ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
קהלת · פרק יב
פסוק א
וזכור את בוראיך בימי בחורותיך כי הנגלות לנו ולבנינו אף שאם יקשה לנו [יש] לדחות אלף מופתים מפני קבלת נשים הזקנות שמבני עמינו כמ"ש הרשב"א בתשובה וכמו שפירשתי על יראת חטאו קודמת לחכמתו [חכמתו מתקיימת (אבות פ"ג משנה י"א) היינו שקבלת אמונת אבותיו בידו כמ"ש שאל אביך ויגדך וכו' אז חכמתו מתקיימת וכל רוחות וחקירות שבעולם לא יזיזו אותו מאמונתו כיתד נאמן לא תמוט ועיין תפל"מ תהלים קל"ט עה"פ חקרנו אופן שני] ודי' אם נתיישב לנו במקום א' וכמו שפי' הרמב"ן בשער הגמול על פסוק אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק וזל"ק ר"ל שישא דעי עד סוף השגת הדעות לתת טעם ומענה במשפט ה"א ואח"כ יתן צדק לפועלו ית"ש כי מן הטעם המושג בדעתו יוכיח על הרחוק והנעלם שהצדק עמו והיושר במפעליו ע"כ] עפ"י משל בן המלך החכם שנשבה כו' ועפי"ז שמעתי לפרש הבל הבלים אמר קהלת כו' ועפ"ז מוסר גדול עפ"י המבואר בדברי משנה אל המלך בספר בן המלך והנזיר בהסברות דבריו לפי שהוא שקוע בזה סובר שזה ממש יש בו וגדולה ומלוכה יש כאן לפי שאינו יודע טכסיסי המלוכה ככה אתה לפי שאין אתה יודע טכסיסי מלוכה האמיתית ואתה רחוק יותר ממנו ע"כ, ה"נ אולי נאמר לנו במדינה אחת שחיים שלשים יום והם ששים ושמחים ונוטעים וזורעים ובונים וחושבים עצמן לתושבים ודאי דהיינו מלעיגים עליהם לפי שאנחנו מורגלים בחיות שבעים שנה לכך שלשים יום אין בענינינו לכלום אבל באמת שגם זו אינו כלום לעומת הנצחי ומעט הכמות יותר משלשים יום בעינינו בעלי התכלית ובין לילה הי' ובין לילה אבד בבוקר יציץ וחלף ולערב ימולל ויבש כלינו שנינו כמו הגה ע"כ תנו לה' אלקיכם כבוד ושלמה צווח ואמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד שלא יבואו ימי הרעה ודרשו חז"ל אלו ימי הזקנה ופרשתי אני בו עפ"י השל"ה על מאמר יעקב לפרעה על שאלתו כמה ימי שני חייך כו' שהשיב לו ימי שני חיי מעט ורעים [כי יעקב מגודל שפלות רוחו אמר שני חיי מעט המה כי ורעים שלא פעל בהם הטוב רק וכו' והבן] ולכך נקראים החכמים זקנים ועפ"ז מפרשים ואברהם זקן בא בימים [שבא בימים שעשה בהם מצות ומע"ט] ואני הוספתי נופך ע"פ דברי השל"ה הנ"ל וק"ל ועפ"ז פירשתי והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו [ישמח משה בהפטורת חיי] כי כל מצוה הוא מלבוש וקאי ויכסוהו על הימים לכך לא פי' מי המכסה כי קאי על הימים הכתובים כבר ולא יחם לו כי כן דרך החכמים הקדושים שהכל מצער בעיניו וכאמרם זוודאין קלילא כו' ועפ"ז פירשתי כאן בימי בחורותיך שלא תטעה על הבחרות של הזקנה דהיינו ע"י ימי רע ולכך אמר עד שלא יבואו ימי הרעה אלו ימי הזקנה שהם ג"כ בחרות רק בחרות ממש ואשרי לו למי שמכיר את בוראו בבחרות והשי"ת יתן חלקינו בין העובדים אותו בלב שלם ובא לציון גואל בבי"א.
ע"י וזכור את בוראיך כו' ושבו העבים אחר הגשם י"ל ע"ד המליצה כי הת"י פירש בישעי' [ה' פ' ו'] ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר ועל הנביאים אפקוד דלא יתנבין עליהון נביאה הרי דמה הנביאים לעבים הואיל והם משפיעים בכחות רוחניות להמון כדמיון העבים לארץ ה"נ מדמה כחות הנפש שהם משפיעין על הגוף וע"פ דברי הר"ת בספר הישר בראש שער השביעי בעניני התשובה כי ראוי למהר לרפאות בטרם יגדל כמו בחולי הגוף עיי"ש ועפ"ז יתבאר זכור את בוראיך כו' שלא יזקין החולי ושבו העבים אחר הגשם ר"ל שיתנהג בעבים [בכחות הנפש] כמו בהגשם שהוא בנין הגשמי. [היינו שישתעבדו כוחות הנפש להגוף.]:
א"י וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו השנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ עיין בבינה לעתים דרוש נ"ח מה שפירש בפ' הנ"ל ובעקבותיו אלך וקצת באופן אחר דלדבריו העיקר חסר דלא נתבאר באיזה עניין שאין בהם חפץ, וע"ק דתיבת לי מיותר. ואקדים לפרש אמרם ז"ל במס' אבות עשה רצונו כרצונך כו' בהקדים דברי הרמב"ם בפרק ששי משמונה פרקיו כי כבר נחלקו הקדמונים איזה עדיף אם המתאוה ומתגבר על יצרו אם האינו מתאוה כלל דלדעת הרמב"ם מי שאינו מתאוה כלל אין לו שום נטי' אל הרע הוא עדיף כי הוא השלם במדותיו ובתכונתו וחסיד יתקרי, וחלקו עליו כי אדרבא המתגבר עדיף שעושה לכבוד קונו משא"כ מי שטבעו כך א"כ במה עובד אדונו והנה אמרם ז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר וכו' מסייע להחולקים ואמרם ז"ל בדוד שהרגו ולבי חלל בקרבי ואברהם הפכו לטוב כענין שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך הרי שנשתבחו במה ששוב לא הי' בהם נטי' אל הרע מסייע להרמב"ם אבל באמת דאו"א דא"ח דהתחלת האדם ודאי העיקר כהחולקים דאם נטבע כך מבטן צדיק מה פעל אבל כשע"י מלחמתו בחזקה כבשו כ"כ עד שבא לבחינת דהע"ה ומכש"כ לבחינת אברהם ודאי מה טוב ועדיף מהלוחם כל ימיו והיינו כהרמב"ם כללו של דבר דבהתחלתו קיי"ל כהחולקים ובסופו כהרמב"ם ועפ"ז יומתק פירוש העקרים בפ' נחלתי עדותיך כו' ובפ' נטיתי לבי כו' [מ"ג פל"ג הובא בישמח משה פ' וירא ד"ה ויהי אחר הדברים בהבנת הדברים בארוכה כי מצות השכליות האדם השלם עושה אותן בשמחה ובטוב לב וזש"ה נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה כי הלב שמח ומשתוקק בעשייתם וקיומם, נטיתי לבי אני מוכרח להטות לבבי לעשות חוקיך לעולם עקב בשביל רב טוב הצפון בשכר המצות כי אין השכל מסכים עליהם ואין הלב שמח בעשייתם ע"כ מוכרח להטות לבבו בתחלתו משום השכר אמנם כן בשעת גמר מצותן בודאי כונתו רצוי' בלתי לה' לבדו עכתו"ד עיי"ש] ונראה לי דבאמת תכונה המעולה שאינו מתאוה כלל לאיסור כמו שמצינו בדוד שהתפאר ולבי חלל בקרבי ובאברהם שהמליכו הקב"ה גם על ה' ראשי אברים ולכך נקרא אברהם ונתבאר במדרש כי אברהם הפכו לטוב שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך אבל דוד לא הי' בו כח להפכו לטוב והרגו שנאמר ולבי חלל בקרבי אבל העיקר הוא דמי שאינו מתאוה מצד התולדה איננו גדול [כ"כ כי צדיק מה פעל] אבל המתאוה ומנצחו הוא יותר גדול אבל טוב משניהם מי שנעשה מוטבע בבחירתו [ומהפכו לטוב] והבן כי נכון הוא מאוד [ועיין בתפל"מ תהלים ק' ל"ז פ' ל"ז שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום שזה תכלית הנרצה שיעשה שלום בקרבו ממלחמת היצר להפכו לטוב ובכל לבבך כמז"ל בשני יצריך כי אחרית היינו התכלית לאיש שלום עיי"ש דבריו הנחמדים בארוכה] והנה ידוע דעשי' בפועל הוא ביד האדם אבל להוציא עצמו מטבעו אי אפשר בלי סייעתא דשמי' כאמור באברהם שהמליכו הקב"ה רק שהבא לטהר מסייעין לו והנה כשנעשה מוטבע לטוב אין לו רצון כלל רק נכסף לרצונו ית"ש וזה אמרם עשה רצונו כרצונך ר"ל העשי' בפועל שזה בידך כדי שתבא ממדרגה למדרגה שיעשה השי"ת רצונך שיהי' רק כרצונו ולא רצון אחר בפ"ע והבן ונכלל בזה היינו שמתחלה יעשה ע"מ לבא למדרגה זו דהיינו שיכריח לבו ואז יבא לזה דוגמא שכתב האלשיך כי אם בתורת ה' חפצו והבן והיינו עשה רצונו כו' כדי שיעשה והבן והיינו נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה אז הוא לנחלה תמידית שאין לה הפסק] וע"י מה כי לעולם נטיתי לבי ר"ל הוכרחתי לעשות בלב שלם לעולם ר"ל אף קודם שבאתי למדרגה זו שיהי' ששון לבי עקב ר"ל כאשר הוא בסוף עם הלב והיינו אשר תאמר אין לי בהם חפץ לי דייקא רק רצונו ית' והבן [ועיין ישמח משה פ' ראה בהפטורה ד"ה וכל בניך בא"א קצת].
נ"ל להוסיף נופך למ"ש באור המאיר בדרוש לר"ה אחר פ' נצבים בשם המגיד ע"פ זכור את בוראיך וכו' עד אשר לא תחשך השמש [עד אשר לא תחשך השמש מורה על ט"ו באב שתש כחו של שמש שמתחיל מאז לשוב לה' והירח מדבר מכת הב' ששבים בר"ה שהירח מתכסה בו] וכו' שכתב שם והכוכבים זה הו"ר שאז המנהג להביט על הכוכבים וזה דוחק ולי נראה דענין הפתקין הוא שנמסר הכח והפקודה לפעול מה שנגזר לשומרים העומדים על הפקודים דהיינו שנמסר למלאך ומן המלאך לגלגל המזלות לאיזה מזל השייך לו ומהמזל לאיזה כוכב מז' כוכבי לכת השייך לו וממנו הושפע לארץ למקום הצריך בעת הראוי נמצא הנעשה בהו"ר הוא שהושפע עד הכוכבים מקום המעשה והבן.
פסוק ג
ובטלו הטוחנות כי מעטו וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה עפ"י התד"א יבחר אלקים חדשים וכו' [סא"ר פ"י שפי' שבוחר אלקים חידושי תורה ועיין בי"מ הפטורת בשלח שפי' אז לחם שערים מגן אם יראה ורומח וכו' בישראל ע"פ שדרשו חז"ל עומדת היו רגלינו בשעריך ירושלים מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה שערים המצוינים בהלכה והיינו אז לחם שערים ר"ל דשערים המצוינים בהלכה הם הלוחמים עיי"ש] והנה אמרו חז"ל שמח זבולון בצאתך לשווקים ועירות בזמן שישכר באוהלך ועפ"י מ"ש בפ' לפוד בוז לעשתות שאנן וכו' [בישמח משה הפטורת האזינו עיי"ש בארוכה ותו"ד דהנה בזוה"ק וישלח כתב מאן דלעי באורייתא ולית לי' על מה למסמך בחובא דא גרמין לאתתקפא להאי דלית לי' שוקין ורגלין [היינו הס"א נחש הקדמוני] ועפ"י הרוב הת"ח מבוזין בעיני המון לפי שהן שלוין ושקטין איש תחת גפנו וכו' והת"ח חסרי לחם מטולטלין ובני ציון היקרים וכו' איכה נחשבו לנבלי חרש והנה בזה שמבוזה הת"ח בעיניו אינו מחזיקו ואינו מתמכו ובזה גרים לאתתקפא לדלית לי' רגלין. והנה הלפיד נקרא הת"ח שהוא דבר שהאש נאחז בו כי הת"ח עם תורתם בלבם ונאמר הלא דברי כאש וז"פ הפסוק לפיד בוז היינו הת"ח שהוא הלפיד הוא בו"ז מבוזה לעשתו"ת שאנ"ן למחשבות היושב שאנן והשקט היינו ההמון ות"ח מטולטלים בעו"ה הוא נכון למועדי רגל שמוכנין למי שנמעדו רגליו והבן ע"כ] ועפ"י שדרשו ח"ל בפ' כי אתם המעט וכו' היינו שמשפילין את עצמן] ובפ"ד עיר קטנה אלו בכ"נ ואנשים בה מעט אלו הציבור ובא אלי' מלך גדול זה ממ"ה הקב"ה שמשרה שכינתו בבכ"נ וכו' ופי' הפ"ד דרוש ט"ז כי עיר קטנה זו בהכ"נ שנקרא מקדש מעט כנגד בית המקדש ואנשים בה מעט אלו הציבור אם הם מתנהגים בענוה ושפלות רוח שהם ממעטים א"ע אז ובא אלי' מלך גדול ממ"ה הקב"ה שמשרה שכינתו בתוכם כי בוחר הקב"ה בשפלות ונימוכי רוח עיי"ש] וידוע אמרם רבה עוקר הרים וכן אמרו על ר"ע עוקר הרים וטוחנן וכו' והיינו ובטלו הטוחנות [היינו ת"ח שהם] עוקרי הרים וטוחנן כנ"ל כי מעטו ר"ל כיון שהם שפלים ואינם חשובין להשגיח עליהם להחזיקן וסגר"ו דלתי"ם היינו דלתי השפע כמו שנאמר ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול בשו"ק מקום הסחורה היינו בשפל בשביל שפל קול הטחנה כיון שאין יששכר שליו בהיכלו זבולון איננו שמח בצאתו והבן.
פסוק י
ביקש קהלת למצוא דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת ואמרו ז"ל ביקש קהלת להיות כמשה יצאתה ב"ק ואמרה וכתוב יושר דברי אמת ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' עפ"י מ"ש הראב"ע בפ' וארא אל אברהם וכו' (באל שדי ושמי ה' לא נודעתי כי שדי בניסים נסתרים מכוסה ע"י המערכת ועפ"ז פירשתי שם מה שדרש ר"א הגדול בפ' וראו כל עמי הארץ ומה שדרשו בפסוק וראית את אחורי) [וז"ל כי שם שדי מורה על שידוד המערכה אך בדרך הנהגה ולא בתולדות חדשות המשנה, והן הן הניסים הנסתרים, אבל שם הוי' המהוה כל הויות מאתו יצאו תולדות חדשות, והנה הראשון הי' מעלת האבות והשני מעלת משה עכ"ד בשינוי הלשון, ועפ"ז נראה לפרש אמרם ז"ל בברכות [דף וא"ו] וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ואמר ר' אליעזר אלו תפילין שבראש, דהנה ידוע דהמצליח דרך הצצה מחרכים האומות מאמינים שהוא בדרך הטבע ומבקשין תחבולות, משא"כ מי שמתנהג באותות ומופתים גלוים ממנו הם מתייראין דאין חכמה ואין עצה ואין תבונה וגו' וידוע דמעלת משה ומבחר השגתו הי' במעמד הנבחר לו המכונה בפי רז"ל בקשר של תפילין שבראש כמו שדרשו בפסוק וראית את אחורי [ברכות דף ז'] ועפ"ז יתפרש דהנה הכתוב אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' דייקא נקרא עליך אז ויראו ממך והבן, והיינו דאמר ר' אליעזר אלו תפילין שבראש והבן, ולכך נסמך לו המאמר הני תפילין דמרי עלמא מאי כתיב בהו והבן] ויש להוסיף נופך עפ"י שכתבתי בדרשות פורים כי ענין אחור הוא ניסים נסתרים משא"כ פנים בפנים וזה השיבני אחור וזה הי' קשה לרז"ל כי במשה הי' נגלה מאוד ע"כ דרשו זו קשר של תפילין ובחינות שונות יש והבן, והנה לפי"ז שם שדי בעיגולים ושם ה' ביושר והיינו טוב וישר ה' והנה הפסוק ולא קם וגו' מסיים לכל האותות והמופתים וגו' ונתקדש ש"ש ע"י והנה בימי שלמה היו ישראל ברום המעלה וכל עמי הארץ מוכנעים לפניהם והיו שלום ואמת אין זה דרך המערכה להיות טוב כזה לכללית ישראל כי הוא במביט איבה לישראל כמ"ש כמה פעמים אך הי' בשידוד וכמו שבימי משה גדלו ישראל בעיני כל העמים כך בימיו לכך בקש להיות כמשה אך ההפרש לזו העיגולים וזה ביושר אף שהטוב שוה וזה מאמר הב"ק וכתוב יושר דברי אמת דהיינו דהתורה כתבה לענין היושר ולא קם נביא וגו' לכל האותות והמופתים וגו'.
והנה יש לפרש ג"כ עפ"ז מה שאמרו רז"ל למה נקרא שמו שדי מפני שאמר לעולמו די ר"ל כי לענין קיום עולמו די בהנהגה זו שיהי' לפעמים שידוד רק למדת טובו שיהי' נגלה המציא היושר והבן.
ועפ"ז תבין כי כשבא משה לקרוע את הי"ס אמר לו א"כ למה נקרא שמו שדי ר"ל כי הי' יכול להציל בנס נסתר וזה שאלת הים אך אז רצה להראות גבורתו ת"ש ה' איש מלחמה ה' שמו והבן.
פסוק יא
דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועות עיין פרש"י מה מסמר זה קבוע אף דבריהם קבועים כו' והמדרש כדרבונות זה כדור נשלך מיד ליד אף דברי תורה מחכם לחכם ימתק מאוד לפי פירושי ע"פ הגמ' דעירובין [ד' י"ג ע"ב יצתה ב"ק ואמרה אלו ואלו דברי א"ח והלכה כב"ה ועיי"ש בריטב"א בשם חכמי צרפת כי איך אפשר שיהיו או"א דא"ח הלא זה אוסר וזה מתיר ותירצו כי כשעלה משה למרום לקבל התורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר ושאל להקב"ה ע"ז ואמר שיהא מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהי' הכרעה כמותם עכ"ד, וזהו ד"ח כדרבונות וכו' ודבריהם קבועים אך שזה אוסר וזה מתיר ומה כדור נשלך מיד ליד וכו' כי הכרעה נמסר לחכמי הדור].
ויובן בזה סוף דבר הכל נשמע וכו' עפ"י שהקשו הקדמונים למה חומר בדברי סופרים [שהעובר על ד"ס חייב מיתה שהוא חמור] מדברי תורה שנאמרו מפי השי"ת והתורה נקראת תורת השי"ת אבל דברי סופרים נקראו תורת האדם ותירוץ רבינו יונה הובא בדרשת הר"ן דרוש ז' לפי שיסוד כל התורה היא היראה שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה וכו' והנה כל סייגי החכמים הוא רק יראה שיראים שלא לעבור על דברי תורה ועושים גדרים והעובר על דבריהם הוא פורק עול היראה ובזה] מקעקע כל יסוד התורה ע"כ דבריו הקדושים וע"כ היינו הטעם על מה דאמר ויותר מהמה בני הזהר כמו שדרשו רז"ל [הובא בפי' רש"י וז"ל ויותר מיושר דברי אמת דברים הכתובים בספרים וכו' בני הזהר לשמור דברי חכמים וכו'] דחומר בד"ס מד"ת וקשה קושית הקדמונים לזה אמר סוף דבר הכל ר"ל תכלית של כל התורה שנקרא דבר כמו שדרשו רז"ל כי לא דבר רק הוא מכם [האזינו מ"ז ועיין רש"י שם] וכן דרשו דבר ה' [בזה סנהדרין צ"ט ע"א זה המגלה פנים בתורה] נשמע ר"ל כבר נשמע שהוא את האלקים ירא כמו שמבואר בתוה"ק ועתה ישראל כו' כי אם ליראה לכך ואת ר"ל הת"ח שנקרא את כמו שדרשו את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח מצותיו שמור [היינו הגדרים והסייגים שתקנו חז"ל] כי זה ר"ל היראה דאיירינן היא כל הסבה להתורה אשר מן האדם וא"כ זה הוא היסוד כל התורה והבן וגם ר"ל כפשוטו דכוונת הפסוק הוא שלא תאמר ח"ו דד"ח הוי הוספה על ד"ת לזה אמר סוף דבר הכל ר"ל סוף כל דברי חכמים דאיירינן בי' נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור והוא רק גדר ושמירה כי זה כל האדם מחויב לשמור ואין זה הוספה והבן.
ועי"ל קצת באופן אחר הפ' הנ"ל סוף דבר הכל ר"ל כשתגיע לסוף כל הדבר שאמרנו דחומר בד"ס מד"ת נשמע דהטעם הוא כי את אלקים ירא ר"ל שבודאי תירא מאלקים מחמת שהוא אלקים ואת מצותיו שמור ר"ל בודאי תשמור וא"צ להרבות עונש כי זה כל האדם ר"ל רק זה [הד"ס] הכל מן האדם ותזלזל בו אם לא רבות העונש ודוק.
א"י ע"פ מ"ש הר"ן [בי"ב דרשות דרוש ז'] כי ד"ס חשובין יותר משום שאנחנו מעצמינו קבלנו עלינו בלא ציוה ואף שגדול מציוה ועושה הלא באמת ראוי להיות גדול אינו מציוה ועושה רק ששלש טעמים יש בדבר דהמציוה גדול [כי אמרו ז"ל לפום צערא אגרא והיצה"ר מתגבר יותר במציוה משאינו מציוה וטעם השני כי כל מצוה שייכות לשורש ובחינת המציוה ודבקה במינה ומי שאינו מציוה אולי אינה שייכה המצוה הזאת אליו ואפשר שלא הי' רצון השי"ת בו ובמינו אחרי אשר לא נצטוה בה ג' כי כבר נאמר אם תצדק וכו' מה תפעל לו ונתנו המצות רק לזכות את ישראל וכיון שכן גדול המציוה כי רצה הקב"ה לזכותו וזה שאינו מציוה לא זכהו השי"ת בה] ובזה כיון שכבר תקנו חכמים הרי אנחנו מצווין מפי השי"ת בעשה ולא תעשה והוי דאורייתא רק דהא דמקילין בספיקא היינו דהם אמרו והם אמרו וא"כ יש לזה שני המעלות שאנחנו חידשנו מעצמינו ומ"מ הוי מצות השי"ת ע"כ דבריו בתוס' ביאר והיינו התכת הפסוק הנ"ל דנאמר דחומר בד"ס מד"ת כאמור ויותר מהמה [הזהר בד"ת כפרש"י] וש"ת הלא גדול המציוה משאינו מציוה לזה אמר סוף דבר ר"ל אחר שתקנו את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כבר נכנס בגדר מצותיו בל"ת והיינו את אלקים ירא ובעשה היינו ואת מצותיו שמור וש"ת מפני מה חמור יותר לזה כי זה כל האדם ר"ל זה הוא כל אשר מן האדם מעצמו ויש לזה שני המעלות ודוק.
(ג') א"י סוף דבר הכל נשמע כמו שדרשו וידבר אלקים את כל הדברים וכו' כל לרבות אף דקדוקי סופרים כמבואר בדרשת הר"ן דרוש ז' והיינו הכל נשמע בסיני ועיין במגילה דף י"ט].
א"י כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וזה אמרו סוף דבר הכל נשמע כמ"ש הכל כשמע דכל מה שיחדש אינו חדש משלו רק חלקו שקיבל בסיני רק התכלית את האלקים ירא וכו' כי זה כל האדם כי רק זה כל אשר הוא מהאדם דהכל בידי שמים כו' והבן.
(ד') ועוי"ל עפ"י דברי העקידה דאו"א דא"ח ששניהם רוצים לעשות רצון המלך ית"ש ובהמתקת דבריו דרצון המלך הוא רק שיעשו רצונו ולכך נוצרנו והבן והיינו סוף דבר הכל ר"ל כשתרד לסוף כל דבריהם הן של אוסרים והן של המתירים נשמע שעל קוטב אחד יסבו והוא את האלקים ירא ואת מצותיו שמור שרוצים לעשות רצונו לכך אמרתי לך נתנו מרועה אחד דהיינו או"א דא"ח כמו שדרשו במס' עירובין [ד' י"ג] כי זה כל האדם ר"ל דרק לזה שיעשו רצונו נברא כל אדם וא"כ הכל אחד ודוק.
(ה') ע"י סוף דבר הכל נשמע כו' כי זה כל האדם עפ"י מה ששמעתי בפסוק כי אלקים בשמים ואתה על הארץ כו' עפ"י משל מאומן המצייר כל כדור הארצי על נייר קטן עם כל המדינות וכל העיירות הכפרים והשדות והכרמים והיערות והימים והנהרות והאגמים כו', ועפ"ז נ"ל לפרש הקרא הנ"ל כי זה כל היינו כל הנמצאים המסובבים מהסבה הראשונה יתעלה שזכר כלם בספר כי כמו שזכר הנגלים ונראים בנגלה ונראה בפירוש הפשוט ככה זכר הנעלמים בהעלם ועל זה אמר כי זה כל הוא האדם דהאדם כלול מהכל והכל יש באדם ע"כ ראוי שתשמור עצמך מאוד מקלקול וחטא כי רב הוא אף הקטנה שבקטנות והיינו סוף דבר הכל כשתרד לסוף דבר של הכל ותראה מהן גדולתו ית"ש נשמע מזה את אלקים ירא כו' כי זה כל האדם כמו שפירשתי והוא נכון בס"ד.
ועפ"ז פירשתי (פרקי אבות) דע מה למעלה ממך עין רואה ר"ל הבן בדוגמא שלך למעלה עין רואה כי זה ידוע כי האדם דוגמא עליונה אבל יותר מזה מלמדיני בספר הקנה והוא בדפוס קארעץ בדף מ' ע"ג שם ויאצל בסדר אדם כו' מבואר דהי' לעילא בדוגמא דאדם וע"ד שפירש במעשה ה' על פרקי ר"א שמי' מאיזה מקום נבראו [מובא למעלה קפ' א' פסוק ב' עיי"ש] והבן וכן ואוזן שומעת וע"כ וכל מעשיך בספר נכתבים ר"ל כי אין כתיבה למעלה רק מה שמעשיו עושין רושם למעלה נקרא כתיבה ומפני ששורש האדם גבוה מאוד על כן כל מעשיו פוגמין מאוד אף כחוט השער והבן כי נכון הוא ועפ"ז יש לפרש וחותם יד כל אדם בו ר"ל דכל אחד לפי מדרגתו עושה רושם א"י דחותם יד כל אדם בו היינו הרושם הוא בו באדם עצמו כאמור ותהי עונותם חקוקים על עצמותם ועוד פירשתי זו המשנה דע מה למעלה וכו' עפ"י מה שפירשתי על פסוק עיניו כיונים והבן [מובא למעלה שה"ש ה' י"ב וזה דע מה למעלה ממך מאתך הוא אשר רק עין רואה עין אחת ולא בשתי עינים ודוק].
(ו) א"י סוף דבר וכו' ע"ד המליצה כי כל מה שדורשין החכמים תכליתן יראת שמים כי תכלית חכמה תשובה ומע"ט וש"ת א"כ למה דורשין בדברי חדודין וחריפות לא הי' להם לדרוש רק ביראת שמים אך התירוץ הוא כי אם היו דורשין רק בדברי יראה ומוסר היו אומרים כל אדם יכול לדרוש כן ומאי רבותי' ולא הי' נכנס דבריו באזניהם אבל מאחר שדורש בחריפות נחשב בעיניהם ודברי מוסר שלו עושה רושם והיינו סוף דבר הכל דהיינו תכלית הכל נשמע כבר ונודע שהוא את אלקים ירא ואת מצותיו שמור ושמא תאמר א"כ לא הי' להם לחכמים לדרוש רק בדברי מוסר לזה אמר כי זה כל האדם יוכל עשוהו והבן.
(ז) עוד נ"ל לפרש ע"פ מ"ש האלשיך בפ' שבתי וראיתי הבל תחת השמש יש אחד ואין שני וכו' [קהלת ד' ח'] עיי"ש דבריו כי נעמו [כי בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ ואז"ל כי מאז ועד סוף העולם בורא שכר וטובה לצדיקים שנאמר השמים החדשים אשר אני עושה אשר עשיתי לא נאמר וכו' והנה מי פתי לא יתן אל לבו לרוץ כגבור לעבוד את ה' וכו' והוא כי יאמר יש אחד הוא ית"ש ואין לו שני ח"ו שיתן מטובו לשני וגם בן ואח אין לו לתת להם מטובו ואין] קץ לכל עמלו שהוא עמל לפעול לחוסים בו גם עיניו לא תשבע עושר ואושר לפעול עד אין קץ נמצא כי כל האושר הזה לנו הוא אם נעשה רצונו וא"כ איפה למי אני עמל בהטפלי בעסקי עוה"ז ומחסר את נפשי מהטובה שפעל ויפעול השי"ת עבור עושי רצונו ית"ש גם זה הבל הוא מי שאינו מחשב חשבון הזה לנפשו עכ"ד בקיצור] והנה דעת לנבון נקל כי בעת שעוסק האדם בעבור עצמו] [בעניני עוה"ז] ולא בעבור קונו אז בזו השעה אין לו חלק בהפעולה שפעל ית"ש ונמצא יש לו היזק גדול כי פעולת אדם אף אם יעשה אלף אלפי אלפים שנה אינו כטיפה מן הים נגד פעולותיו ית"ש ברגע אחד כמ"ש הרמב"ם בשמונה פרקים ונקדים דכל המציאות הוא של מין האדם השלם כי אף שנבראו בששת ימי בראשית הכל הוא בעבור הצדיקים ומה גם אשר נוצר ונברא אח"כ בעולמות עליונים [כנ"ל[ והיינו סוף דבר הכל נשמע דהיינו התכלית של כל עשיות נשמע כי הוא את האלקים ירא כו' כי זה כל ר"ל כל הנמצאות הוא רק של האדם ולמה יפסיד [חלק גדול כ"כ עבור דבר קטן מעניני העוה"ז] והבן.
(ח') עיין בבינה לעתים בדרוש ראשון לפרקים מה שפי' בפסוק סוף דבר הכל נשמע (כי כל מה שאדם יגע אל הוצאת דברי החכמה זה באמת אינו שלו מחודש מעצמו בהחלט אלא סוף דבר הכל נשמע סוף סוף כל מה שהוא אומר וכותב כבר נשמע מקדם אך האושר הקיים הוא בחלק המעשה שתירא את ה' ותשמור את מצותיו כי הוא ענין כולל ואפשרי לכל האדם ע"כ תורף דבריו) ולדרכו נ"ל כי זה כל האדם באופן אחר כי זה כל ר"ל הבריאה כולה הוא האדם שהוא עצמותן ותכליתן וא"כ ק"ו אם שאר הנבראים כולם מעותדין לשלמותן אדם שהוא מובחר היצירה איך לא יהי' מעותד לשלמותו והבן.
(ט') א"י סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וגו' עפ"י הב"ל בעת נקמה דרוש כ' על הפסוק ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים וגומר ותורף דבריו כי הבריאה אינה לצורך עצמו ית"ש רק לתועלת הנבראים ותכלית הבריאה בשביל היראה שיראו לפניו ית"ש ולא משום שהוא צריך שיראו מלפניו רק מפני שהיראה היא תועלתן ושלמותן והבן זה והיינו סוף דבר הכל ר"ל כשנחקור על תכליתו של כל דבר למה נברא ולמה, נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ר"ל מציאות כל האדם הוא רק בעבור זה שירא מלפניו וישמור מצותיו וכל המציאות כבר נודע כי הוא רק בעבור האדם.
א"י כי זה כל האדם ר"ל כל המציאות כולו הם רק האדם הוא אמתית עצמותן כי רק בעבורו נבראו וכמו שאמרו אמנם כיון בקו הוא עצם עצמותן כנ"ל והאדם כבר נודע כי תכליתו לירא את השם הנכבד והנורא ית"ש והבן.
א"י שהפסוק מכוון לשניהן כי זה כל האדם כמ"ש בפירש הראשון כי מציאות האדם הוא רק בעבור זה שיראה מלפניו ית"ש וגם כפי' השני שהאדם הוא אמתית עצמותן של כל הנמצאים ומשני אלו נשמע שתכלית של כל המציאות היא היראה כמו שאמר בראש הפסוק והבן.
(י') א"י כי זה כל האדם עפ"י שכתב הבינה לעתים דרוש כ' בפ' אל תייגע להעשיר [מבינתך חדל התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים משלי כ"ג ותו"ד כי תכלית האמיתי בעושר הוא להיפך מדעת החושב שלשמירות העושר ולקיימו צריך שיהי' תמיד לנגד עיניו ולא יתעלם ממנו וזהו התעיף עינך בו שיהי' לנגד עיניו אז ואיננו אז יקרה העדר והאפיסה לאשר כי דבק העושר אצלו שלא יוציא ממנו לעבודת שמים ולצדקה כמ"ש עושר שמור לבעליו לרעתו והרבה דרכים לפניו ית"ש להאבידו ממנו אך אם יפזר בדברים טובים העולים למעלה שעשה יעשה לו כנפים לנתר בהם אל עניים ואביונים אז העושר ההוא יעוף כנשר לשמים להיות לו שם קרן ופירות בטוחים שלא תשלוט בהם יד הכליון כדרך שאמר מונבז אבותי וכו' ואני גנזתי למעלה וכו' ע"כ] והאלשיך בפסוק הון מהבל ימעט וקובץ על יד [ירבה משלי י"ג ותו"ד כי הון אשר לאיש לעוה"ז מהבל ימעט כי בקלה שבסבות עשה יעשה לו כנפים ומהבל ימעט וקובץ [ואוצר למעלה] על יד היינו במקום שאין היד שולטת בו הוא ירבה וזה וקובץ על יד כלו' למעלה מהיד ודו"ק ע"כ] והעוללות אפרים בפ' אין אדם שליט ברוח [לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות קהלת ח' כי המעשים הרוחניים הם קנין דבק בעצמות האדם שאין כח בשום אדם לכלוא הרוחניות שבו מצד היותם דבוקים אפילו יום המות השליט על הכל מ"מ אין בו כדי השלטון להפריד בין המעשים טובים ובין עצמות הנפש כי איש באחיו ידובקו ע"כ] והיינו סוף דבר כו' ר"ל תכלית של הכל כל מין אדם הוא את אלקים ירא כו' כי זה כל האדם ר"ל רק זה היראה ושמירת מצותיו הוא כל אשר לאדם כי לא ישא לבית נצחיותיו רק זה ורק זה הוא כל אשר לו וחלקו מכל עמלו אבל העושר אינו שלו והקנינים המדומים זה שיש לו אינו שלו והבן.
(י"א) ע"י סוף דבר הכל כשמע כו' ע"פ מ"ש הבינה לעתים בדרוש נ"ו ע"פ כל המצוה [אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות וכו' ותודה"ק כי האדם תכליתו להשלים זולתו ולהדריך אחרים במהלך שבילי התורה והמצוה וז"פ הפסוק ברצות ה' דרכי איש היינו שדרכיו מרוצים בעיני ה' לא יספיק בזה לבד רק גם אויביו של השם ישלים אתו כב"י להחזירם למוטב וישתתפו הוא והם יחד לעבודתו וז"כ הכתוב כל המצוה אשר באמת אני מצוה לך בפרטות לכל אחד ואחד שיעשה אותה תשתדל שלא תהי' אתה לבדך העושה אבל שישתתפו עמך אחרים לעשותה וזה תשמרון לעשות למען תחיון ע"כ] והיינו סוף דבר ר"ל תכלית הדבר הכל נשמע את האלקים ירא דהיינו שיזהיר לכל [ליראה את ה'] כי זה ר"ל המזהיר גם לאחרים כל האדם ר"ל הוא האדם בשלמותו משא"כ אם אינו מדריך אחרים עדיין הוא חסר כנ"ל ולפ"ז נאה התוכחה רק למי שאין חסר לו רק שיוכיח אחרים שכבר השלים נפשו והבן אבל קיימתי בנפשאי ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש אף שאין אתה איש והבן.
א"י ובמקום שאין אנשים עפ"י המבואר בבינה לעתים אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש ר"ל מתעורר מעצמו עיי"ש [כי אם יתעורר ע"י אחרים הוא בחי' נקבה מקבל מזולתו ואך כשמתעורר מעצמו הוא בגדר זכר המשפיע] והיינו במקום שאין אנשים שאין מתעורר השתדל וכו' א"כ עתה שהכל ישנים בעוה"ר בהבלי עולם ואין שום אחד מתעורר מעצמו רשות לכל אחד להוכיח ולעורר והבן.
פסוק יג
סוף דבר הכל נשמע ר"ל כשתדקדקו על מיצוי נקודת התכלית א"כ רק נשמע את האלהים ירא וגו' וש"ת זה יתכן באדם אבל בשאר ברואים מא"ל לזה אמר כי זה כל האדם ר"ל דהאדם הוא התכלית של כל הבריאה והבן:
עסיס אסתר רמני מגילת אסתר [א' א'] במדרש מגילת אסתר הוא חמשה לטובה וחמשה לרעה אברם הוא אברהם כו' ר' ברכי' בשם רבנן יש לן חד טב מכולהו הוא ה' אלקינו בכל הארץ משפטיו כו' שמדת רחמיו לעולם והנה תמוה כי משפטיו כתיב וע"ק למה הביא סיפא דקרא בכל הארץ משפטיו לא ה"ל להביא רק הוא ה' אלקינו לפי הענין והנ"ל בזה כי בכל מקום דרשו הוא מתחלתו ועד סופו דהיינו בלי השתנות או לרעה כמו הוא אחשורוש הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו וכן הוא עשו אבי אדום ואינך או לטובה הוא משה ואהרן הם בצדקם מתחלתם ועד סופם וזה הוא הכוונה חמשה לרעה וחמשה לטובה ועד"ז אמר אית לן חד טב מכולהו הוא ה' אלקינו ר"ל דהוא תמיד בלי השתנות הן בהנהגת הרחמים דמורה עליו שם ה' והן בהנהגת הדין דמורה עליו שם אלקים כמו שנאמר ה' הוא אלקים והענין הוא ע"ד שממנו ית"ש רק טוב תמיד רק תולה השתנות בהמקבל ע"ד ואומר חלותי הוא שנות ימין עליון ועד"ז יתפרש כי שמש ומגן ה' אלקים כי השמש עצמותו אחת רק תולה הטוב והרע בהמקבל והבן כך ה' אלקים והבן.
והנה השם המורה על עצמותו אינו נטפל כי אין לו השתנות משא"כ שם אלקים שהוא מצד המקבל נטפל ע"כ אמר הוא ה' אלקינו הכל בלי השתנות הן בהתנהגות הרחמים והן בהתנהגות הדין הכל אחד כי בכל הארץ משפטיו ר"ל דמשפטיו הם בכל הארץ דבכל מקום ומקום אשר הגיע דבר המלך ודתו שם הם משפטיו מצד המקבלים אבל מלמעלה הכל רחמים והיינו דברי המדרש שמדת רחמיו לעולם כנ"ל והוא נכון בס"ד.
ועפ"ז יתפרש בקהלת מקום המשפט שמה הרשע ר"ל דמקום המשפט הוא במקום אשר שם הרשע ואינו בא מלמעלה והבן.