ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
ישעיה · פרק ב
פסוק ה
בית יעקב לכו ונלכה באור ה' דהנה אמר השי"ת למשה לך רד כלום נתתי לך גדולה (כ"א בשביל ישראל] אף דהיו ראוי לזה מצד עצמו מ"מ לא עביד קב"ה ניסא למגנא והוא הי' עובד השי"ת אף בלא אלו המדריגות רק כדי לקרב ס"ר ישראל הי' צריך למדריגות אלו והבן וכן בכל ראשי עם עיקר הארה הנשפעת [להם[ הוא בשביל לקרב ישראל וכשהם פועלים נשפע בהם והיינו דאמרו בני העלי' להמונים בית יעקב לכו ר"ל ממדריגה למדריגה ונלכה באור ה' ר"ל עי"ז ג"כ נלכה ממדריגה למדריגה באור ה' והבן כי נכון הוא בס"ד.
פסוק יז
ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא עפ"י המבואר במ"ר [פ' נשא ט' סי' כ"ד] ממיעוט הקומה במשך הדורות שם אבא שאול אומר קובר מתים הייתי כו' שם אבא שאול ארוך בדורו הוי [ור"ט מגיע עד כתפו] כו' עד כ"ע קיימו לי' לפושתבנא דפומבדיתא עד פלגא עיי"ש וזה מופת גדול על חידוש העולם דנתבאר שכל מה שהי' תמיד בלי השתנות האיך מתחיל השתנות רק שבע"כ צא"ל דאין זה השתנות מחודש רק שתמיד היו השתנות א"כ לפ"ז אף אם תאמר שהיו מן הארץ עד לרקיע ובכל פעם נתמעט ממדתו חצי זרת והגיע עד הקומה של עכשיו מ"מ בהכרח אתה מגיע עד תכלית התחלה ואם אין לעולם התחלה אתה צ"ל שנתמעט עד אין סוף מה שהי' יותר משיעור של עכשיו וזה א"א [וא"כ כיון שיש לו התחלה יש לו תכלית ע"כ ונשגב ה' לבדו ביום ההוא והבן] וכן במיעוט השנים היו ראוי' להיות בני אדם שחיותן לעולם הרבה מאוד דאתה צריך לילך עד אין סוף והבן.