ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
ישעיה
פרק א
פסוק ד
הוי גוי חוטא וכו' נזורו אחור עפ"י שעה"מ פ"א לולא אותיות אלול עיי"ש לולא האמנתי וכו' ורומז לאחור כמו שהצבי רץ וכו' עיי"ש [כונתו הצבי רץ ופניו לאחוריו כך ישראל ישומו פניהם לאחוריהם להסתכל במעשיהם אשר עשו לתקנם ולשוב עליהם ואימתי בחודש אלול] וקבלתי ממורי מלובלין זצוק"ל שתורת חסד על לשונו וכו' [אפשר כוונתו אשר צריך לבאר התורה ע"ד החסד והטובה כמו שפירשו וכתבת וכו' דברי התורה הזאת באר היטב לבארם לטובה ולברכה] וכמו שפי' הרה"ק מניקלשפארג הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה [אפשר כוונתו שפי' גם כן בתורת חסד מאמז"ל הקב"ה מדקדק וכו' כי לכאורה יפלא שידקדק עם הצדיקים ביותר ופי' ז"ל אדרבה לטובה רצ"ל שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים שלא להענישם רק כחוט השערה עונש קל מאוד כי הצדיק תיכף בהתעוררות כ"ש נרתע לאחוריו ומפשפש במעשיו ושב בתשובה והבן] וכמו שפי' המגיד והיתה נבלת (יהודה) [העם] למאכל וכו' [ירמי' ק' ל"ג לא מצאתי פי' ואולי כוונת קדשו כי עבירה נקראת נבילה כי הוא מטמאה כמו נבילה, אמנם אם שב מאהבה זדונות נעשות כזכיות וגורם שפעת ברכת עליון לכל העולמות כמו שאז"ל ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה וידוע כי מלאכי מעלה נקראים עוף השמים כאז"ל עוף השמים יוליך את הקול ומלכותא קדישא קרוי כב"י בהמת הארץ כידוע מהאר"י הקדוש ז"ל על הפסוק בהמות בהררי אלף כי בהמה גימטריא ב"ן וזה כוונתו והיתה נבלת העם היינו מעבירות יעשו זכיות ואז יהי' למאכל לעוף השמים כנ"ל ולבהמת הארץ מלכותא קדישא ואימתי באין מחריד היינו שהתשובה נעשית בלי שום מחריד מיראת עונש וכדומה רק מאהבתו ית"ש כנלע"ד והר"י] וכמו שביארתי הטעם בתשובה מאהבה הזדונות נעשים כזכיות ומיראה כשגגות [מבואר היטב בישמח משה פ' האזינו כי ה' צילך וכשם שהוא אוהב להשי"ת בכל לב כך השי"ת אוהבו ומראה לנגדו פנים שוחקות כב"י ובאור פני מלך חיים נמשך חיות הקודש רוחניות ממקור החיות ואלו המלאכים הנעשים מחטאיו נעשים מלאכים קדושים אמנם השב מיראה אין מגיע לו אהבה בדין ונעשו רק כשגגות, וברבים ששבו כמעט הוא מהנמנע שישובו כולם מאהבה דלזה צריך אור שכל רב אך הקב"ה ברו"ח מקבל להם בנדבה כאילו שבו כולם מאהבה כי זכותא דרבים גדול מאוד כמאמר הכתוב אל כביר לא ימאס וזש"א הכתוב ארפא משובתם היינו העבירה שהוא משובתם יתרפא ויעשו כזכיות כי אוהבם שמעורר להם אהבתו בנדבה עיי"ש באריכות] וכיון שהוא תענוג הוא שמחה ואף שלא כל אדם זוכה לתשובה מאהבה מ"מ כבר פירשתי ארפא משובתם וכו' [כנ"ל] דברבים הוי מיראה כמו מאהבה אל כביר לא ימאס כמו שפי' פנה אל תפילת הערער וכו' לכך אמר בלשון רבים גוי עם כו' הכל בלשון רבים וידוע מהמפורשים דהוי לשון קריאה הן לאבל הן לשמחה וכל המפורשים פירשו לאבל ואני פירשתי לשמחה [פי' הוי קריאה של שמחה אם גוי חוטא עם כבד עון וכו' ועכ"ז נזורו אחור הלכו והביטו לאחוריהם ושבו מדרכיהם ברבים ונעשו הכל כזכיות אז גורמים שמחה כנ"ל] היוצא מזה דהחוטאים והפושעים אם היו נותנים לב להבין כמה שמחה ותענוג היו יכולים לעשות להשי"ת אם ישובו וכבר פירשתי המדרש זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו המצורע המוציא רע תהי' בהוייתו יהא ומה שפירשתי במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' [היינו הרע נשאר קיים ונתהפך לזכות ולמצוה וזהו בהוייתו יהא והובא אל הכהן הקב"ה כבי' א"ל דייקא לבתי גוואי מחיצה לפנים מחיצה לפנים מצדיקים גמורים דבמקום בבתי בראי עיין ישמח משה פרשת יתרו ד"ה הדרך הרביעי, ולעיל שמואל ב' ק' א' פ' כ"ג מבואר היטב א"כ] מי שאינו רוצה לעשות תשובה הוי כמאבד עצמו לדעת וק"ו הוא מגוף הנמאס לנשמה היקרה ועפ"י דברי הבל"ע בעת קץ דרוש [נ"ז] עיי"ש.
פסוק כא
איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים עפ"י דאיתא בזוהר בכה רשב"י ואמר דחילנא מתוקפא דשלהובא דצדק ואלמלא משפט דמבסם לי' לא הוי מתקיים עלמא דוד כד לא חב אמר אני בצדק אחזה פניך וכד חב אמר אל תבוא במשפט את עבדיך ועיין מה שפי' רש"י על צדק ילין בה.
ולי נראה דודאי מי שחטא בלילה הי' חל הדין עד אור הבוקר זמן הקרבת התמיד [דתמיד של שחרית מכפר על עבירות של לילה ותמיד של בין הערבים מכפר על עבירות היום] אך ידוע דעל העבירות שבין אדם לחברו אין הקרבנות מכפרין, ונקדים עוד דאיכה בלשון כאשר כאשר יתפרש לפעמים כמו שפי' בא"א ע"פ איכה ישבה ואיכה יועם ע"ש והיינו פי' איכה היתה לזונה כאשר היתה לזונה מ"מ מלאתי משפט דמבסים לצדק ע"י התמידין רק צדק ילין בה ועתה מרצחים וק"ל.
ופי' הזוהר הנ"ל שכתבתי דצדק היינו דין כמשמעו ומשפט היינו תורה וכמה סגולות יש בתורה הקדושה שאינם ע"פ דין כגון עונה אמן ואיש"ר וקרבנות ותשובה כמו דמצינו דהקב"ה שאל למה"ש ולתורה הנפש החוטאת מאי אמרו מ"ה הנפש החוטאת תמות ותורה אמרה תביא קרבן ותתכפר ודו"ק:
פרק ב
פסוק ה
בית יעקב לכו ונלכה באור ה' דהנה אמר השי"ת למשה לך רד כלום נתתי לך גדולה (כ"א בשביל ישראל] אף דהיו ראוי לזה מצד עצמו מ"מ לא עביד קב"ה ניסא למגנא והוא הי' עובד השי"ת אף בלא אלו המדריגות רק כדי לקרב ס"ר ישראל הי' צריך למדריגות אלו והבן וכן בכל ראשי עם עיקר הארה הנשפעת [להם[ הוא בשביל לקרב ישראל וכשהם פועלים נשפע בהם והיינו דאמרו בני העלי' להמונים בית יעקב לכו ר"ל ממדריגה למדריגה ונלכה באור ה' ר"ל עי"ז ג"כ נלכה ממדריגה למדריגה באור ה' והבן כי נכון הוא בס"ד.
פסוק יז
ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא עפ"י המבואר במ"ר [פ' נשא ט' סי' כ"ד] ממיעוט הקומה במשך הדורות שם אבא שאול אומר קובר מתים הייתי כו' שם אבא שאול ארוך בדורו הוי [ור"ט מגיע עד כתפו] כו' עד כ"ע קיימו לי' לפושתבנא דפומבדיתא עד פלגא עיי"ש וזה מופת גדול על חידוש העולם דנתבאר שכל מה שהי' תמיד בלי השתנות האיך מתחיל השתנות רק שבע"כ צא"ל דאין זה השתנות מחודש רק שתמיד היו השתנות א"כ לפ"ז אף אם תאמר שהיו מן הארץ עד לרקיע ובכל פעם נתמעט ממדתו חצי זרת והגיע עד הקומה של עכשיו מ"מ בהכרח אתה מגיע עד תכלית התחלה ואם אין לעולם התחלה אתה צ"ל שנתמעט עד אין סוף מה שהי' יותר משיעור של עכשיו וזה א"א [וא"כ כיון שיש לו התחלה יש לו תכלית ע"כ ונשגב ה' לבדו ביום ההוא והבן] וכן במיעוט השנים היו ראוי' להיות בני אדם שחיותן לעולם הרבה מאוד דאתה צריך לילך עד אין סוף והבן.
פרק ג
פסוק י
אמרו צדיק כי טוב (כי פרי מעלליהם יאכלו] היינו לעוה"ב יום טוב מזומן לו כי פרי מעלליהם יאכלו בזה [היינו הפירות יאכלו בעוה"ז] כי עוה"ב אין בו שום אכילה והקרן ישמור לעוה"ב אוי לרשע רע שנאמר וגם רשע ליום רעה הגהינם מזומן לו שנקרא רע גמול ידיו היינו הקרן [מאיזה מצות ומע"ט שעושה] יעשה לו דייקא היינו בעוה"ז שהוא עולם העשיה ע"כ נשאר ערטילאי לעוה"ב והבן.
פרק ד
פסוק ג
והי' הנשאר בציון כו' [קדוש יאמר לו] ע"ד שדרשו רז"ל בפ' ולשאר עמו מי שמשים עצמו כשירים והבן.
פסוק ו
וסוכה תהי' לצל וכו' כבר ביארתי בפ' תרומה [בישמח משה עה"פ ככל אשר אני מראה אותך] כי האורך ורוחב מתיחס על הנגלה וע"כ נאמר ארוכה מארץ וכו' ושיעורה נתבאר במסכ' עירובין דף כ"א ע"א אבל הגובה הוא רק על הנסתר שהוא רוחני וגובה יאמר בו כי כבר נאמר כי רם ה' ונאמר ארוממך אלקי' המלך כי רוממות יאמר ג"כ על רוממות מעלה עיין במ"נ בשיתוף שם רם וכן גובה נאמר כי גבהו שמים ונאמר וגובה להם ונאמר כי גבוה מעל גבוה וכו' ואמרינן אמירה לגבוה. אמורין לגבוה סלקי. וכמעט מלא כל הש"ס מזה והנה נאמר כפלי' לתושי' ולא נאמר כפל לתושי' רק כפלים מועט רבים שנים והיינו שני כפלים דהיינו ארבעה פעמים דהיינו שהנסתר ארבע ידות יותר על הנגלה חלק הנשתוית אצל הפשוט דהלא הוא מן העליונים ודו"ק [ועפי"ז יש לפרש וסוכה תהי' לצל] דהנה לעתיד ומלאה הארץ דעה ויתגלה הכל הנגלה והנסתר והנה הסוכה של כל צדיק יהי' מתורתו וממעשיו ולכל יש שורש בנגלה ובנסתר וכבר ביארנו דהנסתר הוא ארבעה ידות יותר ומתייחס אל הגובה והנה עיין בריש מס' סוכה ועיין בתשב"ץ חלק א' קכ"ו דלר' זירא דאמר משום צל בעינן שיהי' האורך ורוחב חלק חמישית מן הגובה אך אנן לא קיי"ל כר' זירא רק אמרינן דסוכה תהי' לצל מדבר בעתיד עיי"ש ועכ"פ הצל הוא כשהאורך ורוחב הוא חלק חמשית והיינו וסוכה תהי' לצל דלעתיד והבן והיינו במדריגת תושי' אבל במדריגת בינה אין סוף ויובן זה עפ"י פ' האלגזי בפ' לי עצה ותושי' וכו' והבן כי עכשיו הכל בעניין תושי' ויותר מזה זאת קומתך דמתה לתמר והיינו צדיק כתמר יפרח דמי ששומר הבריתים לשון ומעור מתגלין לו רזי התורה והבן זה.
פרק ו
פסוק י
השמן לב העם כו' עד"מ יש מי שיצרו מתגבר עליו כ"כ עד שלבו אטום ואין נכנס בלבו כל דברי תוכחות אבל חפץ הי' שיכנס בלבו לכך מטה אוזן ויש יותר רע מזה שחפץ ברע כ"כ עד שאינו רוצה להטות אוזן לשמוע כלל דברי תוכחה כי דואג אולי יכנס בלבו וישוב מדרכו הרע ומשל לזה שני מיני שיכורים יש ששותה מחמת רוב התאוה אבל חפץ הי' מאוד שלא יתאוה ויש שעושה פעולות שיתאוה וכן בכל העבירות וזה רע מאוד ועל כן אמרו המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי משום דמגרי יצה"ר בנפשו וע"ד ויתאוו תאוה והבן והיינו ואזניו הכבד פן באזניו ישמע והבן. ועיין פירוש האלשיך בזה הפ' והנה כבר אמרו רז"ל הוי כל צמא לכו למים אלו דברי אגדה שמושכין לבו של אדם להעיר אוזן ולשמוע בלימודים בדבר אגדה ומוסר רק המסיר אוזן הוא עצת היצה"ר מנגד לטבעו ויש לפרש עפי"ז אנצלה משונאי ומפרש במה וממעמקי מים והבן. והנה מי שירצה שיתעורר ואין לבו רוצה ילחם בחזקה כעין שכתב בע"א ח"ג ע"ט במאמר ש"ע על מאמר רפב"י דחולין אם אי אתה חולק (לי מימך גוזרני עליך] כו' שצריך למסור נפשו ולומר ללבו אינו זז מכאן עד שח"ו אמית עד שתקבל עליך מה שראוי והבן. וכמו דקי"ל כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ה"נ יעשה האדם בעצמו והבן. ויש לפרש עפי"ז מסיר אזנו משמוע תורה היינו מה שמורים לו בדברי מוסר גם תפלתו שראוי להתפלל שיעזריהו השם תועבה והבן.
ושב ורפא לו ר"ל שהתשובה תהי' רפואה הוא רק אם הוא ל"ו בשביל כבודו ית' ועפי"ז יתבאר לכו נשובה אל ה' כי הו"א טרף ר"ל בשביל שהוא טרוף ה"ו מן השם ו"א מן הכסא אז וירפאינו והבן:
פרק ט
פסוק ה
ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום הפסוק הנ"ל משולל הבנה מאוד ע"פ פשוטו וגם אם נדרש דכל הני כינויין להשי"ת והכוונה דהשי"ת נקרא שמו שר של שלום או פלא עדיין אין אתנו יודע למה מתאר כאן להשי"ת בתארים הללו:
והנ"ל בזה בהקדים לפרש רק אלו השני תיבות פלא יועץ ברמז נפלא ואח"כ נמשיך כל המקרא ונקדים דאיתא באותיות דר"ע אל"ף א"מת ל"מד פ"יך שתזכה בה לחיי העוה"ז פ"יך ל"מד א"מת שתזכה בה לחיי עוה"ב עכ"ל ונ"ל שהוא מובן עפ"י שני מאמרים אלו א' מה שדרשו [שבת ס"ג] אורך ימים בימינה למיימינים בה להעוסקים בה לשמה ב' אמר ר' יהודא אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות וכו' שמתוך שלא לשמה בא לשמה ע"כ [פסחים דף כ' ע"ב] והנה נחזי אנן דתורה היא אמת בעצמותה ונקראת אמת כמו שדרשו רז"ל [במס' ברכות ד"ה] אמת זו תורה שנאמר אמת קנה וכו' וא"כ הלומד שלא לשמה הוא לומד האמת אבל אינו לומד באמת כי לבבו פונה לדברים אחרים לעושר וכבוד ונמצא דהוא אמת בעצמות קודם שבא הלימוד לפיו אבל מפיו אינו יוצא באמת אבל הלומד לשמה הוא לומד האמת באמת ונמצא אחר שיצא הלימוד מפיו הוא באמת.
ועפי"ז מבואר הדרגות מתחילה אמת למד פיך דהיינו התורה שהיא אמת למד פיך אף שפיך אינו לומד באמת והיינו שתזכה בה לחיי עוה"ז כי בשמאלה עושר וכבוד ומתוך שלא לשמה בא לשמה לכך אח"כ פיך למד אמת דהיינו שפיך תלמוד באמת דהיינו אחר שכבר פיך למד היא אמת והיינו שתזכה בה לחיי עוה"ב כי אורך ימים בימינה כנ"ל כי נכון ואמת בס"ד. ועפי"ז נ"ל רמז נכון פלא יועץ כי אל"ף הוא אמת למד פיך והיינו שלא לשמה כ"ש אבל לשמה דהיינו פיך למד אמת הוא פל"א והיינו פלא יועץ כי נהנין ממנו עצה כאומרם ז"ל במס' אבות והוא רמז נפלא בס"ד. ועפי"ז נ"ל להמשיך כל הפסוק דהרי זה נאמר על חזקי' והוא הי' עוסק בתורה ומרבה תורה בישראל מאוד מאוד כמו שדרשו [סנהדרין צ"ד ע"ב] רז"ל בפסוק וחובל עול מפני שמן והתנבא הנביא עלי' אלף גפן באלף כסף וכו' מחמת שהכל יעסקו בתורה ואמרו שם נעץ חרב בבה"מ וכו' ובדק מדן ועד באר שבע כו' לכך קרא לו השי"ת פלא יועץ כנ"ל. אל כמו שאמרו רז"ל שהקב"ה קרא ליעקב אל דהיינו שמורה על חוזק ממשלה שנתן לו השי"ת דאל הוא לשון תקיף ומושל כמו ואת אילי הארץ וכמו דאיתא בש"ע או"ח בהזכירו שם אלקים יכוון וכו' ולכך דיין ושופט נקרא אלקים והיינו דנותנת לו מלכות וממשלה כמבואר במסכ' אבות. גבור היינו כאמרם ז"ל איזה גבור וכו' והיינו ומרחקתו מן החטא האמור במס' אבות ובמסכ' סוטה [דף כ"א] אגוני מגנא ומצילי מצלה וכמו שדרשו חז"ל במסכ' ע"א דף י"ז ע"ב] מזימה תשמור עליך כו'. ואבי עד כי כל העולם כלו כדאי הוא לו וא"כ הוא אבי של כל העולם עד ר"ל לנצח לא מיבעי' בדורו אלא מתחילת הבריאה ראוי שיברא עבורו וכמו שדרשו רז"ל בפסוק כי זה כל האדם כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה וכמו שפי' הרמב"ם ז"ל על אמרם אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה בלבד. שר שלום כי ת"ח. מרבים שלום בעולם וגם עושה שלום למעלה כמ"ש או יחזק במעוזי יעשה שלום לי והיינו אוהב את המקום אוהב את הבריות האמור במסכ' אבות והוא פי' נכון ואמת בס"ד.
ולפי"ז מובן דכל צדיק ועוסק בתורה לשמה נקרא כן ועפי"ז מובן בזמירות של שבת הא דמסיים ויזכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות על ישראל שלום פלא יועץ אל גבור וכו' דאין לו שייכות לכאן וכמ"ש א"ש מאוד דשייך לעוסקים בתורה ובמצות והנה הנוסח דמתחיל יועץ אל גבור א"ש להמפרשים ויקרא שמו פלא יועץ כו' דהיינו השי"ת שהוא פלא מכל הנבראים מצד עצמותו קרא שמו יועץ כו' והשאר יתפרש כמו שכתבתי אבל למ"ש יתכן יותר הנוסח פלא יועץ והוא נכון בס"ד.
פרק יח
פסוק ג
כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו דקשה הלא התקיעה דלעתיד קודם לנשיאת נס כמו שיסדו אנשי כנה"ג בתפלה תקע בשופר כי הנה ידוע מה שדרשו רז"ל כי בארבע רוחות השמים פרשתי אתכם כשם שא"א לעולם בלא רוחות כו' ודרשו בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית נמצא הם העיקר והעולם שלהם וכל העכו"ם הם רק בדרך מוץ שעולה עם התבואה והי' בית עשו לקש ע"כ כשעושים רצונו תזרם כמוץ ורוח תנשאם משא"כ כשאינם עושים רצונו כי נבראו רק לאבן נגף ולציר מכשול כי באמת נברא העולם בשביל ישראל רק בשביל שיקיימו התורה כמו שדרשו בשביל התורה שנקרא ראשית וכמו שכתב בבעה"ט בתיבת בראשית והנה אם אינו מקיימין התורה אז הם שולטין ע"ד סייף וספר ירדו כרוכין מן השמים התורה הוא הספר והעכו"ם הם הסייף חרבו של עשו אבל תכלית הבריאה הוא רק בשביל ישראל והעולם רק שלהם הוא והיינו כל יושבי תבל ושוכני ארץ היינו ישראל שהעולם שלהם ודאי ראוי שתגאלו ואז יתקיים מחשבתו של יוצר בראשית עיקר כוונת הבריאה והיינו כנשא נס הרים תראו שנאמר ונשא נס לגוים לכנס נדחי ישראל ואימת יהי' לזה אמר וכתקוע שופר תשמעו שתשמעו בקול השופר המכריז בכל החדש על דבר התשובה והיינו תקעו בחדש שופר ר"ל בכל החדש בכסה ליום חגינו כי ידוע מהגמ' דסוכות נקרא חג סתם ר"ל שיעלה לרגל בחג הסוכות שבו נאמר כי אעבור בסך אדדם עד בית אלקים כו'.
פרק כ
פסוק יט
כי טל אורות טלך כי התורה הוא טל של תחי' והנה לדרך רמז יש ט"ל כללים והיינו אורות שמאיר על איזה דבר חוץ ממנו והבן.
פרק כד
פסוק יב
רמז ו"ש"א"י"ה יוכת שער ר"ת ש"ר אופי"ם יש"י המ"ן יוכת הוא השער והתחלה של סתירת הטומאה ובנוית הקדושה כי זה לעומת זה כו' והבן:
פסוק כג
וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד עפ"י שפירשתי הפ' יראוך עם שמש [תהלים ע"ב] ואוהביו כצאת השמש בגבורתו [שופטים ה'] כי יראה ואהבה שניהם נלמדים מגלגלי השמים והמאורות מהתנועה היומית אהבה ויראה מתנועה הפכיות וכמו שפירשתי מאמרם ז"ל מרגליות טובה היו תלוי' בצוארו של אאע"ה וכשנפטר תלאה הקב"ה] בגלגל חמה [ב"ב ט"ז ע"ב בס' ישמח משה פ' בהעלותך ותו"ד כי התנועה היומית הוא מחמת אהבה שהולכת ממזרח למערב כדי לתת שלום לקונה והתנועה ההפכיות שהגלגל היומי מגלגלה ממערב למזרח הוא מחמת יראה נרתעת לאחוריה כאדם הנרתע מאימת המלך עיי"ש היטב ובפ' וירא ובהפטרות בשלח] וא"כ עכשיו אנחנו למידין מהם ולעתיד כי יעשה מחול לצדיקים וכל אחד מראה באצבעו ואומר הנה אלקינו זה [תענית ל"א] ומוראו עליהם כנודע מהמדרש יכול לא יהי' מתייראין וכו' והיראה והאהבה של אז של צדיקים לא לבד שתהי' גדולה מיראה ואהבה של הגלגלים והמאורות אלא גם שיהי' גדול מאוד מאוד מיראה והאהבה של מה"ש ושרפים וחיות הקודש הגבה למעלה למעלה מועף ביעף ועל אותה שעה נאמר עתידין ישראל שתהי' מחיצתן לפנים ממה"ש וכבר אמרו כי כל עולם שלמטה כנגד שלמעלה כגרגר חרדל וזה העיקר נאמר בענין הרוחניות באיכות ולא בכמות לבד והבן א"כ אז יהי' היראה ואהבה של המאורות כטפה מן הים כנגד יראה ואהבה של הצדיקים ואז וחפרה הלבנה כו' בהיראה והאהבה שלהן נגד יראה ואהבה של הצדיקים ואימת יהי' כי מלך ה' כו' ואז נגד זקניו כבוד כי הכבוד שיש להמאורות שיראה ואהבה נלמד מהם יהי' לזקניו כי כל צבאות עליונים והמאורות יהי' לומדין מהן והבן כי נכון הוא בס"ד.
פרק כה
פסוק ט
ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וכו' עפ"י אנכי ולא יהי' לך [לא מצאתיו ואולי כוונתו על אמרם ז"ל אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו כי אפי' בעת הגלות שהגבורה שולטת עלינו אנו מכירים ויודעים ומבינים כי אנכי ה"א וכו' ולא יהי' לך שהוא אחד ואין שני כי שה אחת בין ע' זאבים איך תתקיים בלתי השגחתו יתעלה וזהו מפ"י הגבור"ה שמענ"ו] נמצא דעכשיו אלקינו במה שהוא נסתר כי הן הן גבורותיו אבל לעתיד הנה אלקינו זה דהיינו לנוכח [שנוכל לומר ז"ה ה' קוינו לו ויושיענו] ועפ"י מ"ש בפ' קוה קויתי ה' ויט אלי [תהלים מ'] [ועיין מה שפי' בתפל"מ תהלים י"ח פסוק ד' קוה קויתי ה' היינו כל קוויי הי' שיתמלא השם ויט אלי והשי"ת שמע לתפילתי מקודם כדרך שאמרו המתפלל בעד חבירו וד"ל] קוינו לו שיתמלא. נגילה ונשמחה בישועתו כמו שפירשתי כי בשם קדשו בטחנו נגילה ונשמחה בישועתיך [היינו שאנו בטוחים שהקב"ה יגאל אותנו ששמו אינו שלם ובודאי יגאל א"ע ונושעה ממילא ואנחנו נגילה ונשמחה בישועתו עיין תפל"מ תהלים ל"ג פסוק כ'
פרק כו
פסוק א
ביום ההוא יושר וכו' עיר עז לנו ישועה ישית חומות וחיל פתחו שערים ויבא גוי צדק וכו' נ"ל עפ"י הזוהר כי לע"ל יקדים מוחא דלגו והדר דמלבר שנאמר הטיבה ברצונך את ציון ואח"כ תבנה חומות ירושלים אך הלא איתא במגילה ג' ע"ב דכרך שישב ולבסוף היקף נידן ככפר רק הוקף ולבסוף ישב נידן ככרך ונמצא אם תשב תיכף כשתבנה בפנים הוי ככפר ואין זה כבוד לירושלים עה"ק לכך תבנה מבפנים ואח"כ החומות ואח"כ תתיישב והיינו עיר עז לנו ישועה שתבנה בכל אופן המועיל ותוושע ירושלים ואח"כ ישית חומות וחיל ואח"כ פתחו שערים ויבא גוי צדיק וכו' והבן (וזה שאמר הכתוב ביום ההוא] יושר שיר זה ע"פ הגמרא בבכורות דבעוה"ז שירה ובעוה"ב שיר והיינו אז יושר שיר הזה דייקא ואז עיר עז לנו וכו' כמ"ש.
פרק כו
פסוק ד
[כי השח יושבי מרום וכו'] יגיענה עד עפר ר"ל עד גלות אדום ומשם עתידין להגאל שנאמר התנערי מעפר עיין מס' ר"ה ל"א ע"ב והיינו עפ"י מ"ש על פסוק כי שחה לעפר נפשינו וכו' והבן.
פרק כח
פסוק כט
הפליא עצה הגדיל תושי' במס' סנהדרין דף כ"ו ע"ב תושי' דברים של תוהו שהעולם משותת עליהם ע"כ נ"ל דה"פ דנושאם הוא תוהו כמו ארבעה אבות נזיקין שהוא רק בעסקי העוה"ז שהוא הבל ותוהו וכן ממש רוב תורה הנגלית ואעפ"כ העולם משותת עליהם כי המלך חפץ ביקרם ועיקר השלימות מלמידתן ומשמירתן והבן.
פרק כט
פסוק יג
יען כי נגש העם הזה כו' בפי' ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממנו ואבדה חכמת חכמיו כו' יתבאר ע"פ מ"ש בקב הישר פ"ה כי המפרידין הפה מן הלב הם מפרידין ח"ו בין ו' לה' דהיינו בין תורה שבכתב ובין תורה שבע"פ והעונש שיצאו מהם מינים כופרים בתורה שבע"פ ח"ו ועפ"ז מבואר והבן.
פרק ל
פסוק יח
ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם כי אלקי משפט ה' אשרי כל חוכה לו עיין באהבת עולם בעמוד עבודה דרוש שמיני מה שפי', דקשה טובא מאי נתינת טעם הוא זה כי אלקי משפט ה' משום זה ירחם דהרי דין הוא היפך הרחמים, עפ"י אמרם ז"ל [סנהדרין צ"ז ב'] ש"ת אנו מחכין והוא אינו מחכה ת"ל לכן יחכה ה' לחננכם וש"ת אנו מחכין והוא מחכה מי מעכב מדה"ד מעכבת ועפ"י אמרם ז"ל אמר הקב"ה לא אבא בירושלים של מעלה עד שאבא בירושלים של מטה ועפ"י אמרם כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה החלה. ועפ"ז מבואר לכן יחכה כו' כאמרם ז"ל שגם הוא כ"י מחכה ולכן ירום שיבא בירושלים שלמעלה לרחמכם שהוא י"ת ירחמכם וממילא ירום כ"י וש"ת מי מעכב לזה אמר כי אלקי משפט ה' ומדה"ד מעכב לכך אשרי כל חוכה לו דייקא דהיינו בשביל כבודו יתברך שיתרומם ולא בשבילינו כי אז יהי' נושע בדין דהמתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה עכ"ד ואני הוספתי נופך דכל דברי הפסוק הם דבור א' בהקדים דהמעיין בספר מילין לאלוה ובספר שורש ישע ימצא דהנה הוא לשון תקוה וגם לשון המתנה ואיחור כמו וחכינו עד אור הבוקר מלכים ב' שהוא לשון המתנה ואיחור והנה ידוע דשם הוי' אינו שלם כ"י עד שנהי' נושעים וימחו שונאינו והנה פירשתי וירם מאגג מלכו כי איתא במדרש שאותו הלילה שלכד שאול את אגג כל אותו הלילה היה אגג מתחבט ומשתטח ומתנפל ומתחנן לפני השי"ת שלא ימחה זרעו עד ביאת המשיח ונתקבל תפילתו והבטיח השי"ת לשר שלו שלא ימחה מחי' גמורה עד ביאת המשיח שאז ימחוה מחי' גמורה ע"כ ונתקשה לי מ"ט נשמע ונתקבל תפילת הרשע כ"כ אבל נ"ל שהוא לטובת ישראל כדי ששמו הגדול יהי' תולה בישועתינו ואין משכון גדול מזה והיינו כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול הגדול דייקא כמ"ש התוספות במס' ברכות דף ג' בשם מחזור וויטרי על יהי שמו הגדול מבורך והבן זה ועוד הוספתי נופך לפרש אמרם לא אבא בירושלים שלמעלה עד שאבא בירושלים שלמטה דידוע אמרם דאברהם קראו יראה שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ה' יראה כו' ומלכי צדק קראו שלם לכך נקרא ירושלים והבן והיינו ירושלים שלמעלה, ובכן תן פחדך כו' ויראוך כל המעשים כו' והיינו שיתגלה פחדו ויראתו על כל הברואים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם בשלימות גמור והיינו ירא ושלם ירושלים שלמעלה רוממותו וית' ויתעלה שזה יהי' בעת קץ ונ"ל דזה הוא כוונה ועצה עמוקה מאתו ית"ש ויתעלה לתלות שלימות שמו ית' ויתעלה ורוממות התגלות פחדו ויראתו בישועתינו דוקא משום שאלקי משפט היא וצריכים אנחנו להיות נושעים בדין לענין הצלחה העקרית והתכלית אושר האחרון והוא כמעט מהנמנע שיזכה אדם בדין כי הן שמים לא זכו כו' והנה זה הוא דין תורה גמור כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה כדאיתא במס' ב"ק פרק החובל דף צ"ב דמביא ראי' מתורה ומכתובים עיי"ש נמצא אם לא הי' ישועתו כ"י תולה בישועתינו הי' תפילה על הישועה רק בעבורינו והי' הישועה בדין כמעט נמנע אבל עכשיו שישועתו תולה בישועתינו אם רק יסעיינו השי"ת שנבא רק למושכל זה באמת שלא נתפלל ולא נחכה ולא נצפה רק שיתגלה כבודו ויתגדל ויתקדש שמו בכל העולמות אז יהי' הישועה בדין והיינו לכן יחכה ר"ל לכן ממתין כ"י שם הוי' שיהי' שלם לחנננם שתתחונינו כי אז ישתלם ולכן ירום דהיינו שיתגלה פחדו ויראתו ורוממתו לעין כל דהיינו אבא בירושלים שלמעלה הוא תולה ג"כ לרחמכם כשירחם עליכם כל זה הוא משום כי אלקי משפט הו' וצריך שתהיו נושעים בדין וזה הוא כמעט מהנמנע דהן שמים לא זכו בעיניו כו' לכך תלה כ"י שלמות שמו והתגלות פחדו ויראתו וכבודו וגדולתו בישועתינו אשר עי"ז יתכן להיות נושעים בדין כי אשרי כל חוכי לו דייקא כי זה דין תורה גמור והבן כי נכון הוא מאוד בס"ד.
פרק לב
פסוק יז
והי' מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם עפ"י המבואר בשם האר"י ז"ל כי צדקה אם תתהפך בא"ת ב"ש הוא חוזר להיות צדקה זה מרמז כי עומדת לעד ולא תשתנה והיינו והי' מעשה הצדקה ר"ל שאם תעשה ותהפך אותה לדבר אחר כמו שעושין מאיזה דבר דבר אחר מ"מ שלום כי נשארת בשלומתה על מכונה דהיינו אם תהפכנה ותעשנו בא"ת ב"ש הוא חוזרות להיות צדקה זה מורה ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם ולא ישתנה ולא יגרע וא"כ הפסוק הנ"ל הוא ממש דברי האר"י הקדוש הנ"ל
עוי"ת והי' מעשה הצדקה שלום וכו' עפ"י המדרש הובא בעמודי שש פרק י"א שם ואמר לגבריאל וכו' שיש בהם בעלי צדקה אלו עם אלו וכו' עיי"ש [כונתו למד"ר ויקרא פ' כ"ו סי' ח' וז"ל שם אר"י בשם ר"ל ששה שנים היו אותן גחלים עמומות ביד גבריאל סבור שישראל עושין תשובה כיון שלא עשו בקש לזרקן וכו' אמר לו הקב"ה גבריאל גבריאל יש בהן בני אדם שעושים צדקה אלו עם אלו שנאמר וירא לכרובים תבנית יד אדם] ויש לדקדק תיבות אלו עם אלו מיותר רק הי' לו לומר שיש בהם בעלי צדקה דודאי עם מי עושים צדקה אם לא אלו עם אלו והנ"ל בזה דיש חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול רק לש"ש והיינו עבודת הצדקה ויש לתשלום גמול אני גומל חסד עמו וכשאצטרך לאיזה חסד יגמול עמי והיינו מעשה הצדקה שגורם שגם חבירו יעשה צדקה והיינו בעלי הצדקה אלו עם אלו דהיינו מעשה הצדקה וג"ז הועיל והנה דרשו על עושה שלום במרומיו על אש ומים ששונאים זא"ז והקב"ה עושה שלום ביניהם וברא מהם שמים ותמהו הלא בכל נמצאי מטה יש ג"כ אש ומים אבל הנ"ל כי בכל הדברים צריך להתמזגות אש ומים דהיינו חום וקור הן האויר הן הבריאות הגוף הן הצמחים וזולת זה אין קיומם לעולם והכל השפעה מלמעלה והיינו עשיית שלום במרום שיושפע למטה במזג השוה והנה כאן ע"י גבריאל הי' נשפע ע"י העונות האש לבדו בלא שלום והי' מכלה וע"י מעשה הצדקה נתקרר ונתמזג והיינו והי' מעשה הצדקה שלום שמעשה הצדקה לבד פועל שלום כנ"ל בעושה שלום מזה יובן כי עבודת הצדקה השקט וכו' והבן:
א"י והי' מעשה הצדקה שלום כי עשיית הצדקה הגם שאינה עבודה להשי"ת מ"מ שלום שמשתיק העני שלא יתרעם על השי"ת שנאמר שלום יעשה לי אבל עבודת הצדקה שעושה לש"ש השקט וכו' ושכרו ניצחי' והנה הב' פירושים לקנה אחד עולין דמאחר שבמעשה הצדקה אף שלא לש"ש עושה שלום כפרושי הלז ע"כ מדה כנגד מדה דנעשה שלום כפרושי הנ"ל והבן כי גדולה הצדקה שמקרבת הגאולה ונזכה לביאת משיח שנאמר שלום ואמת יהי' בימיו ולא יוסיף עוד להגלות כתיב רק יהי' תשועת עולמים והיינו השקט ובטח עד עולם בבי"א:
פרק לג
פסוק ו
יראת ה' הוא אוצרו שנגנז בהנשמות של ישראל וע"כ כתיב מה ה' אלהיך שואל מעמך דייקא והבן.
פסוק טו
ועוצם עיניו מראות ברע כי הנה יש דברים שהמונים מדקדקים עד מאוד בהם כי נחשב אצלם לחמורות והלומדים מזלזלין בהם ביודעים כי הוא מן הקלות או מן קלי קלות והוא עון גדול כי אצלם הקלות לחמורות יחשב ועוד שעושה ח"ו התורה קורדום בית יד להעבירה כי אלולי שלמד הי' נרתע מזה המעשה כדרך המונים וא"כ עושה התורה הקדושה סבה לחטא והוא עון גדול מאוד כי התורה חוגרת שק עליו כן בהגיע לדבר כזה יעשה עצמו כאלו לא ראה קלותה בתורה הקדושה ויעצום עיניו ויהי' נרתע ממנו כדרך המונים והיינו עוצם עיניו מראות ברע ר"ל בשביל רע שיעשה והבן זה.
פרק לה
פסוק ו
ותרן לשון אלם נ"ל עפ"י השבט מוסר בפרק י"ט בשם רבינו האי גאון [וז"ל לשונך שים בפיך נאסרה וכאלם הי' בין החבורה, ואל תרפה ארי אסור בחבלך ע"כ] ועפ"י מ"ש בפ' י"ח כי ש"י עולמות שכר וש"מ עולמות מתנה עכ"ד (ויש לרמז זה בפסוק ש"ם עולם אותן לו וכו' כי ש"מ עולמות נותן הקב"ה במתנה כנ"ל] ס"ה תר"ן והיינו ותרן לשון אלם דמי שנאסר לשונו ועושה עצמו אלם יזכה לתר"ן עולמות כנ"ל.
פרק מ
פסוק ה
ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר עפ"י מהר"י מינץ בדרוש ט' בשם הר"ן כי הנבואה בלי אמצעי אין צריך להכנה והיינו וראו כל בשר יחדיו [היינו שישיגו כלם בחי' הנבואה כמאה"כ יואל ג' א' והי' אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם] ואף שזה כמעט מהנמנע שיהי' כלם מוכנים לזה אך כי פי ה' דבר והוא בלי אמצעי] אין צריך להכנה והבן.
פרק מג
פסוק טז
הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה במדרש הובא בשפת אמת משלי סי' ל"א וז"ל הנותן בים דרך מפסח ועד עצרת ובמים עזים נתיבה מעצרת ועד החג מכאן ואילך גם קבורה לא היתה לו ועי' מ"ש בספר הנ"ל ואני פרשתי בב' אופנים בעקבותיו דמפסח ועד עצרת הוא משל ודוגמא לימי עלי' ואשרי איש אשרי שעושה תשובה כשהוא איש, והעולם ים זועף, וכשגברה עליו נשמות העולם מקרי מים עזים, והנותן קאי על הקב"ה, וא"כ בימי עלי' כשעדיין לא גברה עליו עב טיט החומרות ולא נברא עדיין כ"כ משחיתים הנתיב"ה יש לו מעצמו והבא לטהר מסייעין לו וממציא לו דר"ך לב"ת, כמו שדרשו בפתחי לי אחותי [פתחו לי פתח כחודו של מחט וכו'] משא"כ במים עזים אז דרכיו סורר ויפשחהו גדר דרכיו בגזית אף נתיבותיו עוה והקב"ה נותן לו נתי"ב וצריך להתחזק מאוד מאוד (וזהו מעצרת עד החג כינוי לימי ירידה שהוא סוף הקיץ] מכאן ואילך גם קבורה לא היתה לו כמ"ש כל הספרים שאינם מניחים אותו לישן בקבר הם הנגעי בני אדם ותמוגגינו ביד עונינו ואתה השלכת מקברך ר"ל (ועי' בדרוש על הפסוק אשא עיני בתהלים) [תפלה למשה תהלים קכ"א].
עוד פי' א' על דרך הנ"ל רק דפסח ועצרת וחג כפשוטו רק ע"ד האמור שמקודם אינו נותן הרהור תשובה רק מעצמו ובימים אלו נותן הרהור תשובה (וכמ"ש בדרוש הנ"ל בשם היערות דבש) [שבימי התשובה הקב"ה שולח הרהורי תשובה] ואחר החג שלא שב כבר הוא מת אף אם חי' יחי' שנעלה נשמתו הקדושה, והיא וגם קבורה לא היתה לו שמת ולא הי' לו קבורה וק"ל:
פרק מד
פסוק ו
כה אמר ה' וכו' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים ויש לדקדק א' כיון שמדבר בענין אלקות א"כ מאי ראשון ואחרון הלא אין זולתו כמו דמסיים ואי כוונתו ראשון לכל הנמצאים ג"ז תמוה הלא שום התחלה לא הי' לו ח"ו ומאי ראשון ואחרון והבן ועוד אף שחיוב המציאות איננו לשום נמצא מ"מ המסורת שמקיים לנצח בחסדו אישים הרוחנים הקדושים וכן נשמות ישראל כנאמר ואתם בני יעקב לא כליתם והבן וממ"נ אי מדבר ממציאות ע"ד אמת א"כ מאי ראשון ומאי אחרון הא גם עתה בהוה אין עוד מחויוב המציאות זולתו ואי מדבר ע"ד העברה לפי המציאות א"כ מאי אחרון וע"ק מאי מחדש הנביא על מקרא המפרש בתוה"ק בראשית ברא כו' ושמע ישראל כו' ועוד יש לדקדק.
והנ"ל עפ"י המד"ר סדר במדבר רבה [פ' ב' סי' ט"ז] אמר ר' יצחק אמר הקב"ה לישראל אני ראשון לטובה ואחרון לרעה [ראשון לטובה ואמרתי ללא עמי עמי אתה ואח"כ והוא יאמר אלקי אבל ברעה אני אחרון כי אתם לא עמי ואח"כ ואנכי לא אהי' לכם, א"ר חנינא בלא דעת סבורים מה שהוא אומר ואנכי לא אהי' לכם שהוא אומר שאינו הוה לכם לאלהי, לאו, אלא מאי ואנכי לא אהי' אע"פ שאתם לא עמי שתבקשו להפריש ממנו אני לא אהי' לכם אין דעתי משתוית עמכם אלא בעל כרחכם תהיו עמי וכן הוא אומר (יחזקאל כ') והעולה על רוחכם וכו' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה וכו' אמלוך עליכם הא למדת חיבתן של ישראל לפני המקום] והנה אשמעינן דבר גדול דהשכל מורה ההיפך כי לגודל כבודו ית' מאחר שידע שהם יאמרו לא אלקי יאמר הוא קודם ח"ו וגם באמרם אלהי אתה ראוי עכ"פ להמתין על פיוסם אבל הוא מרוב אהבתו לישראל מוחל על כבודו וכבר ידוע מה שדרשו בקרא וה' הולך לפניהם יומם ומה שהמתקתי הדברים [מובא בישמח משה האזינו ותו"ד שם דהקשו איך יתכן תשובה הלא אמר ר"א מלך שמחל על כבודו אינו מחול אך דהנה איתא בקידושין דף ס"ב ורב יוסף אמר אפילו רב שמחל על כבודו כבודו מחול שנאמר וה' הולך לפניהם יומם אמר רבא הכי השתא התם הקב"ה עלמא דילי' ותורה דילי' הוא מחיל יקרי' וכו' עיי"ש והמתקת הדברים דבשלמא מלך ב"ו אין המלוכה שלו ואין מלכותו מלכות עולם ומלכותו תלוי בזולתו ע"כ מאן דפגים בכבוד המלוכה הוא פוגם בכבוד כל המלכים שהיו ושיהיו ובכבוד העם אשר תחת ממשלת המלך ע"כ אינו בידו למחול אבל השי"ת דמלכותו מלכות עולמים ואין מלכותו תלוי בזולתו כאמרינו כי המלכות שלך הוא ע"כ בידו למחול ע"כ] וזש"ה אני ראשון ואני אחרון כדברי המדרש הנ"ל והיינו משום ומבלעדי אין אלקים לכך אני מוחל על כבודי.
ונ"ל דזה הוא כוונת ר' יצחק שם שאמר אמר הקב"ה לישראל אני ראשון לטובה כו' דקשה היכן מצינו אמירה בזה אף דמצינו דהוא ראשון לטובה מ"מ היכן מצינו שיאמר לישראל אני ראשון לטובה אף דיש לפרש כפשוטו ע"ד מליצה מ"מ נראה נכון יותר דכוונתו להפסוק הנ"ל [כמו שפי'] וזה עוד חיבה יתירה שמודיע להם דבר זה והבן והנה סיפא דקרא צריך לפרש כמו שפירשתי [משום שאין זולתו יוכל למחול על כבודו] והנה לפ"ז נראה דר' חנינא מפרש סיפא דקרא בע"א ואני אחרון היינו גם בזה כשאני אחרון ומבלעדי אין אלקים היינו מושל עליכם כי זה עיקר הטובה המכוון ורק לפנים הוא לרעה והבן וה"פ אני ראשון ואני אחרון ובין כך ובין כך מבלעדי אין אלקים כנ"ל ועפ"ז יתפרש הפ' והי' במקום אשר יאמר להם ר"ל עליהם לא עמי אתם כי אינם רוצים להיות עמי שאינם עובדים אותי מ"מ יאמר להם בני אל חי כי ואנכי לא אהי' לכם [להשתוות לכם] כמאמר ר' חנינא והבן:
פרק מה
פסוק ז
יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע וכן הפ' מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק עפ"י הנזה"ק פ' ב' סי' ב' כי מבואר שם שלכך יצה"ר בתחתונים והרע שולט כי לעומת זה אור הגנוז להם שאין למה"ש עיי"ש באריכות ונראה שנהמא דכסופא הוא שאין יכול להביט באור פניו וכאמרם כל המצפה לשולחן אחרים עולם חשך בעדו והבן והנה שם בסה"ק סי' א' כי על הכל הי' פועל דמיוני בששת ימי הבריאה והנה איתא במג"ע וחשך ע"פ תהום ס"ת כלים שמהשבירה נתהוה הרע ומה שאומרים בשם הגאון מזלאטשיב אשריך כלים כו' וזה יוצר אור לכך ובורא חשך שזולתו לא יזכו לאור כי הי' נהמא דכסופא לולא מציאות הרע והבן, עושה שלום היינו כלי המחזיק ברכה כדאיתא בסוף משניות ולכך בורא רע והבן וידוע דכנף הוא לשון סתר והיינו שהארץ כמו מסותרת מראיית זיו כבודו משא"כ השמים והיינו דאיתא במדרש שם העליונים ניזונים כו' ומסיבה זו זמירות שמענו ר"ל כי עתידין צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים כו' והבן ועי"ז צבי היינו הרצון של הבריאה הוא רק לצדיק שזה שלמות המתחדש והבן.
פסוק יז
ישראל נושע בה' תשועת עולמים ע"פ שכתב בספר אור עולם בדף כ"ז ע"ב בשם ר' סעדי' גאון בפ' בשרו מיום אל יום ישועתו וז"ל כי הפועלים איזה דבר בכח הגרמיים השמימים לא יפעלו רק בזמן ממשלתם אבל לא מיום אחד על חבירו שימשול אז מזל אחר כי הם מתחלפים בכל יום אבל אצל עם נושע בה' נאמר בשרו אפילו מיום אל יום ישועתו מיום זה על המחרת עכ"ד רס"ג ובזה פי' הפ' התפאר עלי השיב פרעה למחר ופרש"י התפלל היום שיכרתו למחר ר"ל כשאראה שתוכל לעשות פעולה מיום זה על יום המחרת אז אדע כי לא בכח הגרמיים אתה עושה והשיב משה כדבריך דייקא למען תדע כו' ומאתו הכל עכ"פ ועפי"ז מבואר כשנושע בה' הוא תשועת עולמים כי ממשלתו בכל אבל ע"י מערכות השמים לא יושע רק בעת ממשלתו והבן והיינו כי תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך לכך הוא נחלה בלי הפסק.
פרק מו
פסוק יב
שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה שדרשו חז"ל שכל העולם ניזונין בצדקה והן ניזונין בזרוע ר"ל שכל העולם ניזונין בצדקה הואיל והן ניזונין בזרוע במדה"ד וע"ד שאז"ל כל העולם ניזון בשביל חנינא בני כו' היינו בזכותו ובהשפעתו וד"ל.
פרק מט
פסוק ג
ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר הך תיבת אשר היא שפת יתר והי' די באמרו ישראל בך אתפאר והנ"ל בזה כי איתא בצירופי בראשית שיר תאב כן מבואר בספרים וכמדומה בת"ז הובא בספר אהבת דודים ונ"ל ביאורו כי סוף מעשה במחשבה תחלה ובודאי ראשית כוונת הבריאה הי' בשביל התכלית האחרון המעולה והיפה, והנה כעת עדיין לא נתגלה מהות התכלית האחרון לא מינה ולא מקצתה, רק הוא בכח ולא בפועל, ולכך נקרא יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית מראשית הבריאה לא יצא לפועל רק כמו יין בענביו דמבלע בליעי ולא מפקד פקד ואז כאשר יבוער רוח הטומאה מן הארץ ולא יהי' ירידה אחר שום עלי' רק יהי' הולכים עלי' אחר עלי' גבוה מעל גבוה כי הוא דבר שאין לו סוף ואחרית אבל ירידה לית מאן דכר שמי' הוא התכלית והצלחה אחרונה זה הוא הרצון בכוונת הבריאה ולא כמו עכשיו כל טוב הוא כרגע התעיף עיניך בו ואיננו עולה בלהב השמימה ויבא הניצב אחר הלהב ויבא השטן להתייצב בתוכם יעלו שמים ירדו תהומות והוא זה הענין המבואר במסכת בכורות בעוה"ז שירה לשון נקבה שמוליד אח"כ צרות ואין קיום ניצחי להטוב, ולעתיד לבא שיר חדש לשון זכר שאינו מוליד רק הישועה קיים לנצח רק מוסיף והולך אבל לא מוריד או נופל ממנו ועל זה האופן הוא כוונת ראשית הבריאה והיינו בראשית שיר תאב ר"ל חשק כ"י התכלית האחרון שיר ולא שירה כי סוף מעשה במחשבה תחלה ועפי"ז מבואר מה שמובא בספר כבוד חכמים על הירושלמי פרק ערבי פסחים בשם הזוהר כי ישראל היינו שיר אל ולדעתי יובן עפ"י מה שכתבתי כי זה תכלית ישראל כי המדריגה העליונה המרומז בתיבת ישראל למעלה מצבאות עליונים ותחתונים כי שרית עם אלקים ואנשים תהי' לנצח אז כאשר ישירו שיר אל שיר ולא שירה והנה מי שיזכה יזכה כל ישראל עמו להשלים כל בחינת ישראל וודאי אצ"ל שיתפאר בו ית"ש ועל אופן זה יאמר נא ישראל אין זה תולה בי רק בדעת אחרים ואם אני אצדיק עצמי מה אני הלא אחרים לא יצדקו עצמם וע"כ רפו ידיו וגם הוא אינו מצדיק עצמו אבל הוא הבל ושטות ועצת יצה"ר כי מה דמפקדת איבעי לך למעבד וכל אחד מישראל מחויב להיות בבחינתו מוכן ועומד לכל טוב לבל יהי' מניעה מצידו ובעוה"ר דא גרים מה שכל אחד אומר כן עי"ז אין דורש ואין מבקש אבל אם כל אחד מישראל הי' אומר אם לא אוכל להצדיק הכלל אצדיק עצמי ובשרי ונפשי ורוחי ונשמתי ויהי' בבחינת בנין בהמ"ק כנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ובבנין בהמ"ק הכללי לא אהי' מן המעכבים רק מצידי לא יבצר ואם כל אחד מישראל הי' אומר כן כבר הי' כל טוב נגלה אבל עצת היצה"ר שכל אחד תולה באחרים הוי קדירה דבי שותפא וכו' ודא עקא ועי"ז נתעכב עד כה ועדיין בן ישי לא בא בעוה"ר על כן אחב"י חזקו ונתחזקה בתורת אלקינו וכו' וזה הוא הכוונה של הפסוק הנ"ל ישראל אשר בך ר"ל אף שלא נפעל בחי' ישראל בעולם כלל דהיינו שלא זכינו כלל עדיין לבחינת שיר אל כמ"ש רק בו בעצמותו יש בחינת ישראל בכח דהיינו שמצידו לא יבצר אף שלא הי' ולא נברא עדיין בחינה זו מ"מ יתפאר בו השי"ת והיינו ישראל אשר בך דהיינו שהוא רק בך ולא יצא לפועל כלל מ"מ אתפאר והבן.
פסוק יח
שאו סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך כו' כי עינא ולבא תרין סרסורי דעבירה העין רואה והלב חומד מהרהר ביום וכו' והנה עתה הזמן להעלותן והיינו שאו העלאה כמו וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ר"ל העלה סביב עיניך מה שהסתכלת בעיניך [ועי"ז באת לידי טומאה בלילה ונדחו נציצות הקדושה למקום הס"א ר"ל] וראי כלם נקבצו באו לך עתה [בזמן התשובה] להעלותן והבן זה ואם ח"ו אינם מעלין הם מורידין אותו לבאר שחת ונוקמין בו כמו שנאמר תיסרך רעתך ונאמר ותמוגגינו ביד עונינו גם יש להוסיף על מה שנקראים אנשי ביתו [כאומרם אויבי איש אנשי ביתו וידוע כי זהו מרומז על הנבראים מנגעי ב"א] כי הגוף של הנוצר הרע [מחטא הידוע] ונשמתו ממחשבה הרעה אבל מניין לו חיות בלא קדושה אין לו חיות רק נותנין לו מחיות הפנימיות של האדם דהנשמה כוללת כמה נ"ק ונותנין לו ניצוץ אחד ובית היינו, פנימית כמו שנאמר מבית ומחוץ כו' וע"כ נקראים אנשי ביתו והבן ועפי"ז תבין במסכת שבת דף כ"ה דאף מ"ד דסובר דיש מיתה בלא חטא בזמנו מ"מ מודה דע"י חטא שהוא שוגג בא מיתה קודם זמנו כמו שנאמר איש בחטאו יומת והוא תמוה דהיכן מצינו שוגג שחייבין עליו מיתה בידי שמים וגם מזידין מעט מן המעט יש שחייבין עליו מיתה בי"ש אבל לא על השאר ולמ"ש יובן כי חיוב ע"י פסק ועונש למות תיכף אינו רק על הידועין ורק על המזיד אבל הא דאמרינן דע"י חטא בא מיתה הוא עניין אחר שכל נשמה כוללת ששים רבוא ניצוצין אבל אינו באה עם כולם והוא במספר ובמפקד כמה נותנין לה לתקן ובכל יום יש לו לתקן ניצוץ אחד והבחירה חפשית וכמה ניצוצין שיש לו ככה מספר הימים אשר יש לו לחיות על פני האדמה ואם מאבד ניצוץ אחד ע"י חטא הרי נגרע יום אחד ואם הרבה חטא בחצי ימיו יעזבנו אם אינו שב והבן [ועיין בספר ישמח משה פ' מקץ ד"ה ובעמדי במקהלות וכו']:
פרק נ
פסוק ו
גיווי נתתי למכים עפ"י במסתרים תבכה נפשי מפני גיווה מפני גאותן של ישראל שנטלה מהם ונתנה לעכו"ם וק"ל:
פסוק י
מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים וכו' עפ"י ששמעתי פירוש הגאון הקדוש מניקלשפורג זצללה"ה בפסוק לכו בנים שמעו לי [כי לא די לשמוע בשעה שהחכם דורש לבד כי אחר שתלכו לביתכם אז שמעו לי וכו' עפ"י יקדחו ניצוצית בנפשותם והי' למאורות בלבותם מובא בישמח משה הפטורת ראה] והיינו שמוכיחם מי בכם אשר הוא ירא ה' ששומע בקול עבדו שאינו אלא לשעה אשר הלך [כאשר הלך ע"פ חוצות] אז תיכף חשכים ואין נוגה לו והבן.
פרק נא
פסוק ו
והארץ כבגד תבלה ונאמר בקהלת א' ד' והארץ לעולם עומדת עפ"י דאיתא בהקדמת ת"ז כי ארץ רומז לאלף מאתים ותשעים שנפתר לדניאל עפי"ז מבואר שאף שהזמן הנ"ל יתקלקל מ"מ לעולם עומדת עפ"י מה שאמרתי בפ' תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך וכו' עפ"י מה שכתב בנזה"ק [ב"ר פ' צ"ח סי' ג'] על הפסוק ויהי בשלשים שנה וארבע מאות שנה וכו' [שהתמי' מפורסמת שהרי לא הי' במצרים אלא רד"ו שנה ולכ"כ המפורשים שהחשבון הוא משנולד יצחק וכו' ושלשים שנה מיום הבשורה וכו' אבל בפר"א ובמדרש חזית אמרו דבאמת יצאו קודם זמנם אלא שדילג הקב"ה על הקץ בזכות אבות וכו' אבל לשיטה זו קשה איך אמר ויהי מקץ ת"ל שנה וכו' שהרי באמת אז עדיין לא נשלם חשבון ת"ל שנה וכו' וגם צ"ב הא דכתיב בעניין הגאולה העתידה אני ה' בעתה אחישנה והקשו המפורשים דאיפכא מבעי לי' אחישנה בעתה ואמאי כתיב בעתה והדר אחישנה וכו' ולכנ"ל וכו' עפימ"ש בגמרא חלק עת מזומנת לרעה ועת מזומנת לטובה וכו' וכתיב בעת רצון עניתיך ופי' חכמי האמת הענין לפי שכל עת וזמן יש לו שר ומזל מיוחד עלי' למעלה בעולם הגלגלים וכן כזה יש גבוה מעל גבוה בעולם העליון עולמו של הקב"ה שעל כל עת וזמן ממונה עליה מדה המיוחדת המאיר בו והם משתלשלים מצירופי אותיות התורה וצרופי רל"א א"ב הידועים ליודעי חן והם באים כסדרן זה אחר זה מז' ימי בראשית עד סוף ימות עולם וכו' ולכן בכל עת וזמן יש הנהגה אחרת בעולם כפי בחינה המדה מצד תוקף דין הקשה מאז מעת המיוחד לו הוא מזומן לפרעניות גמור ובהיות בחינת המדה מצד מקור חסד ורחמים גמורים אז העת המיוחד לו כדכתיב בענין הגאולה העתידה כה אמר ה' בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך וכן כיוצא בזה מצינו בקץ גאולת מצרים וכדכתיב ליל שמורים הוא לה' ואמרו שהי' משומר ובא מששת ימי בראשית כי נקבע מתחלה הקץ בעת רצון ומיוחד לו ובכן יפלא לכאורה איך יתכן לומר שהקב"ה מדלג על הקץ ולקרב הגאולה שלא בעונתה שהרי אין ישועת הגאולה אלא בעת רצון המיוחד לעת קץ ואמנם זה יתיישב ע"פ צחות לשון חכמינו הקדמונים בנוסח תפלת ערבית בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים במשמרותם ברקיע כרצונו כי לכאורה יפלא הלא הזמן אין בו ממש ואין יתכן לומר שהוא מחליף את וכו' אלא העניין כי זה נאמר על המידות העליונים הממונים על זמנים כל אחד בזמן המיוחד לו להיות הנהגתו כפי בחינתו ומדרגתו ועז"א כי לפעמים בהיות צורך השעה בעולם לעורר מדה טובה ישועה ורחמים בעולם בעת וזמן שאינו מוכן לו מאז בתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים כלומר שהוא מחליף את המידות של סדר הזמנים שהמדה טובה הראוי' לשמש בזמן מאוחר וכו' הוא מחליפה ומשנה סדרה להעמידה בזמן מוקדם וכן בענין הזה משתנה. ג"כ סדר הזמנים למטה בעולם הגלגלים במערכת הכוכבים והמזלות, ועז"א ומסדר את הכוכבים במשמרותם ברקיע כרצונו כלומר שמשנה סדר כוכבים ומזלות כדי להקדים עת רצון בעולם לצורך שעה כחפצו ורצונו וזה שדרשו מדלג על הקץ שהוא מדלג על סדר הזמנים לקבוע מדת עת רצון המאוחר להקדים זמנו לישועה ולהביא גאולה לעולם וא"כ היינו דכתיב בגאולת מצרים ויהי מקץ ת"ל שנה ויהי בעצם היום הזה כלומר אעפ"י שאז לא הי' אלא זמן של רד"ו שנה מ"מ זמן הקץ של ת"ל שנה דהיינו מדריגות ומדת העת רצון כבר הי' בעצם היום הזה של רד"ו שנה כי נשתנה מדת סדר הזמנים להקדים המאוחר ולכן מאז קודם זמנו יצאו כל צבאות ה' מ"מ ועז"א שם ליל שמורים הוא לה' שנקבע אז העת רצון של הגאולה אשר הוא ליל שמורים המשומר ובא מששת ימי בראשית וכאמור וכן כיוצא בזה אמר בגאולה העתידה אני ה' בעתה אחישנה כלומר בעתה של הקץ האחרון הוא המדה של העת רצון המיוחד לה בה ג"כ אחישנה לגאלם קודם זמנם כי אדלג על הקץ להקדים מדת העת רצון המיוחד והכי קאמר אם זכו בעתה של הקץ האחרון אחישנה להקדים מדת העת הרצון קודם זמנו אבל לא זכו ממילא נשאר היא בעת המיוחד לו דהיינו בזמן קץ האחרון וזה פשוט עכ"ד ה"ק בקוצר מעט] ועפ"י דבריו הבנתי העניין שנאמרו זמני הגאולה וכבר חלפו ועברו דלק"מ שהזמן נחסר ולא שימש עדיין אותו זמן וענין זמן הוא לשון זימון שהשי"ת הזמין כל היובלות ושמיטין ושנים וחדשים ושבועות וימים ושעות ורגעים והנה הזימון הראשון נקרא השנה הראשונה והנה מסתמא משמש כסדר שהזמין אך לפעמים מחליף ומשמש אחרת וזו נטמן עד עת בא פקודתה והנה עד"מ שנת ת"ח לאלף הששי הוא אשר הזמין בפעם ת"ח לאלף הנ"ל והנה כשלא היו זכאים לא שימש אז אותה השנה ובאמת באותה השנה בא יבא צמח ועפי"ז מבואר פסוק המקונן בהקינות מלא רודפתי וחסרה שנת גאולי ר"ל כשנתמלא זמן הגלות אז רודפתי בעוה"ר כי אז הי' הגזירה ולא שנשתנה דעתו ח"ו ר"ל כי חסרה שנת גאולי ולא שמשה אז ועד"ז ר"ל אם יהי' חטאותיכם כשנים ודרשו רז"ל כשנים הללו שסדורות מששת ימי בראשית אם יהי' חסרוניכם כי חטא הוא לשון חסרון כענין קולע אל השערה ולא יחטיא והיינו אם יהי' חסרונותיכם בגדר שיתוקנו כמו שנים הללו הסדורות מששת ימי בראשית שאם יחסרו יתוקנו בוודאי כי מחשבות לבו הוא תקום אז כשלג ילבינו לאפוקי חסרון שלא יוכל להמנות והנה איתא בחלק דחיים שמו וגם דרשו ושנות חיים אלו שנים של טובה והנה אין טובה אמיתית רק אז בימי המשיח והנה כעת אף אם יש איזה שמחה אין שביעה ממנה כי אינה בשלימותה כי אז ימלא שחוק פינו וכו' אבל אז יהי' שביעה [ועיין בתפל"מ תהלים ט"ז י"א והבן] ועוד שכעת שמחת הגוף ושמחת הנפש סותרין זא"ז מחמת עב טיט החומרית ורוע היצר משא"כ לעתיד כאשר יבוער רוח הטומאה מן הארץ ומלאה הארץ דעה ויזכו לחזות בנועם ה' ישמחו שניהם והיינו ישמחו השמים ותגל הארץ כמו שדרשו בפסוק יקרא אל השמים מעל (זה הנשמה ואל הארץ זה הגוף] והבן והנה כתיב ויחזו את אלקים והוא שמחת הנפש ויאכלו וישתו וחדיאן כאלו אכלין ושתן היינו שמחת הגוף ג"כ כי גם הגוף מסכים לזה שיזוכך שזוכה לחזות בנועם ה' וגם כי השמחה בעוה"ז אינה נצחי משא"כ שמחה דלעתיד היא נצחית והייינו תודיענו אורח חיי"ם שובע שמחות את פניך כי ידועה היא לשון קירוב כמו ולנעמי מודע לאשה ר"ל שיקרב הקץ אף שאין הזמן עתה כנ"ל ואז יהי' שובע שמחות שיהי' שביעה וגם בשני השמחות שמחת הגוף והנפש את פניך ר"ל כעין ויחזו וכו' ששניהם מסכימין וגם כי אז נעימות בימינך נצח כנ"ל.
פסוק יב
אנכי אנכי מנחמכם על פי הדרוש של התויו"ט בהקדמה לספר אורחות חיים שאין אנכי אלא הפועל עיי"ש והיינו דרק אנכי אנכי כי אין פועל אלא הוא ית"ש והכל מאתו בהשגחה הוא מנחמכם דכיון דהוא ית"ש הפועל וודאי הכל לטובה והבן:
פרק נב
פסוק ג
חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו י"ל מה שסיים תגאלו עד"מ ממלך גדול מאוד שיש לו עם רב אך מחמת רוב הנקיות שצריך להיות לפני המלך א"א לבא לפני המלך ואף שבאים לפניו לאיזה הצטרכותם זה מחסד המלך אבל שיבואו לפניו להשתעשע עמם א"א כי לזה צריך נקיות גדול כמו שמצינו באחשורוש ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים ומחמת זה אין משתעשע רק עם איזה היושבים ראשונה במלכות אשר להם כח לעמוד בהיכל המלך בנקיות הראוי והם מועטים מאד ואף שלפעמים בא אחר לפני המלך היינו מחסד המלך מחמת שהכל צריכין לו אבל לא שיבא מרצונו וישתעשע בו ויהי היום עלה על רעיון המלך הלא מלך גדול אני ומתי שעשועי יהי' מתי מספר אין זה כבודי רק זה כבודי שאשתעשע עם כל עמי אלף אלפי אלפים ורבוא רבבן באופן שיהא לכולם הנקיות הראוי לפני המלך וכראותם השרים היושבים ראשונה במלכות רצון המלך שקדו לקיים רצונו והנה כל המון מורגלים [בזוהמתן] מנגדים לנקיות הנ"ל והרגל נעשה טבע וקשה לפרוש לכך הסכימו השרים שיכופו אותם לטובתם ולא בכפיות המורגלים כי לא יתפעל החולה מסמים המורגלים רק בכפי' חדשה מתמהת ועי"ז יתפעלו וישקדו לנקיות הראוי ועי"כ ישתעשע המלך אתם לעולם ולעולמי עולמים ע"כ המשל והנמשל מובן והנקיות שצריך מבואר באלשיך פ' בא ע"פ אך ביום הראשון תשביתו שאור כו' והיינו חנם נמכרתם ולא בכסף כמ"ש [עיין ישמח משה הפטורת שופטים ר"ל מה שנמכרתם לא בכסף רק אתם לבדכם זה חנם ולכך תגאלו עכ"ד שם] רק שהכוונה תגאלו היינו שאתם מלוכלכין כמו אשר לא יתגאל בפת בג המלך ותיגאלו ג"כ שאתם צריכים להגאל כי שם גאל משותף משמש לשניהם והבן:
פרק נג
פסוק יב
לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל שדרשו בסוף סוטה בדרש ר' שמלאי מפני מה נתאוה משה ליכנס לארץ עיי"ש ועפי"ז נ"ל לפרש קרא שלפניו מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים עפ"י שכתבתי לפרש המדרש [ברכה פי"א ס"י מובא פירושו בסי"מ פנחס סוף אות ב' ותו"ד שבקש משה שכרו שעמל בישראל כי ביומו תתן שכרו ואך משאז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כתב הרשב"א טעמו של דבר דלא שלים עבידתי' ואל תאמין בעצמך וכו' ושכירות אינו משתלמת אלא לבסוף וידוע פי' הגה"ק מברדיטשוב זלל"ה על אז"ל אל תפרוש מן הציבור כו' כי כל המזכה רבים אין חטא בא ע"י נמצא תבע משה שכרו ביומו כי זכה וזיכה את הרבים ושוב אין חטא בא ע"י ושלים עבידתי' ובדין הוא שנוטל שכרו] שאמר משה כמה עמל עמלתי כו' והיינו מעמל נפשו כנ"ל שאמר כמה עמל עמלתי ישבע בדעתו ר"ל שהי' בדעתו שמשום זה יראה בטובתן וישבע מזה וש"ת הלא למחר לשלם שכרן משום טעם שכתב הרשב"א לז"א יצדיק צדיק עבדי לרבים [היינו שזיכה את הרבים] ולא שייך טעם הרשב"א ע"כ אחלק לו כו' ואת עצומים יחלק שלל כמו שדרשו רז"ל עם אברהם יצחק ויעקב ר"ל כי אמרו האבות הן הן המרכבה ר"ל גם עכשיו וכן משה עומד ומשמש כנדרש שם על כן לא כלתה פעולתו כמ"ש בתבו"ש סוף מסכת יבמות עיי"ש [ותו"ד התבו"ש כי המפורשים הקשו מדוע אין הקב"ה משלם להצדיקים תיכף אחרי מיתתן שכרן משלם רק בעולם שאחר התחי' הלא ביומו תתן שכרו, וכבר שלים עבידתי', ותרצו דשכרם ע"י שליח שאמר להם שכרכם על בעוה"ב ולא חל על שניהם מצות ביומו תתן שכרו וא"כ קשה עכ"פ למשה ששמע מפי הקב"ה מגיע לו שכרו משלם ע"ז אמרו מה שם עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש ופי' שעדיין משמש ולא שלים עבודתו וכו' עיי"ש דברים מתוקים] ודו"ק:
פרק נד
פסוק יג
וכל בניך למודי ה' ר"ל שילמדו ה' היינו שימלא הארץ דעה את ה' ויתגלה להם אלהותו אור א"ס המתפשט בתוך האותיות וזאת ילמדו והבן [ועיין ישמח משה בראשית].
פרק נז
פסוק א
הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק עפ"י היע"ד חלק שני דף מ' ע"ב עי"ש שכתב והנה עיקר ההספד לא די במה שירומו קול בכי ויורידו כנחל דמעה רק העיקר שיתנו אל לב לשוב בתשובה כי באמת במות הצדיק גובר ס"א למאוד ויש לו כח ביותר להסית לאנשים כי בעודו צדיק חי נחלש כחו אבל במות הצדיק נתגבר כח היצה"ר ולכך אמר משה הן בעודני חי ממרים הייתם [אף כי אחרי מותי כי אז נתגבר יצה"ר ביותר ויותר כח יש לפתות אנשים] לכך צריך תשובה ותפלה שיתחזק רוחם לעמוד נגד הצר הצורר בהלחמו ועפ"י ביאור הזוהר בפסוק וירא כי לא יכול לו להזיק ליעקב כי הצדיקים מגינים גם בעניני הנפש ויגע בכף ירכו המה צדיקי הדור יוצאי ירך יעקב ואז ח"ו יוכל להטותן לדרך רעה ועפי"ז נראה לי לפרש שאמר הקב"ה לנחש הקדמוני הוא שטן הוא יצה"ר הוא מ"ה הוא שרו של עשו הוא נחש הקדמוני הוא ישופך ראש הוא היינו האדם ישופך ראש נ"ל מי שהוא ראש בשיעור קומה של מין אדם אתם קרוים אדם הוא מחליש כוחך אבל אתה תשופנו עקב אם אין צדיק כמו בעקבות משיחא שאין בעולם מן אדם הקדושה רק בחינת עקב ח"ו אז ישופנו חלילה וחלילה נמצא כל כונת הס"א לאמץ בקיטרוג לסלק צדיקים מבין ישראל להטות את ישראל מדרך טובה לדרך רעה ח"ו ועפי"ז מבואר הצדיק אבד מן הארץ לדורו אבד שאין מי שיחליש כח הס"א ואין איש שם על לב לחזור בתשובה כי אם הי' חוזרין בתשובה הי' מחלישין כחו לכך כיון שאין מחלישין כחו מתגבר ח"ו ומונע את ישראל מלעשות טוב לכך ואנשי חסד נאספו כי לא יניחם לעשות חסד באין מבין כי מפני הרעה כדי שיוכל להביא את ישראל ח"ו לדרך רעה נאסף הצדיק כנדרש בפסוק וירא כי לא יכול לו כו'.
א"י הצדיק אבד ואין איש שם על לב עפ"י הבינה לעתים דרוש ע"ב ע"פ כי כסלי מלאו נקלה כו' שאגתי מנהמת לבי כו' ועל הפסוק ואתם תצעקו מכאב לב כו' עיי"ש ותורף דבריו שם כי אם הכאב רק באברים החיצונים אינו צועק כ"כ אבל כי כסלי היינו הקרבים מלאו נקלה ויסובב קדחת ושאר חולאים ואין מתום בבשרי ג"כ מבחוץ מלא פצע וחבורה בלי ספק יצטער וידאג כי נפגותי ונדכתי עד מאד אולם יותר שאגתי מנהמות לבי כאשר הגיע הכאב ללב אשר הוא מאברים הראשים כו' עיי"ש כי הלב גורם שאגה כי א"א לסבול א"כ מזה יובן כי אם החרש תחרישו ואין גונח המשבר כל הגוף מזה יודע כי אין שם על לב דייקא גודל השבר, השי"ת ירחם וישמרנו.
פרק נז
פסוק א
ואנשי חסד נאספים באין מבין ר"ל שיש אנשי חסד שהם נעלמים באין מבין עליהם.
א"י כפשוטו שנאספים מן העולם אנשי חסד באין מבין עליהם והבן.
פסוק ב
יבא בשלום יניחו על משכבותם עפ"י הזוהר פרש' פקודי דקודם ירידת הנשמה לזה העולם לא תוכל לראות פני אבי' ה' המלך הואיל והיא ערומה ממלביש של תורה ומע"ט רק מלחם אבי' תאכל שפע הנשפע לה לקיום חיותה וכשמסגלת תורה ומע"ט נעשה לה מלבוש וחילוקא דרבנן ובזה מקבלת פני אבי' המלך ה' צבאות ואם ח"ו לא עשה לה מלבוש [בחייו] עליו נאמר ערום יצא מבטן אמו וערום ישוב שמה ולא תוכל לראות את פני האדון ה' אלהי ישראל ואז גם למקומה לא תוכל לשוב ונמסרה ח"ו לקליפות והנה פירשו הפסוק ואתה תבא אל אבותיך בשלום בשלום אותיות מלבוש שבשרו שיש לו מלבוש ועפי"ז מבואר יבא בשלום ר"ל שאם בא במלבוש יניחו כנ"ל.
פסוק יט
שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו נ"ל דהנה דרשו רז"ל שלום לרחוק ברישא דהיינו לבע"ת והנה איתא הטעם ביע"ד ותו"ד דאין זה משום חשיבות הבע"ת יותר [רק כי בבתי גואי המשל ופחד עמו אבל בבתי בראי עוז וחדוה במקומו והנה צדיקים עובדים בשמחה בבחינת בתי בראי לא עביד קב"ה ניסא למגנא להכניסם בבתי גואי משא"כ בע"ת מה יתאונן על חטאיו ולשמחה מה זה עושה אין לו מקום בבתי בראי רק בבתי גואי ע"כ הקב"ה חותר חתירה כו' להכניסו בבתי גואי וז"ש במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד עכ"ד] ועפי"ז מבואר שלום לרחוק ברישא שהוא הבע"ת שמכניסו בבתי גואי והטעם אמר ה' ורפאתיו שאני צריך לרפאותו משא"כ הצדיק גמור שאין צריך רפואה ועפי"ז פירשתי והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם היינו בבתי גואי שכל מה שהוא גבוה על גבוה יותר החטא גדול מאוד עד ששם יאמר לא עמי אתם שם דייקא יאמר להם בני אל חי כי מבלעדי בתי גואי אין להם מקום כאמור והבן ועיין ישמח משה הפטורת במדבר].
א"י ע"פ שדרשו חז"ל במקום שבע"ת עומדין כו' ופירוש ר"ת בספר הישר בשער העשירי שעושה בשבילם יותר כדי להראות לרשעים אהבתו בבע"ת כדי שישובו אבל בצדיק גמור אין צריך להראות אהבתו כי לבבו שלום והרשע לא יקח ראי' ממנו שדבר זה א"א שיהי' צדיק מעיקרא ודו"ק והיינו טעם ורפאתיו ומש"ה לרחוק ברישא וק"ל ובזה נבון חסד הבורא על הבע"ת ונמתיק דברי רבינו יונה בראש שער התשובה אגרי' דתעניתא צדקתי' עיין בשל"ה במ"ש תענית רמז ת"ת ענ"י ופירושו ע"ד תשובת ר"ע לטורנוסרופס [ב"ב דף יו"ד] כדי שננצל מדינה של גיהינם וחטאך בצדקה פרוק ע"ד הר"י הנ"ל כי העבירה נתגדל בכל יום מחמת מניעת תשובה וזה אינו כפרה בשום מצוה רק בצדקה ודוק וזה הוא דאמרינן ביומא כיצד הוא מתודה עויתי פשעתי חטאתי נ"ל ג"כ עפ"ז כי חטא היינו חסרון התשובה והוא חמור מעון עצמו ודוק וחטאך לשון רבים והיינו באינו עושה תשובה תיכף דאם עושה תשובה תיכף אינו שונה בחטא כמו שמבואר שם בר"י וא"כ הוא נתגדל ודוק וחטא הוא לשון חסרון דהיינו שלא עשה עבירה בפועל רק שחיסר והא דשוגג קרא חטא היינו ג"כ מטעם זה שהמעשה בעצמו אינו מגונה כי בשגגה הוא והוא לא ידע רק שחיסר השגחה כמו שראוי להיות ירא וחרד ודוק.
פרק נח
פסוק א
קרא בגרון אל תחשוך עפ"י מ"ש לפרש הפסוק בישרתי צדק וכו' [בתפלה למשה תהלים מ' אופן ב' ותו"ד כי המבשר ומוכיח לב"י שאין יודע קלקולם להוכיחם לכך הנה שפתי לא אכלא ומה שמשים אלקים בפי אותו אשמור לדבר וה' אתה ידעת איזה תיקון הם צריכים ובודאי מזמין ושולח הדברים הנחוצים לפ"ש כמאה"כ ה' יתן אומר [בפי המדבר] המבשרות צבא רב אלו ישראל] והיינו קרא בגרון בלי התבוננות והיינו רק בגרון וש"ת מה אקרא לזה אל תחשוך מה שבא לתוך פיך כי מה' הוא ועפ"י המסורה נעשה ונשמע וכו' [מסורה נעשה ונשמע ונשמע קולו בבואו אל הקודש ונשמע פתגם המלך מובא פירושה בישמח משה משפטים עיי"ש דבריו המתוקים כי מדוע ישמעו אל המוכיח בבואו אל הקודש וענו ואמרו נעשה ונשמע כי ונשמע פתגם המלך דהיינו כי דבר ה' הוא עיי"ש] וגם לפ' הפסוק ה' יתן אומר המבשרות צבא רב מלאכי צבאות ידודון [וכו' לשמוע בקול חידושי תורה מהדורשים] ונות בית היינו נוה הפנימית שלו ית"ש אלו ישראל [תחלק שלל שהמה המחדשים החידושים] והבן [נדפס בתפלה למשה תהלים ס"א].
א"י קרא בגרון אל תחשוך היינו שאין צריך לבינת הלב כי מה' מענה לשון מה שצריך אל תחשוך רק אם יפסק מעצמה אבל את אל תמנע כשופר הרים קולך שאין מכיר שום אדם.
א"י קרא בגרון היינו אף דברים שאינם מבינת הלב בלי טיגון במרקחת וידועים לכל אל תחשוך לומר כי כבר ידעו אזה ולמה זה כשופר הרים קולך שאיננו מודיע דבר חדש בכל שנה רק הוא לזכרון כך אתה תודיע אותם את הידועים להם ונתפרסם אצלם פרסום רב.
פסוק יג
ודכר דבר עפ"י שהדבור שלא בקדושה לא יקרא דבור רק המצפצפים ומהנים והבן:
פרק ס
פסוק כא
נצר מטעי ולא מטעי ע"פ הרא"ש בפ' המוכר את הבית דמחלק בין נכסי לנכסי עיין בדף ס"ב [ברא"ש ותוס'
פרק סג
פסוק טז
כי אברהם לא ידענו וכו' ר"ל אף שאברהם לא ידענו וכו' מ"מ אתה ה' אבינו וכו' ר"ל שאתה עמנו תמיד מעולם שמך ולא נשתנית.
פרק סד
פסוק ג
עין לא ראתה אלקים זולתיך יעשה למחכה לו עפ"י מה שפירשתי כרחם אב כו' והושיענו למען שמך, שבעינו מטובך [מובא בישמח משה פ' תשא דף קצ"ד ג' וזל"ק עפ"י דברי הבעש"ט מה שפי' בפסוק רצון יראיו יעשה וגו' דיש כמה דברים שאדם מתפלל מה שנראה בעיניו שהיא טוב לו וה' יודע שאינו כן ח"ו אעפי"כ רצון יראיו יעשה ואם כי אח"כ נצמח מזה ח"ו רע גם אז את שועתם ישמע ויושיעם עכ"ד. וזהו כרחם אב על בנים שאינו יודע רק מה שלפניו לע"ע טוב לבנו ומה שמבקש ממנו ממלא רצונו כן תרחם עלינו למלא רצונינו מיד וש"ת הלא ידוע לפניו מה שיהי' בסופו לזה אמר והושיענו למען שמך, ר"ל גם אח"ז באופן שיהי' בתחלה ובסוף שניהם כאחד טובים שאתה כל יכול, ובהקדים מה שפירשתי על מה שיסדו אנשי כנה"ג ושבעינו מטובך עפ"י מה שמבואר בצל"ח. על הגמרא (פסחים דף נ') אטו האידנא לאו אחד הוא אלא בעוה"ז על הטובה מברכין הטוב והמטיב וכו'. בשם הצדיק מו"ה אפרים מגיד זצ"ל, ותורף הדברים כי מפי עליון לא תצא הרעות והכל לטובה ואפילו הפורעניות אינו לרע רק לטוב לזכותו ולהכניע להיצה"ר אלא שהאדם אינו מבין הדבר לאשורו ונדמה בעיניו כאילו הוא לרע לו ח"ו, וזהו שאומרים על בשורות רעות דיין האמת שסובר שהוא מצד הדין, ולעוה"ב כולו טוב ומטיב פי' שיראה למפרע שכולו הי' טוב והי' לו לברך על הכל הטוב והמטיב עיי"ש. והנה הגם כי בודאי הקב"ה עושה טובות בכל עת כאמרינו ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת והבן. רק שאין אנו מרגישין בהם כמבואר במסכת שבת (דף י"ג ע"ב) וא"כ אף בהטובות שאנו מקבלים מ"מ הלא סומא אין לו שובע משום שאין רואה וכמו ששמעתי לפרש בפסוק בלתי אל המן עינינו. לכך אין לנו שביעה מהטובות וזה בקשתינו שבעינו מטובך דהיינו שיהי' לנו ניסים גלוים והיינו ושמחנו בישועתך כי מי שאינו רואה אינו יודע לשמוח והבן ע"כ] ועפי"ז נ"ל כי באמת הגם שכ"י הוא ית"ש מרגיש יותר בצרותינו ממה שמרגישין אנחנו מ"מ כיון שהוא ית' צופה ומביט עד סוף כל הדורות ומביט בטוב הניצחי העתיד ע"כ הרע הזמני בטל במיעוטו אבל אנחנו שאין אנו מסתכלים בהעתיד כשל כח הסבל לסבול הרע הזמני וז"ש הכתיב עין לא ראתה בטוב העתיד רק אלקים זולתיך ע"כ כשל כח הסבל בדידן ע"כ יעשה הטוב העתיד למחכה לו דהיינו להשלים תקותינו על של עתה ג"כ כי הוא כל יכול והבן כי נכון הוא בס"ד.
פרק סו
פסוק י
שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אותה משוש כל המתאבלים עלי' ע"ד מי יתן מציון ישועת ישראל מה שפי' בו האלשיך ומה שפירשתי בהסיפא דקרא בשוב ה' את שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל [מובא בישמח משה בראשית ד"ה ויאמר אלקים יהי אור ותו"ד האלשיך כי ציון במשפט תפדה כי הוא לא חטאה ובדין הוא שתפדה ושבי' אלו ישראל רק בתורת צדקה וכו' ע"כ בקשתינו שנזכה כלנו לגאולה במשפט ובדין וזש"ה מי יתן מציון בחי' ציון שהגאולה שלה בדין כן יהי' ישועת ישראל ומסיים מוזלל"ה כי אם יהי' הגאולה בדין שיזכו ישראל אז יגל יעקב ישמח ישראל היינו כל ישראל הן המרומז בשם יעקב והן המרומז בשם ישראל עכתוד"ק] ועפי"ז מבואר הפסוק הנ"ל שמחו את ירושלים ר"ל עם ירושלים בשוה לה דהיינו במשפט ואז וגילו בה כל אוהבי' איש לא נעדר שישו אתה בשוה לה כנ"ל ואז יהי' משוש כל המתאבלים עלי' והבן:
פסוק כב
כי כאשר השמים החדשים וכו' עפ"י מה שפירשתי בפ' מי את ותראי מאנוש ימות [מובא בישמח משה בראשית וזל"ק ר"ל מי את שתירא מאנוש ימות ותשכח כי ה' עושה אותך שתהי' אתה בדרך נוטה שמים ויוסד ארץ וכדכתיב בתרי' ואשים דברי בפיך וכו'] ותורף הדברים דאף בן אדם דיש סיוע מהטבע להווייתו והנעשה באמצעית הטבע הדעת נותן שלא יהי' ניצחי רק זה נתינת הדעת הוא עפ"י הוראת חקי הטבע וזה העושה שמים וכו' הוא למעלה מהטבע ובדידי' חקי הטבע בטלין והנה במסכת ר"ה איתא אין פוחתין מעשרה מלכיות זכרונות וכו' הני עשרה כנגד מי כנגד עשרה מאמרות וכו' ומקשה הנך עשרה מאמרות מאן נינהו הנך ויאמר דבראשית הנך תשעה הוויין ומשני בראשית נמי מאמר הוא ע"כ ועיין בחדושי ז' מהרש"א מה שפ' דבתחילת הבריאה דהיינו יש מאין ודאי לא הוי רק מאמר והבן זה והנה כעת בורא השי"ת מתורתן של בנים שמים וארץ והוי יש מיש לכך כתיב בהו עשי' והבן והיינו כי כאשר השמים החדשים וכו' אשר אני עושה דייקא דהיינו עשי' ממש משום דהוי יש מיש מתורתן של בנים עומדין לפני דהוויין לנצח כן יעמוד זרעכם ושמכם דכיון שאתם למעלה מהטבע חקי הטבע בטלים לנגדכם ואתם קיימין לנצח והבן.
פסוק כג
והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה' צבאות הנה תיבת בחדשו ותיבת בשבתו הוא שפת יתר והנ"ל דבאמת כל חדש וכל שבת יש לו קדושה פרטיות מה שלא הי' כן בשום שבת וחודש ולא יהי' כן לעולם בשום שבת וחודש רק אין אנו יודעין רק בדרך כלל קדושת שבת ור"ח אבל הפרטיות אין אתנו יודע ע"כ העבדות שמי' בכל חדש ובכל שבת ג"כ אינו רק ע"ד זה של הכלל אבל ע"ד הפרטיות אנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואינו שמה לירושלים עיר הקודש בקיבוץ בני' לתוכה בשמחה ב"ב וימלא הארץ דעה ויהי' דרך עבדות בבחינה הפרטיות בכל חדש ובכל שבת והיינו והי' מדי חדש בחדשו דייק' ומדי שבת בשבתו דייק' יבוא כל בשר להשתחוות וכו' דהיינו עד"ז יהי' ההשתחווי' והעבודה דהיינו הבחינה הפרטית וזה נכון ואמת בס"ד: