אור ברסלב
ישמח משה על נך קהלת › פרק א

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

קהלת · פרק א

קהלת

פסוק א

מ"ר דברי קהלת בן דוד זש"ה ברוח הקודש ע"י שלמה מלך ישראל חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתייצב כו' מעשה בר"ח בן דוסא שרצה להביא אבן לבהמ"ק ונזדמנו לו ה' מלאכים בדמות אנשים והביאוהו עם האבן לירושלים ושאל בלשכת הגזית וקראו עלי' הפסוק חזית איש מהיר במלאכתו כו' קרי בי' לפני מלאכים יתייצב אר"ס בשם רשב"ח משל לגדול בפלטין של מלך אמר לו המלך שאל מה אתן לך וכו' אמר אני שואל את בתו והכל ינתן לי בכלל בתו כך בגבעון וכו' ויאמר אלקים שאל מה אתן לך אמר שלמה אם אני שואל כסף וזהב וכו' אלא אני שואל את החכמה והכל בכלל הה"ד ונתת לעבדך לב שומע א"ל הקב"ה וכו' ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ה' וכו' מיד שרתה עליו רוח הקודש ואמר שלשה ספרים הללו משלי שה"ש וקהלת הה"ד דברי קהלת בן דוד] ע"כ והוא תמוה והנ"ל בזה דבא להודיענו מעלת קהלת כי רבה הוא להיות כי נאמרה ברוה"ק דלכך נחשב בין כ"ד ספרי קודש ורוה"ק היינו למעלה מגדר השכל של האומרו דמה שאין יכול להשיג בשכלו הנטבע בו בתולדותו [יושפע עליו ברוח הקודש] דאל"כ לא עביד קב"ה ניסא למיגנא להשפיע עליו שפע רום על בלימה דהיינו מה שיושג בשכלו ואף אם נתעצל מלהוציא מה שבכח שורש שכלו אל הפועל אין העצלות סיבת השפעת רוה"ק רק אדרבא אם הוא זהיר וזריז ועובד אדמתו להוציא מה שבכח שכלו אל הפועל אז נשפע עליו שפע רום להשיג אף שאין בכח שרשו והנה כל האומר דבר חכמה ברוה"ק ידענו נאמנה שהוא למעלה משכלו ואף גם זאת לא נדע גודל ערך דבר הנאמר דאף שהוא למעלה משכלו שמא יד שכלו קטן וא"כ כל שתגדל מעלת האומר בחכמת אלקים אשר בקרבו בשרשו ומחצבו מעת הולדו ככה יגדל ערך דבר הנאמר על ידו ברוה"ק בעניני דהא הוא למעלה משכלו וא"כ זה שלמה ידענו מה הי' לו ויחכם מכל האדם והוא נצרך בזה לרוה"ק מזה נדע גודל ערך דבר הנאמר שהוא למעלה משכל שלמה והנה כמה שלמה איכא בשוקא אך מסמין אותו בתואר מלך ישראל שאפס זולתו וכך הם דברי הפסוק דברי קהלת בן דוד היינו ברוה"ק כמו שפי' באלשיך על בן דוד הנאמר במשלי מלך ישראל ידענו שזה הוא שלמה ועי"ז נבין גודל ערך הדברים הללו כנ"ל פירוש הפסוק דבוודאי לא להתפאר נאמר וא"כ מפרש המדרש להקרא דברי קהלת בן דוד מלך ישראל זש"ה ברוה"ק ע"י שלמה מלך ישראל והבן ולכך נקט זה שאמר הכתוב דמזה ידעינן דנאמרה ברוה"ק מדנכתב בין הכתובים וש"ת אף שהוא שלמה שמא נתעצל להוציא אל הפועל מה שבכח שכלו לכך הוצרך לרוה"ק ע"ז מביא הקרא חזית איש מהיר במלאכתו היינו זריז ולא עצל במלאכתו דייקא מה שמוטל עליו והוא בכחו אח"כ לפני מלכים יתייצב היינו לפני מלאכים כמו שמביא ראי' דאמרו קרי בי' מלאכים אף ששכל האנושי למטה מגדר המלאכים מ"מ נשפע עליו שפע אלקי עד הגיעו למעלה מהן והיינו אם הוא מהיר במלאכתו וק"ל ור' סימון פליג על המדרש הנ"ל דזה דמשמע מדבריו דהחכמה ויחכם מכל אדם לאו היינו רוה"ק ודו"ק והוא אמר דהיינו רוה"ק ודוק היטב כי נכון הוא בס"ד.

פסוק ב

הבל הבלים אמר קהלת הכל הבל עיי"ש ברש"י שגינה וקרא תגר על כל מעשה של שבעת ימי בראשית שהכל הבל של הבלים הוא וקשה טובא איך יעלה על הדעת ששלמה המלך ע"ה יגנה כל מעשה ידי יוצר ויקרא תגר עליהם (ב') הלא אין במציאות רק מעשה של ששת ימי בראשית (ג') איך יתכן לומר על הבל שהבל של הבלים הוא א"כ איזה הוא הבל הפשוט שאלו הן הבל של הבלים (ד') מה דאמר באמצע אמר קהלת ועוד דקדוקים והנ"ל בזה עד"מ מי שבנה פלטין יפה מהודר מאוד ויש בו חידושים גדולים ונוראים ונפלאים והוא רב הכמות מאוד מאוד כמו עשרים פרסה וגם רב האיכות מאוד ויש בו חכמות רבות מחכמות הבנין והנה הבונה אחר גמרו צייר כל הפלטין על נייר קצר מאד בכל מוצאיו ומובאיו לא יחסר כל בו עם כל החדרים והפשפשים והנה הרואה הפלטין מחשיב הציור הזה ג"כ לחכמה גדולה איך שעל נייר קטן כזה צייר בנין מפואר רב הכמות הזה והוא דבר פלא מאוד, משא"כ למי שלא ראה ולא ידע אם נצטייר על זה דברים נפלאים כזה, והנה אם אחד שאינו יודע מהות הציור ולא ראה הפלטין לקח זה הנייר ומשתשע מאוד בהקוין והמחוגה שעל הנייר הנה הרואה מחזיקו לשוטה ושעשועו זה מעשה שוטה וקטן הוא והנה זה מהביל הרואה שאינו יודע מאומה מזה והנה אם זה הרואה ראה גם הפלטין ויודע חכמת הציור הזה וראה זה משתשע רק עם הקוין והנקודות זה מחזיקו לשוטה יותר ויותר שאינו מביט בהחכמה הנפלאה אשר בו ומשתשע בהבל וריק וא"כ זה הבל יותר למה שעשועו בהבל הלא יכול להיות שעשועו בחכמה נפלאה ע"כ המשל. והנמשל עפ"י מ"ש בעל מעשה השם במעשה בראשית פ"ה במאמר ר' אליעזר הגדול שמים מאיזה מקום נבראו [וזל"ק וזה כי אחרי היות ידוע ומפורסים הן מדברי הנביאים והן מדבריהם ז"ל שכל מה שברא הקב"ה בעליונים ברא בתחתונים והדברים הם כמו שבארנו פ"י תראנו משם שכסא הכבוד הוא מראה ודמות לכל מ"ב שעל כן נקרא מראה דמות כבוד ה' שפירושו ע"ד מה שנאמר במראה אשר הראה כי כסא הכבוד הוא מראה דמות כל מה שברא הקב"ה בעליונים ובתחתונים הנה הגיע אל השלם הזה מן התימ' והיתה שאלתו על צורת השמים מאיזה מקום לוקחה, לא על החומר חלילה רק בראותו שכל העולם ר"ל הד' יסודות והגשם חמשי הם גוף א' ואיש א' כסברת הרמב"ם ז"ל שאמרנו ואמנם צריך שכל האיש האחד הזה יהי' דוגמא ממנו בכסא כבודו ית' כמ"ש פ' י' תראנו משם והוא ראה במעשה מרכבה שהביא יחזקאל שאמר עליו שהוא מראה דמות כבוד ה' שאין שם כדור וארץ באמצע כאשר הוא העולם הזה שהגש' חמשי הוא כדור ובאמצעיתו במרכז תלוי' הארץ על כן שאל כי צורת השמים הללו היותם כדוריים וסובבים את הארץ מאיזה מקום נבראו לדוגמא ר"ל מאיזה מקום בכסא הכבוד נברא כך כדוריים, כי המשל בזה כאשר ימצא צורות בתמונות מתחלפות מראובן ושמעון ולוי ויהודה והצייר יצייר תמונת כל אחד מהם על טבלא א' באמת כאשר תמצא טבלא אחת מהם מצויירת ולא ידעת למי הוא, תפול השאלה ממי נעשית הצורה הזאת, והתשובה עלי' נעשית מראובן או משמעון, שודאי ממנו נעשית כי ממנו לקח אותה מי שעשאה, וכדומה לזה במשל אשר הנחנו מן הספינה של שעוה שהיא נעשית דוגמא לספינה הגדולה והנה ראית הספינה הגדולה והקטנה יש בה כלים מכלים שונים וכלם נעשו כל כלי מכלי דוגמתו שבספינה גדולה, כאשר תמצא בספינה קטנה כלי שלא מצאת דוגמתו בגדולה, ודאי תפול השאלה מאיזה כלי נעשה אותו הכלי, כמו כן שאל השלם ההוא שלא מצא בכסא הכבוד דמות דבר כדוריים שיהי' כך כצורת כדור השמים, והשיב תשובה נכונה ע"ז שכן בכסא דוגמת תמונה זאת והוא מה שנאמר ונגה לו סביב, ואמר במליצה נאה שכמו שבדמות כבודו ית' האור מסבבו מכל צד מאותו הדוגמא נעשו השמים מסבבים את הארץ, והוא אמרו מאור לבושו של הקב"ה ר"ל שבו מלביש כסא הכבוד כמ"ש ונגה לו סביב כי כבר ביארנו היות בכסא כל מ"ב, ואל תתמה על אמרו מאור לבושו של הקב"ה שהדברים מורים על עצמיותו ואנחנו הנחנו היות שבים הדברים אל דמות כסא הכבוד, שכן תמצא בכתוב בביאור שמכנה כבודו בעצמיותו ית' כמ"ש והי' בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור ואח"כ נאמר ויעבור ה', ואחר שזה השלם שאל כהוגן לענין צורת השמים מהיכן נעשית והשיב כהוגן שנעשה מן האורה שסביב הכבוד דמות אל מה שנאמר עוטה אור כשלמה, ופירשו שהוא עוטה אור על מ"ב כשלמה שהשלמה יתכסה בה המתלבש] עיי"ש ויונעם לך והנה לפי"ז יתבאר לך דהנה כל אשר בארץ מתחת דוגמתו ושרשו למעלה ועוה"ז הוא ציור של כל העליונים ועי"כ יכולין לפעול בעוה"ז פעולות נפלאות ונוראות ועצומות שבכל דבר מעורר שרשו למעלה והנה העוסק בזה העולם עד"ז כל פעולותיו בדרך חכמה והם נצחיים משא"כ במשתשע רק בזה העולם והזמן מפזז ומכרכר לפניו א"כ כל עשיותיו תוהו והבל וריק כי כמוהו כאין שאיננו נצחי ועבר ועתיד א' הוא כאמרו מה שהי' הוא שיהי' והוי ממש כמשתשע בהקוין והנקודות והנה שלמה קיהל בחכמתו עליונים ותחתונים ורואה זה לעומת זה וזה מול זה ורואה מעשה בני אדם שאינם פונים רק להתחתונים בלבד מהביל מאוד על מה שעוסקים בהבל וריק כי הי' יכול להיות חכמה נפלאה והבן ונמצא לפי"ז באמת אין הבל כי שרשו הוא חכמה נפלאה ואין הבל רק מה שהוא מהבל דהיינו ששרשו ומקורו הבל באופן שאין הבל בעולם, ונקדים דאיתא בזוהר ר' המנונא סבא כד הוי מסדר ה' פרקא דחכמתא הוי מסדר חדא פרקא דשטותא אמר אלמלא טפשותא לא אתידע נהירו דחכמתא עכ"ל ר"ל דהוי מסדר ומראה לעין כל מה הוא טפשותא כדי שיתראה מהות החכמה כיתרון אור מן החשך כנ"ל והנה על דבר שיש לו סוף יתכן לומר הבל משא"כ דבר שאין לו סוף והנה פעולות ע"ד התחתונים לכלם יש תכלה משא"כ ע"ד העליונים הולך מגבוה לגבוה עד בלי תכלית ועכשיו יתבאר מאמר שלמה הבל, הוא למה, הבלים דהיינו שאמר ע"ד כלל פעולות מעשה בני אדם שהוא הבל מה שהם הבלים כי אותן הפעולות ההבל עצמן יכולין להיות חכמות נוראות וקדושות נפלאות ועצומות ועושה מהחכמות הבלים אמר קהלת היינו שקיהל עליונות ותחתונות וראה זה מול זה שהכל דוגמא וציור וכיון שרוצה לספר לדבר דברי חכמות עמוקות מסדר מה שהוא הבל כדי שיתודע נהירו דחכמתא לזה אמר הבל הבלים דהיינו זה הוא הבל מה שהוא של הבל דהיינו ששרשן הבל משא"כ עניני העולם ששרשן חכמות נוראות ועמוקות וא"כ קורא תגר מאוד על עסקי העולם וש"ת שגם זה אין הבל שגם בעניני התחתונות לבד יש חכמות נוראות ועמוקות לזה אמר הכל הבל מה שנופל עליו שם הכל הבל כי לכל תכלה ראיתי קץ וכמוהו כאין וגם לשון הכל כמו אלפים בת יכיל דהיינו מה שנכלה. והנה הרמב"ם כתב במ"נ על עוה"ז דהיינו הארבע יסודות אשר בארץ יש בשמים רק מעל השמים הם הגלגלים והשמש ראש לז' ככבי לכת בכמותה ואיכותה ונמצא הפועל ע"ד העליונות שמעורר השורש והדוגמא למעלה כל פעולותיו למעלה מהשמש משא"כ הפועל ע"ד התחתונות לבד כל פעולותיו למטה מהשמש והשתא מפרש ואזיל דבריו מה שמעסקין בהבלים לזה אמר מה יתרון לו לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש וזה אמרם במס' שבת פ' במה מדליקין הא למעלה מהשמש יש לו, דור הולך ודור בא היינו שהכל הוה ונפסד ואעפ"כ והארץ היינו כל העולם ומלואה מכונה בשם זה לעולם עומדת מצד הדוגמא וא"כ תמהיתו תמי' קיימת ואמר מופת לזה שלכל יש דוגמא למעלה וזרח השמש ע"ד שכתב ביע"ד חלק שני דרוש ז' על מה שאמרו רז"ל אותו זמן [שנזדקק גבריאל למחנה סנחריב] זמן בישל פירות הי' והלך גבריאל לבשל פירות הובא למעלה תוה"ד מיכה ז' פ' ב'] עיי"ש שתמצית דבריו שלמעלה מסתכלין בסימני מרכבה ולכך יוכל להיות [למעלה כמה שעות אחר הזריחה ולמטה הוא] כמה שעות אחר השקיעה עיין עליו ואני אוסיף נופך דסימני מרכבה ביום ולילה היינו בדוגמת ומקור השמש למעלה והנה כן הוא תמיד שעפ"י הסיבוב כאן נתארך היום ובמדינות רחוקות נתקצר ולמעלה הוא בקו השוה שאינם רואים על החמה רק על מקום החמה כמו שפי' במעשה ה' במאמר ר"א הגדול שהבאתי וזה אמרו וזרח השמש ובא השמש היינו שבעוה"ז נראה שבא השמש ובאמת זורח השמש כדברי היע"ד הנ"ל] בפעם אחת והוא שני הפכים בנושא אחד והתירוץ ואל מקומו הוא שואף אש העליוני ולא אל השמש התחתוני ושואף הוא לשון תאוה כמו נפשי שאפה שכל דבר עליוני מתאוה ומשתוקק על זמן שיגיע לעשות רצון קונו לפעול פעולות התמנותו וזה אמרו זורח הוא שם אף ששקעה השמש למטה שם למעלה במקומו ומקורו הוא זורח והוא פי' נכון בס"ד ונמשך לזה מה שפי' חכמי המוסר בהולך אל דרום וגוי והבן [מובא בי"מ הפטרת תצא ד"ה שם הרחיבי מקום וכו' וכן הובא למעלה משלי ג' פ' י"ד עיי"ש ויובנו הדברים].

פסוק ג

מה יתרון לאדם בכל עמלו ע"ד במה אקדם ה' שפירשו עפ"י מי הקדימני ואשלם [היינו במדת מה שפלות ועניות רוח שנחשב בעיניו כאינו וזה הוא מקדים כב"י להקב"ה עיין שבט מישראל סי' ע"ה ומובא למעלה שה"ש א' א'] והיינו מ"ה הוא יתרון וגם יתכן עפ"ז שיעמול תחת השמש ע"פ שפירש האלשיך בסיפא דקרא דמי הקדימני שהוא תחת כל השמים לי הוא והבן [מובא ג"כ למעלה שה"ש א' א' שכל מה שיעשה האדם כל ימיו לא יספיק תמורת מה שנברא בעולם ושישנו תחת השמים ושהקב"ה הוציאו יש מאין וז"ש תחת כל השמים ר"ל תמורת מה שיש תחת כל השמים לי הוא ועיין ישמח משה סוף פ' בראשית דף כ"א בארוכה

פסוק ז

מדרש כל הנחלים הולכים אל הים כל הגרים אינם הולכים אלא לישראל והים איננו מלא ואעפ"כ ישראל אינם חסרים ממניינם כלום ע"כ ועיין בנחלת עזריאל פ' במדבר מה שפירש בו דהמדרש מפרש היפך הפ' דכתיב איננו מלא והמדרש מפרש אינם חסרים, והנ"ל כי ס"ר מניין מדקדוק כנודע והם ששים רבוא אותיות לתורה ומרומז בתיבת ישראל [י"ש שישים ריבוא איותיות ל"תורה] והנה שהגרים מתגיירים אינו מתרבה ונוסף להמנין וש"ת א"כ צ"ל דישראל חסרים והגרים משלימין לא כן אלא ישראל אינם חסרים וש"ת א"כ הוי שני הפכים ל"ק דהקדושה הוא אין תכלית ואיננו דבר שיוכל למלאות ובכל פעם ניתוסף באותו מנין בהירות על בהירות עד אין תכלית והיינו כל הגרים אינם הולכים אלא לישראל היינו למניין ישראל המדוקדק המרומז בתיבת ישראל ולא להרבות נוסף על המנין ואעפ"כ ישראל אינם חסרים ממניינם כלום רק והים איננו מלא כנ"ל.

פסוק ט

אין כל חדש תחת השמש לבד הפירושים שמכבר נ"ל דה"פ דאין שום דבר מתחדש מלמטה רק מה שכבר נתחדש למעלה ניכר למטה והבן, ועוד יתפרש אין כל חדש תחת השמש כו' בסגנון דלעיל בדרך אחר ולפרש כל הפסוק מה שהי' ר"ל למעלה הוא שיהי' ר"ל למטה ומה שנעשה הוא שיעשה ג"כ עד"ז כי למעלה שאין זמן הכל הי' רק אין כל חדש כל דייקא תחת השמש. דהיינו דיש נ"כ] מקצת חדש שאין ניכר כלל למטה והבן.

ועפ"ז נ"ל לפרש ג"כ הן לא קצרה יד ה' להושיע כו' רק עונותיכם הבדילו כו' דהיינו אף שנשמע למעלה אינו בא למטה שלוח מה' אלקים מפני מסך המבדיל שבינו יתברך ובין החוטא והבן.

ועפ"ז נ"ל בתהלים ל"א ה' אל אבושה כי קראתיך כו' תאלמנה וכו' מה רב טובך כו' בהקדם הנ"ל [א"ל כוונתו כי בטוחים אנחנו ששומע תפלתינו ואם לפעמים רואים כי רחוק מישועתינו דברי שאגתינו הוא כי נתעכב למעלה ע"י המסכים הוובדילין בינינו בעוה"ר וזש"ה ה' אל אבושה בעת] כי קראתיך כי בודאי שמעת תפלתי תאלמנה שפתי וכו' הדוברים וכו' המכחישים בתפלתינו שעושה פירות כי מה רב טובך אשר צפנת וכו' כי נשארה בתפלתינו בשמי מעלה וצפון לכו לעוה"ב עכ"ז אנו מבקשים גם הישיעה בעוה"ז למען יתקדש שמך ע"י וזה פעלת לחוסים בך להראות ישועת תפלתם נגד בני אדם שיראו ויודו לה' המושיע ועיין בתפל"מ תהלים ל"א וקיכ] ונמצא אי מפרשין כל כל דהוא, א"כ לא קאי אין כל חדש כמ"ש בדרך האחרון הנ"ל (כי מקצת חדש יתראה תחת השמש אך לא כלו] רק כמו שכתבתי בדרך הראשון אבל אי מפרשינן כל בלשון הכל א"כ מוכרח כדרך האחרון הנ"ל (כי אין כל חדש הכל במשמע אבל מקצת חדש יתראה גם למטה] וידוע אמרם ז"ל בברכות דנו"כ הכל ניתן למשה מסיני רק על ידי כל א' נתגלה כל חלקו ואף שהשיגו הקודמים לא נתגלה על ידו והבן [וזהו אין כל חדש תחת השמש שנתגלה הכל למשה מסיני ודוק] וידוע מה שנחלקו בתועבת ה' כל גבה לב ומה שאומרים בכל המתגאה מרבה חימה [די"א תועבת ה' כל גבה לב כל כלו משמע אבל מקצת מן הגאות מותר וי"א כל כל דהוא משמע ואף מקצת מן המקצת גאות תועבת ה' הוא וכמאמר התכא מאוד מאוד הוי שפל רוח עד קצה האחרון ובזה פי' בשם ז' הגה"ק ר' ר' העשל כל המתגאה מרבה חימה כי נאמר ולא יעיר כל חמתו והנה מי שמפרש תועבת ה' כל גבה לב כל כל דהוא משמע יתפרש ג"כ לשיטתו ולא יעיר כל חמתו אף כל דהוא מהחימה לא יעיר ולא יתעורר אמנם מי שהוא מתגאה ע"כ יפרש כל גבה לב כלו משמע אבל מקצת מותר ממילא יתפרש לדידי' כל חמתו ג"כ כלו לא אבל מקצת מן חמתו יעיר ה' ישמרנו ודוק].

א"י אין כל חדש תחת השמש כ"ל דרצה לומר שכיון שהבריאה הי' יש מאין שוב אין שום חדוש נפלא כי מי שברא מלא דבר והוא אמר ויהי ודאי יכול לעשות בהכל כרצונו והוא אמר ויהי וא"כ זה החידוש יש מאין כולל הכל ואין אחריו שום חידוש והבן.

א"י אין כל חדש תחת השמש ר"ל שדבר ממשי הוא קיים וא"כ דבר המתחדש תמיד הוא אין זה יוצא וזה נכנס ואין לו קיום ועמידה אף כרגע והבן.

אף חכמתי עמדה לי כי יש שחכמתו מועיל לאחרים ובעצמו אינו עושה רושם להתנהג על ידו ולא כן שהעה"ש והבן.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה