אור ברסלב
ישמח משה על נך שיר השירים

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

שיר השירים

איוב

ישיר משה שיר השירים

פרק א

פסוק א

שיר השירים וגו' ישקני מנשיקות פיהו וגו' לריח שמניך וגו' משכני וגו' נזכירה וגו' משרים אהבוך ע"כ [נקדים דהחכם ר' יוסף אלבו בספר העקרים מאמר ב' פרק ט"ו] כתב לפרש הפסוקים מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפך יחסיון ירוין מדשן ביתך ונחל עדנך תשקם כי עמך מקור חיים באורך נראה אור משוך חסדך ליודעך וצדקתך לישרי לב כי הרמב"ם כתב בספר המורה [חלק א' פ' מ"ג] דכנף הוא שם משותף, וא' מן שיתופו לשון סתר, כמו ולא יכנף עוד מוריך דפירושו ולא יסתר עוד מוריך ולא יתעלם, ועפי"ז פירש ולא יגלה כנף אביו היינו סתר אביו וכן ופרשת כנפך על אמתך היינו פי' סתרך על אמתך, ועפי"ז פי' כל כנף שתמצא בפסוק מתייחס להבורא ית' כמו אשר באת לחסות תחת כנפיו, היינו תחת סתרו, פי' לפירושו שהוא יהי' סתרך, כמו שנאמר אתה סתר לי וגומר. ועפ"ז פי' העקרים מה יקר חסדך וגו' כי היות נמצאים בעצמותו ית' שלימות בב"ת קיימים בלתי משתנים ואינם ממין שלימות מן השלימות המושגות אצלינו, ואולם בחסד אלקי ישיג האדם מדרגה מה ממעלתם, וזהו מה שאמר הכתוב מה יקר חסדך אלקים, רוצה לומר כמה גדול ויקר חסדך שאי אפשר שתושג מדריגתו ושם היוקר והחשיבות הזה הוא מן הפלא היות בני אדם חוסים בצל כנפיך היינו בצל סתרך והשלמתך, ויהי' פירושו כי הדבר שהוא בלתי ב"ת אי אפשר שתושג מדרגתו אבל הוא נסתר ונעלם, ועם כל זה בני אדם חוסים בצל ההסתר ההוא שהוא סתר עצמותו וחסדו ושאר תוארים הנמשכים מאתו, ואמר כי מן ההשגה שמשיגים מצד ההסתר ההוא שהיא השגה שכל הנמצאים משתלשלות ממנו והשגת הפעולות הנמשכות מחסדו ומיתר התארים המתייחסים אליו ית' הם מתענגים תענוג נפלא והם שבעים ממנו, וזה בעולם הנשמות, וזה אמרו בלשון עתיד ירוין מדשן ביתך ונחל עדנך וגו' רצה לומר כי במה שישיגו משאר הנמצאות המשתלשלות ממך הנקראים אחוריים הרמוז אליהם כמו שנאמר למשה וראית את אחורי, ולזה נקראים דשן ביתך שעל זה נאמר על משה בכל ביתי נאמן הוא, ואמר שמהשגה זו יהי' דשנים ורעננים ושבעים כל טוב. אבל נחל עדניך, רצה לומר מאותו נחל הנמשך ממה שאתה מתעדן ממנו ומתענג בו שהוא עצמותך והתארים והשלמות הבב"ת אשר בך, אין דרך ומבוא להשיג ולשתות ממנו מעצמם, רצה לומר מצד השגתם אלא א"כ אתה תשקם ממנו דרך חסד ולזה אמר תשקם ולא אמר ישתו, לפי שאינן מושגות אלא דרך חסד, ואמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, לבאר שאין שם מונע להשיג התענוג הנפלא הזה מצד שהתוארים השלימות הם הנצחיים, והאנשים אינם נצחיים, כי עמך מקור חיים ובידך לתת להם חיים נצחיים, גם אין מניעת מצד שאין בכחם לקבל עוצם התענוג ההוא, כי בידך הוא, כי כחך הגדול יוכל לתת להם הכנה וכח לקבלו. כי באורך נראה אור, ר"ל כי אפי' השגת החושיות לא נשיגם ולא יגיעו אלינו אלא מצד החסד הנמשך מאתך, כי האור אין בנו כח להשיגו אבל הוא מכהה ראותינו אם לא מצד האור האלהי הנותן בנו כח להשיג קצתו, ומוציא ראותינו מן הכח אל הפועל.

א"י כי באורך נראה אור ר"ל כי מצד השכל המושפע ממך שהוא אורך נשיג איזה השגה בו שהוא אור ליאור באור החיים הנצחיים, ובעבור זה הוא שנבקש ממך שתמשיך ממקור השלמות אשר בך קצת תענוג אלינו על צד החסד ומה שאמר ליודעיך לבאר כי החסד ההשגות ההן ראוי שיהי' נמשך ליודעך יותר מזולתם, אבל לישרי לב והם המאמינים ראוי שימשך עליהם השכר המיועד מצד התורה דרך צדקה, וזהו אמרו וצדקתך לישרי לב, כי הצדיק האלקי יגזור שישיגו המאמינים אף אם הם בלתי יודעים מדריגות החיים הנצחיים, המיועדים מצד התורה מצד היותם בטוחים בשם ה' יתברך ומאמינים בתורתו אע"פ שלא יספיקו להשיג השגה שכלית, ר"ל אף שאין יודעין להשיג ע"פ מופת להבין בגדולות הבורא ית"ש כמאמר הנביא וצדיק באמונתו יחי', הרי שיעודי השגת החיים הנצחיים מצד האמונה אף בלא ידיעה במופת כי לא ירמוז בזה אל החיים הגופניים שאין הצדיקים המאמינים חיים בהם יותר מן הרשעים אבל הנביא ירמוז בזה אל החיים הנצחיים ע"כ דברי פה קדוש בספר העקרים].

ואני פירשתי הפסוק משוך חסדך וגו' כי חסד הוא כעין ג"ח שאין ניתן במתנה רק עזר שירויח במעשה ידיו ובהשתדלותו וצדקה היינו במתנה כדרך הצדקה ונקדים מ"ש בשמ"י בסימן ע"ח ע"פ במה אקדם וגו' [במה אקדם ה' אכוף לאלקי מרום האקדמנו בעולה וכו' ותו"ד שם ע"פ האלשיך שפי' מא"ה מי הקדמנו ואשלם לו תחת כל השמים לי הוא כי אמרו ז"ל מי הקדים לעשות לפני מצוה טרם שאני אשלם לו מי עשה ציצית עד שלא נתתי לו טלית וכו' והוסיף האלשיך שאפי' שכל מה שיעשה האדם כל ימי חייו לא יספיק תמורת מה שנברא בעולם ושישנו תחת השמים ושהקב"ה הוציאו יש מאין וז"ש תחת כל השמים ר"ל תמורת מה שיש תחת כל השמים לי הוא באופן כי אין לאדם קדימה על הקב"ה בשום אופן ולפי"ז מי שקונה ענוה דמשה להיות כאין בעיניו נגד הבוית"ש כאמרו ונחנו מה והוא כאין תחת השמים אז הוא מקדים כ"י להשי"ת בקיום המצות דליתא להאי כללא דמהרמ"א וכן מה שאחז"ל בענין קיום מצות ציצית וכדומה כי הוא מודה ומשבח להשי"ת מחמת אהבה שאיננו תלוי' בדבר בזה הוא מקדים להשי"ת אך אם הוא דבר מה אפי' אם ידכה ישוח עד לעפר אזי שוב אינו יכול להקדים להשי"ת כמז"ל כל עמל אדם לפיהו כל מה שמסגל האדם תו"מ אינן מספיקין תמורת הבל פיו וז"ש הנביא במה היינו בבחי' מה מדרגת משה אקדם לה' כי אוכל להודות ולאהוב השי"ת באהבה שאיננו תלוי בדבר ובזה הנני מקדם פני ה' כי לא שלם לי עוד דבר כי מה שבראו ויצרו זה לא נחשב בעיני האדם השלם ההוא כי במה נחשב הוא ואמר אכוף לאלקי מרום ר"ל אם אינו בערך מ"ה כי אם כופף נפשו לה' לומר כי עפר אני דגם זה הוי כפיפה אך עדיין הוא יש בעולם שוב איננו יכול להקדים להשי"ת וזה שסיים האקדמנו בעולה בתמי' כי מה שהאדם חשוב בעיני עצמו אפי' כל שהוא שוב כל עמל האדם לפיהו ישיב ולא יקדים וד"ל עכת"ד שם] עיי"ש וע"ז פירשתי מאמר רז"ל אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שמשים עצמו כאינו והבן והנה זה לא יתכן רק במי שמכיר רוממות אל ודבק בו כמו שנאמר אכף לאלקי מרום דהיינו מרוממותו יתעלה ונמצא השגה הנ"ל אינו בכח אנושי רק מהבורא למנה כמ"ש בעקרים שם ואח"ז יוכל להרויח במעשיו ועפ"ז יתפרש הקרא דילן משוך חסדך ליודעיך היינו ליודעיך הוא גמילת חסד כנ"ל וצדקתך לישרי לב צדקה להאמינים שנקראו ישרי לב ועיין לקמן על הגמ' מגילה חייב אדם לבסומי בפורי' עד דלא ידע וכו' אופן י"ב מובא בארוכה]. והבן ונקדים עוד דברי העקרים [מ"ג פל"ה] בשלשה מיני אהבות טוב ערב מועיל (וז"ל שם אהבת הטוב הוא שיאהב האדם הדבר הנאהב מפני שהוא טוב גמור מבלתי שנתערב באהבה ההוא קבלת התועלת ולא קבלת ערבות כלל אבל יאהב הטוב מצד שהוא טוב בלב, ואהבת המועיל הוא שיאהב האדם הדבר הנאהב מצד התועלת שיקבל ממנו בלבד ואהבת הערב הוא שיאהב הדבר הנאהב מצד הערבות המגיע לו ממנו לא בעבור שהוא טוב ולא מועיל אלא שהוא ערב בלבד עכדה"ק] וידוע דאהבת הטוב הוא מדרגת היודעים אותו ית' והנה בו ית' כלולים כל אהבות והנה לעם הקדוש ראוי המדרגה הנבחרת שהיא השלמות האמיתי והנה אהבה ההוא אין בו אמצעי כמו שפירשו על פ' לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו ונמצא אהבה ההוא ישר הולך בלי הפסק והנה עם ה' הם הדבקים בו והם התכלית של הבריאה משא"כ שאר האומות עכו"ם שנבראו לצרכם כמו הבהמות כמו שדרשו חז"ל על הפסוק כי זה כל האדם [ברכות דף וא"ו ע"ב כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה] וכמאמר בן זומא [ברכות כ"ח ע"א] בשעה שעמד על מעלה בהר הבית ועפי"ז פירשתי [בס' ישמח משה בראשית ד"ה ויאמר אלקים נעשה אדם] מאמרם שאם זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית ואם לא זכה אומרים יתוש קדמך כי כל הנמצאים הם בעבור זולתם והוא בעבור עצמו ולכך קדם בכוונת הבריאה בעצם וראשונה אך אם לא זכה הוא ג"כ נמצא בעבור זולתו ונמצא הם קודמין בזה כי מקרבין הנייתי' מהם עצמם בלי אמצעי או לאכילה או לרפואה או למלבוש והבן כי הוא פירוש נפלא ונקדים עוד דאיתא בגמרא דר"ה בהאומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחי' בני כו' ל"ק כאן בישראל כאן באומות ע"כ וקשה וכי משוא פנים יש בדבר ועניתי ואמרתי עפ"י מ"ש הרמב"ם בענין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני והבן וזה דווקא בישראל דנופו אזיל בתר עיקרו שורש מחצבו [ומסיר המונע באמרו בשביל שיחי' בני ובתוכן לבו כוונתו רק לה'] משא"כ באומות וזה אמרו דישראל לא אתי להרהורי והבן והנה מדרך השלמים להשפיע על זולתם והנה בזה שהוא מבחוץ צריך להכניסו [לאהבת השי"ת] באהבת הערב והמועיל ומובטח שאח"כ יאחוז באהבת הטוב ועל כן יש שכר בתורה ועפי"ז יתפרשו הפסוקים שיר השירים שנתעלה על כל השירים שהוא בקשת התכלית האמיתי והמדרגה הגדולה שבמדריגות ישקני מנשיקות פיהו היינו כעין שכתב בעקרים הנ"ל על מנחל עדנך תשקם כי א"א לבא לזה מטבע אנושי רק בהשפעת חסד עליון כי טובי' דודיך היינו אהבת עצמך מיין היינו מאהבת הערב ואף מהגדולה שבאהבה זו ונקרא יין לפי שיין ישמח לבב אנוש והוא החביב לבני אדם שהוא כמו ירוין מדשן ביתך שכתב שם העקרים והבן ואמר לריח שמניך טובים היינו אהבת המועיל כי ריח הטוב מועיל לגוף שמן תורק שמך כמ"ש כי בו יתברך כלול הכל על כן עלמות אהבוך הם האומות אבל לא נתייחד זאת לעם בני ישראל [רק אהבת הטוב] ואמר אח"כ משכני אחריך נרוצה כמ"ש [בגמרא ר"ה הנ"ל היינו משכני בהסיר המניעה אחרי"ך דייקא עצמותך נרוצה] הביאני המלך חדריו היינו לארצו הקדושה ששם יש ערב ומועיל אעפי"כ נגילה ונשמחה בך רק נזכירה דודיך מיין ר"ל שנצמח מיין [היינו אהבת הערב והמועיל] כמ"ש להשפיע על זולתי [ללמד לאחרים] אבל משרים אהבוך והבן, ויש לומר [עוד בסגנון אחר קצת] דעפ"י דברי העקרים בירוין מדשן ביתך ונחל עדני'] תשקם יש לגמור הכל כמ"ש כי טובים ר"ל שאף שגם דודיך מיין טובים היינו כל שעשועי עונג [השגת[ פעולותיו ית"ש שזה כולל כל שמחה וגם נמצאות החשובים כינו אותם בשם יין כמו שאמרו יין המשומר וכמו שנאמר הביאני אל בית היין והיינו מדשן ביתך [שפי' העקרים] וכמו כי קרוב הוא [בפ' בשלח שפירושו אף שהוא קרוב עיין באב"ע בשלח] לריח שמניך כו' והיינו מצד פעולותיו הנראים ע"כ עלמות אהבוך היינו האומות כמ"ש רש"י ולכך אנו מבקשים מדריגה היותר גדולה משכני כו' שזה א"א מעצמו [כי אם בתורת חסד השי"ת וזהו תוה"ד] ישקני מנשיקות פיהו ר"ל על אהבת הטוב שהוא עצמות בלי הפרש כי טובים דודיך ר"ל שאף שדודיך טובים מיין היינו אהבת הערב שלך ג"כ טוב וכן המועיל כי יין ערב ומועיל [עכ"ז אנו מבקשים רק אהבת הטוב ועיין ישמח משה ריש פ' בראשית בארוכה וסגנון אחר וכפלים לתושי']:

פסוק ב

ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין ע"ד המוסר כי נשיקה רומז על תענוג אהבה וע"ד שפירשו שמחה לאיש זה הקב"ה במענה פיו בזה שמענה פיו מדברים בטלים והנה בספר אורחות צדיקים כתב משל מממלא חביות יין טוב מאד אבל יש בתחתיתו נקב קטן שמאבד את הכל והבן והנה הנמשל מובן כי בדבור אחד יוכל לאבד הכל וכל מה שהמילוי הוא יותר דבר יקר הוא כאב ומכאוב יותר אם יאבד ע"ד נקב קטן כזה והיינו שכ"י השי"ת אומר ישקני ר"ל יענג אותי האיש הישראלי מנשיקות פיהו היינו ממה שמשיק שפתותיו זו לזו בכח כמו שפרש"י במקום אחר וע"ז אמר כי טובים דודיך מיין וא"כ ראוי שלא יאבד והבן זה.

וכן יש לפרש ישקני שהאיש הישראלי מבקש על השגה כמו שפירשתי [למעלה ובישמח משה בראשית בתחילתו] מנשיקות פיהו היינו ממה שכ"י ית"ש משיק שפתיו ר"ל מה דלבא לפימא לא גלי והבן זה.

כי טובים דודיך מיין נ"ל דיש שני מיני עובדים כת א' אומרים תמיד תפלות ותחינות ומתפללים ובוכים וצמים ויש כת אחר עובדים בשמחה רבה תמיד בשירות ותשבחות ובוודאי שניהם כאחד טובים אך איזה מהן משובח מהן יותר ואיזה מין עבדות חביב יותר לזה אמר כי טובים דודיך היינו המתענגים ושמחים באהבתו מיין היינו כמבואר במס' יומא דף ע"ו ע"ב יין שמביא יללה ופירוש רש"י יין לשון תאני' ויללה עיי"ש והבן.

עוד על פסוקי שה"ש עד משרים אהבוך עפ"י הנתבאר בחזות קשה ובכוזרי שמבקש ית' מאתנו שנעזוב דרך השגתו ועבודתו בדרך עיון מופת רק בבחינת טעם וראי' [בכוזרי מאמר רביעי סי' י"ז כי אברהם אע"ה משפע האלקי אשר נדבקה בו היא הופיעה עליו טעם מתיקות העבודה לא מצד החקירה וההקש וכאשר אמרו רז"ל צא מאצטגינות שלך ר"ל שצוהו השי"ת לעזוב כל חכמותיו ההקשיות מחכמת הכוכבים וזולתם וידבק בעבודה מי שהגיע אליו בטעם כמו שנאמר טעמו וראו כי טוב ה' ובאמת נקרא אלקי ישראל מפני שהראות הזאת היתה נעדרת בזולתם ונקרא אלקי הארץ בעבור שסגולת הארץ וכוחותי' ואוירה וכו' עוזרים ע"ז וכו' עיי"ש] וכמ"ש בדרוש בפ' ראה על הפסוק אחר ה' אלקיכם תלכו עיי"ש דרוש נחמד מאד ועפי"ז יתבאר ישקני מנשיקות פיהו היינו בבחינת טעם שנתייחד לו הפה כי טובים דודיך מיין היינו בעיון השכלי כי חמרי וריחני פקחני וכמו שדרשו יותר [מיינה] של תורה מ"מ לריח שמניך וכו' ע"כ עלמות [אלו או"ה] אהבוך היינו חכמות יון אבל משכני בבחינת טעם ודוקא משכני כמ"ש בכוזרי שם כי ע"כ נקרא אלקי ישראל כי האור ההוא של בחינת הטעם נתייחד בהם ולא בזולתם וכן הביאני המלך חדריו זה א"י] עפ"י מ"ש הכוזרי שם כי ע"כ נקרא אלקי הארץ כי אוירה ושמי' וארצה מועילים לזה נזכירה דודיך מיין ללמד לזולת הוא רק מצד השכל שנקרא יין כנ"ל.] כי א"א להטעים לזולתו אבל משרים אהבוך בלי הפסק [מצד חקירת] מופתים והבן כי נכון מאוד הוא בס"ד וגם זה הפסוק לריח שמניך טובים שמן תורק שמך בלי המשך יש לפרשו עפ"י מה שפירשתי [בס' ישמח משה בראשית בתחלתו בדרוש שה"ש עיין שם בארוכה מובא למעלה משלי ק' י"ח פ' ד'] הפ' אני חכמה שכנתי ערמה ור"ל כי תארך הטובים היינו בלי כלי והבן כי נכון הוא בס"ד.

ע"י כי טובים דודיך מיין עפ"י ששמעתי מצדיקים חכמי לב שרוב הדיבור באהבה ודבקות הבורא ית"ש מוציא מלבו האהבה ועפ"י הגמרא מנחות דף פ"ב ע"א כשם שהדיבור יפה לבשמים כך הוא רע ליין והנה עניני אהבה מה שהאדם מעורר האהבה בלבו טוב למעט הדיבור בו כי אם כל רוחו יוצא בהרבות דבריו נכבה אש האהבה ח"ו והיינו טובים דודיך שהוא מבחינת יין והיינו דברי החבר למלך אלכזר כי המוטבע אומר ברמז מעט והשומעים יקדחו ניצוצות בנפשותם והיו למאורות בלבותם עכ"ד ולדעתי זה כוונת אמרם צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה כי פועלים הרבה בדיבורם המועט ורשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים כי מה שאינו יוצא מן הלב אין נכנס ללב כנ"ל:

פסוק ה

שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה ע"כ עפ"י ששמעתי בשם הצדיק הקדוש מו"ה אלימלך זצוק"ל נ"ע על אמרם [סנהדרין ק"ד ע"ב] עוד א' בקשו למנות ולדעתו ז"ל זה דברי שהע"ה בעצמו שחורה אני כפי הפשוט ונאוה כפי כוונה המסותרת כנודע מהאר"י ז"ל דכוונתו הי' לתיקונים גדולים ומקלקל ע"מ לתקן הי' לכך בנות ישראל הם עם ישראל הם עתה כאהלי קדר דאלולי זה הי' הגאולה בכח קדושת שה"ש אבל הסוף יה'' כיריעות שלמה והבן.

שחורה אני ונאוה וגו' אל תראוני שאני שחרחורת וגו' הגידה לי וגו' אם לא תדעו לך וגו' לססתי וגו' נאו לחייך וגו' תורי זהב נעשה לך וגו' ונקדים דאיתא בירושלמי דברכות [פ"ב ה"ג] ר' יוחנן הוה אזיל כולא יומא בתפילין והוי מזדהנדזין עליה רבנן ודרש להם דרוש זה שני ארונות הי' מהלכין זה בצד זה ארונו של שכינה וארונו של יוסף ל"ל לומר קיים זה מה שכתב בזה ע"כ [עיי"ש בירושלמי וצ"ע כי לא נמצא כן בירושלמי בזה"ל וכפי הנראה מהמפורשים יש שם חילופי גרסאות] והוא פליאה נשגבה והנ"ל בזה עפ"י ששמעתי מחכם א' לפרש הפסוק והללתם את שם ה' אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם עפ"י שאמרו חז"ל סוכה דף נ"ב לע"ל הללו בוכים והללו בוכים צדיקים בוכים האיך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה ואף הקב"ה תמה עמהם שנאמר כי יפלא בעיני שארית העם הזה גם בעיני יפלא עפ"י מ"ש הרי"ף שם בח"א דיש להבין מפני מה הצדיקים בוכים דהי"ל לשמוח שכבשו הר גבוה כזה אך כבר אז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכ"י ואלמלא הקב"ה עזרו לא הי' יכול לו וזה שבוכים א"כ שהוא רק בעזר הי"ת צדיק מה פעל והדר הו"ל נהמא דכיסופא ולכך גם השי"ת אומר גם בעיני יפלא להורות שהם בכחם נצחוהו ואעפ"י שממנו הישועה בחסדו מעלה עליהם כאלו הם בכחם נצחוהו ולכן מתמה עמהן למען יגיע להן שכרן בשלימות ולא יהא נהמא דכיסופא עכ"ד וזש"ה והללתם את שם ה' אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא היינו מה שאמר גם בעיני יפלא ע"כ ולא יבושו לעולם שלא יהא נהמא דכיסופא ועיין בתפל"מ תהלים י"ג פ"ו] ועפי"ז פירשתי אני [תהלים כ"ה] לדוד אליך ה' נפשי אשא אלהי בך בטחתי אל אבושה, נפשי היינו רצוני כמו אם יש את נפשכם והיינו אתערותא דלתתא (בהתערותא) הרצון של האדם [כי בך בטחתי כי תגמור בעדי בעזרתך ועכ"ז אל אבושה] והבן זה ועפ"י מה שאמר החכם בענין צדקת יוסף שהוא דוגמת רשעת פרעה עפ"י מ"ש הרמב"ן בכבדות לב פרעה [וז"ל בפ' וארא והטעם השני כי הי' חצי המכות עליו בפשעו שלא נאמר בהם רק ויחזק לב פרעה ויכבד פרעה את לבו הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם רך לבו והי' נמלך לשלחם מכבדות המכות לא לעשות רצון בוראו ואז הקשה ה' את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו עכ"ל הטהור ועיין ישמח משה הפטורת נצבים דף קל"ז ע"ג מבאר דבריו בארוכה ושפתים יושק והיוצא מדבריו הקדושים כי כאשר לא הי' עוד בכח אנושי לסבול אז שלח השי"ת החזקת וכבדות לבו שיהי' בכחו לסבול עוד יועמד על משקל הבחירה לבחור בטוב לשלוח את ישראל ברצונו וכן נגד זה צדקת יוסף התגבר על יצרו בכל כחו וחילו מה שהוא בכח אנושי אך כאשר נלאה עוד נשוא גודל מלחמת היצה"ר אז שלח לו הקב"ה עזרו מקודש ונראתה לו דמות דיוקנא של אביו לעזרו ולסייעו לעמוד בנסיון הגדול הלזה] ומ"ש חז"ל בסוטה בדיוקן של אביו שנראה ליוסף והבן ועפ"ז פי' מאמרם אלמלא הקב"ה עזרו לא הי' יכול לו היינו דכתיב ה' לא יעזבנו בידו [ר"ל אם הוא בגדר זה שכבר כלתה כח האפשריות במדתו לכבוש היצה"ר ואלמלא הקב"ה עזרו לא הי' יכול לו (בכח אנושי) היינו דכתיב ה' לא יעזבנו בידו ועיין בתפל"מ תהלים כ"ד ה' ויומתקו הדברים] והבן זה והנה איתא בגמ' דר' יוחנן לא מנח תפילין רק מפסחא לפסחא משום דמוחו רופף והשתא אזיל כולא יומא בתפילין ודאי דאין זה מטבע רק סיוע דלעילא והוי מזדהנדזין רבנן שאין המצוה זו שלו ודרש להם דרוש זו והבן כי נכון הוא בס"ד ועפ"ז מה שאמר יהודה ליוסף כי כמוך כפרעה ניבא ואין יודע מה ניבא ואין בתורה דבר אחד לבטלה והבן:

ועוד יש לפרש הירושלמי עפ"י מ"ש בפ' עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קודש והוא כי אם אפשר לקיים המצוה בפועל לא הוי קיום רק בפועל אבל כשאי אפשר לקיים בפועל אז אפשר לקיים הכל בלי מעשה רק בחשקות ורצון והנה ר' יוחנן לא קיים מצות תפילין רק פעם אחת בשנה והמצוה תמידית והנה ראו שהלך כל היום בתפילין ע"י שהכריח א"ע בע"כ אז הרהרו עליו שאינו מקיים מצית תפילין בכל זמן והנה יוסף בארץ מצרים וודאי לא יכול לקיים כל המצות יש מצות התלוי' בארץ אך מה שא"א [קיים במחשבה] ולזה יובן המאמר, ור' יוחנן ג"כ קיים המצות בתמידית במחשבה כיון שא"א לקיים בפועל בתמידית כי הי' קושר ראשו כמבואר בגמ' והבן זה ונקדים עוד מה ששמעתי לפרש בפ' מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו דהיינו שישראל יעשו את שלהם שיסעו באמונה מה שבכחם ליסע והבן והוא ג"כ דוגמא לזה כי הקב"ה חפץ מבריותיו מה שבכחם ולא יותר והנה בענין העקדה שהיא המצוה הגדולה שבגדולות של אבות הי' ג"כ בענין זה כמבואר במדרש [תנחומא וירא] שבא השטן לעכב ונדמה להם כנהר ובאו בהנהר עד צוארם עד שאמר אברהם הושיעה אלקים כי באו מים עד נפש והבן זה המאמר כי הוא ענין חכמה ע"ד זה והגיע עד גדר שביקש ישועת אלקים לנגד אויב כי יש שני מיני יצר אחד הנמסך בטבע ובפרט רחמי האב על בנו יחידו ואחד המחטיא מבחוץ והנה לנגד הנמסך התגבר עצמו מאהבת בוראו והנה זה שמבחוץ והצדיק נלחם עמו בכל כחו ויכלתו והנה הוא מלאך וזה ע"ד המליצה באו מים עד (נפש) [צווארו] שלא הי' בכחו עוד ללחום ולבו שלם עם אלהיו והי' צערו גדול וצעק אל אלקים שיבוא לעזרו וראה ית' פעולתו שלימה ולבבו הנאמן ואיך שצועק בכל לב עזרו ית' וגער בהמתנגד ואח"ז [כשראה היצה"ר] שלא יכול למנעו הטיל בלבו שזה נסיון כדי שלא יהי' הפעולה חשוב כ"כ והוא שאמרו [שם במד"ת] ע"ד המליצה אמר לו ואלי דבר יגונב [כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה אמ"ל כך ענשו של בדאי שאפי' אומר אמת אין שומעין לו עיי"ש] והצדיק דחה זה מלבו וכיון לפעולה עצמה באמת לשמו ית' וזה אמרם ע"ד המליצה שאמר כך ענשו של בדאי כו' ר"ל שדחה המחשבה ולא האמין לו אף שבאמת אמת הי' והבן כי זה הוא פירוש האמיתי במאמר הנ"ל לענ"ד וכן במשה קבלת התורה נקראת על שמו ומבואר דרצה ליפול מפני אימת מה"ש ואחז בו השי"ת והוא ג"כ עד"ז והבן ועפ"ז נפרש המקראות שמחובר להא דלעיל כי מבקש סיוע השם ואף שיש בו סיוע השם ואינו מעצמו חשוב כאלו הוא מעצמו וגם אף שמסייע השם מעט מתחזק האיש הישראלי כענין שנופח בגחלים לוחשות כי שורש המחצב הוא יקר מאוד וזה אמרו אף ששחורה אני בעת מסך טיט החומריות נאה אני במחצב על כן נקל לשוב כי זרוק חוטרא אוירא אעיקרא קאי וזה אמרו כאהלי קדר כיריעות שלמה כמו שפירש רש"י זה אומרת לבנות ירושלים שהם האומות כמו שפירש רש"י שאין זאת בהם אמר אל תראני שאני שחרחורת בעצם רק ששזפתני השמש היינו עד"מ עסקי זה העולם שנקרא הכל תחת השמש או היצה"ר נמשל לשמש שאמרו חז"ל הצדיקים מתעדנין בה והרשעים נידונין בה ככה היצר הרשעים נידונין ע"י והצדיקים מקבלין שכר ע"י וכמו שפירשתי בפסוק בת בבל השדודה [בתפל"מ תהלים קל"ז עפ"ד הזוהר על היצר הרע דהאי זונה אית לה לשבחי' בהאי דהוא גורמות לברי' דמלכא לכל הני טובא] וגם בני אמי נחרו בי עפ"י שכתב בחוה"ל כי הגוף הוא תושב ובעל משפחה ויש לו חברת אנשים והנשמה גר ובדודה, שמוני נוטרה את הכרמים היינו עסקי הגוף כרמי שלי המיוחד לי בעצם כי הוא עצם האדם והשאר מלבוש וסכך לא נטרתי ונקרא כרם כי ממנו היין המשומר ועסקי העולם נקראו ג"כ כרמי לפי שממנו יין חמת תנינים והם כרמים לשון רבים לפי שיש בו מינים שונים וזה כרם לפי שהכל תכלית אחת אמר ונעשה רצונו וכמ"ש הרמב"ם בשמונה פרקים שראוי להיות הכל תכלית אחד והבן והנה כאן שאלה כנ"י קושי' זו שכתב הרי"ף הנ"ל שם כי אף אם עושין מ"ט אינם יוצאין מנהמא דכיסופא לפי שא"א בלא עזר השי"ת והנה עוה"ב דומה לצהרים שהוא התגברות האור וכמו שדרשו חז"ל פסחים ב' ע"א בפ' וכאור בקר יזרח שמש עיי"ש והנה דרך הביישן לעטוף פניו והנה הצדיקים הם הרועים הם העדרים ולזה אמרה לו ית' הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים והבן. שלמה אהי' כעוטי' היינו מעוטפת מפני הבושה ומפני מה, הואיל ועל עדרי ר"ל על הצדיקים הכל חבריך שאתה נתחברת עמהם ולזה השיב ית' אם לא תדעי לך כו' צאי לך בעקבי הצאן כדרכי אבותיך כמו שפירש"י וכאמור שהוא תשובה על הקושי' למה ביאתה לזה העולם החשוך והבן דעוה"ז נמשל ללילה כמו שדרשו בפסחים ב' ע"ב ולילה אור בעדנו וזה אמר צאי לך בעקבי הצאן אמרו חז"ל מ"ט עיזי מסגי ברישא והדר אמרא כברייתא של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא דאי אפשר להיות נהורא מעליא בלי חשוכא הקודמת ורעי את גדיתיך על משכנות הרועים היינו בדרכי אבותיך לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי עפ"י האמור [למעלה שהמה עשו כל מה שביכולת אנושי לעשות ואח"כ בא עזר השי"ת] נאו לחייך בתורים צווארך בחרוזים במיני תכשיטין היינו עדיים שקבלו מהר חורב ע"י נעשה ונשמע אף שבעת הפועל לא היו בכחם והיו נסוגים אחור כמו שכתבתי לתרץ קושי' התוס' בשבת (דף פ"ח] במודעה רבה [ועיין ישמח משה פ' חקת] והבן כי קרא התורה עדי ונכון הוא ואף כאן תורי זהב נעשה לך ע"ד שפירשתי ע"פ נעשה אדם [היינו הקב"ה עזרו להשלים א"ע להיות אדם השלם עיין ישמח משה בראשית י"ב] רק עם נקודות הכסף היינו החשקות כמו כי נכסף נכספת.

פסוק ט

לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו צרור המור דודי לי בין שדי ילין עיין רש"י והוא כלו מקשה אחד מה הוא חמודות עוה"ז קשוטי נשים המה מהבל יחד שיתבאר ברוה"ק והוא אפס ואין כמו שפי' מהרי"מ ז"ל כי אין מחסור ליראיו ר"ל דבר שהוא אין ואפס הוא להם למחסור דהיינו חמודות עוה"ז אבל היש דהיינו עוה"ב שנאמר להנחיל אוהבי יש הוא להם במילואו עכ"ד ואף בעוה"ז שחושק בו הוא מיחש לשעתו ולא במה שכבר עבר דמה שעבר אין ב' תורי זהב נעשה כו' ברש"י נמלכתי אני וב"ד כו' זו קשה יותר מן הראשונות להתפאר בהמלכה הוא ית' וב"ד על דבר נקלה ואבד כזה, ג' איך נמשך עד שהמלך במסבו כו' לזה וגם לבאר הפסוקים השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות כו' אם תעירו כו' עד שתחפץ כו' שאין לו מובן כלל עוד שם קול דודי הנה זה כו' מדלג על ההרים עי' רש"י דומה דודי לצבי כו' הנה זה עומד אחר כתלנו כו' אין לו ביאור וכן משגיח מן החלונות כו' אין לו ביאור ענה דודי ואמר לי קומי לך כו' אין לו ביאור כי הנה הסתיו עבר כו' הנצנים אין לו ביאור וכן וקול התור אין לו ביאור כלל דמה לן בשירת העופות, התאנה חנטה כו' אין לו ביאור והנה בסוף שה"ש היושבת בגנים ונדרש אלו ת"ח היושבים בבה"מ כמאמר החכם שהם פרדס הצדיקים ומאסר הרשעים חברים מקשיבים אין לו ביאור לקולך השמיעוני אין לו ביאור ומה הוא לקולך לנוכח ולמי ידבר ואיך נמשך לזה ברח דודי כו' ומה הוא ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים והנה כדי לישב כל זה אקדים הדרוש מ"ש בפ' קדש לי כל בכור כו' והגדת לבנך כו' עד גמירא עיי"ש [ישמח משה פ' בא בריש הפרשה אות ח' עי"ש בארוכה כי מחמת שהי' בתוך הזמן הוכרחו לשחרורו ולאשר שלא יהי' כמו ע"י אונס דאונסא כמאן דלא עביד דמי אך כיון שהוכרחו המצרים לשלם שכר העבודה הוי כמו תלוהו חבין דזבינא זבינא דאגב אונסא וזוזי גמר ומקנא ע"כ הבטיח הקב"ה לאאעה"ש ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שיצטרכו לשלם שכר העבודה ויהי' כמו תלוהו וזבין ומועיל שחרורו עכת"ד הנחוצים לענינינו] ועפ"ז יתבאר לססתי ברכבי פרעה ר"ל אצל הים שהשיגו אותם חונים על הים ככתיב בתוה"ק אז דמיתיך הראיתיך לכל כפי' רש"י שאת רעיתי ר"ל רעי וחלקי חלק ממני כי לא ישתנה הטבע רק כאשר ידבק החלק בכל וש"ת האיך הי' להם סגולה זו והלא הי' תחות השולטן הס"א כי עדיין לא כלה זמן ששעבדן יוצר בראשית ואף ששחררן הא הוי באונס ואונסא כמאן דלא עבד לזה אמר נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים מרכוש מצרים שכר השיעבוד א"כ הוו תלוהו וזבין והוי שיחרור גמור וזה הוא הכוונה ולא שיתפאר בחשקות וכוסף הדמיון והבן אך לזה הי' צריך שיקחו בשלימות השכר בלי שום ויתור דאז הוי תלוהו וזבין והבן משא"כ אם לא היו נוטלין רק כפי הזדמנות השאלה א"כ הוי תלוהו ויהיב דהא אף אם הי' נשלם הזמן לא הי' נוטלין יותר מהזדמנות לזה אמר תורי זהב נעשה כו' כפי' רש"י דהי' המלכה שיביאו המצרים כל הנשאר והם עמהם כדי שיהי' השכר בשלימות וא"כ הוי תלוהו וזבין והוי שיחרור גמור והנה עפ"ז יובן חסדי השי"ת דהא בחטא העגל שעשה להם השי"ת תיקון בהמשכן לכפר עוונם יש בו טענה שראוי הי' להשי"ת לעשות כן כמו שטען משה רבינו אתה גרמת להם שהרבית להם זהב כמו שפרש"י בפ' כי תשא בפסוק אנה חטא כו' וכיון שהי' השי"ת קצת גורם ראוי' לו ית' לעשות תיקון וזה הי' ראוי אם לא הי' הריבוי זהב נצרך בהכרח לטובתינו כדי שיהי' שיחרור גמור [אמנם אם הריבוי זהב הי' מוכרח כדי שיהי' שיחרור גמור] א"כ לא הוי השי"ת גורם כלל בזה ומה לו לעשות תיקון למרי הגדול הזה שמרינו נגדו ואם עם כל זה עשה תיקון אין זה אלא מגודל חסדו וטובו ית' והיינו שנמשך לזה עד שהמלך במסבו כו' כפרש"י ור"ל ולפי האמור צדיק ה' ולא הי' גורם כלל ואעפ"כ צרור המור וכו' בין שדי ילין כפרש"י בין שני בדי ארון שהמשכן כיפר ועשה תיקון הרי מזה נראה גודל חסדו לבית ישראל והבן, ועפ"ז יתבאר השבעתי אתכם בנות ירושלים היינו צדיקי הדור בנות ירושלים של מעלה ממקום קדוש יהלכו גבוה מעל גבוה והוא כמאמר חז"ל שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ידחקו את הקץ מזה יובן דיש כח ביד ישראל לדחוק את השבועה וכש"כ דהי' כח ביד משה ואהרן למהר אבל השי"ת השביען שלא ידחקו עד שיחפצו המצרים ברצונם כדי שיהי' שיחרור גמור וידוע דמצרים נקראו בלשון נקבה כמו שנאמר עגלה יפיפי' מצרים כולה ומבואר ברש"י הטעם והיינו אם תעורו ואם תעוררו את האהבה שבין ישראל לבין אביהם שבשמים לגאלן עד שתחפץ מצרים כיון שנשתעבדו להם והטעם דצריכין החפץ ורצון שלהם קול דודי כו' מדלג על ההרים כפרש"י שהי' הגאולה מקודם זמנו לכך היו צריכין שיחרור ברצון והטעם שהי' קודם זמנו ידוע ולא יכלו להתמהמה וידוע דיש מחיצה המפסקת בעוה"ר והם העונות כנאמר כי אם עונותיכם מבדילים כו' והנה כל זמן שלא נתגברו העונות הי' צינורות וקוי הקישור והדבקות יוצאין דרך כותל המפסיק עד"מ כמו בדרך חלונות ואחר שגברו בעוה"ר נסתמו החלונות ונשאר רק סדקים וקוי האור יוצאים בהם עד"מ ואולי הי' נשתהי' עוד גם זה הי' נסתם ואין עוד תקוה ח"ו לכך מיהר לגאלן והיינו זה ית"ש עומד אחר כתלינו דייקא שעשינו בעונינו בתחלה משגיח מן החלונות ואח"כ שגברו רק מציץ מן החרכים לכך לא יכלו להתמהמה עוד דהי' ח"ו נסתם מכל וכל והנה ידוע מהזוהר מה שפי' על נפלה לא תוסיף כו' כי בגאולה הראשונה הי' קימה מעצמה ובגאולה העתידה ב"ב נאמר אקים את סוכת דוד] והיינו כיון שלא הי' גאולה נצחיית אינו מתייחס הגאולה אליו ית"ש רק אלינו והטעם שלא הי' נצחית מבואר במפרשים ובמדרשים שהגליות צריכין להשלים והבן, והיינו ענה דודי כיון ששוב לא יכולת להתמהמה קומי לך שיהי' הקימה מתייחס לך ולכי לך ולא תמתין עד שיהי' אוקים כו' ומפרש הטעם כי הנה הסתיו עבר, הגשם חלף ר"ל לחלוחית קדושה כעין שפי' הזוהר על פסוק ונהר יחרב ויבש וש"ת באיזה כח יהי' הקימה לזה אמר הנצנים נראו בארץ כמו שפרש"י הנצנים אלו משה ואהרן עת הזמיר הגיע ר"ל עת שירת הגאולה הגיע אף שהוא קודם זמנו ע"י קול התור ר"ל קול תורי זהב האמור לעיל נשמע בארצנו שהיינו שם לעבדים ע"י כך הוי תלוהו וזבין והוי שיחרור ושפיר הגיע עת הגאולה וש"ת הלא טוב הי' יותר להמתין עד הזמן וגם את ארצם ואדמתם היינו לוקחים לכך אמר התאנה אלו ישראל כמבואר במדרשים חנטה פגיה ר"ל רעות והגפנים סמדר נתנו ריח כמו נרדי נתן ריחו שהוא כמו הסריח לכך לא יכלו להתמהמה לכך קומי לך כו' ולכי לך כנ"ל. ועכשיו נבאר סוף פסוקי שה"ש כי הנה באהבת דודים פי' על קול דודי הנה זה בא דהוא שאלת גדעון [שופטים וא"ו] עיי"ש והוא קושי' עצומה וענה דודי כו' פי' דהוא תירוץ שהשי"ת מתרץ את עצמו עיי"ש והנה שערי התי' לא ננעלו וגם ת"ח שהוא ב"ו יכול לתרץ קושיות גדולות פליאות עאכו"כ השי"ת ובודאי צדיק ה' ויש לו תירוץ אבל כבודו שלא יהי' שום קושי' ולא יצטרך לתירוץ דהיינו שיגאלנו והנה נחזי אנן דאם השי"ת עושה מה שקשה לנו לפי שכלינו אבל השי"ת מגיד מראשית אחרית צופה ומביט עד סוף כל הדורות ודאי צדיק בכל דרכיו רק אנחנו לא נוכל להגיע אל הסוף לראות את המכוון כנאמר מבלי אשר לא ימצא האדם את מעשה אשר יעשה אלקים מראש ועד סוף הרי זה דומה לצבי רץ או לעופר האילים מדלג על ההרים כו' ואין בכחו של האדם לרוץ אחריו לראות התכלית למה רץ ועל מה רץ ויש לו קושי' על מה ולמה רץ אף שבאמת ודאי יש לו תירוץ אבל כשרץ על הרי בשמים אין כאן התחלת קושי' שהרי רואין שרץ ללקוט שושנים ועשבים טובים ועפ"ז מבואר שחתם שלמה דבריו כלפי השי"ת ואמר היושבת בגנים ר"ל הת"ח היושבים בבה"מ חברים מקשיבים ר"ל מה שחבירים מקשיבים זמ"ז לקולך השמיעני בתמי' ר"ל שאתה ית"ש תשמיעני לקולך מה שחברים מקשיבים מקול ת"ח שהם ב"ו דהיינו תירוצים ופירוקים וכי זה כבודך ודאי שערי תירוצים לא ננעלו אבל זה כבודך ברח דודי מהגלות ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים דאין שום קושי' ולא תדמה כמו צבי רץ על ההרים בעלמא דיש לו מכוון אבל לא נראה שאין יכול לרוץ עמו להגיע עד סופו רק תדמה כמו צבי רץ על הרי בשמים דהיינו ובא לציון גואל ב"ב אמן.

פסוק יב

עד שהמלך במסבו וגו' צרור המור וגו' הנך יפה וגו' קורות בתינו וגו' עיין באלשיך פ' בהעלותך מעלת המשכן ומקדש שמשם הי' מאיר לעולמות שלמעלה עיין עליו וק"ו שמשם השפיע לזה העולם ואין וחל לישראל רק הכל בהשגחה ובזה יראה מעלת התחתונים יתר על העליונים לפי שהם פועלים בבחירה ועל כן נתאוה הכבוד לשכון פה ולהשפיע משם למעלה והנה עד שהמלך במסבו כפירוש רבינו סעדי' ע"ד הפשט [אולי כוונתו היינו מקום המשכן והמקדש] נרדי נתן ריחו היינו הקטורת אף שאין צריך לשום דבר רק להראות שהריח כאן יוצא למרחוק והריח הוא הרוחני שבהנאות ר"ל להראות] שהנאות הרוחנים יוצאים מכאן להחיות הרוחנים כענין לחם אבירים [שפירשו ז"ל לחם שמה"ש ניזונין בו] צרור המור היינו קשר של בשמים והנאות הרוחנים דודי לי קשרם לי להיות בי ובמעשי תלוין והראי' בין שדי ילון שצמצם שכינתו בין שני בדי הארון אף כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו ר"ל שצמצם שכינתו להיות שוכן על ברואיו להשפיע להם מבין שני בדי ארון היינו הלוחות אשר שם ר"ל כפי שישראל מקיימין הנאמר שם שבהם כלולין כל התורה כמבואר בעשרה מאמרות ככה השראת שכינתו והוא פירוש צח והבן והיינו בין שדי ילין על כן קראו שדי שאנחנו המשפיעים והמניקים לכל הנמצאים והבן כי הוא נפלא בס"ד וראי' שאינו צריך לריח כי אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי היינו כשהלביש יעקב עורות גדי עזים שיש להם ריח [רע וע"כ נכנס עמו ריח] ג"ע הרי שיכול להשפיע ריח בשלילות הכל ועיין בדברי רס"ג בדרך הפשוט בפ' הנ"ל ועין לפ"ז הוא לשון ענין א"ו דהקטורת הוא להורות על מ"ש:

א"י [אם] כך ישראל מושגחין מה זה שנמצא לחכמים שאמרו] בני חיי ומזוני במזלא תלי' מילתא אך כבר כתב בעשרה מאמרות [מח"ד ח"ב פכ"ט] כי זכות הצדיק נעשה מזל לבאים אחריו והנה זה נכון מאד כי זה דוגמת מזל שלא בא מכח מעשיו רק שהוא מוצלח שנולד לצדיק והבן והנה גדי הוא מזל כמו בא גד וכמו גד גדי [וכו' עיי"ש רש"י ויצא] והנה אשכול הכופר דודי לי יזכור זכותו והוא בכרמי כרם ישראל עין גדי ר"ל ענין וחל והבן וכל חשיבות של הבית מקדש הוא הנך יפה רעיתי הנך יפה ר"ל מה הוא היופי שלך לזה אמר עיניך היינו כל מה שאתה רואה ומתאוה כי העין רואה והלב חומד הוא רק [בחי'] יונים שאינו מתחברים בבן זוג אחר היינו בכל דרכך דעהו אז גם ה' יתן הטוב הנך יפה דודי נראה יפה לבריות אף נעים היינו במראה וטעם והיינו באתגלי' כמו חבה יתרה נודעת להם [כוונתו שזה חבה יתרה שנודעת להם כמה הם אהוב ונעים] והבן ואז ערשנו רעננה היינו בהמ"ק כמו שפרש"י וכן מקדשי מעט [אלו בכ"נ ובמ"ד] רעננה לשון רינה כעין שפי' רש"י שם וירונו ועפ"י שפירש האלשיך הראיני את מראיך השמיעני את קולך [ותו"ד כי איש הישראלי יש לו צלם אלקים ע"פ ובחטאו סר צילו ובעשות תשובה ישיב עליו צלמו צלם הקודש ואז ישמע לתפלתו וזה שא"ה הראיני את מראיך אם הצלם אלקים על פניך ואז השמיעני את קולך כי קולך ערב כאשר מראיך נאוה בצלם אלקים] והבן. א"י ערשנו רעננה היינו פרין ורבין של ישראל ג"כ כעין פירוש רש"י רעננה לשון השקט כמו שנאמר שלו הייתי בביתי ורענן בהיכלי והוא עפ"י עשרה מאמרות [מח"ד ח"ב פ"ל על אמרם ז"ל שבת קנ"ו ע"א מאי דעתך דקאי צדק במערב אהדרינא ומוקמינא לי' במזרח וכו'] דלאברהם קאי צדק במערב [הלא] כל דבר הנשתנה מטבע מעותד לחזור [כאשר מצינו ששב הים לאיתנו] ולא להשאר בהתמדות [בשינוי טבעו] על כן בכל דור מגזם לישראל [להשיב המזל למקומו לשויא לאברהם מחשוכי בנים] ורק שהצדיקים בכל דור ודור מחזיקים ביתדות [וקדם רב חסד לזכור להבנים זכות אבות כחוט המשולש אשר לא ינתק עיי"ש בע"מ בארוכה] והבן וראי' לחשיבות התחתונים ושנות הטבע מעצים ואבנים והיינו קורות בתינו ארזים ארזים שגדלין במדבר עץ בעלמא ועדיין הם ארזים [עפ"י הגמרא יומא ע"ב ע"א עה"פ עצי שטים עומדים ש"ת אבד סברן ובטל סכויין ת"ל עומדים שעומדין לעולם ולעולמים] שלא נקבעו במקדש [נראה דעתו כי יקבעו במקדש שלע"ל ועיי"ש ברש"י] והוא רבותא ונשתנה הטבע עבורם רהיטנו ברותים פי' בריתים כמו שנדרש במסכת יומא דף ל"ח [בהנס שנעשה לשער ניקנור].

פסוק יג

בין שדי ילין נ"ל ע"ד רמז שהוא כמו בין שדי כידוע דע"י המילה נשלם השם באדם וידוע דהמוציא ז"ל ח"ו פוגם בריתו והבן ויתכן יותר לפרש עפי"ז יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן ר"ל מי שבצל שדי יתלונן דהיינו שאינו רואה קרי והבן.

פרק ב

פסוק א

אני חבצלת השרון כו' עד ודגלו עלי אהבה בהקדם שכתבתי בראש שה"ש עפ"י הכוזרי בבחינת טעם [בכוזרי מאמר רביעי סי' י"ז כי אברהם אע"ה משפע האלקי אשר נדבקה בו הוא הופיעה עליו טעם מתיקות העבודה לא מצד החקירה וההקש וכאשר אמרו ז"ל צא מאצטגינות שלך ר"ל שצוהו השי"ת לעזוב כל חכמותיו ההקשיות מחכמת הכוכבים וזולתם וידבק בעבודת מי שהגיע אליו בטעם כמו שנאמר טעמו וראו כי טוב ה' ובאמת נקרא אלקי ישראל מפני שהראות הזאת היתה נעדרת בזולתם ונקרא אלקי הארץ בעבור שסגולת הארץ ורוחותי' ואוירה וכו' עוזרים ע"ז וכו' עיי"ש] ובהקדם מ"ש על המדרש במדבר רבה פ"ב מאי דכתיב נרננה בישועתיך כו' עיי"ש העניין ובהקדם מה ששמעתי דאיתא במדרש שהשיב ריב"ח למין ששאלו אחרי רבים להטות [א"ל כוונתו כי האו"ה הרבים וע"ז השיב ריב"ח כי היכי אזלינן בתר רובא היכי דכי הדדי נינהו הכא ישראל מחדדי טפי וכאשר אז"ל ביבמות דף י"ד ע"א לענין ב"ש וב"ה עד שיצא ב"ק עיי"ש] והנה מבואר דאף האומות יודעים מזה החשיבות דבעיון השכל ישראל משיגים יותר האמת מכל האומות וכמו שנאמר בתוה"ק כי הוא חכמתכם כו' אבל מאמיתת יקר המעלה שיש לישראל בבחינת הטעם אינם יודעים מזה והנה אף בעיון השכל יש הפרש גדול כי אף חכמים הגדולים שבהם אין משיגים רק מה שהוא בחיק השכל האנושי משא"כ אנחנו שיש לנו בחינת הדגלים והבן והנה אף אם אנחנו לא הגיענו לבחינת הטעם מ"מ לחלוחית קצת יש בכחינו מאבותינו וממעמד הר סיני ונוכל להוציאו אל הפועל ועפ"ז יתפרשו הכתובים שאמרה כנ"י אני חבצלת השרון כפי' רש"י שיש לה לחלוחות מהשורש ככה יש לנו לחלוחית מצד אבותינו והנה כשושנה כו' דהיינו שיש לה ריח טוב דהוא בחינת העיון בין החוחים שהם רקים מכל כן רעיתי ר"ל כ"י בין הבנות אף האומות עצמן מחשיבים אותם כך כמו שהשיב ריב"ח אבל אמיתת המעלה כתפוח שיש לו טעם טוב בעצי היער שהם כלא נגדו כך דודי בין הבנים אלו ישראל שנקראו בנים שיכולים לטעום בו ית' עד שכל הטעמים והערבות הנמצא הוא הכל כלא נגד זה בצילו חמדתי כו' במעמד הר סיני לכך ופריו מתוק לחכי דייקא משא"כ בשאר אומות שאין להם בחינת טעם כלל ואף גם מה שהביאני אל בית היין [נמחק] שיגדיל די' ודגלו כו'.

פסוק ה

סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני והנה הרמב"ן פי' באשישות בשני אשות אש של מעלה ואש של מטה ולפי דרכו פי' על המשכן וכוונתו שיהי' שם אש של מעלה וגם מצוה להביא מן ההדיוט ולי נראה עפ"י דברי הט"ז בא"ח סי' א' ס"ק ב' מ"ש בדברי הטור אני מעיר את השחר [ואין השחר מעיר אותי כי באתערותא דלתתא בא אתערותא דלעילא דאם מקדש א"ע מלמטה מקדשין אותו מלמעלה אמנם דהמע"ה התפאר שהתעוררת שלו מלמטה גדולה כ"כ שאינו צריך לסיוע התעוררת מלמעלה וזהו שהוא מעורר השחר כ"י ואין השחר מעיר אותו וזהו שאמר סמכוני באשישות בשני אשיות אש של מטה היינו אתערותא דלתתא ואש של מעלה אתערותא דלעילא] ובהקדם מ"ש האלשיך בפ' כשושנה בין החוחים (כי השושנה שגדלה בין החוחים אם תראנה מלאה חזזית ונרמסת ומנוקבת אין להטיל ולייחס פגמה אל עצמותה לומר כי רע איכותה רק כי החוחים רמסוה וחבלוה כן אם חטאו ישראל אין לתלות האשמה בהם רק כי במצרים נתגדלה והמה נתונים למרמס ומהם דבקה בהם הרעה] ובפסוק רק באבותיך חשק ה' [כי אהבת הקב"ה להאבות הוא מצד עצמותם כי קודש הם בעצם ויבחר בזרעם אחריהם בכם הוא רק מכל העמים בהעריך אתכם נגד כל העמים בערכם אתם טובים מהם] ועפ"ז מבואר כי השכינה אומרת ומבקשת מאתנו עכ"פ סמכוני באשישות בשני אשות כנ"ל ובאמת אם אנחנו עושים כן עדיין אינו על אופן המעולה ואומרת עד"מ רדפוני בתפוחים כדרך החולים כי חולת אהבה אני ר"ל כי חולה אני עדיין מחמת חסרון אהבה גמורה דהיינו בחינת האבות שנאמר בהן רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם והבן.

פסוק ז

השבעתי אתכם בנות ירושלים היינו הנשמות הבאים מירושלים של מעלה הנשלחים בכל דור ודור לתקן את הדור אם תעירו את עצמכם או אם תעוררו את אחרים הכל יהי' באהבה רשפי' רשפי אש שלהבת יה כי אם הוא באהבה פועל מאד מאד בלבבות כי כאשר ידבק החלק בכל יבוקע כל המסכים והיינו עד שתחפץ כנסת ישראל על ידי דביקתם באהבה עזה ונפלאה והבן כי נכון הוא מאד בס"ד.

מה שאמרו רז"ל השביע הקב"ה את ישראל שלא ידחקו את הקץ והוא משולל הבנה מה הוא דחיקת הקץ דהא אמר אח"כ שלא יעלו ישראל כחומה ואי כפירוש רש"י דדחיקת הקץ הוא שלא להפציר בתפלה יותר מדאי זו קשה מן הראשונה דמה הוא הגבול מה נקרא כראוי ומה נקרא יותר מדאי וע"ק למה לא מצינו בגמרא והרמב"ם והפוסקים שיזהירו שלא להפציר בתפלה על הגאולה והנ"ל עפ"י מה שפירשו בפסוק את ה' אלקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע ופירוש רש"י אם יש בך כל המדות הללו אתה רשאי להשבע בשמו ופירשו עפ"י שבועת אלי' אם יהי' השנים האלה טל ומטר או שבועת חוני המעגל שזה אין רשאי לעשות רק מי שיש בו כל המדות הללו אז יש לו רשות דודאי מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים אכן זולת זה הוי שבועת שוא והבן והיינו שלא ידחקו את הקץ דהיינו הני בני עלי' עפ"י שבועה והבן כי נכון הוא בס"ד.

פסוק ט

הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים הפירוש של רס"ג משגיח מן החלונות ידוע [דהשגחה גלוי' היא המשגיח מן החלונות שהמושגח רואה את המשגיח עליו לא כן השגחה מסותרת הוא כאלו המשגיח עומד אחרי הכותל ומשגיח מן החרכים ורואה את המושגח אמנם המושגח אינו רואה את המשגיח] ובהקדם מה שאמרתי בדרוש להגדה ר"ג הי' אומר כו' ותורף הדברים דאם לא הי' עומדים עלינו לכלותנו בכל דור ודור הי' עול בחקו ית"ש ח"ו לגאול באמצע הזמן שקצב להשר להיות תחת ממשלתו לעבדים אבל מאחר שמצילן מצילן לעצמו על כן היום אם בקולו תשמעו ועפ"ז מבואר כי זה רומז להתגלות הכבוד מאד מאד כמו זה אלי שדרשו ראתה שפחה בים כו' וכן לעתיד ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו' והנה ידוע דע"י העונות נעשה כותל ומחיצה המפסקת בעוה"ר ועפ"ז מבואר הנ"ה ז"ה [ר"ל שנאמר הנה אלקינו זה] עומד אחר כתלנו שעשינו בעוכינו כי תיכף כשנסיר הכותל ע"י תשובה בחרטה גדולה ושברון לב ועזיבת החטא באמת תיכף יתגלה בחינה זו ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כי היום אם בקולו תשמעו וש"ת הלא הוא באמצע הזמן לזה אמר משגיח כו' בכל עת כי עומדים עלינו ואנחנו כשה א' בין ע' זאבים רק שהשגחתו מצילנו מידם או בנסים נגלים או בנסים נסתרים וא"כ מצילן לעצמו ואין עול בחקו ח"ו והבן.

פסוק יא

הגשם חלף הלך לו הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע עפ"י המבואר בעיר דוד פ' בחקותי בשם הרמ"ע כי מטר הוא שלא ע"י שליח וגשם הוא ע"י שליח לכך בהתנאי אם בחקותי נאמר גשמיכם ולא מטר כי מה שלא יתכן ע"י שליח לא מהני בי' תנאי והתנאי בטל והמעשה קיים והבן והנה ר"ל כעת הכל בבחינת גשם על ידי שלוחים וממונים ולעתיד יהיו ישראל למעלה מן הכל כמו שנאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ואז יהיו מושפעים מהשי"ת בעצמו שלא ע"י שליח והיינו הגשם חלף הלך לו רק הכל יהיו בבחינת מטר ואז הנצנים נראו בארץ שיצמיח בארץ כל הישועות והגאולות עת הזמיר הגיע שירו לה' שיר חדש בב"א.

פרק ג

פסוק ד

אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאותיו אל בית אמי ואל חדר הורתי עפ"י מ"ש הגאון ביערת דבש בצאנך מיד גוזזים [יע"ד דרוש א' ח"א ותו"ד שם כי ידוע אשר הס"א כל חיותם מה שיונקים מן ישראל העובר שפע קדושה וכאשר כבר כלה לחלוחית הקדושה מהאיש ההוא נותן היצה"ר אל לב אותו האיש לשוב בתשובה ולעשות מעשים טובים למען יכנוס לתוכו ריח קדושה שיהי' לו מה לינק עוד ממנו והוא כדמיון הצאן שנותנים להם מלח ומים למען יגדל צמרם וירבו חלבם וכדומה כן כאשר ידושן נפשו מטוב ה' ויהי' מלא טוב מברכת כל אז יגבירו עליו להניק ממנו כל שפעת הקדושה ובעו"ה נותן כחו וחלקו לשדים ר"ל וזהו הבקשה שה' יציל אותנו מזה וכיו"ב וז"ש צאנך מיד גוזזים כנ"ל] וע"פ מ"ש בנפשינו נבוא לחמינו דהיצה"ר מסית לדבר מצוה כדי שיהי' לו אחיזה לכן אל יניח אח"כ רק יחזק ויאמץ בגדרים וסייגים כי אם מרפין ידיהם אינם מביאין המע"ט לשרשם הקדוש רק דרך עקלתון ועפ"ז מבואר אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאותיו אל בית אמי וק"ל.

פרק ד

פסוק ג

כפלח הרימון רקתך כבר פירשתי אמרם ז"ל אפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון ע"ד הנגלה [בישמח משה בראשית ותולדות ד"ה ראה ריח בני מובא למעלה משלי ק' י"ב ז'] והנה ראיתי דזה הפירוש יש לו שורש בנסתר וכל דבריהם וחדותם עמוקים מאד והענין לפי המבואר בלקוטי תורה פ' עקב כי מטטרון ט"ט והוא ח"י באמצע ורמו"ן מן הצדדים והט"ט שהוא חי חיות ותוכיות הרמון [מ' מימין ורון מהשמאל] והם סוד הקליפה הנקרא רמון ובתוכם ט"ט חי ואכל וחי לעולם וכן ר"מ תוכו אכל וקליפתו זרק ועיין בת"ז תיקן כ"ז והיינו כפלח הרמון רקתך דהיינו מלאים מצות אבל בלי חיות והבן והיינו כפלח דהיינו שנחלק דהוא לשון עד יפלח חץ כבדו והיינו כמ"ש שם בלק"ת הנ"ל כי מ' מימין ורו"ן משמאל והבן גם י"ל לשון הוי גבר פלח בארעא והראשון מחוור יותר, ומדויק בלשון הקרא שנקט רקתך לרמוז שרק בתוכו ומרומז רק תוך וחסר הוא"ו שהוא רק בניקוד ואינו במבטא ולפי"ז מתוק מאד כפלח הרמון כמ"ש רק תוך ר"ל שהרמון יפלח ותוכו רק והבן, ואעפי"כ שבח הוא שמ"מ מלאים מצות מעשיות, והנה מה שחסר ו' בהרמז של תוך כי בכל דבר יש בראשו קדושה המחי' אותו כנודע וכבר ביארנו כי בכל שם מהותו וחיותו ושרשו וגם רמון יש בתוכו חיות מעט ומסתבר אות הו' שהוא מהשם לכך חסר ו' כי רק חסר ו' והבן.

פסוק ד

מדרש כמגדל דוד צוארך שהגדיל דוד אתכם בספרו שאמר לגוזר ים סוף לגזרים כל"ח כבר פירשתי המדרש הנ"ל וכעת לחדש באתי באופן אחר עפ"י מ"ש בהזמר כי לו נאה ובנוסח אדון עולם אשר מלך וגו' [בספר יש"מ הפטורת נצבים] ויש לכלול בזה כל הדרוש שכתבתי [בישמח משה] בריש פ' וארא דכיון דעבר ועתיד לפניו ית"ש בסיג אחד א"כ אתן הוי כמו נתתי כמ"ש שם ולכלול מ"ש בפ' ויחי יעקב בפ' והי' אלקים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך והנה אחר כלות הדרוש של כי לו נאה הנ"ל אומר לישב קושית העקרים איך יתכן שינוי רצון בשני אופנים א' כמו שתירץ הרמב"ם בספר המדע להקושי' איך יתכן שהבחירה נתונה באדם לעשות מה שלבו חפץ אף לעבור על רצונו ית"ש הלא הכתוב אומר כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ ותירץ שזה הוא רצונו ית"ש שיהי' הבחירה חפשית עכ"ד ה"נ נאמר אנן ככה הוא רצונו מאז שאם יחטא יענש ואם ישוב יומחל לו ואין כאן השתנות הרצון והבן ועוד יש לתרץ עפ"י מה שביארתי בדרושים שגודל הטובה שבטובות הוא שיצמח מהנברא כבוד הבורא ית"ש וא"כ ברשעים העונש הוא להם לטובה כמו השכר לצדיקים וא"כ אין כאן השתנות הרצון דרצונו הוא רק להטיב וא"כ אין השתנות רק במקבלים והבן וג"כ יש לתרץ כעין זה עפ"י מה שדרשו בפסוק ואומר חלותי היא שנות ימי"ן עליון עיין ילקו"ש תהלים ע"ז והבן והנה היוצא מזה דעצם הרצון אין לו השתנות והנה לפי"ז יובן דכל העכו"ם שהם אינם עצם הרצון רק לאיזה צורך כמו המוץ שעולה עם התבואה שהוא שהוא ג"כ לאיזה צורך א"כ כשלא יהי' הצורך להם יתבטלו כמו אהבה שתלוי בדבר בטל דבר וכו' ועד"מ שהם נצרכין לחרישה וזריעה וכו' כמו שאמר בן זומא ברכות כמה יגיעות יגע אדה"ר וכו' וא"כ כשתוציא הארץ גלוסקאות וכלי מילת וכו' שוב לא יהיו נצרכין להם אבל ישראל שהם עצם הרצון לא יתבטלו וזש"ה אני ה' לא שניתי ואתם בכי יעקב לא כיליתם והבן כי הוא ורצונו אחד ולכך כל הטובות שנעשה לישראל המה נצחים כי המה הרצון וכל מה שנעשה להם לטוב הוא עצם הרצון וראוי להיות נצחי והבן ולכך נאמר הודו לה' כי טוב כל"ח כי כל טוב וחסד שנעשה להם הוא לעולם והבן והנה די בזה יקר וגדולה לישראל כי המה עצם הרצון אבל עדיין יש לומר דדוקא הסוג הכללי של ישראל המה עצם הרצון אבל לא כל איש פרטי והנה במדרש ש"ט איתא שנגזר הים לס"ר שבילין וכל איש ישראל הי' לו שביל מיוחד שנאמר לגוזר י"ס לגזרים עכ"ד המדרש וא"כ ע"ז קאמר כל"ח דמה שנעשה לכל איש ישראל הוא חסד עולם שישתנה הטבע אף בשביל יחיד אם ילך באמיתת דרך הישר על כן נקרע הנהר לרפב"י ועד"ז יש לפרש הגמרא בחולין כמה נפיש גברא ממשה ושיתין ריבוא ודוק היטב.

ועפי"ז יתבאר המדרש הנ"ל כמגדל דוד שהגדיל דוד אתכם בספרו שאמר לגוזר י"ס לגזרים כל"ח הרי מבואר דכל יחיד ויחיד הוא עצם הרצון וכל טוב שנעשה לו לעולם הוא הרי זה גדולה נפלאה הפלא ופלא לישראל כנ"ל.

פסוק ט

לבבתני אחותי כלה לבבתני באחד מעיניך באחד ענק מצורוניך כי עיקר המבוקש מאדם שיעבוד השי"ת בשני יצריו כמו שדרשו בכל לבבך בשני יצרך וכו' דהיינו שיהפוך היצה"ר לטוב כמו שאמרו רז"ל אברהם הפכו לטוב שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכל א' וא' מישראל מחויב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבות והנה רק זה כל פרי הצדיק להפוך הרע לטוב כי הטוב קודם שבא למטה האיר ביתר שאת וכו' וצדיק מה פעל והבן והנה איתא במדרש עוה"ז באירוסין שנאמר וארשתיך לי וכו' ועוה"ב בנשיאין שנאמר כי בועליך עושיך וכו' והנה גם בעוה"ז יש צדיקים העובדים השי"ת בכל לבבם ומהפכים הרע לטוב אך כל זה עדיין אין בבחינת השלמות ונקדים דברי הקדוש מו' אלימלך זצוק"ל על אמרם סומא באחת מעיניו [פטור מהראי' כי האדם צריך לראות שפלות עצמו ורוממות גדולת הבוית"ש והסומא באחת מעיניו שאינו רואה שיפלות עצמו פטור מהראי' אינו יכול להשיג ולראות גדולת הבוית"ש] ונקדים עוד דשפלות עצמו העיקר שיבטל ביטל גמור נגד אורו יתעלה דלית אתר פנוי מיני' עד שלא ירגיש בעצמו שום ישות כטפה בתוך הים הגדול דאין לה מציאות בפ"ע כ"ז שאינה נפרדת ולבחינה זו בשלמותה לא זכו רק משה ואהרן כמו שנאמר ואנחנו מה וכו' רק לעתיד לבא ונגלה כבוד ה' יזכו לבחינה זו והנה מובן מזה דעוה"ז נגד עוה"ב הוא רק באחד מעיניו אף בהצדיקים ענוי ארץ דלנגד עוה"ב לא הוי כעת ענוה גמורה הואיל ומרגישים ישות בעצמותם וגם באותו עין הרואה בגדולת הבורא ית"ש אינו דומה לראי' דלעתיד דעתה בעוה"ז הוא רק בבחינה נגלית אבל בהנסתר אין אתנו יודע ואף מה שמגיעין ומשיגין עתה מהנסתר הוא כלא נגד מה שישיגו לעתיד והוא הכל בבחינת נגלה נגד לעתיד והנה מובן מה שאמרו נעשה ונשמע הוא ג"כ בבחינת כפלים לתושי' נעשה על בחינה הנגלית עשיית המצות כמשמען ונשמע היינו לשון הבנה להבין ולכוון הרזים והסודות אשר בהן ומובן דלכך הקדימו נעשה לנשמע ההסתיר בא אחר הנגלה והיינו כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך ענקים תרתי משמע היינו נגלה ונסתר כפלים לתושי' ענק א' נגלה וענק א' נסתר ועפי"ז מבואר לבבתני ר"ל שאתה דבק בי ועובד אותי בשני הלבבות גם עתה שאתה אחותי כלה ר"ל גם בעוה"ז שהוא בדוגמת אירוסין רק כעת הוא רק באחד מעיניך וגם רק באחד ענק מצורוניך והבן כי נכון הוא בס"ד.

פסוק יא

נופת תטופנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמותיך כריח לבנון כי הת"ח נקרא כלה כנדרש במדרש לך אל העם וקדשתם לשון קידושין ממש והנה באמת יש לקשר תורה הנגלית בנסתרת והוא האלהות של התורה אך הלבוש צריך להיות ג"כ מתוק בטעם וריח ולא לעשות בלויי סחבות שאינו מקובל כלל דהעושה כזה הוא ח"ו בכלל משניאי' והבן והיינו נופת תטופנה שפתותיך כלה ר"ל גם מה שתטופנה שפתותיך לבד ואינו עצם הכוונה הפנימיות יהיו ג"כ נופת דבש וחלב תחת לשונך כמו שדרשו רז"ל דברים שהם כדבש וחלב סודות התורה יהיו תחת לשונך היינו עצם הכוונה הפנימית אבל מ"מ וריח שלמותיך היינו הלבושים שאתה עושה ג"כ יהיו ריח טוב כריח לבנון והבן. ד' י"א] וריח שלמותיך וכו' עפ"י מה שכתבתי בפ' וירח את ריח בגדיו והמדרש א"ת בגדיו אלא בוגדיו [בישמח משה פ' תולדות ותו"ד דבכללות ישראל יש בחינות שונות מהם בבחי' כשמה להכללות ויש מהם רק בחי' גופא ויש שהם רק בחי' לבוש ובהכללות הוא שיעור קומה וזהו וירח את ריח בגדיו היינו בחי' הלבוש היינו הבחינה הפחותה מכללות ישראל בחי' בית עיי"ש בארוכה] ועפ"י המדרש על הפסוק הבונה בשמים מעלותיו וכו' [בפ' אמור סי' י"ב פרי עץ הדר וגו' אמר הקב"ה יקשרו כולם אגודה אחת והם מתכפרין אלו על אלו ובאותה שעה אני מתעלה שנאמר הבונה בשמים מעלותיו אימת כשהן אגודה אחת ואגודתו על ארץ יסדה וכו'] ועפ"י האר"י ז"ל לרעות בגנים וללקוט שושנים ר"ת לבוש ועפ"י מה שכתבתי על הפסוק כאשר ידבק האיזור אל מתני איש וכו' [בי"מ הפטורת וארא ותו"ד שם שבחי' טעם הוא בחי' הגוף ושניהם דהיינו טעם וריח הוא בחי' הנפש וריח בלא טעם הוא לבוש לא טעם ולא ריח הוא בחי' בית וזש"ה [ירמי' י"ג י"א] כאשר ידבק האזור וכו' כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל כל' אפי' פחותי הערך הנקראים רק בית ישראל להיות לי לעם עיי"ש] ועפ"י מ"ש דורשי רשומות בפסוק צופה רשע לצדיק וכו' כי שקר במילואו הוא שין קוף ריש הוא ר"ת שקר וס"ת נפש ובאמצע יו"י גימ' הוי' והבן ולדעתי יש להמתיק הדברים כי השקר במלואו ר"ל במדריגה הגדולה שברע מבואר בר"י הם אלו אשר הם שונאי השי"ת ורוצים לאבד עובדי השי"ת ח"ו וע"ז נאמר ה' לא יעזבנו בידו ותורף הדברים כי אלו שאין נכרתין לגמרי כי אינם אפיקורסים רק מ"מ הם בלא ריח וטעם הם רק בשיעור קומה של ישראל בבחינת בית ושיש בהם ריח בבחינת נפש והיינו אם בעל נפש אתה, וישרים העדיפים מצדיקים כמבואר בגמ' תענית ד' ט"ו ע"א] על הפסוק אור זרוע לצדיק וכו' לא הכל לאורה וכו' צדיקים לאורה וישרים לשמחה עי"ש פרש"י הם בשיעור קומה בבחי' ריח והדבקים בו בחי' חסידים הם בחי' כשמה ועפי"ז מבואר וריח הוא שלמותיך והבן.

פסוק טז

עורי צפון ובואו תימן וכו' פירוש א' פירשתי עפ"י מה שפירשתי [בס' ישמח הפטורת תצא עיי"ש בארוכה] בפ' הרחיבי מקום אהלך וכו' כי ימין ושמאל תפרוצו וכו' כי תה"מ הוא או ע"י טל אורות אור התורה או ע"י החזקת ת"ח [יזכו לתה"מ וזהו הרחיבי מקום אהלך שיהיו מרובה באוכלסין כי ימין ושמאל תפרוצי הן ע"י המתנהגים בחכמה ובתורה כראוי והן המתנהגים בעושר כראוי להחזיק ת"ח וכו'] כמו ששמעתי לפ' באר חפרוה שרים וכו' [אפשר כוונתו באר נקרא התורה באר מים חיים חפרוה שרים אלו הת"ח ההוגים בתורה כרוה נדיבי עם המה העוזרים וזוכים לטל תורה במחוקק במשענותם מה שהם משענת עזר וסמך להת"ח] אבל מ"מ אינן שווין לגמרי כמו שאמרו רז"ל כל הנביאים לא כבאו אלא למחזיקי ת"ח אבל ת"ח עצמן עין לא ראתה וכו' ואל תטעה לומר שהת"ח מפסידין מחלקן כי המה מכרו למחזיקים כי אינו כך כי הת"ח עוסקין בתורה רק למענו ית"ש כאשר ציוה לנ"ר לפניו ויש להם שכרם משלם והמחזיקים יש להם שכר בפ"ע מפני שמחזיקים וכו' והנה ידוע מהזוהר דודים היינו דלא מתפרשין לעלמין וריעים דמתפרשין לפעמים ולפ"ז מובן דת"ח יתכן שיקראו דודים שהם דבקים בו ית"ש תמיד והמחזיקים ריעים והבן זה.

ועפי"ז עורי צפון כי יתעוררו משנתם ישיני עפר הוא צפון המחזיקים ידי ת"ח שנקראים בשם צפון כי מצפון זהב יאתה וכש"כ ובואי תימן הת"ח עצמן זקני דרום הרוצה שיחכים ידרים ולשניהם הפיחי גני וכו' כי בצל החכמה בצל הכסף במחוקק במשענותם ואל תטעה לומר שהת"ח מפסידין כי כבר מכרו חלקם אל המחזיקים ולא נשאר להם רק החצי לזה אמר כי לא כן הוא רק יבא דודי לגנו ר"ל הת"ח שנקראו דודי לגנו הראוי לו ויאכל פרי מגדיו והבן זה.

פירוש אחר פירשתי עפ"י המבואר באהבת דודים על פסוק כי קולך ערב ומראיך נאוה כשיהי' קולך ערב שיתקבלו תפלות ישראל אז יהי' מראיך נאוה כי או"ה מהכסא ומהשם המיוחד ונ' שערי בינה שכל הגאולות הם מבינה רק שההפרש הוא בין גאולה לגאולה לפי התלבשות, עוד פירוש ומראיך נאוה כי השכינה נקרא מראה אספקלרי' דלית לה מגרמה כלום רק כמראה מלוטשת שמקבלת כל האורות העומדים מכחה ונאוה היא תפארת שנקרא נאוה היינו יחוד ת"ת ומלכות ואני המתקתי הדבר עפ"י הריב"ש ביחוד קב"ה ושכינתי' שהוא יחוד ת"ת ומלכות והמתקתי הדבר שיהי' לו ית"ש התפארות ונ"ר במלכותו עלינו במעשינו שאנו עובדים אותו ית"ש כי לכך נקרא מלך עלינו שאנחנו ממליכין אותו במה שאנחנו עובדים אותו משא"כ אוה"ע כמו שמפרשין כי לה' המלוכה [על ישראל שמולך עלינו ברצונינו] ומושל בגוים [מושל נקרא המושל אף שלא ברצון העם] והבן ונחזור לענינינו דהנעלם מהשם הוא ו"ה והנעלם והכסא הוא הא' צריך שיתעורר ויתגלה וגם נש"ב יתגלו וידוע מהזוהר הק' דדודים דלא מתפרשין היינו או"א חו"ב א"כ כשיתגלו הנש"ב יתגלה עמו הל"ב נתיבות חכמה רק שפועל הגלוי הוא ע"י הא"ס אף שעיקר הנוצר הוא ממוח ובהנוזלי"ם מן לבנון יש שם כל האדם השלם רק דאם היא הנותנת המסוי ומתפשט ומתגדל עד שבא לפועל הגילוי על ידה ה"נ כולם בחכמה עשית רק מלאה הארץ קניינך היינו בינה ובכל קניינך קנה בינה שפועל התגלות בעולם הוא רק ע"י בינה ונקדים עוד מ"ש בפסוק ועמך כולם צדיקים וכו' ובהמשנה כל ישראל וכו' ומבואר מזה דכל עוה"ב הן ש"י עולמות החיובי כנחלה להנחיל אוהבי יש והן ש"ם עולמות המתנה כמו [שמובא בספר ש"מ פ' י"ח בשם רב האי גאון כי ש"י עולמות שכר וש"מ עולמות מתנה] כמו שנאמר שם עולם אתן לו דאוצר מתנת חנם גדול מכולם הכל היא בבינה וגם ידוע מהאר"י ז"ל דש"י עולמות היינו קנה חכמה קנה בינה ועפי"ז מבואר עורי צפון היינו מה שצפון ונעלם מהשם ומכסא ובואי תימן היינו חו"ב הרוצה להחכים ידרים ושם ג"ע העליון עוה"ב על כן הפיחי גני וכו' ויבא דודי לגנו הצדיקים הדבקים בה' יבאו ויקבלו שכרן והבן.

פרק ה

פסוק ב

אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק כו' ונ"ל עפ"י מה שפי' האלשיך בפסוק מה לך נרדם דדאגה שיש לו תקוה מנדד השינה ושאין לו תקוה מביא השינה וא"כ מה לך נרדם הלא קום קרא אל אלקיך וא"כ יש לו תקוה ע"כ וזה אני ישנה בגלות כמו שדרשו חז"ל ולבי ער שמנדד השינה מ"ט קול דודי דופק פתחי לי כמו שדרשו רז"ל פתחי כחודה של מחט וכו' א"כ יש לי תקוה כנ"ל ועל כן מי שישן ואינו מתעורר יש לחרוד מאד כי זה מורה כי אין לו תקוה כי הרוח חי' ומזלו בראותם שיש לו תקוה מעוררין אותו והיינו עצל עד מתי תשכב מתי תקום משינתך ר"ל מתי תקום ותתעורר משינת"ך גופא כי זה מורה שאין לך תקוה כי לכך תתעורר ותזדרז עצמך בחרדה גדולה ותתאמץ [לעוררך] כי כתבו כי כל אלה אשר אין מספיקין בידם לעשות תשובה אם מאמצין ועושין תשובה אעפי"כ מקבלין אותן וכל מה שיאמר לך בעה"ב עשה חוץ מצא ומה שפירשו בזה והבן, והנה תמהתי על אלו ד' כיתות שאמרו חז"ל שאינם מקבלין פני שכינה וסימנים חשמ"ל בשלומא חניפים צבועים עושה מעשה זמרי מראים לבני אדם שהם עובדים השי"ת ובקרבם ישימו ארבם בושים מב"א ואינם בושים מהשי"ת המשקיף על חדרי לבבם וכדי בזיון וקצף וכן שקרנים שנוא מאוד לאלקי האמת וחותמו אמת מרגלים דהיינו לה"ר לשנא תליתאה הורג שלשה אלא לצים מה לן שמשחקין במילי דבדיחותא מה חרי האף הגדול הזה והנ"ל בזה דכמו שכתב הרמב"ם ז"ל להטעם דהפורשין מדרכי ציבור דהיינו שאינם הולכין לב"כ ולב"מ עם הציבור כמנין עם האפקורסים והמוסרים אף שמאמינין ואינם עושין רע היינו משום שמן הסתם כל אדם נלכד ברשת העונות הרבים רק זה לעומת זה יש זמנים שהציבור שבין בתשובה ומתחרטין אם ע"י קול מוכיח המעוררן או איזה סבה אחרת ואל כביר לא ימאס ומקבל תשובתן וסולח לעם עמוסיו אבל אלו הפורשין מדרכי הציבור נלכדים ברשת העונות כשאר אדם ובעת שהציבור שבין בתשובה אינם נמצאין עמהם ע"כ נלכדו בעונותם ונטרדו לחרפות ולדראון עולם ע"כ דברי הרמב"ם בהמתקת הדברים ה"נ נלע"ד בכת לצים שהציבור עושים תשובה ומכשירין מעשיהם ע"י קול מוכיח ואלו הלצים מתלוצצים בתוכחתו ומחטיאין עוד אחרים שע"י ליצנותם נתבזה בעיניהם תוכחת המוכיחים ונשארים בחבלי עונותם ונדחין לארץ גזירה ונטרדין לחרפות ולדראון עולם כנ"ל.

פתחי לי אחותי רעיתי כו' שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה והנה רסיסי הוא לשון טיפות כמבואר בתרגום וכמו תהומות הדם לרסיסו כסופים ועיין בתקוני זוהר בתיקון קדמאה שם פתח ר"ש ואומר לך ה' הגדולה כו' שראשי נמלא טל דא יו"ד ה"א וא"ו בחושבן טל עיי"ש ותורף דבריו למבין דיה"ו במילואם בחשבון טל הם מקורין דכל נביעין דלעילא וה' בתראה איהי שכינתא מקבלת השפע ממקורין הנ"ל ובעוה"ר בגלותא מפרידין ה' אחרונה והוא ח"ו נעדרת הקבלה והבן ועפ"ז יתפרש קוצותי רסיסי לילה ר"ל הקצה והתכלית והכילוי של השפע הנ"ל כמו אין קצה למרכבותיו בזמן שאין השכינה מקבלת ח"ו הם רסיסי לילה הם הטיפות של לילה בעוה"ר שנברא מהם מה שנברא ויונקים השפע ח"ו וע"ז ידוו כל הדויים והבן.

ועפי"ז יש לפרש פתחי לי היינו בדמעות שאז נפתחין השערים כמו שמבואר בת"ז בתיקון חדסר בפסוק ותפתח ותראהו את הילד בוכה דהוי כמו את קרבני לחמי לאשי דלחמם הוא כ"י לחמו ה"נ מה שנפתח להם הוי כנפתח לו וע"ז אמר שראשי כו' קוצותי וידוע דהתיקון לזה הוא רק דמעות כמו שמבואר בפסוק שימה דמעתי בנאדך כו' וכמ"ש הש"כ עה"ת בפ' וכי ינצו אנשים וגו' לא תחוס עינך והבן.

א"י קול דודי דופק פתחי לי כו' היינו הרהורים של תשובה שבאים ודופקים ואם מתעצלים לומר פשטתי כו' דודי חמק עבר כו' והבן.

אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק עפ"י היע"ד ח"א דרוש א' דף א' עא"ב ע"פ דרשו ה' בהמצאו ושם אהי' כטל לישראל עיי"ש ותו"ד דבעי"ת אם יתן אדם ללבו ירגיש תמיד בלבו רוח התעוררות תשובה ויראת ה' אף שמפיג לדברים אחרים מ"מ לבו דופק לתשובה עכ"ד ונמתיק הדברים כי בעת שאינו בא התעוררת מלעילא בלי התעוררות דלתתא אז אין לבו דופק לתשובה וליראת ה' רק בעת שמתעורר עצמו לעסוק בענין זה אבל בשעה שעוסק בדברים אחרים ואינו נותן לבו במכוון לתורה וליראה לתשובה אין לבו דופק לזה וישן לו מהן מתורה מיראה ומתשובה אבל בעת שהשפעה מלעילא אף בלי אתערותא דלתתא אז מוציא מלבו התעוררת לזה אף בשעה שאינו עוסק בעניינים אלו רק בהבלי עולם וישן לו מתורה ומעובדין טבין מ"מ לבו מעורר לתשובה מעצמו והבן והיינו אני ישנה ומ"מ ולבי ער הוא סימן מובהק כי קול דודי דופק והבן.

פסוק ו

נפשי יצאה בדברו ר"ל שבדברים בעלמא חשבה שיצאה ידי חובתה והבן.

א"י נפשי יצאה בדברו עפ"י המבואר בע"ח בשער הכללים פ"ב כי הנפש מן הדבור והיינו בדברו דייקא והבן.

א"י נפשי יצאה בדברו ר"ל שיוצא בזה מה שמדבר מעבודת השי"ת ואינו עובד כולם.

פסוק יב

עיניו כיונים על אפיקי מים נ"ל עפ"י דאיתא במדרש כתוב אחד אומר הנה עין ה' אל יראיו וכתיב א' אומר עיני ה' אל יראיו ל"ק כאן בעושין רש"מ כאן באין עושין רש"מ ע"כ ופירשו המפורשים כי בעושין רצונו המדה"ד נהפך לרחמים והכל מסכימין לטובה לכך עיני כי משגיח בשניהם משא"כ באין עושין רצונו כ"כ א"כ המדה"ד אין מסכים לכך אין משגיח רק בעין אחד דהיינו מדה"ר עין החמלה ע"כ וידוע דאיתא ביו"ד דיונה אין לה מרה וידוע דמרה כועס וידוע דנדרש בב"ר ורוח אלקים מרחפת על פני המים דמים היינו תשובה והיינו עיניו דייקא מדה"ד ומדה"ר כיונים בלי כעס שאף מה"ד מסכים לטוב על אפיקי מים ר"ל כשיש אפיקי מים ר"ל שנפתח מקור התשובה, רוחצות בחלב עפ"י המבואר בזוהר הקדוש כ"ז דמבועין דחכמה אישתכח ונהר יוצא מעדן להשקות וכ"ע בחדותא ואם לאו ונהר יחרב ויבש ח"ו וידוע דדרשו חז"ל דבש וחלב תחת לשונך דברים שהם כדבש וחלב יהי' תחת לשונך ונמצא דרזי תורה נמשל לחלב והיינו רוחצות בחלב והיינו דיחוד המדות הוא בזמן שיש בעלי רזין בעלמא ומיחדין שמא דקב"ה כדקא יאות רק אף בעלי חכמת אמת לא יכלו ליחדא רק אם הן שלימין כי כל איש אשר בו מים דהיינו חסרון משלימות הנפש לא יגש להקריב קרבן לה' היינו לקרב המדות וידוע מהרמב"ם דמלא הוא לשון שלימות כמו ומלאו ימי' ללדת והיינו יושבות ר"ל יחוד המדות הנ"ל על מלאת היינו במקום שיש שלימות דוקא והבן.

פסוק טז

חכו ממתקים היינו מי שיש בו תורה וכלו מחמדים היינו שהוא ג"כ צדיק גמור במע"ט זה דודי היינו שמקיים שויתי ה' לנגדי תמיד וזה רעי שעובד אותו בדבקות גדול כזה הוא מבנות ירושלים מבני היכלא דמלכא ואז גם השושנים [היינו הפירות מהמצות] שמורים לעוה"ב כנ"ל ויתבאר לך עפ"י מ"ש בפסוק דודי ירד לגנו כו' וכן תרוממנה קרנות צדיק עיי"ש.

פרק ו

פסוק ב

נתגלה לי בחלום פי' הפ' דודי ירד לגנו לרעות בגנים וללקוט שושנים דודי זה הקב"ה ירד לגנו אלו ישראל שנאמר גן נעול וכו' וגנו דייקא לרעות היינו לזון ולפרנס אותם כמו ה' רועי וכו' ואנחנו עמו וצאן מרעיתו בגנים היינו בין האומות כמו שמוני נוטרה את הכרמים וגנים דייקא והנה עפ"י מזל אין מזל לישראל כי הוא מאד שפל ושח בגלות ועפ"י ויתר לגמרי א"א כי כל האומר הקב"ה ותרן וכו' ובעד המצות אין רצונו ית' לשלם בעוה"ז לישראל שכר מצות כי נצר מטעי וכו' היינו השתלן החכם ית"ש הוא בקיום כל המצות אז הוא שלם ומלא ולכך כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כי בהצטרפותן יש קיום כל המצות וא"כ אם יעקר נטיעה אחת לאכול בעוה"ז לא יהיו שלמות בעוה"ב רק זה דרכו וללקוט שושנים היינו ללקט אחת אל אחת דברים נאותים מן הצד שאינם מגוף המצות ובזה הוא זן ומפרנס אותם ע"כ.

פסוק ג

אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים ע"פ דברי השל"ה בגלות השכינה ותורף הדברים כי אם הי' מקבלים שפעם ע"י השרים החיצונים היו מזוהמין ח"ו והיו מתרחקים מהדבקות אבל כשמקבלים שפעם ע"י אורות עליונים דבקותן הקדוש במקומו והבן והנה מובן דשם שכינה הוא שם כלל לאורות עליונים שאור א"ס שוכן בתוכם ומובן עפ"י דברי השל"ה הפסוק כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות והבן זה ועפ"ז מבואר אני לדודי ודודי לי ר"ל שכל הדבקות אשר יש לנו בו ית"ש ויתב"ש בנו הכל הוא ע"י הרועה וזן ומפרנס בשושנים היינו ע"י שושנים שהם אורות העליונים ולא ע"י שרים החיצונים והבן זה כי נכון מאד הוא בס"ד.

א"י אני לדודי ודודי לי עפ"י הגמרא דיומא (דף פ"ו ע"ב] אפי' יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם כלו שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפו ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו והיינו אני בעצמי לדודי ודודי ל"י ר"ת לכל ישראל והבן.

פרק ז

פסוק א

שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך כי לכל דבר יש לפ' משני טעמים כי כפלים לתושי' וכל נגלה יש לו נסתר והנה שני י"ט של גליות אף אנן דבקיאין בקביעא דירחא הוא משום דשלחו מתם זמנין דגזרו המלכות גזירה כו' וכפלים לתושי' להשלים מה שלא שמרו י"ט וחללו בהיותן בארץ כמבואר בירושלמי מס' עירובין סוף פרק בכל מערבין [מובא בעין יעקב בסופו סי' ח' עה"פ בני אמי נחרו בי וכו'] מי גרם לי להיות משמר שני ימים בסורי' בשביל שלא שמרתי יום א' בארץ סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתיהם ואיני מקבלת שכר אלא על אחת ועיי"ש ביפה מראה דזה נלמד מדכתיב כרמי שלי לא נטרתי והטעם שלא יהי' חוטא נשכר עיי"ש והנה קשה על זה אבות אכלו בוסר כו' וכי ע"י נחרב בהמ"ק והתירוץ על זה הלא כל דור שאין נבנה בהמ"ק בימיו כאלו כחרב בימיו והבן והנה לפי"ז ממי ששב בתשובה שלימה קודם י"ט וא"כ אינו מן המעכבים א"כ שפיר מקבל שכר דהא לא שייך בו הטעם דהחוטא נשכר וזה ברור והנה עוד שם בירושלמי קרא עליהון ר' יוחנן וגם אני נתתי להם חקים לא טובים משפטים לא יחיו בהם ועיי"ש ביפה מראה והענין הוא שמכל מצוה ניתוסף הארה וחיות חדש להנשמה ומזה לא ניתוסף מהטעם הנ"ל וא"כ לפ"ז לא נתראה באדם המקיים מצוה זו לעין הרואה בראי' רוחניות ושכלית משא"כ השב אז נתראה בו מצוה זו והיינו שובי שובי השולמית ר"ל כ"י המשלמת כנ"ל שובי שובי ונחזה בך כנ"ל והבן.

פסוק ב

במסכת חגיגה דף ג' דריש רבא מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כמה נאין רגליהון של ישראל בשעה שהן עולין לרגל בת נדיב בתו של א"א שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם ולא אלקי יצחק ויעקב אלא אלקי אברהם שהי' תחלה לגרים ע"כ והנה תמהו א' מה ענין זה של עלי' לרגל למה שהן בתו של א"א ב' מה זה לכאן שאברהם הי' תחלה לגרים דמש"ז נקרא נדיב וכי אין לאברהם תואר אחר רק זה ג' מה לך אם הולכים במנעלים בדרך או יחפין ואם קאי על הר הבית ששם עולין לראות פני האדון ה' הלא אמרינן לא יכנס אדם להר הבית במנעליו ולא בסנדלו ע"כ קושית המפורשים ועיין במהרש"א והרי"ף שנדחקו מאד בזה ועיין בספר צנצנת מכחם מ"ש בזה ואני אמרתי ע"פ דבריו באופן אחר כי במ"ש הוא ז"ל עדיין לא מתיישב מה היופי אשר נצמח ע"י שהולכין במנעלים וגם לפי מ"ש א"ע כלל מה שישראל נקראו בת נדיב רק מה שאברהם נקרא נדיב שייך לזה ובדברינו יתיישב הכל בס"ד דהנה מבואר בש"ע או"ח סי' תרי"ז בהלכות יוה"כ ובב"ח וט"ז ומ"א שם מבואר דדעת הב"ח נוטה לילך יחף לגמרי והמעיין בסוגי' דיומא דף ע"ח ובשבת דף ס"ו ע"ב וביבמות דף י"ב ע"ב וי"ג ע"א בגמרא ורש"י ותוספות והרא"ש והרי"ף ונו"כ ובב"י בא"ח סי' תרי"ז ובב"ח שם יראה דתולה באשלי רברבי ויראה דכניסה לעזרה וחליצה ויוה"כ דין א' להם כמו דאיתא שם במסכת שבת לענין כסא וסמוכות שלו אני שונה חולצת בהם ואת אמרית נכנסין בהם לעזרה תני' אין נכנסין והנה המבואר במקומות אלו דשלשה שיטות בדבר דשיטת רש"י ותוס' של עור ושל עץ אסור ושאר מינים מותר ביוהכ"פ ובכניסה לעזרה ודעת הרי"ף והרא"ש להתיר בכל המינים זולת עור ודעת הרז"ה לאסור בכל המינים וכן דעת הסמ"ג והסמ"ק בשם התוס' ולדעת כמה גדולים הוא פלוגתא דר' יוסי ור' מאיר בהא דהקשו יוצא דר"מ חשיב מנעל ולר' יוסי לא חשיב מנעל והא דקתני ושווין וכו' ההוא במחופה עור או פלוגתא דירושלמי ותוספת' והנה ע"פ המבואר בנזה"ק פ' י"א סי' ח' ושם בפ' ס"ג סי' י"ב דהתיחסות אחר אברהם הוא בזמן שלא נזכך לגמרי משא"כ בזמן המזוכך אז התיחסות אחר יעקב ועפ"י שכ' השערי אורה הטעם דנחלת יעקב הוא בלי מצרים ולא כן נחלת אברהם ויצחק ועדיין קשה איך נמשך זה ליעקב על שמירת שבת כמו שהקשה בנזה"ק פ' י"א סי' ב' ועיין מ"ש בזה ועדיין על דבריו קשה הלא גם אברהם שמר את השבת דהא אמרו רז"ל קיים א"א אפילו עירובי תבשילין וא"כ ודאי שמר את השבת דהא עירובי תבשילין הוא כדי שיוכל להכין מיו"ט לשבת אלמא דשבת בשבת אך הענין מבואר עפ"י המבואר בנזה"ק פ' ס"ג סי' ב' שם בהספרי ע"פ כי חלק ה' עמו ועיין מה שפי' בנזה"ק הנ"ל על הספרי הנ"ל והיוצא מדבריו דיעקב שהי' חוט המשולש הי' מזוכך בלא זוהמא אבל אברהם הגם כי מצידו לא יבצר מ"מ כיון שהי' הראשון א"א בלי זוהמא והנה לפי"ז אברהם ויצחק א"א לפרד מן המצרים כי יש בהם מצרים בהכרח משא"כ יעקב כיון ששמר השבת זכה לכל זה והבן והנה מבואר עוד בנזה"ק שם בפ' ס"ב דעיקר התייחסות אחר יעקב לעתיד שנאמר ועמך כולם צדיקים והנה המבואר בספר צנצנת מנחם דף י"ב ע"א דלטעם האר"י [דהוא כתנות עור של אה"ר אחיזת הס"א] יש להתיר מנעל של בגד וכן מבואר בפ"י בפע"ח] ולטעם השל"ה [דאז אין נעל והדלת פתוחה עיין בשל"ה במסכ' יומא] יש לאסור והנה עיין בזוהר פ' חקת (דף ק"פ ע"א] על הפ' וזאת לפנים בישראל וכו' ועיין במקדש מלך דנעל רומז למלכות נ"ל שהיא סיומא דגולמ' קדישא עילאה ע"ש מבואר דכנף בגימטרי' נעל נ"ל דבשעה שהיו כדאים הי' משתמשין ברמז שהוא כלי וכשאינם כדאים צריך להיות כלי בתוך כלי כמו ס"ת במקום שאין נכון לו דהיינו גימ' של הרמז ונראה שהן הן דברי הזוהר שם שכתב והאי הוא מלבוש לתקונ"א והבן והנה נ"ל דגם כאן או"א דא"ח דבשעה שהיו זכאין ולא נצרך לטעם השל"ה לזרזן דאם כולם זכאים היינו משום שאז אין צריך להזכירו בפשפוש דדרך הצדיקים שמפשפשין קודם כל אכילה ושכיבה וקודם כל שינה וקודם כל תפלה והבן ואין שם רק טעם האר"י מותר בכניסה לעזרה בשאר מנעלים אבל בשעה שאינם זכאין טעם השל"ה עיקר אסור לכנס בכל מנעל וכדברי הזוהר לענין קנין סודר ואדרבא יותר טוב לכנס במנעל של שאר מינים כמ"ש בצ"מ דרומז למלכות והבן והנה עוד מבואר בס' צנצנת מנחם דף י"ב ע"ב לישב קושית הפענח רזי דלמה במשה נאמר נעליך לשון רבים וביהושיע נעלך לשון יחיד עיי"ש ונכון הוא והנה לפ"ז דעת לנבון נקל דכ"ז שלא נגמר הזיכוך בהכלל ומתיחסים אחר אברהם אז שבח הוא בנעלים דאז הם בודאי זכאין משא"כ בגמר הזיכוך שיהיו בבחינת משה אז שבח הוא בלא מנעלים ועפי"ז מבואר מה יפו פעמיך בנעלים דייקא דהיינו כשהיו זכאין רק אימת הוא שבח בת נדיב כשנקראו בת נדיב כשמתייחסין אחר אברהם שנקרא נדיב משום שהי' תחלה לגרים דייקא לכך לא נגמר הזיכוך והיינו בעוה"ז שעדיין לא נגמר הזיכוך אבל בעוה"ב שיגמור הזיכוך והמקדש יקרא בית אלקי יעקב כמו שאמרו רז"ל אז השבח הוא בלא מנעלים ודו"ק ולפי"ז יש לקיים הגירסא שם בזוהר [פ' חקת הנ"ל] מאי האי בת נדיב וכו' ודוק היטב:

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה