ח) אל תבא במשפט עמנו כו' ע"ד לפני ה' תטהרו והנה הצער והיגון על העבר הוא על אחת משלשה בחינות א' בבחינת עצמו אף שלא מפני פחד כגון ההולך באני' בלב ים וכל רכושו בידו ונרדם בירכתי הספינה ובתוך השינה השליך פעם אחר פעם ממוני לתוך הים עד כי לא נשאר לו כלום אח"כ הקיץ אותי רב החובל והבן ב' מפני פחד ולא בבחינת עצמו כגון שהולך בשליחות השר ברכוש גדיל ואיבד הכל בעניין רע ג' מורכבת בבחינת עצמו וגם פחד כגון מי שנתכעס על בנו יחידי ורצחו נפש בידו אחר שנגמר הרציחה ושככה חמתו אזי עצב על בנו יחידו ובפרט שהרגו בידיו ומתחרט וצועק בקול מר אוי לי מה עשיתי בני יחידי איך לא חמלתי עליך והרגתיך בידי וגם ראוי לפחוד כי יענש מיתה בדין המלכות אך מגודל מרירות העצמי פחד העונש לא נחשב בעיניו למאומה כי קשה בעיניו מיתת בנו יותר ממיתת עצמו וסימן לדבר כי נסיון אברהם נזכר בתורה ולא של יצחק והנה כאשר נשלח מהמלכות אחריו לדונו ולענשו על ככה ויהי כי הגיעו שלוחים קרוב לביתו ישמעו היגון בקול מר צורח אשר כל שמעו תצילנה שתי אזניו ושמעו איך שמר לו הריגת בנו הרבה יותר מהריגת עצמו וספרו למלך כל המאורע ויהי כשמוע דבריהם אמר הואיל וכן הוא הניחו לו משני טעמים א' כי די לו בצער ומרירות שיש לו ב' כיון שנחרט כ"כ ונראה כי נפשו קשורה בנפשו הרי נראה בעליל שהי' רק ברוח שטות וכפאו שד ולא מדעתו ורצונו ואין מגיע לו עונש מיתה והנה אנחנו בעוניתינו הרבים יש לנו בחינה הג' מורכבת עיין ביסוד התשובה סוף פ"ו כי הדמיון הזה בחומס נפשו ואיך ראוי להתאונן על זה עיי"ש והנה בשמוע ית' איך שיש לנו מרירות על זה שוב לא יבא במשפט עמנו כנ"ל והיינו אל תבא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך ע"ד שפירש הט"ז לפני ה' ר"ל קודם שמגיעים אצלך אינם צודקים עצמם נגד עצמם במה שעשו לעצמם וחמסו נפשם כל חי ר"ל מי שהוא בגדר חי ומרגיש די לו בצער ובמרירות הזה והבן.
(ט) אל תבא במשפט וגו' כבר אמרתי כמה פירושים ועכשיו ברוך הוא שהגיענו בחיים לזה היום לומר אשר אמרתי בדמי ימי ח"ו איך שידוע שנפלתי למשכב והי' כפשע ביני ובין המות ח"ו ובחסדו הגדול הקימני וחייני כיום הזה ועל זה אני מודה ומשבח ובוכה ומבכה אוי לי במה אתכסה מערומי ערטולאי אנא ובמה אתיצב ליום הדין הגדול הלא קטונתי מכל החסדים כי אם עושים לו נס מנכים לו מזכיותיו ומעט אשר הי' לפני כבר נאכל ומה יש לי עוד צדקה ע"כ עמדתי בתוך קהל ועדה משל לערטילאי מעדה בגד ביום קרה צועק ואומר אוי לי איך אעמוד בפני הכפור והגליד והשלג מבלי כסות ושלמה ואיך אצא ואבא בין אנשים ספונים וחשובים לבקש חיוני ומזוני בצאתי לבישת ולכלימה ואין בידי לפורטה אפילו ש"פ ליקח אפילו כתונת וחלוק מה עשה הלך בין אנשים עשירים בני מלך רק מתוך הכילות שהי' בהם הם מלובשים בגדים קרועים לכך אין הבושת שלו גדול כ"כ בעמדו ביניהם וצועק ואומר להם הלא תבושו הלא תכלמו איך בני מלכים מלובשים בגדים קרועים ויש לאל ידכם וכי יבא המלך אביכם לראות בכם איך תעמדו לפניו ערום חשופי שת הלא אז איי לאותה בושה אוי לאותה כלימה ולא די לבשתכם אלא תעשו בושה גדולה להמלך אביכם נגד שריו ויועציו כי בודאי יבא וכל קדושיו עמו כי אין מלך בלא עם ואיך תכרכמו פניו ע"כ עוצו עצה ופתחו לבבכם בנדיבות ועשו בגדים יקרים כראוי לבני מלכים ואז כשיבא המלך אביכם ישמח בכם ואתם בו ויתפאר בכם לפני שריו ויועציו ראו בני היקרים ונבזבזין ומתנן סגיאין יתיהב לכו והנה המסכן הזה לכבוד עצמו הוא דורש שאי אפשר לצמצם ומשיורי הבגדים חושב בלבו שיהי' לו לבגד ע"כ המשל והנמשל מובן ועפ"י הדברים האלה פרשתי הסליחה הנ"ל כי ידוע מדברי החו"ה כי כפי הטובות שיש לו לאדם ככה יש לו לעבוד השי"ת ולכך עם בני ישראל שהן עודפות בטובות עודפות בעבודה והנה עבור החיים לבד שהוא הטובה הכוללות לכל לא יצדק שום נברא חיוב עבודתו כי אינו יוצא ידי פרעון חובו ומכש"כ עם בני ישראל שהן עודפות בטובה איך יוצאים ידי חובתם והיינו אל תבא במשפט עמנו עמנו דייקא כנ"ל כי לא יצדק לפניך כל חי וק"ל.
ועפ"ז נמשך צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך כי אם לפניו יבא מה שעשה עמנו והמשפט על מעשינו ואז אוי לנו ווי לנו כי לו הצדקה ולנו בושת הפנים וידוע דחסד של אמת היינו שאינו מתהפך לרעה ועוד שאינו מצפה לתשלום גמול ואם יבא במשפט אינו של אמת כי נהפך לרעה ח"ו ועוד שרוצה תשלום גמול וזה דברינו צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך והוא פלאי בעזה"י. ואוי לי איך שילמתי רעה תחת טובה בושתי וגם נכלמתי כבושת גנב כי ימצא להרים פני אליך אלקי אוי לי מה עשיתי גדול עוני מנשוא איך מרדתי בך ואחרי שובי נחמתי והנני שב בכל לבי ואתם בני ישראל זרע קודש חזקו ונתחזקה שובה ישראל שובו מדרכיכם הרעים כתיב שלא יהי' כטובל ושרץ בידו ויעיד עליכם הבורא ותתחרטו זעקו מרה על שבר עוניך החרש אל תחרשו ואל תתנו דמי עד ישקיף וירא ה'.
עוד פי' על הנ"ל ע"פ דכתיב ואתם הדביקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום יש להבין וכי האוה"ע אינם חיים ועוד יש להבין בפרשת בראשית נאמר ויפח באפיו נשמת חיים ויהי' האדם לנפש חי' דקשה הל"ל ויהי' לנפש חי' דהא באדם פתח הכתוב א"ו דדיוקא אשמעונן דדוקא האדם הוא נפש חי' וקשה שסותר הפסוקים שלמעלה ישרצו המים שרץ נפש חי' נפש חי' הרומשת ויתבאר דהא תיבת שרץ מיותר דהא כתיב ישרצו המים וכן הרומשת מיותר אבל יתכן דזה דומה למאי דאמרינן בריש פרק כיצד מברכין כרם זית איקרי כרם סתם לא איקרי והבן כי הוא יתברך מקור [החיים של נשמת ישראל] ולכך כתיב רק אתכם ידעתי וכו' ע"כ אפקוד עליכם הכי ענוש יענש האבן ה"נ הם העכו"ם בעניני הנפשי הם מתים כמ"ש הכוזרי מאמר שני סי' ל"ב ע"ש והיינו אל תבא במשפט עמנו דייקא כי לא יצדק לפניך כל חי.
