ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
קהלת · פרק ג
פסוק ז
עת לחשות ועת לדבר בודאי לא כיון על דברים בטלים כי אין עת שלא לחשות, אלא על שהדיבור מצוה בו, מ"מ עת לחשות מ"ט הואיל ועת לדבר דבר קשים שדיבור לשון קשה.
פסוק יד
ידעתי כי כל אשר יעשה אלקים הוא אשר יהי' לעולם וכו' עיין בבינה לעתים דרוש כ' בעת נקמה מה שפי' שכל מה שברא אלקים הוא לתכלית העולם [היינו עבור העולם] ודבריו נעמו אך מה דמסיק והאלקים עשה שיראו מלפניו הוא דחוק ול"נ להוסיף נופך לפרש דהנה לפי העולה על הדעת שהי' הבריאה למען הרבות כבודו יתכן שציוה לעובדו אבל מכיון שאין הבריאה לתועלתו ית' רק למען תועלת הברואים שיקבלו הטובה למה צוה שיעבדוהו אבל צ"ל כמו שישבתי הסתירה שאמרו כל מה שברא לא ברא אלא לכבודו והביאו קרא כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' ונאמר כל פועל ה' למעניהו עם הפסוק עולם חסד יבנה ומה שפירשו בו, אבל הענין הוא שזה תכלית הטובה של הנברא שנצמח על ידו כבוד עליון ית"ש ועוד תכלית הטובה הוא בלי נהמא דכיסופא א"כ מיושב הסתירה הנ"ל ועפ"ז מבואר שרוצה לבאר איך שהעבודה והיראה היא תכלית הטובה לאדם וביאור זה ואמר ידעתי כו' כפירוש הבינה לעתים וא"כ לפ"ז קשה למה ציוה שיעבדוהו א"ו מוכח מזה והאלקים עשה רק שיראו מלפניו שזה תכלית טובתם.
פסוק יט
כי מקרה בני אדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כו' מי יודע רוח בני אדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת למטה וכו' כבר פירשתי בזה כמה פירושים וכעת לחדש באתי ע"י מה מה שפירש בו הר"י בשער השני משער התשובה סי' י"ט ועפ"י מ"ש שם בשער הנ"ל סי' י"ז בפסוק כצאן לשאול שתי ושם בסי' י"ח בענין כף הקלע ועפ"ז יתבאר כי מקרה בני אדם ומקרה הבהמה כו' כי יחד ימותו ואמר ומי יודע זאת רוח בני אדם העולה הם היודעים כעין שדרשו בברכות [דף י"ח א'] והחיים יודעים שימותו [אלו הצדיקים והמתים אינם יודעים היינו הרשעים עיי"ש] דהיינו שמים אל לבם והמתים אינם יודעים מאומה [שאינם זוכרים אחריתם ואינם שמים אל לבם שימותו] עיי"ש בעובדא דבני ר"ח דנפקי' לקרייתא עיי"ש ורוח הבהמה היינו אותם שאינם יודעים ולכך נמשלו לבהמה שנאמר כצאן לשאול שתו הוא היורדות למטה כנ"ל.
פסוק יט
ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל קושית העקרים ומה שפירש בו ידוע וגם אני אענה חלקי עפ"י מ"ש הסמ"ג בהקדמת העשין בעניין חבור הגוף והנפש שהוא התחברות מלאך ובהמה וכן העקדה בשער ס"ג בפירוש המשנה על שלשה דברים העולם עומד כו' כתב דיש באדם דוגמת עולם הצלחה היא הנפש השכלית ודוגמת עולם התנועה הוא החיונית ודוגמת עולם הוי' והפסד הוא הזנה וכו' עיי"ש והיא הבהמיות וכן הרשב"א שם בב"ב [דף ע"ד ע"ב בח"א] דיש בו באדם לויתן והוא השכלי כמו כי לוית חן הם לראשך ובהמות בהררי אלף יש בו דהיינו צד הבהמיות שבו ע"כ והנה דעת לנבון נקל כי המותר שיש לאדם הן חשיבות מעלה על כל הנבראים והן מותר כמשמעה דהיינו השארת הנפש כל אלה אין שרשן והתחלתן מן צד הבהמיות שבאדם רק מן צד המלאכיות שבאדם וז"ש ומותר האדם מן הבהמה אין כו' והבן כי נכון הוא בס"ד.
פסוק כ
הכל הי' מן העפר והכל שב אל העפר ודרשו חז"ל הכל הי' מן העפר אפילו גלגל חמה ור"ל וכש"כ גלגל לבנה דהוא למטה מן הכל והנה נראה רמז לזה כי השנה משיער רק או בסבוב המאור הגדול והוא שנת החמה שס"ה יום או שנת הלבנה שנ"ד יום בסבוב המאור הקטן והיינו עולם שנה נפש המוזכר בספר יצירה העולם היינו כל הגשמיים הכל מן העפר וכן שנה כנ"ל וכן נפש הוא הדם מטבע אחת להם וע"כ העפר בגימטריא שנה וע"כ דרשו הכל הי' מן העפר דייקא דהי' ראוי לומר הכל הי' מן עפר ותוספות ה' למה אלא דהוא לרמז לזה [הגימ'] כנ"ל והיינו אפילו גלגל חמה אבל מתיבת הכל אינו מוכח די"ל דקאי על כל מה שבעולם השפל מתחת גלגל הירח ולמטה אבל הגלגלים אינם בכלל כמו עולם המלאכים דאינו בכלל ודו"ק. ועוד מילין לאלהי עפ"י מ"ש בלחה"פ ביו"ד סי' שנ"ב בשם האר"י ז"ל עיי"ש (וז"ל כתב האר"י ז"ל האדם מורכב מד' יסודות והיסוד עפר שבו הוא רוחני מג"ע כמו מלאך כי כן הי' תחלת הבריאה ואחר שחטא אדה"ר המשיך על עצמו עפר גשמי הגורם מיתה לכך נקנסה עליו מיתה אל עפר תשוב ויכלה הרע הגשמי בקבר וכו') ועפ"ז מבואר הפ' כי עפר אתה וכו' הנאמר לאדה"ר אחר החטא דקשה הלא קודם החטא נמי עפר אתה ולדבריו א"ש כי הי' מעפר ג"ע רוחני כמו מלאך והיינו עפר מן האדמה בה' הידוע וגם בצירוף אור וחיות עוה"ז כמו שדרשו בהבראם [בה' בראם] וד"ל ונתעכר ונעשה עפר גשמי והיינו כי עפר אתה סתם ועפ"ר ולא העפ"ר לכך ואל עפר תשוב אל עפר הגשמי כדי להתבלות עפר הנ"ל וישוב עפר אל הארץ העליונה כמו שהי' קודם החטא והיינו הכל הי' מן העפ"ר העפ"ר דייקא והיינו קודם החטא, ובאמת אמרו דאפילו ג"ח מן העפר הנ"ל נברא והאדם מן המובחר שבו ולכך אמרו שהי' עקבו מכהה גלגל חמה ר"ל אף מה שנתקלקל דהיינו אחר החטא ישוב אל העפר הידוע אחר התחי' כנ"ל.
פסוק כא
מי יודע רוח בני אדם העולה ע"פ שכתוב בספרי מוסר כי מזהירין את הנשמה בלילה באזהרות בעת שהוא עולה למעלה ואמרתי כי זולת התעוררות תשובה בעצם אי אפשר הי' להתעורר כי בגחלים עוממות לא יוכל המפוח [להבעיר] רק שיש התעוררות תשובה בעצם רק שיתעפש וצריך לנפוח וידוע דידיעה יש לה שני פנים א' לשון ידיעה וא' לשון שבירה כמו ויודע בם את אנשי סכות ועיין בקונקרדאנצי' והיינו מי יודע רוח בני אדם מי יוכל לשבר רוח בני אדם ומשיב העולה הוא למעלה וק"ל. וכן יש לפרש יוד"ע ה' ימי תמימים מלשון שבר כי תחילתן יסורים וסופן שלוה והוא למען] ונחלתם לעולם תהי' לעוה"ב עולם הנצחי וכן ויודע ה' את אשר לו [כמאה"כ וה' חפץ הדכאו כדרשת חז"ל ואז] ואת הקדוש והקריב אליו והבן.