ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
משלי · פרק י
פסוק א
בן חכם ישמח אב וגו' לפי שחושך שבטו שונא בנו ולא כן טבע האם ולכך אמרו שדרכו של אדם לירא יותר מאב ועפי"ז יתפרש כי אם הוא בן חכם ישמח אב לומר כי תוכחתו עשה פרי והיא לא עשתה דבר שתתלה בו ובן כסיל תוגת אמו כי אביו מעציבה באמרו שהיא גרמה לו בגיגועי' עליו והבן כי נכון הוא ויש ליתן לזה משל ממלך שמוסר את בנו לשני פדגוגים שיעשו בו כרצונם לגדלו ולהביאו אליו בתכלית השלימות והחכם התישב א"ע אני אתנהג עמו בתכלית המוסר וממ"נ אמצא חן כי אם ידרך בדרך טוב הרי יאמר שהוא גרם במוסרו הכי יאמר זה שהוא גרם בחטי מנית ופנק ובטיולים ואם אעפי"כ ידרוך בדרך רע הרי בוודאי יתלה המלך הסרחון בזה שהרגיל אותו בתענוגי הבל והוא דידי' עביד והבן זה כי נכון הוא.
פסוק יב
ועל כל פשעים תכסה אהבה עפ"י מ"ש בשו"ת נוב"י חא"ח סי' ל"ה דעיקר התשובה הוא החרטה ועזיבת החטא ויתלהב לבו לאהוב הבורא ב"ה וב"ש והיינו תשובה שישיב לדבק בו באהבה אבל התענית הוא רק טפל כדי שיכנע לבבו הערל ויתחרט באמת אבל מי שנכנע לבו ומתחרט בחרטה גמורה א"צ לתענית ע"כ דבריו והנה דבריו אמיתים הגם שמצינו בספרי מוסר כי לתקן הפגימות צריך תעניתים עכ"ז אם מלהיב לבו לאהוב באמת מתיקן הכל וכאמרם זדונות נעשו לו כזכיות והיינו על כל פשעים תכסה אהבה אבל בלא התלהבות הלב ודאי צריך תענית וסיגוף ותיקון הפגימות כנ"ל [ועיין ישמח משה נשא ד"ה והתודו].
א"י עפ"י שאמרו טעם הוידוי משום מודה בקנס והנה אם זדונות נעשו כשגגות מהני אף שאח"כ באו עדים דמחייב עצמו במידי ולכך צריך לפרוט החטא ועי' במי' יחזקאל בפ' אחרי מ"ש על הרמב"ם דפסק בפי"ג מהלכות תשובה דצריך לפרוט החטא ותמה עליו הכ"מ דפסק כר"א נגד ר"ע ותירץ דוידוי הוא מודה בקנס ואח"כ באו עדים דפטור ובגמרא בב"ק הודה בגניבה ובטביחה ומכירה ואח"כ באו עדים הוא דפטור משום דמתחייב א"ע בגניבה אבל אם באו עדים שגנב והודה על הטביחה ומכירה חייב שפטר א"ע מהכל וכן נפסק להלכה ובירושלמי אר"ע דתשובה מכפר על הכל כמקוה דמטהר מכל ע"כ אין לפטור המתודה מטעם מודה בקנס שהרי פוטר א"ע מכל וכל ע"כ אין צריך לפרוט החטא אמנם הלכתא דזדונות נעשו כשגגות א"כ שפיר הטעם דמתודה מטעם מודה בקנס שהרי מחייב א"ע במקצת ע"כ צריך לפרוט החטא ופסק הרמב"ם כר"א עכ"ד] והנה לפי"ז יש להבין אם עושה תשובה מאהבה מה מועיל הוידוי אך תשובתו בצידו דאין צורך לוידוי דאין על מה להתוודות כיון שהכל נעשה זכיות והנה לפי"ז תשובה מיראה אינה מכפרת רק על החטאים שפרט אבל אהבה מכפרת על הכל והיינו על כל א פשעים תכסה אהבה כנ"ל.
א"י עפ"י ספר הברית חלק שני מאמר ד' אהבה ויראה פרק כ'] מהמעשה בשני אוהבים [שנתחייב אחד מהם ראשו למלך ונתנוהו בבית הסוהר ויצא דינו להרוג ובקש מאת המלך שיתן לו רשות ללכת אל ביתו ולצוות על אשר לו ולסדר הונו ורכושו והמלך מלא בקשתו באופן שיתן איש אחר למשכון וערבון אשר אם לא יבוא ליום המוגבל יקחו נפש המשכון תחת נפשו ובא אוהבו לערבון ולמשכון תחת נפש אהובו לבית הסוהר והחייב הלך לביתו וסדר צרכיו ושב ללכת למקום ההריגה ועל הדרך נודע לו כי כבר הוליכו את אהובו למקום ההריגה והתחיל לרוץ מאוד וצעק מרחוק המתינו כי אני בא ובא למקום ההריגה ויחזקו וינשקו איש את רעהו וכל אחד צועק ובוכה מי יתן מותי תחתיך כי איכה אחי' בלעדך ונודע הדבר להמלך] ופטרו המלך להחייב ג"כ כיון שעפ"י אהבתו מגיע העונש להשני כמו לו והשני לא חטא וכבר ראיתי אני בחלומי תירוץ על [קושי' המלאכים להקב"ה] הלא אתה נושא פנים לישראל [ברכות כ'] בדרך כזה שאין זה נשיאת פנים לישראל רק הוא בדין כי אהבתי אתכם אמר ה' ונקראו בנים א"כ ענשם כ"י מגיע לו ועמו אנכי בצרה וכ"י הוא לא חטא ועפי"ז יתבאר הפסוק הנ"ל כפשוטו דאהבת הבורא לישראל מכסה על כל הפשעים כנ"ל וגם אהבת אדם השלם להבורא כי ה' צילך ואהבה מעורר אהבה וא"כ אף אם יפשע באיזה דבר מכסה אהבה כנ"ל.
פסוק כז
יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה עיין בדרוש אחרון של מהר"י מינץ [שפי' כי השלם שהלך בדרכי ה' אם שלא חי כ"א ימים מועטים יראת ה' שהיתה בו תוסיף ימים כי יחשבו למרובים כי השלים חקו בהם ביראת ה' ושנות רשעים תקצורנה אף אם חי אלף שנים כלא הי' ושנותיו היו רעים יחשבו לקצרים כי הוציא זמנו בהבלי עולם עכתו"ד שם] ואני הוספתי נופך כי בזה נאמר ימים ובזה שנות כי זה יש לו ימים וזה אין לו רק בכלל שנות ע"ד העברה כך וכך שנים חי אבל תקצורנה כשיתחלקו בפרטיות והבן.