אור ברסלב

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

ירמיהו

ישעיה

פרק ב

פסוק ה

ירמיהו הנביא אמר כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים והנה האלשיך פירש שהתלונה כפולה שהלכו אחר ההבל ואף אחר שהרגישו שנהבלו לא אמרו איה ה' והנה היוצא מזה דיותר כבד העונש אחר ששמין על לב גודל העיות והשטות הגדול ואעפי"כ אין שבין ולא משים על לבו כלל והנה אפילו הרשעים שבישראל שם על לבו כעת [בימי הדין] כמו שפירשתי על המדרש ה' אורי בר"ה וישעי ביה"כ והנה הישועה הוא דוקא אם הולך באור ה' משא"כ הכסיל אשר בחשך הולך דהיינו אף שיש לו אור אינו נהנה מאורו רק הולך בחשך ולכך נקרא כסיל ונמצא מהפך האור להחושך והישועה לזעוה והחסד והרחמנית לאכזריות והטוב לרע כי ע"י האור האלקי שנותן יכבד ענשו או לו ווי לו מלבד העונש אשר ישיגהו על חטאיו ישגיהו עונש רע ומר על ההיפוך בצינורות ולפי"ז נראה לפרש כוונת הקרא כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים והבן ויותר מתוק פירש הפסוק תיסרך רעתך ומשובתיך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' ולא פחדתי עליך נאום ה' והנה כוונתו תיסרך רעתך וגו' ודעי וראי אשר יותר רע ומר מן הקודם עזבך את ה' כנ"ל היינו שמאיר לך ולא רצית לילך דרך אורו כי כל האדם איננו עומד רק זה לעומת זה או הולך ממקורו או בקדושה או בהפכו וידוע דאור כינוי אל הקדושה וההיפוך חשך וצלמות וזה שאמר הכסיל בחושך הולך והבן על זאת יחרד הלב וישער כמה מסעות נסע והנה בא העת והזמן הבדיקה על כל כתם ושמץ פגימה על כן נקדמה בדיקתינו ולכבס כל כתם ועפי"ז יתפרש הפסוק הנ"ל שהתחלנו באופן אחר מפירוש האלשיך כי הכלל עבירה גוררת עבירה ובשעה שנמנע ממעשה הטוב תיכף עלול לעשות רע כי הוא הדרבן וכאשר מרגיש בעצמו שהלך אחר ההבל אז אומר נואש וע"י יהבל לגמרי אבל זה רעה חולי וידוע שהיו במצרים במ"ט שערי טומאה ועפי"ז יתבאר הפסוק כי רחקו מעלי ועי"כ הלכו אחר ההבל וע"י כן ויהבלו כי אמרו נואש ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים דייקא וע"ז רות ג"כ זכר ליציאת מצרים שאנו אומרים בר"ה וביה"כ על כן נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' ולא נאמר נואש ואתם תקחו ק"ו ממני והנני נופל מלא קומתי ארצה לבקש מחילה וסליחה מאת מלך מוחל וסולח והנני מבויש ומבייש את עצמי כי טוב לי לבייש עצמי בזה משאבוש ח"ו בבא כאמרו מה בצע בדמי ברדתי אל שחת ולכו ונשובה אל ה' ועוי"ל כי רחקו מעלי וילכו אחר ההבל עפ"י מה שכתב בשמ"י בסי' קי"ט אות א' פ' א' והוא ממ"נ [ותו"ד שם עפ"י הגמרא סנהדרין דר"ג דריש עושה אלה לא ימוט לעולם הא חדא מינייהו ימוט ור"ע השיב לו מאל תטמאו בכל אלה אשר אפילו באחת מאלו נטמא ה"נ עושה אלה אחת מאלה לא ימוט נמצא שמצות עשה נגררין אחרי הלאוין שכשם בכל אלה הנאמר בלאין פירושו אפי' באחת כן במצות עשה פירושו אפילו באחת כל מה שיוכל והנה מכח השכל ג"כ כן הוא כי המצות עשה כלם לא יוכל האדם לקיימם כי כמה מצות שאינם באים ע"י אמנם ל"ת יוכל כל אחד להזהר שלא לעבור אפילו על אחת מהנה ובזה פי' משפטי ה' צדקו יחדיו כי כאשר יבוא הקב"ה לדין את האדם על העדר מצות עשה ישיב האדם דאוין כל המצות מוכרחים אל הקיום כי אם באחת מהנה וכן על הל"ת ישיב האדם שפירושו של אל תטמאו בכל אלה פירושו בכלם ולא במקצתן ולכן מביאו למשפט על שניהם יחדיו על המ"ע והל"ת ואז משפטי ה' אמת צדקו יחדיו כי ממ"נ אם עושה אלה לא ימוט פירושו אחת מאלה א"כ גם אל תטמאו בכל אלה ג"כ פירושו אפילו באחת מאלה ובזה צדקו יחדיו ע"כ וז"כ כי רחקו מעלי שלא קיימו המ"ע וילכו אחרי ההבל שעברו על הל"ת ויהבלו ממ"נ כנלפע"ד כוונתו והבן].

פרק ג

פסוק א

לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנוף הארץ ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאום ה' וגם הפסוק השיבנו ה' אליך ונשובה עפ"י משל מבן מלך שיש לו בגדים יקרים מאוד ועבד יש שהוא רק מלקט עצמות בבית הבישל והולך ערום ויחף ואינו יכול לבוא לפני המלך והנה הלך העבד ופיתה לבן המלך לכל רע ושיתן לו בגדיו ופעל [שנתן בן המלך הבגדים להעבד ולבשם העבד ועי"כ הי' יכול לבוא לפני המלך] ואח"ז קטרג לפני המלך על הבן ובבא בנו לפני המלך אמר שיחזור לו בגדיו כי מתחרט מאוד על מה שנתן לו כי נתן לו אדעתא שהוא אוהבו ולא על דעת שהוא אויביו ושיקטרג עליו ונמצא המתנה בטעות וענו כלם ואמרו שהדין עמו וממילא נשאר ערום וברח לו ואינו יכול לקטרג ולכל פשעיו יש אמתלא זו [שהי' בטעות כי הי' סובר שמייעצו לטובתו] ע"כ המשל והנמשל מובן ומצורף לזה דברי העקרים מאמר רביעי פ' כ"ז דהחרטה משוי להחטא לטעות ואונס ומהמבואר באשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת דשרי' להחזירה מן התורה [עיין בריש פרק האשה שהלך בעלה למד"ה והובא בב"י אה"ע סי' י"ז עיין שם] דטעות הוי אונס כמבואר בתשובת הרשב"א [אלף קפ"ט הובא בשם אה"ע סי' י"ז סעיף נ"ח] ועפי"ז מבוארים הפסוקים הנ"ל.

