אור ברסלב
ישמח משה על נך שיר השירים › פרק א

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

שיר השירים · פרק א

שיר השירים

פסוק א

שיר השירים וגו' ישקני מנשיקות פיהו וגו' לריח שמניך וגו' משכני וגו' נזכירה וגו' משרים אהבוך ע"כ [נקדים דהחכם ר' יוסף אלבו בספר העקרים מאמר ב' פרק ט"ו] כתב לפרש הפסוקים מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפך יחסיון ירוין מדשן ביתך ונחל עדנך תשקם כי עמך מקור חיים באורך נראה אור משוך חסדך ליודעך וצדקתך לישרי לב כי הרמב"ם כתב בספר המורה [חלק א' פ' מ"ג] דכנף הוא שם משותף, וא' מן שיתופו לשון סתר, כמו ולא יכנף עוד מוריך דפירושו ולא יסתר עוד מוריך ולא יתעלם, ועפי"ז פירש ולא יגלה כנף אביו היינו סתר אביו וכן ופרשת כנפך על אמתך היינו פי' סתרך על אמתך, ועפי"ז פי' כל כנף שתמצא בפסוק מתייחס להבורא ית' כמו אשר באת לחסות תחת כנפיו, היינו תחת סתרו, פי' לפירושו שהוא יהי' סתרך, כמו שנאמר אתה סתר לי וגומר. ועפ"ז פי' העקרים מה יקר חסדך וגו' כי היות נמצאים בעצמותו ית' שלימות בב"ת קיימים בלתי משתנים ואינם ממין שלימות מן השלימות המושגות אצלינו, ואולם בחסד אלקי ישיג האדם מדרגה מה ממעלתם, וזהו מה שאמר הכתוב מה יקר חסדך אלקים, רוצה לומר כמה גדול ויקר חסדך שאי אפשר שתושג מדריגתו ושם היוקר והחשיבות הזה הוא מן הפלא היות בני אדם חוסים בצל כנפיך היינו בצל סתרך והשלמתך, ויהי' פירושו כי הדבר שהוא בלתי ב"ת אי אפשר שתושג מדרגתו אבל הוא נסתר ונעלם, ועם כל זה בני אדם חוסים בצל ההסתר ההוא שהוא סתר עצמותו וחסדו ושאר תוארים הנמשכים מאתו, ואמר כי מן ההשגה שמשיגים מצד ההסתר ההוא שהיא השגה שכל הנמצאים משתלשלות ממנו והשגת הפעולות הנמשכות מחסדו ומיתר התארים המתייחסים אליו ית' הם מתענגים תענוג נפלא והם שבעים ממנו, וזה בעולם הנשמות, וזה אמרו בלשון עתיד ירוין מדשן ביתך ונחל עדנך וגו' רצה לומר כי במה שישיגו משאר הנמצאות המשתלשלות ממך הנקראים אחוריים הרמוז אליהם כמו שנאמר למשה וראית את אחורי, ולזה נקראים דשן ביתך שעל זה נאמר על משה בכל ביתי נאמן הוא, ואמר שמהשגה זו יהי' דשנים ורעננים ושבעים כל טוב. אבל נחל עדניך, רצה לומר מאותו נחל הנמשך ממה שאתה מתעדן ממנו ומתענג בו שהוא עצמותך והתארים והשלמות הבב"ת אשר בך, אין דרך ומבוא להשיג ולשתות ממנו מעצמם, רצה לומר מצד השגתם אלא א"כ אתה תשקם ממנו דרך חסד ולזה אמר תשקם ולא אמר ישתו, לפי שאינן מושגות אלא דרך חסד, ואמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, לבאר שאין שם מונע להשיג התענוג הנפלא הזה מצד שהתוארים השלימות הם הנצחיים, והאנשים אינם נצחיים, כי עמך מקור חיים ובידך לתת להם חיים נצחיים, גם אין מניעת מצד שאין בכחם לקבל עוצם התענוג ההוא, כי בידך הוא, כי כחך הגדול יוכל לתת להם הכנה וכח לקבלו. כי באורך נראה אור, ר"ל כי אפי' השגת החושיות לא נשיגם ולא יגיעו אלינו אלא מצד החסד הנמשך מאתך, כי האור אין בנו כח להשיגו אבל הוא מכהה ראותינו אם לא מצד האור האלהי הנותן בנו כח להשיג קצתו, ומוציא ראותינו מן הכח אל הפועל.

א"י כי באורך נראה אור ר"ל כי מצד השכל המושפע ממך שהוא אורך נשיג איזה השגה בו שהוא אור ליאור באור החיים הנצחיים, ובעבור זה הוא שנבקש ממך שתמשיך ממקור השלמות אשר בך קצת תענוג אלינו על צד החסד ומה שאמר ליודעיך לבאר כי החסד ההשגות ההן ראוי שיהי' נמשך ליודעך יותר מזולתם, אבל לישרי לב והם המאמינים ראוי שימשך עליהם השכר המיועד מצד התורה דרך צדקה, וזהו אמרו וצדקתך לישרי לב, כי הצדיק האלקי יגזור שישיגו המאמינים אף אם הם בלתי יודעים מדריגות החיים הנצחיים, המיועדים מצד התורה מצד היותם בטוחים בשם ה' יתברך ומאמינים בתורתו אע"פ שלא יספיקו להשיג השגה שכלית, ר"ל אף שאין יודעין להשיג ע"פ מופת להבין בגדולות הבורא ית"ש כמאמר הנביא וצדיק באמונתו יחי', הרי שיעודי השגת החיים הנצחיים מצד האמונה אף בלא ידיעה במופת כי לא ירמוז בזה אל החיים הגופניים שאין הצדיקים המאמינים חיים בהם יותר מן הרשעים אבל הנביא ירמוז בזה אל החיים הנצחיים ע"כ דברי פה קדוש בספר העקרים].

ואני פירשתי הפסוק משוך חסדך וגו' כי חסד הוא כעין ג"ח שאין ניתן במתנה רק עזר שירויח במעשה ידיו ובהשתדלותו וצדקה היינו במתנה כדרך הצדקה ונקדים מ"ש בשמ"י בסימן ע"ח ע"פ במה אקדם וגו' [במה אקדם ה' אכוף לאלקי מרום האקדמנו בעולה וכו' ותו"ד שם ע"פ האלשיך שפי' מא"ה מי הקדמנו ואשלם לו תחת כל השמים לי הוא כי אמרו ז"ל מי הקדים לעשות לפני מצוה טרם שאני אשלם לו מי עשה ציצית עד שלא נתתי לו טלית וכו' והוסיף האלשיך שאפי' שכל מה שיעשה האדם כל ימי חייו לא יספיק תמורת מה שנברא בעולם ושישנו תחת השמים ושהקב"ה הוציאו יש מאין וז"ש תחת כל השמים ר"ל תמורת מה שיש תחת כל השמים לי הוא באופן כי אין לאדם קדימה על הקב"ה בשום אופן ולפי"ז מי שקונה ענוה דמשה להיות כאין בעיניו נגד הבוית"ש כאמרו ונחנו מה והוא כאין תחת השמים אז הוא מקדים כ"י להשי"ת בקיום המצות דליתא להאי כללא דמהרמ"א וכן מה שאחז"ל בענין קיום מצות ציצית וכדומה כי הוא מודה ומשבח להשי"ת מחמת אהבה שאיננו תלוי' בדבר בזה הוא מקדים להשי"ת אך אם הוא דבר מה אפי' אם ידכה ישוח עד לעפר אזי שוב אינו יכול להקדים להשי"ת כמז"ל כל עמל אדם לפיהו כל מה שמסגל האדם תו"מ אינן מספיקין תמורת הבל פיו וז"ש הנביא במה היינו בבחי' מה מדרגת משה אקדם לה' כי אוכל להודות ולאהוב השי"ת באהבה שאיננו תלוי בדבר ובזה הנני מקדם פני ה' כי לא שלם לי עוד דבר כי מה שבראו ויצרו זה לא נחשב בעיני האדם השלם ההוא כי במה נחשב הוא ואמר אכוף לאלקי מרום ר"ל אם אינו בערך מ"ה כי אם כופף נפשו לה' לומר כי עפר אני דגם זה הוי כפיפה אך עדיין הוא יש בעולם שוב איננו יכול להקדים להשי"ת וזה שסיים האקדמנו בעולה בתמי' כי מה שהאדם חשוב בעיני עצמו אפי' כל שהוא שוב כל עמל האדם לפיהו ישיב ולא יקדים וד"ל עכת"ד שם] עיי"ש וע"ז פירשתי מאמר רז"ל אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שמשים עצמו כאינו והבן והנה זה לא יתכן רק במי שמכיר רוממות אל ודבק בו כמו שנאמר אכף לאלקי מרום דהיינו מרוממותו יתעלה ונמצא השגה הנ"ל אינו בכח אנושי רק מהבורא למנה כמ"ש בעקרים שם ואח"ז יוכל להרויח במעשיו ועפ"ז יתפרש הקרא דילן משוך חסדך ליודעיך היינו ליודעיך הוא גמילת חסד כנ"ל וצדקתך לישרי לב צדקה להאמינים שנקראו ישרי לב ועיין לקמן על הגמ' מגילה חייב אדם לבסומי בפורי' עד דלא ידע וכו' אופן י"ב מובא בארוכה]. והבן ונקדים עוד דברי העקרים [מ"ג פל"ה] בשלשה מיני אהבות טוב ערב מועיל (וז"ל שם אהבת הטוב הוא שיאהב האדם הדבר הנאהב מפני שהוא טוב גמור מבלתי שנתערב באהבה ההוא קבלת התועלת ולא קבלת ערבות כלל אבל יאהב הטוב מצד שהוא טוב בלב, ואהבת המועיל הוא שיאהב האדם הדבר הנאהב מצד התועלת שיקבל ממנו בלבד ואהבת הערב הוא שיאהב הדבר הנאהב מצד הערבות המגיע לו ממנו לא בעבור שהוא טוב ולא מועיל אלא שהוא ערב בלבד עכדה"ק] וידוע דאהבת הטוב הוא מדרגת היודעים אותו ית' והנה בו ית' כלולים כל אהבות והנה לעם הקדוש ראוי המדרגה הנבחרת שהיא השלמות האמיתי והנה אהבה ההוא אין בו אמצעי כמו שפירשו על פ' לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו ונמצא אהבה ההוא ישר הולך בלי הפסק והנה עם ה' הם הדבקים בו והם התכלית של הבריאה משא"כ שאר האומות עכו"ם שנבראו לצרכם כמו הבהמות כמו שדרשו חז"ל על הפסוק כי זה כל האדם [ברכות דף וא"ו ע"ב כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה] וכמאמר בן זומא [ברכות כ"ח ע"א] בשעה שעמד על מעלה בהר הבית ועפי"ז פירשתי [בס' ישמח משה בראשית ד"ה ויאמר אלקים נעשה אדם] מאמרם שאם זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית ואם לא זכה אומרים יתוש קדמך כי כל הנמצאים הם בעבור זולתם והוא בעבור עצמו ולכך קדם בכוונת הבריאה בעצם וראשונה אך אם לא זכה הוא ג"כ נמצא בעבור זולתו ונמצא הם קודמין בזה כי מקרבין הנייתי' מהם עצמם בלי אמצעי או לאכילה או לרפואה או למלבוש והבן כי הוא פירוש נפלא ונקדים עוד דאיתא בגמרא דר"ה בהאומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחי' בני כו' ל"ק כאן בישראל כאן באומות ע"כ וקשה וכי משוא פנים יש בדבר ועניתי ואמרתי עפ"י מ"ש הרמב"ם בענין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני והבן וזה דווקא בישראל דנופו אזיל בתר עיקרו שורש מחצבו [ומסיר המונע באמרו בשביל שיחי' בני ובתוכן לבו כוונתו רק לה'] משא"כ באומות וזה אמרו דישראל לא אתי להרהורי והבן והנה מדרך השלמים להשפיע על זולתם והנה בזה שהוא מבחוץ צריך להכניסו [לאהבת השי"ת] באהבת הערב והמועיל ומובטח שאח"כ יאחוז באהבת הטוב ועל כן יש שכר בתורה ועפי"ז יתפרשו הפסוקים שיר השירים שנתעלה על כל השירים שהוא בקשת התכלית האמיתי והמדרגה הגדולה שבמדריגות ישקני מנשיקות פיהו היינו כעין שכתב בעקרים הנ"ל על מנחל עדנך תשקם כי א"א לבא לזה מטבע אנושי רק בהשפעת חסד עליון כי טובי' דודיך היינו אהבת עצמך מיין היינו מאהבת הערב ואף מהגדולה שבאהבה זו ונקרא יין לפי שיין ישמח לבב אנוש והוא החביב לבני אדם שהוא כמו ירוין מדשן ביתך שכתב שם העקרים והבן ואמר לריח שמניך טובים היינו אהבת המועיל כי ריח הטוב מועיל לגוף שמן תורק שמך כמ"ש כי בו יתברך כלול הכל על כן עלמות אהבוך הם האומות אבל לא נתייחד זאת לעם בני ישראל [רק אהבת הטוב] ואמר אח"כ משכני אחריך נרוצה כמ"ש [בגמרא ר"ה הנ"ל היינו משכני בהסיר המניעה אחרי"ך דייקא עצמותך נרוצה] הביאני המלך חדריו היינו לארצו הקדושה ששם יש ערב ומועיל אעפי"כ נגילה ונשמחה בך רק נזכירה דודיך מיין ר"ל שנצמח מיין [היינו אהבת הערב והמועיל] כמ"ש להשפיע על זולתי [ללמד לאחרים] אבל משרים אהבוך והבן, ויש לומר [עוד בסגנון אחר קצת] דעפ"י דברי העקרים בירוין מדשן ביתך ונחל עדני'] תשקם יש לגמור הכל כמ"ש כי טובים ר"ל שאף שגם דודיך מיין טובים היינו כל שעשועי עונג [השגת[ פעולותיו ית"ש שזה כולל כל שמחה וגם נמצאות החשובים כינו אותם בשם יין כמו שאמרו יין המשומר וכמו שנאמר הביאני אל בית היין והיינו מדשן ביתך [שפי' העקרים] וכמו כי קרוב הוא [בפ' בשלח שפירושו אף שהוא קרוב עיין באב"ע בשלח] לריח שמניך כו' והיינו מצד פעולותיו הנראים ע"כ עלמות אהבוך היינו האומות כמ"ש רש"י ולכך אנו מבקשים מדריגה היותר גדולה משכני כו' שזה א"א מעצמו [כי אם בתורת חסד השי"ת וזהו תוה"ד] ישקני מנשיקות פיהו ר"ל על אהבת הטוב שהוא עצמות בלי הפרש כי טובים דודיך ר"ל שאף שדודיך טובים מיין היינו אהבת הערב שלך ג"כ טוב וכן המועיל כי יין ערב ומועיל [עכ"ז אנו מבקשים רק אהבת הטוב ועיין ישמח משה ריש פ' בראשית בארוכה וסגנון אחר וכפלים לתושי']:

פסוק ב

ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין ע"ד המוסר כי נשיקה רומז על תענוג אהבה וע"ד שפירשו שמחה לאיש זה הקב"ה במענה פיו בזה שמענה פיו מדברים בטלים והנה בספר אורחות צדיקים כתב משל מממלא חביות יין טוב מאד אבל יש בתחתיתו נקב קטן שמאבד את הכל והבן והנה הנמשל מובן כי בדבור אחד יוכל לאבד הכל וכל מה שהמילוי הוא יותר דבר יקר הוא כאב ומכאוב יותר אם יאבד ע"ד נקב קטן כזה והיינו שכ"י השי"ת אומר ישקני ר"ל יענג אותי האיש הישראלי מנשיקות פיהו היינו ממה שמשיק שפתותיו זו לזו בכח כמו שפרש"י במקום אחר וע"ז אמר כי טובים דודיך מיין וא"כ ראוי שלא יאבד והבן זה.

וכן יש לפרש ישקני שהאיש הישראלי מבקש על השגה כמו שפירשתי [למעלה ובישמח משה בראשית בתחילתו] מנשיקות פיהו היינו ממה שכ"י ית"ש משיק שפתיו ר"ל מה דלבא לפימא לא גלי והבן זה.

כי טובים דודיך מיין נ"ל דיש שני מיני עובדים כת א' אומרים תמיד תפלות ותחינות ומתפללים ובוכים וצמים ויש כת אחר עובדים בשמחה רבה תמיד בשירות ותשבחות ובוודאי שניהם כאחד טובים אך איזה מהן משובח מהן יותר ואיזה מין עבדות חביב יותר לזה אמר כי טובים דודיך היינו המתענגים ושמחים באהבתו מיין היינו כמבואר במס' יומא דף ע"ו ע"ב יין שמביא יללה ופירוש רש"י יין לשון תאני' ויללה עיי"ש והבן.

עוד על פסוקי שה"ש עד משרים אהבוך עפ"י הנתבאר בחזות קשה ובכוזרי שמבקש ית' מאתנו שנעזוב דרך השגתו ועבודתו בדרך עיון מופת רק בבחינת טעם וראי' [בכוזרי מאמר רביעי סי' י"ז כי אברהם אע"ה משפע האלקי אשר נדבקה בו היא הופיעה עליו טעם מתיקות העבודה לא מצד החקירה וההקש וכאשר אמרו רז"ל צא מאצטגינות שלך ר"ל שצוהו השי"ת לעזוב כל חכמותיו ההקשיות מחכמת הכוכבים וזולתם וידבק בעבודה מי שהגיע אליו בטעם כמו שנאמר טעמו וראו כי טוב ה' ובאמת נקרא אלקי ישראל מפני שהראות הזאת היתה נעדרת בזולתם ונקרא אלקי הארץ בעבור שסגולת הארץ וכוחותי' ואוירה וכו' עוזרים ע"ז וכו' עיי"ש] וכמ"ש בדרוש בפ' ראה על הפסוק אחר ה' אלקיכם תלכו עיי"ש דרוש נחמד מאד ועפי"ז יתבאר ישקני מנשיקות פיהו היינו בבחינת טעם שנתייחד לו הפה כי טובים דודיך מיין היינו בעיון השכלי כי חמרי וריחני פקחני וכמו שדרשו יותר [מיינה] של תורה מ"מ לריח שמניך וכו' ע"כ עלמות [אלו או"ה] אהבוך היינו חכמות יון אבל משכני בבחינת טעם ודוקא משכני כמ"ש בכוזרי שם כי ע"כ נקרא אלקי ישראל כי האור ההוא של בחינת הטעם נתייחד בהם ולא בזולתם וכן הביאני המלך חדריו זה א"י] עפ"י מ"ש הכוזרי שם כי ע"כ נקרא אלקי הארץ כי אוירה ושמי' וארצה מועילים לזה נזכירה דודיך מיין ללמד לזולת הוא רק מצד השכל שנקרא יין כנ"ל.] כי א"א להטעים לזולתו אבל משרים אהבוך בלי הפסק [מצד חקירת] מופתים והבן כי נכון מאוד הוא בס"ד וגם זה הפסוק לריח שמניך טובים שמן תורק שמך בלי המשך יש לפרשו עפ"י מה שפירשתי [בס' ישמח משה בראשית בתחלתו בדרוש שה"ש עיין שם בארוכה מובא למעלה משלי ק' י"ח פ' ד'] הפ' אני חכמה שכנתי ערמה ור"ל כי תארך הטובים היינו בלי כלי והבן כי נכון הוא בס"ד.

ע"י כי טובים דודיך מיין עפ"י ששמעתי מצדיקים חכמי לב שרוב הדיבור באהבה ודבקות הבורא ית"ש מוציא מלבו האהבה ועפ"י הגמרא מנחות דף פ"ב ע"א כשם שהדיבור יפה לבשמים כך הוא רע ליין והנה עניני אהבה מה שהאדם מעורר האהבה בלבו טוב למעט הדיבור בו כי אם כל רוחו יוצא בהרבות דבריו נכבה אש האהבה ח"ו והיינו טובים דודיך שהוא מבחינת יין והיינו דברי החבר למלך אלכזר כי המוטבע אומר ברמז מעט והשומעים יקדחו ניצוצות בנפשותם והיו למאורות בלבותם עכ"ד ולדעתי זה כוונת אמרם צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה כי פועלים הרבה בדיבורם המועט ורשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים כי מה שאינו יוצא מן הלב אין נכנס ללב כנ"ל:

פסוק ה

שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה ע"כ עפ"י ששמעתי בשם הצדיק הקדוש מו"ה אלימלך זצוק"ל נ"ע על אמרם [סנהדרין ק"ד ע"ב] עוד א' בקשו למנות ולדעתו ז"ל זה דברי שהע"ה בעצמו שחורה אני כפי הפשוט ונאוה כפי כוונה המסותרת כנודע מהאר"י ז"ל דכוונתו הי' לתיקונים גדולים ומקלקל ע"מ לתקן הי' לכך בנות ישראל הם עם ישראל הם עתה כאהלי קדר דאלולי זה הי' הגאולה בכח קדושת שה"ש אבל הסוף יה'' כיריעות שלמה והבן.

שחורה אני ונאוה וגו' אל תראוני שאני שחרחורת וגו' הגידה לי וגו' אם לא תדעו לך וגו' לססתי וגו' נאו לחייך וגו' תורי זהב נעשה לך וגו' ונקדים דאיתא בירושלמי דברכות [פ"ב ה"ג] ר' יוחנן הוה אזיל כולא יומא בתפילין והוי מזדהנדזין עליה רבנן ודרש להם דרוש זה שני ארונות הי' מהלכין זה בצד זה ארונו של שכינה וארונו של יוסף ל"ל לומר קיים זה מה שכתב בזה ע"כ [עיי"ש בירושלמי וצ"ע כי לא נמצא כן בירושלמי בזה"ל וכפי הנראה מהמפורשים יש שם חילופי גרסאות] והוא פליאה נשגבה והנ"ל בזה עפ"י ששמעתי מחכם א' לפרש הפסוק והללתם את שם ה' אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם עפ"י שאמרו חז"ל סוכה דף נ"ב לע"ל הללו בוכים והללו בוכים צדיקים בוכים האיך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה ואף הקב"ה תמה עמהם שנאמר כי יפלא בעיני שארית העם הזה גם בעיני יפלא עפ"י מ"ש הרי"ף שם בח"א דיש להבין מפני מה הצדיקים בוכים דהי"ל לשמוח שכבשו הר גבוה כזה אך כבר אז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכ"י ואלמלא הקב"ה עזרו לא הי' יכול לו וזה שבוכים א"כ שהוא רק בעזר הי"ת צדיק מה פעל והדר הו"ל נהמא דכיסופא ולכך גם השי"ת אומר גם בעיני יפלא להורות שהם בכחם נצחוהו ואעפ"י שממנו הישועה בחסדו מעלה עליהם כאלו הם בכחם נצחוהו ולכן מתמה עמהן למען יגיע להן שכרן בשלימות ולא יהא נהמא דכיסופא עכ"ד וזש"ה והללתם את שם ה' אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא היינו מה שאמר גם בעיני יפלא ע"כ ולא יבושו לעולם שלא יהא נהמא דכיסופא ועיין בתפל"מ תהלים י"ג פ"ו] ועפי"ז פירשתי אני [תהלים כ"ה] לדוד אליך ה' נפשי אשא אלהי בך בטחתי אל אבושה, נפשי היינו רצוני כמו אם יש את נפשכם והיינו אתערותא דלתתא (בהתערותא) הרצון של האדם [כי בך בטחתי כי תגמור בעדי בעזרתך ועכ"ז אל אבושה] והבן זה ועפ"י מה שאמר החכם בענין צדקת יוסף שהוא דוגמת רשעת פרעה עפ"י מ"ש הרמב"ן בכבדות לב פרעה [וז"ל בפ' וארא והטעם השני כי הי' חצי המכות עליו בפשעו שלא נאמר בהם רק ויחזק לב פרעה ויכבד פרעה את לבו הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם רך לבו והי' נמלך לשלחם מכבדות המכות לא לעשות רצון בוראו ואז הקשה ה' את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו עכ"ל הטהור ועיין ישמח משה הפטורת נצבים דף קל"ז ע"ג מבאר דבריו בארוכה ושפתים יושק והיוצא מדבריו הקדושים כי כאשר לא הי' עוד בכח אנושי לסבול אז שלח השי"ת החזקת וכבדות לבו שיהי' בכחו לסבול עוד יועמד על משקל הבחירה לבחור בטוב לשלוח את ישראל ברצונו וכן נגד זה צדקת יוסף התגבר על יצרו בכל כחו וחילו מה שהוא בכח אנושי אך כאשר נלאה עוד נשוא גודל מלחמת היצה"ר אז שלח לו הקב"ה עזרו מקודש ונראתה לו דמות דיוקנא של אביו לעזרו ולסייעו לעמוד בנסיון הגדול הלזה] ומ"ש חז"ל בסוטה בדיוקן של אביו שנראה ליוסף והבן ועפ"ז פי' מאמרם אלמלא הקב"ה עזרו לא הי' יכול לו היינו דכתיב ה' לא יעזבנו בידו [ר"ל אם הוא בגדר זה שכבר כלתה כח האפשריות במדתו לכבוש היצה"ר ואלמלא הקב"ה עזרו לא הי' יכול לו (בכח אנושי) היינו דכתיב ה' לא יעזבנו בידו ועיין בתפל"מ תהלים כ"ד ה' ויומתקו הדברים] והבן זה והנה איתא בגמ' דר' יוחנן לא מנח תפילין רק מפסחא לפסחא משום דמוחו רופף והשתא אזיל כולא יומא בתפילין ודאי דאין זה מטבע רק סיוע דלעילא והוי מזדהנדזין רבנן שאין המצוה זו שלו ודרש להם דרוש זו והבן כי נכון הוא בס"ד ועפ"ז מה שאמר יהודה ליוסף כי כמוך כפרעה ניבא ואין יודע מה ניבא ואין בתורה דבר אחד לבטלה והבן:

ועוד יש לפרש הירושלמי עפ"י מ"ש בפ' עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קודש והוא כי אם אפשר לקיים המצוה בפועל לא הוי קיום רק בפועל אבל כשאי אפשר לקיים בפועל אז אפשר לקיים הכל בלי מעשה רק בחשקות ורצון והנה ר' יוחנן לא קיים מצות תפילין רק פעם אחת בשנה והמצוה תמידית והנה ראו שהלך כל היום בתפילין ע"י שהכריח א"ע בע"כ אז הרהרו עליו שאינו מקיים מצית תפילין בכל זמן והנה יוסף בארץ מצרים וודאי לא יכול לקיים כל המצות יש מצות התלוי' בארץ אך מה שא"א [קיים במחשבה] ולזה יובן המאמר, ור' יוחנן ג"כ קיים המצות בתמידית במחשבה כיון שא"א לקיים בפועל בתמידית כי הי' קושר ראשו כמבואר בגמ' והבן זה ונקדים עוד מה ששמעתי לפרש בפ' מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו דהיינו שישראל יעשו את שלהם שיסעו באמונה מה שבכחם ליסע והבן והוא ג"כ דוגמא לזה כי הקב"ה חפץ מבריותיו מה שבכחם ולא יותר והנה בענין העקדה שהיא המצוה הגדולה שבגדולות של אבות הי' ג"כ בענין זה כמבואר במדרש [תנחומא וירא] שבא השטן לעכב ונדמה להם כנהר ובאו בהנהר עד צוארם עד שאמר אברהם הושיעה אלקים כי באו מים עד נפש והבן זה המאמר כי הוא ענין חכמה ע"ד זה והגיע עד גדר שביקש ישועת אלקים לנגד אויב כי יש שני מיני יצר אחד הנמסך בטבע ובפרט רחמי האב על בנו יחידו ואחד המחטיא מבחוץ והנה לנגד הנמסך התגבר עצמו מאהבת בוראו והנה זה שמבחוץ והצדיק נלחם עמו בכל כחו ויכלתו והנה הוא מלאך וזה ע"ד המליצה באו מים עד (נפש) [צווארו] שלא הי' בכחו עוד ללחום ולבו שלם עם אלהיו והי' צערו גדול וצעק אל אלקים שיבוא לעזרו וראה ית' פעולתו שלימה ולבבו הנאמן ואיך שצועק בכל לב עזרו ית' וגער בהמתנגד ואח"ז [כשראה היצה"ר] שלא יכול למנעו הטיל בלבו שזה נסיון כדי שלא יהי' הפעולה חשוב כ"כ והוא שאמרו [שם במד"ת] ע"ד המליצה אמר לו ואלי דבר יגונב [כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה אמ"ל כך ענשו של בדאי שאפי' אומר אמת אין שומעין לו עיי"ש] והצדיק דחה זה מלבו וכיון לפעולה עצמה באמת לשמו ית' וזה אמרם ע"ד המליצה שאמר כך ענשו של בדאי כו' ר"ל שדחה המחשבה ולא האמין לו אף שבאמת אמת הי' והבן כי זה הוא פירוש האמיתי במאמר הנ"ל לענ"ד וכן במשה קבלת התורה נקראת על שמו ומבואר דרצה ליפול מפני אימת מה"ש ואחז בו השי"ת והוא ג"כ עד"ז והבן ועפ"ז נפרש המקראות שמחובר להא דלעיל כי מבקש סיוע השם ואף שיש בו סיוע השם ואינו מעצמו חשוב כאלו הוא מעצמו וגם אף שמסייע השם מעט מתחזק האיש הישראלי כענין שנופח בגחלים לוחשות כי שורש המחצב הוא יקר מאוד וזה אמרו אף ששחורה אני בעת מסך טיט החומריות נאה אני במחצב על כן נקל לשוב כי זרוק חוטרא אוירא אעיקרא קאי וזה אמרו כאהלי קדר כיריעות שלמה כמו שפירש רש"י זה אומרת לבנות ירושלים שהם האומות כמו שפירש רש"י שאין זאת בהם אמר אל תראני שאני שחרחורת בעצם רק ששזפתני השמש היינו עד"מ עסקי זה העולם שנקרא הכל תחת השמש או היצה"ר נמשל לשמש שאמרו חז"ל הצדיקים מתעדנין בה והרשעים נידונין בה ככה היצר הרשעים נידונין ע"י והצדיקים מקבלין שכר ע"י וכמו שפירשתי בפסוק בת בבל השדודה [בתפל"מ תהלים קל"ז עפ"ד הזוהר על היצר הרע דהאי זונה אית לה לשבחי' בהאי דהוא גורמות לברי' דמלכא לכל הני טובא] וגם בני אמי נחרו בי עפ"י שכתב בחוה"ל כי הגוף הוא תושב ובעל משפחה ויש לו חברת אנשים והנשמה גר ובדודה, שמוני נוטרה את הכרמים היינו עסקי הגוף כרמי שלי המיוחד לי בעצם כי הוא עצם האדם והשאר מלבוש וסכך לא נטרתי ונקרא כרם כי ממנו היין המשומר ועסקי העולם נקראו ג"כ כרמי לפי שממנו יין חמת תנינים והם כרמים לשון רבים לפי שיש בו מינים שונים וזה כרם לפי שהכל תכלית אחת אמר ונעשה רצונו וכמ"ש הרמב"ם בשמונה פרקים שראוי להיות הכל תכלית אחד והבן והנה כאן שאלה כנ"י קושי' זו שכתב הרי"ף הנ"ל שם כי אף אם עושין מ"ט אינם יוצאין מנהמא דכיסופא לפי שא"א בלא עזר השי"ת והנה עוה"ב דומה לצהרים שהוא התגברות האור וכמו שדרשו חז"ל פסחים ב' ע"א בפ' וכאור בקר יזרח שמש עיי"ש והנה דרך הביישן לעטוף פניו והנה הצדיקים הם הרועים הם העדרים ולזה אמרה לו ית' הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים והבן. שלמה אהי' כעוטי' היינו מעוטפת מפני הבושה ומפני מה, הואיל ועל עדרי ר"ל על הצדיקים הכל חבריך שאתה נתחברת עמהם ולזה השיב ית' אם לא תדעי לך כו' צאי לך בעקבי הצאן כדרכי אבותיך כמו שפירש"י וכאמור שהוא תשובה על הקושי' למה ביאתה לזה העולם החשוך והבן דעוה"ז נמשל ללילה כמו שדרשו בפסחים ב' ע"ב ולילה אור בעדנו וזה אמר צאי לך בעקבי הצאן אמרו חז"ל מ"ט עיזי מסגי ברישא והדר אמרא כברייתא של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא דאי אפשר להיות נהורא מעליא בלי חשוכא הקודמת ורעי את גדיתיך על משכנות הרועים היינו בדרכי אבותיך לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי עפ"י האמור [למעלה שהמה עשו כל מה שביכולת אנושי לעשות ואח"כ בא עזר השי"ת] נאו לחייך בתורים צווארך בחרוזים במיני תכשיטין היינו עדיים שקבלו מהר חורב ע"י נעשה ונשמע אף שבעת הפועל לא היו בכחם והיו נסוגים אחור כמו שכתבתי לתרץ קושי' התוס' בשבת (דף פ"ח] במודעה רבה [ועיין ישמח משה פ' חקת] והבן כי קרא התורה עדי ונכון הוא ואף כאן תורי זהב נעשה לך ע"ד שפירשתי ע"פ נעשה אדם [היינו הקב"ה עזרו להשלים א"ע להיות אדם השלם עיין ישמח משה בראשית י"ב] רק עם נקודות הכסף היינו החשקות כמו כי נכסף נכספת.

פסוק ט

לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו צרור המור דודי לי בין שדי ילין עיין רש"י והוא כלו מקשה אחד מה הוא חמודות עוה"ז קשוטי נשים המה מהבל יחד שיתבאר ברוה"ק והוא אפס ואין כמו שפי' מהרי"מ ז"ל כי אין מחסור ליראיו ר"ל דבר שהוא אין ואפס הוא להם למחסור דהיינו חמודות עוה"ז אבל היש דהיינו עוה"ב שנאמר להנחיל אוהבי יש הוא להם במילואו עכ"ד ואף בעוה"ז שחושק בו הוא מיחש לשעתו ולא במה שכבר עבר דמה שעבר אין ב' תורי זהב נעשה כו' ברש"י נמלכתי אני וב"ד כו' זו קשה יותר מן הראשונות להתפאר בהמלכה הוא ית' וב"ד על דבר נקלה ואבד כזה, ג' איך נמשך עד שהמלך במסבו כו' לזה וגם לבאר הפסוקים השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות כו' אם תעירו כו' עד שתחפץ כו' שאין לו מובן כלל עוד שם קול דודי הנה זה כו' מדלג על ההרים עי' רש"י דומה דודי לצבי כו' הנה זה עומד אחר כתלנו כו' אין לו ביאור וכן משגיח מן החלונות כו' אין לו ביאור ענה דודי ואמר לי קומי לך כו' אין לו ביאור כי הנה הסתיו עבר כו' הנצנים אין לו ביאור וכן וקול התור אין לו ביאור כלל דמה לן בשירת העופות, התאנה חנטה כו' אין לו ביאור והנה בסוף שה"ש היושבת בגנים ונדרש אלו ת"ח היושבים בבה"מ כמאמר החכם שהם פרדס הצדיקים ומאסר הרשעים חברים מקשיבים אין לו ביאור לקולך השמיעוני אין לו ביאור ומה הוא לקולך לנוכח ולמי ידבר ואיך נמשך לזה ברח דודי כו' ומה הוא ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים והנה כדי לישב כל זה אקדים הדרוש מ"ש בפ' קדש לי כל בכור כו' והגדת לבנך כו' עד גמירא עיי"ש [ישמח משה פ' בא בריש הפרשה אות ח' עי"ש בארוכה כי מחמת שהי' בתוך הזמן הוכרחו לשחרורו ולאשר שלא יהי' כמו ע"י אונס דאונסא כמאן דלא עביד דמי אך כיון שהוכרחו המצרים לשלם שכר העבודה הוי כמו תלוהו חבין דזבינא זבינא דאגב אונסא וזוזי גמר ומקנא ע"כ הבטיח הקב"ה לאאעה"ש ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שיצטרכו לשלם שכר העבודה ויהי' כמו תלוהו וזבין ומועיל שחרורו עכת"ד הנחוצים לענינינו] ועפ"ז יתבאר לססתי ברכבי פרעה ר"ל אצל הים שהשיגו אותם חונים על הים ככתיב בתוה"ק אז דמיתיך הראיתיך לכל כפי' רש"י שאת רעיתי ר"ל רעי וחלקי חלק ממני כי לא ישתנה הטבע רק כאשר ידבק החלק בכל וש"ת האיך הי' להם סגולה זו והלא הי' תחות השולטן הס"א כי עדיין לא כלה זמן ששעבדן יוצר בראשית ואף ששחררן הא הוי באונס ואונסא כמאן דלא עבד לזה אמר נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים מרכוש מצרים שכר השיעבוד א"כ הוו תלוהו וזבין והוי שיחרור גמור וזה הוא הכוונה ולא שיתפאר בחשקות וכוסף הדמיון והבן אך לזה הי' צריך שיקחו בשלימות השכר בלי שום ויתור דאז הוי תלוהו וזבין והבן משא"כ אם לא היו נוטלין רק כפי הזדמנות השאלה א"כ הוי תלוהו ויהיב דהא אף אם הי' נשלם הזמן לא הי' נוטלין יותר מהזדמנות לזה אמר תורי זהב נעשה כו' כפי' רש"י דהי' המלכה שיביאו המצרים כל הנשאר והם עמהם כדי שיהי' השכר בשלימות וא"כ הוי תלוהו וזבין והוי שיחרור גמור והנה עפ"ז יובן חסדי השי"ת דהא בחטא העגל שעשה להם השי"ת תיקון בהמשכן לכפר עוונם יש בו טענה שראוי הי' להשי"ת לעשות כן כמו שטען משה רבינו אתה גרמת להם שהרבית להם זהב כמו שפרש"י בפ' כי תשא בפסוק אנה חטא כו' וכיון שהי' השי"ת קצת גורם ראוי' לו ית' לעשות תיקון וזה הי' ראוי אם לא הי' הריבוי זהב נצרך בהכרח לטובתינו כדי שיהי' שיחרור גמור [אמנם אם הריבוי זהב הי' מוכרח כדי שיהי' שיחרור גמור] א"כ לא הוי השי"ת גורם כלל בזה ומה לו לעשות תיקון למרי הגדול הזה שמרינו נגדו ואם עם כל זה עשה תיקון אין זה אלא מגודל חסדו וטובו ית' והיינו שנמשך לזה עד שהמלך במסבו כו' כפרש"י ור"ל ולפי האמור צדיק ה' ולא הי' גורם כלל ואעפ"כ צרור המור וכו' בין שדי ילין כפרש"י בין שני בדי ארון שהמשכן כיפר ועשה תיקון הרי מזה נראה גודל חסדו לבית ישראל והבן, ועפ"ז יתבאר השבעתי אתכם בנות ירושלים היינו צדיקי הדור בנות ירושלים של מעלה ממקום קדוש יהלכו גבוה מעל גבוה והוא כמאמר חז"ל שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ידחקו את הקץ מזה יובן דיש כח ביד ישראל לדחוק את השבועה וכש"כ דהי' כח ביד משה ואהרן למהר אבל השי"ת השביען שלא ידחקו עד שיחפצו המצרים ברצונם כדי שיהי' שיחרור גמור וידוע דמצרים נקראו בלשון נקבה כמו שנאמר עגלה יפיפי' מצרים כולה ומבואר ברש"י הטעם והיינו אם תעורו ואם תעוררו את האהבה שבין ישראל לבין אביהם שבשמים לגאלן עד שתחפץ מצרים כיון שנשתעבדו להם והטעם דצריכין החפץ ורצון שלהם קול דודי כו' מדלג על ההרים כפרש"י שהי' הגאולה מקודם זמנו לכך היו צריכין שיחרור ברצון והטעם שהי' קודם זמנו ידוע ולא יכלו להתמהמה וידוע דיש מחיצה המפסקת בעוה"ר והם העונות כנאמר כי אם עונותיכם מבדילים כו' והנה כל זמן שלא נתגברו העונות הי' צינורות וקוי הקישור והדבקות יוצאין דרך כותל המפסיק עד"מ כמו בדרך חלונות ואחר שגברו בעוה"ר נסתמו החלונות ונשאר רק סדקים וקוי האור יוצאים בהם עד"מ ואולי הי' נשתהי' עוד גם זה הי' נסתם ואין עוד תקוה ח"ו לכך מיהר לגאלן והיינו זה ית"ש עומד אחר כתלינו דייקא שעשינו בעונינו בתחלה משגיח מן החלונות ואח"כ שגברו רק מציץ מן החרכים לכך לא יכלו להתמהמה עוד דהי' ח"ו נסתם מכל וכל והנה ידוע מהזוהר מה שפי' על נפלה לא תוסיף כו' כי בגאולה הראשונה הי' קימה מעצמה ובגאולה העתידה ב"ב נאמר אקים את סוכת דוד] והיינו כיון שלא הי' גאולה נצחיית אינו מתייחס הגאולה אליו ית"ש רק אלינו והטעם שלא הי' נצחית מבואר במפרשים ובמדרשים שהגליות צריכין להשלים והבן, והיינו ענה דודי כיון ששוב לא יכולת להתמהמה קומי לך שיהי' הקימה מתייחס לך ולכי לך ולא תמתין עד שיהי' אוקים כו' ומפרש הטעם כי הנה הסתיו עבר, הגשם חלף ר"ל לחלוחית קדושה כעין שפי' הזוהר על פסוק ונהר יחרב ויבש וש"ת באיזה כח יהי' הקימה לזה אמר הנצנים נראו בארץ כמו שפרש"י הנצנים אלו משה ואהרן עת הזמיר הגיע ר"ל עת שירת הגאולה הגיע אף שהוא קודם זמנו ע"י קול התור ר"ל קול תורי זהב האמור לעיל נשמע בארצנו שהיינו שם לעבדים ע"י כך הוי תלוהו וזבין והוי שיחרור ושפיר הגיע עת הגאולה וש"ת הלא טוב הי' יותר להמתין עד הזמן וגם את ארצם ואדמתם היינו לוקחים לכך אמר התאנה אלו ישראל כמבואר במדרשים חנטה פגיה ר"ל רעות והגפנים סמדר נתנו ריח כמו נרדי נתן ריחו שהוא כמו הסריח לכך לא יכלו להתמהמה לכך קומי לך כו' ולכי לך כנ"ל. ועכשיו נבאר סוף פסוקי שה"ש כי הנה באהבת דודים פי' על קול דודי הנה זה בא דהוא שאלת גדעון [שופטים וא"ו] עיי"ש והוא קושי' עצומה וענה דודי כו' פי' דהוא תירוץ שהשי"ת מתרץ את עצמו עיי"ש והנה שערי התי' לא ננעלו וגם ת"ח שהוא ב"ו יכול לתרץ קושיות גדולות פליאות עאכו"כ השי"ת ובודאי צדיק ה' ויש לו תירוץ אבל כבודו שלא יהי' שום קושי' ולא יצטרך לתירוץ דהיינו שיגאלנו והנה נחזי אנן דאם השי"ת עושה מה שקשה לנו לפי שכלינו אבל השי"ת מגיד מראשית אחרית צופה ומביט עד סוף כל הדורות ודאי צדיק בכל דרכיו רק אנחנו לא נוכל להגיע אל הסוף לראות את המכוון כנאמר מבלי אשר לא ימצא האדם את מעשה אשר יעשה אלקים מראש ועד סוף הרי זה דומה לצבי רץ או לעופר האילים מדלג על ההרים כו' ואין בכחו של האדם לרוץ אחריו לראות התכלית למה רץ ועל מה רץ ויש לו קושי' על מה ולמה רץ אף שבאמת ודאי יש לו תירוץ אבל כשרץ על הרי בשמים אין כאן התחלת קושי' שהרי רואין שרץ ללקוט שושנים ועשבים טובים ועפ"ז מבואר שחתם שלמה דבריו כלפי השי"ת ואמר היושבת בגנים ר"ל הת"ח היושבים בבה"מ חברים מקשיבים ר"ל מה שחבירים מקשיבים זמ"ז לקולך השמיעני בתמי' ר"ל שאתה ית"ש תשמיעני לקולך מה שחברים מקשיבים מקול ת"ח שהם ב"ו דהיינו תירוצים ופירוקים וכי זה כבודך ודאי שערי תירוצים לא ננעלו אבל זה כבודך ברח דודי מהגלות ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים דאין שום קושי' ולא תדמה כמו צבי רץ על ההרים בעלמא דיש לו מכוון אבל לא נראה שאין יכול לרוץ עמו להגיע עד סופו רק תדמה כמו צבי רץ על הרי בשמים דהיינו ובא לציון גואל ב"ב אמן.

פסוק יב

עד שהמלך במסבו וגו' צרור המור וגו' הנך יפה וגו' קורות בתינו וגו' עיין באלשיך פ' בהעלותך מעלת המשכן ומקדש שמשם הי' מאיר לעולמות שלמעלה עיין עליו וק"ו שמשם השפיע לזה העולם ואין וחל לישראל רק הכל בהשגחה ובזה יראה מעלת התחתונים יתר על העליונים לפי שהם פועלים בבחירה ועל כן נתאוה הכבוד לשכון פה ולהשפיע משם למעלה והנה עד שהמלך במסבו כפירוש רבינו סעדי' ע"ד הפשט [אולי כוונתו היינו מקום המשכן והמקדש] נרדי נתן ריחו היינו הקטורת אף שאין צריך לשום דבר רק להראות שהריח כאן יוצא למרחוק והריח הוא הרוחני שבהנאות ר"ל להראות] שהנאות הרוחנים יוצאים מכאן להחיות הרוחנים כענין לחם אבירים [שפירשו ז"ל לחם שמה"ש ניזונין בו] צרור המור היינו קשר של בשמים והנאות הרוחנים דודי לי קשרם לי להיות בי ובמעשי תלוין והראי' בין שדי ילון שצמצם שכינתו בין שני בדי הארון אף כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו ר"ל שצמצם שכינתו להיות שוכן על ברואיו להשפיע להם מבין שני בדי ארון היינו הלוחות אשר שם ר"ל כפי שישראל מקיימין הנאמר שם שבהם כלולין כל התורה כמבואר בעשרה מאמרות ככה השראת שכינתו והוא פירוש צח והבן והיינו בין שדי ילין על כן קראו שדי שאנחנו המשפיעים והמניקים לכל הנמצאים והבן כי הוא נפלא בס"ד וראי' שאינו צריך לריח כי אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי היינו כשהלביש יעקב עורות גדי עזים שיש להם ריח [רע וע"כ נכנס עמו ריח] ג"ע הרי שיכול להשפיע ריח בשלילות הכל ועיין בדברי רס"ג בדרך הפשוט בפ' הנ"ל ועין לפ"ז הוא לשון ענין א"ו דהקטורת הוא להורות על מ"ש:

א"י [אם] כך ישראל מושגחין מה זה שנמצא לחכמים שאמרו] בני חיי ומזוני במזלא תלי' מילתא אך כבר כתב בעשרה מאמרות [מח"ד ח"ב פכ"ט] כי זכות הצדיק נעשה מזל לבאים אחריו והנה זה נכון מאד כי זה דוגמת מזל שלא בא מכח מעשיו רק שהוא מוצלח שנולד לצדיק והבן והנה גדי הוא מזל כמו בא גד וכמו גד גדי [וכו' עיי"ש רש"י ויצא] והנה אשכול הכופר דודי לי יזכור זכותו והוא בכרמי כרם ישראל עין גדי ר"ל ענין וחל והבן וכל חשיבות של הבית מקדש הוא הנך יפה רעיתי הנך יפה ר"ל מה הוא היופי שלך לזה אמר עיניך היינו כל מה שאתה רואה ומתאוה כי העין רואה והלב חומד הוא רק [בחי'] יונים שאינו מתחברים בבן זוג אחר היינו בכל דרכך דעהו אז גם ה' יתן הטוב הנך יפה דודי נראה יפה לבריות אף נעים היינו במראה וטעם והיינו באתגלי' כמו חבה יתרה נודעת להם [כוונתו שזה חבה יתרה שנודעת להם כמה הם אהוב ונעים] והבן ואז ערשנו רעננה היינו בהמ"ק כמו שפרש"י וכן מקדשי מעט [אלו בכ"נ ובמ"ד] רעננה לשון רינה כעין שפי' רש"י שם וירונו ועפ"י שפירש האלשיך הראיני את מראיך השמיעני את קולך [ותו"ד כי איש הישראלי יש לו צלם אלקים ע"פ ובחטאו סר צילו ובעשות תשובה ישיב עליו צלמו צלם הקודש ואז ישמע לתפלתו וזה שא"ה הראיני את מראיך אם הצלם אלקים על פניך ואז השמיעני את קולך כי קולך ערב כאשר מראיך נאוה בצלם אלקים] והבן. א"י ערשנו רעננה היינו פרין ורבין של ישראל ג"כ כעין פירוש רש"י רעננה לשון השקט כמו שנאמר שלו הייתי בביתי ורענן בהיכלי והוא עפ"י עשרה מאמרות [מח"ד ח"ב פ"ל על אמרם ז"ל שבת קנ"ו ע"א מאי דעתך דקאי צדק במערב אהדרינא ומוקמינא לי' במזרח וכו'] דלאברהם קאי צדק במערב [הלא] כל דבר הנשתנה מטבע מעותד לחזור [כאשר מצינו ששב הים לאיתנו] ולא להשאר בהתמדות [בשינוי טבעו] על כן בכל דור מגזם לישראל [להשיב המזל למקומו לשויא לאברהם מחשוכי בנים] ורק שהצדיקים בכל דור ודור מחזיקים ביתדות [וקדם רב חסד לזכור להבנים זכות אבות כחוט המשולש אשר לא ינתק עיי"ש בע"מ בארוכה] והבן וראי' לחשיבות התחתונים ושנות הטבע מעצים ואבנים והיינו קורות בתינו ארזים ארזים שגדלין במדבר עץ בעלמא ועדיין הם ארזים [עפ"י הגמרא יומא ע"ב ע"א עה"פ עצי שטים עומדים ש"ת אבד סברן ובטל סכויין ת"ל עומדים שעומדין לעולם ולעולמים] שלא נקבעו במקדש [נראה דעתו כי יקבעו במקדש שלע"ל ועיי"ש ברש"י] והוא רבותא ונשתנה הטבע עבורם רהיטנו ברותים פי' בריתים כמו שנדרש במסכת יומא דף ל"ח [בהנס שנעשה לשער ניקנור].

פסוק יג

בין שדי ילין נ"ל ע"ד רמז שהוא כמו בין שדי כידוע דע"י המילה נשלם השם באדם וידוע דהמוציא ז"ל ח"ו פוגם בריתו והבן ויתכן יותר לפרש עפי"ז יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן ר"ל מי שבצל שדי יתלונן דהיינו שאינו רואה קרי והבן.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה