ישמח משה על תפלות יוט וליקוטים· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שיח ספונים
על התפלה ופיוטים וזמירות לימי החול ושבת ויו"ט וימי"ג
יערב לו ידידותיך וכו' ר"ל שאף אהבת ערב אצלו ית' גדול מכל עריבות
תפילות השנה
אשר קדשנו במצותיו נ"ל עפ"י כי כל המצות הש"י עושה כי חלק הראשי' אינו בחק האנושי כי מי הקדימני כו' והסיף כבר העידו חז"ל אלמלא הקב"ה עזרו כו' ואין לנו אלא סיוע באמצע וקיי"ל מסייע אין בו ממש ואעפ"כ קדשנו בהם והיינו אשר קדשנו במצותיו דייקא דהיינו שהוא יתברך המקיימן והבן.
נ"ל מה שסומכין אלקי נשמה שנתת בי כו' להמשנה דאלו דברים שאדם עושה ואוכל כו' נ"ל עפ"י מאמר הלל דאזלינא למגמול חסדא עם חד אכסנאי דאית לי בגוי ביתאי כו' ועפ"י שדרשו במס' ברכות פ' כיצד מברכין על כל הנהנה מהעוה"ז בלא ברכה מהפסוק גוזל אביו ואמו וכו' עיי"ש ונקרא הקב"ה אביו שנתן לו הנשמה כמבואר בברייתא דשלשה שותפין יש באדם כו', אמו, שמשם באה ממקור הקדושה והטהרה ועפ"ז כל המשנה באדם עצמו מתקיים כיבוד אב ואם כו' והיינו משום שהנשמה טהורה והוא יתברך נתנה וגמילות חסדים היינו למגמל חסדא עם האי אכסנאי והשכמת בהמ"ד כי זה כל חסד וטובתה אשר תעשה עמה והכנסת אורחים היינו האי אכסנאי וכבוד השכינה החופף עליו וביקור חולים לבקרה בחילים חולי הנפש ולרפאותה והכנסת כלה כמבואר ואיש כי יקח אשה חדשה וכן שארה כסותה דמפרש הזוהר על נשמתא וכן כלה דלעילא כמו לכה דודי לקראת כלה והלווית היינו כמו שפירשו המפרשים שיהי' לו כל צרכו וזה ג"כ על הנפש דאורחא רחיקא וזוודא קלילא ונפשי הכינו צידה לרוב כו' ועיון תפלה כי זה לחמה עפ"י הכוזרי וגם תפלה לשון דביקות והבאת שלום בין אדם היינו הנשמה שנקרא אדם דהגוף נקרא בשר אדם לחבירו היינו הגוף עפ"י מ"ש בפ' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום [בתפל"מ תהלים כ"ט אופן ד' וחו"ד שם כי העיקר האדם הוא הנשמה והגוף רק מדור להנשמה רק שהנשמה מסוגרת בתוך הגוף כתיבה מסוגרת ואינה נרגשת והחומר רובא דמנכר וע"י התורה מצא מין את מינו שהתורה אור והנשמה נר ומאירה לחשכת הגוף ואז הוי בעל נפש ונעשה שלום ביניהם וזה ה' עוז לעמו יתן זו התורה ומאירה להנשמה עד שבהירותה מתפשט ועי"כ ה' יברך א"ע בשלום דהוי קירוב לבבות עי"ז] ועפ"י הרכבת חיגר לסומא ועפ"י מ"ש בפ' תלא רוחו ישיב לאדמתו [א"כ ע"פ אמרם ז"ל כי בדינו של אדם אחר מיתתו מתחברים עוד הפעם הגוף והנפש לדונם יחד כאשר משלו בהרכבת חיגר על הסומא שכל אחד טוען שהוא לבדו לא יכול עשות דבר ומרכיבין אותם יחד ושניהם נותנים דין וחשבון וז"כ הפסוק תצא רוחו אחר שכבר יצא רוחו ממנו ישיב עוד הפעם לאדמתו זה הגוף לדונם יחד ביום ההוא אבדו עשתנותיו ומחשבותיו כי אינו יכול לפטור מהדין וק"ל] ועפ"י מ"ש בשוש אשיש כו' [והוא בסוף הדרוש בהפטרת נצבים בס' ישמח משה שהכריע כי שניהם היינו הגוף והנשמה מתעדנים בשכר עוה"ב שגם לגוף יש נועם מתמיד ע"י שלימות הנפש ותענוגי' ע"י צינורות והשתלשלות ובשבתות ומועדים ור"ח יתלבשו בהגופים בהבלי דגרמי ויתענגו באור העליון להשתחוות למלך ה' צבאות כאמור והי' מדי חדש בחדשו וכו' וז"ש שוש אשיש בה' כפל שני פעמים על הגוף והנפש כחתן יכהן פאר וכו' ליאור באור החיים עיי"ש וזה השלו' האמיתי] ות"ת כנגד כולם כי אם זה יגיעי ועמלו כבר נתקיים הכל כנ"ל.
נשאלתי למה לא מברכין שעשני ישראל ולמה מברכין רק בלשון שלילה והנה העולם אומרין שנוח לו לאדם שלא נברא משנברא והבן ואני אמרתי כי שיהי' ישראל תולה בבחירה רק השי"ת עשה זאת שלא עשני גוי אבל השאר הוא בבחירה והבן.
המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ע"ד שכ' בספר כבוד חכמים בירושלמי דמסכ' שקלים פ"ו סי' ט' כי הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית הוא הכל במה שאנו מוסיפין כח בתורה עיי"ש והיינו המחדש בטובו כי אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב וכו'.
וזוכר חסדי אבות ומביא גואל וכו' ע"ד דאיתא בשם הרמב"ם די"ג אותיות אברהם יצחק יעקב כמנין אחד וי"ג אותיות שרה רבקה רחל לאה ג"כ כמנין אחד ובשניהם כ"ו כמנין שמו ית' ויעקב נקרא ישראל הרי ל"א אותיות ויעקוב מלא בוא"ו דהיינו המשכון שנטל מאלי' הנביא הרי ל"ב והיינו הנה אנכי שולח לכם את אלי' הנביא הרי שמו חסר שנתן משכון ואז כשישולח הרי יחזירו לו משכונו והיינו והשיב לב אבות דישיב מה דהאבות הם ל"ב על בנים ר"ל בשביל הבנים שנטלו משכונו כדי שיבשר להם הגאולה וכשיבשר יטול משכונו ויהי' שמו אליהו וישארו אצל האבות ל"א אותיות ולא ל"ב עכ"ד ונמצא דאז יתראה ויתגלה החסד חסד אל כמ"ש מכבר חסדים שנעשים בגבורות ניסים נוראים והנה בפ' וחטאתי לאבי כל הימים מבואר במדרש היינו עוה"ב שהוא כולו יום והיינו חסד אל דייקא כל היום בעוה"ב שכולו יום והיינו וזוכר חסדי אבות על ידי ומביא גואל כי אם יטול המשכונא ישאר חסד אל.
מלך עוזר ומושיע ר"ל שהוא מסייע להמעש"ט אעפ"כ ומגן כנ"ל.
מכלכל חיים בחסד מחי' מתים ברחמי' רבים עפ"י היע"ד בדרוש ראשון בברכת מחי' מתים כי כשאדם חוטא סר נשמתו וה"ה כמת וכשחוזר בתשובה הוא מחי' א"ע והוא תחה"מ] וע"פ הגמ' בתשובת ר"ע לטורנוסרופוס על מה שנותנים צדקה כדי לזכות אותנו בם לחיי עוה"ב ועפ"י הגמרא בכתובות פ' הנושא דטל של תחי' היינו טל אורות או איר תורה להלומדה או להמחזיקים והיינו מכלכל חיים דייקא בחסד היינו ע"י הצדקה וגמ"ח שעושים עם ת"ח ועבדי ה'] משא"כ לאינם הגונים כי הם על אפו כמ"ש על הפ' בעת אפך עשה בהם הכשילם בבני עניים שאינם מהוגנים] והבן וש"ת הרי אנחנו רואים צדיקי' ואנשי מעשה בביתם אין לחם ואין שמלה לזה אמר מחי' מתים ברחמים רבים [כמש"א ר"ע כדי לזכות איתני בם לחיי עוה"ב] והבן ואף בלא דברי היע"ד א"ש מ"ש על תחית המתים ממש כמשמעו ע"פ הגמ' דכתובות פ' הנושא הנ"ל.
החל עלינו הימים הבאים לקראתינו לשלום היינו שהימים יהי' להם שלום עמנו ע"י שיהי' חשוכים מכל חטא כו' ע"ד הרמב"ם שכל יום אמר לאדם עשה בי מצוה ואל תעשה בי עבירה.
רפאינו ה' ונרפא כי בת קול יוצאת מהר חורב וכו' היינו רפואתו רק עדיין אנחנו לא נרפאים. כי הם חיינו ואורך ימינו ר"ל אותה שעה של עבודה ועסק בתורה היא התכלית של כל החיים ואריכת ימים והבן.
אמרתי טעם על מה שתקנו בבהמ"ז בברכת בנין ירושלים ובנה ירושלים עיר הקודש ובחתימת הברכה בונה ברחמיו ירושלים ולא תקנו לומר בונה ברחמיו ירושלים עיר הקודש. דהלא בל"ז קשה אנו מתפללין ובנה ירושלים וכו' דמשמע דכעת אינו בונה לכך אנו מתפללין שיבנה ואח"כ אנו מברכין בונה בלשון הוה ולא אשר יבנה לעתיד דמשמע שבונה עתה והוי תרתי דסתרי לכך נ"ל ברור דתרי ירושלים איכא ירושלים של מעלה וירושלים של מטה כאמרם ז"ל דירושלים של מטה מכיוון כנגד ירושלים של מעלה והנה ירושלים של מעלה בונה בכל עת ע"י זכיות ומצות ומעשים טובים ותורה של ישראל בונה בשמים מעלייתיו אבל ירושלים של מטה ובנה לעתיד והנה עיקר הקדושה הוא ע"י השראת שכינתו מקור הקדושה ובהסתלקותו כ"י מסתלק הקדושה והנה אמרו רז"ל לא אבא בעיר אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד אבא לירושלים שלמטה ע"כ ונמצא כעת כ"י אינו שורה בירושלים של מעלה וא"כ לא נקרא עיר הקודש רק עיר משא"כ לעתיד שיבנה ירושלים של מטה אז ישרה שכינתו תיכף למטה ולמעלה אז יהי' עיר הקודש והבן ואם כן אנו מתפללין שיבנה ירושלים של מטה דכעת אינו בונה עדיין וכשיבנה אז יהי' עיר הקודש לכך אנו מתפללין ובנה ירושלים עיר הקודש אבל הברכה אנו מברכין על מה שבונה כעת דהיינו ירושלים שלמעלה וכעת לא נקרא עיר הקודש והבן:
תפלות שבת
סוף מעשה במחשבה תחלה הנה אמרו רז"ל בראשית ברא אלקי' מתחלה עלה במחשבה וכו' ור"ל שדרשו בראשית היינו במחשבה שהוא ראשית ברא אלקי' דייקא אבל ביום עשות ה' דייקא והבן היינו דבראשית בהמחשבה שהוא ראשית והנה ידוע דסוף מעשה היינו התכלית הבריאה וא"כ מבואר פירוש אמרם סוף מעשה היינו ביאת המשיח שהוא התכלית המקווה וע"ז נתייסד העולם הוא במחשבה תחלה ר"ל נרמזה במילת בראשית שהוא המחשבה תחלה כנ"ל.
התעוררי התעוררי כי בא אורך ר"ל אף שאמרו רז"ל שיצה"ר מתגרה בישראל יותר מבאומות מ"מ הוה כולו חושך וכשמתחיל להתעורר ופותח רק כחודה של מחט ומתנוצץ אור מקור ישראל הרי מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך והיינו כשמתחיל להתעורר מעט אז ראוי שיתעורר לגמרי והבן.
היחוד והיראה לחי עולמים ע"ד ויחד יתרו וגילו ברעדה והבן ר"ל השמחה כמו ויחד יתרו והיראה שהוא שני הפכים בנושא אחד הוא רק לחי עולמים ר"ל מפני חי עולמים ירא האדם וישמח בו כמו שמבואר בעקרים האיך יתכן אבל זולת זה לא יתכן שניהם כאחד כנ"ל.
הן הם יודו כו' הנה בספר שפע טל האריך בזה לפרש מה שאנו אומרים הן הם בדרך סוד ואני השפל פירשתי בדרך נגלה ויתכן מאוד ההמשך עפ"י זה אלו פינו כו' הן הם יודו כו' כל עצמותי כו' כאמור לדוד ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו בהקדים כי לפי הנראה בתואר אדם במהות האברים מה גבר בגברין ישראל ועכו"ם שווין אבל באמת אינם בסוג א' כלל כמו שנראה ואבדיל אתכם כו' דהיינו הבדל מדרגה כידוע מהכוזרי וכמו שדרשו אדם אתם כו' וכן הרוח חי' יעלה על הדעת שהן שווין אבל לא כן הוא כי נשמות ישראל הם גבוה מעל גבוה והנה בישראל יש בכל אבר ואבר קדושה רוחניות והוא עצמות האבר והבשר הוא רק לבוש כענין שנאמר עור ובשר תלבישני וכעין שאמרו חז"ל במס' ברכות בפסוק ברכי נפשי מה הקב"ה ממלא כל העולם אף הנשמה ממלאה כל הגוף ולדעתי כייונו בזה לישב מה שנראה הפ' ברכי נפשי והפסיק כל עצמותי כו' סותרין זה את זה והבן, ובהקדים עוד מה דאית' במדרש תנחומא בפסוק הן עם לבדד ישכון הובא באהבת דידים בפירוש הנגלה בפסוק הנך יפה רעיתי ופירש עפ"ז הפסוק בישעי' וראו הן היתה כזאת כו' [כוונתו כי אותיות ה"ן אין להם זוג, כי א' עם ט' עילה יו"ד וכן ב' עם ח' עולה יו"ד וכן ד' עם ו' עולה יו"ד ואות ה' אינו מתחבר להיות עולה כן, וכן בעשירית יו"ד עם צ' עולה ק' כ' עם פ' עולה ק' וכן כולם וזהו אותיות הן, הם מיוחדים שאין להם זוג כן ישראל מיוחדים באומות שאין להם זוג שיתחברו עמהם] עיי"ש והנה המופת על זה או הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי כו' ועפ"ז מבואר דאמר אלו פינו כו' שעשית עם אבותינו ועמנו דייקא ממצרים כו' לזה אמר ע"כ אברים כו' אשר לפי הנראה מה גבר בגוברין האברים שיש לאלו יש לאלו וכן לזה יש נשמת רוח חיים הן הם ר"ל הם בבחי' ה"ן שאין להם דוגמא ובן זוג כי מזה שעשה לנו נסים מה שלא עשה כן לכל גוי מזה מבואר ונראה כי האברי' ורוח ונשמה כו' הוא בסוג אחר מהעכו"ם ע"כ יודו כו' כדבר שכתוב כל עצמותי כו' דהיינו כנ"ל כאמור לדוד ברכי נפשי כו' וכל קרבי וכו' ויש סתירה מני' ובי' דמתחלה אמר ברכי נפשי משמע דוקא הנפש ואח"כ אמר כל קרבי א"ו בישראל יש בכל בחינת נפש [רוחני וקדוש שרוי בתוך מעיו] ודוק.
יצרם בדעת בבינה בהשכל כח וגבורה כו' עפ"י מ"ש העקרים מאמר שני פרק י"ב כפי התחלף מושכליהם כן יתחלף כחם ופעולתם בעולם כנ"ל
טועמי' חיים זכו עפ"י כי הטעם נמשל לתורה והריח למצות עיין בליקוטי תורה פ' אמור בענין לולב והדס עיי"ש ואיתא בכתובות פ' הנושא כי טל אורות טלך כל המשתמש באור תורה אור תורה מחי' וכו' עיי"ש ואף למאי דמסיק היינו ג"כ המדבקי' בת"ח שיש להם אחיזה באור תורה א"כ התחי' אינו אלא ע"י אור תורה והיינו טועמי' חיים זכו והבן.
משוך חסדך ליודעך אל קנא ונוקם כבר פירשתי בספר ישמח משה פ' משפטים ד"ה ושמעתי כי חנון אני] וכעת נ"ל פי' חדש עפ"י מ"ש בספר ויחל משה בריש הספר סי' א' כי ה' אלקיך אל קנא הוא היינו כי ק"נ"א פסוקים בתנ"כ מזהירים על היראה כך מדוקדק ולכך קנא ונוקם על יראתו כי מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה עכ"ד ונמצא זה שמזהיר כ"כ משום דחפץ חסד הוא שלא ידח ממנו נדח וכיון שכך היא א"כ ליודעיו ראוי להמשיך החסד והבן.
דילי' יקר ורבותא פרוק ית ענך מפום אריותא לכאורה אין הענין לכבוד רק לגבורה אך נראה דלענין גבורה י"ל הן הן גבורותיו כו' משא"כ לענין כבוד שבוודאי אין זה כבודו ית' שיהיו צאנו נטרפים חיו [ולז"א דילי' יקר וכו' פרוק ית ענך וכו']
אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר ה' עפ"י השמ"י באמרם ז"ל אימתי בונה ירושלים כשכבר נדח"י ישראל יכנס והיינו משום דלעתיד יקדים מוחא דלגו ונמצא לפ"ז ישראל הם פנים הפנים וידוע דחיצוני' הפרי איננו תכלית הנשמר רק פנים הפנים ועפ"ז אהבו את ה' וגו' כמים פנים אל פנים כי אמונים נוצר ה' והם הסגולה ותכלית הנשמר וק"ל. דעה חכמה לנפשיך ר"ל שלא תגלה הכל והוא כתר לראשיך.
בזמר שבת היום וכו' דעה חכמה לנפשיך והיא כתר לראשיך עפ"י מ"ש כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם נמצא דעת הוא המושכלית הראשונות שבטבע הם הכנה להחכמה דהיינו מושכלית שניות ושלישיות ורביעיות ועוד למעלה והבן והנה מי שחננו ה' בהשגה למעלה משכל אנושי א"כ כל חכמתו האנושיות הוא רק הכנה ורק לדעת אצלו יחשב והנה יום שבת ק' מעותד לזה וחיל רק להשגה אנושיות והנה חול מכין לשבת והבן והנה חכמה מושבה במוח על כן מה שלמעלה מהחכמה נקרא כתר שהוא על המוח והיינו דעה חכמה לנפשך ר"ל שכל החכמה יהי' לך לדעה בעלמא כמ"ש והיא ר"ל שבת כתר לראשך והבן.
ראש השנה
אור עולם באוצר חיים אורות מאופל אמר ויהי עפ"י המבואר בספרים כי ש"י אורות נבראו ביום ראשון ר"ז מסטרא דימינא וק"ג מסטרא דשמאלא ונגנזו אלו שמימין ונשארו רק משמאל והנה ידוע דשמאל הוא מקום אופל והיינו אור עולם אור בגימ' ר"ז באוצר חיים שנגנזו לעוה"ב רק אורות מאופל ר"ל אלו אורות שמאופל דהיינו אלו שמסטרא דשמאלא אמר ויהי שאלו נשארו והבן.
זכרינו לחיים וכו' דקשה הזוהר צווח וכו' הב לן חיי וכו' ואיך יסדו אנשי כנה"ג כן והנ"ל דאלו המתפללין על חיים רק למענו שרוצה בחיים על אלו צווח הזוהר משא"כ אם רוצה בדבקות השם ית' וזכרינו לחיים היינו הדביקות כי נאמר ואתם הדבקים וכו' א"כ אין חיות בלא דביקות וא"כ זכרינו לחיים היינו שנהי' דבוקי' בך שהוא החיות האמיתי והבן.
וכתבנו בספר החיים למענך אלקים כו' ר"ל בין החיים למענך והבן א"י ר"ל שהכתיבה לחיים יהי' למענך שיתרבה כבוד שמים ע"י
ותתן לנו באהבה אה יום הזכרון הזה יום תרועה זכר ליציאת מצרים הך יציאת מצרים מאי בעי הכא ומאי עניני' לר"ה אבל הנראה בזה עפ"י משל מבני מדינה שמרדו כלם במלך וכבר הקיפם כלם בלגיונות בחרבות שלופות והמלך רחמן וחישב איך אכרית מדינה שלימה לכך מצוה להכריז מי שרוצה להכניע היום הזה ינצל ואף גם יוכתר והעומד במרדו יהרג תיכף ואעפ"כ יש ויש הרבה פתאים שעומדים במרדם וירדו בדמיהם שאולה וכן הוא בכל ר"ה כי כלנו כצאן תעינו אך השופר מכריז מי לה' אלי וכבר הקיפם לגיונות והכתר הוא להכתב בספרן של צדיקי' וכן הי' ביציאת מצרים כלם חטאו כאמרם הללו עובדי ע"ז והללו וכו' ומשה מכריז מי שירצה לצאת מי לה' אלי והי' הרבה רשעי' שלא רצו לצאת ומתו בשלשת ימי אפילה והרוצים לצאת נכתרו בכתרו והי' ממלכת כהנים וגוי קדוש ועפ"ז מבואר ותתן לכו באהבה ע"י אהבה כי מן הדין אבד סברינו אך מאהבה נתן לנו יום הזכרון יום להזכיר אותנו יום תרועה השופר מי לה' אלי זכר ליציאת מצרים דהיינו שנזכר איך הי' ביציאת מצרים והבן.
א"י כי זכר ליציאת מצרים דהיינו אף שהיו במ"ט שערי טומאה ולכך אין להתייאש.
לבושו צדקה מעטהו קנאה נאפד נקמה סתרו יושר עפ"י דאיתא במדרש שהתפלל משה תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן ואיתא במדרש אלו הי' מתפלל עוד תפלה א' הי' נכנס לא"י ע"כ ונ"ל שלכך אז אחר שהתפלל תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן בא לו הציוה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה כדי שלא יתפלל עוד תפלה אחת כנ"ל כי חייבה חכמתו ית' שיהי' משה נקבר שם מול בית פעור לכפר כמבואר בספרים וכיון שנצטוה בוודאי שקיים המצוה במסירת נפש והבן זה והנה הטעם שתקט"ז תפלות מועילין נ"ל דהא מבואר במג"ע ואתחנן אופן צ"ו דתקט"ו תפלות שהתפלל משה הוא ליחד חסד ואמת חתן וכלה עיי"ש ונ"ל שכוונתו המספר עם שני התיבות [דהיינו חסד ואמת בגימ' תקי"ג והשני תיבות הנה תקט"ו וכן חתן וכלה ג"כ בגימ' תקי"ג והשני תיבות גימ' תקט"ו] ונ"ל שאחר היחוד הנ"ל מועיל התפלה בוודאי והנה גמר משה היחוד בתקט"ו תפלות וזה הי' רצונו ית"ש שיהי' היחוד ע"י משה ואז הי' צריך להתפלל ובודאי הי' נענה כי כך המדה אבל הי' טעם כמוס אצלו ית' שלא יכנס לא"י לכך בא אז הציוה רב לך כו' ועפ"ז יובן צדק ומשפט מכון כסאך וצריך להמתיק. אז חסד ואמת יקדמו פניך ר"ל היחוד הנ"ל בתקט"ו תפלות יקדמו פניך היינו כעין הפרקליט שמקדים להדורן כאמרם משל לפרקליט שנכנס למלך כו' ואח"כ עת להתפלל ולהביא הדורן ובוודאי יהי' נרצה והיינו לבושו צדקה שבוודאי תמיד ונתלבש בצדקה שרוצה להטיב רק נאפד נקמה מבחוץ סתרו ר"ל אם רוצין למצוא סתרו כוונה הפנימיות והצדקה שמלובש תחת האפוד יוש"ר היינו תקט"ו תפלות שצריך להתפלל כמנין יוש"ר וביושר לב דהיינו ריצה הפרקליט על ידי היחוד ואח"כ הדורן והבן.
שפרו מעשיכם וברית לא תופר נאקתכם יאזין שחקים שופר ותיטב לה' משור פר עפ"י הבינה לעתים בדרוש העשירי בפסוק ועזביני והיפר את בריתי (כפל הלשון) עפ"י העצלות מהלבינה והזריזות והתחזקות מהאדמה (הרפיות גורם התרשלות עשיות המצוה והזריזות גורם התעוררות לעשות העבירות) והנה המהפך הסדר לטוב הוא על הכונה הראשונה שהאדם יהי' הולך ולא ישאר כפי הטבע אבל אם אוחז רק בקצה אחד א"כ נשאר כפי טבעו והנה כל מעשי בראשית בקומתן נבראו ר"ל שלא יעדיפו משא"כ האדם וראי' לזה שאם הי' המבוקש מאדם ג"כ רק בחינת עמידה א"כ כל בריאתו ח"ו לבטלה שהרי כבר נבראו בריאות נפלאות וחשובין יותר שוכני שחק בבחינה זו א"ו דעיקר כונה שיהי' הולך והנה אם האדם משלים חקו תפלתו נשמעת עפ"י הפסוק הראיני את מראיך כו' מה שפי' בו האלשיך [היינו מראיך הוא הצלם אלקי' ע"פ ואז השמיעני את קולך והבן] והנה שור פר דרשו חז"ל שור שהוא גדול כפר דאמר מר כל מעשה בראשית בקומתן נבראו כמ"ש וא"כ שור פר הוא בחינה כוללית לכל מעשה בראשית ועפ"ז יתבאר דברי הפייטן שפרו מעשיכם הוא היפך ועזבני וברית לא תופר היפך והיפר את בריתי וא"כ הרי אתם משלימין לכך נאקתכם יאזין וראי' לזה כי השלמה הוא בבחינת הליכה ולא בבחינת עמידה על טבען כי שחקים שופר כמ"ש והבן לכך תהיו הולכים לכך ותיטב לה' משור פר היינו מכל מעשי בראשית שאין בהם רק עמידה והבן.
בפייט שחרית ב' דר"ה והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש עפ"י הגמ' בזבחים פ' ב"ש דף מ"א ע"ב תנא דבי ר"י מפני מה נאמר בפר כהן המשיח פרוכת הקודש ובפר העלם דבר של ציבור לא נאמר הקודש משל למלך בו"ד שסרחה עליו מדינה אם מיעוטן סרחו פמליא שלו קיימת אם רובן סרחו אין פמליא שלו קיימת עכ"ל הגמ' ועיין פרש"י שם] נמצא היוצא מזה דכל קדושה דלעילא כ"י תולה בנו ואף שאין שינוי בו ית' מ"מ לענין בחינת השתלשלות נאמר זה ומשל ממלכא דאתרחק ממטרנותי' עידין עידנין ע"י דליטורי' ומחרחרי ריב והנה קמו כמה אנשים ונכנסו בעובי הקורה שיתפייסו וע"י השתדלותם עשו פרי והנה עשו זמן מוגבל ליום הכסא יבא למחדי במטרנותי' אשרי להשושבינים ווי להדלטורים ומפרידים ויש להאריך במשל הזה.
והנה נאמר אך בך אל ואין עוד אפס אלקי' והכונה להקדושה דלעילא והנה אין מי שישיב הקדושה אל מקורו רק אנחנו כיון שהוא תולה בנו והנה נאמר מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ והנה אמרו חז"ל אמר הקב"ה אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם וכו' והנה אין ישראל יכולין לפעול רק כשהם באחדות ואז נאמר ויחן שם ישראל לפי שהם כאיש אחד והיינו והוא באחד היינו אך בך אל באחדותם ישראל וגם רומז להו"א שנחסר ומי ישיבנו לא מלאך ולא שרף ולא שום א' מהמוני מעלה ונפשו נפש הישראלי אותה ויעש קדוש והבן, ויעש לשון תיקון כמו ויעש אלקים את הרקיע ועשתה את ציפרני'.
א"י והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו איותה ויעש עפ"י העקרים בענין הרצון שהוא השתנות מלא רוצה אל רוצה והתי' כי רצונו הוא ואין להקשות כי זה הכל מודים כי מהותו בלתי מושג בשום חכמה ומדע וכבר כתבתי לפרש עי"ז בהפ' ה' עוזי ומעוזי ועפ"ז מבואר התכת הכתוב הנ"ל והוא באחד דהיינו שהכל באחד ואין נוסף ומי ישיבנו דהיינו מי יקשה וישיב עליו דעתו הלא מהותו ודאי בלתי מושג וא"כ יתכן ונפשו איותה ויעש.
בפייט מוסף ליום ראשון דר"ה אל אמונה בערכך דין אם תמצה עומק הדין מי יצדק לפניך בדין אם לא למענו יעש ויסור מנו חרון אף וכעס אין לבקר ולמצא מעש, מנ"ו דייקא וגם הפייט שומרי מצות עדיך ועובדיך נטלם ונשאם להרבות כבודיך כי הכל עבדיך הכל לפי מה שפרשתי הפיוט אדון אם מעשים אין בנו שמך הגדול יעמוד לנו ואל תבא במשפט עמנו [כוונתו כי כביכול המשפט לאלקים הוא אם יהי' שמו שלם וכסאו שלם וע"ז אמר שמך הגדול שישלם מהרה יעמוד לנו ואל תבא במשפט עמנו שלא יהא תלוי משפט השם כב"י בנו כי לא יצדק לפניך שיפתח פה לקטרג לפניך אודותיך כב"י שיהי' שמו שלם וכסאו שלם לא יצדק כל חי, לכן אמר אם תמצה עומק הדין וח"ו אין אנו זכאים עכ"ז מי יצדק לפניך מה שתלוי בזה שמך הגדול שיתגדל ויתקדש במהרה בדין הזה וז"כ אם לא למענ"ו יעש ויסיר מנ"ו דייקא היינו מאתו כב"י חרון אף וכעס וכו' כי עיקר המשפט שיהי' שמו שלם וכסאו שלם במהרה וזהו נטלם ונשאם להרבות כבודיך דייקא וק"ל].
וחותם יד כל אדם בו ר"ל בו בעצמותו כל אדם הרושם והחותם כנ"ל.
וקול דממה דקה ישמע ר"ל שמה שמתפללין בנעימות רוח ישמע.
החיות נראות נושאות והם מנושאות עם כסא ע"פ העקרים במלך הכבוד מאמר שני פי"ד כי הוא מלך על הכבוד אשר לא כן מלך בו"ד שהכבוד מושל עליו כי הוא הדרת מלך ברב עם וק"ל].
האוחז ביד מדת משפט עפ"י ומראיך נאוה [הם אותיות א' כ' משם אד' ואותיות וא"ו ה"א משם הוי' ב"ה] עפ"י שלח נא בי"ד תשלח כי אדני היכל להוי' וכשם שנחסר ו"ה מהוי' כך כחסר נ"א מאדנ"י ונשאר יד והיינו כי י"ד על כ"ס י"ה והבן ונמצא י"ד היכל לי"ה וידוע די"ה עם שמי שס"ה דמורה על ל"ת והוא דין והבן [האוחז בי"ד הוא מדת משפט] ועפ"ז דאהדרינהו מרי' לאפי' מני' כי שם עצם בחינת פנים נעלם והשיב יד"ו נטוי' עלינו כנ"ל.
וישמעו רחוקים ויבואו על דרך וישמע שאול את העם שהוא לשון אסיפה היינו שיתאספו כל אשר נתרחקו מהקדושה ויבואו כאן להכתיר למלך הכבוד והבן.
אפחד במעשי אדאוג בכל עת אירא ביום דין בבואי לזכרון עפ"י השמ"י בסי' ק"נ כי לע"ע ר"ה הוא להיותו יום הדין ולעתיד רק זכרון [ותו"ד שם כי לעתיד יבולע המות וימתק הדין ואז יהי' בר"ה יום חג כמו השלש רגלים שהם זכר ליצי"מ כ"ש בר"ה שיהי' זכרון איך בימים הקדמונים עמדו בו למשפט כל יצורי עולמים ובימות המשיח יהפך לששון ולשמחה לזכרון יום הדין וע"ז מרומז הפסוק באחד לחדש שיוחזר האלף שהוא אחד לחדש תשרי שנחסר אל"ף מצירוף ראשית אז יהא ליום שבתון ומנוחה ומרגוע לעוף ואז זכרון תרועה מקרא קודש שיהי' לכם ר"ה ליום חג מקרא קודש לזכרון תרועה והדין שהי' בימים הקדמונים עיי"ש בארוכה] ועפ"י יחיינו מיומים שכתב בע"מ [מאמר ח"ד חלק א' פ"א יחיינו מיומים היינו דין ר"ה ודין השני בעולם הנשמות לאחר המות ביום השלישי יקיימנו זהו הדין השלישי בעולם הבא לתחה"מ ונחי' לפניו] והנה יש עת שהוא מעל"ע שהוא יומם ולילה וכן שנה נקרא עת שהוא עת של קיץ וחורף המוזכר בפ' נח והוא כעת חי' המוזכר בפ' וירא והיינו לעת תשובת השנה והבן והנה אדם נידון בכל יום לבחינה בעלמא ודין הגמור בר"ה והיינו אפחד במעשי אדאג בכל עת ר"ל הן בעת של יומם ולילה הן בעת של תשובת השנה והבי"ת הוא במקום עם כמו ביראה באהבה וכמו הב' של במעשי ועפ"ז מיושב דלא הוי כדובר שקרים דהא זה שדואג בכל עת הוא צדיק גמור והוא רזא דפורקנא המוזכר ביע"ד [בשם הזוה"ק ופחדת יומם ולילה דא רזא דפורקנא שהוא מקיים שוב יום אחד וכו'] רק דפירושו דעתה הוא משים אל לבו שיש לו לדאוג עם כל עת ועל כולם אירא ביום דין היינו יום הדין אז בבואו לזכרון [יזכה לבוא ליום שיהי' רק זכרון היינו לימות המשיח כנ"ל] והבן.
א"י אפחד במעשי אדאג בכל עת אירא ביום דין בבאי לזכרון, עפ"י הדרוש שכתבתי לר"ה שחל בשבת [נדפס בישמח משה פ' אמור ד"ה ובחודש השביעי] ותורף הדברים שם כי לזכירה שיהי' כתקיעה צריך להיות בהיראה יותר גדולה מהתקיעות עצמן [ופי' בזה הפייט זבח קודש כהוכשר בעיניו רגל תמורתו איל וכו'] וידוע דיראה יותר מפחד כי הוא גם לרחוקים ועפ"ז מבואר הפייט הנ"ל [אפחד במעשי וכו' היינו פחד גדול ודאגה בכל עת בכל שנה ושנה ביום הדין הנורא, אירא (היינו שהוא ירא מאוד שהוא יותר מפחד) ביום דין בבואי לזכרון היינו כאשר הוא רק יום זכרון תרועה, ר"ה שחל בש"ק וק"ל].
על חטא שחטאנו לפניך בווידוי פה ע"פ שראיתי בספר דרך משה על אלו שמכין על החזה בוידוי דברים בלא לב משל למה שעושין מהתחברות עצים אצל הגינה שמקשקשין על ידי הרוח להבריח העופות מפחדן כסבורין שהוא קולות מבני אדם הבאים לצודן וכשמרגישין שהוא קול עצים אינם יראים ובאים בשעת קשקוש כך הוידוי מבריח היצה"ר וסייעתו כסבורין ששם האדם אל לבו ושב אל ה' בכל לבו ובוודאי לא יפתה אחריו וכשמרגיש שהוא קשקוש בעלמ' בא ואינו מתיירא ולי כראה להוסיף נופך בהמשל שלפעמים שהעופות לא חשבו על זו הגינה לפרוח לתוכו וכששומעין קול הקשקוש ואינם יראים שכבר יודעים שהוא קול עצים בעלמא אזי פועל הקשקוש הזכירה שנזכרו בזו הגינה לבוא לתוכו והבן כך היצה"ר וחילותיו יותר מתגברין בו שהוא מזכירן ומעוררן ומזכיר עון להתפס ומחטיאין אותו עוד יותר והיינו שחטאנו לפניך בווידוי פה ע"י ווידוי פה והבן.
בפייט לשחרית ייוה"כ ועד יום מותו תחכה לו לתשובה להנטותו לתחי' ע"כ דקשה מה זה דסיים להנטותו לתחי' ראוי שיאמר לתשובה ונ"ל עפ"י מה שפירש בספר חו"י בדף קכ"ב על הפסוק כי לא אחפוץ במות המת שאע"פ שפריש ממינות [ואחז"ל דמאן דפריש ממינות מיית עכ"ז לא אחפוץ במות המת וכו'] אבל התיקון הוא להחזיר אחרים בתשובה וחי' והנה באמת הרשעים יאבדו ולא הוי בע"ח [דאינם נדחים] רק אם ישיבו אז הוי בע"ח ואינו נדחה] והבן [הס' חו"י אינו תח"י אך כפי שמביאו מוזלל"ה מרן ייט"ב בסה"ק ייטב פנים במאמר שוב אשוב אות ד' ואות כ"ד נראה כוונתו כי איך יועיל תשובה הלא קודש ישראל לה' וכשחטא נדחה מקדושתו ואיך יהי' חוזר ונראה בתשובה וא"ת דקי"ל בע"ח אינם נדחים הלא רשעים בחייהם קרוים מתים אלא די"ל ע"י התשובה נחשב כחי ואינו נדחה ובידו לשוב ולתקן וכל שבידו לא הוי דיחוי ועיי"ש בדברי קדוש ה' מוזלל"ה ויומתקו הדברים היטב] וזה כוונת הפייטן ועד יום מותו תחכה לו לתשובה אולי יעשה תשובה וש"ת למה יועיל הלא נראה ונדחה כו' וא"ל דהוי בגדר בע"ח יותר מבהמה דהלא רשע הוא לזה אמר להנטותו לתחי' דהלא בתשובה זו יחי' וא"כ הוי בע"ח והבן.
ועפ"ז יתבאר ג"כ בשחרית יו"כ עוד בו נשמתו יקו תשובת יציר אדמתו להחיותו להטיב אחריתו דייקא דהיינו שלא יכלה בסוף והבן.
א"י עפ"י מ"ש בספר חו"י הנ"ל באור יקר דף נ"ו ע"א על לי גלעד לי מנשה כו' הרי מבואר שם בפירוש הראשון דע"י דאמרינן דמחי' מתים יש מקום לומר ח"ו דלא מהני תשובה עפ"י הגמ' בסנהדרין דף צ"א דיליף תחה"מ מהכרת תכרת עוונה בה לתחיית המתים אבל ר"י ור"ע דרשו עוונה בה דייקא בזמן שעוונה בה אבל אם עשה תשובה מכפר עיי"ש [וא"כ שאם דרשינן הכרת תכרת עוונה בה בזמן שעוונה בה אבל אם עשה תשובה מכפר כר"י ור"ע אין לנו הוכחה לתחה"מ ואם דרשינן הכרת בעוה"ז ותכרת לתחה"מ מוכח מהכא תחה"מ מן התורה ואין ראי' לתשובה שמכפרת וק"ל] ועפ"ז מבואר ועד יום מותו תחכה לו לתשובה כי מקבל שבים וש"ת כי לפ"ז אין תחה"מ כמבואר דזה תולה בזה לזה אמר לא כן אדרבה להנטותו לתחי' וכן יתבאר דברי הפייטן עוד בו נשמתו יקו תשובת כו' וש"ת דלפ"ז נעדר תחה"מ לזה אמר אדרבה להחיותו להטיב אחריתו דייקא דהיינו בעת התחי' והבן:
והנה עפ"י פירוש השני שם באור יקר יש לפרש גם הפסוק כי לא אחפוץ במות המת היינו במות הרשע רק שיעשה תשובה וש"ת לפי"ז דאין תחית המתים דעוונה בה נדרש שהתשובה מועיל ולא על תחה"מ והכרת תכרת בלשון ב"א לזה אמר נאום ה' אלקים ולא לשון ב"א על כן השיבו וחיו דתרויהו איתנהו ובזה עולין דברי הפייטן בשני המקומות ג"כ שפיר.
א"י על הפסוק הנ"ל כי לא אחפוץ במות המת עפ"י מ"ש בע"א כי בוודאי דבור השי"ת מכוון לכל הציורים וק"ו ב"ב של ק"ו מאסתר שלבשתה רוה"ק נתכוונה ככולהו תנאי וככולהו אמוראי והבן זה והנה בלשון זה כי לא אחפוץ במות המת יש שני פירושים א' במות הרשע שנקרא בחייו מת רק שישוב אל ה' וירחמהו ב' במות המת שיהי' המת נשאר במותו ולא יקום לתחה"מ והבן כי הוא פירוש וציור נכון על כן אמר כי לא אחפוץ במות המת נאום ה' דייקא וכיון שהוא נאום ה' הרי נתכוון לכל הציורים שמצויר באותן התיבות על כן השיבו וחיו והבן כי נכון הוא בס"ד.