אור ברסלב
ישמח משה על נך משלי › פרק ח

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

משלי · פרק ח

פרק ו

פסוק י

קחו מוסרי ואל כסף ע"ד המליצה כי כסף היינו דבר חכמה שנכסף לשמוע.

פסוק יב

אני חכמה שכנתי ערמה ע"פ שא"א להתעצם בחכמה אם לא מי שהגוף אצלו כמלבוש ע"ד עור ובשר תלבישינו ויוכל לפשטו בכל עת שירצה ואז בעת שפשטו יוכל להתעצם כיון שאין מסך המבדיל והמשכיל יבין [וערמה מלשון ערום כנ"ל] וגם האמת אין יכול להכיר זולת זה כי מי יאמר זכיתי לבי ששכל האנושי מלא שגיאות ודמיונות וטעות רק הדבק בו יתברך וחותמו של הקב"ה אמת רואה האמת באופן שאין בו שום ספק כרגע והמ"י.

פסוק יד

לי עצה ותושי' אני בינה לי גבורה כי היפ"ת והנזה"ק בב"ר פ' ס"א סי' א' נחלקו דדעת היפ"ת דהתחלת הבינה בלב וכליות גומרין העצה לברר בחינתה אבל העיקר כדעת נזה"ק דנהפוך הוא דהתחלת העצה ב' חלקי הסותר הוא בכליות והכרעה שהוא בינה הוא בלב [עיין ברכות ס"א ע"א] והנה מבואר כל זמן שהאדם נבוך אם טוב ואם רע באיזה דבר לא נזדרז לעשותו רק אחר שיתברר לו כשמש אז יתגבר כארי ולכך יפה כתב הטור בא"ח סי' א' דעיקר הגבורה בעבודת ה' היא בלב והבן והיינו לי עצה אז ותושי' שמרפה מלעשות אבל אני בינה לי גבורה והבן.

א"י עפ"י מ"ש שם בנזה"ק כי בכליות הוא התחלת אתערותא דלתתא הוא מאליו אבל גמר הכרעה שהוא בלב צריך סיוע רוה"ק עיי"ש דבריו כי נעמו והנה אין שכינה שורה אלא על גבור ופירשו גבור במדותיו והיינו לי עצה אף שעדיין תושי' אבל אני בינה הוא רק אם לי גבורה ועפי"ז יתבאר מה שדרשו רז"ל בפרק הרואה (דף נ"ז] כי אם לבינה וכו' אם לבינה וכו' כי דרשו רז"ל [ב"ר פ' ל"ט] אחות לנו קטנה על אברהם ושדיים אין לה שלא הניקוהו לא רב ולא חבר עכ"ד. והנה לבינה צריך לינק מבריכה העליונה [סיוע רוה"ק] והבן ועפ"י מה שיסדו אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה והבן.

פסוק כא

להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא על דרך משל למלך שאמר לאחד הנני נותן לך ענינים אם תשתדל בהם כראוי ותתעשר אז אני אשלם שכרך כפלי כפלים על מה שעשית והעשרת הרי זה חסד כפול כי די לו בעשירותו וגם ישלם לו בעד עשירותו, כך האדם נברא ריק וחסר והשי"ת נותן לו הכנות לעשות עצמו יש כאחד מצבא המרום במרום וכמו שפי' הבינה לעתים בעת נקמה דרוש כ' על הפסוק ומותר האדם מן הבהמה אין ר"ל כי מותרו מן הבהמה הוא שהוא אין ונעדר בתחילת בריאתו והוא בעצמו משלים את נפשו עד שהוא יש, נמצא שלמותו תלוי בעצמו ולא בזולתו משא"כ בשאר בעלי חיים שנבראו בשלימות הראוי לו והבן והיינו להנחיל אוהבי יש שהם נעשים יש לעדי עד ולנצח נצחים ולא עוד אלא שגם אשלם לו בעד זה והיינו ואוצרותיהם אמלא והבן.

פסוק ל

ואהי' אצלו אמון שעשועים יום יום עפ"י היפ"ת ב"ר סי' א' שכתב אמון משפטו באמון כמו אשר היתה באמנה אתו ותשאר הב' כמו שכתב הראב"ע [שם במשלי] ובפ' על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון מחביריך עכ"ד עיי"ש ונ"ל המבואר עפ"י העץ חיים שער א' פרק א' על מה שאמרו רז"ל נובלת חכמה עליונה תורה א"כ מבואר בשעה שגידל ית"ש האורות הנאצלים והשפיע בהון מחמת שלא השפיע ע"י חכמה לבינה בבחינת פנים בפנים אותו הבחינה נשאר אצלו ית"ש ונפל למטה ונעשה ממנו ז"א שהיא תורה ועיקר הכוונה כדי שישתשע בהצדיקים ובתורתן ועפ"ז מבואר דהתורה אמרה דע"י שהייתי אצלו בשעת גידל האורות העליונים נתהוה שעשועים יום יום בחידושי תורה הנאמרים מפי בנים צדיקים והבן.

פסוק לג

שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו נ"ל כי תוכחה הוא על העבר כמ"ש בקיצר של"ה בדף א' ומוסר הוא על העתיד ונמצא תוכחה לא יתכן רק באם כבר עבר על איזה דבר אבל מוסר יתכן בלי העברה כלל ולא יאמר האדם אני מתנהג בדרך הישר ל"ל לשמוע מוסר כי כל מה שאדם שומע יותר הדרך של עבדות השם הוא מתחכם יותר תן לחכם ויחכם עוד כי הוא דבר שאין לו סוף והיינו שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו ר"ל שאף שאין אתם מפריעין שום דבר מ"מ שמעו מוסר והבן.

א"י עפ"י מ"ש בהקדמת מסילת ישרים בהא דכתיב הן יראת ה' הוא חכמה וכיון דהכתוב העיד דהוא חכמה בוודאי דצריך עיון וחקירה וצריך לקבוע זמן לזה זה תורף דבריו והיינו שמעו מוסר וחכמו [כמאמר החכם] יקדחו ניצוצות בנפשותם והיו למאורות בלבותם ע"י התבודדותו בעיון הדק הזה ואל תפרעו ר"ל זמן התחכמות הלב לא תבטלו כמ"ש בספר הפלאה קבעת עתים לתורה והבן.

פסוק לד

אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום וכתיב בתרי' כי מוצאי מצא חיים מה שדרשו חז"ל במס' ברכות ידוע וגם אני אענה חלקי והנה כתיב שמעו ותחי נפשיכם ולא מפרש מה ישמע והנ"ל דהמפורש במקום אחר מה שיש לשמוע דהיינו לכו בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ותחי נפשיכם כמו שאמר שם מי האיש החפץ חיים וכתיב נצור לשונך מרע וכו' מות וחיים ביד הלשון והנה איתא באורחת צדיקים שער השתיקה כללו של דבר האדם עושה דלת לפתחו יש לו עת לפתוח ויש לו עת לסגור כך דלתי פיו כי יש לו שתי דלתות השפתים והשנים ע"כ והיינו דרוה"ק אמר לכו בנים שמעו לי אף שזה אמרו דוד וזה שלמה הלא הן המה רק שלוחים לרוה"ק והיינו לשקוד על דלתותי שעשיתי לאדם בעת לסגור ועת לפתוח יום יום דהיינו בתמידות והיינו כי מוצאי מצא חיים כ"א סוגרין כראוי הוא חפץ חיים ונקרא מוצאי כי אדם הממעט בדבור שכינה עמו כמבואר בספרים וכמ"ש על הראשונים ע"כ הי' ממעטין בדבריהם לזאת הכוונה וכן אם פותח כראוי לתורה ולתפילה והיינו ג"כ כי מוצאי דאורייתא וקב"ה כולו חד וכל המתפלל שכינה כנגדו מצא חיים דבתורה כתיב כי הוא חייך ואורך ימיך והתפילה נקרא חיי שעה וגם אמרו שלשה מאריכין ימיו של אדם ואחד מהן המאריך בתפילתו עיין במסכת ברכות.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה