אור ברסלב
ישמח משה על נך ירמיהו › פרק ט

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

ירמיהו · פרק ט

פרק ח

פסוק ב

מרעה אל רעה יצאו ר"ת מאיר רמז דכל דעביד רחמנא לטב עבד והכל הארה לילך בדרכיו ית"ש לוי ר"ת ואותי לא ידעו רמז שאותו שנלוה אל ה' ודבק בו עדיין אותו לא ידע כי מהתכלית הידיעה שלא נדענוך ועוד לוי ר"ת יודע לשלול ועד ר"ל דההפרש בין המשיג ודבק בו ובין אינו משיג שהמשיג יודע עכ"פ לשלול כדברי הרמב"ם ועוד שהוא עד שהשי"ת א"ס וא"א להשיגו משא"כ אינו משיג כלל מנין לו לידע שהשי"ת אין סוף והבן.

פסוק א

כי כולם מנאפים וכו' איש מרעהו השמרו, ועל כל אח אל תבטחו, כי דרך חבירות, אלו שאינם נשמרים זה מזה, ואעפ"כ אומר מה שרואה מחברו [וצריך לשמור א"ע גם מרעהו ואחיו, כ"כ גדלה השנאה בקרב לבבם זל"ז והבן].

פסוק יא

על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי היינו ששאלו על מה אבדה הארץ כי הארץ מה חטאה ויאמר ה' היינו מדת הרחמים על עזבם את תורתי פי' ישראל וכילה חמתו על עצים ואבנים וק"ל:

א"י על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם לכאורה אשר נתתי לפניהם מיותר וכן ותיבת לפניהם ודאי מיותר ע"פ מ"ש על הפסוק וביום פקדי ופקדתי וכו. ועל הפ' [ירמי' ט"ז י"א] ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו עיי"ש [מובא בס' ישמח משה פ' אמור ד"ה במדרש שור או כשב ותו"ד עפ"מ שאמר משה ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף הוא כי הוא מעלה גדולה לישראל שהמה קשי עורף שלא יניחו מכל מה שקבלו עליהם אם כי יקשה עליהם לקבל דבר חדש שלא הורגלו בו כי טבעם חזק וקשה ואך אם כבר קבלו לא יניחו בשום אופן וכל רוחות שבעולם לא יזיזו אותן ממקומן וז"ש ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף הוא ולא יניחו מעבודתך וק"ל ונמצא הוי הקושי עורף מליצה לזכות אבל ביום פקדי דהיינו שיחטאו א"כ יעדר המליצה מן הקושי עורף אז ופקדתי והבן ועפי"ז ואותי עזבו היינו שהראו קשה ערפם תיכף בקבלת התורה במה שעשו העגל ואת תורתי לא שמרו אח"כ שיהי' הקושי עורף לטובה שלא יניחו מהתורה עכתו"ד שם] והנה זאת לדעת כי הסכימו החכמים כי התחלה יותר מחצי הכל על כן אם התחלה יותר מחצי הכל על כן אם החלה התחלה טוב הרי הרוב וקיי"ל דבתר רובא אזלינן והנה אם התחלת הקבלה הי' בשלימות ולא נתנו ריחם בעוד שהמלך במסיבו אף אם אח"כ עזבו לפעמים כבר יצא בהכשר והוי יוצאין בדימוס והיינו על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם דייקא ר"ל הם עצמם שקבלוהו [ולא הי' ההתחלה בשלימות] והבן והיינו שאמרו רז"ל הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו היינו בהתחלה בעת הקבלה כנ"ל והבן כי נכון הוא בס"ד:

פסוק כב

אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו עשיר בעשרו וכו' כי באלה חפצתי נאום ה' עיין בב"ש האחרון פ' נשא [ותו"ד כי אמז"ל אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ע"כ אל יתהלל החכם וכו' כי אם השכל וידוע אותי שהג' מעלות האלו הביאוהו לידיעת הבוית"ש] ול"נ לפרש עפ"י דבריו בביאור יותר נאה כי באלה חפצתי שיהי' נאום ה' דהיינו הנבואה [שיזכה על ידי הג' מעלות האלו להנבואה] אלמא שהם מעלות רמות כשנלקחים לעבדות השי"ת והבן.

א"י אל יתהלל חכם בחכמתו כו' ע"פ הקדמת תיקוני זוהר שם דרגא וא"ו ביראת ה' והי' אמונת עתך וכו' ושם דרגא שביעא וכו' עיי"ש הובא באהבת דודים ד' ע"ב ע"ב עיי"ש ולהמתיק דברי הת"ז הנ"ל נ"ל שכל האורות עליונים כלולים בהתוה"ק א"כ הלומד ביראת ה' ומשים אל לבו כי תורת ה' הוא הרי מייחד התורה עם הש"י ומתייחדין כל האורות הכלולות בה בהש"י היינו קב"ה ושכינתי' היינו האורות הקדושות אשר האלקות מתגלה ע"י וההיפך בהיפך ונמצא מאן דעביד כהלכה הוי עובדא דקב"ה ואם לא הוי עובדא דבשר ודם ושוא עמלו בוניו בו כמבואר בהתיקונים שם והנה שכחת הש"י הוא לאו וע"י עומק העיון לפעמים יוכל לשכוח כמבואר בספר תפארת ישראל וצריך להציג לעצמו ציונים שיזכרהו אף בעומקה של הלכה ע"ד הציבי לך ציונים כנ"ל וזש"ה אל יתהלל חכם בחכמתו דייקא ר"ל אם הוי חכמתו דייקא עובדא דב"ו כי אז שוא עמלו בוניו ונמצא מתהלל במתת שקר וכן הגבור בגבורתו דייקא למעוטי גבור הכובש את יצרו כי הוא גבורות ה' וכן העשיר בעשרו כשאינו עובד השי"ת בהעושר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השפל וידוע אותו וצדקו שניהם יחדיו והבן כי באלה חפצתי היינו בשניהם יחדיו כי אז הוי התורה נאום ה' דהיינו עובדא דהקב"ה כנ"ל:

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה