ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
איוב
פרק ג
פסוק יט
קטן וגדול שם הוא ר"ל דבעוה"ז הקטן אינו קטן באמת וכן הגדול רק שם הוא הקטן והגדול באמת והבן.
פרק ד
פסוק כ
מבקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו כי הזמן הילדות נקרא בקר כאמור בבקר זרע את זרעך והזקנה ערב כאמור ולערב אל תנח וכו' והחיות נקרא בוקר והפטירה ערב כמו זכור את בוראיך כו' עד שלא תחשך השמש והנה ידוע דכל עונשין העוה"ז הוא רק התעוררת [לתשובה] והיינו מבקר לערב יוכתו ע"י שלוחי השגחה לעוררם מבלי משים ר"ל אם הוא מבלי משים אל לב אז לנצח יאבדו ר"ל אובדים מה שהוא לנצח והבן, והקרא נדרש לפניו ולאחריו מבקר לערב יוכתו מבלי משים דהיינו בשביל שאינם שמים על לב וגם נדרש מבלי משים לנצח יאבדו והבן.
פרק ח
פסוק ט
כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ כי תמול אנחנו בוודאי חיים ר"ל העבר, ולא נדע העתיד, ועוד נראה דה"פ דהעתיד וודאי מסופק אם נהיה במציאות רק תמול ר"ל העבר אנחנו ודאי היינו נמצאים וגם זה לא נדע אם הי' נחשב לחיות או לא והבן.
פרק יד
פסוק ד
[א] מי יתן טהור מטמא לא אחד כבר פירשתי כמה פירושים [עיין ישמח משה] וכעת לחדש באתי עפ"י שכתבו דורשי רשומות מה שאנו מבקשים ותן בלבינו לעזוב דרך רשע וחיש לנו ישע כי לע"ל אשר יבער רוח הטומאה מן הארץ א"כ לא יהי' דרך רשע בעולם ויקח מן הר' של רשע שהוא מאתים במספר קץ ויבא קץ הימין וישאר מן הר' יו"ד ובצירוף על הש"ע יהי' ישע והיינו ותן בלבנו לעזוב כו' וממילא וחיש לנו ישע ע"כ דבריהם הקדושים והיינו מי יתן טהור מטמא כי מרשע שהוא טמא ונתהוי מיצה"ר ומרוח הטומאה יתהוי ממנו ק"ץ יש"ע לא אחד כשלא יתאחד התיבה רק יתחלק לשני תיבות ויתפרדו כל פועלי און אז ותרם כראם קרני ויצמיח ישועה ויהי' קץ ישע ב"ב אמן.
ועפי"ז יבואר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות [מיכה ז' ט"ו] כי ביצ"מ נאמר ולא יכלו להתמהמה כי זה לעומת זה עשה אלקים כי כנגד חמשים שערי בינה דקדושה שנבראו יש חמשים שערי טומאה והבחירה חפשית באיזה שירצה יוכל לדבק נפשו וחייבה חכמתו ית' כל זמן שלא נדבק נפשו בכל השערי טומאה יוכל לטהר משא"כ כשנדבק בכל השערי טומאה בכללו לנצח יאבד והנה אז במצרים ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וכבר נשקעו במ"ט שערי טומאה וחייבה חכמתו ית' להוציאם מהר שיוכלו לטהר ועפ"ז פי' מי יתן טהור מטמא לא אחד משום שהאחד מהשערים של טומאה עדיין לא חל עליהם לכך נטהרו ע"כ א"כ הי' הקץ של מצרים ע"י לא אחד כי יתפרד הרשע ולא יהי' אחד והבן.
[ב] ועוד נ"ל לפרש הפסוק מי יתן טהור מטמא לא אחד עפ"י מ"ש בספר ערבי נחל בפ' בא במאמר פרעה השמר לך אל תוסף ראות פני ומה שהשיב לו משה כן דברת בזמנו דברת עיין עליו ותורף דבריו כי זה לעומת זה עשה אלקים ומג' ראשונות אין יכולת להוציא רק השי"ת לבדו לכך במכות בכורות נאמר אני יוצא בתוך מצרים עיין עליו והוספתי נופך דלכך דרשו במכות בכורים אני ה' אני ולא השליח וגם להסביר איך ידע פרעה כל זה דהנה הכל זה לעומת זה כמו שהשיב [חגיגה ה' ע"ב] ר"י בן חנניא באמרם אליו מה תהוי עלן מאפיקורסן והשיב אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתן של אוה"ע והבן והנה הקדמונים קדושי עליון הרגישו מדריגת הקדושה, כן רשעי הגוים הרגישו מדריגת הטומאה וע"כ פרעה הוא הערף בחינת אחוריים שיונק רק מאחורי הקדושה כמו שנאמר ואתה מחי' את כולם שהקליפה אין לה חיי' אם לא מהקדושה והנה וראית את אחורי הנאמר למשה הוא קדושה גמורה והטומאה יונק מעט מבחינה זו וע"כ פרעה הבין מדריגתו בכל פעם וידע כי אין בו נ"ק רק בג"ר שבו ומשם א"א לשום אדם להוציא [כי עדיין לא נתנה רשות דא"כ יוציא מהג"ר הכולל כל הס"א ויבוטל לגמרי] ע"כ המסתכל בו אז הוא מסוכן כאמרם אלמלא נתנה רשות לעין לראות אין כל ברי' יכולה לעמוד כי הדעה בס"א הוא מסוכן עכ"ד אם כן שיהי' אז גאולה הי' צריך השי"ת להוציא מכש"כ לעתיד לבא שיתבטל הרוח טומאה וכל העולם לעדי עד שיוציא השי"ת בעצמו את בלעו מפיו כמבואר במדרש על פ' ישראל נושע בה' תשועת עולמים וכמו שמפרש [בס' יד יוסף] על הפסוק ומלאך פניו הושיעם בגלות מצרים ובגלות זה] באהבתו ובחמלתו הוא גאלם ר"ל הוא בעצמו אז וינטלם וינשאם כל ימי עולם [כשם שהוא נצחי כן גאולתו תהי' נצחית] והיינו מי יתן טהור מטמא דהיינו שכל הטהור שיש בטמא יותן ממנו אל הקדושה לא אחד אם לא אחד יחידו של עולם ב"ה והיינו דכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות [ר"ל הנה"ק הנעלמים ומכוסים בג"ר דס"א שכנגדם קני קניזי וקדמוני שאין יכולת לאדם להוציאן משם מבלעדי השי"ת בעצמו] והבן.
[ג'] א"י מי יתן טהור וכו' כי כל הדברים גם טהורים דצ"ח הם טמאים לנגד אדם הטהור המעותד לקבל הארה עליונה ודבקות אלקי וזכר לדבר כי איש טמא שפתים אנכי שאין זה טמא ממש רק לנגד העליונים משוללי זוהמת הגשם והנה ידוע כי חומר האדם נלקח בכל פעם מדצ"ח אשר משיב אותם בכוחותיו הטבעיות עצם גופו וכבר פירוש הר"ן בדרשותיו דרוש א' כי כל המציאות הוא לצורך האדם ומזונו אשר כל המורכבים משיב האדם אותם לעצם גופו וזה מצד השיתוף הנמצא ביניהם בחומר ואלו לא נברא מחומר א' משיתוף לכל מה שתחת הגלגל הירח רק שני חומרים הי' זה בכח הנמנע עיין שם והשתא יבואר מי יתן טהור מטמא לא אחד ר"ל אילו לא נברא רק [חומר] א' לבד והבן.
[ד'] א"י עפ"י מה שביאר שם כי יש דברים בעלי חסרון בעצמם מ"מ בהצטרפם שלמים הם כמו מעלות ציבור המעורב בהן פושעי ישראל וחלבנה המעורב בקטרת שאין שלמותן זולתה ע"כ והיינו מי יתן טהור מטמא לא אחד רק ע"י צירוף והבן.
[ה] ע"י מי יתן טהור וכו' ולחדש באתי עפ"י מ"ש בספר נחמד ונעים שער הראשון סי"ב שהטבע הי' שהמים יהיו כדור בפני עצמו [כמו כדור הארץ וכדור הרוח והאש] וגזר יתברך שמו שיהיו כדור אחד ע"ע והנה אמרו חז"ל כל מה שביבשה טהור בים טמא וכל מה שביבשה טמא בים טהור ע"כ ועפי"ז יובן מי יתן טהור מטמא דהיינו שיהי' כאן טהור מה ששם טמא לא אחד ר"ל אם לא שיהי' שני הכדורים אחד והבן.
[ו'] ע"י עפ"י שרוב התשובות הם מיראה ומבואר בגמ' דזדונות נעשים שגגות וא"כ להתהפך לזכות דהיינו שינקה מן החטא וממילא ישאר מצות תשובה בידו צריך ב' פעמים לשוב והבן והיינו מי כ יתן טהור מטמא לא אחד:
[ז'] עוד יש לפרש הפסוק הנ"ל עפ"י שאמרו רז"ל בסנהדרין דעת אפיקורסים מי שברא טוב לא ברא רע ח"ו אבל הכתוב אומר עושה שלום ובורא רע ולכך קדושה יש בראשו ועפ"י מה שאמרתי בפ' איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וכו' והשיב את אשמו בראשו ועפי"ז יתבאר מי יתן טהור מטמא לא אחד ר"ל אם לא אחד והבן.
[ח'] וכבר פירשתי ג"כ הפסוק הנ"ל עפ"י מי שעבר ושנה ושילש נעשה לו כהיתר היינו שיאמר על טמא טהור לא אחד שלא עבר רק פ"א כי פעמים ושלש והבן].
[ט'] מי יתן טהור מטמא לא אחד כבר פירשתי עפ"י שפירשתי בפסוק אך הבל בני אדם כזב בני איש וגו' [בס' ישמח משה האזינו] והנה י"ל לישב קצת באופן אחר מי יתן טהור מטמא דהיינו שזדון יתהפך לזכות אם לא אחד ר"ל אם אין אחדות בין ישראל והבן. גם י"ל כפשוטו שבתשובה אין מסכימין הפמלי' רק הוא ית' לבד והבן.
פרק כב
פסוק כח
ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור ע"פ מ"ש בס' שמע שלמה פ' תצוה בפסוק וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב עפ"י המדרש והתרגום יונתן ותורף דבריו ע"פ הגמרא אע"פ שנטלה הנבואה מן הנביאים מן החכמים לא נטלה עיי"ש ועפי"ז פירוש הפסוק גם נביאיה לא מצאו חזון דר"ל דגם נביאיה של תורה מ"מ בשעת חימום לא מצאו חזון עיי"ש ולדעתי נראה לפרש פסוק הנ"ל לדרכו בדרך יותר מרווח עפ"י מה שהביא שם דברי הרמב"ם דאין הנבואה בשוה שנבואת הנביאים הוא על דרך חזון אבל נבואת החכמים הוא בדרך חכמה עכ"ד עיי"ש וביאורו למבין שבדרך חכמה אין ידוע שהוא בדרך נבואה שהוא שפע אלקי השופע על שכלו והשגתו דלא עביד קב"ה ניסא למגנא דמה שיוכל להשיג מצד שכלו לא יושפע עליו שפע אלקי למעלה מטבעו דהרי יוכל להשיג זה מעצמו ואם הרישל ועצלות מונעים השגתו אין הרישל והעצלות גורם השפעה אלקית כללו של דבר כל זמן שיש לו לאדם דרך ומבוא לילך באותו דרך מעצמו אל השי"ת אין משפיעין עליו מלמעלה אור אלקי להאיר מחשכו רק במקום שכלה הדרך שלו ולא יוכל לעוף שמה בשכלו כי גבהו ממנו אזי משפיעין עליו אור מלמעלה להאיר לו והנה אין ניכר וידוע לחכם הנשפע עליו כ"כ דנדמה לו שהוא שכלו והשגתו ולפעמים ההיפך דהחכם חושב שהוא שפע אלקי הנשפע עליו באמת אין זה אלא שכלו והשגתו אבל נבואת הנביאים הוא בדרך חזון שהנביא יודע בבירור שהוא נבואה אין בו שום נדנוד ספק וידוע דחזון של נבואה לא יפול בו שום טעות ולא יפול ממנו ארצה אף כחוט השערה כמ"ש הרמב"ם בהלכות יסודי התורה משא"כ מה שמשיג אדם בשכלו מצוי בו הטעות או כלו או רובו או מקצתו ונמצא בעת השגתו אין ניכר ואינו ידוע כלל וכלל אם הוא רק שכלו מטבעו או הוא הארה אלקית השופע על שכלו רק אח"כ שנתקיים הכל נודע למפרע כי האיר אור אלקי על שכלו למעלה מהדרך שיכול לילך בעצמו ועפי"ז יתפרש הפסוק גם נביאיה לא מצאו ר"ל הגם שיש נביאי' של תורה מ"מ לא מצאו חזון מה' חזו"ן דייקא כדברי הרמב"ם, ועפי"ז יתפרש הפסוק הפונה קדים ותגזר אומר ויקם לך אז נתברר ועל דרכיך שאתה תוכל לילך מעצמך וע"ל דייקא נגה אור מלמעלה והבן כי נכון הוא בס"ד.
פרק כו
פסוק יא
עמודי השמים ירופפו ויתמהו מגערתו ר"ל אם א' אינו עושה שום דבר רע וגוערין בו הוא מתמיה שאינו יודע למה גערו בו וגם אם עושה איזה היזק קל וגערו בו בגערה גדולה מאד מאד ג"כ מתמיה כי אין כדאי לגערה גדולה כזו אבל אם א' עושה היזק מאד מאד אין ראוי לו לתמוה על הגערה אף שהוא גדול מאד מאד והיינו עמודי השמים שעליהם העולמות כולם נוסדו ירופפו בעונות ויתמהו מגערתו הן הצרות שהן גערתו ית"ש ומה זו תמוהין והבן.
פרק כח
פסוק יב
והחכמה מאין תמצא היינו מהכתר שנקרא אין, נ"ל הטעם שהכתר נקרא אין משום שמציאתו מאין עיין בש"א ט"ו ע"ב ועל שם הכתר עליון נקראו כל הכתרים אין וע"כ נקראה הכ"ע אין קדמאה. א"י והחכמה מאין תמצא נ"ל עפ"י שכתב המורה בח"א פרק נ"ט ו"ס בענין שכל השגה היא בשלילות ועפ"י מ"ש האפודי בחלק הנ"ל פרק י"ח על פסוק ונגש משה לבדו אל הערפל ע"ע ור"ל כי ערפל הוא העדר והיינו משל לשלילות והיינו והחכמה האמיתת אשר בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי מאין תמצא ר"ל משלילות והעדר כנ"ל ומבואר ממש בג' תיבות הנ"ל כל מ"ש במורה פרק ס' שם ודו"ק [עיין תפל"מ תהלים קמ' פ"ו] וכן יתפרש אני חכמה שכנתי ערמה משלי ח' י"ב] דאף שנדבר בו בהקש הדבור אבל בהשכל צריך להפשיט מן המלות כמ"ש המורה בפרק נ"ז [ועיין ישמח משה בראשית בדרוש ראשון].
פרק לא
פסוק א
ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה נ"ל עפ"י המשנה מס' זבחים פ"ב משנה ב' דרואה אף שלא הרהר עיי"ש והנה בלא הרהר לא הוי רק ראי' והרהר הוי התבוננות וה"פ ברית כרתי היינו ברית הקדוש כרתי וקלקלתי לעיני ר"ל ע"י עיני לבד היינו רק ראי' בלא הרהר ומה ר"ל ומזה יש להבין ומה קלקול יוכל להיות אם אתבונן על בתולה דהיינו בהרהר והבן.
פרק לה
פסוק יא
מלפנו מבהמות הארץ ומעוף השמים יחכמנו עפ"י אמרם ז"ל במסכת ברכות (דף ג'] וראי' לדבר משמורה ראשונה [חמור נוע' שני' כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי וכו'] ועפי"ז פירשתי איכה י"ב י"ט] קומי רוני וכו' שאי אליו וכו' [להלן בפי' איכה שרש"י פי' קומי רוני בתורה ועפ"י מ"ש הרי"ף בעין יעקב דמשמורת הם להתבשם כח הדין המושלת בלילה ובזמן בהמ"ק הי' האברים ופדרים שלא נתעכלו מבעוד יום עושין תיקון זה ולכך שואג הקב"ה כ"י אז אוי לי שהחרבתי את ביתי דהוא יותר הי' מרוצה בתיקון הנעשה מלמטה עיי"ש ולפי"ז היינו דקאמר כיון שנחרב הבית קומי רוני בלילה דבזמן בהמ"ק הי' מתבשם כח הדין ע"י אברים ופדרים אבל עכשיו שנחרב קומי רוני דהיינו עסק התורה דכל העוסק בתורת עולה כו' שפכו כמים לבך נוכח פני ה' כי הקב"ה שואג ובוכה בראש משמורה כמבואר בגמ' ברכות ה' ואמר שפכי כמים לבך נוכח פני ה' דייקא שהוא יושב גם אז ובוכה כ"י עכדה"ק] ועיין שם בגמ' בהכותב [בעין יעקב ברכות ג'] דזה נאמר ליקח מוסר אם הם מעוררים עצמם לפעול פעולתם הבהמיית איך לא יתעורר האדם לפעול פעולתו הנפשית ועיין שם ברי"ף ענין (השאגה) שישראל חביבים יותר מאה"ש וכן כשאיש ישראלי מעורר עצמו אז חביב לפניו יותר ממה"ש וכמבואר בזוהר [לך ע"ז ב' ועוד כמה מקומות] ע"פ היושבת בגנים וכו' והנה אם שוכב הוא גרוע מבהמה כנ"ל ואם מעורר עצמו אז הוא חשוב יותר ממה"ש שהם כולם שכלים נבדלים ושכלו יותר גבוה כי הם מעולם היצירה והוא מעולם הבריאה עולם הכסא כבוד ויוכל להשיג יותר אם מתנהג לפעול פעולתו הנפשית אזי נפשו פועל פעולתו והבן והיינו אם מלפנו מבהמות אז ומעוף השמים שהוא מה"ש כמבואר בזוהר [בראשית דף מ"ו ע"ב] עה"פ ועוף יעופף וכן עוף השמים יוליך את הקול יחכמנו כנ"ל וכן מ"ש החרדים [פרק ד'] בשמעו קול הקורא לעבודת המלך וכו' ראוי לישא ק"ו מעגלון מלך מואב [כשאמר לו אהוד דבר אלקים לי אליך מיד ויעמוד מעל הכסא וכו'] עיין בדברי כבושין שלו הוא ג"כ בכלל מלפנו מבהמות הארץ כי אדם אתם וכו' [ואין העכו"ם קרוין אדם נמשלו כבהמות נדמו] ועפי"ז גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כי אף ששורת הדין נותן שזה שכבר חטא איך יעדוף ממה"ש שלא טעמו טעם חטא לזה אמרינן דמגעת עד כסא הכבוד לתקן שישאר שם גבוה ממה"ש והבן.
פרק לח
פסוק לה
התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו הנה כבר דקדק בזה הבינה לעתים דהלא אמירת הננו הוא על ההזדמנות ואיך יתכן אחר וילכו והנ"ל עפ"י שכתב בלקו"ת פ' שמות על פסוק לכה ואשלחך (כי הקב"ה הי' משלח את משה בב' שליחות א' לטובת גאולת ישראל והב' לרעה שע"י השליחות נאמר תכבד העבודה אמנם הקב"ה אינו מכנה השליחות לעולם על הרעה לכן נגד האחד שהוא תכבד העבודה אמר לכה לעצמך כאלו אינו שולחך אך נגד הב' שהוא לטובת גאולת ישראל אמר ואשלחך כי בכאן כנה הקב"ה שמו על השליחות עכדה"ק] וא"כ ה"פ התשלח ברקים או וילכו והוא וא"ו המתחלקת ויאמרו לך הננו בין כך ובין כך והבן.
באופן אחר יותר עמוק מהקודם עפ"י שאמרתי לישב הקושי' הלא כל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו א"כ איך ישתנה הטובות שנאמרו בתורה אף שהן על תנאי והוא [בישמח משה] בפ' ראה [ותו"ד שם דהקללה שנאמרה בפירוש מבטל הברכה שנאמרה על תנאי וזש"ה ראה אנכי נותן וכו' ברכה וא"ת שברכת הקב"ה אפילו על תנאי אינו בטל ע"ז אמר והקללה היינו שנאמרה הקללה בפירוש ואז מועיל לבטל ברכת התנאי עיי"ש] ומה שאמרתי בפסוק [ישעי' נ"ה] כי כאשר ירד הגשם והשלג וגו' ובפ' [תהלים ק"ז] אוילים מדרך פשעם וגו' [אולי כוונתו כי השלג והגשם הוא לתכלית לטובת קיום העולם ועכ"ז הוא לרעה לכמה אנשים עוברי דרכים וכדומה נמצא הטוב יורד מהשמים והרע נמשך מהמקבל כן יהי' דברי אשר יצא מפי כי מאתו לא תצא הרעות רק הטוב והרע נמשך מהמקבל כאשר משלו אור השמש המאיר לכל העולם ורע ומזיק להחולה בעיניו, וכן מי שהגיע לשערי מות ח"ו ועי"ז זעק לבו אל ה' ושב בתשובה וימלט משחיתותם, נפשו חי' ויודה לה' חסדו ושליחת החולי הי' לטובה אם שב בתשובה עי"ז אחרי כתבי זאת מצאתי בתפל"מ תהלים קי"א תוכן הדברים ועיי"ש] כללו של דבר דאין רע יורד מן השמים רק באיכות המקבל תולה הדבר והנה המבואר מזה חכמה נפלאה נשלח לטוב, ונעשה רע, ואעפי"כ נעשה רצונו וא"כ אין להרהר על מדותיו ית' ויתעלה ומזה יובן דלא התפאר עצמו ה' לפני איוב שיש לו יכולת יותר ממנו דהוא דבר תמוה וזר אלא דרך אחר לו, שהראה לו חכמת הנהגתו הנפלאה ושאין להרהר ובצירוף הקדמה הקודמת באופן הראשון ועפי"ז מבואר הפסוק התשלח ברקים דהיינו לטובה כמו שהוא בו ית' וילכו דהיינו לרעה ואעפי"כ ויאמרו לך הננו שלא ישנו רצונך והוא הנהגה נפלאה והבן.
א"י התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו כי מלא כל הארץ כבודו ומגידים התשובה ואינם צריכים להחזיר והבן.