ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
קהלת · פרק ב
פסוק יג
וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך עפ"י נזה"ק בפ' ב' סי' ק"ל [שם על המדרש והארץ היתה תוהו ובוהו וחשך וכו' אלו מעשיהן של רשעים וי"א יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים אבל איננו יודע באיזה מהם חפץ כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב הרי חפץ במעשיהם של צדיקים וא"ח במעשיהם של רשעים והפליאה מפורסמת איך יעלה על הדעת שיחפוץ הקב"ה במעשה הרשעים ופי' הנזה"ק כי הרשעים גורמים ענין תוהו ובוהו שהוא חורבן ושממון העולם והצדיקים גורמים במעשיהם שפע האור כי טוב לתקון העולם על מכונו ועז"א ואיני יודע באיזה מהן חפץ כלו' בהיות העולם שקול בכח מעשה הצדיקים ומעשה הרשעים אם הוא מטה כלפי חובה להגביר בעולם הכח התוהו ובוהו הנמשך ממעשה הרשעים או הוא מטה כלפי חסד להגביר יותר בעולם כח האור שהוא הטוב הנמשך ממעשה הצדיקים עז"א ויר"א את האור כי טוב הוי במעשה הצדיקים חפץ כי חפץ חסד הוא להחזיק באור תיקון העולם ורב חסד מטה כלפי חסד] ולי נראה דממקומו מוכרע דבשלמא אי הוי מעשה הצדיקים מכונין רק בשם טוב ומעשה הרשעים רע אז ה"א אם יש שניהם אלו ממשיכין את הטוב ואלו את הרע הוי ערבוב [איני יודע מי מכריע] אבל כיון שמעשה הצדיקים מכונה בשם אור ומעשה הרשעים בשם חשך א"כ הרי אנו רואין שהחשך נתבטל במציאות מפני האור דאם הבית מלא חשך ומביאין נר א' בתוכו נתמלא כלו אורה ומעט מהאור דוחה הרבה מן החשך והבן וידוע דמעשה רשעים הוא סכלות ומעשה צדיקים חכמה כמו שנאמר ראשית חכמה וגו' וגם נאמר ירמי' כ"ב פ' ט"ו הלא הוא הדעת אותי ועיין בעקרים מאמר ג' פ"ה עיי"ש והנה ודאי חכמה וסכלות אינם בסוג אחד שיתחלפו בפחות ויתר רק דהכוונה הוא בזה לעומת זה יש יתרון דהיינו שאין הסכלות חזק ברע כהחכמה בטוב וזה אמרו וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כנ"ל כיתרון האור מן החשך בזה לעומת זה דהא מעט מהאור דוחה הרבה מן החשך ה"נ כן הוא והבן.
ועפ"ז ותוציא כאור צדקינו שיהי' לו בחינת אור ואז ודאי משפטינו כצהרים ואף דכתיב בוא"ו ומשפטינו היינו כמו שנדרש וירשתם וישבתם [בקדושין דף כ"ו בחזקה מנ"ל תדבר"י וירשתם אותה וישבתם בה במה ירשתם בישיבה] ועיין בתשובת מהרי"ט ח"מ סי' ג'.
(ב) עוד פירוש על הפסוק הנ"ל בהקדים לדקדק דברישא אמר שיש יתרון ולא כן אמר בסיפא רק כיתרון ולא כמו שיש יתרון וא"כ מורה דאינו מדמה בהישות לבד רק גם בכמות א"כ גם ברישא ראוי לומר שהיתרו"ן והבן זה. ונ"ל דה"פ שיש יתרון כו' כיתרון ר"ל כמציאות היתרון הזה דהוא ע"י השתנות מדבר מצוה לדבר הרשות כמו שדרשו רז"ל [במסכת ברכות דף וא"ו ע"ב עה"פ מי בכם ירא ה' אשר הלך חשכים] ואין נוגה לו אם לדבר מצוה הלך נוגה לו ואם לדבר הרשות אין נוגה לו כך אם החכמה בדבר מצוה יש יתרון ובדבר הרשות בחיצונית אין יתרון ונכון בס"ד.
(ג) עוי"ל וראיתי אני שיש יתרון לחכמה וגו' נ"ל שאין יורש כתר חכמה אמיתית רק מי שעושה עצמו סכל בעסקי העולם וסימן לדבר ויעקב איש תם, וסר מרע משתולל ועיין בחידושי על חולין שם אלו בני אדם שהם ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה [מובא בתפלה למשה תהלים ל"ו ז' היינו שהם ערומים בדעת לעשות תחבולות שונות בחכמה וערמה ומרמה ועכ"ז בוטחים בה' והולכים בתמימות ומשימין עצמן כבהמה בעסקי העולם הזה וכפיהם כן לבם] והנה אור זרוע לצדיק הוא העולם הבא והוא בא דוקא בסבת עולם הזה שהוא חשך כמו שדרשו במס' ב"מ דף פ"ג ע"ב ע"פ תשת חשך ויהי לילה וכן חשך הגלות שהוא מציל מדינה של גיהנם עיין במדרש רבה מה שדרשו וחשך על פני תהום זו מלכות יון ועיין בבינה לעתים דרוש י"ט מ"ש עה"פ הנני מושיעך מרחוק [ואת זרעך מארץ שבים כלו' הכני נותן לך עתה תשועה ופורקן מהיותי רחוק ואת זרעך אני מושיע מתוך ארץ שבים כי עי"ז נושעים תשועת עולמים תשועת הנפש ודוק:
(ד) ע"ד הלציי על הפסוק. הנ"ל דכך יש יתרון לחכמה מן הסכלות לאדם כמו שיש לו יתרון לאור מן החשך דמי ששוכב יותר בחשך הוא יותר סכל ומי שניעור יותר לאור הנר הוא חכם יותר והבן.
(ה) ועוד יש לפרש הפ' הנ"ל עפ"י המורה בפתיחה דאי אפשר למין האנושי שיהי' כלו באור רק כמו שיבריק עליו הברק פעם יציץ פעם יעלם וזה ההבדל שבין האנושים כפי ההפרשים שבין ברק לברק והבן.
(ה) ועוד יש לפרש הפ' הנ"ל בצירוף הפ' הקודם ושלאחריו ופניתי אני לראות חכמה הוללות וסכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך בהקדים מ"ש במסלת ישרים פרק ג' על דרשת חז"ל ע"כ יאמרו המושלים ביצרם באו חשבון כו' עיי"ש מ"ש עפ"י משל מגן המבוכה עיי"ש כי האדם צריך לפקח ע"ע בשתים האחד שיברר לו דרך הטוב ולסור מדרך הרע ולשמור א"ע שלא ילכד ברע והשנית גם דעשייתו הטוב יבדוק וימשמש אם הוא טוב מכל צד שלא ימצא בהטוב שום פסולת וזשאחז"ל עירובין מ"ג יפשפש במעשיו וא"ד ימשמש במעשיו והיינו יפשפש במעשיו לבחור הטוב מהרע וימשמש במעשיו הוא החקירה במעשים הטובים אם אין בהם איזה פסולת פני' וכוונה בלתי נאותה וזהו צורך גדול לאדם לעיין על מעשיו ותהלוכותיו לפקח על דרכיו בעינא פקוחא תמיד דבר יום ביומו כדרך הסוחרים הגדולים אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו וזה שאז"ל ע"כ יאמרו המושלים באו חשבון ע"כ יאמרו המושלים ביצרם בואו ונחשוב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסידה וכו' וזהו כי החשבון האמיתי הלזה לא יוכלו לחשוב באמת כי אם אותם שכבר יצאו מתחת יד יצרם ומשלו בו כי מי שהוא עדיין חבוש תחת יצרו אין עיניו רואות האמת ואינו מכירו וה"ה כהולך בחושך שאינו רואה המכשולות אשר לפניו וזשאז"ל תשת חשך ויהי לילה זה העוה"ז שדומה ללילה כי חשכת הלילה מטעה את האדם בשתים אחד שאינו רואה מה שלפניו כלל וכלל ושנית שמכזב לו הדמיון היינו שנדמה על עמוד אחד שעומד לפניו כאלו הוא אדם ועל אדם כאלו הוא עמוד כן הוא חשכת וגשמיות העוה"ז שמטעה לאדם בשתי טעיות האחד אינו מניח לו שיראה המכשולת שבדרכי העולם ונמצאים הפתאים הולכים לבטח ונופלים ואובדים והוא מה שאמר הכתוב דרך רשעים באפילה לא ידעו במה יכשלו, ואומר ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו ואומר וכסיל מתעבר ובוטח כי לבם בריא להם כאולם ונופלים טרם ידעו מהמכשול כלל והטעות השני הוא קשה מן הראשון שמטעה ראייתם שמדמים על הרע כאלו הוא טוב והטוב כאלו הוא רע ומתוך כך מתחזקים לעשות הרע כי ידמו שהוא הטוב ומוצאים ראיות גדולות נסיונות מוכיחים לסברותיהם הרעות ולדיעותיהם הכוזבות וכו' וכ"ז מפני היותם תחת החשך וכבושים המה תחת ממשלת יצרם אך אלו שיצאו ממאסר היצר וממאסרו המה רואים האמת לאמתו ויוכלו ליעץ שאר ב"א עליו וה"ז דומה לגן המבוכה הוא הגן הנטוע לצחוק הידוע אצל השרים שהנטועות עשיות כתלים כתלים וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים כלם דומים זל"ז והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה ומהם מטעים את האדם ומרחיקים אותו ממנו, וההולך בשבילים האלה לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב כי כלם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל האכסדרה והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמיתים והכוזבים והוא יכול להזהיר את ההולכים בו לומר זה הדרך לכו בו והנה המאמין לדבריו יגיע למקום המיועד ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו ודאי שלא יגיע אל האכסדרה וכן הדבר הזה מי שעדיין לא משל ביצרו הוא בתוך השבילין לא יוכל להבחין ביניהם אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה וראו כל הדרכים והשבילין הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע ואליהם צריכין להאמין וז"כ ע"כ יאמרו המושלים ביצרם ונותנים לנו העצה ומה הוא בואו ונחשוב חשבונו של עולם כי כבר הם עמדו על הנסיון ונתברר להם בירור אמיתי שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה, וכו' ע"כ צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו ואח"כ יבוא להתבונן על מעשיו אם נאותים המה לדרך התורה אם לאו וכמו שהכתוב מזהיר ואומר פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו ואומר נחפשה דרכנו ונחקורה וכו' עכ"ד בקיצור מעט] ובהקדים מ"ש בעל מעשה ה' במעשה בראשית פרק יו"ד בכללות המראה דיחזקאל דאדם השלם הוא השוכן על כסא הכבוד וכבוד ה' מקיפו ושם בעניין מלך הכבוד ופ' הנה שכרו אתו עיי"ש [ואה"ד הנחוצים לענינינו כי רב טוב הצפון לצדיקים מכונה בשם כסא כי יש בקצת הדמות אל מה שמכונה בשם כסא לשם יתברך כשארז"ל שחלק מכבודו ליראיו וזה מה שראה יחזקאל תמונת אדם על הכסא הוא מראה דמות כבוד ה' היינו דמות אדם השלם אשר הגיע אל הכבוד ההוא נצחי ומפני זה קראה מראה דמות כבוד ה' לכל המרכבה יחד לשתי בחי' אלה אחת על הנגה המסבב ושני' על היות ענין המרכבה בכלולתה דומה למראה הכבוד שהקב"ה מכבד לצדיקים כשארז"ל למה נקרא מלך הכבוד שחולק מכבודו ליראיו והכבוד שהוא מכבד לצדיקים מקרא כבודו וזשה"כ הנה שכרו אתו שהכוונה באמרו שכרו ר"ל השכר שהוא נותן לצדיקים וא"כ יתכן ג"כ לומר היותו מראה דמות כבוד ה' ר"ל הכבוד שמכבד לצדיקים ועל אחת כו"כ טובה כפולה שדמות כבודו שהוא הנגה מסבב את האדם האמור ועיי"ש שהאריך בהבנת הענין וז"כ הכתוב יסובבנהו יבוננהו וכו' היינו שכ"י כבוד ה' מסבב את האדם השלם השוכן על הכסא כמש"ה וכסא כבוד ינחילם וז"ש שצדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה שהוא הנגה המסבב את הכסא ועל הזיו ההוא אמר יחזקאל היות באדם ההוא כמראה זוהר וכו' כמראה נגה שר"ל שבאדם ההוא שקראו חשמל יש בו בענין הנגה אשר סביבו וכן נאמר אור צדיקים כאור נגה ובזה צדקו דחז"ל שאמרו מלך הכבוד שחלק מחכמתו ליראיו אחר היות לשלם אשר על הכסא כעין נגה ר"ל כדמות הנגה אשר הוא דמות כבוד ה' וזה שאמרנו שהאדם שעל הכסא הוא תמונת השלם כבר אז"ל בגילוי קצת ואז"ל האבות הן הן המרכבה עיי"ש בארוכה בדברי טעם וחן] והנה נחזי אנן דכל הכבוד הזה לאדם ע"י מה שכבר קודם עשייתו עשה זאת המלך מהב"ה כי מי הקדימני ואשלם וזה דברי שהעה"ש ופניתי אני כי מקודם דבר שם מהבלי עולם לזה אמר ופניתי אני שכבר הגיע לאכסדרה ורואה איך שהכל הבל לראות חכמה הוללות וסכלות כפירוש רש"י דהיינו חשבונו של עולם הפסד מצוה ושכרה ושכר עבירה והפסדה כי הוא העיקר כי מה האדם שיבא אחרי המלך ר"ל כי מה האדם בעצמותו שפל ברי' טיפה סרוחה שיבא למדרגה שיהי' אחרי המלך שכבוד המלך יקיפו והוא אחריו ולא זו אלא אף זו את אשר כבר עשהו ר"ל שיזכה לזה בדברים אשר כבר עשה לו המלך קודם שעשה הוא דהיינו שהשיב גמולו קודם העשי' כי מי הקדימני וגו' והשבת גמול נקרא כן כמו לא נעשה עמו דבר דאחשורוש וא"כ אין מגיע שום תשלום גמול ואעפ"כ יזכה להיות אחרי המלך ודי בזה יקר וגדולה ונדבת חסד ע"כ עכ"פ ראוי לאדם לעשות את שלו להזדרז לחשבון וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור והיינו אור הגנוז לצדיקים והיינו וכסא כבוד ינחילם כמבואר במעשה ה' שם וזה האור בה' הידוע ושאר אורות הוא רק מאורות כמבואר בכלי יקר פ' בראשית בפ' יהי מאורות [שלכך נקרא מאור שמקבל אורו מאור הגנוז לצדיקים שנברא ביום ראשון] מן החשך כי רשעים בחשך ידמו והשתא מפרש איך תולה ההפרש הזה בחכמה וכסילות לזה אמר החכם עיניו בראשיו בשרשו לחזור לשם כי משם חוצבו והכסיל בחשך הולך כן נ"ל בס"ד.
ועפ"י האמור במלך הכבוד נ"ל לפרש הסמיכות שאו שערים כו' ויבא מלך הכבוד להפ' שלפניו מי יעלה בהר ה' וגו' וזה קשה למשכיל דמשמעו שהמשורר מזהיר להיות נקי כפים כו' כדי לעלות בהר ה' וזה הוי ע"מ לקבל פרס אע"כ צריך לומר שגם זה כוונתו לשמו ית' שזה כבודו במה שחולק מכבודו [ליראיו] וא"כ בעוה"ב נקרא מלך הכבוד ולכך מתפלל שאו שערים ראשיכם שיתפתחו כל פתחי עוה"ז לקבל השפעת הכבוד ליראיו כדי שיקרא גם בעוה"ז מלך הכבוד והבן.
ועפ"ז יתפרש במגילת אסתר ומרדכי יצא מלפני המלך וגו' אך מה לן בזה הכבוד המדומה לזה אומר ליהודים היתה אורה היינו בחי' אורה בה' כנודע מכתבי האר"י ז"ל ר"ל שע"י נקרא מלך הכבוד ומשום כך וששון ושמחה היינו שמחה כפולה ומכופלת ע"י שנתקדש שמו ית' עפ"י מ"ש הבינה לעתים דרוש י"ט בפ' אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה [כי זה ימלא שחוק פינו ורנה בלשוננו שנתקדש שמו הגדול לעיני כל הגוים וראו כל ע"ה כי שם ה' נקרא עלינו וזה כי אז יאמרו בגוים הגדיל ה' שיאמרו הגוים גדולת השי"ת ונתעלית גדולתו בפרסום לעשות עם אלה וכו' עיי"ש] ויקר זו תפילין כי הוא ג"כ בחינת התפילין כמו שדרש ר"א הגדול [וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך זו תפילין שבראש היינו השגחה גלוי' ומפורסמת עיין ישמח משה פ' וארא ולקמן במג"א עה"פ ומרדכי ידע אופן השני] והבן כי זה נכון בס"ד.
(ו) א"י וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך ע"כ וי"ל בו טובא א' מה חידש שלמה החכם מכל אדם וברוה"ק בזה ב' איך יתכן יתרון בשני הפכים כי לא יתכן רק בשוין בסוג ובמין ומתחלפין רק בפחות ויתר, ונ"ל דיש שני מיני יתרון לטובה ולרעה דהיינו או שזה יותר טוב או יותר רע ונקדים עוד דאם רצה לומר על שני דברים זה טוב יותר מזה או רע יותר מזה א"כ יש לזה הסיפור שני נושאים צריך לכתוב שניהם לומר דיש יתרון לזה ע"ז לטובה או לרעה כ"א לפי עניינו אבל כשאומר רק על נושא אחד דיש לו יתרון סתמו כפירושו דהיינו מציאותו על העדרו וזה ברור למבין ועיין במסלת ישרים פרק ג' מ"ש על אמרם ז"ל בב"מ דף פ"ג ע"ב תשת חשך ויהי לילה זה העוה"ז שדומה ללילה וכו' עיי"ש מ"ש בזה [מובא לעיל באופן הקודם עיי"ש] והנה נחזי אנן דטעות הראשון היינו בחשך גמור בלי שום אור, וטעות השני הוא דוקא ביש אור קצת רק העיקר הוא החשך ופרוץ מרובה על העומד, והנה מבואר דטעות השני הוא יותר רע ומר מן הראשון ומשבש דעתו, נמצא לפ"ז יותר רע האור שהוא מן החשך דהיינו ששרשו ועקרו חשך מהעדרו ר"ל שנעדר האור לגמרי כן אותם החכמים בחכמות החיצונית ששרשם עוה"ז שכולו הבל וסכלות ועי"ז נמשכו למינות והיינו כהטעות השני בודאי הוא יותר רע מהמונים שאין להם ידיעה בשום חכמה ועפ"ז יתפרש הפ' הנ"ל היטב נכון הוא בס"ד [כוונתו שהיתרון לחכמה מן הסכלות היינו החכמה שבא מהסכלות היינו חכמות חיצונית שבא מן הסכלות מהבלי עוה"ז והוא לרע לו שנופל באין מקים כי כולו הבל וסכלות כיתרון האור היינו מעט האור בהחשך שגורם לו הטעות לדמיונות כוזבות כמבואר במסלת ישרים הנ"ל כי בא מהחשך היינו אור המעט שהוא בחשך גורם לו הדמיון כוזב והוא טעות השני והוא האור מן החשך שעיקרו החשך כנ"ל:
(ז) עוד נ"ל הפ' הנ"ל בסגנון שאמרתי על אמרם עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ונקדים מ"ש בספר מסלת ישרים פ' ד' והנה יש מהפתאים המבקשים רק להקל מעליהם] [שיאמרו למה נייגע עצמינו בכל כך חסידות ופרישות הלא די לנו שלא נהי' מהרשעים הנידונים בגיהנם, אנחנו לא נדחק עצמינו ליכנס בג"ע לפני ולפנים, אם לא יהי' לנו חלק גדול יהי' לנו חלק קטן אנו די לנו בזה ולא נכביד עול משאנו בעבור זאת, אמנם שאלה אחת נשאל מהם היוכלו כל כך על נקל לסבול בעוה"ז החולף לראות אחד מחבריהם מכובד ומנושא יותר מהם ומושל עליהם, וכ"ש אחד מעבדיהם או מן העניים הנבזים ושפלים בעיניהם ולא יצטערו ולא יהי' דמם רותח בקרבם הלא ודאי כי הנה עינינו הרואות כל עמל האדם להנשא על כל מי שיוכל ולשום מקומו בין הרמים יותר כי היא קנאת איש מרעהו עכלה"ק] עיי"ש ולי נראה להראות סמיות עין של האנשים האלה באופן אחר כי החכמה יותר ויותר טובה ממה שהסכלות רע כי לרע הסכלות יש תכלית ולטובת החכמה אין תכלית וא"כ לפ"ז העדר הטוב הוא יותר רע שמפסיד עד אין תכלית מעצמות הרע וא"כ מזה מבואר סכלות אלו הפתאים ולדעתי זה מסתים ומחסום פיהם יותר ממה שכתב המס"י והבן וכן האור הוא יותר טוב ממה שהחשך רע וזה מבואר לכל מבין כי מחמת החשך אין היזק שיוכל לישב בביתו אז רק העדר הרווחה אבל האור היא זמן הרווחה ובוודאי המציאות טוב מן ההעדר ועפ"ז יתפרש הפ' הנ"ל בטוב טעם בס"ד.
י"ד] החכם עיניו בראשו ע"ד שפירשתי יראו את ה' קדושיו [בישמח משה סוף פ' חיי תו"ד שם שהן רואין אותו ית"ש בכ"מ שרואין רואין אותו יתעלה וגדולתו כי אין מחסור ליראיו כי יראיו יודעין כי כחו ית"ש בכל והוא המקיים הכל בכחו הגדול ולית אתר פנוי מני' ע"כ] א"כ בכל דבר שמסתכל לא יגשם ראיתו שהוא חיותו רק יסתכל על ראשי ומקורו של הדבר והבן.
א"י כי עיניו בראשו דבכל שמסתכל מסתכל בעין השכל כמ"ש בא"ב באות ה' וז"פ עיניו הוא תמיד עם ראשו היינו השכל שבראשו והבן.
א"י ע"ד ושילם אותו בראשו שהוא הקרן והיינו עוה"ב ששם הקרן קיימת עפ"י הכלי יקר בארמי אובד אבי [ותו"ד הכל"י, בפ' תבוא כי זהו מהוידוי בהבאת הביכורים שהתכונה רעה שנדמה כי וירשתה וישבת בה שיש לנו ישיבה בארץ הוא מצד ארמי מצד האם, אובד אבי וזה שגרם ליעקב אבינו ע"ה שלמד בישיבתו כמאמרם שבקש לישב בשלוה ועי"ז קפץ עליו רוגזו של יוסף ועי"ז ירדו אבותינו למצרים עכתו"ד כי העיקר שידע האדם שאין לו ישיבה קביעה בארץ והוא רק כאורח נוטה ללון ואך מה שמתוקן לו לעוה"ב כי שם שרשו ועיקרו] ועיין בירים משה פ"ב משנה ז' בפ' יש מתעשר וכו' ורש לא שמע גערה, הון מהבל וכו' [מובא לקמן סוף קהלת עה"פ כי זה כל האדם אופן יו"ד עיי"ש] ומ"ש במדרש שאמר משה רבש"ע כתבת בתורתך ביומו תתן שכרו וכו' ובכה תאמר [בישמח משה פרשת פנחס אות ב' בסופו כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא והלא כתיב ביומו תתן שכרו אך הטעם דלא שלים עבידתא ושכירות אינו משתלמת אלא לבסוף ועיין בישמח משה פרש' יתרו ד"ה כה תאמר לבית יעקב וכו' אלה הדברים אשר תדבר אל ב"י ותו"ד מדוע אמר כה תאמר לבית יעקב בבחי' כה ואלה הדברים וכו' לב"י בזה הדבר עפ"י שפירשו המפורשים דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא הלא הקב"ה שומר תורתו וביומו תתן שכרו ותירצו עפ"י דקיי"ל בחו"מ סי' של"ט האומר לשליחו שכור לי פועלים ושכרם וא"ל שכרכם על בעה"ב אין שום אחד מהם עובר על בל תלין והנה תורה גי' תרי"א מפי משה שמענו והי' שכרם ע"י שליח וליכא ב"ת אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו איכא ב"ת ומגיע שכרן בעוה"ז וזהו אין ישראל ניזונין אלא בזכות אמונה והנה ידוע כי משה התנבא בבחי' זה הדבר כי שכינה מדברת מתוך גרונו והו"ל ע"י עצמו נמצא לפחותי ערך לא אמר כי אם בבחי' כה שיהי' שכרם ע"י שליח ולא יוכלו לבקש שכרם בעוה"ז ולא ישאר להם לעוה"ב אבל לבני עלי' שהם לא יבקשו שכרם בעוה"ז שלא להחליף עולם עובר בעולם עומד ושכרם שמור לעוה"ב הי' יכול לומר בבחי' זה הדבר וזש"ה כה תאמר לבית יעקב לפחותי ערך בבחי' כה ותגיד לבית ישראל אלה הדברים בבחי' זה הדבר עיי"ש בארוכה. וזהו כוונתו החכם שיודע גודל מתיקות שכר עוה"ב אינו מבקש שכרו בעוה"ז ועיניו בראשו רק שיהי' קרן קיימת לו לעוה"ב כנלפע"ד].
פסוק יד
והכסיל בחשך הולך עפ"י מ"ש איש בער כו' וכסיל לא יבין את זאת והפ' ישראל לא ידע כו' [לא מצאתיו אך נלפע"ד כוונתו איש בער לא ידע יודע שאינו יודע וכסיל לא יבין גם את זאת שאינו יודע שאינו מבין ואינו מכיר ערך עצמו וזה ישראל המה החשובים לא ידע יודעים שאינם יודעים עמי המה הפחותי עם לא התבונן לא ידעו ולא יבינו שאינם יודעים ודו"ק] נמצא מי שאינו כסיל במקום שהוא לו חשך ולא אור שאינו יכול להשיג יודע ששם חשך הוא לו ונשאר עומד על עמדו ואינו הולך אבל הכסיל ששם חשך לאור ואינו מבין ששם אצלו חשך הולך שם ונתקל ונכשל והבן.