ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
משלי · פרק ה
פסוק יא
ונהמת באחריתך עיין בר"ח מה שפי' בו ול"נ לפרש כי הדבקים בגוף סוברים שהוא דבר ממשי ראוי לדרוך בדרכיו ואף אחר המיתה כבר אמרו חז"ל רשעים אפילו על פתחה של גיהנם אינם חוזרין בתשובה והענין מחמת טפשות שכלם שיתטפש גם שם עדיין בטפשותם ואינם מכירין היטב בגנות מעשיהם והי' נדמה להם שהי' ראוי לעבוד את הגוף ולשמרו וכ"ז שיש עדיין איזה ממשי מן הגוף נדמה להרוח שהוא דבר יש ואינו מכיר בגנות מעשיהם משא"כ אחר כלותו אז יראה שהוא אין ואפס מוחלט והבן.
א"י עפ"י שכתבו הספרים כ"ז שהגוף קיים הרוח דבוק בו והוי עדיין מכוסה ואין לו הכרה והבן:
א"י ונהמת באחרתיך ככלות בשרך ושארך ואמרת איך שנאתי מוסר לא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אוזן כמעט הייתי וכו' עפ"י ששמועה יקרא לשמוע לדברי המוכיח ומקיים דבריו ומאן דשמע רק בשעת מעשה ומהרהר בתשובה יקרא הטיית אוזן והנה זה שמטה אוזן ע"כ לא שונא מוסר יקרא רק שיצרו תקפו אח"כ אבל זה שאינו מטה אוזן שונא יקרא והנה מבואר בזוה"ק פ' לך על פסוק ויאמר אברם אל מלך סדום תן לי הנפש וכו' דהצדיק לוקח אותן נפשות מגיהנם אותן ששמעו לתוכחתו [והרהרו ע"י בתשובה] והיינו [מוריד שאול ויעל משא"כ אם לא הטה אפילו אזנו לשמוע אז] ונהמת והבן [עיין ישמח משה האזינו דף קמ"ד ע"ד].
פסוק טו
שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך יפוצו מעיינותיך חוצה ברחובות פלגי מים יהי' לך לבדך ואין לזרים אתך וכבר רמו רז"ל [ע"ז י"ט א' ותענית ז' א'] רישא דקרא על סיפא דקרא והבן ועיין בבינה לעתים דרוש ל"ח דהוא דרוש ג' לפרקים מה שפי' בזה ולי נראה עפ"י למגמר והדר למסבר והנה ידוע דהכילי בחידושיו נענש דהוא צר עין והנה הלומד לבד יש לו רק חלק, כי כמה וכמה לומדים זאת מעת שנשנית משא"כ המחדש הוא שלו לבד שכר החידוש ולאחרים הלומדים דבריו רק שכר הלימוד והוא בן עוה"ב והנה בור הוא מכונס ובאר כובע והיינו מקודם שתה מים מבורך דייקא ואח"כ ונוזלים מתוך בארך ר"ל רק שלא תהי' כילי רק יפוצו כו' וזה יהי' לך לבד כו' משא"כ הלימוד בלי חידוש והבן.
פסוק יט
דדיה ירווך בכל עת עפ"י ריש מדרש שמואל בפ' עת לעשות לה' הפרו תורתיך אם מחפש אחרי עת קבוע לעשות לה' אז הפרו תורתיך כי צריך להיות דומה לתינוק שמבקש לאכול בכל עת ושעות היום ר"ל שאין לו עת קבוע והבן.