ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שיר השירים · פרק ד
פסוק ג
כפלח הרימון רקתך כבר פירשתי אמרם ז"ל אפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון ע"ד הנגלה [בישמח משה בראשית ותולדות ד"ה ראה ריח בני מובא למעלה משלי ק' י"ב ז'] והנה ראיתי דזה הפירוש יש לו שורש בנסתר וכל דבריהם וחדותם עמוקים מאד והענין לפי המבואר בלקוטי תורה פ' עקב כי מטטרון ט"ט והוא ח"י באמצע ורמו"ן מן הצדדים והט"ט שהוא חי חיות ותוכיות הרמון [מ' מימין ורון מהשמאל] והם סוד הקליפה הנקרא רמון ובתוכם ט"ט חי ואכל וחי לעולם וכן ר"מ תוכו אכל וקליפתו זרק ועיין בת"ז תיקן כ"ז והיינו כפלח הרמון רקתך דהיינו מלאים מצות אבל בלי חיות והבן והיינו כפלח דהיינו שנחלק דהוא לשון עד יפלח חץ כבדו והיינו כמ"ש שם בלק"ת הנ"ל כי מ' מימין ורו"ן משמאל והבן גם י"ל לשון הוי גבר פלח בארעא והראשון מחוור יותר, ומדויק בלשון הקרא שנקט רקתך לרמוז שרק בתוכו ומרומז רק תוך וחסר הוא"ו שהוא רק בניקוד ואינו במבטא ולפי"ז מתוק מאד כפלח הרמון כמ"ש רק תוך ר"ל שהרמון יפלח ותוכו רק והבן, ואעפי"כ שבח הוא שמ"מ מלאים מצות מעשיות, והנה מה שחסר ו' בהרמז של תוך כי בכל דבר יש בראשו קדושה המחי' אותו כנודע וכבר ביארנו כי בכל שם מהותו וחיותו ושרשו וגם רמון יש בתוכו חיות מעט ומסתבר אות הו' שהוא מהשם לכך חסר ו' כי רק חסר ו' והבן.
פסוק ד
מדרש כמגדל דוד צוארך שהגדיל דוד אתכם בספרו שאמר לגוזר ים סוף לגזרים כל"ח כבר פירשתי המדרש הנ"ל וכעת לחדש באתי באופן אחר עפ"י מ"ש בהזמר כי לו נאה ובנוסח אדון עולם אשר מלך וגו' [בספר יש"מ הפטורת נצבים] ויש לכלול בזה כל הדרוש שכתבתי [בישמח משה] בריש פ' וארא דכיון דעבר ועתיד לפניו ית"ש בסיג אחד א"כ אתן הוי כמו נתתי כמ"ש שם ולכלול מ"ש בפ' ויחי יעקב בפ' והי' אלקים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך והנה אחר כלות הדרוש של כי לו נאה הנ"ל אומר לישב קושית העקרים איך יתכן שינוי רצון בשני אופנים א' כמו שתירץ הרמב"ם בספר המדע להקושי' איך יתכן שהבחירה נתונה באדם לעשות מה שלבו חפץ אף לעבור על רצונו ית"ש הלא הכתוב אומר כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ ותירץ שזה הוא רצונו ית"ש שיהי' הבחירה חפשית עכ"ד ה"נ נאמר אנן ככה הוא רצונו מאז שאם יחטא יענש ואם ישוב יומחל לו ואין כאן השתנות הרצון והבן ועוד יש לתרץ עפ"י מה שביארתי בדרושים שגודל הטובה שבטובות הוא שיצמח מהנברא כבוד הבורא ית"ש וא"כ ברשעים העונש הוא להם לטובה כמו השכר לצדיקים וא"כ אין כאן השתנות הרצון דרצונו הוא רק להטיב וא"כ אין השתנות רק במקבלים והבן וג"כ יש לתרץ כעין זה עפ"י מה שדרשו בפסוק ואומר חלותי היא שנות ימי"ן עליון עיין ילקו"ש תהלים ע"ז והבן והנה היוצא מזה דעצם הרצון אין לו השתנות והנה לפי"ז יובן דכל העכו"ם שהם אינם עצם הרצון רק לאיזה צורך כמו המוץ שעולה עם התבואה שהוא שהוא ג"כ לאיזה צורך א"כ כשלא יהי' הצורך להם יתבטלו כמו אהבה שתלוי בדבר בטל דבר וכו' ועד"מ שהם נצרכין לחרישה וזריעה וכו' כמו שאמר בן זומא ברכות כמה יגיעות יגע אדה"ר וכו' וא"כ כשתוציא הארץ גלוסקאות וכלי מילת וכו' שוב לא יהיו נצרכין להם אבל ישראל שהם עצם הרצון לא יתבטלו וזש"ה אני ה' לא שניתי ואתם בכי יעקב לא כיליתם והבן כי הוא ורצונו אחד ולכך כל הטובות שנעשה לישראל המה נצחים כי המה הרצון וכל מה שנעשה להם לטוב הוא עצם הרצון וראוי להיות נצחי והבן ולכך נאמר הודו לה' כי טוב כל"ח כי כל טוב וחסד שנעשה להם הוא לעולם והבן והנה די בזה יקר וגדולה לישראל כי המה עצם הרצון אבל עדיין יש לומר דדוקא הסוג הכללי של ישראל המה עצם הרצון אבל לא כל איש פרטי והנה במדרש ש"ט איתא שנגזר הים לס"ר שבילין וכל איש ישראל הי' לו שביל מיוחד שנאמר לגוזר י"ס לגזרים עכ"ד המדרש וא"כ ע"ז קאמר כל"ח דמה שנעשה לכל איש ישראל הוא חסד עולם שישתנה הטבע אף בשביל יחיד אם ילך באמיתת דרך הישר על כן נקרע הנהר לרפב"י ועד"ז יש לפרש הגמרא בחולין כמה נפיש גברא ממשה ושיתין ריבוא ודוק היטב.
ועפי"ז יתבאר המדרש הנ"ל כמגדל דוד שהגדיל דוד אתכם בספרו שאמר לגוזר י"ס לגזרים כל"ח הרי מבואר דכל יחיד ויחיד הוא עצם הרצון וכל טוב שנעשה לו לעולם הוא הרי זה גדולה נפלאה הפלא ופלא לישראל כנ"ל.
פסוק ט
לבבתני אחותי כלה לבבתני באחד מעיניך באחד ענק מצורוניך כי עיקר המבוקש מאדם שיעבוד השי"ת בשני יצריו כמו שדרשו בכל לבבך בשני יצרך וכו' דהיינו שיהפוך היצה"ר לטוב כמו שאמרו רז"ל אברהם הפכו לטוב שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכל א' וא' מישראל מחויב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבות והנה רק זה כל פרי הצדיק להפוך הרע לטוב כי הטוב קודם שבא למטה האיר ביתר שאת וכו' וצדיק מה פעל והבן והנה איתא במדרש עוה"ז באירוסין שנאמר וארשתיך לי וכו' ועוה"ב בנשיאין שנאמר כי בועליך עושיך וכו' והנה גם בעוה"ז יש צדיקים העובדים השי"ת בכל לבבם ומהפכים הרע לטוב אך כל זה עדיין אין בבחינת השלמות ונקדים דברי הקדוש מו' אלימלך זצוק"ל על אמרם סומא באחת מעיניו [פטור מהראי' כי האדם צריך לראות שפלות עצמו ורוממות גדולת הבוית"ש והסומא באחת מעיניו שאינו רואה שיפלות עצמו פטור מהראי' אינו יכול להשיג ולראות גדולת הבוית"ש] ונקדים עוד דשפלות עצמו העיקר שיבטל ביטל גמור נגד אורו יתעלה דלית אתר פנוי מיני' עד שלא ירגיש בעצמו שום ישות כטפה בתוך הים הגדול דאין לה מציאות בפ"ע כ"ז שאינה נפרדת ולבחינה זו בשלמותה לא זכו רק משה ואהרן כמו שנאמר ואנחנו מה וכו' רק לעתיד לבא ונגלה כבוד ה' יזכו לבחינה זו והנה מובן מזה דעוה"ז נגד עוה"ב הוא רק באחד מעיניו אף בהצדיקים ענוי ארץ דלנגד עוה"ב לא הוי כעת ענוה גמורה הואיל ומרגישים ישות בעצמותם וגם באותו עין הרואה בגדולת הבורא ית"ש אינו דומה לראי' דלעתיד דעתה בעוה"ז הוא רק בבחינה נגלית אבל בהנסתר אין אתנו יודע ואף מה שמגיעין ומשיגין עתה מהנסתר הוא כלא נגד מה שישיגו לעתיד והוא הכל בבחינת נגלה נגד לעתיד והנה מובן מה שאמרו נעשה ונשמע הוא ג"כ בבחינת כפלים לתושי' נעשה על בחינה הנגלית עשיית המצות כמשמען ונשמע היינו לשון הבנה להבין ולכוון הרזים והסודות אשר בהן ומובן דלכך הקדימו נעשה לנשמע ההסתיר בא אחר הנגלה והיינו כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך ענקים תרתי משמע היינו נגלה ונסתר כפלים לתושי' ענק א' נגלה וענק א' נסתר ועפי"ז מבואר לבבתני ר"ל שאתה דבק בי ועובד אותי בשני הלבבות גם עתה שאתה אחותי כלה ר"ל גם בעוה"ז שהוא בדוגמת אירוסין רק כעת הוא רק באחד מעיניך וגם רק באחד ענק מצורוניך והבן כי נכון הוא בס"ד.
פסוק יא
נופת תטופנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמותיך כריח לבנון כי הת"ח נקרא כלה כנדרש במדרש לך אל העם וקדשתם לשון קידושין ממש והנה באמת יש לקשר תורה הנגלית בנסתרת והוא האלהות של התורה אך הלבוש צריך להיות ג"כ מתוק בטעם וריח ולא לעשות בלויי סחבות שאינו מקובל כלל דהעושה כזה הוא ח"ו בכלל משניאי' והבן והיינו נופת תטופנה שפתותיך כלה ר"ל גם מה שתטופנה שפתותיך לבד ואינו עצם הכוונה הפנימיות יהיו ג"כ נופת דבש וחלב תחת לשונך כמו שדרשו רז"ל דברים שהם כדבש וחלב סודות התורה יהיו תחת לשונך היינו עצם הכוונה הפנימית אבל מ"מ וריח שלמותיך היינו הלבושים שאתה עושה ג"כ יהיו ריח טוב כריח לבנון והבן. ד' י"א] וריח שלמותיך וכו' עפ"י מה שכתבתי בפ' וירח את ריח בגדיו והמדרש א"ת בגדיו אלא בוגדיו [בישמח משה פ' תולדות ותו"ד דבכללות ישראל יש בחינות שונות מהם בבחי' כשמה להכללות ויש מהם רק בחי' גופא ויש שהם רק בחי' לבוש ובהכללות הוא שיעור קומה וזהו וירח את ריח בגדיו היינו בחי' הלבוש היינו הבחינה הפחותה מכללות ישראל בחי' בית עיי"ש בארוכה] ועפ"י המדרש על הפסוק הבונה בשמים מעלותיו וכו' [בפ' אמור סי' י"ב פרי עץ הדר וגו' אמר הקב"ה יקשרו כולם אגודה אחת והם מתכפרין אלו על אלו ובאותה שעה אני מתעלה שנאמר הבונה בשמים מעלותיו אימת כשהן אגודה אחת ואגודתו על ארץ יסדה וכו'] ועפ"י האר"י ז"ל לרעות בגנים וללקוט שושנים ר"ת לבוש ועפ"י מה שכתבתי על הפסוק כאשר ידבק האיזור אל מתני איש וכו' [בי"מ הפטורת וארא ותו"ד שם שבחי' טעם הוא בחי' הגוף ושניהם דהיינו טעם וריח הוא בחי' הנפש וריח בלא טעם הוא לבוש לא טעם ולא ריח הוא בחי' בית וזש"ה [ירמי' י"ג י"א] כאשר ידבק האזור וכו' כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל כל' אפי' פחותי הערך הנקראים רק בית ישראל להיות לי לעם עיי"ש] ועפ"י מ"ש דורשי רשומות בפסוק צופה רשע לצדיק וכו' כי שקר במילואו הוא שין קוף ריש הוא ר"ת שקר וס"ת נפש ובאמצע יו"י גימ' הוי' והבן ולדעתי יש להמתיק הדברים כי השקר במלואו ר"ל במדריגה הגדולה שברע מבואר בר"י הם אלו אשר הם שונאי השי"ת ורוצים לאבד עובדי השי"ת ח"ו וע"ז נאמר ה' לא יעזבנו בידו ותורף הדברים כי אלו שאין נכרתין לגמרי כי אינם אפיקורסים רק מ"מ הם בלא ריח וטעם הם רק בשיעור קומה של ישראל בבחינת בית ושיש בהם ריח בבחינת נפש והיינו אם בעל נפש אתה, וישרים העדיפים מצדיקים כמבואר בגמ' תענית ד' ט"ו ע"א] על הפסוק אור זרוע לצדיק וכו' לא הכל לאורה וכו' צדיקים לאורה וישרים לשמחה עי"ש פרש"י הם בשיעור קומה בבחי' ריח והדבקים בו בחי' חסידים הם בחי' כשמה ועפי"ז מבואר וריח הוא שלמותיך והבן.
פסוק טז
עורי צפון ובואו תימן וכו' פירוש א' פירשתי עפ"י מה שפירשתי [בס' ישמח הפטורת תצא עיי"ש בארוכה] בפ' הרחיבי מקום אהלך וכו' כי ימין ושמאל תפרוצו וכו' כי תה"מ הוא או ע"י טל אורות אור התורה או ע"י החזקת ת"ח [יזכו לתה"מ וזהו הרחיבי מקום אהלך שיהיו מרובה באוכלסין כי ימין ושמאל תפרוצי הן ע"י המתנהגים בחכמה ובתורה כראוי והן המתנהגים בעושר כראוי להחזיק ת"ח וכו'] כמו ששמעתי לפ' באר חפרוה שרים וכו' [אפשר כוונתו באר נקרא התורה באר מים חיים חפרוה שרים אלו הת"ח ההוגים בתורה כרוה נדיבי עם המה העוזרים וזוכים לטל תורה במחוקק במשענותם מה שהם משענת עזר וסמך להת"ח] אבל מ"מ אינן שווין לגמרי כמו שאמרו רז"ל כל הנביאים לא כבאו אלא למחזיקי ת"ח אבל ת"ח עצמן עין לא ראתה וכו' ואל תטעה לומר שהת"ח מפסידין מחלקן כי המה מכרו למחזיקים כי אינו כך כי הת"ח עוסקין בתורה רק למענו ית"ש כאשר ציוה לנ"ר לפניו ויש להם שכרם משלם והמחזיקים יש להם שכר בפ"ע מפני שמחזיקים וכו' והנה ידוע מהזוהר דודים היינו דלא מתפרשין לעלמין וריעים דמתפרשין לפעמים ולפ"ז מובן דת"ח יתכן שיקראו דודים שהם דבקים בו ית"ש תמיד והמחזיקים ריעים והבן זה.
ועפי"ז עורי צפון כי יתעוררו משנתם ישיני עפר הוא צפון המחזיקים ידי ת"ח שנקראים בשם צפון כי מצפון זהב יאתה וכש"כ ובואי תימן הת"ח עצמן זקני דרום הרוצה שיחכים ידרים ולשניהם הפיחי גני וכו' כי בצל החכמה בצל הכסף במחוקק במשענותם ואל תטעה לומר שהת"ח מפסידין כי כבר מכרו חלקם אל המחזיקים ולא נשאר להם רק החצי לזה אמר כי לא כן הוא רק יבא דודי לגנו ר"ל הת"ח שנקראו דודי לגנו הראוי לו ויאכל פרי מגדיו והבן זה.
פירוש אחר פירשתי עפ"י המבואר באהבת דודים על פסוק כי קולך ערב ומראיך נאוה כשיהי' קולך ערב שיתקבלו תפלות ישראל אז יהי' מראיך נאוה כי או"ה מהכסא ומהשם המיוחד ונ' שערי בינה שכל הגאולות הם מבינה רק שההפרש הוא בין גאולה לגאולה לפי התלבשות, עוד פירוש ומראיך נאוה כי השכינה נקרא מראה אספקלרי' דלית לה מגרמה כלום רק כמראה מלוטשת שמקבלת כל האורות העומדים מכחה ונאוה היא תפארת שנקרא נאוה היינו יחוד ת"ת ומלכות ואני המתקתי הדבר עפ"י הריב"ש ביחוד קב"ה ושכינתי' שהוא יחוד ת"ת ומלכות והמתקתי הדבר שיהי' לו ית"ש התפארות ונ"ר במלכותו עלינו במעשינו שאנו עובדים אותו ית"ש כי לכך נקרא מלך עלינו שאנחנו ממליכין אותו במה שאנחנו עובדים אותו משא"כ אוה"ע כמו שמפרשין כי לה' המלוכה [על ישראל שמולך עלינו ברצונינו] ומושל בגוים [מושל נקרא המושל אף שלא ברצון העם] והבן ונחזור לענינינו דהנעלם מהשם הוא ו"ה והנעלם והכסא הוא הא' צריך שיתעורר ויתגלה וגם נש"ב יתגלו וידוע מהזוהר הק' דדודים דלא מתפרשין היינו או"א חו"ב א"כ כשיתגלו הנש"ב יתגלה עמו הל"ב נתיבות חכמה רק שפועל הגלוי הוא ע"י הא"ס אף שעיקר הנוצר הוא ממוח ובהנוזלי"ם מן לבנון יש שם כל האדם השלם רק דאם היא הנותנת המסוי ומתפשט ומתגדל עד שבא לפועל הגילוי על ידה ה"נ כולם בחכמה עשית רק מלאה הארץ קניינך היינו בינה ובכל קניינך קנה בינה שפועל התגלות בעולם הוא רק ע"י בינה ונקדים עוד מ"ש בפסוק ועמך כולם צדיקים וכו' ובהמשנה כל ישראל וכו' ומבואר מזה דכל עוה"ב הן ש"י עולמות החיובי כנחלה להנחיל אוהבי יש והן ש"ם עולמות המתנה כמו [שמובא בספר ש"מ פ' י"ח בשם רב האי גאון כי ש"י עולמות שכר וש"מ עולמות מתנה] כמו שנאמר שם עולם אתן לו דאוצר מתנת חנם גדול מכולם הכל היא בבינה וגם ידוע מהאר"י ז"ל דש"י עולמות היינו קנה חכמה קנה בינה ועפי"ז מבואר עורי צפון היינו מה שצפון ונעלם מהשם ומכסא ובואי תימן היינו חו"ב הרוצה להחכים ידרים ושם ג"ע העליון עוה"ב על כן הפיחי גני וכו' ויבא דודי לגנו הצדיקים הדבקים בה' יבאו ויקבלו שכרן והבן.