ועפ"ז יובן מה שאנו אומרים בסליחות ספרים עת יקראו לברואי עולמיך שאת חיים וחלוף לשוע ומך חן וחסד באולמך עבדך לטוב תערב וחי אחיך עמך ע"כ. ויתבאר ע"פ מה שכתבנו כי החיות של המין עם הם רק החילוף מהמיתה שמוטל כאבן דומם אבל החי בחיות אמיתי היא בע"א לגמרי מעין מקור החיות והנה עליהם עיקר הבקשה שמדקדק בדינם מצד שהם חיים והנה החיים שהם שואלין ג"כ הוא החיות האמיתי מעין מקיר החיות וע"ז מורה מ"ש כי עמך מקור חיים וכו' ועפ"ז יבואר ספרים עת יקראו לברואי עולמך היינו לכללות המון שאת חיים וחילוף היינו החיים הפשוטי שהמיתה חילופן והם חילוף המיתה אבל החיות האמיתי גם אחר המיתה הוא ולא הוי המיתה החילוף ועיין בפרשת ויחי מ"ש בעניין החיות עז"א חן וחסד ולא אמר בלשון תפלה רק בלשון ודאי שע"פ ריב הוא כך לפי שאין מדקדקין בדינם וראי' שבוודאי רוב בני אדם אינם מתים בכל שנה רק זאת אנו מבקשים עבדיך שהם חיים גמורים ואתה תרצה לדקדק בדינם לכך מבקשין שלטוב תערוב ויתן להם חיות אמיתי' והיינו וחי אחיך עמך עמך דייקא דהיינו מעין מקור החיים ב"ה והוא פלא והיינו חיים שאל ממך דייקא נתתה לו אורך ימים עולם ועד [תהלים פ"ט ט"ו] דק' ממאן שאל אלא ממך דייקא והנה אחר התפלה שאנו מתפללים שיטה אוזן למע"ט אז באור פני מלך חיים אז עת להתפלל מלפניך משפטינו יצא עיניך תחזינה משרים.
(י) אל תבא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי דקשה מאוד דסותר אמרם שלשה ספרים נפתחים כו' הרי הצדיקים יצדקו לפניו ית"ש (והאיך אמר כל חי) והנ"ל בזה כי יש לנו טענה שהי' לגדעון [שופטים א' סי' ו' פ' י"ג י"ד] שאמר איה כל נפלאותיו כו' ע' רש"י ה"נ יש לנו טענה אם הצדיקים באמת צדיקים גמורים וזכאין בדין יגן עלינו זכיתם ואם עושה חסד חנם להם גם לנו יעשה חסד חנם.
(י"א) אל תבא במשפט וכו' בהקדים לפרש יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות כי ער"ה נקרא זכור ברית כי הגיע עת לעורר ברית אבות וכבר ידוע כי אם נתעורר כראוי זכות אבות ונזכר אין אנו חשובים כיתומים כי יש לנו אבות. בטוחים אנו בזכות שלשת אבות. אבל אם לא נתעורר ברית אבות ח"ו היינו כיתומים בלי אבות והנה יש אור הקדוש העליון אור נאצל מדת בינה נקרא אמא עילאה כי היא מניקה לכל האורות עליונים הקדושים הנאצלים הגבוהים ורמים ויש אור קדוש נאצל מדת מלכות הוא נקראת אימא תתאה כי היא מניקה ומחי' לכל העולמות התחתונים שלמטה מאצילות. בריאה יצירה עשיה ונקראים גם כן שכינתא עילאה שכינתא תתאה וידוע דהשכינה בעונינו הרבים היתה כאלמנה ודרשו חז"ל כאלמנה ולא אלמנה אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אליה והנה כ"י וראשה חפוי בוכה ומבכה על בעל נעוריה זה אלף ושבע מאות ותשע וארבעים שנה ועתה ביום מחר מתחיל שנה זה תולה הכל בנו כי אם אין אנו יתומים דהיינו שנתעורר ברית אבות כראוי ממילא אין אמותינו כאלמנות כמאמרינו וזוכר חסדי אבות ומביא גואל ויהי' שנת גאולה וישועה והנה בכל ער"ה אין אנו יודעין אם עוררנו כראוי הברית אבות זכור ברית אברהם ועקדת יצחק אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם והנה כאשר כלה השנה ובן דוד לא בא הרי אנו רואין שאמותינו היו כאלמנות בשנה הזו עד גמירא מזה נודע למפרע והוכיח סופו על תחילתו כי לא עוררנו בשנה העברה ברית אבות כראוי והיינו כיתומים וה"פ עכשיו הנינו יודעים כי יתומים היינו בשנה שעברה דהיינו ואין אב כי לא עוררנו ברית אב אשר כרת את אברהם וממה אנו יודעים מזה שאנו רואין כי אמותינו אימא עילאה ואימא תתאה עדיין כאלמנות ובן דוד עדיין לא בא מזה אנו שופטים כי היינו כיתומים כי אם לא יתומים היינו בשנה שעברה לא היו אמותינו אלמנות עכשיו והנה מה שעבר אין רק על של עתה באנו קראו לה' בחזקה וקרעו לבבכם וצעק יצעק לבכם לעורר זכות אבות וזה תולה בהליכה בדרכי אבות כמו דאיתא במדרש אמר הקב"ה כל מי שהולך בדרכי אבות וכו' ואם כן לזה צריך תשובה רבה וגדולה שנהי' נקראים הולכים בדרכי אבות והבן שלא יהי' עוד אמותינו כאלמנות ועל שעה זו זכור ברית תולה ועל כן יסדו עכשיו התפלה שיהי' השנה הזאת קץ ותכלית לשבי עמך בית ישראל ע"כ אחינו בני ישראל קרעו לבבכם לשנים עשר קרעים ודמוע ידמע עיניכם על גלותא דשכינתא ולמען השם יתברך זאת העצה היעוצה שלא נהי' אנחנו מן המעכבים ונעשה את שלנו לעורר זכות וברית אבות ע"י בכיה ותשובה וחרטה גדולה על מעשים הרעים ונאמר אל תבא במשפט עמנו דהיינו שלא תתלה משפטיך בנו כי לא יצדק לפניך ר"ל דזה כמעט מן הנמנע שיוצדקו כלם מעצמם כל זמן שחי לכן למה תמתין על זה רק אתה תמול את ערלת לבבם ועד מתי תהי' השכינה גולה וסורה רק שתשפוט משפטיך בפ"ע כי כדאי השכינה הקדושה שתגאל וממילא יראו עינינו וישמח לבינו ותגל נפשינו ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים ב"ב אמן. וזה מלפניך משפטינו יצא רק עיניך תחזינה משרים היושר אם לעכב עוד האורות הקדושים ההם והבן.
(י"ב) אל תבא במשפט עמנו וכו' עד"מ מי שביזה וקלקל ושיבר אוצרות וסגולת המלך ובשברו שיבר גם אוצרות של עצמו או שבשברו הכה ופצע את עצמו ונתמלא חבורה ופצע ודמו שותת שהוזק בשברים הנה יש להמליץ בזה עליו לפני המלך הלא ראוי לדעת אף לכל שוגה ופתי כי כל האוצרות הם יקרי הערך מ"מ אין זאת לכלום לגדולת המלך ואם כן עשה לעצמו יותר ממה שעשה למלך שהרי שיחת בעצמו עד להשחית אין זה כי אם ברוח שטות וכזה אנחנו אומרין במפורש לא לך הורענו כי אם לנפשינו ולא אותך הכעסנו כי אם אותנו כי אנוש אם יחטא מה יפעל לך ואם רבו פשעיו אבל אוי לבני אדם אשר חטאו לך ואוי לנפשם כי גמלו להם רעה כי ידע כל איש ישראל כי פוגם לנפשו והוא אכזרי לעצמו ומשבר איברי נפשו וחותך גידיו אוי ווי ואינו חושש וזה לנו לאמתלא שלא יבא במשפט עמנו מה שעשינו לנגדו בשבירת אוצרותיו גנזי מעלה כי אף לנגד נשמתינו שהוא חיותינו אין אנו זכאים והנה הט"ז פירוש לפני ה' תטהרו ע"ע ועיין ברש"י מסכת ברכות (דף ד' ע"א] ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי ראשון וקודם להם והבן וכמו לפני בא יום ה' ועפ"ז יבואר אל תבא במשפט עמנו מה שעשינו לנגדך כי לא יצדק לפניך קודם שיבא עדיך בענין מרידה לנגד מלך גדול ונורא אין צודק כל חי דייקא כי לנגד חיותו אין צודק והבן ואם כן וודאי ברוח שטות הי' וכשוגגים וכאנוסים יחשבו ונסלח כו' והבן.