פרק ח

פסוק יג

אסף אסיפם נאום ה' וכו' אף דאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה מ"מ מכלה קוצים מן הכרם והוי הטבה לכרם שהוא העיקר ועפ"י דאמר ישעיה [ה' ב'] ויקו לעשות ענבים ויעש באושים והוי סכלות הקניני וגרע מסכלות [העצמי[ והטעם כי הפסידו העלה שלא יצמח עליו עוד והמשך אסף אסיפם כפל כמו בכה תבכה על שני מקדשים וע"ז אמר נגד הראשון אין ענבים דהיינו באושים הם בגפן כי רשעים היו ובשני נדמה לתאנים שהיו צדיקים והי' בניהם פירוד וכמו ששנינו [פאה פ"א משנה ד'] ולקיטתן כאחת למעוטי תאנים [שאין לקיטתן כאחת וזהו מורה על הפירוד שהי' ביניהם] וע"פ שפירשתי במשנה באבות עז פנים לגיהנם כו' [אולי כוונתו למ"ש בסי"מ פ' תולדות דף ס"ג ע"ב ע"פ לגיהנם כי העיקר שנברא האדם הוא שיהי' לו שכרו בדין ולא יהי' לו נהמא דכיסופא אמנם מי שהוא ע"פ ואין לו בושת א"כ למה נברא א"ו שאינו מאמין בעוה"ב רק ידמה כי עיקר ביאתו בשביל עוה"ז ע"כ אין לו עוה"ב זתו"ד עיי"ש א"כ אם יש מחלוקת ופירוד זה מורה על העזות שיש ביניהם ועי"כ יאבדו חלקם בעוה"ב וז"ש ואתן להם מה שהקב"ה רוצה לתת להם לעוה"ב יעברום יעברו מהם עי' רד"ק שם וד"ל] והעלה נבל חוזר על ראשון [היינו בית ראשון] כי על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ואתן להם יעברום חוזר על השני.

א"י אסוף אסיפם ע"פ מאמר חז"ל אין בן דוד בא אלא בדור וכו' שכולו חייב ונ"ל טעמא כי בכולו זכאי ראוי לבוא מצידנו ובאין כולו זכאי מניח אותנו הקב"ה שחפץ השי"ת שיהי' התעוררות משלנו ונהי' כולו זכאי שחכמתו ית"ש רואה שאף שלא יגאל אותנו, כל מעמד ומצב של ישראל להיות קיים, כיון שיש צדיקים ביניהם אבל כשכולו חייב אז אין יכולת בשום פנים להתקיים בין האומות ובקל יעבירום האומות מאמונתם כיון שאין ביניהם שומרי הצאן וכולו חייב לכך ע"כ כ"י צריך לגאול וענבים היינו צדיקים כמו שמפורש באלשיך והיינו הכפל אסוף אסיפם [הן כי זכו או לא זכו אז כ"י גם כן יגאלם כי אין ענבים בגפן שאין צדיקים בתוכו שיקיימו אותם] והיינו והעלה היינו מעמד ומצב של ישראל ואתן וכו' כמו ולא נתננו אלהים להרע עמדי כתרגומו ולא שבקי' אלקים [היינו שאם יניחם ויעזבום אז ח"ו יעברום לכלל ישראל והבן].

וטעם שמכנה הצדיקים בשם ענבים בדרך משל יש בו חכמה נפלאה ע"פ הגמרא בע"ז דף ל' כי תאנה אין בו משום גילוי ומ"ש הת"ח שם [ותו"ד כי טעמא כדמסיק שם הגמ' משום שנאמר שומר פתאים ה' והקשה מ"ט תאנים וענבים שהקב"ה שומר את האדם שלא יאכל ממנו נחש משאר כל הדברים האסורים משום גילוי ותי' דכי היכי שהקב"ה שומר הפתאים דוקא ולא החכמים שהחכמים יכולים לשמור א"ע שלא יבואו לידי מכשול משא"כ הפתאים דלא אפשר להו לשמור א"ע ה"נ המשקין האסירים משום גילוי דרכן להיות בכלים ובניקל להאדם לשמרן מגילוי כי דרכן לכסותן לכך אין שמירתן על הקב"ה אבל תאנים וענבים הוא דבר שא"א כי דרכן לייבשן בחמה לעשות מהם גרוגרות וצמוקים ואין דרכן בכלים לכך שמירתו ית"ש עליהם מפני תיקון העולם עיי"ש בארוכה כן מכנה הצדיקים בשם ענבים ותאנים שהקב"ה שומרן כמאה"כ שומר ה' את כל אוהביו וכו' ושומר נפשות חסידיו וכו'] והוא כצפור המנקר בתאנה וק"ל [ועיין ישמח משה לך ד"ה ויהי אברם דף ל"ה ע"ד]:

א"י אסוף אסיפם נאום ה' היינו הסתלקות הנביאה וק"ל:

עוד יאמר אסוף אסיפם אסיפה הוא היינו מעמיד להם מלך קשה כהמן:

א"י אסוף אסיפם נאום ה' כו' אין ענבים בגפן כו' ע"ד שאמרו חז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתו ושמעתי אומרים דהא דאמרינן שישתייר אחד בעיר ושתים במשפחה היינו בעתו כי הקב"ה אינו וותרן ואם לא זכו דהיינו שריבן חייב לא יגאל הקב"ה את הרשעים אלא ימותו קודם ביאת משיח כמו שהיתה במצרים שנאמר וחמשים כו' ואיתא ב' דעות דעה אחד א' מחמשה ודעה השני' אחד מחמשים ויגאל את הצדיקים שישארו כי לא סגי בלא"ה שיהי' צדיקים בדור אפילו בדורו של אחאב בר עמרי וידוע שישראל נמשלו לגפן וצדיקים לענבים כמו דאיתא בישעי' ויקו לעשות ענבים כו' וזה שאמר אסף דהיינו אסיפה מעצמן דהיינו זכו ואם לאו אסיפם נאום ה' היינו בעתו וקשה הא הקב"ה לאו וותרן הוא ואיך יגאל אם לא זכו לזה אמר האם אין ענבים בגפן פי' האם אין צדיקים בדור באמת אם יבוא העת יגאל רק הצדיקים והרשעים ימותו כנ"ל ודו"ק:

פסוק טו

קוה לשלום וכו' בזה מראה גודל תקותינו לישועה [אם כי נקוה לשלו"ם ואין טו"ב עכ"ז אנחנו מקוים בכ"י] ודו"ק:

פסוק יח

מבליגותי עלי יגון עלי לבי דוי, היינו מה שאין לנו התעוררת וע"פ כה אמר ה' התבוננו וקראו למקוננות וכו' כי איזה התבוננות צריך כאן עפ"י מה שפירשתי וכו' [עיין ישמח משה פ' נצבים בדה"ח דף קל"ח ע"ד ותודה"ק שם כי מקוננות צריכים לאלו שאין יכולים להתעורר כ"כ בהצרה שאינם מרגישין כ"כ ע"כ צריכין למקוננות שירימו קול של נהי בבכיה יגון ואנחה ויללה שיעוררו את לבם האטום, ע"כ כשנשים אל לבינו, כי בצער גדול כזה, מגודל העול הקשה, ושיעבוד דעתינו ורוחינו וגופינו, צריכין עדיין למקוננות הוא יותר ויותר צער ומכאוב שאין אנו מרגישין בעצמינו, וזה מורה על גודל הפירוד אשר בינינו ובין הקדושה וההתדבקות אל הטומאה ח"ו והתגברות הסטרא דשמאלא והוא שוכב כאבן על לבינו ותחת שלש רגזה ארץ וכו' וזש"ה התבוננו מדרגותיכם איך אתם בשפל התחתית נתונים בעמקי הטומאה ח"ו אם כעת צריכים אתם למקוננות לעורר אתכם משינתכם וק"ל] וכן פ' שמענה נשים דבר ה' ותשמענה אזניך לדבר פיו ע"פ כה תאמר לבית יעקב כו' [אמירה לשון רכה הי' מספיק] ועכשיו בנשים דיבור קשות כולי' האי ואולי ודו"ק:

פסוק כא

על שבר בת עמי השברתי קדרתי שמה החזיקתני כי יש חילוק בין שמה לשממה כי תוספות מם מורה על כפל הענין כנודע והנה מצינו והי' העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם והיינו שמם מהתורה והנה אם יש שממה ממש הוא שממון כפל מאנשים ומהתורה כי אם אין אנשים אין תורה על כן שממה נאמר על שממון ממש והעד שממה מאין יושב אבל שמה הוא שממון אחד ונאמר רק על שממון התורה והנה אמרו מאן קצירי ומריעי אלו ת"ח והנה בזמנינו אין דין ת"ח והתשות כח נתגבר יותר ויותר על הלומדים כענין ששנינו משמת רבן גמליאל הזקן ירדה תשות כח לעולם ובכל דור ודור נתרבה בעוה"ר וזה מאמר ירמי' השברתי קדרתי ואעפ"כ שמה החזיקתני והבן.

פרק ט

פסוק ב

מרעה אל רעה יצאו ר"ת מאיר רמז דכל דעביד רחמנא לטב עבד והכל הארה לילך בדרכיו ית"ש לוי ר"ת ואותי לא ידעו רמז שאותו שנלוה אל ה' ודבק בו עדיין אותו לא ידע כי מהתכלית הידיעה שלא נדענוך ועוד לוי ר"ת יודע לשלול ועד ר"ל דההפרש בין המשיג ודבק בו ובין אינו משיג שהמשיג יודע עכ"פ לשלול כדברי הרמב"ם ועוד שהוא עד שהשי"ת א"ס וא"א להשיגו משא"כ אינו משיג כלל מנין לו לידע שהשי"ת אין סוף והבן.

פסוק א

כי כולם מנאפים וכו' איש מרעהו השמרו, ועל כל אח אל תבטחו, כי דרך חבירות, אלו שאינם נשמרים זה מזה, ואעפ"כ אומר מה שרואה מחברו [וצריך לשמור א"ע גם מרעהו ואחיו, כ"כ גדלה השנאה בקרב לבבם זל"ז והבן].

פסוק יא

על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי היינו ששאלו על מה אבדה הארץ כי הארץ מה חטאה ויאמר ה' היינו מדת הרחמים על עזבם את תורתי פי' ישראל וכילה חמתו על עצים ואבנים וק"ל:

א"י על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם לכאורה אשר נתתי לפניהם מיותר וכן ותיבת לפניהם ודאי מיותר ע"פ מ"ש על הפסוק וביום פקדי ופקדתי וכו. ועל הפ' [ירמי' ט"ז י"א] ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו עיי"ש [מובא בס' ישמח משה פ' אמור ד"ה במדרש שור או כשב ותו"ד עפ"מ שאמר משה ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף הוא כי הוא מעלה גדולה לישראל שהמה קשי עורף שלא יניחו מכל מה שקבלו עליהם אם כי יקשה עליהם לקבל דבר חדש שלא הורגלו בו כי טבעם חזק וקשה ואך אם כבר קבלו לא יניחו בשום אופן וכל רוחות שבעולם לא יזיזו אותן ממקומן וז"ש ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף הוא ולא יניחו מעבודתך וק"ל ונמצא הוי הקושי עורף מליצה לזכות אבל ביום פקדי דהיינו שיחטאו א"כ יעדר המליצה מן הקושי עורף אז ופקדתי והבן ועפי"ז ואותי עזבו היינו שהראו קשה ערפם תיכף בקבלת התורה במה שעשו העגל ואת תורתי לא שמרו אח"כ שיהי' הקושי עורף לטובה שלא יניחו מהתורה עכתו"ד שם] והנה זאת לדעת כי הסכימו החכמים כי התחלה יותר מחצי הכל על כן אם התחלה יותר מחצי הכל על כן אם החלה התחלה טוב הרי הרוב וקיי"ל דבתר רובא אזלינן והנה אם התחלת הקבלה הי' בשלימות ולא נתנו ריחם בעוד שהמלך במסיבו אף אם אח"כ עזבו לפעמים כבר יצא בהכשר והוי יוצאין בדימוס והיינו על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם דייקא ר"ל הם עצמם שקבלוהו [ולא הי' ההתחלה בשלימות] והבן והיינו שאמרו רז"ל הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו היינו בהתחלה בעת הקבלה כנ"ל והבן כי נכון הוא בס"ד:

פסוק כב

אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו עשיר בעשרו וכו' כי באלה חפצתי נאום ה' עיין בב"ש האחרון פ' נשא [ותו"ד כי אמז"ל אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ע"כ אל יתהלל החכם וכו' כי אם השכל וידוע אותי שהג' מעלות האלו הביאוהו לידיעת הבוית"ש] ול"נ לפרש עפ"י דבריו בביאור יותר נאה כי באלה חפצתי שיהי' נאום ה' דהיינו הנבואה [שיזכה על ידי הג' מעלות האלו להנבואה] אלמא שהם מעלות רמות כשנלקחים לעבדות השי"ת והבן.

א"י אל יתהלל חכם בחכמתו כו' ע"פ הקדמת תיקוני זוהר שם דרגא וא"ו ביראת ה' והי' אמונת עתך וכו' ושם דרגא שביעא וכו' עיי"ש הובא באהבת דודים ד' ע"ב ע"ב עיי"ש ולהמתיק דברי הת"ז הנ"ל נ"ל שכל האורות עליונים כלולים בהתוה"ק א"כ הלומד ביראת ה' ומשים אל לבו כי תורת ה' הוא הרי מייחד התורה עם הש"י ומתייחדין כל האורות הכלולות בה בהש"י היינו קב"ה ושכינתי' היינו האורות הקדושות אשר האלקות מתגלה ע"י וההיפך בהיפך ונמצא מאן דעביד כהלכה הוי עובדא דקב"ה ואם לא הוי עובדא דבשר ודם ושוא עמלו בוניו בו כמבואר בהתיקונים שם והנה שכחת הש"י הוא לאו וע"י עומק העיון לפעמים יוכל לשכוח כמבואר בספר תפארת ישראל וצריך להציג לעצמו ציונים שיזכרהו אף בעומקה של הלכה ע"ד הציבי לך ציונים כנ"ל וזש"ה אל יתהלל חכם בחכמתו דייקא ר"ל אם הוי חכמתו דייקא עובדא דב"ו כי אז שוא עמלו בוניו ונמצא מתהלל במתת שקר וכן הגבור בגבורתו דייקא למעוטי גבור הכובש את יצרו כי הוא גבורות ה' וכן העשיר בעשרו כשאינו עובד השי"ת בהעושר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השפל וידוע אותו וצדקו שניהם יחדיו והבן כי באלה חפצתי היינו בשניהם יחדיו כי אז הוי התורה נאום ה' דהיינו עובדא דהקב"ה כנ"ל:

פרק י

פסוק י

במדרש וה' אלקים אמת למה אמת משום דהוא אלקים חיים ומלך עולם ע"כ עפ"י חסד ואמת נפגשו וביאור חותמו של הקב"ה אמת דבאמת יובדל מזולתו והשתא יתבאר המדרש הנ"ל והבן.

פרק יג

פסוק יז

ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה שדרשו חז"ל שני דרשות א' דרש רשב"נ מפני גאוותה של מ"ש שנפלה [חגיגה דף ה' ע"ב] ועוד דרשה אחרת מפני גאוותן של מ"ה שאמרו מה אנוש כי תזכרנו ולי נראה דדא ודא אחת הוא ע"פ שכ' הגאון ביערות דבש דרוש ראשון בג' סוגי עבירות סוג הראשון בלתי ידוע מהגעת הפגם מהעבירה במרכבה הקדושה צבא מעלה חיות הקודש שרפים ואופנים כלם נפגמים ע"י עבירה של איש וכו' ומש"ז אמרו מה אנוש כי תזכרנו כי בשלהם דברו [כי יראו כי בעונו יפגום אותם וימעט חילם] עכ"ל הזהב וידוע דהגמרא [חגיגה י"ג ע"ב] רמי כתיב היש מספר לגדודי' וכתיב אלף אלפים ישמשוני' ומשני כאן קודם חורבן [וזש"א מפני גאותה של מ"ש שנפלו היינו כי נתמעטו כו' מצבא מעלה ורק א"א ישמשוני'] וכו' וק"ל ועפ"י דברי הגאון הנ"ל במתק לשונו איך האדם החוטא שלח ידו בקדושי אל במקום שאם ניצוץ אחד קדוש מהם מגיע אליו הי' שורפו ע"כ עפי"ז יובן במשה שרצו המלאכים לשורפו בהבלי פיהם דהיינו רק בהבל לכך מה אנוש שיפגום אותנו כאמור ותנה הודך על השמים ועפי"ז יש לפרש פסוק [משלי ד' י"ט] דרך רשעים באפילה ולא ידעו בונה יכשלו ע"פ מה שכתב הגאון הנ"ל בשלשה מיני סוגי עברות והראשון הוא הראש חסרון ידועה מחמת העדר התורה וידוע דהתורה אור וכבר אמר החכם ידיעת הפכים בשוה וא"כ בהעדרו הוא החושך והאפילה והיינו דרך רשעים באפילה בלא תורה לכך לא ידעו במה יכשלו וק"ל.

פרק יד

פסוק ח

מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה וכו' עפ"י בצר לך [א"ל כוונתו בצר לך ומצאוך כל הדברים וכו' אם כי יצר לך מאוד עכ"ז תשיבו ותבכו לפני ה' על הנוגע לכבודו ית"ש ולא למענכם וזשה"כ ושבת עד ה' אלקיך מה שנוגע לכבודו ית"ש אז לא ירפך וכו' וזהו כוונתו מקוה ישראל ה' אם כל הקיוה של ישראל הוא מה שנוגע לה' אז מושיעו בעת צרה בודאי יושיעהו ה' וכאשר פי' ועונה לעמו ישראל בעת שועם אליו אם ישועו במה שנוגע אליו ית"ש.

א"י כוונתו בצר לך וכו' ושבת עד ה' אלקיך כי תדע כי אין לך ישועה אחרת רק לשוב לה' כי ממנו המכה וממנו הרפואה אז לא ירפך וכו' וזה כוונתו מקוה ישראל ה' אם כל הקיוה של ישראל רק ה' שידעו כי הכל מאתו אז בודאי מושיעו בעת צרה והבן].

פרק טו

פסוק י

אם תוציא יקר מזולל כפי תהי' לפי שהאדם הוא עולם מלא א"כ הרי ברא עולם בתוכחת פיו א"כ הרי דומה לפיו כ"י בדיבורו נעשה שמים.

פרק יח

פסוק כג

בעת אפך עשה בהם מה שדרשו ז"ל אפילו בשעה שהן עושין צדקה הכשילם בעניים שאינם מהוגנים ויש להבין האיך יתפרש זה בקרא ונ"ל כפשוטו כי כתיב ומשלם לשונאיו אל פניו דהיינו כמו שפירשתי שהדין נותן שישלם כי אין מקפח שכר כל ברי' אבל לא ינחת בו ית' רק אדרבא הוא על אפו וחמתו וא"כ התשלומין לשונאיו הוא באפו והנה אף עני שנזדמן לו ליקח צדקה בודאי נגזר מאת השי"ת או ע"ד תשלומין אם הוא משונאיו או ע"ד נותן לחם לכל בשר אבל שניהם הוא על אפו אם העני הוא משונאיו והנה זה שנותן לו הוא שלוחו של הקב"ה והיינו אומרו בעת אפך היינו שאתה נותן טוב לרשעים עשה בהם והוא נכון מאוד ומזה יובן כי לא קילל ירמי' את שונאיו בקללה שלימה כי ע"ז ג"כ מגיע שכר שפורע חובותו של הקב"ה כמ"ש במאמר חקור דין חלק ג' פ"כ בענין ונוגשיך צדקה אך ההפרש כי בעניים מהוגנים שני מיני שכר יש א' כמו שנאמר מלוה ה' חונן דל וארז"ל במדרש כתיב נותן לחם לכל בשר ובא זה וחטף לו את המצוה א"כ פורע חובותו של מקום ועוד שכר השני בעבור העני המקבל כי הגון הוא וזה נותן צדקה הרי שני מיני שכר אחד בעבור העני ואחד בעבור השי"ת אבל באינו הגון אין כאן רק בחינת שכר אחד והיינו דדקדקו חז"ל ואמרו כדי שלא יקבלו עליהם שכר עליהם דייקא ולא אמרו בסתמא כדי שלא יקבלו שכר והבן זה כי נכון הוא בס"ד ונראה שזה כונת רז"ל מפרנסין עניים עכו"ם מפני דרכי שלום כעין שכתב שם במאמר חקור דין חלק הנ"ל פ' הנ"ל באו ימי הפקודה באו ימי השלום והבן [כי ונוגשיך צדקה שהקב"ה חושב לנו לצדקה מה שמשלמים לאו"ה למסים וארנונית ומרומז בכתוב הושע י"א ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה עיי"ש וק"ל

פרק כב

פסוק י

אל תבכו למת וכו' בכו בכו להולך במדרש בכו בכו להולך זה עשו שאמר הנה אנכי הולך למות עיין מה שפ' בו מהר"ם א"ש שם בפ' ויחי ולי נראה בהקדים לפרש הגמרא מ"ק דף כ"ז ע"ב בכו בכו להולך רב הונא אמר זה שעבר עבירה ושנה בה ר"ה לטעמי' דאמר כיון שעבר עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו ס"ד אלא אימא נעשה לו כהיתר והוא תמוה מאוד דאיך יתפרש זה בקרא בכו בכו להולך וגם הוא לטעמי' והנה כל המפרשים שראיתי העלימו עין מזה ולא פירשו בו כלום והנ"ל בזה בהקדים לפ' הפסוק כסיל בחושך הולך עפ"י מה שפירשתי כבר מי יתן טהור מטמא לא אחד כי אם עבר ושנה אז אז אומר על טמא טהור וכבר הוא צדיק בעיניו כי נדמה לו שלא חטא אבל אם לא שנה ודאי יודע שחטא והנה ידוע דהולך הוא מדריגות הצדיקים כמו שנאמר ונתתי לך מהלכים בין העומדים וכו' דהצדיק נקרא הולך אבל רשע הוא יורד רק אם עבר ושנה אז נדמה לו שהוא הולך והנה ידוע דבלה"ק לכל שמות נרדפים לכ"א יש הוראה מיוחדת כמ"ש האברבנאל בפ' לא יחליפנו ולא ימיר והנה כמה שמות יש לאיש משולל מדע פתי שוטה סכל ובער נער חסר לב והנה מצינו דעובר ושונה נקרא כסיל והיינו כסיל ר"ל העובר ושונה דנקרא כסיל בחושך הולך ר"ל אף שהוא בחשכה עושה במחשך מעשיו ורשעים בחושך ידמו הוא צדיק בעיניו ונדמה לו שהוא הולך והבן והנה עיקר הספד על אדם כשר אינו על המת כי הוא הלך למנוחות רק לעורר את החיים רק זה שהוא עובר ושונה צריך התעוררות יותר ויותר כיון שהוא צדיק בעיניו ועפי"ז יתבאר דאמר קרא אל תבכו למת דייקא וכדי שלא נטעה לומר שלא נבכה כלל חזר ופירש ואל תנודו לו רק ר"ל דוקא לו ומכלל לאו אתה שומע הן שיבכו וינודו לעורר החיים ולזה אמר בכו בכו ר"ל בכי' כפילה להולך ר"ל למי שמחזיק עצמו להולך שזה צריך התעוררות יותר ויותר וזה פירוש עבר ושונה ואמר רב הונא לטעמי' דאמר רב הונא כיון שעבר ושנה הותרה לו וכו' אלא נעשה כהיתר ולכך נדמה לו שהוא הולך וזה ג"כ דברי המדרש דהנה עשו אמר הנה אנכי הולך למות והפי' הפשוט הוא שהוא מסוכן מחמת שהוא רוצח ואולי יתגבר עליו אחד ויקיים בו אם בא להרגך וכו' ואולי יומסר למלכות וגם צד נשים תחת בעליהן ומענן ואולי יהרג עי"ז כי קנאת איש מרעהו והבן והנה לפי"ז כיון שספר העבירות שעשה למה אמר באותו ענין הולך יורד הי' ראוי לומר אלא דהוא הדבר אשר דברנו כיון דעבר ושנה קרי לנפשו הולך ועפי"ז מבואר המדרש הנ"ל בכו בכו להולך זה עשו שאמר הנה אנכי הולך למות ור"ל דמוכח מכאן דהחשיב עצמו להולך כיון שעבר ושנה ה"נ להולך היינו עובר ושונה וכדדרש ר' הונא בגמרא וא"כ דברי הגמרא ודברי המדרש בקנה אחד עולין ודו"ק.

עוד פי' על פסוק אל תבכו למת וכו' עפ"י מ"ש בספר סמא דחי' דרוש ז' על אמרם ז"ל במסכת כתובות מאן דאמר כח נפשי' דרבי ידקר בחרב עיי"ש [הס' אינו תח"י ואולי כוונתו מי שיאמר דנח נפשי' דרבי היינו שיש לו מנוחה בעוה"ב ידקר כי צדיקים אין להם מנוחה בעוה"ב כי ילכו מחיל אל חיל כמבואר בגמרא סוף מסכ' מו"ק עיי"ש] והיינו אל תבכו למת ואל תנודו לו ר"ל למי שקרוי מת בכו בכו להולך ר"ל למי שהוא עדיין הולך שאין לו מנוחה בעוה"ב כאמור ילכו מחיל אל חיל וש"ת על מה נבכה הלא חדוה במקומו לזה אמר כי לא ישוב עוד דהיינו בכו לאובדים ולא לאבדה.

עוי"ל בכו בכו להולך כי לא ישוב וכו' עפ"י מ"ש שם בס' הנ"ל הפירוש חבל על דאבדין ולא משתכחין דאלו שאין צריכין להתגלגל בהם הבכי' רבה והיינו בכו בכו דהיינו בכי' רבה להולך כי לא ישוב וכו' ר"ל לזה שא"צ להתגלגל ועיי"ש בספר הנ"ל דרוש הנ"ל שהביא המדרש [בר"ר פ' צ"א סי' ט'] כד דמך ר' סימון וכו' שם אמר ר' לוי השבטים מציאה מצאו כתיב ויצא לבם ויחרדו אנו שאבדנו את ר' סימון על אחת כו"כ ועפי"ז פירשתי וכן תעשה לכל אבידת אחיך ר"ל שאתה צריך לתקן עצמך כמו ויעש אלקים את הרקיע דפי' עשי' לשון תיקון עיי"ש ור"ל בשעה שנאבד אחיך מישראל אתה צריך לתקן עצמך ולשוב וש"ת ח"ו יש אבידה לזה אמר אשר תאבד ממנו דלדורו אבד ואמר ראי' לזה ומצאת לא תוכל להתעלם ולתלות במקרה רק כי הוא השגחה פרטיית ולחרוד אולי הוא עושר שמור לבעליו לרעתו עאכו"כ איך לחרוד לאבדה יקרה זו וכדברי ר' לוי השבטים מציאה מצאו וכו' והבן.

עוד יתבאר אל תבכו למת ואל תנודו בכו בכו להולך כי בוכין למת ומתנדדין מאד ובאמת מה יום מיומים כי לא מת רק רגע האחרונה וכל ימי חייו הרי אחר כל הרגע מת הרגע והנה הימים שלנו מקורן מהימים העליונים והנה העושה בו מע"ט הרי מקיים את היום לנצח ומשיבו אל מקורו משא"כ בכלה לריק שנאבד ואינו שב אל מקורו וזה אמרו אל תבכו למת דייקא ואל תנודו לו יותר מדאי בכו בכו פעם אחר להולך לכל מה שהולך מהזמן לריק כי כבר מת כי לא ישוב עוד כנ"ל.

א"י כפשוטו כי למת ממש דהיינו שאינו צדיק שישאר בחיים ניצחי' עליו אין ראוי לבכות כי למה לו חיים בכו בכו להולך היינו על הצדיק שאינו מת רק הולך ונוסע מעולם לעולם דגבי צדיקים קרוי רק הסתלקות וש"ת א"כ מה לבכות מה לי הכא מה לי התם לזה אמר כתי' הגמ' לדורו אבד משל למרגליות [כ"מ שהיא מרגליות שמה] לזה אמר כי לא ישוב עוד כו'.

א"י וש"ת א"כ למה הבכי' כיון שאין כאן מיתה רק הליכה ונסיעה וזה מצוי בכל יום לזה אמר דשאני נסיעה זו כי לא ישוב עוד והבן.

פסוק טו

אביך הראשון אכל ושתה וטוב לו כי ידוע דטוב היינו טוב אמיתית כמו כמו שדרשו בלמען ייטב לך לעולם שכולו טוב וידוע שקשה לצייר בשכל שהגוף מורכב מד' יסודות מתנגדיות מתחלפי האיכות כי החום יכלה הליחות והליחות יקרר החום והמופת על זה שיצטרך למזון להשלים תמורת הניתך ואיך יהי' ניצחי והאמת שאעפ"כ הוא ניצחי וזה כוונת הכתיב אכל ושתה אעפי"כ וטוב לו כאמור:

ועד"ז אנכי אנכי הוא מנחמכם הכפל א' על הגוף וא' על הנשמה לכך אמר מנחמכם לשון רבים ואח"כ מי את לשון יחיד לפי שזה מדבר רק לנגד הגוף וידוע דשלשה שותפין יש באדם והיינו ותראי מאנוש החלק שמאנוש ימות ולא עוד שימות אלא שחציר ינתן שהיסודות מתפרדים כ"א לשרשו כמבואר בספר המדע פג"ד ותשכח ה' עושיך כי גם הגוף הראשון יציר כפיו ורק בסיבה רחוקה מ"מ הוא הסיבה ואף שהוא הרכבה ביסודות מתפרדים לזה אמר שהוא הי' נוטה שמים ויוסד ארץ דהיינו שהשמים וארץ הם גוף אחד כדברי המורה ח"א פי' ע"ב ותשלום ביאור הדברים במעשה ה' מ"ב פ"ב שעשה סמוכין מהפסוק אף ידי יסדה ארץ והיינו יסוד הדק הפשוט וא"כ יתכן ניצחית הגוף ותפחד וכו' היינו כמו שפירשתי מפני מלאך ה' וא"י כי יבולע אז.

א"י אביך הראשון אכל ושתה וטוב לו עפ"י התניא ח"א פ' ז' כשאוכל לש"ש נברר הטוב של נוגה עיי"ש וא"כ הטוב נשאר בעצמותו שממנו נעשה דם ובשר והיינו וטוב לו היינו שהטוב נשאר לו והבן.

ועפ"ז נ"ל ליתן טעם על יציאת מצרים שנזכר בבהמ"ז כי בבהמ"ז נפיק המאכל וגופו ממשכא דחויא להדבק באורו ועפ"י התני' פרק מ"ז ופרק מ"ח וע"כ מתעטף דהיינו מכסה ומבטל עצמו לגבי אור א"ס ובזה מעלה הכל אל הקדושה כנ"ל ובקרבו קדוש עי"ז וזה נראה כוונת הירושלמי ברכות ס"פ שלשה שאכלו דשתי' יכסה פניו היינו ג"כ שמבטלין עצמותן בפועל כמבואר בתניא ח"א פרק ו' עיי"ש והעיטוף הוא פועל דמיוני וכן טעם העיטוף בתפילה והבן ועיין בתניא ח"א פ' ח' כי לדברים בטלים בהיתר צריך כף הקלע אבל לאיסור צריך גיהנם עיי"ש ויתבאר היטב עפ"י העקרים מאמר ד' פ' ל"ג כי העוסק בהבלי עוה"ז יש לו תשוקת הפכיות אחר המות והיינו שרוצה בתשוקה המורגלת ואין לה כלום [במה שתשיג צד המטה מה שהורגלה מהטבעית] והולכת לתשוקת הנפש לצד המעלה להשגת הרוחני] ואין לה הכנה והוא צער גדול עד בלי תכלית כי תמיד הוא מקלעת מזה לזו [והוא פירוד כוחותי'] עיי"ש ויתכן שברבות הזמן נפרד ממנה הרגילות ונזדככה והוא עדיין אינו בגדר עונש רק שהרגילות נדבק בה משא"כ באוסורים שראוי' לעונשי' אז נגבלת במקום לקבל עונשה והבן.

פרק כג

פסוק כד

אם יסתר איש במסתרים כו' הלא את השמים כו' יש לדקדק א' תיבת במסתרים למה בודאי אין אדם מסתיר עצמו במקום גלוי ב' מסתרים לשון רבים הלא על היחיד נאמר ובודאי אינו סותר עצמו רק במקום אחד וראוי לומר בסתר ג' הלא את השמים למה וכי בעל עבירה יכול להסתיר עצמו בשמים לעשות עבירה מי עלה שמים ומכש"כ רשע ודי באמרו את הארץ אני מלא כמו מלא כל הארץ כבודו והנ"ל בזה כי יש כמה מיני סתר א' כפשוט שמסתיר עצמו במקום סתר ב' שנעשה איזה דבר לאדם בהגרמתו והסתת אחד והוא מכחיש ועושה עצמו כאלו לא ידע והוא אצלי ביאר הכתיב בפ' שמות ויגדל משה ויצא אל אחיו כו' [עיין ישמח משה שמות] סתירה ג' שמשנין עצמן במלבושים כמו ויחפש שאול ויכלול בזה מוסר גדול על המשנין עצמן במלבושי עכו"ם ועוברים על ובחוקותיהם כו' הן אנשים או נשים כמבואר ביו"ד סי' קע"ח והלא כי נאמר ישראל אשר בך אתפאר ולהם לתפארת שנראה כעכו"ם והכוונה שיכול לעשות דברים מכוערים וניאצות גדולות בדרך לפני ישראלים שלא יכירוהו סתירה הד' שעושים מעשים רעים ואומר שכוונתו לש"ש ועל זה נאמר אם יסתר איש במסתרים היינו בכל מיני סתר ואני כו' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא והנה במילואות הארץ נכחש כל הסתירות הנ"ל שהי"ת רואה איך נעשה ומי עשה ואיך הלביש את עצמו וסתירה הד' נכחש מכח מילואות השמים ושם נראה הכל טוב אם טוב או רע כפי שהוא באמיתית כנ"ל.

פסוק כט

הלא כה דברי כאש עפ"י העקרים מאמר ב' פ"ח בהפעולות מתחלפות שבאים מפועל אחד כי אש מיבש הלח ומתיך שעוה עיי"ש ועפ"י שפירשתי כן יהי' דברי אשר יצא מפי וגו' כוונתו כי כאשר הגשם והשלג עושים פעולות מתחלפים בארץ מצמיח ומגדל וכדומה אם הארץ הוכנה לכך ומתהפך בפעולתו לקלקל הארץ וזרועיו והכל לפי הכנת הארץ כן יהי' דברי אשר יצא מפי אשר מאתו לא תצא הרעות רק להטיב והכל לפי הכנת המקבלים לטובה ולברכה וד"ל וזהו הלא כה דברי כאש אשר זכה נעשה לו סם חיים ולא זכה וכו' כי פעולתו מתהפכים לפי הכנת המקבלים] א"י עפ"י מ"ש ביסוד התשובה כי עסק התורה מועיל להתיך הזוהמא והבן.

פרק לא

פסוק יב

אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדיו עפ"י דאיתא בש"ע אה"ע דאין לברך שהשמחה במעונו במקום שיש התערבות אנשים ונשים דאין שמחה במקום שהיצה"ר שולט והאמת כן הוא דבמקום אחיזת יצה"ר הוי רק הוללות וסכלות ולא שמחה והנה במחול יצה"ר שולט וידוע דמסתמא מזקנים פסק כח היצה"ר ובבחורים הוא תקיף מאוד ולעתיד לבא יעבור רוח הטומאה מן הארץ ויסתלק יצה"ר מן העולם ולא יהי' יצה"ר בבחורים כמו בזקנים והיינו אז תשמח בתולה במחול תשמח דייקא כי לא יהי' יצה"ר בבחורים כמו בזקנים והבן.

פסוק יד

כה אמר ה' קול ברמה נשמע וכו' רחל מבכה על בניה כו' מנעי קולך מבכי כו' ויש שכר לפעולתך כו' ושבו בנים עפ"י בראשית ברא אלקים בתחלה עלה במחשבה כו' ראה שאין עולם מתקיים עמד ושותף כו' היינו דכתיב ביום עשות כו' ועפ"י שפירשתי נפתולי אלקים נפתלתי [לא מצאתיו ואולי כוונתו ע"פ שאחז"ל שרחל התוכחה עם הש"ת בעת החורבן כאשר אמר הקב"ה כי קצר המצע מהשתרע עיין סנהדרין ק"ג ע"ב ובפתיחתא דאיכה רבתא סוף אות כ"ד כי לא קנאה באחותה וגברה רחמי' שלא לביישה ומסרה לה הסימנין וע"ז השיב לה הקב"ה מנעי קולך מבכי ובשבילך אני מחזיר לישראל למקומן עיי"ש ואחז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעין ובזה שהעבירה רחל על מדותי' וגברה רחמי' יכולה לעמוד אף נגד מדת הדין להעתיקה כמדתה וזש"ה נפתולי אלקים נפתלתי היינו שנתחברתי עם מדה"ד שזכיתי בדין להמתיקו לרחמים וחסדים נפתלתי עם אחותי ע"י אחותי גם יכולתי לעבור על מדותי ולא לקנאות בה ע"כ זכיתי במדת הדין להפכו לרחמים וחסד] ונקדים דמי שמבקש מתנת חנם אין לו לצעוק רק כאוב מארץ קולו משא"כ מי שמבקש המגיע לו וכמו שדרשו בפסוק שמעו אלי אבירי לב [הרחוקים מצדקה אלו הצדיקים הניזונים בזרוע היינו במדה"ד ברכות י"ז ע"ב] והנה בחורבן בהמ"ק התגבר מדה"ד הי' אדני כאויב וע"ז אמר כה אמר ה' דייקא מדת הרחמים קול ברמה נשמע ברמה דייקא כדבר המגיע ומה הוא רחל מבכה על בניה כמדתה ראוי להתנהג עם בניה וע"ז השיב כה אמר ה' דייקא מנעי וכו' יש שכר לפעולתך אשר פעלת למדוד לבניך כמדתך ויתגבר החסד והרחמים וכמו שהבריאה עולם חסד יבנה כך בהתגברות החסד יהי' תכלית הבריאה והוא ושבו מארץ אויב והבן.

פסוק טו

כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב נ"ל ע"ד המליצה כה אמר ר"ל איש ישראל כולם בלב אחד ה' מנעי קולך מבכי ושוב אל תרום קולך בבכי ועיניך מדמעה כ"י כמו שהוא במשל גבי אדם אף שית"ש יתעלה מכל זה עילוי רב עכ"ז הוא כמו דאיתא בזוהר [פ' שמות דף י"ז ע"ב] דאם ישארו ח"ו ישראל תחות שולטנות' דעמין אזי יתיב וגעי ובכי ר"ל עיי"ש א"כ כנגד געי אמר מנעי קולך דגעי היינו גועה בבכי וכנגד ובכי אמר ועיניך מדמעה ויש שכר לפעולתך כידוע דישראל הם עיקר הפעולה כנאמר עם זו יצרתי לי (וכמו שפירשתי בפסוק כל יושבי תבל) ונקראים פעולתך כמו דאיתא מכונים בכל מיני חיבה פעולתך רעיתך והיינו ויש שכר לפעולתך ר"ל רק שיהי' שכר דהיינו שיהי' שכר דהיינו שיהי' ימות המשיח ותחיית המתים ועוה"ב לע"ל אחר התחי' שאז הוא עיקר קיבול שכר לישראל כאמור למחר לקבל שכרם וע"י מה יהי' כך נאום ה' ושבו מארץ אויב שיהי' נאום ה' ושבו מארץ אויב ומי מעכב על ידו כמו שאמר משיח לריב"ל לכשירצה האדון הזה.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה