אור ברסלב
ישמח משה על נך שיר השירים › פרק ז

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

שיר השירים · פרק ז

פרק ו

פסוק א

שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך כי לכל דבר יש לפ' משני טעמים כי כפלים לתושי' וכל נגלה יש לו נסתר והנה שני י"ט של גליות אף אנן דבקיאין בקביעא דירחא הוא משום דשלחו מתם זמנין דגזרו המלכות גזירה כו' וכפלים לתושי' להשלים מה שלא שמרו י"ט וחללו בהיותן בארץ כמבואר בירושלמי מס' עירובין סוף פרק בכל מערבין [מובא בעין יעקב בסופו סי' ח' עה"פ בני אמי נחרו בי וכו'] מי גרם לי להיות משמר שני ימים בסורי' בשביל שלא שמרתי יום א' בארץ סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתיהם ואיני מקבלת שכר אלא על אחת ועיי"ש ביפה מראה דזה נלמד מדכתיב כרמי שלי לא נטרתי והטעם שלא יהי' חוטא נשכר עיי"ש והנה קשה על זה אבות אכלו בוסר כו' וכי ע"י נחרב בהמ"ק והתירוץ על זה הלא כל דור שאין נבנה בהמ"ק בימיו כאלו כחרב בימיו והבן והנה לפי"ז ממי ששב בתשובה שלימה קודם י"ט וא"כ אינו מן המעכבים א"כ שפיר מקבל שכר דהא לא שייך בו הטעם דהחוטא נשכר וזה ברור והנה עוד שם בירושלמי קרא עליהון ר' יוחנן וגם אני נתתי להם חקים לא טובים משפטים לא יחיו בהם ועיי"ש ביפה מראה והענין הוא שמכל מצוה ניתוסף הארה וחיות חדש להנשמה ומזה לא ניתוסף מהטעם הנ"ל וא"כ לפ"ז לא נתראה באדם המקיים מצוה זו לעין הרואה בראי' רוחניות ושכלית משא"כ השב אז נתראה בו מצוה זו והיינו שובי שובי השולמית ר"ל כ"י המשלמת כנ"ל שובי שובי ונחזה בך כנ"ל והבן.

פסוק ב

במסכת חגיגה דף ג' דריש רבא מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כמה נאין רגליהון של ישראל בשעה שהן עולין לרגל בת נדיב בתו של א"א שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם ולא אלקי יצחק ויעקב אלא אלקי אברהם שהי' תחלה לגרים ע"כ והנה תמהו א' מה ענין זה של עלי' לרגל למה שהן בתו של א"א ב' מה זה לכאן שאברהם הי' תחלה לגרים דמש"ז נקרא נדיב וכי אין לאברהם תואר אחר רק זה ג' מה לך אם הולכים במנעלים בדרך או יחפין ואם קאי על הר הבית ששם עולין לראות פני האדון ה' הלא אמרינן לא יכנס אדם להר הבית במנעליו ולא בסנדלו ע"כ קושית המפורשים ועיין במהרש"א והרי"ף שנדחקו מאד בזה ועיין בספר צנצנת מכחם מ"ש בזה ואני אמרתי ע"פ דבריו באופן אחר כי במ"ש הוא ז"ל עדיין לא מתיישב מה היופי אשר נצמח ע"י שהולכין במנעלים וגם לפי מ"ש א"ע כלל מה שישראל נקראו בת נדיב רק מה שאברהם נקרא נדיב שייך לזה ובדברינו יתיישב הכל בס"ד דהנה מבואר בש"ע או"ח סי' תרי"ז בהלכות יוה"כ ובב"ח וט"ז ומ"א שם מבואר דדעת הב"ח נוטה לילך יחף לגמרי והמעיין בסוגי' דיומא דף ע"ח ובשבת דף ס"ו ע"ב וביבמות דף י"ב ע"ב וי"ג ע"א בגמרא ורש"י ותוספות והרא"ש והרי"ף ונו"כ ובב"י בא"ח סי' תרי"ז ובב"ח שם יראה דתולה באשלי רברבי ויראה דכניסה לעזרה וחליצה ויוה"כ דין א' להם כמו דאיתא שם במסכת שבת לענין כסא וסמוכות שלו אני שונה חולצת בהם ואת אמרית נכנסין בהם לעזרה תני' אין נכנסין והנה המבואר במקומות אלו דשלשה שיטות בדבר דשיטת רש"י ותוס' של עור ושל עץ אסור ושאר מינים מותר ביוהכ"פ ובכניסה לעזרה ודעת הרי"ף והרא"ש להתיר בכל המינים זולת עור ודעת הרז"ה לאסור בכל המינים וכן דעת הסמ"ג והסמ"ק בשם התוס' ולדעת כמה גדולים הוא פלוגתא דר' יוסי ור' מאיר בהא דהקשו יוצא דר"מ חשיב מנעל ולר' יוסי לא חשיב מנעל והא דקתני ושווין וכו' ההוא במחופה עור או פלוגתא דירושלמי ותוספת' והנה ע"פ המבואר בנזה"ק פ' י"א סי' ח' ושם בפ' ס"ג סי' י"ב דהתיחסות אחר אברהם הוא בזמן שלא נזכך לגמרי משא"כ בזמן המזוכך אז התיחסות אחר יעקב ועפ"י שכ' השערי אורה הטעם דנחלת יעקב הוא בלי מצרים ולא כן נחלת אברהם ויצחק ועדיין קשה איך נמשך זה ליעקב על שמירת שבת כמו שהקשה בנזה"ק פ' י"א סי' ב' ועיין מ"ש בזה ועדיין על דבריו קשה הלא גם אברהם שמר את השבת דהא אמרו רז"ל קיים א"א אפילו עירובי תבשילין וא"כ ודאי שמר את השבת דהא עירובי תבשילין הוא כדי שיוכל להכין מיו"ט לשבת אלמא דשבת בשבת אך הענין מבואר עפ"י המבואר בנזה"ק פ' ס"ג סי' ב' שם בהספרי ע"פ כי חלק ה' עמו ועיין מה שפי' בנזה"ק הנ"ל על הספרי הנ"ל והיוצא מדבריו דיעקב שהי' חוט המשולש הי' מזוכך בלא זוהמא אבל אברהם הגם כי מצידו לא יבצר מ"מ כיון שהי' הראשון א"א בלי זוהמא והנה לפי"ז אברהם ויצחק א"א לפרד מן המצרים כי יש בהם מצרים בהכרח משא"כ יעקב כיון ששמר השבת זכה לכל זה והבן והנה מבואר עוד בנזה"ק שם בפ' ס"ב דעיקר התייחסות אחר יעקב לעתיד שנאמר ועמך כולם צדיקים והנה המבואר בספר צנצנת מנחם דף י"ב ע"א דלטעם האר"י [דהוא כתנות עור של אה"ר אחיזת הס"א] יש להתיר מנעל של בגד וכן מבואר בפ"י בפע"ח] ולטעם השל"ה [דאז אין נעל והדלת פתוחה עיין בשל"ה במסכ' יומא] יש לאסור והנה עיין בזוהר פ' חקת (דף ק"פ ע"א] על הפ' וזאת לפנים בישראל וכו' ועיין במקדש מלך דנעל רומז למלכות נ"ל שהיא סיומא דגולמ' קדישא עילאה ע"ש מבואר דכנף בגימטרי' נעל נ"ל דבשעה שהיו כדאים הי' משתמשין ברמז שהוא כלי וכשאינם כדאים צריך להיות כלי בתוך כלי כמו ס"ת במקום שאין נכון לו דהיינו גימ' של הרמז ונראה שהן הן דברי הזוהר שם שכתב והאי הוא מלבוש לתקונ"א והבן והנה נ"ל דגם כאן או"א דא"ח דבשעה שהיו זכאין ולא נצרך לטעם השל"ה לזרזן דאם כולם זכאים היינו משום שאז אין צריך להזכירו בפשפוש דדרך הצדיקים שמפשפשין קודם כל אכילה ושכיבה וקודם כל שינה וקודם כל תפלה והבן ואין שם רק טעם האר"י מותר בכניסה לעזרה בשאר מנעלים אבל בשעה שאינם זכאין טעם השל"ה עיקר אסור לכנס בכל מנעל וכדברי הזוהר לענין קנין סודר ואדרבא יותר טוב לכנס במנעל של שאר מינים כמ"ש בצ"מ דרומז למלכות והבן והנה עוד מבואר בס' צנצנת מנחם דף י"ב ע"ב לישב קושית הפענח רזי דלמה במשה נאמר נעליך לשון רבים וביהושיע נעלך לשון יחיד עיי"ש ונכון הוא והנה לפ"ז דעת לנבון נקל דכ"ז שלא נגמר הזיכוך בהכלל ומתיחסים אחר אברהם אז שבח הוא בנעלים דאז הם בודאי זכאין משא"כ בגמר הזיכוך שיהיו בבחינת משה אז שבח הוא בלא מנעלים ועפי"ז מבואר מה יפו פעמיך בנעלים דייקא דהיינו כשהיו זכאין רק אימת הוא שבח בת נדיב כשנקראו בת נדיב כשמתייחסין אחר אברהם שנקרא נדיב משום שהי' תחלה לגרים דייקא לכך לא נגמר הזיכוך והיינו בעוה"ז שעדיין לא נגמר הזיכוך אבל בעוה"ב שיגמור הזיכוך והמקדש יקרא בית אלקי יעקב כמו שאמרו רז"ל אז השבח הוא בלא מנעלים ודו"ק ולפי"ז יש לקיים הגירסא שם בזוהר [פ' חקת הנ"ל] מאי האי בת נדיב וכו' ודוק היטב:

פסוק ו

מלך אסור ברהטים היינו משום יותר מה שאנו רוצים לינק כ"י רוצה להניק וחכמתו ית' שיהי' תולה בידינו וא"כ כשאין אנו עושים רש"מ ומקלקלים השפעה הוי כ"י אסור והבן.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה