אור ברסלב
ישמח משה על נך שיר השירים › פרק ה

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

שיר השירים · פרק ה

פרק ד

פסוק ב

אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק כו' ונ"ל עפ"י מה שפי' האלשיך בפסוק מה לך נרדם דדאגה שיש לו תקוה מנדד השינה ושאין לו תקוה מביא השינה וא"כ מה לך נרדם הלא קום קרא אל אלקיך וא"כ יש לו תקוה ע"כ וזה אני ישנה בגלות כמו שדרשו חז"ל ולבי ער שמנדד השינה מ"ט קול דודי דופק פתחי לי כמו שדרשו רז"ל פתחי כחודה של מחט וכו' א"כ יש לי תקוה כנ"ל ועל כן מי שישן ואינו מתעורר יש לחרוד מאד כי זה מורה כי אין לו תקוה כי הרוח חי' ומזלו בראותם שיש לו תקוה מעוררין אותו והיינו עצל עד מתי תשכב מתי תקום משינתך ר"ל מתי תקום ותתעורר משינת"ך גופא כי זה מורה שאין לך תקוה כי לכך תתעורר ותזדרז עצמך בחרדה גדולה ותתאמץ [לעוררך] כי כתבו כי כל אלה אשר אין מספיקין בידם לעשות תשובה אם מאמצין ועושין תשובה אעפי"כ מקבלין אותן וכל מה שיאמר לך בעה"ב עשה חוץ מצא ומה שפירשו בזה והבן, והנה תמהתי על אלו ד' כיתות שאמרו חז"ל שאינם מקבלין פני שכינה וסימנים חשמ"ל בשלומא חניפים צבועים עושה מעשה זמרי מראים לבני אדם שהם עובדים השי"ת ובקרבם ישימו ארבם בושים מב"א ואינם בושים מהשי"ת המשקיף על חדרי לבבם וכדי בזיון וקצף וכן שקרנים שנוא מאוד לאלקי האמת וחותמו אמת מרגלים דהיינו לה"ר לשנא תליתאה הורג שלשה אלא לצים מה לן שמשחקין במילי דבדיחותא מה חרי האף הגדול הזה והנ"ל בזה דכמו שכתב הרמב"ם ז"ל להטעם דהפורשין מדרכי ציבור דהיינו שאינם הולכין לב"כ ולב"מ עם הציבור כמנין עם האפקורסים והמוסרים אף שמאמינין ואינם עושין רע היינו משום שמן הסתם כל אדם נלכד ברשת העונות הרבים רק זה לעומת זה יש זמנים שהציבור שבין בתשובה ומתחרטין אם ע"י קול מוכיח המעוררן או איזה סבה אחרת ואל כביר לא ימאס ומקבל תשובתן וסולח לעם עמוסיו אבל אלו הפורשין מדרכי הציבור נלכדים ברשת העונות כשאר אדם ובעת שהציבור שבין בתשובה אינם נמצאין עמהם ע"כ נלכדו בעונותם ונטרדו לחרפות ולדראון עולם ע"כ דברי הרמב"ם בהמתקת הדברים ה"נ נלע"ד בכת לצים שהציבור עושים תשובה ומכשירין מעשיהם ע"י קול מוכיח ואלו הלצים מתלוצצים בתוכחתו ומחטיאין עוד אחרים שע"י ליצנותם נתבזה בעיניהם תוכחת המוכיחים ונשארים בחבלי עונותם ונדחין לארץ גזירה ונטרדין לחרפות ולדראון עולם כנ"ל.

פתחי לי אחותי רעיתי כו' שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה והנה רסיסי הוא לשון טיפות כמבואר בתרגום וכמו תהומות הדם לרסיסו כסופים ועיין בתקוני זוהר בתיקון קדמאה שם פתח ר"ש ואומר לך ה' הגדולה כו' שראשי נמלא טל דא יו"ד ה"א וא"ו בחושבן טל עיי"ש ותורף דבריו למבין דיה"ו במילואם בחשבון טל הם מקורין דכל נביעין דלעילא וה' בתראה איהי שכינתא מקבלת השפע ממקורין הנ"ל ובעוה"ר בגלותא מפרידין ה' אחרונה והוא ח"ו נעדרת הקבלה והבן ועפ"ז יתפרש קוצותי רסיסי לילה ר"ל הקצה והתכלית והכילוי של השפע הנ"ל כמו אין קצה למרכבותיו בזמן שאין השכינה מקבלת ח"ו הם רסיסי לילה הם הטיפות של לילה בעוה"ר שנברא מהם מה שנברא ויונקים השפע ח"ו וע"ז ידוו כל הדויים והבן.

ועפי"ז יש לפרש פתחי לי היינו בדמעות שאז נפתחין השערים כמו שמבואר בת"ז בתיקון חדסר בפסוק ותפתח ותראהו את הילד בוכה דהוי כמו את קרבני לחמי לאשי דלחמם הוא כ"י לחמו ה"נ מה שנפתח להם הוי כנפתח לו וע"ז אמר שראשי כו' קוצותי וידוע דהתיקון לזה הוא רק דמעות כמו שמבואר בפסוק שימה דמעתי בנאדך כו' וכמ"ש הש"כ עה"ת בפ' וכי ינצו אנשים וגו' לא תחוס עינך והבן.

א"י קול דודי דופק פתחי לי כו' היינו הרהורים של תשובה שבאים ודופקים ואם מתעצלים לומר פשטתי כו' דודי חמק עבר כו' והבן.

אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק עפ"י היע"ד ח"א דרוש א' דף א' עא"ב ע"פ דרשו ה' בהמצאו ושם אהי' כטל לישראל עיי"ש ותו"ד דבעי"ת אם יתן אדם ללבו ירגיש תמיד בלבו רוח התעוררות תשובה ויראת ה' אף שמפיג לדברים אחרים מ"מ לבו דופק לתשובה עכ"ד ונמתיק הדברים כי בעת שאינו בא התעוררת מלעילא בלי התעוררות דלתתא אז אין לבו דופק לתשובה וליראת ה' רק בעת שמתעורר עצמו לעסוק בענין זה אבל בשעה שעוסק בדברים אחרים ואינו נותן לבו במכוון לתורה וליראה לתשובה אין לבו דופק לזה וישן לו מהן מתורה מיראה ומתשובה אבל בעת שהשפעה מלעילא אף בלי אתערותא דלתתא אז מוציא מלבו התעוררת לזה אף בשעה שאינו עוסק בעניינים אלו רק בהבלי עולם וישן לו מתורה ומעובדין טבין מ"מ לבו מעורר לתשובה מעצמו והבן והיינו אני ישנה ומ"מ ולבי ער הוא סימן מובהק כי קול דודי דופק והבן.

פסוק ו

נפשי יצאה בדברו ר"ל שבדברים בעלמא חשבה שיצאה ידי חובתה והבן.

א"י נפשי יצאה בדברו עפ"י המבואר בע"ח בשער הכללים פ"ב כי הנפש מן הדבור והיינו בדברו דייקא והבן.

א"י נפשי יצאה בדברו ר"ל שיוצא בזה מה שמדבר מעבודת השי"ת ואינו עובד כולם.

פסוק יב

עיניו כיונים על אפיקי מים נ"ל עפ"י דאיתא במדרש כתוב אחד אומר הנה עין ה' אל יראיו וכתיב א' אומר עיני ה' אל יראיו ל"ק כאן בעושין רש"מ כאן באין עושין רש"מ ע"כ ופירשו המפורשים כי בעושין רצונו המדה"ד נהפך לרחמים והכל מסכימין לטובה לכך עיני כי משגיח בשניהם משא"כ באין עושין רצונו כ"כ א"כ המדה"ד אין מסכים לכך אין משגיח רק בעין אחד דהיינו מדה"ר עין החמלה ע"כ וידוע דאיתא ביו"ד דיונה אין לה מרה וידוע דמרה כועס וידוע דנדרש בב"ר ורוח אלקים מרחפת על פני המים דמים היינו תשובה והיינו עיניו דייקא מדה"ד ומדה"ר כיונים בלי כעס שאף מה"ד מסכים לטוב על אפיקי מים ר"ל כשיש אפיקי מים ר"ל שנפתח מקור התשובה, רוחצות בחלב עפ"י המבואר בזוהר הקדוש כ"ז דמבועין דחכמה אישתכח ונהר יוצא מעדן להשקות וכ"ע בחדותא ואם לאו ונהר יחרב ויבש ח"ו וידוע דדרשו חז"ל דבש וחלב תחת לשונך דברים שהם כדבש וחלב יהי' תחת לשונך ונמצא דרזי תורה נמשל לחלב והיינו רוחצות בחלב והיינו דיחוד המדות הוא בזמן שיש בעלי רזין בעלמא ומיחדין שמא דקב"ה כדקא יאות רק אף בעלי חכמת אמת לא יכלו ליחדא רק אם הן שלימין כי כל איש אשר בו מים דהיינו חסרון משלימות הנפש לא יגש להקריב קרבן לה' היינו לקרב המדות וידוע מהרמב"ם דמלא הוא לשון שלימות כמו ומלאו ימי' ללדת והיינו יושבות ר"ל יחוד המדות הנ"ל על מלאת היינו במקום שיש שלימות דוקא והבן.

פסוק טז

חכו ממתקים היינו מי שיש בו תורה וכלו מחמדים היינו שהוא ג"כ צדיק גמור במע"ט זה דודי היינו שמקיים שויתי ה' לנגדי תמיד וזה רעי שעובד אותו בדבקות גדול כזה הוא מבנות ירושלים מבני היכלא דמלכא ואז גם השושנים [היינו הפירות מהמצות] שמורים לעוה"ב כנ"ל ויתבאר לך עפ"י מ"ש בפסוק דודי ירד לגנו כו' וכן תרוממנה קרנות צדיק עיי"ש.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה