ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
קהלת · פרק יא
פסוק ב
תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע אם יהי' רעה על הארץ נ"ל כי איתא במ"א באו"ח ריש סי' תצ"ד בשם הע"מ דביום נ"א לספירה נתנה התורה וא"כ הוא ביום שני של שבועות וכתב דהוא רומז לי"ט שני של גליות עיי"ש והנה לפי מה דכתב שם המ"א דקיי"ל כר' יוסי א"כ יו"ט הראשון בז' בסיון והוא יום חמשים לספירה וא"כ הי' אז שניהם חסרים וכדתני' ר' שמעי' במסכת ר"ה (דף וא"ו ע"ב] וא"כ כי הוסיף משה יום אחד כמ"ש במ"א שם והי' בנ"א לרמז כנ"ל הרי משך זמן מ"ת ח' ימים ובאמת נ"ל דאו"א דא"ח דיום הראשון שהוא יום השביעי לר' יוסי הוא לקבולי עשרת הדברות ויום השמיני שאר תורה כמו שהוא לר"י הגלילי דיום הז' לקבולי שאר תורה והששי לעשרת הדברות עיין במס' יומא דף ד' ע"ב ונ"ל דאף לר' יוסי א"ש יום מתן תורה למה שקבעו כאחרים לענין חמשים לספירה ומיושב קושית המ"א ודוק היטב, ונראה לפ"ז דלשניהם הוי הרמז הנ"ל רק דר' יוסי הגלילי כאחרים שם במס' ר"ה ור"י כר' שמעי' כנ"ל וא"כ לפי"ז לר"י הוי שמונה ויתכן מאוד כמ"ש דבל"ז קשה על הע"מ דשביק העיקר ונקט התפל דביום הראשון לא הי' מ"ת כלל ולמ"ש א"ש וא"כ הי' משך התורה ח' ימים ונראה דביום השמיני קבל כל שאר תורה רק שהי' לומד ומשכח עד שניתנה לו בסוף ארבעים במתנה כמו שאמרו רז"ל להדי' כן במקום אחר בגמ' ועפ"ז מיושב דברי הע"מ דבל"ז קשה הא לשאר תורה הי' ארבעים יום והבן היוצא מזה דמשך מ"ת שמונה ובתורה נזכר רק שבעה משום דהשמיני לרמז ליו"ט שני ש"ג והגלות העתיד לא הודיע לישראל כמו דאיתא במס' ברכות שאמר משה די' לצרה בשעתה ע"כ לא נכתב בתורה כנ"ל ונקדים עוד מ"ש בספר שמ"י בתהלים סי' פ"א שם [מובא בישמח משה פ' אמור על המסורה אות ד' אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק ותו"ד ע"פ דברי ר"ס גאון בהטעמים לתק"ש ותרי מינייהו לזכור עקדת יצחק ולזכור מעמד הר סיני ושניהם עולים בקנה אחד דאי משום הר סיני למה של איל דוקא ואי משום עקידה לחוד הא איתא במס' קינים על איל כשהוא מת קולו שבעה עורו לתוף מעיו לנבלים בני מעיו לכנורות ב' שוקיו ב' חלולים ב' קרנותיו ב' שופרות הרי הי' אפשר לעורר עקידה בשאר קולות אך משום דתרתי בעי והטעם דהא עיקר התעוררות לעקידה להצילנו מיד שטן ומיד עשו ושלא יקטרג כי גם הוא יורש זכותו של יצחק ע"כ צריכים להזכיר זכות התורה כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע ואז"ל ביצחק ולא כל יצחק ולזה בעי שופר של איל להזכיר שני הזכותים יחד עיי"ש] והיינו תן חלק לשבעה כקושית השמ"י הנ"ל והתירוץ וגם לשמונה היינו מ"ת צריך להזכיר ולכך שופר דוקא וש"ת הלא לא נכתב בתורה רק ויקרא אל משה ביום השביעי אבל שמיני לא חשיב והיא בכלל דארבעים לזה אמר כי לא תדע מה רעה יהי' דהיינו הגלות וגם בימי שלמה עדיין לא נודע והבן (לכך) אין מפורש והבן.
א"י כפשוטא וש"ת א"כ למה לי של איל בזכרון שופר לבד סגי למ"ת לזה אמר כי לא תדע מה רעה וכו' לכך צריכין להזכיר זכות עקידתו שבזה יתבטלו כל הרעות המתרגשות לבא ח"ו כנ"ל:
א"י ע"פ מ"ש בשבט מישראל דלכך צריך שני הזכרונות היינו זכרון עקידה וזכרון מ"ת] כדי לעורר חסד על ישראל ודינא קושי' על אוה"ע עיי"ש והיינו כי לא תדע מה יהי' רעה על הארץ כמ"ש כי הנה החשך יכסה ארץ וכו' ועליך יזרח ה' כנ"ל.
א"י עפ"י השמ"י בסי' ק"נ כי לימות המשיח יהי' ר"ה לששון ואז ירננו בשאר קולות של איל משא"כ עתה שהוא בחרדת הדין ואיתא בערכין דכינור של עוה"ז של ז' נימין ושל ימות המשיח של ח' נימין והיינו תן חלק לשבעה ר"ל לשבעה קולות של איל אימת וגם לשמונה כשיהי' ג"כ שמונה נימין כנ"ל אבל עכשיו רק שופר ומפרש הטעם כי לא תדע וכו' ר"ל אם לא תדע ותתן דעתך לשוב א"י תדע לשון שבירה כמו ויודע בם אנשי סוכות אבל אז אין חרדה רק ששון ושמחה כנ"ל:
פסוק ב
במאמר תן חלק לשבעה אלו שבעה ימי הפסח וגם לשמונה אלו שמונת ימי החג וגם לרבות עצרת ור"ה וי"כ] עיין בע"א מאמר מ"ו ול"נ כפשוטו כי כתבו הפוסקים שמתענין בה"ב אחר הפסח וסוכות לפי שהם ימי משתה ושמחה ואולי חטאו כמאמר איוב לבניו אבל עצרת אינו אלא יום א' לא חששו והנה עיין בע"א שם מאמר מ"ה המשל שהביא [בשם המורה ח"ג ס"ח לאדם שגזר עליו המלך וצוהו לפנות הזבל ממקום למקום לבזותו הנה האדם ההוא ישתדל בכל יכלתו להסתתר בעת הבזיון ההוא ואולי יפנה דבר מועט למקום קרוב כדי שלא יתלכלכו ידיו ובגדיו ושלא יראוהו ב"א כן יעשה מי שהוא בן חורין, אמנם העבד ישמח בזה ויראה שלא עמסו עליו טורח גדול וישליך כל גופו בזבל ההוא וילכלך פניו ידיו ורגליו ויפנה בפרהסיא וישחק וישמח כן עניני בני האדם כי יש מבני אדם שכל צורך החומר הם אצלם חרפה וגנות וחסרון אך מה שנתחייבו בהם בהכרח כי כן יסד המלך מלכו של עולם עכ"פ הוא מתמעט בהם כפי היכולת וימשול על התאות שלא ילכלך מעיל צדקה ומלבוש הנשמה וע"ז נאמר לכסות בשר ערוה דהיינו לכסות פרסום הגנות ואינו משתמש בשום מותרות] ועיין בעקדה שער נ"ח בשם הרמב"ם ומזה מבואר כמה יש ליזהר במאכל ומשתה שלא להכניס בו כל כחותיו רק ע"צ ההכרח לכבוד קונו ובזה לא יתגאל נפשו ואעפ"כ קיי"ל ביו"ט חלקיהו דהיינו שחציו לה' וחציו לה' מעוטף בלכם והבן והיינו תן חלק לשבעה ר"ל רק חלק כו' וגם לרבות עצרת דע"ז [א"צ] להזהיר כ"כ כנ"ל ור"ה ויו"כ שיתן גם להם חלק קצת בר"ה ביומו כמבואר בפוסקים וביוה"כ בערבו כמו שאמרו חז"ל והבן.
פסוק ו
מדרש הובא בבינה לעתים עת לחננה דרוש ע"ב וזה תארו בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך ר' יהושיע אומר אם בא עני אצלך בשחרית תן לו בערבית תן לו שאין אתה יודע איזה מהן הקב"ה כותב עליך הזה או הזה ואם שניהם כאחד טובים ע"כ דברי המדרש והנה יש לדקדק במדרש הנ"ל טובא מה הפרש יש בין בא שחרית ובין בא בערב ומה אשמעינן בזה ב' שאין אתה יודע איזה מהן הקב"ה כותב וכו' הוא תמי' גדולה מה"ת לא יכתוב הא אין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' אפילו שכר שיחה נאה ג' כותב עליך תיבת עליך הוא שפת יתר וראוי לומר איזה מהן הקב"ה כותב דודאי לא יכתוב על אחר רק על זה העושה והנ"ל בזה עפ"י שנ"ל לפרש הפסוקים אם כסף תלוה וכו' את העני עמך וכבר פירשתיו עפ"י הת"ח בזרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד וכעת נ"ל לפרש באופן אחר ע"פ מה ששמעתי לפרש מאמר נעמי לרות איפה ליקטת היום ואנה עשית יהי' מכירך ברוך ותשובת רות האיש אשר עשיתי עמו היום בועז וגם אמר לי כה תדבקין וכו' עד אשר אם כילה הקציר עפ"י אמרם יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני, העני עושה עם בעה"ב ולהסביר אמרם ז"ל הנ"ל שהעני נותן רעבונו לבעה"ב והבן והיינו את העני ר"ל הרעבון שהוא עם העני עמך ר"ל נחשב עליך ועמך הוא בשכר טוב הצפון והבן.
היוצא מזה דבמצות צדקה יש שני דברים אחד שמקיים מצותיו של השי"ת ונותן צדקה ב' שאם נזדמן לו עני שאלולי שנתן לו הי' מת ברעב הרי קיים נפש א' מישראל או כמה נפשות איש וביתו וכל המקיים נפש אחד מישראל כאלו קיים עולם מלא וא"כ אין לשכרו שיעור ונקדים עוד דאיתא במס' ברכות דף וא"ו ע"א מנין לשנים שיושבין ועוסקין בתורה ששכינה עמהן שנאמר אז נדברו וגו' ומניין שאפילו אחד שעוסק בתורה וכו' ומקשה וכי מאחר דאפילו חד תרי מבעי' ומשני תרי מכתבין מילייהו בספר הזכרונות חד לא מכתבין מילי' בספר הזכרונות וכתבו התוספות חד לא מכתבין וכו' היינו עם אחרים אבל בספר לבדו נכתבין כדאמרי' כל מעשיך בספר נכתבין וכש"כ מדה טובה ע"כ דברי התוס' והנה יש להבין מאי מעליותא יש בנכתב עם אחרים טפי מאם נכתב לבדו בספר הלא לפי העולה על הדעת יש חשיבות טפי אם יש לו ספר בפ"ע והנ"ל בזה דהא יש להבין עניין כתיבת המצות והעבירות וכי עניני גופני יש למעלה דיו וקולמס ונייר אבל כבר ביארתי אמרם ז"ל דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים ע"פ מה ששמעתי לפרש כי האלקים בשמים וכו' [מבואר לקמן עה"פ י"ב, י"ג סוף דבר הכל נשמע וכו' אופן ה'] וזהו ענין הכתיבה ר"ל שעושה רושם למעלה כל מעשה איש כי הכתיבה היא רק רושם ור"ל כי מזה שהדוגמא כ"כ יקר יובן כי נעשה מהכל הן מטוב והן מרע רושם ועפ"ז יובן כי ידוע כי כל ישראל ערבין זה בזה ערבין ממש כי שורש אחד לכולם וא"כ כל אחד מישראל יש לו ענף בפרטית ואחיזה בשורש ובגוף אילן הקדוש בכללית ישראל וע"ד משל בנר יחידי יוכר תוספות אור מעט ובאבוקה אינו ניכר רק תוספות אור גדול והנה יובן כי הכתיבה בספר לבדו היינו הרושם וההיכר שנעשה בענף הפרטי שלו והכתיבה בספר עם אחרים היינו הרושם וההיכר שנעשה בשורש הכללי ועפי"ז יובן כי העוסק בתורה יחידי נראה וניכר בענף הפרטי אבל בהכללי הוא כנר שאינו ניכר בניתוסף על האבוקה משא"כ בשנים העוסקין שכל א' יש לו עסק שלו ומה שמביא חבירו לידי זכות העסק בתורה וגם מה שמזכה את חבירו שיביא את חבירו לידי זכות וגם העסק בשנים חביב ויש לו ית"ש נ"ר גדול יותר על כן זה כאבוקה גדולה יחשב וניכר גם בתוך האבוקה כנ"ל בס"ד.
והנה עד"מ מי שנרשם בספר לבדו אינו צריך לכתוב בכל דבר ע"ש פלוני כיון שכל הספר על שמו משא"כ כשנכתב בספר עם אחרים צריך לכתוב בכל דבר ע"ש פלוני והבן כי כן דרך דברי חכמים וחידותם לדבר לפי תואר המשל ויתכן שכן הוא ג"כ בנמשל כי בענף הפרטי ניכר ונודע שכל הענף שלו משא"כ בהכללי ודאי יש איזה היכר משל מי ניתוסף האור באבוקה הגדולה והבן זה ועפ"ז נתבאר המדרש הנ"ל דהאדם המשים אל לבו לקיים מצות השי"ת אזי מלך זקן וכסיל מתחבל בתחבולותיו לבטלו אומר לו אל תתן לסתם עני רק לזה שבא עד מצוי נפשו שתתקיים נפש מישראל או נפשות הרבה נפשו ונפש ביתו ובאמת שקר נסכו א' מה דמפקדת איבעי' לי' למעבד ב' אף אם יבוא זה העני שהוא הגיע עד מיצוי נפש יעור עיניך וידמה לך שאינו בגדר הזה ותשפוך דם ותעבוד ע"א כאמרם ז"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה וכו' ועד"מ אם תראה העני בשחרית יאמר לך עדיין בוקר ואין זמן רב משעה שקם ממטתו ואם לא יאכל אינו בגדר מיצוי נפש רק לערב מצוה ליתן לעני כיון שלא סעד כל היום מקיים את נפשו ואם יבוא בערב יאמר לך ההיפך היכול להיות שלא סעד כל היום כבר עשה כל טצדקי דמצי למעבד שיהי' לו מה לאכול ובודאי כבר אכל ושתה ואין זה מצוה מן המובחר רק בשחרית מצוה ליתן לעני שאז ודאי לא סעד עדיין וכל מה שתתן לו יהי' אליבא ריקנא ותקיים את נפשו ככה ידחה אותך מדחי אל דחי והן הן דברי המדרש הנ"ל בבקר זרע את זרעך דהיינו צדקה כנאמר זרעו לצדקה ור"ל אם בא עני אליך בשחרית תן לו ולא תאמר שמצוה מן המובחר ליתן בערב כמ"ש ולערב אל תנח וכו' אם בא בערב תן לו ולא תאמר כי בשחרית הוא מצוה מן המובחר ליתן בערב כמ"ש לעיל כי אינך יודע איזה מהן יוכשר הזה או הזה שאינך יודע איזה מהן הקב"ה כותב עליך עליך דייקא דהיינו שהכתיבה שהוא הרושם צריך לרשום בפרטות עליך כיון דנרשם בהכללי ואם שניהם כאחד טובים בגדר ובערך זה ע"כ מה דמפקדת איבעי לך למעבד והבן כי נכון הוא בס"ד.
פסוק ט
שמח בחור בילדותך היינו בעניני הילדות רק ויטיבך לבך דהיינו שיעסוק בתורה כמו וייטב לבו דבועז ודע כי על כל אלה סרס המקרא ר"ל אם כל עסקו רק על אלה היינו בעניני הילדות יביאך ה"א במשפט והיא מליצה נאה.