אך מורי ורבותי אף אם יקבל התפלה ולא יעניש מ"מ הנפש נגוע ומוכה ולא תוכל לבא לפני המלך בבא יום הפקידה הכה ופצוע ומלוכלכים עד כי יתננו בגו אתון נורא ויקידת בשאול ועפ"ז נ"ל ועוכר שארו אכזרי היינו השארה שלו והבן על כן בעוד נשמתינו בנו נראה להכין עצמינו בתשובה כי עוד נשמתו בו יקו תשובת יציר אדמתו ונאמר ושב ורפא לו והנה הרפואה לצרעת ממארת כזה אי אפשר רק ע"י הרופא הנאמן בעוד שפתוח חנות הרוכלים ורפואת של המלך כי יש שם רפואות יקרים מרפאים ברגע אחד מה שנצרך לרפאות בכמה שנים והנה זה תשובת הרבים אם שוברין את לבם ומתחרטין בכל לב כי אל כביר לא ימאס ובוודאי שכינתא שריא והוא הרופא הנאמן ובפרט בעת תקיעת שופר שהוא עת רצון מאוד והוא הרפואה היקרה מאוצר המלך מלכו של עולם אם מתחרט בכל לב ומתודה בלחש בין התקיעות ובאמת החרטה הגמורה א"צ לשום דבר כי ענינה שיהי' רע ומר לו ענין החטא עד שכל היסורין יהיו נקלים לו לנגד מרירות שטועם בזכרו חטאתיו אשר רבו למעלה ראש וזה אוי לנו כי חטאנו ר"ל דזה שחטאנו הוא בעצמי לנו איי דהיינו כאוב ומכאוב ואין צריכין לאוי אחר והבן על כן אחינו בני ישראל נעורר לבבינו נגד מי חטאנו ומה עשינו אוי לנו ווי לנו ונקרע את לבבינו לשנים עשר קרעים ונקבל על עצמינו שלא נשוב עוד לכסלה ואז ירפא לנו אכי"ר.
(י"ג) אל תבא במשפט עמנו כי לא יוצדק לפניך כל חי מלפניך משפטינו יצא עיניך תחזינה משרים רחמיך רבים ה' כמשפטיך חיינו. הדקדוקים רבו כבר אמרתי דהי' ראוי לומר אל תשפוט אותנו וכבר אמרתי כמה פירושים וכעת לחדש באתי קודם כל צריך כל א' וא' מישראל לשום אל לבו אם לפני מלך בשר ודם מביאין למחר את דינו אם יחי' או ימית או יטול את כל אשר לו או יעשרנו או אם ימית אשתו ובניו או יחיינו ומחר בוודאי יהי' אות הזה ויודע בוודאי שיש יכולת בידו לבקש לו פרקליטין ומליצים היחרוש וישקוט כל היום והנמשל מובן וכאן בוודאי מועיל פרקליטין ומליצים כמו שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ א' כו' ואין לך דבר שעומד בפני התשובה ויש קונה עולמו בשעה אחת רק תשובה מעומקא דלבא בחרטה גדולה ועזיבת החטא באמת ווידוי בקשת מחילה וסליחה צדקה ומע"ט ולקבל עליו לקבוע עתים לתורה והנה יש עוד משפט אשר לאלקים הוא והנה העיקר שאנו מבקשין שלא לתלות משפטו במשפטינו רק משפטינו במשפטו ואבאר זה שעם ה' המשפט הוא אם יתמלא שמו כמו שדרשו כי יד על כס יה ומבואר בזוהר כד שלימו ארבעה אתיון דשמא ביחודא בכן בכל ד' אתוון יקבץ נדחין מארבע רוחין דעלמא א"כ אם נתלה ח"ו המשפט שלו ית' אם יתייחד שמו בושפטינו הרי זה רע ומר מאוד מאוד ועוד משפט אלקים דכתיב ויצבור יוסף בר וכתיב במשה וגם ערב רב עלה אתם וראיתי בספרים ויצבור יוסף בר היינו ר"ב ניצוצין מן רפ"ח וכן ראיתי כתוב על הפסוק וגם ערב רב כו' ולכאורה יש סתירה אבל נראה דאין סתירה ואו"א דא"ח הן דיוסף המשיכן מן כל העולם למקום אשר הוא שם דהיינו למצרים כמשיכת האבן מאגנעט כמו שכתבו על אמרם לא הגלה כו' אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר וזרעתם לי בארץ וכתבו דאם לא היו חוטאים הי' כחם חזק להמשיך מכל העולם לארץ הקדושה והבן והיינו ויצבור יוסף כי' אבל לא העלן אבל משה העלן ונשאר פ"ו והלואי שלא יהי' נזורו מן הקדושה לאחור לסט"א שהוא אחורים דקדושה כפי' נזורו אחור וכבר כתבו בפסוק נשקי בר כו' ע' בשעה"מ בפ"ג מהשייך לער"ה ואם נתלה המשפט אם יעלו במשפטינו הרי זה רע אבל אנו מבקשין שלא יתלה משפטו בנו רק ישפוט אם יתמלא השם וכי בשביל ב"א לא יתמלא כמו שפי' אדון אם מעשים אין בנו שמך הגדול יעמוד לנו [בשבילינו ח"ו] דעמידה לשון עכבה כמו עמדו עמדי ואשמעה. ונמצא בוודאי הכל מודים שיתמלא ואם יתמלא הרי מתעורר מקור הרחמים וממילא ירחמינו ויושיעני כו' וכמו שפירשתי כי בשם קדשך הגדול בטחנו נגילה וכו' והיינו כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול ועפ"ז פרשתי כי עם ה' החסד ר"ל שהחסד יהי' עם ה' שם הוי' [שיושלם במהרה] והרבה עמו פדות ר"ל ע"ז יש הרבה רובו ככולו שמבקשים ומסכימים שיהי' עמו פדות לבד רשע מורד ברבו אפשר שלא יסכים אבל יבטל במיעוטו וממילא והוא יפדה את ישראל וגם יש לומר והוא היינו ו"ה מהשם וא' מכסא והבן.
וע"ז יחרדו כל לבות ב"י כי מה אנו גורמים והנה אחר התבוננות אלו השני משפטים שאמרנו הן אחד. כי מה שנאמר בזוהר הק' בד' אתוון יקבץ נדחין היינו גם כן נ"ק הנידחין בעוה"ר ועפ"ז אל תבא במשפט ר"ל שאתה אל תבא במשפט עמנו שלא תתלה התגלות קדושתך בנו כי לא יצדק. אם כן רע ומר מאוד רק מלפניך קודם משפטינו משפטיך יצא שלא תשגיח אז בהשפטך כ"י על משפטינו כלל רק משפטיך לבד בלא משפט שלנו ואז עיניך תחזינה משרים היושר והצדק ויתמלא שם הוי' אם כן רחמיך רבים ה' כמשפטיך לבד דהיינו שיתמלא וודאי רחמיו רבים ובוודאי חיינו והבן.
(י"ד) א"י אל תבא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי הענין כי בימי המבול מצינו כי כל חי דבקו באינו מינם אף הארץ זנתה ולהבין זאת כי כל חי אינם בני דיעה ואינם עומדין לא לשכר ולא לעונש והדביקם במינם דוקא הוא דבר טבעי שכך הטביע בהם הבורא ית' ומנין הי' זאת שיעברו אז חקי הטבע אך שירש הענין ידוע כי האדם תכלית הבריאה ואם הוא שומר תמונתו ממשיך שפע קדושה להעולם ומתנהג הכל בהחקים שחקק בשמים ע' ברמב"ן פרשת קדושים משא"כ כשהאדם מטמא עצמו ומכרית עצמו משרשו אז כולו בתר רישא גריר וממשיך הסט"א על הכל ונשתנה טבען לרוע וזה שנטבע כל חי במבול לא מחמת עונש רק שכך נגזרה חכמתו שאותן הנולדים משני מינים לא יתקיימו בעולם או אותן שכבר דבקו באינם מינם כי כבר נמשך עליהן הסט"א וכן הוא הענין בעץ הדעת בעונש כל חי וחמורו של רפב"י יוכיח והנה כאשר יזכו ישראל ורוח הטומאה יעבור מן הארץ ויתמשך הקדישה בעילם עד שכל בני בשר יקראו בשמו ר"ל כחמורו של ר'פ'ב'י והבן והנה אמרו חז"ל כל דור שאין נבנה כו' ומזה אנו מתפחדין שלא יחזיק אותנו כמחריבי בית על זה אנו מבקשין שעל זה לא יבא במשפט עמנו הואיל ולא יוצדק לפניך כל חי לומר כי אנחנו הגורמים כי דינא דגרמי קנסא ומשפט יקרא אבל לא משפט צדק כי משפט דצדק היינו מה שצודק ע"פ דין ודת והיינו צדק ומשפט מכון כסאך שדבר זה א"א שלא יהי' משפט כלל רק צדק ומשפט על זה הוכן הכסא ורק גם ע"ז אנו מבקשים כי חסד ואמת יקדמו פניך:
א"י אל תבא במשפט שעל דבר זה [כי (על אשר) לא יצדק לפניך כ"ח] לא יבא למשפט. על מה שאין יוצאין צדיקים וזכאין וגורמין לעונש והוא נגד רצונו ית' שרצונו להטיב והבן.
(ט"ו) א"י אל תבא במשפט ע"פ משל באחד שיש לו בן יחיד ומרד לנגדו ובשעת הקלף נחשב בעיניו כנכרי ועי"כ מסר דינו להשופטים וכראות הבן כי כלתה עליו הרעה אז בא אצל אביו בכה ומתחנן לו במר נפשו ואמר לו מ"מ בנך יחידך אני ואם אני חטאתי הלא אתה לא חטאת הלא העונש יגיע לך יותר ממנו כי אני ברגע אחד אובד ואתה תעמוד ביגונך ותשאר בצערך כפול ומכופל שתראה בצער בנך יחידך ותרגיש כאלו נעשה לך שהבן חלק מהאב וגם תשאר בלי בן כי אין לך תמורתי ויעדר ממך שם אב ואז כראות האב חרטת בנו אז נכמרו רחמיו ובא להשופטים ואמר כדברים האלה הלא אני לא חטאתי ועונשו יגיע עלי כפלי כפלים יותר ולא די שקבלתי צער במרידתו אלא אף אקבל צער כפלי כפלים מהעונשו והלא לא מרד רק לנגדי ואני מוחל לו כי אני מורגל לסבול כי כבר סבלתי פשע ומרד מאנשים אין מספר ותמיד אני סובל ואיך לא אסבול אשמת בני והעונש אסבול ע"כ המשל והנמשל כך אנו אומרים בסליחות הנשמה לך כו' וכן אנו אומרים שדי במרינו כנכרים נחשבנו, שבנו אליך וכאב על בן תרחמינו זכור כי בנים קראתי ואב אחד לכולנו למה יגרע שם אבינו דייקא כי אם אין בנים ח"ו אינו נקרא אב ונמצא כב"י העונש מגיע ח"ו לו והוא מה חטא ובאמת כל מה שנעשה בנו כב"י לו נעשה כאמרם ז"ל כשאדם מישראל בצער שכינה מה אומרת כו' וכמו שפירשנו והיתה לי כאריאל וזה הפי' אל תבא במשפט עמנו ר"ל שאם אנו באים במשפט כ"י הוא בא עמנו במשפט ואותו ישפוטו ולא לאדם ואם אנחנו חטאנו ע"כ מחול כי לא יצדק לפניך דייקא ולך המחילה ודי בצער המרידה וגם לא יצדק כו' ואתה סובל ולמה לא תסבול אשמת בניך ולמה תסבול צער עונשם ח"ו ע"כ טוב שיענה ויאמר סלחתי.
(ט"ז) אל תבא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי כבר אמרתי כמה פירושים בזה וכעת לחדש באתי כי יש לדקדק טובא דהי' ראוי לומר אל תשפוט אותנו אך הדבר יובן עפ"י מ"ש בפ' וה' נתן קולו לפני חילו עפ"י הבינה לעתים בעת משפט ד"ח ועיי"ש בפ' אין דן דינך למזור ובפ' מכף רגל עי"ש [ותו"ד כי החולי הגוף יתרפא על שני פנים או כי הטבע מעצמה תתגבר ללחום עם החולי וינצחהו או ע"י הסמים המרפאים ועוזרים להטבע לדחות החולי מהגוף וזש"ה אין דן דינך למזור רפאות תעלה אין לך היינו שאין צד תרופה אנושית להם לא מצד הסמים הנכללים בשם מזור וגם רפאות תעלה היינו מצד הטבע והחומר בעצמו אין לך וזש"ה מכף רגל ועד ראש אין בו מתום וכו' היינו מהראש ועד הרגלים שהם סוף הגוף כלם נחלו בחולי אנושה כל האברים בכלל ובפרט וא"כ אין בו מתום שיבוא לשלימות הבריאות מצד טבעו וגופו וגם תרופות חיצוניות לא הי' שם כי לא זורו ולא חובשו ולא רוככה בשמן וכן הוא בתחלואי הנפש המה החטאים והעונות והפשעים יש בכח האדם לדחותם ולהוציאם בתשובה המוריקה ומוציאה כל עון ואשמה ופשע ושב ורפא לו וזה בב' מיני תשובה או תשובה מאהבה כי יגבר כח שכלו מעצמו בהתבוננו כמה המרה להבוב"ה ובהכירו גודל אשמותיו יתעורר לדעת כמה הוא מחויב לשוב אל ה' מבלי שום פני' אחרת וזהו כנגד תרופה הטבעית הבאה מצד עצמו ושכלו או אם לא יגיע מעלת שכלו להשיג תשובה זו יעשה תשובה מיראה שהוא באמת תרופה חיצוניות כי בראותו יסורין ממשמשין ובאין עליו או על זולתו ירא מפחד פתאום ותכריחהו לעשות תשובה עכת"ד] ויש להמתיק דבר זה ע"פ מ"ש הע"א מאמר שס"ח] בפסוק הצילני מטיט כו' [ותו"ד כי המונעים להאדם שיבוא לשלמותו הם שנים הא' מצד הכח המתאוה אשר במזג חומרו שמתאוה לדברים המוחשים הקרובים להנאות אדם והב' מצד היצה"ר אשר מתכוין להרעים ולהכשיל האדם בעבירות שאין בתם הנאה לגוף האדם וזהו כחו של נחש הקדמוני, והס"א ועל שני אלו התפלל דהע"ה הצילני מטיט ואל אטבעה אנצלה משונאי וממעמקי מים אל תשטפני שבולת מים כי על התאות החומריות הטבעיות שאדם מתאוה להם כנגדם אמר דרך תפלה הצילני מטיט ואל אטבעה כי קשה מאוד לעמוד כנגד התאות המוחשיות וכל האברים המתאוים וחומדים להם ע"כ צריך לעזר וסייעתא דשמי' לגבור כח שכלו על חומרו ע"כ אמר הצילני מטיט החומרי ואל אטבעה בדברים הטבעיים כי רבים המה העוזרי' אך על היצה"ר שנקרא שונא אמר ואנצלה משונאי מעצמי לדחותו מעלי עכדה"ק] והחוטא מצד היצה"ר מבלי החומר מצד הטבע קשה לשוב כי אין לו מסייע וע"ש בבינה לעתים מתרופה הטבעית שהוא תשובה מאהבה וחיצונית שהיא מיראה ועי' בעת קץ דרוש סמ"ך בפסוק והשומע לי ישכון בטח כו' [כי הקב"ה הרבה והגזים בעונשים להפחידם כי מטבע האדם שיתפעל יותר מפחד מציאות רוב הרעה ממה שיתפעל מההעדר רוב הטובה, וימנע מהחטא מחמת פחד העונש, ולא כן בעושי מצות כי בהיות בגדר המעלה לא יצטרכו לרבוי הבטחות בהפלגות הטובות לשיתעורר אל מעשה הטוב כי ירבו לפעול מצד השלימות עצמו וז"כ הכתוב ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה כי לפי שבפסוקים הקודמים הפליא מאוד בהגזמות גדולות על עוברי רצונו אמר עתה אל יפלא בעיניכם שאני מרבה בהגזמות העונשים כי אני ידעתי מחשבות בני אדם שרגילים לחשוב כי הן אמת השומע לי ישכון בטח ויהי' לו שכר טוב אך דעו יראו כי אם הי' שאנן ושקט בברחו מפני העבירות ורדפו אחרי המצות לא יהי' זה מפני תקות השכר אלא דוקא מפחד הרעה אשר יפחד שלא תבא לו רעה גדולה באם לא ישמור לעשות ככל התורה הזאת עכ"ל] ועפ"ז יתבאר הפסוק הנ"ל [אפשר כוונתו בזה לפ' וה' נתן קולו לפני חילו היינו בהגזמת וריבוי פחד העונשים לעוברי רצונו כי רב מאוד מחנהו אולי שלוחי הדין הנפרעין מן האדם ברצונו ושלא ברצונו והרבה שלוחים למקום ועצום עושי דברו כי בזה מעצים כחן של צדיקים או של בעלי תשובה לנצח על מלאכת ה' כנ"ל בשם הבל"ע נגד כח החומרי והטבעי טיט היון כנ"ל בשם הע"א כי גדול יום ה' ונורא מאוד מי יכילני הוא הערת השכל ורפואה הטבעית נגד האויב החיצוני היצה"ר וגונדא דילי' ע"כ אמר שובו עדי בכל לבבכם ובצים ובבכי ובמספד וכו' כי חנון ורחום הוא א"א ורב חסד] כי גם אם לא שב רק מאימת יום הקדוש והנורא אשר מלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון וכל עולם עוברין לפניו כבני מרון מי לא נפקד כהיום הזה מעשה איש ותחבולותיו ועלילות מצעדי גבר וחותם יד כל אדם בו ואבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה ג"כ מה טוב אבל תכלית התשובה לכבוד שמו ית' מצד רוממותו וגדולתו והנה מלבד זו ראוי להיות גדלות כמותה ואיכותה כפי גדולתו ית' כמו החטא שהוא מרד לגדולתו והבן אבל זה בלתי אפשר כי מה יעצור כח ילוד אשה והנה ידוע דביאתו אלינו הוא ע"י תשובה כנאמר שובו אלי וכו' והנה כל האומר הקב"ה וותרן וכו' היינו למחול בלי תשובה יהנה ישראל קדישים הם וכולם שבים בתשובה בימים האלו אך אין זה לפי ערכו ית"ש אך אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו יחפץ חסד הוא ית' וע"ז אנו מבקשים אל תבא במשפט עמנו דהיינו מה שאתה בא אלינו ע"י התעוררות התשובה לא יהי' במשפט שיהי' כראוי לפי גדולתו ית' כי לא יוצדק לפניך הייני לפי ערכך לא יכול להצדיק עצמי שום ברי' ע"י תשובה והבן.
צדק ומשפט מכון כסאך וכו' כי כבר נאמר ותשובה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה והנה תשובה יובן ע"פ פשיטו ע"פ הבל"ע דרוש וא"ו כי התשובה הוא קיום העולם כהמזון לגוף תמורת הניתך בו וכדאית' בפרקי דר"א עד שלא נברא העולם וכו' עד שברא את התשובה עיי"ש בארוכה וצדקה הוא כאשר אנחנו עושים צדקה ובפרט לפדיון שבויים כל מה שביכלתינו לפדות השבויים ככה יעשה ה' כי ה' צילך יחבישינו יתיר כו' והיינו צדק שאנחנו עושים ומשפט שכבר נעשה בנו בבהלות משונות הוא מכון כסאך לזכיותינו ומעכשיו חסד ואמת דהיינו חסד של אמת גאולה אמיתית לנצח כי אמת קיים לעד כדברי רמב"ן בפ' קטנתי וכו' יקדמו פניך.
רבש"ע כתבת בתורתיך כי לי בני ישראל עבדים וכתבת לא ימכרו ממכרת עבד וכו' וכתבת בתורתיך ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ואיך בני מלכים נשתעבדו ביד אדונים קשים עתה נתקיים בני שדי במריינו כנכרים נחשבנו גדול כים שברינו כי שברי של ים כי חי"ת קנ"ה לקח מחלקו של ים להוסיף על חלק היבשה [כמאמרם נעץ קנה בים ועליו נבנה כרך גדול של רומי] וכן שברינו לקחו מאתנו מחלקי ית' להוסיף על חלקם כאמור בהנחל עליון גוים כו' כי חלק ה' עמו וק"ל ע"כ נפיל תחינתינו השופט כל הארץ לא יעשה משפט בניחותא [כי אם צדקה].
לער"ה אפתח במשל פי המשל המבואר באור המאיר בדריש ר"ה בדף ב' ע"א וע"ב שם מעבד שנשאו המלך ונתן בידו מדינה אחת וכו' עיי"ש ועפי"ז פירוש אוילים מדרך פשעם וכו' כל אוכל תתעב נפשם וכו' (תהלים קיז) [לעבד שנשאו המלך ומינה איתו על מדינה אחת להרים מס המלך ולהוציא הוצאת תיקוני המדינה וביום הכסא בתשובת השנה יבוא לבית המלך וצרור הכסף בידו עם החשבון צדק ובודאי שוקל העבד הנאמן כל פרוטה ופרוטה מה שמכניס ומוציא שלא יוציא למותרות ואל יאבד הון המלך ובהגיע תור וזמן המוגבל יראתו ופחדו כפילה ומכופלת ויום ולילה לא ישבות מלערוך החשבון אינו רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לסדר החשבון לבוא בחשבון צדק ומסודר כראוי לפני כסא המלך והנמשל מובן ק"ו ב"ב של ק"ו אשר עתה בימי הרצון צריכין אנו לסדר החשבון על כלל השנה על מה הוצאנו פרטי הימים ועתות רגעי הזמן אחת אל אחת למצוא חשבון להעלות התחלקות העתים למקום אחדותם ואם ישום לבו ורוחו ונפשו לסדר חשבונו להיות נקי וזך לפני כ"כ ית"ש בודאי כל אוכל יתעב נפשו וינודד שינתו מעיניו ועומד על משמרתו בבית ה' בלילות וזה תכלית של ענות נפשו ולא לכוף כאגמון ראשו ולבו בל עמו לא באלה חפץ ה' ולא יחשוב בעיניו המעט מן המעט שעושה איזה צדקה או מתענה איזה ימים שהוא מעט מהרבה שהי' ראוי לעשות על עונותיו המרובים ומעשיו המקולקלים ואשר אבד זמנו וימי חייו בהבלי הבלים. וליום הכסא כי יבוא צעוק יצעוק בקול ותשובה ותפלה וצדקה אי' איפוא הצדקה והתשובה והתפלה שהרבה עשית ועדיין לא פרע חובו אפי' אחד מאלף ומהראוי של ירא ה' בראותו יום הגדול והנורא משמש ובא יפשפש מעשיו ולעלות זכרונו נגד פיו וכו' עכתדה"ק שם] כי צריך ליתן חשבון ולהביא כל העתים והרגעים לבית האוצר המלך מלכו של עולם לבל יפקוד מהן ע"ש דבריו כי נעמו והוספתי נופך כי בכל שעה מי"ב שעות היום יש צירוף שם הוי' מי"ב צירופי הוי' והוא חיותו של אותה השעה ושעות הלילה כל שעה חיותה מצרופי אדני וצריך להשיב הצירוף מצורף זך ונקי ולא להלבישו בגדי צואים ח"ו ואם כבר הלביש בגדי צואים ח"ו להעת והרגע במה שהפר תורה צריך עתה לתקן העת והזמנים והרגעים של כל השנה בתשובה ובחרטה גדולה ובשבירת לב ובעזיבת החטא באמת ובבקשת מחילה וסליחה לטהרם ולקדשם ולהסיר מהם הבגדים הצואים ולהלבישם מחלצות ולדעתי זה הוא הפירוש של הפסוק עת לעשות לה' וכו' כי עשי' לשון תיקון כמו שפרש"י ויעש אלקים את הרקיע תקנו על עמדו והיינו עת לעשות שצריך לתקן העת לה' שיהיה צירוף [זך ונקי] וממה צריך לתקן במה שהפרו תורתיך וקלקלו והיינו לדעתי פ' הפסוק בזכרי' והוא בהפטורת בהעלותך הסירו הבגדים הצואים והלבש אותך מחלצות כי פירשתי מה שאמרו רז"ל תפלה עושה מחצה וכן פירשתי ותפלה ותשובה וצדקה מעבירין וכו' כי הנה כתב בספר אור המאיר בדרוש ר"ה שם שכתב ואתה תחזה מאשי פועלי און וכו' עד בכדי שלא יבוש להרים ראש ולומר ותשובה ותפלה וצדקה עכ"ד והנה איתא בספר רזא מהימנא שביאר ענין מחצית שקל שהוא כופר נפש כמפורש בתורה כי נעשה פירוד בין הדבקים בתיבת מת ונכנס החצי שקל שנתן צדקה בתיבת מת בין מ"ם לתי"ו ונעשה צירוף מחצית ע"כ ועפי"ז פירוש באור המאיר כי חלצתה נפשי ממות נפשי בגימטריא מת ובהחצי שקל כופר נפש חולץ ממות כי נכנס תיבת חצי בין מ"ם לתי"ו כנ"ל ונעשה מחצית וכן במתנות לאביונים בהיות מרבה בצדקה נכנסו אותיות תנו בתיבת מת ונעשה צירוף מתנות עכ"ד ולדעתי זה הפירוש תפלה עושה מחצה שעושה פירוד וחילוק כמו שמפרש הגמ' ב"ב השותפין שרצו לעשות מחיצה פלוגתא ככה מפריד כל פועלי און המקטריגים והסט"א ואין להם כח וכיון שיתפרדו כל פועלי און ממילא ותרם כראם קרני וגם את המת יחצון והנה כתבנו כי בכל שעה יורד צירוף מלמעלה ובו יש חיות כל הנמצאים וכל הנמצאין מקבלין הארת הצירוף וחיותן וכשחוטא באותו שעה ממית אותו צירוף בבחינתו אשר קבל ומשלם רעה תחת טובה כי הצירוף הנ"ל מחייהו והוא ממיתו והיינו רשעים בחייהם בהצירופים אשר הוא חייהם קרוים מתים כי הוא ממית להצירוף בחטאיו וכששב בתשובה שלימה והזדונות נתהפכו לזכיות אז הוא מחיה מתים ומעביר מעליהם הבגדים הצואים אשר הלבישם בחטאיו והנה ידוע מספר יצירה דהאותיות נקראים אבנים והתיבות בתים שתי אבנים בונות שתי בתים וכו' והנה בת קול יוצאת בכל יום מהר חורב ומכריז על התשובה כמו שאמרו חז"ל והנה ענין נגעי הבתים הוא לעוררן שעשה נגע באבנים באיזה אות מהצירוף או בכל הצירוף והיינו פרח בבית כולו וכפי חטאו של בעה"ב ככה טומאתו של הבית וכפי תשובתו כך טהרתו לכך לא הי' דבר זה רק בישראל בהשגחה פרטית על צד הפלא והבן והיינו חלצו האבנים האותיות אשר בו הנגע לטהרן ולקדשן ולהחזירן לקדמותן צירופים קדושים כולם קדושים ובתוכם ה' צירופי הוי' ואם ככה עושין אז נכנס תיבת חלצו בין תיבת מ"ת אשר המית הצירופים בין מ"ם לתי"ו ונעשה מחלצות והיינו הסירו הבגדים הצואים מעליך והלבש אותך מחלצות כנ"ל והיינו ותשובה כי אם עושה תשובה באמת בלתי לה' לבדו עושה מהזדונות זכיות ומקיים חלצו האבנים ונכנס תיבת חלצו בתיבת מת ונעשה צירוף מחלצות וממילא נבטל הגזירה תפלה כי תפלה עושה מחצה ר"ל פירוד בהסט"א ויחוד בהקדושה כי תפלה הוא חבור נפתולי אלקים נפתלתי וזה לעומת זה וכו' ע"י היחוד שבקדושה יתפרדו כל פועלי און וממילא כבטל הגזירה וצדקה נכנס אותיות תנו בתיבת מת ונעשה צירוף מתנות לאביונים וממילא נבטל הגזירה ע"כ שלש אלה מעבירין הגזירה ע"כ אחב"י במלך בשר ודם נאמר כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק עאכו"כ איך ניקום קמי מלכא קדישא עילאה בבגדים צואים ביום מחר רק זאת עצה היעוצה חזקו ונתחזקה היום הזה שהוא יום קודם בא יום ה' והסירו הבגדים הצואים והלבשתם מחלצות ואם ככה נעשה בטחנו בשם ה' כי נצא בדימוס ויהיה השנה הבאה עלינו קץ ותכלית לשבי עם בית ישראל ויהי' שנת גאולה וישועה ויראו עינינו וישמח לבנו אמן:
לראש השנה
(א) תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב. ונ"ל עפ"י שהאריך בשג"א סי' ק"א וק"ב אם ר"ה יש לו דין יו"ט לענין תענית או שרשות להתענות ואפשר אף מצוה והביא ראי' גמורה מהגמרא [דר"ה דף י"ח] דעכ"פ דין ר"ח יש לו [[א] דהקשה בגמרא שם על הא דאמר דבתלתא בתשרי קבעו ליו"ט מפני הנס שנעשה בו ותיפוק לי' דהוי יום שנהרג בו גדלי' ב"א [ובזמן שבהמ"ק קיים הוא ליו"ט] ותירצו לא נצרכה אלא לאסור את שלפניו והקשה שלפניו נמי תיפוק לי' דהוי יום שלאחר ר"ח [היינו ר"ח תשרי] ותירצו ר"ח דאורייתא וד"ת אין צריכין חיזוק [לאסור לפניו ולאחריו אבל ימי מג"ת דרבנן צריכין חיזוק ע"כ אם נקבע במג"ת תלתא בתשרי ליו"ט צריך חיזוק ואסור לפניו ולאחריו] והקשה בגמרא ותיפוק לי' דהוי יום שלפני צום גדלי' ב"א [והאי לאו דאורייתא ובעי חזוק ואסור לפניו] אר"א גדלי' בן אחיקם דברי קבלה ודברי קבלה כדברי תורה דמי [ופי' ואין צריכין חיזוק והי' מותר שלפניו ע"כ קבעו במג"ת ליו"ט מפני הנס שנעשה בו ואז אסור שלפניו] ומדהקשה בגמרא הנ"ל דהוי יום שלאחר ר"ח ולא הקשה דהוי יום שלאחר יו"ט דר"ה א"ו דר"ה אין לו דין יו"ט רק דין ר"ח ע"כ]. והנה מהגמרא הנ"ל יש ראי' דדין יו"ט ודאי אין לו עיי"ש אך הוא דוחה שם ראייתו] ועיקר סברתו דאף מה דאסור מדאורייתא מ"מ אם יש גם כן [משום ד"ס] עבדינן חיזוק ע"ע [[ב] ותו"ד דנוכל לומר דר"ה דין יו"ט יש לו והא דהקשה רק דהוא ר"ח משום דקס"ד להמקשן דר"ח הוא רק מד"ס אסור בתענית וצריך חיזוק ואם כי הוא גם יו"ט עכ"ז צריך חיזוק משום ר"ח דהוא מד"ס וראייתו מדהקשה בגמרא ות"ל דה"ל יום שלפני צום גדלי' וע"ז תירוץ ר"א דברי קבלה כד"ת דמי ואצ"ח הרי אע"ג דבתלתא בתשרי מדברי קבלה הוא שאין צריך חיזוק לאסור לפניו ולאחריו מ"מ מפני נס שנעשה בו עשאוהו יו"ט כדי לאסור יום שלפניו ול"א כיון דבלא"ה אסור בתענית מד"ק שאצ"ח ע"כ משום לתא דיו"ט של ד"ס שבו ביום נמי א"צ חיזוק לאסור יום שלפניו. ואכתי מה בצע בעשותו יו"ט של ד"ס ת"ל דהוי לי' צו"ג [ולא נאסור יום שלפניו כי הוא מדברי קבלה דאצ"ח] אלא ודאי ש"מ יום שיש עליו ב' שמות של יו"ט. אחד שצריך חיזוק [היינו מד"ס] ואחד שאינו צריך חיזוק. אסור לפניו ולאחריו משום יו"ט שצ"ח כאלו משום לתא דידי' לחוד הוי היום יו"ט ואין עמו עוד שם יו"ט אחר שאצ"ח ע"כ הקשה המקשה ותיפוק לי' דהוי יום שלאחר ר"ח דידע המקשן דר"ה יו"ט ויו"ט דאורייתא ואצ"ח אך דקס"ד אחר דר"ה יש עליו שני שמות יו"ט דאורייתא ור"ח מד"ס לפי סברתו ע"כ צריך חיזוק משום ר"ח דהוא מד"ס כנ"ל ויאסור יום שלאחריו וע"ז תירץ לו התרצן דר"ח דאורייתא ואצ"ח ע"כ וא"כ בין להמקשן ולהתרצן לר"ה דין יו"ט לו וקושית המקשן לא היתה רק מר"ח לפי סברתו דהוא מד"ס]: ובאמת דבריו בזה הם כטפל בלי מלח דמה גריעותא אם במה דיש בו ג"כ [יו"ט] דרבנן וכי בשביל זה ייקל בעיני אנשים. אך מה שהכריחו לזה הוא הקושיא על התירוץ של הגמרא דברי קבלה כדברי תורה דמי עיי"ש והנה כבר כתבתי בחיבורי בזה דלא קשה מידי דהא כל עיקרו של מגילת תענית הוא כדי לזכור הנס ואף אם לא עבדינן כמו בשאר מג"ת [לאסור לפניו ולאחריו] ישתכח הנס [ע"כ גם ביום שיש בו שאר יו"ט קבעו גם יו"ט מד"ס לאסרו לפניו ולאחריו ובזה יהי' היכר וזכרון להנס ע"כ בתלתא בתשרי יו"ט דמג"ת ובזה שאסור לפניו ולאחריו הוא היכר להנס] וע' מה שכתבתי בדברי התוס' בתענית דף י"ח עיי"ש (ואף) [ואך] בר"ה לא שייך בזה דנס אין כאן ליכא למימר כפי' א"כ הוי שפיר הוכחה [מהגמרא] דאין לו דין יו"ט רק דין ר"ח [[ג] עיין לעיל במאמר יין הרקח על המסכת בתענית דף י"ז י"ח שם על הגמרא ת"ר בריש ירחא דניסן ועד תמניא בי' וכו' הוא יו"ט מג"ת והקשה בגמרא ל"ל למימר מריש ירחא דניסן הלא ר"ח גופא יו"ט הוא ותירץ ר"ח דאורייתא וא"צ חיזוק ולא נאסור יום שלפניו ע"כ תיקנו בו יו"ט דמג"ת ואסור יום שלפניו דד"ס צריכין חיזוק והקשה שם מוזלל"ה דאף דכל מג"ת צריך חיזוק לאסור לפניו כדי דלא ליתי להתענות ביו"ט עצמו [ועיין שם פרש"י] בריש ירחא דניסן מה בעי חיזוק דבמה יגרע משאר ר"ח אטו משום שהוא יו"ט דמג"ת מגרע גרע ולא יזהרו בו כשאר ר"ח ואם כן כאן אין ראוים לאסור לפניו ואין לומר דכאן אסור לפניו משום לא פלוג דזה הוי שייך לתרץ אם הי' קושית הגמרא דלמה יאסור לפניו אבל באמת קושית הש"ס דלא ליחשבי' לר"ח ניסן במגילת תענית רק מתרי בניסן דהא ר"ח בלא"ה אסור וא"כ מאי משני כדי שיאסור לפניו משום חיזוק הא כאן לא בעי חיזוק ולא שייך בזה לא פלוג דהא הקושי' הוא דלא יתחשב כלל בין מג"ת והבן ועיין בפנ"י בכאן ר"ה דף י"ח והביא בשם הק"ר תירץ להקושי' הנ"ל דכוונת המתקנים המג"ת שלא ישתכח לגמרי הנס דבטילת אזכרתה. ע"כ אם אירע להם נס אף ביום שהוא יו"ט ד"ת חשבוהו במג"ת כדי לאסור לפניו ולאחריו ובזה יהי' זכרון הנס והבן.
ועתה יובנו דברי קדוש ה' מוזלל"ה שדחה דבריו של השג"א שחדש דיום שיש בו שני שמות יו"ט ד"ת דאין צריך חיזוק ויו"ט ד"ס דצריך חיזוק עבדינן חיזוק לאסור יום שלפניו מטעם חיזוק ליו"ט דד"ס כמבואר לעיל בקיצור תו"ד השאג"א והקשה עליו מוזלל"ה דלמה יגרע כנ"ל רק הטעם של המתקנים לחשוב גם יו"ט מד"ת או מד"ק במג"ת למען יאסור יום שלפניו כדי שיהי' זכרון להנס וזהו שקראו חז"ל צריך חיזוק זכרון הנס א"כ ליכא למימר כאשר עלה על דעת השאג"א דלעולם ר"ה דין יו"ט יש לו ומה שהקשה המקשה דהוא יום שלאחר ר"ח ולא יום שלאחר ר"ה דקס"ד דהמקשה דר"ח מד"ס וד"ס צריכין חיזוק כנ"ל דזה אין סברא לומר כן דלמה יגרע היו"ט מד"ס אם חל ביו"ט ד"ת שיהי' צריך חיזוק כנ"ל ורק הטעם משום זכרון הנס לאסור לפניו ולאחריו והא תינח ביו"ט דמגילת תענית שנעשה מפני נס שאירע בו אם חל ביו"ט ד"ת או דברי קבלה נחשב במג"ת לאסור לפניו ולאחריו ובזה יהיה זכרון להנס כנ"ל ע"כ בצו"ג אף דד"ק הוא עשאוהו ליו"ט דמג"ת ולאסור לפניו וזה זכרון להנס שנעשה בו ותירוץ רב אשי ד"ק כד"ת דמי עולה יפה והבן אך בר"ה לא שייך בזה הטעם שאין בו שום זכרון נס ואפילו לשיטת השאג"א דהמקשן היה סובר דר"ח מד"ס ור"ה מד"ת ואפ"ה הלא ר"ה ור"ח אינינו לזכרון נס ואינו צריך חיזוק ולמה הקשה מר"ח ולא מר"ה א"ו ראייתו מוכרחת דר"ה אין לו דין יו"ט רק דין ר"ח והבן]. ונ"מ טובא כמבואר בשג"א שם [לענין אם מחויב לאכול פת ואם לא הזכיר בבה"מ אם מחזירין אותו] [[ד] הדברים האלו מקושי הבנה ובעהי"ת אפשר יגעתי ומצאתי כוונתו ואעתיק דברי קדשו עוד הפעם כלשונו ואשים ציונים עליהם וארחיב הדברים למען יובנו ויוכר את אשר הוספתי ומיה"ו י"ש לדחו"ת דלעולם ר"ה דין יו"ט יש לו והא דלא הקשה רק מר"ח הוא דה"א. טעמ"א "דלא "פלוג "דחיתי שם במסכת תענית כמובא לעיל בקיצור והיינו לומר משו"ה אסרו ביו"ט דמג"ת שחל ביו"ט ד"ת או ד"ק הוא משום לא פלוג משאר יו"ט דמג"ת דא"א לומר כן "משום "דקושי' הגמרא "הוי' "דלא "הוי' "ראוי "לחשבו במג"ת את יום ר"ח ניסן "אם "כן "ממילא "דלא "שייך "לא "פלוג היינו דאינו שייך לומר דמשום ל"פ יאסור לפניו הלא לא יחשבו במג"ת את יום ההוא ולא נצטרך לאסור ויום הנס הוא בל"ז יו"ט או מד"ת או מד"ק ואצ"ח והבן "אם "כן "לפי "זה "בראש "השנה "דהוא "ראש "חדש "בעצם "אם "כן "שייך "שפיר "לא "פלוג וקושי' המקשה בגמרא דידן דלא יחשוב צו"ג במג"ת ואם לאסור לפניו הלא הוא יום שלאחר ר"ח וכסברת השאג"א דקס"ד דהמקשה דר"ח הוא רק מד"ס ע"כ משום ל"פ משאר יו"ט דדברי סופרים הנאמרים במג"ת גם בר"ח אסור לפניו ולאחריו ולעולם ר"ה דין יו"ט ד"ת יש לו. "ואדרבה "התחלת קושי"א "אין "כאן היינו דלמה יגרע יום טוב מדברי סופרים החל ביו"ט ד"ת או ד"ק שיהיה צריך חיזוק דהטעם הוא אינינו משום גריעותא רק משום דלא פלוג משאר יו"ט דמג"ת ורק שם במסכת תענית דחה זו הסברא דלא פלוג כי לפי קושית הגמרא שם דלא לחשוב ר"ח ניסן במג"ת וממילא לא שייך לא פלוג כי לא יחשוב ר"ח ניסן רק מתרי בניסן וממילא לא נצטרך לאסור לפניו משים לא פלוג ולא בעי חיזוק משום דהוא ר"ח ד"ת לסברת המקשה שם וכמובא לעיל אך בגמרא דידן דהפוך הוא דהקשה שפיר דלא לחשוב יום צו"ג במג"ת וא"ת לאסור לפניו הלא הוא יום שלאחר ר"ח ואסור לאחריו משום לא פלוג והבן ע"כ הקשה רק מר"ח אבל ר"הדין יו"ט ד"ת יש לו ולא שייך ל"פ. ומיהו כיון דאתית להכ"י דקושי"ת הגמר"א משו"ם ל"א פלו"ג א"ם כ"ן אדרב"ה מעיקר"א דדינ"א פירכ"א דמנ"ל לומר דהמקשה ידע מראש לחלק בין יו"ט ד"ת ובין יו"ט ד"ס [וכאשר נדחק השאג"א לתרץ פשטות הגמרא לסברתו אשר נראה כי התרצן חידש לו זאת להמקשן בין יו"ט ד"ת או ד"ס דד"ת אצ"ח וד"ס צ"ח] וע"כ הקשה מר"ח דהוא מד"ס ומשום ל"פ אסור לאחריו. לעולם אימא לך דהמקשן ידע דר"ה אין לו דין יו"ט ע"כ הקשה רק מר"ח אם הוא מד"ת או הוא מד"ס אחת הוא לו כי בהקס"ד לא ידע עוד לחלק בין ד"ת או ד"ס וכל היו"ט אסור לפניו ולאחריו ולא פלוג מכל היו"ט דמג"ת. "אם "כן "יש "לומר "דאף דין "ראש "חודש "אין "אלו "לענין "תענית "ואפשר "שמצוה "להתענות "בו "והא "דאסור "לאחריו "משום "לא "פלוג דשאר ר"ח ויו"ט ע"כ אין שום ראיה מהגמרא דידן לאסור התענית בו כאשר חדש השאג"א ליסד יתד שלא תמוט לראיה שאין עליו תשובה "אך "נראה "דבכאן "לא "שייך "לא "פלוג "משום "כיון דאיפלגו "בגופא "והבן היינו דנאמר דבר"ה מצוה אי רשות להתענות אף דהוא גם ר"ח תשרי ומשום ל"פ משאר ר"ח ויו"ט אסור להתענות לפניו ולאחריו הלא הוא פלוג ועומד בחילוקו משאר ר"ח ויו"ט דשאר ר"ח ויו"ט אסור להתענות בהם ובר"ח תשרי מותר או מצוה להתענות ומדוע יעדיף לאחריו מבו ביום עצמו ומה הקשה המקשה הלא יום שלאחר ר"ח הוא הלא בו בעצמו מותר להתענות לאחריו מבעי' אלא ודאי מוכרחין אנו לומר דאסור להתענות בו כשאר ר"ח והקשה לאסור לאחריו משום ל"פ כנ"ל עכ"פ אין לנו ראיה מהגמרא דידן לא לומר דר"ה יש לו דין יו"ט ד"ת וכסברת השאג"א דהמקשן הי' סובר דר"ח מד"ס ונאמר משום ל"פ בין יו"ט דד"ס אסור לאחריו דנוכל לומר להיפך גם כן דאין לו דין יו"ט רק דין ר"ח והוא מד"ת אסור וג"כ משום ל"פ אסור גם לאחריו כי להמקשן אין עוד חילוק בין ד"ת לד"ס ובשניהם שייך לא פלוג והבן. מיהו מ"מ "אין "סברה "לומר "דמקשה "כל "כך "בפשיטות "מכח "לא "פלוג דמנ"ל "דאמרינן "לא "פלוג "בזה "ולהקשות "רק "אם "הויי "מצינין "למימר "כן "על "התרצן "הוי "אתי "שפיר "אבל "לא "על "המקשן "והבן היינו שיחדש המקשן סברא מלבו דמשום לא פלוג יאסור יום שלאחריו ויקשה קושייתו. א"כ כאשר לא נוכל לומר דסברת המקשן היתה משום ל"פ ע"כ נצבה גם קמה ראיית השאג"א מראש דר"ה אין לו דין יו"ט רק דין ר"ח מדהקשה רק מר"ח. דאין לומר כדחיית השאג"א דיו"ט שיש לו שני שמות אחד מד"ת ואחד מד"ס צריך חיזוק משום יו"ט דד"ס דלמה יגרע בשביל זה משום דהוא גם יו"ט מד"ס כנ"ל ומשום זכרון הנס יאסור לפניו ולאחריו ג"כ אין שייך לומר בר"ה דנס אין כאן ורק כאשר תירץ ר"א בצו"ג דד"ק כד"ת דמי ואצ"ח ונחשב במג"ת נוכל שפיר לתרץ דמשום זכרון הנס כסברת הק"ר הנ"ל ומשום ל"פ גם כן אין לומר בסברת המקשה דמנ"ל הא דנאמר ל"פ לאסור לאחריו ולבנות ע"ז יסוד קושייתו ולכן נראה ברור וכו']: מיהו יש לדחות דהא טעמא דל"פ דחיתי משום דהקושי' הוי דלא הוי ראוי לחשבו במג"ת אם כן ממילא דלא שייך ל"פ עיי"ש א"כ לפי"ז בר"ה דהוא ר"ח בעצם א"כ שייך שפיר לא פלוג ואדרבה התחלת קושי' אין כאן והבן ומי' כיון דאתית להכי דקושית הגמרא משום לא פלוג א"כ אדרבה מעיקרא דדינא פירכא א"כ י"ל דאף דין ר"ח אין לו לענין תענית ואפשר אף מצוה להתענות בו והא דאסור לאחריו משום ל"פ אך נראה דבכאן לא שייך לא פלוג משים כיון דאיפלגו בגופא והבן מי' מ"מ אין סברא לומר דמקשה כ"כ בפשיטות מכח לא פלוג דמנ"ל דאמרינן לא פלוג בזה ולהקשות רק אם הוי מצינין למימר כן על התרצן הוי א"ש אבל לא על המקשן והבן לכן נראה ברור דעכ"פ אין לו רק דין ר"ח לענין או"ש ובאמת טעמא בעי למה לא יהי' לו דין יו"ט הלא הוי יו"ט לכל מילי ע' בשאג"א שם סי' ק"ב אך נ"ל דהא מצינו הטעם של בה"ב אחר פסח וסוכות ממה דכתיב באיוב אולי חטאו בני בימי משתה וה"נ משום שיו"ט עלול אדם לחטא כמבואר בט"ז ריש ה"פ א"כ לפ"ז בעת הדין אין לשמוח בשמחת החג דאולי יחטא ח"ו והסנטור מזומן והרי אמרו רז"ל לעולם יראה אדם את עצמו חציו זכאי וחציו חייב ואת כל העולם כו' וא"כ אולי ח"ו במה שיחטא מתוך שמחה יכריע ועוד ספרי חיים וספרי מתים פתוחים ולשמחה מה זו עושה ועיי"ש במאמר דמפני מה ישראל אין אומרין לפניו הלל בר"ה ואף שבאמת יום שמחה הוא כדאיתא בהרא"ש סוף מסכת ר"ה דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ואמרינן ראשי חדשיכם כיצד הוי אומר זה ר"ה ע"ש מ"מ צריך להיות מכוסה ומשם גופא ראי' דאינו בכלל מועדיכם רק בכלל ראשי חדשיכם [מדנאמר ראשי חדשיכם בפרט ולא נכלל בכלל ובמועדיכם] והבן וזה דברי הפסוק תקעו בחדש שופר שיום התקיעה הוא בחדש היינו המיוחד שבחודש דהיינו ר"ח [תשרי] בכסה ליום חגינו דאף שיום חגינו היא צריך להיות מכוסה ולא נגלה רק ר"ח והטעם כי חק לישראל הוא משפט כו' ולשמחה מה זו עושה א"י כי חק לישראל דאף שחק לישראל הוא כמו כי קרוב הוא וכמו רפאה נפשי כי חטאתי לך דהוי יום חג דדינא הכי כמ"ש מ"מ משפט הוא כו' ואין ראוי לשמוח והבן והנה גם אני נתתי טעם על התענית בה"ב שאחר ניסן ותשרי עפ"י מ"ס ועפ"י כל דור שאין נבנה בהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו ועפ"י בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל כו' ובתשרי עתידין כו' ואו"א דא"ח דאחד להתחלה ואחד להסוף וא"כ ראוי להתענות מפני כבוד ההיכל שנשרף דהוי כנשרף עתה [ע' לקמן בסוף מ' תוכ"ח א"נ בטעם על תענית בה"ב] ע"כ אב"י עתה ראוי לחלוץ חושים שלא נהי' עכ"פ אנחנו מן המעכבים ולהאריך בזה ובפרט עתה כי נשרפו כמה היכלות במדינה זו כי היכל ה' היכל ה' המה נשמות קדושות אשר נלקחו בע"כ ע"ד וודאי קא בכינא ולמה תחרישו כבר אמרתי אין בשר המת מרגיש באיזמל שמגלחים זקנם וכבר אמרתי אין במות זכרך בשאול מי יודה לך [ע' תפלה למשה תהלים וישמח משה פרשת נצבים דה"ח דף קל"ח ע"ב] והנה מצינו בשעה שהוליכו את ישראל מהדקין ידיהון לאחוריהון אמר הש"י כתיב אנכי עמו בצרה כב"י אף אני אעשה כן הה"ד השיב אחור ימינו כו' עכשיו נתבונן מה למעלה נעשה ומה גרמנו בחטאתינו שומרי הצאן הקילו אברהם ראש המחצב כו' אם ח"ו נגזר..... השריפה על עמך הרי אתה הושלכת בכבשן אש ואם ח"ו נגזר חרב הרי יצחק שפשט צווארו תחת המאכלת ואיך כבשיו לטבח יובלו ח"ו ואם ח"ו נגזר טביעה בים הלא יעקב עבר במקלו בירדן. שנתן מקלו ונבקע משה משה רעיא מהימנא קדישא עמוד עמוד כמה טרחות טרחת וכו' אחי איך לא נחריד כתיב היתקע שופר בעיר כו' היינו אם נצטרך לתקוע שופר רק בעיר הלא אב"י השרוים בשדות גם כן צריכים לשופר ואיך לא נקרע לבבינו לי"ב קרעים אב"י נחפשה דרכינו ונחקורה כו' הלא גזירה היתה מכבר ונתבטלה באמרו שמא נשיב ועתה כי לא שבנו נתחדשה חוסו וחמולו נא על שארית ישראל ועל עניי הצאן ועל גדיין רכיכין תשב"ר חפשו במעשיכם זכרו בוראכם ובארכם ובורכם התחרטו נא שברו לבבכם בחרטה גמורה ובעזיבת החטאים גדרו נא גדרים וסייגים וחלו נא פני אל יסר שבטו מעלינו ועוד אל יבעתינו וישוב ירחמינו וכו' ולא יעלו על לב לעולם וסר עונינו וחטאתינו יכפר וישיש עלינו לטוב כאשר שש על אבותינו: