אור ברסלב
ישמח משה על נך קהלת › פרק ה

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

קהלת · פרק ה

פרק ד

פסוק א

כי האלקים בשמים וכו' עפ"י המדרש ויכל אלקים מכל מלאכתו ומה הוא הדיבור וכן מפורש בשמ"י לספר כל מלאכותיך ועפ"י הזוהר ולאמר לציון עמי אתה וכו' והיינו כי האלהים בשמים דבורו הוא מעשה וכו' וכמו שאמרו, כל דבור נברא ממנו מלאך ה"נ אתה על הארץ ע"כ יהיו דבריך מעטים והבן.

א"י כי האלהים בשמים פי' דאם יודע שיאמר לשמה באופן שימשיך השכינה למטה ע"י עליתו למעלה באור תורתו יאמר אבל אם יודע שיאמר שלא לשמה רק להתגדל א"כ אדרבא מסלק השכינה דהא מתגאה ומבואר במס' סוטה א' הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור וכו' ימעט בדבורו והבן.

פסוק ב

כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים נ"ל כי בחלום חזון לילה יגלה אוזן אנשים והוא א' ממופתי השגחה כמ"ש העקרים והנה אמרו כל החלומות הולכין אחר הפה ור"ל שמי שרצו להודיע לו מלמעלה, כך התנהגות החלום [עמו], כמו שהוא מתנהג עם פיו, וביאור דבר זה כי כתיב אשר דברי אתו ידבר דברי ואשר אתו חלום יספר חלום מה לתבן את הבר נאום ה' ר"ל כי החלום אף שיש דברי אמת מ"מ מעורב הוא בפסולת הרבה וקשה לברר משא"כ נאום ה' כי הוא בר בלא תבן והבן והנה מי ששומר פיו וממעט בדבורו ונזהר משיחה בטילה כך חלומו אינו מעורב בפסולת הרבה משא"כ המרבה דברים נקודה אחת אמיתית שבחלומו מעורב בפסולת הרבה דברי הבל וכזב הרבה מאוד עד שהנקודה ההוא בטלה במיעוטה ואינה ניכרת כלל ואיננה נרגש להחולם אחר הקיצה כלל והיינו כי בא החלום ברוב ענין הואיל וקול כסיל ברוב דברים והבן כי כל המרבה דברים לכסיל יחשב כאמרם סייג לחכמה שתיקה כנ"ל.

פסוק ז

כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עפ"י האלשיך בהן לה' אלקיך השמים ושמי השמים ותוכן דבריו הן לה' עבור שהוא אלקיך שאתה צדיק וקבלתו לאדון השמים ושמי השמים כו' שהצדיקים מקיימין את העולמות ע"ש וזה וגבוהים עליהם כמובן.

פסוק ט

אוהב כסף לא ישבע כסף א' ע"ד הפשוט כי הרעיבה הוא לכל חסר איזה דבר כמו שנאמר לא רעב ללחם כו' כי אם לשמוע דבר ה' וא"כ שביעה מקרי במה שנשלם מה שנחסר לו קודם והנה מי ששמח בהרווחת ממון בעבור הצטרכותו ושיכול לעשות בו צדקה להשלים נפשו לא הוי אוהב כסף רק אוהב הצדקות אבל זה שאוהב הממון בעצמותו, א"כ כשם שמתאמן וזריז לאסוף כך הוא זריז שלא יוציא מתחת ידו א"כ לא ישבע כסף שאין נצמח לו ממנו שום שלימות והבן.

א"י כי כל אוהב איזה דבר ונדבק בו מחשבתו ושכלו תמיד נמצא בהפרדו כשאר שמה א"כ עד"מ הרעבתן הרי נדבק מחשבתו באוכל ואם נתגלגל שמה [הוא[ קרוב לתיקון ע"י אדם כשר האוכלו ומברך עליו ברכה הצריכה משא"כ האוהב כסף אם יתגלגל בו הוא רחוק מאוד מהתיקון והיינו לא ישבע כסף לא יצמח לו שלמותו מכסף.

א"י אוהב כסף כמו ויתאוו תאוה [וכסף מלשון נכסוף נכספתי] לא ישבע כסף כי האנוס בתאותו אבל חפץ הי' מאוד שלא יתאוה הרי בעבור תאותו בודאי גודר לעצמו בכמה גדרים משא"כ המתאוה תאוה לא ישבע לעולם שמביא עצמו תמיד לידי תאוה והבן.

וכן י"ל לטובה שאוהב השתוקקות להדבק בו ית' לא ישבע כו' כי מביא עצמו תמיד לידי השתוקקות משא"כ אם אינו חומד לו רק אם בא לו מעצמו כי אין לך אדם שאין לו שעה תיכף הרי הוא ישבע ודי לו והבן זה.

וגם נ"ל באופן הקדום כי המתאוה תאוה לא ישבע בהתאוה [לבד] רק בודאי גומר תאותו [כי אצל כל תאות וחמדת עוה"ז] אלמלא הקב"ה עזרו לא הי' יכול לו ומי שמביא עצמו לידי תאוה אינו בכלל העזר והרי הוא גמרו משא"כ מי שבא לו תאוה באונס הרי הוא רק בהתאוה כי השי"ת עזרו שלא יגמר אם לוחם עם התאוה בכוחו והבן.

א"י כי יש משתוקק בחשקות נמרץ לדבק בו ית"ש וזה היא עיקר הדבקות כי אי אפשר לדבק בו יתברך רק שמתלהב לדבק בו ית' אבל מי שאין לו אותו החשקות כלל רק שמשתוקק שיהי' לו והיינו אוהב כסף אבל אין לו לא ישבע כסף ר"ל באותו כוסף שיש לו שיכסוף לא ישבע כי עדיין הוא מבחוץ והבן.

פסוק טו

הפליאה שהביא הב"ש האחרון פ' תבא ערום במה יתכסה א"ל בלב יתכסה בפה א"ל עליך נאמר כל עומת שבא כן ילך נ"ל לפרש עפ"י מ"ש בספר הנ"ל [על המימרא תניא אמר ר"ח] חייב אדם למשמש בבגדיו [ע"ש עם חשיכה וכו' אמר ר"י הלכתא רבתא לשבת] עיי"ש בפ' שמיני [ע"פ הזוהר ויראני ה' את יהושיע כ"ג עומד והנה לבוש בגדים צואים דאדם שעושה מצות עושה מלבושים יפים לנשמתו ואם עושה עבירות ח"ו עושה מלבושי צואה לנשמה וזה פירוש חייב אדם למשמש בגדיו שיחפש תמיד בבגדיו אם עשה בגדים טובים לנשמה או בגדים צואים ע"ש דהיינו עוה"ז שנקרא ע"ש עם חשיכה דהיינו קודם יום המיתה כאמרם ז"ל שוב יום אחד וכו' שמא וכו' ונאמר עד אשר לא תחשך השמש כדי שלא ישכח ויצא ח"ו בבגדים צואים וזש"א ר"י הלכתא רבתא לשבתא כמאמרם זוודא קלילא ואורחא רחיקתא היינו דדרך רב הוא ושבת זה עוה"ב וצריך אתה להכין צידה לדרך רב כזה עכ"ד] והנה תשובה מאהבה יקרא תשובה בלב שנקידת הלב הוא רק לכבודו והיינו רחמנא לבא בעי דהיינו שהשי"ת רוצה הלב שיהי' שלו אבל תשובה מיראה הוא תשובה שמודה ועוזב אומר חטאתי ולא אוסיף אבל נקידת הלב לטובת עצמו הוא והנה ידוע אמרם במס' יומא דבתשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות ומיראה נעשה כשגגות וכדי לנקות עצמו מכל וכל יש עצה פשוטה ישוב ויחזור וישוב כשנשאר שגגות ישוב עוד על השגגות וימחקם אבל מ"מ נשאר ערום כיום הולדו ועפ"ז מבואר ערום במה יתכסה [א"ל יתכסה בלב בתשובה מאהבה ויתהפכו לזכיות ויהי' לו לבושי מצוה יתכסה בפה היינו תשובה מיראה א"ל ע"כ כל עומת שבא כן ילך ערום בלי לבוש] והבן ודוק היטב כי נכון הוא בס"ד.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה