אור ברסלב
ישמח משה על נך שיר השירים › פרק ב

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

שיר השירים · פרק ב

פרק א

פסוק א

אני חבצלת השרון כו' עד ודגלו עלי אהבה בהקדם שכתבתי בראש שה"ש עפ"י הכוזרי בבחינת טעם [בכוזרי מאמר רביעי סי' י"ז כי אברהם אע"ה משפע האלקי אשר נדבקה בו הוא הופיעה עליו טעם מתיקות העבודה לא מצד החקירה וההקש וכאשר אמרו ז"ל צא מאצטגינות שלך ר"ל שצוהו השי"ת לעזוב כל חכמותיו ההקשיות מחכמת הכוכבים וזולתם וידבק בעבודת מי שהגיע אליו בטעם כמו שנאמר טעמו וראו כי טוב ה' ובאמת נקרא אלקי ישראל מפני שהראות הזאת היתה נעדרת בזולתם ונקרא אלקי הארץ בעבור שסגולת הארץ ורוחותי' ואוירה וכו' עוזרים ע"ז וכו' עיי"ש] ובהקדם מ"ש על המדרש במדבר רבה פ"ב מאי דכתיב נרננה בישועתיך כו' עיי"ש העניין ובהקדם מה ששמעתי דאיתא במדרש שהשיב ריב"ח למין ששאלו אחרי רבים להטות [א"ל כוונתו כי האו"ה הרבים וע"ז השיב ריב"ח כי היכי אזלינן בתר רובא היכי דכי הדדי נינהו הכא ישראל מחדדי טפי וכאשר אז"ל ביבמות דף י"ד ע"א לענין ב"ש וב"ה עד שיצא ב"ק עיי"ש] והנה מבואר דאף האומות יודעים מזה החשיבות דבעיון השכל ישראל משיגים יותר האמת מכל האומות וכמו שנאמר בתוה"ק כי הוא חכמתכם כו' אבל מאמיתת יקר המעלה שיש לישראל בבחינת הטעם אינם יודעים מזה והנה אף בעיון השכל יש הפרש גדול כי אף חכמים הגדולים שבהם אין משיגים רק מה שהוא בחיק השכל האנושי משא"כ אנחנו שיש לנו בחינת הדגלים והבן והנה אף אם אנחנו לא הגיענו לבחינת הטעם מ"מ לחלוחית קצת יש בכחינו מאבותינו וממעמד הר סיני ונוכל להוציאו אל הפועל ועפ"ז יתפרשו הכתובים שאמרה כנ"י אני חבצלת השרון כפי' רש"י שיש לה לחלוחות מהשורש ככה יש לנו לחלוחית מצד אבותינו והנה כשושנה כו' דהיינו שיש לה ריח טוב דהוא בחינת העיון בין החוחים שהם רקים מכל כן רעיתי ר"ל כ"י בין הבנות אף האומות עצמן מחשיבים אותם כך כמו שהשיב ריב"ח אבל אמיתת המעלה כתפוח שיש לו טעם טוב בעצי היער שהם כלא נגדו כך דודי בין הבנים אלו ישראל שנקראו בנים שיכולים לטעום בו ית' עד שכל הטעמים והערבות הנמצא הוא הכל כלא נגד זה בצילו חמדתי כו' במעמד הר סיני לכך ופריו מתוק לחכי דייקא משא"כ בשאר אומות שאין להם בחינת טעם כלל ואף גם מה שהביאני אל בית היין [נמחק] שיגדיל די' ודגלו כו'.

פסוק ה

סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני והנה הרמב"ן פי' באשישות בשני אשות אש של מעלה ואש של מטה ולפי דרכו פי' על המשכן וכוונתו שיהי' שם אש של מעלה וגם מצוה להביא מן ההדיוט ולי נראה עפ"י דברי הט"ז בא"ח סי' א' ס"ק ב' מ"ש בדברי הטור אני מעיר את השחר [ואין השחר מעיר אותי כי באתערותא דלתתא בא אתערותא דלעילא דאם מקדש א"ע מלמטה מקדשין אותו מלמעלה אמנם דהמע"ה התפאר שהתעוררת שלו מלמטה גדולה כ"כ שאינו צריך לסיוע התעוררת מלמעלה וזהו שהוא מעורר השחר כ"י ואין השחר מעיר אותו וזהו שאמר סמכוני באשישות בשני אשיות אש של מטה היינו אתערותא דלתתא ואש של מעלה אתערותא דלעילא] ובהקדם מ"ש האלשיך בפ' כשושנה בין החוחים (כי השושנה שגדלה בין החוחים אם תראנה מלאה חזזית ונרמסת ומנוקבת אין להטיל ולייחס פגמה אל עצמותה לומר כי רע איכותה רק כי החוחים רמסוה וחבלוה כן אם חטאו ישראל אין לתלות האשמה בהם רק כי במצרים נתגדלה והמה נתונים למרמס ומהם דבקה בהם הרעה] ובפסוק רק באבותיך חשק ה' [כי אהבת הקב"ה להאבות הוא מצד עצמותם כי קודש הם בעצם ויבחר בזרעם אחריהם בכם הוא רק מכל העמים בהעריך אתכם נגד כל העמים בערכם אתם טובים מהם] ועפ"ז מבואר כי השכינה אומרת ומבקשת מאתנו עכ"פ סמכוני באשישות בשני אשות כנ"ל ובאמת אם אנחנו עושים כן עדיין אינו על אופן המעולה ואומרת עד"מ רדפוני בתפוחים כדרך החולים כי חולת אהבה אני ר"ל כי חולה אני עדיין מחמת חסרון אהבה גמורה דהיינו בחינת האבות שנאמר בהן רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם והבן.

פסוק ז

השבעתי אתכם בנות ירושלים היינו הנשמות הבאים מירושלים של מעלה הנשלחים בכל דור ודור לתקן את הדור אם תעירו את עצמכם או אם תעוררו את אחרים הכל יהי' באהבה רשפי' רשפי אש שלהבת יה כי אם הוא באהבה פועל מאד מאד בלבבות כי כאשר ידבק החלק בכל יבוקע כל המסכים והיינו עד שתחפץ כנסת ישראל על ידי דביקתם באהבה עזה ונפלאה והבן כי נכון הוא מאד בס"ד.

מה שאמרו רז"ל השביע הקב"ה את ישראל שלא ידחקו את הקץ והוא משולל הבנה מה הוא דחיקת הקץ דהא אמר אח"כ שלא יעלו ישראל כחומה ואי כפירוש רש"י דדחיקת הקץ הוא שלא להפציר בתפלה יותר מדאי זו קשה מן הראשונה דמה הוא הגבול מה נקרא כראוי ומה נקרא יותר מדאי וע"ק למה לא מצינו בגמרא והרמב"ם והפוסקים שיזהירו שלא להפציר בתפלה על הגאולה והנ"ל עפ"י מה שפירשו בפסוק את ה' אלקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע ופירוש רש"י אם יש בך כל המדות הללו אתה רשאי להשבע בשמו ופירשו עפ"י שבועת אלי' אם יהי' השנים האלה טל ומטר או שבועת חוני המעגל שזה אין רשאי לעשות רק מי שיש בו כל המדות הללו אז יש לו רשות דודאי מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים אכן זולת זה הוי שבועת שוא והבן והיינו שלא ידחקו את הקץ דהיינו הני בני עלי' עפ"י שבועה והבן כי נכון הוא בס"ד.

פסוק ט

הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים הפירוש של רס"ג משגיח מן החלונות ידוע [דהשגחה גלוי' היא המשגיח מן החלונות שהמושגח רואה את המשגיח עליו לא כן השגחה מסותרת הוא כאלו המשגיח עומד אחרי הכותל ומשגיח מן החרכים ורואה את המושגח אמנם המושגח אינו רואה את המשגיח] ובהקדם מה שאמרתי בדרוש להגדה ר"ג הי' אומר כו' ותורף הדברים דאם לא הי' עומדים עלינו לכלותנו בכל דור ודור הי' עול בחקו ית"ש ח"ו לגאול באמצע הזמן שקצב להשר להיות תחת ממשלתו לעבדים אבל מאחר שמצילן מצילן לעצמו על כן היום אם בקולו תשמעו ועפ"ז מבואר כי זה רומז להתגלות הכבוד מאד מאד כמו זה אלי שדרשו ראתה שפחה בים כו' וכן לעתיד ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו' והנה ידוע דע"י העונות נעשה כותל ומחיצה המפסקת בעוה"ר ועפ"ז מבואר הנ"ה ז"ה [ר"ל שנאמר הנה אלקינו זה] עומד אחר כתלנו שעשינו בעוכינו כי תיכף כשנסיר הכותל ע"י תשובה בחרטה גדולה ושברון לב ועזיבת החטא באמת תיכף יתגלה בחינה זו ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כי היום אם בקולו תשמעו וש"ת הלא הוא באמצע הזמן לזה אמר משגיח כו' בכל עת כי עומדים עלינו ואנחנו כשה א' בין ע' זאבים רק שהשגחתו מצילנו מידם או בנסים נגלים או בנסים נסתרים וא"כ מצילן לעצמו ואין עול בחקו ח"ו והבן.

פסוק יא

הגשם חלף הלך לו הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע עפ"י המבואר בעיר דוד פ' בחקותי בשם הרמ"ע כי מטר הוא שלא ע"י שליח וגשם הוא ע"י שליח לכך בהתנאי אם בחקותי נאמר גשמיכם ולא מטר כי מה שלא יתכן ע"י שליח לא מהני בי' תנאי והתנאי בטל והמעשה קיים והבן והנה ר"ל כעת הכל בבחינת גשם על ידי שלוחים וממונים ולעתיד יהיו ישראל למעלה מן הכל כמו שנאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ואז יהיו מושפעים מהשי"ת בעצמו שלא ע"י שליח והיינו הגשם חלף הלך לו רק הכל יהיו בבחינת מטר ואז הנצנים נראו בארץ שיצמיח בארץ כל הישועות והגאולות עת הזמיר הגיע שירו לה' שיר חדש בב"א.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה