אור ברסלב
ישמח משה על נך קהלת › פרק ו

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

קהלת · פרק ו

פרק ה

פסוק ז

כל עמל אדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא עפ"י דרך חיים פ' בראשית כי עו"ר נעשה מאו"ר על ידי חטא וזה תיקונו שיזכך חומרו וישבור תאותו למען שמו שיחזור מעו"ר לאו"ר ואז אור חדש על ציון יאיר נמצא התיקון והשלמות של הנפש ופרי עבודתה שבאתה לעולם הזה לעשות מהעור אור והוא דוקא היפך החטא שהי' ע"י לשון הרע שדברה הנחש וע"י מאכל אסור שאכלו אדם וחוה לעומתו צריך האדם להזהר מאוד מאוד מקלקול הפה מלשון הרע וניבול פה ורכילות ושקר וליצנות ושיחה בבהכ"נ ובשעת קריאת התורה ובשעת התפלה וממאכלות אסירות ומשמירת עינים ששם הי' כי תאוה הוא לעינים ומשמינת האוזן ששמעו לקול הנחש וכמו שפירשו שופטים ושוטרים תתן לך [בכל שעריך היינו בכל השערים שיש לאדם הפה והאזנים והעינים וכו'] עיין בדרך החיים פ' שופטים וכבר פירשו כל עמל אדם לפיהו כי הלשון הרע חוטף הכל וכמו שפירשו אם חכמת חכמת לך ואם לצת לבדך תשא [את הכל ממך ותאביד הכל והוא מלשון העברה ממקומו כמו שאו את אחיכם שהוא ג"כ לשון העברה ממקומו למקום אחר] כמו קרבו שאו את אחיכם וכן מאכלות אסורות מטמטמין ומשחיתין כל טובה וכבר ידענו מהרמב"ם כי מלא שם משותף והוא לשון שלימות כמו וימלאו ימי' כמו שפי' במלא כל הארץ כבודו ועפי"ז מבואר כל עמל אדם לפיהו כנ"ל וגם הנפש שהוא החלק אשר ממעל לא תמלא כי זה פרי עבודתה ותיקונה ושלמותה להפוך מעו"ר לאו"ר ואם נכשל בהנ"ל אדרבה מחזק החטא הקדום וניתוסף חומריות על חומריות וגשמיות על גשמיות ולא הועילה הנפש ואין לה שלימות ועפ"ז מה דאיתא בזוהר הק' מאן דאיהו רב איהו זעיר יש לפרש מאן דאיהו רב דכל אדם או אור או עור והחילוק הוא רק א' או ע' דשאר האותיות שוין וא' אחד משבעים והעי"ן וכמאן דליתא מקטנותה דקי"ל ביטול בס' וכש"כ בע' נמצא מאן דאיהו רב שהוא בע' הוא זעיר דנמשל כבהמה נדמה ומאן דאיהו זעיר שהוא בא' ע"י בחירתו הוא רב דחשיב יותר ממה"ש שהם אורי"ם מהיצירה והוא בבחירתו עשה אור מעור והבן.

א"י כל עמל אדם לפיהו עפ"י המבואר בזרע בירך שני בדרוש פורים אחר פ' תצוה הטעם שהאבות רצו להתפלל [בעת גזירת המן] וכששמעו שנהנו מסעודה של אותו רשע נסוגו אחור ולא התפללו משום דזולל וסובא הוי בן סורר ומורה ובזה הוי המצוה על אביו ואמו שלא ירחמו, ולי נראה להמתיק דבריו כי מי שאינו הולך בדרכי אבות מקרי בן סורר ומורה אינו שומע בקול אביו כי בודאי הדרך שמחזיק בו מצוה לבניו אחריו ונאמר באברהם בפירוש כי ידעתיו כו' אשר יצוה רק המצוה [של התורה] אינו רק בזולל וסובא והנה מי שאינו מדקדק ונזהר מאיסורי' במאכל ומשתה זולל וסובא כי אין מעצור לרוח תאותו והנה האבות דקיימו כל התורה כולו אף שלא נצטוו א"כ לא שייך בהו במתים חפשי כוון דלא נצטוו [גם בהיותם בחיים] רק החיים [שנצטוו שייך לומר במתים חפשי] וא"כ אין הפרש (בין בחיים ובמות] והבן ולפי"ז כל זמן שאינו עובר פי ה' בפה שאוכל הוי חיותו ומזונו וכל צרכו בזכות אבות ואין צריך עמל של עצמו והבן.

עוי"ת עמל אדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא עפ"י שראיתי מפרשין כל מה שאדם עומל במ"ט הכל לפיהו האוכל באיסור ואוכל בלא ברכה כי עי"ז נתקלקל ח"ו וכאשר דרשו חז"ל עה"פ גוזל אביו ואמו וכו' חבר לירבעם מפני שמשחית ניצוצי הק' אשר ב'ד'צ'ח'מ אשר הי' ראוי להעלותו בברכתו והנה יעמדו כלם ליום הדין לתבוע המאבדן ע"כ עתה הוא העת להעלותן ולהשיב האבידה ע"י חרטה ווידוי ובקשת מחילה ועזיבת חטא כנ"ל, והנה בדרך שדרשו כאלו גוזל אביו ואמו הפשוטו כמו שאמרו שם בר"פ כ"מ דקודם ברכה לה' הארץ ומלואה ועוד יש יותר עמוק בזה עפ"י פי' האר"י ותוס' נופך מהריב"ש בפ' כי לא על הלחם לבדו יחי' כו' [כי על כל מוצא פי ה' הוא הניצוץ הק' המחי' וע"י הברכה משיב הניצוץ לשרשו] והיוצא מזה דהמברך הוא מעלה הנ"ק ואם אינו מברך הרי הוא מאבדו והיינו גוזל אביו ואמו מקור הקדושות והיינו דמעת העשוקים ולכך חבר הוא לירבעם שהשחית את ישראל כי מי יודע כמה נשמות ישראל שהיו מגולגלים בנאכלין והוא איבדן ע"כ על זאת ימס כל לב ועת לתקנן לעשות מזדונות היינו הנשמות שהרגו בזדון זכיות לזכך הנשמות הללו ע"י תשובותינו בחרטה ווידוי ועזיבת החטא קבלה בלב באמת מעתה ונ"ל שלזה אמר הטעם וגם הנפש לא תמלא כידוע מהרמב"ם דמלא הוא לשון שלימות והיינו וגם הנפש שיש בהנאכל לא תמלא לא נשלם מה שהי' ראוי להיות שתתקן אם הי' אוכלו כראוי ע"כ אב"י לא דבר קטן הוא כי כל המאבד נפש א' מישראל כאלו אבד עולם מלא והבן.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה