אור ברסלב
ישמח משה על נך קהלת › פרק ז

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

קהלת · פרק ז

פרק ו

פסוק א

טוב שם משמן טוב ר"ל שיהי' מבחינת שמן דמבואר בשבת סוף פ' במה אשה [דף ס"ז ע"ב] האי מאן דמיכסי שרגא דמשחא וכו' קעבר משום בל תשחית אלמלא דמגולה מתקיים יותר ממכוסה וה"נ שיתקיים יותר ע"י הש"ט שמורה דרך ה' לרבים וזכות הרבים מסייעתו ועכ"פ ויום המות מיום הולדו כמו שפירשתי כבר דלא להוי נגד שמי' אבד שמי' ח"ו והבן.

א"י טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו עפ"י הגמ' דשמא גרים והנה אמרתי טעם על שהרשעים אינם יודעים שמם לפי שכח הזוכר הוא מכחות הגוף ואפסו כוחותיו רק הצדיק שמדבק בשורשו הוא עצם שמו ורואיהו ויודעהו משא"כ הרשע שנפרד ממנו ועל כן קרא אדה"ר שמות כמבואר במפרשים והנה ברשע לפעמים נעשה צירוף אחר רק לרעה ומבואר עוד דשמו מעיד על מעשיהו כמו דמצינו ר"מ הוי דיייק בשמא והנה איתא בזוהר בלק [דף קפ"ז ע"א] במעשה דינוקא על פ' החכם עיניו בראשו [דחכים עינוי ומלוי בראשו בההיא דשרי' וקיימא על רישי' וכד עינוי תמן לינדע דהאי נהורא דאדליק על רישא אצטריך למשחא בגין דגופא דבר נש איהו פתילה ונהורא אדליק לעילא וכו' ואמר ושמן על ראשך אל יחסר דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא ואינון עובדין טבאן וע"ד החכם עיניו בראשו ע"כ] וכבר האריך בזה בעקדה בפ' ויצוק שמן על ראשה והנה נ"ל ר"מ הוי דייק בשמא אף דהאדם הוא בעל בחירה מ"מ ידע הארתו לפי מעשיו בהזכירו [שמו] וזה טוב שם אשר הוא משמן הטוב כנ"ל, א"י על פי שאין מדליקין לא בזפת וכו' לפי שהשמנים הטובים הם נמשכים אחר הפתילה והנה מבואר בזוהר הנ"ל דהאדם הוא הפתילה והיינו משמן הטוב מבחינת השמן הטוב שנמשך אחר הפתילה ככה השם של האדם שנמשך אחר עצמות האדם ולא כשהיא נפרד ממנו ויום המות ר"ל שהשם ביום המות יהי' מיום הולדו ולא בצירוף אחר והבן.

ע"י טוב שם משמן טוב עפ"י דברי הצדיק ר' איציקל שיחי' [זצלה"ה] באשריך שזכית לשם שהוא תועלת גדול כשמסכימין עמו מועיל לעבדות ה' ר"ל שבודאי הבחירה נתונה לעשות כל טוב אף שאין מסכימין עמו רק ע"י הסכמה הוא יותר בנקל בלי סכסוך א"כ מבחינת שמן שמושחין בו שיפעל בנקל בלי סכסוך והבן.

א"י טוב שם משמן טוב ע"פ דברי היע"ד ח"א דף צ"ד ע"א בדרוש ט"ז שכתב תועלת הזכרת שמו של בעל המימרא על הלכה [כשאז"ל אגורה באהלך עולמים שיאמרו דבר הלכה משמו שיהי' שפתותיו דובבת וכו' ובשמו דייקא שיקבעו להלכה כמותו ודו"ק] יש לפרש כי ידוע מהזוהר דגופא דבר נש איהו פתילה והנה אמרינן בשבת פ' במה מדליקין דפסול שמנים הוא שאינם נמשכין אחר הפתילה וא"כ טוב שם משמן טוב ר"ל מבחינת שמן טוב שממשיך אחר הפתילה ע"י הזכרת השם ודו"ק.

פסוק ב

טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה באשר הוא סוף כל האדם כבר דקדקתי למה בהראשונה אמר ללכת ובשני אומר מלכת וכבר פירשתי בשני אופנים וכעת אפרש באופן גי כי באמת ראוי האדם שיתפעל מאוד בראייתו מיתת איש רך בשנים באשר הוא סוף כל האדם דייקא אפילו רך בשנים איננו מובטח מזה רק שמתוך הרגלו איננו נפעל רק ע"י ראיית הפכים יתפעל יותר ויותר והיינו טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה דהיינו מהליכה זו להליכה זו שיתפעל מהפכים וש"ת מה צורך לזה לזה אמר באשר הוא סוף כל האדם ומורגל מאוד לכך איננו נפעל אם לא בראיית הפכים והבן

פסוק ג

טוב כעס משחוק כפשוטו כי הנה מי שמדבר לחבירו וזה כועס עליו יחרה לו או אם שוחק עליו [יחרה לו מאוד] ואמר שהמע"ה טוב כעס משחוק שזה מכאיב יותר והבן.

פסוק ח

טוב אחרית דבר מראשיתו נ"ל כי כל דבר יש בו גרוע ובינוני ומעולה וכל הזמן יש בו גרוע מאוד בעת שעושה עבירה ח"ו ובינוני בעת שעוסק בהכרחי ומעולה בעת שעושה תשובה ומע"ט כאמרם ז"ל יפה שעה אחת בתשובה וכו' וראשית לשון מובחר כמו וראשית שמנים ימשחו והנה הכל הולך אחר החתום והגמר והיינו אחרית דבר מראשיתו ר"ל שטוב הוא שיהי' האחרית ממין המובחר שבו וזה אלול שהוא אחרית השנה שיהי' כולו בתשובה והבן והיינו וירא ראשית לו שהשי"ת לוקח לחלקו המובחר והיפה היינו בלי שום סיג והבן.

פסוק י

אל תאמר מה הי' שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת ע"ז היינו כהאומרים על איזה דבר שנזהרין עכשיו מה הי' בדורות הראשונים שלא היו נזהרין בזה אדרבא הימים הראשונים היו טובים מאלה כנ"ל. א"י אל תאמר מה הי' שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה כי אם הראשונים אינם כאן אלקיהם כאן וגם כשמדבק עצמו בהשי"ת א"כ הוא למעלה מהזמן והמקום אין מפסיק בין הראשונים לבין האחרונים ובין העליונים לבין תחתונים והבן.

פסוק יב

החכמה תחי' בעלי' עפ"י המבואר במדרש תנחומא פ' ויקהל בעוה"ז רוחי נתן בכם חכמה שנאמר ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה וכו' ולע"ל רוחי נותן בכם חכמה ומחי' אתכם שנאמר ונתתי רוחי בכם וחייתם עכ"ד המדרש הרי מבואר דמקור החכמה הוא מקור התחי' וכן מבואר בכתובות כי על אורות טליך כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו הרי מבואר דטל של תחי' הוא אור התורה הרי החכמה תחי' בעלה לע"ל והבן והנה למאי דמסיק שם בכתובות דהמחזיקים ג"כ חיים יתפרש ג"כ החכמה תחי' בעלי' דהיינו המחזיקים שהם בעלים של החכמה דהם גורמים לזה והבן.

פסוק יד

ביום טובה הי' בטוב וביום רעה ראה כי את זה לעומת זה עשה אלקים על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה עפ"י שדרשו רז"ל אין טוב אלא תורה ועפ"י שדרשו ביום רעה הוא גיהנם שנאמר וגם רשע ליום רעה וידוע דדבור הוא לשון קשה דהיינו תוכחה וזה לעומת זה כבר דרשו רז"ל זה נוטל בחלקו בג"ע וזה נוטל חלקו וכו' ועפ"י דברי שפת אמת סי' ה' פ' יו"ד ותמצית דבריו שיש עובד וממרה ברגע אחד ע"ד שכל ישראל ערבין בזה ואם אינו מוכיחו נחשב כאלו עשה בעצמו ועפ"ז מבואר התכת הפסוק [אפשר כוונתו ביום טובה בעסקך בתורה הי' בטוב תראה שתשאר בטוב של תורה שלא תאבד חלקך במה שתשתוק מלהוכיח לאחרים ע"כ וביום רעה ראה להוכיח לזולתך כי את זה לעומת זה עשה אלקים על דברת ע"ד התוכחה שמוכיחו נוטל חלקו בג"ע שלא ימצא האדם שאינו שומע לקול המוכיחו אחריו מאומה כי ניטל חלקו בג"ע והבן].

פסוק טו

יש צדיק אובד בצדקו דהיינו שהוא מהן בקדושיו [לא יאמין] ויש רשע מאריך ברעתו דמאריך אפי' אולי ישוב [כמבואר בבל"ע ומובא לעיל יחזקאל ק' ל"ג פ' י"א עיי"ש].

פסוק כג

אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני נ"ל שאמר זה לענותנותו ועפ"י מה שמפורשין חכם מה הוא אומר [היינו רק מה שהוא כלא] ונ"ל שזה גדר חכם אבל תלמיד חכם, היינו שמלמד עצמו מן החכמה שיש בו, אבל עדיין אינו כמו שמשיג בשכלו, והבן זה, והנה שלמה אמר על עצמו בענוה אמרתי ר"ל מה שאמרתי בכל הספר הוא רק אחכמה שאני משיג בשכלי אבל הוא רחוקה עדיין ממני בעצמותי והבן זה.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה