אור ברסלב
ישמח משה על נך אסתר › פרק ט

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

אסתר · פרק ט

פרק ח

פסוק א

ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם תיבת הוא שפת יתר והנ"ל בזה פי' אחד ע"פ מ"ש בפסוק ובבואה לפני המלך אמר עם הספר [ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב וכו' על ראשו וכו'] ע"פ דמדה"ד אינו חוזר בריקני' והבן דשורש מדת הנקמה הוא רק ליתן מקום למדה"ד לחול דאינו חוזר בריקני' ולא הי' ניצולים ועפ"ז מבואר הפסוק הנ"ל ביום אשר שברו כו' לשלוט בהם ונהפוך ר"ל דצריך להפך דמה"ד אינו חוזר בריקני' הוא הגורם והסבה אשר ישלטו היהודים כו' דבל"ז אינם ניצולים והבן ועוד פי' א' נ"ל כי אתה הוא פירושו אתה נוכח ונגלה והוא נסתר דבעת שמראה מלכותו הוא אתה וההיפך בהיפך והבן, והנה כתיב כי יד על כס"י וידוע מה שפי' זקני מהרש"א כי בחר ה' בציון אוה למושב לו והנה כאשר הושב האותיות על כנו כסדר מלמטה למעלה אז אוה למושב לו אוה לשכון באהלו אז הכל בבחינת אתה משא"כ אם נחסר אוה אז נעשה הוא נסתר והבן והיינו ונהפוך הוא ונעשה ממנו אוה ונתגלה הישועה זה היסוד אשר ישלטו היהודים כו' והבן כי נכון הוא בס"ד.

פסוק כב

כימים אשר נחו וכו' לעשות אותם ימי משתה ושמחה וכו' נ"ל הטעם שמרדכי כתב לעשות יו"ט ועם הקדוש לא קבלו עליהם כמבואר בגמרא [דף ה' ע"ב] ונראה כי כבר כתבתי בפ' נישא לבבנו אל כפים כי לכל צריך סבה אבל לה' הישועה והענין כי מתנהג בהשגחה מסותרת בהנהגה טבעית ועפ"ז נראה לפרש אמרם קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף כמו ששמעתי לפ' בפ' מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו [שמקודם צריכין ישראל לעשות שלהם ליסע באמונתו ואח"כ יעזור השי"ת] ועפ"ז פירשתי דגבי ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה נאמר חומה מלא וגבי ויבואו ב"י ביבשה בתוך הים כתיב חמה חסר עיי"ש [דכשהראו ב"י חוזק אמונתם ובאו במים עד צווארם אז נעשה להם חומה מלא בוא"ו אך מקטני האמנה שהמתינו לבסוף עד שנעשה יבשה עליהם נאמר חסר ועיין ישמח משה בשלח בא"א] היוצא מזה דקשיו של קריעת י"ס הוא מה שהוצרכו ישראל לעשות שלהם קודם ככה מזונותיו של אדם כי מצד השי"ת היפלא מה' דבר ועי"ל עפ"י מ"ש בהיפלא מה' כי אין פלא רק מכח שיש מקטרג ולכך נראה על הים כבחור כך במזונותיו של אדם ראית מימיך חי' ועוף וכו' אלא הרעותי את מעשי והבן משא"כ אם הי' מתנהג בהשגחה גלוי לא הי' צורך כלל לשום השתדלות כמו שהי' באדם הראשון קודם החטא וכמו שיהי' לעתיד במהרה בימינו עתידה א"י וכו' ונראה שזה הטעם של איסור עשיית מלאכה ביו"ט שאז בימים שנגלה ניסים השגחה גלוי' ואין צורך להשתדלות ולכך כל מזונותיו של אדם קצובים חוץ מתשר"י כי במה שניתן שלא בטבע היינו מעל השמים ואין גבול.

ועפ"ז נראה לפרש כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים לפי שכבר כתבתי בדרוש לשבת הגדול דעונג שבת הוא היפך הטבע והבן [עיין ישמח משה ויקהל בשם היע"ד על אמרם ז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפילו עבד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו כי מזל יום השבת הוא כוכב שבתאי והוא מורה להיות בו עצב ויגון וצער מאין פנות אל המנוחה וישראל המענגים את השבת ומזמרים בשירות ותשבחות המה מראים שהם תחת יד הקב"ה ואין כח לשום מזל וכוכב רק לה' לבדו וזה כהלכתו אז מוחלין לו ע"ש] והנה אמרו רז"ל במסכת מגילה ויו"ט שאסור בעשיית מלאכה דהנה מרדכי שהי' הכל נגלה לו מראש עד סוף הי' בעיניו נס נגלה ולכך הסכימה דעתו לעשות יו"ט משא"כ שאר העם הבינו שזה נס נסתר ולכך יו"ט לא קבלו עלייהו והבן כי נכון הוא מאוד.

ועכשיו אני אומר לישב למה נכתב דבר בטל כיון דלא קבילו עלייהו ועוד דבר תימא הוא שיהיו צדיקים [רוצים[ דבר בטל והנ"ל כי כונת מרדכי ואסתר היו מאחר שהטילו עליהם פורים והוא חסרון כיס לכך עשאוהו ליו"ט וכל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה חוץ מתשר"י והבן. והנה אף דלא קבילו ישראל עלייהו לאסור בעשיות מלאכה מ"מ ותגזור אומר ויקם לך כי נתקבל למעלה גזירתו שלא ינוכה ממה שנקצב בר"ה ובזה מדויק הא דדייק הש"ס לומר קבילו עלייהו ודו"ק.

לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות כו' נראה לפרש דהנה כבר כתבתי פי' נחמד על מימרא דרבא במסכת מגילה דף ז' ע"ב חייב אינש לבסומי בפורי' וכו', והנה עוד מילין על הגמרא הנ"ל ע"פ הרמב"ם בפ' ב' מה' מגילה הלכה י"ז שכתב וז"ל מוטב לאדם להרבות [במתנות לאביונים מלהרבות סעודתו ובשלוח מנות לרעהו שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמוח לב עניים ויתומים ואלמנות שהמשמח את אלו דומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים] עיי"ש וא"כ מבואר דשני מיני שמחות יש בפורים א' על העבר מעניין המן ומרדכי וא' על ההוה שמדמה עצמו להשי"ת וידוע דעיקר שתי' הוא משום שמחה כאמור ויין ישמח לב וגו' והיינו חייב אינש לבסומי כו' עד דלא ידע כו' ר"ל שיגיע לבחינת השמחה שאינו מעניין המן ומרדכי כלל כנ"ל.

והנה לפי דברי הרמב"ם הנ"ל נצמח בחינת השמחה הנ"ל מהמתנות לאביונים אבל יש לי מקום לומר שתצמח השמחה ממשלוח מנות גם כן כמו ממתנות לאביונים ע"פ מ"ש בפסוק ולא תאמר אני העשרתי את אברם [בישמח משה פרשת לך ותודה"ק כי המציל מן הנהר ומן הגייס הרי אלו שלו ומ"מ טוב וישר לעשות לפנים משורת הדין ולהחזיר כדאיתא בב"מ דף כ"ד ובחו"מ סי' רנ"ט סעיף ז' בהג"ה ולפי"ז הי' כל הרכוש של אברהם אבינו ע"ה רק ממדת חסידות רצה אברהם להחזיר והנה קיים אברהם אבינו ע"ה מעשר כספים ולאשר כי מה"ד הי' שלו הי' מחויב לעשר והי' עולה עה"ד שמקודם יפריש המעשר והנותר יחזיר למלך סדום אמנם אברהם אבינו ע"ה עלתה לו בשתים כי החזיר במושלם הרכוש למלך סדום והמעשר נתן משלו ואמר לו אם אקח מכל אשר לך כי גם המעשר שנתתי שגורם להתעשר כמו שאז"ל עשר בשביל שתתעשר לא אנכה לך שלא תאמר אני העשרתי וכו' רק משלי הוא עיי"ש בארוכה] והנה מבואר למשכיל דכל מה שאדם מחסר ממוני בשביל לקיים מצוותו יתברך הוא מתעשר, והנה הלא במשלוח מנות הראויות הוא ג"כ מחסר ממונו לקיים מצותו א"כ הרי יש שמחה שנתעשר באמת וזה אמרו ומשלוח מנות וגו' דהיינו שהשמחה יצמח ג"כ מהשלוח מנות ומתנות לאביונים כנ"ל.

עוד יתבאר מאמרם ז"ל במגילה דף ז' ע"ב אמר רבא חייב אינש לבסומי בפורי' עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי וכו' כבר כתבתי כמה פירושים נחמדים בעז"ה וכעת לחדש באתי ולסדרם קצת לפרש בכמה פנים הפן הראשון הוא להסביר כיון שכל עיקר תכלית הבריאה לעשות מחומר צורה ולזכך ולצרף הגשמיות עד שיעשה רוחני האיך מצוה לאכול ולשתות ולהוסיף גשמיות על גשמיות והנ"ל בזה דהוא בנקל לבא מגשמיות זו להתפשטות הגשמיות עפ"י מה שאבאר בהקדם מ"ש בספר קדושת לוי בקדושה שלישית על אמרם ז"ל בשמתא מאן דאית בי' ובשמתא מאן דלית בי' וכמה שמיני שבשמינית עיי"ש מה שפי' בו דהוא תענוג מתענוג דהוא מצוה גדולה שמלהיב עי"ז לבו לעבוד ה' בלב שמח ובטוב לבב בזריזות ובחשקות גדול באהבה נפלאה בדביקה וחשיקה וחפיצה עיי"ש דבריו כי נעמו [ותודה"ק שם כי עיקר בריאת העולם עבור לשעשע באיומתו כי כשישראל עובד להבוב"ה בתורה ובמצות אזי יש להקב"ה שמחה גדולה וכשאז"ל בזבחים לשם ששה דברים הזבח נזבח ואמרו לשם ריח ניחוח ופירש"י שנחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו וזה עיקר עבודתינו לתת נחת רוח להבוב"ה וכשיעלה על לב איש גודל השמחה והתענוג שגורם בעבודתו בשמי מעלה, עד כמה יתלהב לבבו בקרבו ויחשוב בנפשו איש נוצר מטפה סרוחה ואחריתו רמה ותולעה יעלה ככה למעלה ע"י מעשיו הנעימים ויעשה פרי במעשיו שיוכל לשמח בו הבוית"ש והנה אם האדם יהי' עניו ויאמר מה אני ומה חיי שאגרום שמחה להבוב"ה אז יבין בלבבו ויאמר בלבבו באמת הוא אחת מחסדי ה' ומנפלאותיו שאדם קרוץ מחומר יגרום תענוג שמחה וחדוה להבוב"ה אשר הוא גבוה על כל גבוה ורם על כל רמים וזהו עיקר עבודת האדם לעשות נ"ר להבוב"ה אמנם אם מתייאש א"ע ואמר שאין להקב"ה נחת רוח בתחתונים אין זה נקרא עניו ושפל ברך אדרבא היא נוטה קצת למינות נמצא שכל אדם צריך להיות עניו ושפל ברך אפס בזה שיש לאדם תענוג במה שהקב"ה שמח במצותיו ובתורתו אין לאדם להיות עניו ושפל בעיניו כי כן רצון העליון שישמח בישראל שמקיימין מצותיו וכשאדם יהי' לו תענוג מתענוג שמחה משמחת הבוב"ה יתלהב לבבו בקרבו וישמח ויעלוז ויעבוד את ה' בטוב לבב והנה ידוע שהעולם העונג נקרא מדה שמינית כמ"ש בס"י אין מעלה מעונג כי כן בינה אם הבנים נקרא עולם העונג ובינה נקרא' למנצח על השמינית מדה השמינית ונמצא שישראל צריך להיות שמחה משמחה ותענוג מתענוג וזה נקרא שמיני שבשמינית ובזה אין להיות עניו ושפל ברך וזה כוונתם בשמתא מאן דאית בי' ובשמתא מאן דלית בי' וכמה שמיני שבשמינית כלו' שצריך שלא יהי' שפל ברך במדה שמיני שבשמינית בתענוג שבתענוג ע"כ] והנה לפי דבריו יובן דאדרבא כל מה שהוא עניו יותר התענוג מתענוג יותר גדול שתגדל השמחה שמגודל קטנות כזה יתהוה תענוג למלך מה"מ והבן.

והנה לפ"ז אם מדבר גשמיות שהוא הנאות גופו יתהוה תענוג למלך מה"מ כיון שהוא מצוה, תגדל עוד השמחה ואהבה ודבקות עוד יותר ויותר, שזה מראה גודל חיבתו אלינו לאין קץ, ואיך לא נאהביהו ומזה תגדל התענוג מתענוג עד שישכח בהתענוג הגשמי ויבא לידי תענוג רוחני נפלאה בהתפשטות הגשמיות ע"י התלהבות התעוררות השמחה ודביקות עי"ז כאמור והנה שמעתי פי' על הקורא את המגילה למפרע לא יצא רק דהתחלה הוא למפרע והגמר הוא על של עתה והבן והנה כבר כתבנו בדרושים דכל עניין כללי לאומה הנבחרת נחקק בהזמן והנה אז הגיעו לאהבה נפלאה כמו שדרשו קיימו וקבלו דקיימו מה שקבלו כבר דהיינו דאז קבלו עליהם התורה באהבה ורצון דקבלה הראשונה הי' רק ביראה ופחד כמו שנאמר מי יתן והי' לבם זה להם ליראה אותי כל הימים אבל אז בימי אחשורוש קבלו עליהם אחר שניצולו בבחינת אהבה והגיעו למדרגת אהבה גמורה שקודם הצלה עשו תשובה מיראה ואח"כ מאהבה גמורה וכמו שפירשתי בפסוק ליהודים היתה אורה כו' (זו תורה אף דמקמי הכי הוי' לזה אמר ששון ושמחה מצירוף לו ולא כמקודם שהי' באונס מפחד כפיית ההר ע"ל וישמח משה תצוה] וניקל אז לבא למדה זו, והנה בתחלת הסעודה והשתי' והשמחה יהי' על שלעבר אבל אח"כ יבא ע"י התעוררות תענוג מתענוג כנ"ל לאהבה ודביקה וחשוקה וחפיצה בהתלהבות נפלאה עד שיבא להתפשטות הגשמיות וישכח בזה העולם ובמה שיעשה בו וישמח רק בה' לבדו, והיינו חייב אדם לבסומי בפורי' בבחינה עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי שישכח אם הי' המן ומרדכי בעולם ולא מחמת שטרות רק מרוב אהבה נפלאה כענין שנאמר באהבתו תשגה תמיד דהיינו תהי' שיכור בעסקך ובכל ענייניך והבן כי נכון הוא בס"ד.

[ב] ע"פ מ"ש בספר קדושת לוי על שם אמרם נ"נ הרשע בקש לגנות כו' ומ"ש בפסוק למה יאמרו הגוים אי' אלקיהם כו' ובפסוק את ה' אלקיך תירא ואהבת את ה' אלקיך וע"פ מה שאמר המן אלקיהם ישן הוא ומ"ש בפ' ה' הוא האלקים עיי"ש דברים מתוקים [ותו"ד קדוש ה' על אז"ל בקש נבוכדנצר לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד המלך ע"ה ובא מלאך וסטרו ע"פ אשר המאמר יפלא מאוד עיי"ש ושורש הדברים כי בזמן שהבוב"ה אוהב כנסת עמו ישראל וכ"י המה ברום המעלות אזי יש בישראל כח לבטל כל גזירות רעות והקב"ה גוזר וצדיק מבטל וכאמרם צדיק מושל ביראת אלקים כבן המתחטא על אביו, והבן מנצח להאב והאב שמח בנצחונו כב"י כאמרם נצחוני בני לא כן ח"ו בזמן הסתרת פנים ונ"נ הרשע אמר וכמצבייא עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא והנה כשישראל חביבין לפני המקום לא כן הוא כי הצדיקים יכולין לבטל גזירותיו א"כ כביכול הקב"ה לא כמצבייא עביד וזה הי' רצונו של אותו רשע נ"נ לבטל כחן של צדיקים כי הי' רוצה להחריב הבהמק"ד והי' ירא שמא יבטלו הצדיקים גזירותיו ויבנה הבהמ"ק לכן רצה להמשיך בשירות ותשבחות שהקב"ה לא ינהג עולמו ע"י רצון עמו ב"י מחמת גודל השעשועים והשי"ת מתפאר בעמו ולכן אמר כמצביי"א דייקא עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא ודהמע"ה בנועם זמירותיו משך שפע רצון עליון להשיב לב בנים אל אביהם שבשמים ורצון אב הרחמן על בניו לשעשע באיומתו כמבואר בנעים זמירות ישראל וז"כ שבקש לגנות אותו רשע היינו לבטל כח המשכות הרצון שלא ינהיג ה' עולמו על ידי רצון הצדיקים אב"י ובא המלאך וסטרו ע"פ רק שהכל יתנהג ע"פ כנסת ישראל ותפלת הצדיקים שבתפלתן מבטלין גזירותיו וזש"ה למה יאמרו אי' אלקיהם ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה היינו בזמן שאין עושין רצונו אז כל אשר חפץ עושה שאין מי שיבטל גזירותיו וז"ש המן הרשע אלקיהם ישן הוא דהנה שם אלקים מורה שהוא שופט וכאשר כ"י עושים רצונו ובידם לבטל גזירותיו ית"ש אז נקרא אלקינו הפירוש שהנהגותיו כביכול שלנו שאנחנו מהפכין מדת הדין למדת הרחמים וכשמשתעשע הקב"ה בהצדיקים וממלא רצונם נקרא אלקיכם כלומר אלהים הוא שופט ששופט את עולמו כפי רצון ישראל ולכך כאמר לפעמים אלקיכם או אלקיך או אלקינו כלומר שכב"י מעשיו תלוים במעשה התחתונים וז"פ שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד שהוי' שהוא שם העצם שלו יתברך מתאחד ומחובר באלקינו שתיבת אלקינו הוא הפי' שהשפע נמשך על ידינו אך עתה בגלות מקבלים האוה"ע שפע שלא על ידינו ולע"ל ה' אלקינו כלומר שבחושם יראו ויודו ויתגלה שכל השפע נמשך ע"י כנ"י תפארתו וכל מה שהם מבקשים השי"ת מקיים ויהיו כל האומות מודים שהוי' הוא אלקינו כאמור שהנהגותיו נמשך ע"י רצון ישראל וזה עתיד להיות ה' אחד שכל האומות יודו שה' הוא אלקינו ונמצא ה' אחד קאי על אלקינו שיתייחד אלקינו שכנויו ופירושו שהנהגותיו ית"ש כמו שתפארת ישראל רוצים לעתיד יתייחד זה בעולם וז"ש בימי אליהו ה' הוא האלקים וכו' כי כשנאמר אלקים ונטפל לו אותיות אלקינו או אלקיכם הוא כשמתנהג ע"י מעשה הצדיקים ומה שנאמר לשון יחיד את ה' אלקיך תירא כי כל אדם מחייב לומר בשבילי נברא העולם אזי יתלהב מאוד לעבודת הבוי"ת ולירא אותו כי בו תלוי כל השפעת העולמת וע"י יתנהגו כל העולמת וזה אלקיך לשון יחיד שכל יחיד יחשוב במחשבתו כי כל הנהגות העולמת תלוי בו וכן נאמר בק"ש לשון יחיד ואהבת את ה' אלקיך והבן. ומה שנאמר אלקים בלא טפל רק אלקים לבדו כשמעשה התחתונים אינם זכאים ואין בכחם לבטל גזרותיו ית"ש אז נקרא אלקים וכל אשר חפץ עשה ולזה בדורו של אחאב אמרו ה' הוא האלקים שאין מי שיבטל גזירותיו וז"ש המן אלקיהם ישן הוא היינו זה הכח שהי' בידם לבטל גזירותיו שנקרא אלקיהם ישן הוא היינו שנתבטל כחם כי אין עושים רצונו ומדה זו שנקרא אלקיהם שיתפאר בה ישן הוא והבן עכדה"ק] והנה תן לחכם ויחכם עוד כי יסוד אחיזת המן הי' ע"י סיבתו [שחטאו במשתה היין] אף כי ידע שה' עשה נסים לישראל כמפורסים מיציאת מצרים וממ"ת ומלחמות ל"א מלכים ומחנניה מישאל ועזריה ודניאל היינו בעושים רצונו אבל באין עושים רצונו לא אבל מרדכי תמך יסודותיו שה' הוא האלקים ולכך השתדל בהצלה [וביטל גזירתו ע"י נסים ונפלאות אף שלא הי' דורו ראוי לכך] וזה יסוד ברוך מרדכי אבל בעושים רצונו הכל מודים [כי ה' אלקינו שהנהגותיו כב"י ע"י תפארת ישראל] והיינו חייב לבסומי בפורי' בבחינה עד דלא ידע כו' ההפרש שביניהם כי אין לו עסק בזה כי יעשו רצונו והכל מודים בזה והבן.

[ג] ע"פ מה שכתבתי כבר בפ' הגר אשר בקרבך כו' [בישמח משה ריש פ' בחקותי וז"ל שם הא דכתיב בתוכחה הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה וגבי טובת ישראל כתיב אתה תהי' למעלה והוא יהי' למטה והקשו המפורשים הא מדה טובה מרובה ממדת פרעניות וכאן הוא להיפך ואמרתי ליישב ע"פ מה ששמעתי מחכם א' שפי' על הפסוק (תהלים ד') בקראי עניני אלקי צדקי בצר הרחבת לי חנני ושמע תפלתי ע"פ דאיתא בגמרא (ברכות דף נ"ח) נתקללה בבל נתקללה שכני' נתקללה שומרון נתברכו שכני', והנה צריך להבין הטעם ועוד מאי מעליותא הוא לגבי שומרון אדרבא הכאב יותר גדול לפי טבע העולם שאחר שמח במפלתו ואמר החכם נ"י ע"פ מה דאיתא במדרש שאחר המבול חרבה הארץ לגמרי שנעשה כמין גריד ואח"כ פקד ה' את הארץ בגשם נדבה והקשה המדרש לא לכתוב לא ה"א ולא וא"ו למה חרבה לגמרי הי' יכול להשאר לחלוחית שיצמח ממנה ולא יצטרך לגשם ותירץ כי והקללה לא יבא ברכה בשום פנים ע"כ וידוע דהעונשים של ישראל אינם קללות בעצם כי הוא רק כאב המייסר את בנו להטיב אחריתו, אבל העונשים של העכו"ם הם קללות בעצם ועפ"ז יבא דברי רז"ל על נכון נתקללה שומרון נתברכו שכניה ואם הי' קללה בעצם לא הי' אפשר בשום ענין שיבא ממנה ברכה א"ו דהקללה ברכה היא כמ"ש למען ענותך להטיבך באחריתך ושבח גדול היא לישראל נתקללה בבל נתקללו שכיניה כי קללה היא בעצם וא"א שיצמח ממנה ברכה, וידוע דבשעת הזעם אין להתפלל אך כשנאמר דרעתן טובתן והכל לטובה א"כ רשאין להתפלל בעת צרה, וה"פ דהאי קרא בקראי עניני וגו' בצר גופי' הרחבת לי כי רעתי טובתי וכל דעביד קב"ה לטב עביד ע"כ חנני ושמע תפלתי ודפח"ח, ועפ"ז מתורץ קושית המפרשים הנ"ל והיינו שנגזר עלי' לאוה"ע והשפלה לישראל כי אמלאה החרבה ונמצא שתי עליות לאוה"ע אחת עצמן שנגזר עליהן עלי' לעיני ישראל ואחת ע"י השפלת ישראל יצמח להן עלי' כי אינה קללה בעצם ויוכל להיות ברכה ממנה וכן השפלת ישראל הוא בשני פנים אחת מחמת עצמן שנגזר עליהם, ואחת מחמת כי טובתן וברכתן של עכו"ם אינה ברכה בעצם כי משגיא לגוים ויאבדם משלם לשונאיו אל פניו להאבידו לכך נצמח מהן קללה ורעה אבל בטובתן של ישראל שהיא ברכה בעצם ורעתן של עכו"ם שהיא קללה בעצם ליכא רק עלי' אחת והשפלה אחת כי מעליותן של ישראל לא יוצאה קללה לעכו"ם כי מברכה לא יבא קללה בשום אופן, רק מה שנגזר על העכו"ם קללה בפירוש יש להן ולא מאי דאתי ממילא וכן מרעות אוה"ע שהיא קללה בעצם לא יוצמח עלי' לישראל כי מהקללה לא יבא ברכה בשום אופן רק מאי דאתי ממילא, וא"כ מעליותא היא לישראל מה שנאמר פעם אחת מעלה ופעם אחת מטה ופחיתות גדול לעכו"ם מה שנאמר בהם ב' פעמים ודו"ק עכ"ל] והנה אז הי' ברכה לישראל ארירה לאוה"ע וע"פ מ"ש שם בס' קדושת לוי באמרם גדולים מעשי צדיקים כו' [ותודה"ק דאלו במעשי ה' נאמר ביד אחד וימינו טפחה שמים אף ידי יסדה ארץ ואלו מעשי הצדיקים בשתי ידים שנאמר מקדש אדנ' כוננו ידיך כי מעשי הצדיקים נאמר על זאת הבחינה שהצדיקים יש להם כח בתפלתם לבטל גזירות רעות ולהפכם לטובה וגורמים השנים היינו הטוב לעם ב"י והרעה לעכו"ם המעיקים ומצירים לישראל כי מאהבת תפארת ישראל בא ממילא השנאה להמעיקים והמצירים והבן אמנם מעשה הקב"ה כאשר באה מהתעוררות עליון בלא התעוררות התחתונים אינו באה רק אהבה ומזאת אהבה לא יוצאה שום שנאה כי האהבה אינו כ"כ עזה ולא נצמח ממנה הרעה להמעיקים והמצירים והבן וזה גדולים מעשי הצדיקים השפע הבא ע"י הצדיקים בשתי ידים כלו' אהבה יד ימין לישראל ונגוף למצירים ושנאה לעכו"ם יד שמאל ואולי מעשה ידי הקב"ה השפע הבאה מהתעוררות עליון לבד הוא ביד אחד כלו' אהבה ושפע רב לעולמות לבד והבן] והנה הכל נחקק בהזמן אך אז [בימי מרדכי ואסתר] הי' ע"י התעוררת מעשי התחתונים [והי' ישועה לישראל ומפלה לשונאיהם כאמור אשר ישלטו וכו' המה בשונאיהם] אבל עכשיו אם מעשים אין בנו רק דבא מלמעלה ע"י חקיקת הזמן [מתעורר שפע עליון בלי מעשה התחתונים] לא יתכן רק אחד מהם או ארורה לעכו"ם הוי רק ארורה להם ואם ברכה לישראל הוי רק ברכה לישראל וא"כ יש הפרש גדול מה שנתעורר אבל אם נעורר במעשינו אין הפרש כי בודאי שניהם כאחד טובים והיינו חייב לבסומי בבחינה כי נעורר במעשינו עד דלא ידע שלא יצטרך לידע בין ארור המן אם נתעורר ארורת המן וכל דכוותי' כי בוודאי שניהם כאחד טובים והבן.

[ד] ע"פ מ"ש בספר מחיר יין דהמן היינו היצה"ר ערל וטמא ונקרא המן מלשון מהומה שמהמם את הבריות ומרדכי היינו שכל הנקרא מרי דכיא בושם טהור עכ"ל והנה פעולותיו של ברוך מרדכי ג"כ ידועים דהם מצות ומ"ט ותורה והפרש בין זה לזה כיתרון אור מן החשך והנה להשות הפעולות אי אפשר דאף אם יעשה תשובה זדונות נעשו כשגגות ואף אם יחזור ויעשה תשובה על השגגות הנשארות יהי' כאפס ואין אך אם עושה תשובה מאהבה אז זדונות נעשו כזכיות כמבואר בגמרא מסכת יומא והנה ימי תשובה דימים נוראים הם בבחינת יראה זוחלים ורועדים מפחד דיניך משא"כ בחודש זה ראוי להיות תשובה מאהבה כאשר הי' אז אחר הצלה [קיימו וקבלו מאהבה] ואז זדונות נעשים כזכיות ונמצא אין הפרש אצלו אז בין פעולותיו אשר פעל בארור המן ובין פעולותיו אשר פעל מבחינת ברוך מרדכי כי שניהם כאחד טובים והיינו חייב לבסומי בבחינה שיבא לשמחה ותשובה מאהבה לכרות ברית חדשה כמו שהי' אז בהצלה עד דלא ידע שום הפרש בין ארור המן בין מה שהוא אצלו מבחינת ארור המן לברוך מרדכי כי הכל שוין לטובה.

[ה] דהוא דבר הלמד מענינו דחייב לבסומי בענין סעודה מיירי כי ארור המן היינו מאכלות אסורות והמן הוא לשון המן דהיינו מזונות וברוך מרדכי היינו השלחן אשר. לפני ה' דאיהו מרי דכי היינו בושם ריח ניחוח דשלחנו של אדם דומה למזבח דכתיב בי' לריח ניחוח ותנינן לשם ניחוח דכ"י היינו כמו דאתמר בזוהר הקדוש והוא בתיקון סעודה ליום רביעי שלחן דבר נש קיימה לי' לדכאה מכל חובי' וברכה בי' אשתכח כמבואר שם ובתיקון סעודה ליום הששי עיי"ש, ונקדים דיש ד' מיני קליפות ת והם רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב והנה הג' הראשונים הם כולו רע אין בהם טוב כלל ונוגה הוא ריבו רע ומיעוטו טוב וכשנתגבר הרע שבו אז נכלל בין השלוש הקליפות הראשונות וכשנתגבר הטוב אז עולה ונכלל בהחדושה, והנה נפשות העכו"ם וקיום גופם ונפשות כל בהמות וחיות ועופות טמאים וכל איסורים מצומח כעין ערלה וכלאי הכרם הם מהשלוש קליפות הראשונות והנה בישראל יש בכל א' שתי נשמות כמו שנאמר ונשמות אני עשיתי ונפש אחד הוא מס"א מלובש בדם והשני חלק אלקי ממעל והנה זה אשר מס"א הוא בישראל מקליפות נוגה ע"כ יש בו ג"כ טוב כמבואר בספר תניא סוף פ"א וכן כל הנפשות אשר בבהמות וחיות ועופות הטהורים ובצומח המותר הוא גם כן מבחינה זו והנה כשאדם אוכל מהם רק שהוא שלא לשם שמים רק למלאות תאוותו אז עולה המאכל אשר נשפע מנוגה בשלש ראשונות וגופו של אדם נעשה מרכבה להן ויתהפך לחלבו ודמו מטומאות הנ"ל רק שאם אח"כ עובד ה' בתורה ובתפלה באותן הכחות שקבל מהמאכל מעלה הכל אל הקדושה כי כשמו כן הוא מותר ואינינו אסור וקשור ביד החיצונים ויכול להעלותה רק הרשימות נשארים ולכך צריך חיבוט הקבר אבל מאכלות אסורות הוא אסור ביד החיצונים וא"א להעלותה בתיבות הקדושות בתורה ובתפלה וגם חיבוט הקבר לא יועיל ולא יתוקן עד כי יעבור רוח הטומאה מן הארץ או בתשובה מאהבה נפלאה שזדונות נעשים כזכיות ויצא מתורת אסור לזכות ומצוה ואם בשעת אכילתו כוונתו לשמו יתברך הוא עולה לה' ע"כ וכל זה מבואר בס' תניא ח"א פרק ז' ח' והיינו חייב לבסומי בבחינה עד דלא ידע שום הפרש בין ארור המן כו' כי הכל יהי' עולה לה' ע"י תשובה מאהבה כנ"ל, כג:

[ו ] עוי"ת קצת באופן אחר כי תמיד בכל הסעודות אף שבשעת מעשה הוא מבחינת ארור המן כנ"ל מ"מ אח"כ מעלהו בתורה ובתפלה כנ"ל ואם כן נעשה קירוב בין ארור המן לברוך מרדכי כנ"ל משא"כ בפורים שהי' הגורם קלקול בסעודה שנהנו מסעודה של אותו רשע וצריך לעשות עכשיו בסעודה זו תיקון לזה ולא לעורר קלקול הראשון צריך תיכף להיות המכוון לש"ש ולא לעשות אח"כ קירוב והנה ידיעה הוא לשון קירבות כמו והאדם ידע את חוה אשתו וכמו כי ידעתיו, אשר ידעו ה', וכמו שכתבו המפורשים דהיודעו מקרבו אצלו והיינו חייב לבסומי בבחינה עד דלא ידע שלא יעשה קירוב אח"כ כנ"ל רק תיכף יהי' לשם שמים והבן כי נכון הוא כל מ"ש בס"ד.

[ז] י"ל בדרך עד ולא עד בכלל כי אמרו חז"ל לא נברא יין אלא למרי נפש או לשלם לרשעים השכר על המעשים טובים שעשו בעוה"ז שנאמר תני שכר לאובד אלו הרשעים כו' אם כן לפי"ז יש מקום דע"י שתיית יין יטרד מעוה"ב וכש"כ אם עובר עבירות ע"י זה כמו שנאמר מאחרי בנשף יין ידליקם (ישעי' ה') ונאמר זנות ויין ותירוש יקח לב, לץ היין וכו' כל שוגה בו לא יחכם, רק אם שותה לשם מצוה ולשמוח בה' שומר מצוה לא ידע דבר רע, ולא למלא רסן תאוותו בהוללים, והכה ארור המן הוא אצל כל אחד משום שבקש לאבדו, וברוך מרדכי שהצילו, והנה אם נטרד מעוה"ב אין תועלת בהצלה כמו שאמר המליץ אם קצר מסעי ומהלכי מהגיע אל מחוז החפץ מה יועילנו במעברות כי ארכו לי שם הימים ואמרו חז"ל התקן עצמך בפרוזדור וכו' ואם לא יכנס לטרקלין מה יועיל לו היותו בפרוזדור והי' כלא הי' וכבר אמרו חז"ל רשעים בחייהם קרוים מתים ולאיש כזה אין הפרש אצלו בין ארור המן לברוך מרדכי דמ"מ הוא נאבד ועל שתי' כזה הזהירו חז"ל ולפ"ז הוי עד ולא עד בכלל והוא כמו רק שלא ישתה בגדר שלא ידע כו' והבן.

[ח] כי יש שני שמחות בפורים א' שמחת הנקמה והייני ארור המן מה שנתארר המן וסייעתו ב' ברוך מרדכי היינו שמחת הצלה שנתברך מרדכי וסייעתו והנה שקולים הם כי נקמה גדולה כמו שמחת הצלה כי אמרו חז"ל גדולה נקמה שנתנה בין שתי אותיות וגם אמרו בשמשון שאמר אנקמה באחת משתי עיני ושכר עין השני שמור לעוה"ב אלמא דהנקמה גדול אצלו כעוה"ב וכבר אמרו יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי עוה"ב רק אם הנקמה הוא באויבי השם ולא בישראל דכתיב בהו לא תקום וכו' את בני עמיך והנה אם שותה לש"ש באופן שאין השתי' טורדו מעוה"ב כמ"ש באופן השביעי אם כן השמחות שקולין הם ואין הפרש ביניהם משא"כ אם השתי' טורדו מעוה"ב אזי נעדר שמחת הצלה אבל שמחת הנקמה קיים דהא מ"מ הוי נקמה וא"כ הוי הפרש דשמחה זו קיימת ושמחה זו נעדרת אצלו וע"כ אמרו חייב כי' עד דלא ידע כו' דהיינו שיהי' הביסום בבחינה דלא ידע שלא יהי' שום הפרש ויהי' השמחות שקולין והוי עד ועד בכלל והבן.

[ט] כי חסר המקום ב"ה וב"ש על עמו בשני בחינות א' ישועות עצמן ב' מפלת שונאיהם והנה ההפרש בין זה לזה כי ישועות עצמן יכולים לראות בעיניהם אף אם אינם כדי מצד עצמן ומפלת רשעים אינם יכולין לראות בעיניהם רק אם הם כדאי לכך ואשתו של לוט יוכיח וכמו שמפרשים על צוהר תעשה לתיבה (ולא חלון כדי שלא יראה במפלת שונאים) ועפ"ז יש לפרש הפסוק קוה אל ה' ושמור דרכו וירוממוך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה כי ירושת הארץ מובטח בין כך ובין כך או בעתו או אחישנה דהיינו בין זכו בין לא זכו רק ההפרש הוא הראי' במפלת הרשעים [אשר אם יהיו זכו, בהכרת רשעים תראה] ודו"ק.

והנה כבר נודע כי ישועתו יתברך קיים לעד ונחקק בהזמן ובהגיעו מתעוררין תמיד אותן החסדים ובפורים מתעוררין שניהם מפלת הרשעים וישועת עצמן והיינו חייב כו' עד דלא ידע שישמח בה' ויבא לידי אהבה אמיתית ויקבל על עצמו לעבדו מעתה באמת מרוב אהבה כמו שהי' קבלת התורה אז מחדש והיינו תשובה מאהבה ואז זדונות יתהפכו לזכיות ואין הפרש בין מפלת רשעים להצלת עצמן כי יוכל לראות שניהם עין בעין מאחר שכדאי לכך וארור המן היינו מפלת הרשעים וברוך מרדכי היינו ישועת עצמן והבן כי נכון הוא בס"ד.

[י] כי משה הוא כללא דיהודאי כמ"ש בזוהר וקבל היהודים כללא דיהודאי ולכך חשב המן דבז' באדר ריע מזל לישראל וכ"פ על אמרם במגילה דף י"ג ע"ב תנא כיון שנפל פור בחדש אדר שמח וכו' ולא הי' יודע כי בז' באדר מת משה ובז' באדר נולד והנה הקשו הלא מהמיתה הי' יודע [רק דלא ידע מהלידה ועכצ"ל דה"פ דלא ידע דהמיתה הי' ביום הלידה וא"כ קשה מאי נ"מ בזה] וע"ק הלא לא גזר על יום זה רק באותו חודש ולא ה"ל לומר רק שבאותו חודש נולד ועוד מה בכך דנולד בז' באדר כיון שמת גם כן בז' באדר] הלא אחר אחרון אני בא כמובן (וראי' מיא"צ דמתענין משום דריע מזלי' אף אם אביו נולד בו ועיין ביע"ד שהקשה גם כן זה) והנ"ל דאמרו רז"ל דהקב"ה יושב וממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום שימות ביום שנולד למה זה ונ"ל דהלא ידוע דמת מתוך הבכי סימן רע לו ומתוך השחוק סימן יפה לו דלצדיק הוא שמחה וטובה גדולה שנוסע לאור הוד והדר ונקרא הלולא כמו הלולא דרשב"י משא"כ לרשעים הוא רע מאוד שנוסע ליגון ואנחה אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל ובחשך ידמו והנה איתא בירושלמי במס' ר"ה פרק ראהו ב"ד סי' ב' דעמלק כשפן הי' מה הי' עושה הי' מעמיד בני אדם ביום גינוסי' שלהם לומר לא במהרה אדם נופל ביום גינוסי' מה עשה משה ערבב את המזלות ע"כ ועיין ביפה מראה שם שרחוק הדבר שיפול האדם ביום מולדתו שמזלו שולט ולכך משה ערבב שלא יהי' מזל היום ההוא שולט באותו יום ע"כ לכך כדי להראות שהצדיק לאו בדינא אסתלק ואינו לו לרע ולעונש לכך ממלא כו' שימות ביום שנולד ויובן מזה שאין לרע לו דרעה אליו לא יאונה ביום זה כנ"ל וא"כ לפ"ז אין כאן ריע מזל.

ועפ"ז מבואר ולא ידע כו' שהמיתה הוי ביום הלידה דאלו ידע הי' מבין עי"ז דלא אתרע מזלין ע"י מיתתן שזה הי' ידוע לו דאין אדם נופל ביום גינוסי' כמו שהי' ידוע לזקינו דג"כ הי' כשפן כנ"ל וזה נכון מאוד לפענ"ד לאמת יותר מכל הפרושים שכתבתי בזה [ועיין ישמח משה פרשת ויחי ד"ה ויכל יעקב] ועיין בע"מ פ"ד ממאמר ח"ד ח"ג שכתב ביום י"ד הטיפו ממנו דם ברית ממשה רבינו ע"ה והוא סיוע למ"ש בפירוש ולא ידע דבז' באדר מת משה ועיין בפי' י"מ שם במ"ש וששון זה מילה עיי"ש אך ויקר זה תפילין אינו מובן דמה שייאטי' דמה שנראה למשה קשר של תפילין לכאן ויש לפרש ע"פ מה שכתבתי בפרשת וארא בדברי ר"א הגדול וראו כל עמי הארץ [בישמח משה ותו"ד כי המתנהג בנסים נגלים ומופתים גלוים ממנו מתייראים כלם כי אין חכמה ואין תבונה וכו' וידוע כי השגת משה מכונה בשם קשר של תפילין כאמרם ז"ל על וראית את אחורי בברכות דף ט' וזה משאה"כ וראו כל עמי הארץ כי שם ה' דייקא הוי' ב"ה שממנו הנסים נגלים ויראו ממך ועז"א ויקר היינו תפילין שבראש והבן].

ונחזור לענינינו דאיתא במדרש דמרדכי בדורו שקול כמשה והובא ביע"ד והנה אמרינן ברוך אתה ה' ר"ל ברוך אתה מצד עצמך אבל זולתו הכל מתברך והנה אם המתברך כדאי לכך נופל עליו בשיתף השם ברוך מצד עצמו משא"כ אם הוא רק בחסד והבן. ועפ"ז פירשתי ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון אשר מגן וכו' בישמח משה פ' לך ותו"ד שם כי בעצם וראשונה אין ברוך נמצא רק השי"ת אבל בהשאלה נופל שם ברוך על מי שהוא כדאי לברכה מצד עצמו ולא בתורת חסד ונדבה, ומ"מ הוא בהשאלה דמ"מ מקבל הברכה מהשי"ת וזה שאמר ברוך אברם לא"ע הברוך שלו דומה לברוך של א"ע כי הוא קונה שמים וארץ והוא סבת הכל וא"כ מקבלים ממנו ית"ש כך ברוך אברהם מצד עצמו כי כדאי לכך עיי"ש בארוכה] והנה ארור ודאי הוא מצד עצמו דמפי עליון לא תצא הרעות ועוד ודאי כדאי לכך כי אין בחיקו עול משא"כ חסד לפעמים עושה חסד חנם והנה המן כללא דהטומאה כי נתלבש בו הסט"א מקור הטומאה והנה בכל שנה נתעורר ארורה לרשעים וברכה לצדיקים דהיינו ארורה לשונאי ישראל וברכה לישראל והנה הארורה הוא ודאי מצד עצמן כמ"ש אבל הברכה הוא משתי פנים [או מצד עצמן או מצד חסד חנם] והיינו חייב לבסומי בבחינה זו עד דלא ידע כו' שלא ידע שום הפרש דכמו שהארורה מצד עצמו ה"נ הברכה יהי' מצד עצמינו כי נהי' כדאים לכך והבן.

[יא] כי ארור המן הוא מקור הטומאה משום שביקש לכלות הקדושה ע"כ נתארר והוא הצלתינו וזה הוא השמחה למטה כמ"ש בפ' ליהודים כו' וברוך מרדכי היינו כללות ישראל הוא מפני שקבלו אז התורה מרצונם לכך נתברכו למעלה והוא השמחה למעלה כמ"ש והנה חייב לבסומי בשכרות הדבקות האלקי ולשתות יין בגימ' סוד לבא בסוד ה' וגם לבסומי כפשוטו לשמח לבבו בשמחת הדבקות עד דלא ידע כו' שלא ידע הפרש כי ירגיש כל כך שמחה שלמעלה מרוב דבקותו כמו שמחה שלמטה והבן זה כי נכון הוא בס"ד.

[יב] עפ"י מה שנתבאר בספר קדושת לוי מהגאון החסיד מו"ה לוי יצחק זצוק"ל אב"ד דק"ק בארדיטשוב על הגמרא על הפסוק הללו את ה' כל גוים וכו' כי גבר עלינו חסדו משום דגבר עלינו חסדו יהללו הגוים בתמי' ומשני הללו את ה' כל גוים על נסים דעביד בהדייהו וכ"ש אנן כי גבר עלינו חסדו ע"כ הנה זה תמוה דבאמת נסים לא אתעבדו רק לישראל אבל אוה"ע הם תחת הטבע ומזל כמפורש בתוה"ק כי אותם חלק ה' לכל העמים ואתכם לקח ה' ופי' דבאמת הנסים שנעשו לישראל במה שהכה את העמים כמו פרעה וסיחון ועוג וסיסרא וכמוהם אלו הי' להם דעת היו משבחים ומפארים שנתקדש ש"ש על ידם כי זה הטובה הגדולה שבכל הטובות לכל נברא אשר יתקדש ש"ש על ידו וזה מאמר הפסוק הללו את ה' כל גוים ופירשו רז"ל על נסים דעביד בהדייהו ר"ל בם שעשה נסים לישראל בם בהאומות שהכה אותם חוץ לדרך הטבע כדי להושיע לישראל וראוי שיהללו את שם ה' אף שהוכו מ"מ אין טוב מזה שיתקדש ש"ש על ידם וראוי להודות ולהלל על זה וכש"כ אנן כי גבר עלינו חסדו שנתקדש ש"ש על ידינו בקבלת החסד והטובה אשר קבלנו איך אנחנו חייבים להודות עכ"ד פי חכם חן, ונקדים עוד מ"ש הפי' בגמרא חולין (פ"ט ע"א) אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שמשים עצמו כאינו שנאמר ומתחת זרועות עולם [בישמח משה בראשית ד"ה ויאמר ה' וזל"ק ע"פ מ"ש בספר שבט מישראל סי' ע"ח לפרש הפסוק במה אקדם ה' וגו' וז"ל דאיתא במהר"מ אלשיך בפירושי על איוב וז"ל המקרא מי הקדימני ואשלם לו תחת כל השמים לי הוא, לפי שאמרו מי הקדים לעשות לפני מצוה טרם שאני משלם לו, עשה ציצית נתתי לו טלית, עשה מזוזה נתתי לו בית וכו' והוסיף הרב הרמ"א שאפי' כל מה שיעשה כל ימי חייו אינו מספיק תמורת כל מה שנברא בעולם, ושישנו תחת השמים ושהקב"ה הוציאו יש מאין, וז"ש תחת כל השמים ר"ל תמורת מה שיש תחת כל השמים לי הוא באופן כי אין לאדם קדימה על הקב"ה בשום אופן עיי"ש, עכ"ל לענינינו ולפ"ז מי שקונה ענוה דמשה לשים האל הגדול לעומת עיניו ואז בשים עצמו כמי שאינו בעולם, אז המצות אשר יעשה האדם יוכל להקדים ה' דליתא להאי כללא דהרמ"א, והן דברי הנביא לומר במה אקדם ה' רצה לומר בהיותי בערך מה שהיא ענותנותו של משה שאמר ואנחנו מה שהיא כאלו אינו בעולם אז אקדם ה' עכ"ל. והנה משמי' דהגאון מו"ה ליבוש זצוק"ל (שהי' אבדק"ק שיניווע) אתמר על הפסוק הנ"ל במה אקדם ה' כעין זה רק קצת בסגנון אחר, דהוא ז"ל הקשה על אמרם ז"ל בפ' מי הקדימני ואשלם דר"ל מי עשה מזוזה או מעקה עד שלא נתתי בית, מי עשה ציצית עד שלא נתתי לו טלית, הא אמרו רז"ל ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה וא"כ בזה דהוא רק שב ואל תעשה לא שייך בזה סברת רז"ל א"כ הרי הוא מקדים לה', ותירץ דמ"מ מי הוציאו מאין ליש שיהי' ישב ולא עבר עבירה, א"כ ה' הוא המקדים לכל, ולפי"ז מי שמשים עצמו כאינו ואין לו מציאת כלל כמשה שאמר ואנחנו מה הרי הוא מקדים לה', וזה שאמר הנביא במה אקדם לה' ע"כ, ודפח"ח, ועפ"ז תבין דאחר אמרו במה אקדם ה' אמר אכוף לאלקי מרום, ר"ל דמאחר שאינו יכול להקדים רק ע"י שיהי' לו באמיתית ענותנותו דמשה, וע"י מה אבא לזה, לכך אמר אכוף לאלקי מרום דהיינו מרוממותו יתעלה דמידיעת רוממותו מגיע הכנעה האמיתית כנ"ל כמ"ש, וזו ע"ד שאמרו רז"ל המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, ונ"ל לפרש כי התפלה צריך להיות מתוך הכנעה כמו שאמרו אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ופירושו הכנעה ומורא והיינו עיניו למטה לראות בשפלות עצמו האיך הוא מטה מטה, וע"י מה ולבו למעלה לחשוב בגדלות הבורא עי"ז יראה בשפלות עצמו, וכמ"ש הרמב"ם בפרק ב' מהלכת יסודי התורה כשיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים והגדולים ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך וכו' מיד הוא נרתע לאחוריו, ויודע בעצמו שהוא ברי' קטנה שפילה אפילה עומדת בדעת קלה לפני תמים דעות עכ"ל. ואני הוספתי להמתיק הדברים הנ"ל והסברתי דכל מה שיודע ית' יותר הוא יותר בעיני עצמו כאפס וכאין כי משיג במוחלט שאין מציאות אמת זולתו יתברך וזולתו הכל אפס ואין, כי מאין המציאות לכל דבר ולמה יהי' נמצא ובמה הוא נמצא ומה היא סבת מציאותו ומה היא סבת קיומו, הלא זה כי אם רצונו ית' שהוא הממציא והמקיים הכל, ואין עוד נמצא שיהי' קיומו ומציאותו תלוי בעצמו זולתו ית' והקרוב קרוב יותר אל השי"ת רואה ממש בחוש שאין שום מציאות בעולם זולת רצונו יתברך, ע"כ הוא בעיני עצמו כאפס וכאין שיודע שאין בו שום דבר רק רצונו ית' המקיימו, וא"כ אין בו מציאות רק הרצון העליון המקיימו, וכשמשיג זה במוחלט שאיננו חי מרגיש מתנוער רק ברצונו ית' ומרוב דבקותו איננו מרגיש בעצמותו שום דבר רק הרצון העליון המקיימו אז לא יעשה שום תנועה קלה זולת לרצונו ית' והיא אינו חי כלל לצורך עצמו, כי מאחר שיודע ומבין בבירור כי אין בו שום מציאות זולת הרצון העליון א"כ למה יעשה דבר גדול או קטן שלא כרצונו ית' כי בזה ממרה עיני כבודו ית' כאלו מציאותו תולה בעצמו, וזה מדריגת משה שאמר ואנחנו מה א"כ מי שהוא במדריגה זו הוא מקדים לו ית' כי לא יצדק עליו לומר דקודם עשותו כבר קבל טובה מאתו ית' כי אין מקבל שום טובה לצורך עצמו כי אין לו צורך עצמו כלל, כי כל צרכיו הכל לרצונו ית' כי אין מרגיש ישות בעצמו רק רצונו ית' והבן זה כי עמוק הוא.

ועפ"י הדברים האלה נ"ל לפרש הפסוק משוך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב, ועיין בעקרים מאמר ב' פ' ט"ו עמד על מה שאמר ביודעים חסד ובישרי לב צדקה, ועיי"ש בדבריו כי נעמו, ומ"מ אינם מספיקין לישב הדקדוק העצום הזה, דמה הוא ההפרש בין חסד לצדקה הלא הצד השוה שבהן שאינם בחיוב ובדין רק על צד החנינה, וא"כ עדיין הקושי' במקומה עומדת למה מכנה החנינה והותרנות בהיודעים בלשון חסד ובישרי לב בלשון צדקה ונ"ל דיש בזה חכמה עמוקה, כי ההפרש בין חסד לצדקה מבואר דחסד היינו כעין גמילת חסד ר"ל שאינו נותן במתנה רק שעוזר לחבירו שמרויח במעשה ידיו ובהשתדלות, כמו המלוה לחבירו ואינו נותן במתנה וחבירו הלוה משתדל בו במעות הלואה ומרויח בו, ולכך ג"ח אף לעשירים, וצדקה היינו במתנה כדרך הצדקה לעניים. והנה ליודעיו המכירין עי"ז באפיסת עצמן כי הם אפס ואין א"כ מגיע להם שכר נעימות נצחי על מעשיהם ע"פ דין, דלא שייך בהם מי הקדימני ואשלם וא"כ השכר הוא בדין ולא בצדקה ומתנה, אך אעפי"כ הוא גמילת חסד שדבר זה עצמו שידע וישיג אותו ית' כ"כ עד שלא ירגיש בעצמו ישות אין זה בחלק אנושי רק בהשפעת שפע אלקי למעלה משכל אנושי (וכעין מ"ש העקרים שם לפרש ונחל עדניך תשקם) רק אחר שמגיע למדריגה זו משתלם על מעשיו ע"פ דין, והוי ממש כעין ג"ח שממציא לו איזה דבר שיוכל להרויח בו בהשתדלותו וזה אמרו משוך חסדך ליודעך, אבל אלו שאינם משיגים ויודעים אותו ית' כ"כ עד שלא ירגישו ישות בעצמן עי"ז ואעפ"כ הם צדיקים ואנשי מעשה והולכים בתומם בלב שלם, הם מקבלים שכר על מעשיהם בתורת צדקה ולא ע"פ דין כי מי הקדימני ואשלם, לכך אמר וצדקתך לישרי לב הם שאינם יודעים אותו ית' כ"כ והולכים בתומם ומאמינים כנ"ל והוא נכון מאוד בס"ד, ובזה י"ל הפסוק בישעי' ושפלת מארץ תדברי כי דרשו רז"ל בפסוק שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה דמאן נינהו צדיקים, שכל העולם כלו ניזונים בצדקה והם ניזונים בזרוע, והם הבאים בכח מעשיהם ע"כ, והנה לפי מה שהקדמנו כבר נתבאר דמי שהוא יש בעינו אף אם הוא כעפר כל פעולותיו על העבר ואם כן איך יבא בכח מעשיו, משא"כ מי שהוא אין ואפס בעיני עצמו יוכל לבא בכח מעשיו, והנה אמירה הוא לשון רכה ודבור לשון קשה ולא יתכן רק במי שבא בכח מעשיו, והיינו ושפלת מארץ היינו יותר מארץ, אז תדברי, ועל פי זה תבין מאמרם אין העולם מתקיים אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו, דהרי זה לבד יש בו זכות לקיים העולם, משא"כ אחר שאינה במדריגה זו הרי כל פעולותיו די להפקיע עצמו על העבר על הטובה שקבל מאתו ית' כבר קודם עשייתו, והשכר שמשלם לו ית' אח"כ הוא רק בנדבה וחסד, וא"כ מה יש לו עוד צדקה וזכות לקיים את העולם והבן, כי נכון הוא. ועפי"ז יתבאר הפסוק מעונה אלקי קדם כלומר שהוא ית' סובל הכל והוא מקומו של עולם, כמו שפי' האלשיך לכך קדם ר"ל הוא מקדים לכל וכמו שפי' האלשיך בפ' מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא והואיל שהוא מקומו של עולם הוא מקדים לכל והבן, וש"ת א"כ במה נתקיים העולם, לזה אמר ומתחת דהיינו מי שהוא לגמרי מתחת דהיינו שפל מארץ הוא זרועות עולם דלא שייך בי' מי הקדימני והיינו שדרשו רז"ל בפ' אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שמשים עצמו נמי שאינו וכדאמרן והוא נפלא בס"ד עכ"ל] ומובן מזה כי זה שחושב על עצמו ואינו משים עצמו כאינו הרי יש הפרש גדול בין מקבל טובה למקבל רעה אף שנתקדש ש"ש ע"י קבלת הרע כמו ע"י קבלת הטוב משא"כ מי שמגיע להכרה זו בשלימות ומשים עצמו כאינו הרי אין אצלו הבדל בין מקבל רע למקבל טוב דהרי נתקדש ש"ש עי"ז כמו עי"ז והיינו חייב לבסומי בפורי' דהיינו שיבא למתיקת השגה כמ"ש באופן הקודם עד דלא ידע בבחינתו בין ארור המן לברוך מרדכי דהרי נתקדש ש"ש עי"ז כמו עי"ז והבן כי נכון הוא מאוד בס"ד.

[יג] כי ההפרש בין ארור לברוך הוא שותא דיניקא ולא מיירי בההפרש הזה רק ענין ההפרש כיון שארור לזה וברוך לזה נצמח מדבר אחד א"כ הן שוין במדרגה שזה ברוך כמו שזה ארור וזה ארור כמו שזה ברוך וההפרש הוי אם זה ארור יותר ממה שזה ברוך או שזה ברוך יותר ממה שזה ארור ובזה ההפרש מיירי ועכשיו נחזי אנן דהנה המן ארור על השתדלות הריגה ומרדכי ברוך על השתדלות הצלה ואם כן ראוי להיות שוין במדריגה אבל כיון שמצינו בהמן שהחטיא את ישראל בהמשתה כמבואר באסתר רבה ואף שמרדכי הזהיר מ"מ לא פעל כלום שלא השגיחו כלל עליו כמבואר שם במדרש רבה והמחטיאו קשה מן ההרגו אם כן הוי המן יותר ארור ממה שמרדכי ברוך ואם כן הוי הפרש אך הלא הקשה בעיון יעקב עיי"ש מה שהקשה [עיין לקמן אות ט"ו] והנ"ל דמרדכי תיקן להיות משתה ושמחה ולשתות ולא להוללות וסכלות שאין זה שמחה כמבואר ברמב"ם רק להודות ולהלל בשמחה וטוב לבב ולהכיר הנס והחסד שגמל לחייבים וטובים ולעורר לאהבת הבורא והוא תיקן להמשתה שהחטיאן המן ומיושב קושית העיון יעקב דאדרבא במה שחטאו נתקנו וא"כ לפי"ז הדר הוי לי' מרדכי ברוך כמו שהמן ארור דהמן החטיא ומרדכי תיקנו וא"כ זה אם מקיים כנ"ל אז אין הפרש והבן משא"כ אם הוי הוללות א"כ המן ארור טפי ממה שמרדכי ברוך דהא אין כאן תיקן לכך אמרו חייב אדם וכו' עד דלא ידע פי' שלא ידע שום הפרש דהיינו שלא יהי' שום הפרש מצידו והבן כי נכון מאוד הוא ונפלא ואמת בס"ד.

[יד] עוד נ"ל על מימרא דרבא מיחייב אינש לבסומי בפורי' וכו' ועל עובדא דאיתא שם תיכף בסמוך רבה ור' זירא עבדו סעודת פורים בהדדי איבסים קם רבה שחטי' לר"ז למחר בעא רחמא ואחיי' וכו' עיי"ש ומהרש"א נדחק מאוד בזה והנ"ל בהקדים דבר א' המבואר אצלינו כמה פעמים כי כל פעולות הש"י הם נצחית ונחקק בהזמן הקדמה שנית כי המן שורש הרע שורש נחש הקדמוני ונתלבש בו וע"כ רצה לעורר חטא עץ הדעת כי גפן הי' והשקם יין חמת תנינים בסעודות אחשורוש כמבואר במדרש וזה אמרם המן מה"ת מנין שנאמר המן העץ ועיין ביע"ד חלק שני דף נ"ט ע"א מ"ש על הפסוק יעשה עץ גבוה חמשים אמה עיי"ש.

והנה מרדכי שורש הטוב דמבואר במדרש דמרדכי הי' שקול בדורו כמשה שהי' רק טוב ואין בו בחינת רע כמו שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא וכמו שנדרש במנחות טוב זה משה עיי"ש ועל כן קבלו אז את התורה ברצון ע"י מרדכי שהי' טוב כאמרם ואין טוב אלא תורה ונמצא הושפע אז ממקור כלו טוב ונתבטל הרע והנה אף דבכל סביב רשעים יתהלכון וקליפה קדמה לפירי ע"כ בכל יש בחינה הבדל בין טוב לרע אף גם יש עולם שכלו טוב כמו שמבואר בדברי חז"ל על פ' למען ייטב לך [לעולם שכלו טוב] והנה ר"ל דשם אין בחינת הבדל כי רק הוא טוב ואין שום אחיזה לרע אף בחיצונית והבן והנה בפורים שנתעורר השפעה זו ונחקק בהזמן יוכל המשכיל על דבר אמת להשיג אז שם, והנה כבר ביארנו בדרושים דאין מתיקת אמיתית רק מתיקת השגה, [עיין ישמח משה בראשית עה"פ ישקני מנשיקות פיהו וכן למעלה בשיה"ש עה"פ הנ"ל] וגם מבואר אצלי כי המתוקים מדבש קאי על השגת הנסתר כי בחינת הטעם הוא דבר שאין נראה וע"כ דרשו דבש וחלב דברים שהן כדבש וחלב והבן, והנה יש לדקדק דהוי לי' למימר חייב להשתכר ולמה אמר חייב לבסומי הלא גדר הזה [דלא ידע בין ארור לברוך] הוא השכרות היותר גדול אבל הוא הדבר אשר דברנו כי בסומי היינו מתיקות כמו לבסומי קלא וכמו דאיתא שם בעמוד הנ"ל רווחא לבסומי' שכיח וזה כוונת רבא מיחייב אינש לבסומי בפורי' היינו לעסוק במתיקות אמיתית שהוא מתיקות השגה עד דלא ר"ל עד שיגיע למקום שאין בו בחינת הבדל בו בין טוב לרע כלל שהוא כלו טוב והוא פלאי בס"ד.

ונקדים עוד מ"ש על מיתת נשיקה שנתרבה אור שכלן עד שמשיגין בהשגה נפלאה שמתדבקת אור נשמתו שם כנר אל האבוקה והוא אמרו ית' כי לא יראני האדם וחי דלא קאי על חוש הראות הגשמי כי אינינו דבר גשמי ח"ו שיתפס בחוש הראות והבן.

והנה לכאורה דא"כ משיגים הצדיקים בעת פטירתם למעלה מהשגת משה וזה דבר שאינו אך זה פשוט דבהך כי לא יראני וגו' יש ג"כ מדריגות מדריגות כי מי שנשמתו הוא כנר יתדבק אל האבוקה סתמית ומי שהוא בבחינת אבוקה לא יתפרד רק באבוקה גדולה מאוד והבן.

ונקדים דמורה בדברי חז"ל דרבה הי' גדול בהשגה מר' זירא דרבה הי' עוקר הרים והוא הכריע במתיבתא דרקיע, ונקדים עוד הא דאיתא במס' חולין דף ל' ע"ב תדבר"י אין ושחט אלא ומשך וכן הוא אומר זהב שחוט ואומר חץ שחוט לשונם וגו' עיי"ש ועפ"ז יתבאר רבה ור"ז עבדו סעודת פורים בהדדי איבסום ר"ל שהגיע להמתיקות אמיתית קם רבה ושחטי' לר' זירא ר"ל משכי' דהיינו למעלה מגבול השגתו עד שהגיע לגדר כי לא יראנו בערכו אך דלפ"ז הא דאיתא שם למחר בעא רחמי וכו' אין לו ביאור והנ"ל דהרי דרשו היום לעשותו ומחר לקבל שכרן הרי עוה"ב נקרא מחר וא"כ ה"פ משכי' למחר ר"ל לבחינת עוה"ב והבן כי נכון הוא בס"ד כי עוה הוא מנוחה נכונה על כנפי השכינה והיינו התדבקות הנה אל האבוקה והבן [ואח"כ בעא רחמי ואחיי'].

הפן [טו] על אמרם הנ"ל עד דלא ידע וכו' לברוך מרדכי דהנה עי' ביע"ד ח"ש ד"ש דעצת המן הי' בענין הסעודה כדי להחטיא את ישראל והנה כבר אמרו חז"ל גדול המחטיא יותר מן ההורגו ומכש"כ מחטיא ממש מן מחשבת הריגה והנה זה נעשה שחטאו בעוה"ר ע"י הסעודה והרבה יין עושה לזנות בבת אל נכר וא"כ זה עיקר הארור של המן וההפכים בשוה כי ברוך מרדכי עיקרו שזיכה את הרבים בתשובה ובקבלת התורה ורבים מתיהדים והנה יש לתמוה כיון שעיקר החטא הי' ע"י אכילה ושתיי' יין ועי' ביע"ד כי הוא משורש עץ הדעת דגפן הי' ולכך נתלה על עץ ואיך קבלו עליהם לשתות יין באותו היום באותו דבר שחטאו ועי' בעיון יעקב במס' מגילה בפ"ק שעמד בזה ופי' עפ"ז מה שאמרו ושמחה זה י"ט עיי"ש (ותוכן דבריו דכיון דהגזירה הי' להשבית יו"ט ועכשיו נתהפך) והנה זה אינו נכון דאכתי קשה הא באמת מצוה לשמוח ואף לשתות ולהשתכר אך נראה דזה מורה דהתשובה הי' על שנתהפך החטא לזכות ודו"ק ועפ"ז נבין מה שנאמר ארור המן אשר בקש לאבדי דאף בענין הנפש לא הוי רק ביקש דהא נעשה זכות מהחטא, ועפ"ז מבואר חייב אינש לבסומי בפורי' עד דלא ידע ר"ל שלא ידע החילוק שבין ארור המן לברוך מרדכי בין ארור המן שנתארר שהחטיא את ישראל ובין ברוך מרדכי על שזיכה את ישראל שאף רעת המן לזכות נתהפך פי' שמהשתי' יבין שאינו יודע שום הפרש ודו"ק וזה מראה גודל רחמי השמים עלינו, והנה באמת כאן פשט לשון המאמר אינו יוצא מידי פשוטו רק דהוא בלשון חכמה ובדרך חידה והכונה למ"ש כאמור להבין דברי חכמים וחידותם כנ"ל ברור.

[טז] עוד יאמר על הא דאמרו רז"ל חייב אינש לבסומי בפורי' עד דלא ידע וגו' וכעת לחדש באתי ולבאר המדרש ויבכו אותו מצרים שבעים יום כנגד ע' יום שבין אגרת לאגרת כפשוטו כי טעם השהי' של מרדכי מי"ג בניסן עד כ"ג בסיון כפשוטו הוא כדי שיעשו תשובה כי קודם שבטלה הגזירה ודאי דהי' מרבין בתשובה מאוד וכן טעמו של יוסף שהשהה כ"כ קבורת הצדיק כדי שיעשו תשובה כי סבר הי' שיכניסם תחת כנפי השכינה ומש"ז ציוה להם שימולו וכוונתו הי' ככוונת משה במה שהוציא הערב רב וא"כ מבואר המדרש והנה מי שעובד ה' בשלימות גם מתוך תענוג ושמחה ומשתה ועושה תשובה מאהבה לפי דרכו לא הי' צריך שהי' כ"כ בין אגרת לאגרת אבל מי שבועט מרוב טובה כדרך המון בעוה"ר הי' צריך שהי' כדי שיושלם התשובה והנה ארור המן התחיל מאגרת המן שגזר להשמיד וברוך מרדכי כצמח מאגרת השנית שביטל הגזירה והנה בין ארור המן לברוך מרדכי היינו בין אגרת לאגרת וזה עומק מליצתם חייב אינש וכו' עד דלא ידע ר"ל שיבא לגדר דלא ידע לפי דרכו הבין ארור המן וכו' דהיינו השהי' שבין אגרת לאגרת למה כי גם בשמחה ומשתה עובד ה' באהבה וכורת ברית לה' כאשר הי' אז שכרתו ברית חדשה וכו' והוא פי' נפלא בס"ד.

פסוק כו

על כן קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור ע"כ על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם ע"כ והוא תמוה משולל הבנה והנ"ל ע"פ שכתב בספר קדושת לוי הטעם שנקראו אותן הימים ע"ש הגורל דוקא היינו שנעשה בתוך הטבע שהוא עולם הגורל משא"כ בעליונים שהוא אחדות וכלו טוב והבן והנה כתב שם דלכך החיוב קריאת המגילה הוא יותר מקריאת התורה לפי שאנחנו בעולם הטבע ועי"ז נזדכך הטבע ע"י החיות שבתוך הטבע ולכך לא נזכר שם באתגלי' רק בצירופי' ולכך הקורא למפרע לא יצא ע"ש וי"ל כפשוטו דהרי משנה הצירופי' והבן ועפ"ז מבואר דהא מבואר אצלי דהמן הרשע אמר אלהיהם ישן דהשי"ת ישן לו מעמו דהיינו שמתנהג הכל עפ"י הטבע ולא בהשגחה והשיב השי"ת שמתוך שינה יאבדו והיינו בלי שידוד באתגלי' כמו שביארתי באריכות והיינו מה דמבואר בפסוק שלפני זה ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב דהיינו השינה כ"י על ראשו היינו בשינה כ"י וע"ז אמר שפיר ע"כ קראו לימים וכו' ע"ש הפור להורות ע"ז שהי' בהתנהגות הטבע ונתקן עולם הטבע ועל כן על כל וכו' דחשיב לדידן על כל דברי האגרת הזאת כי חיוב קריאתה יותר מקריאת התורה כי קריאת התורה אינה מה"ת וקריאת המגילה מסיני נאמר

ועוד נראה לפרש על כן על כל ר"ל על כל הענינים נסתרים שהי' אז הוא דברי האגרת הזאת כי יש בו כל החיות אשר נתעורר אז והיינו ומה ראו מרדכי ואסתר ויחידי סגולה על ככה על אותו הענין ומה הגיע אליהם כי גם הם ודאי נזדככו מאוד ונתעלו יותר ויותר בתיקון עולם הטבע והכל יש בדברי האגרת הזאת הן הבינה למשכילים והן הזדככות להקורא כראוי.

ויש בו עוד רמז על ככה ר"ל מש"ז ככה עיכובא דהקורא למפרע לא יצא ויש בו עוד מכיון דדברי האגרת הזאת הוא על כל הענינים כאשר הי' וכאשר ראו על ככה ר"ל על אותו הענין ומה הגיע אליהם הידיעה כי השגחה מתפלשת הוא ע"י כמה סבות כמבואר בספר יוסיף לקח וע"י כמה תיבות לכך דברי אגרת גם כן אינו מזכיר שמו יתברך רק בצירוף תיבות כמבואר בקדושת לוי והבן.

פסוק כז

קימו וקבלו עליהם וכו' להיות עושים את שני הימים ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור וכו' וימי הפורים האלה וכו' הך תיבה בזמנם אין לו ביאור ע"ד הפשוט דהלא אמר את שני הימים האלה דהיינו יום ארבעה עשר ויום חמשה עשר ולמה לי בזמנם והנ"ל דהנה מכבר פירשתי [למעלה[ הטעם על אמרם ז"ל ויו"ט לא קבילו עלייהו אבל טעיתי כי לא עיינתי היטיב במקרא מגילה וסבור הייתי כי מרדכי ואסתר כתבו שיעשו יו"ט אבל הם לא קבילו עלייהו עכשיו עיינתי וראיתי כי לא כן הוא רק בהעשי' בפעם הראשונה שעשו מעצמם נאמר ויו"ט אבל בהצוואה של מרדכי ואסתר לקבל עליהם לעולם לא נאמר ויו"ט [ועכ"ז לא מחקתי הדברים הנ"ל בפסוק כ"ב מהכתבי קודש כי ראוים הם למי שאמרם אך ונהפוך הוא כי אותו הדור הקרובים שעשאו יו"ט הי' כוונתם כך כמו שביאר מוזללה"ה ונתקבל רצונם וכוונתם למעלה וכחא דרבים עדיפא ואלו ואלו דא"ח כרצון הרבים וכרצון מרדכי וק"ל] ועכשיו נ"ל לומר טפי קרוב אל מרכז האמת כי הרחוקים אשר בא אליהם שמיעת הגזירה רעה ובזמן קצר בא ההיפוך מיגון לשמחה וכו' ולא ידעו איך נתהווה הדבר חשבוהו לנס נגלה ועשו יו"ט אבל מרדכי ואסתר שנכנסו בעובי הקורה אף שידעו כי מאת ה' מן השמים היא בעינא פקיחא דילי' מ"מ ידעו כי נתלבש בכסות הטבע כי הזמן גורם זמן הסתרת פנים כאמרם אסתר מה"ת מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר וכו' על כן לא ציוו על הקבלה ליו"ט וכן הוי כי יו"ט לא קבילו עלייהו והבן.

ונקדים מ"ש בעל ראש אמנה הטעם שאמרו דימי הפורים אינם בטלים דהלא שום מצוה לא יתבטל רק דהפירוש הוא שהניסים שנעשו עליהם היו"ט הם כלא נגד הנסים דלעתיד א"כ לפ"ז קשה מאי רבותא דפורים אך הענין הוא דהנסים הם על שני בחינות בחינה אחת נגלית והיא למעליותא בחד צד נודע לכל יד ה' עשה ואין מקום לאפיקורסים להכחיש בחינה השנית נס נסתר בעינא פקיחא מלובש ומכוסה באופן שמכחישין את מעשי ה' ית"ש ויש להם פ"פ להכחיש ימ"ש אבל בחד צד הוא למעליותא שאף בזמן ההסתר הגדול לא עזב חסדו מהם והנה בבחינת איתגלי' אשר נוסדו ע"ז הרגלים אינם כלום לנגד בחינת איתגלי' דלעתיד ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו אבל פורים מעליותא דלי' שאף בזמן ההסתר ומחיצות וסככים גדולים בקע עינא פקיחא את כל המחיצות דרך כולם והושיעם הרי מעליותא זו במקומו אף לעתיד דבחינה זו אינו לעתיד רק גלוי הגדול שבגילוי והבן. ועפ"ז מבואר התכת הפסוק קימו וקבלו עליהם וכו' להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם דהיינו בלא יו"ט ומפרש הטעם וכזמנם דהוא זמן ההסתר כנודע לכך אין בו לתא דיו"ט כמו שביארתי מכבר וש"ת דא"כ הקטינו מרדכי ואסתר מכפי שחשבו המון ישראל לזה אמר דלא כן דאדרבא הגדילו דעי"ז הוא בכל שנה ושנה אף בזמן ההסתר נוכל למצוא זה והבן ועוד דעי"ז והימים האלה נזכרים ונעשים וכו' אף לעתיד קיים לעדי עד ולנצח נצחים דמעליותא דבחינה זו לא יתבטל לעתיד והבן זה כי נכון הוא בס"ד.

במגילה דף ז' ע"א אי הוי התם ה"א מילתא דעדיפא מכולהו קיימו וקבלו קיימו למעלה מה שקבלו מלמטה ע"כ ור"ל דמזה מוכח דאסתר ברוה"ק נאמרה אמר רבא לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל כו' תוס' ד"ה לכולהו תימא הא דשמואל נמי אית לי' פירכא דהא רבא גופא אמר מכאן מודעה רבה לאורייתא כו' ותירצו בדוחק עיי"ש והנה יש להבין למה לא הוקשה תוספת תיכף על שמואל כו' ונראה לישב בטוב טעם דהנה הפ"ד בדרך הערבה כתב דלמ"ד דינא דמלכותא דינא לא מהני מודעה א"כ הא שמואל אית לי' דינא דמלכותא דינא והוא מרא דהאי שמעתא וא"כ לדידי' ליכא מודעה ולא נצרך לקבלה בימי אחשורוש ול"ל קיימו עכשיו מה שקבלו כבר א"כ צ"ל קיימו למעלה כו' אבל על רבא דמחליט דברי שמואל לאמת הוקשו שפיר הא איהו דאמר מודעה רבה כו'.

והנה לתרץ קושי' תוס' על רבא נ"ל בטוב טעם דהא יש להבין אף אם נדרוש קיימו מה שקבלו כבר מנ"ל להמציא דבר חדש דקאי על כל התורה דלמא רק על מגילת אסתר ולהורות דכבר נתקבל בסיני דהיינו דהוא מכלל הכתובים ואמרינן במס' ברכות דף ה' ע"א שכלם נתנו למשה מסיני וגם דרשינן מכתוב זאת זכרון בספר בספר זו מגילת אסתר וגם אמרינן ליכא מידי בנביאי ובכתובי מאי דלא רמיזי באורייתא ועי' בספר המצות של הרמב"ם בשורש הראשון ובדברי הרמב"ן שם שהביא ירושלמי דמס' מגילה וז"ל רב ור"ח ור' נתן ובר קפרא וריב"ל הוי יתבין ואמרין המגילה הזאת נאמרה למשה בסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ועי' במגילת אסתר של מהר"י דיליאין שם ולענ"ד קושי' עצומה הוא וע"ק דשני הדרשות אינם מתישבין על לשון הפסוק וק"ל וע"ק איך מוכח מזה דאסתר ברוה"ק נאמרה דאף דידעו ברוה"ק מ"מ מי לא ידע דמרדכי מכלל הנביאים ואסתר בכלל הנביאות רק דהא דבעינן ראי' הוא דנכתבה ברוה"ק ועיין ביערות דבש חלק שני דרוש שני מ"ש על הא דאסתר ברוה"ק נאמרה דכתיב ומרדכי ידע ותוכן דבריו דהאיך מוכח מזה הא בלאו הכי ידעינין דמרדכי הי' מן המ"ח נביאים רק דהי' ספק על המגילה אם היא ברוה"ק או סיפור דברים בעלמא ע"ש וא"כ הכא קשה דמנ"ל דנאמרה ברוה"ק דהיינו דהוא בכלל הכתובים ודו"ק לכך נראה דקיימו מה שקבלו כבר פירושו באמת על מגילה הזאת בלבדו וכמו שפירשתי דלא מסתבר כלל דקאי על כל התורה רק דממילא יש הסכמה על קבלת התורה דאם הסכימו על הנטפל לקבלה על הקבלה עצמה לכ"ש ועוד דלא בעינן רק גילוי דעת אחר שעבר האונס וכמו דקיי"ל בחו"מ סי' רמ"ב ע"ש בסמ"ע ס"ק ב' וא"כ ממילא מוכח דברוה"ק ידעו דמנא ידעו מהקבלה הראשונה דאם לא נאמרה רק למשה כדכתב שם מהר"י דיליאין לא הודיע לישראל וכיון דהי' קבלה למשה א"כ ממילא דהוא מכלל הכתובים וברוה"ק נאמרה ודו"ק והן הן הדברים דאמר שמואל כאן קיימו למעלה מה שקבלו למטה דודאי לשון קיימו לא שייך רק במה שנתקבל כבר וקיימו עכשיו דאם לא קבלו האיך שייך לומר קיימו, וקבלו שייך לומר במה שהוא קבלה מחדש וא"כ קיימו וקבלו הוי תרתי דסתרי וצ"ל דתרווייהו איתניהו דלמעלה הוי קיימו דהא ידוע דכבר קבלו משה ולמטה הוי קבלו דהא לא הי' נודע מקמי המעשה מקבלת משה וזה הפירוש קיימו למעלה מה דהוי למטה קבלו ודו"ק ופי' של הפסוק הוא כך דקיימו וגם קבלי דהא למעלה מקרי קיימו ולמטה קבלו וא"כ דרש רבא בשבת ודרש שמואל כאן במגילה אחת הוא ודוק היטב כי נכון הוא בס"ד.

עוד תי' על קושי' התוס' בקיימו וקבלו נ"ל דדא ודא אחת הוא דהא קשה תרתי חדא דלמה הוצרך לקיום שלמעלה וע"ק על מה דדרש קיימו מה שקבלו כבר רק דהוא קבלה חדשה דאם הוי קבלה למה הוצרך לחדש הקבלה וע"ק מי הוצרך לקבלה החדשה ומה ראו על ככה לחדש הקבלה אז והנ"ל בזה ע"פ מ"ש הפ"ד דדינא דמלכותא דינא אך כתב. בשם מהרי' אם המלך אינו משוה גזירתו על כל בכי המדינה אין דינו דין עיי"ש והנה לפ"ז אם נאמר דכל העכו"ם טפלים לישראל והם קליפת הפרי וכן כל השרים שלהם למעלה ועיקר הבריאה הם ישראל וכל יחוד מלכותו מתייחס עליהם א"כ הוי ישראל כל בני מדינתו דכל העכו"ם הוי כבהמה לגבי אדם שנאמר אדם אתם וכי נאמר דאם המלך לא גזר על הבהמות שבמדינתו לא יחול על האנשים וק"ל וא"כ לפ"ז לא נוצרך לקבלה (דאף דמודעה רבה מ"מ הא דינא דמלכותא דינא) אך אם לא נימא כן רק דמלך על כל הארץ יקרא א"כ יש מודעה והנה לפ"ז מקודם הי' להם מודעה אך עכשיו שחטאי בענין שבע מצות שאין בהם מודעה שהשתחוו לצלם וצריכין למחילה [עיין ישמח משה פ' נשא על מז"ל שאלו תלמידיו את רשב"י] אף שגם מקמי הכי חטאו כמה פעמים מ"מ באמת שקלו למטרפסייהו וגם לא נתמלא סאתם משא"כ עכשיו שנגזר כלי' ש"מ דנתמלא סאתם ח"ו ובודאי דאין מכחיד שום אומה עד שנתמלא סאתה כי אמרו כי לא שלם עון האמורי עד הנה וגם בעגל לא נגזר כלי' דהא אמר למשה ואעשך לגוי גדול ודו"ק והנה כתבתי בפ' ויאמר ממוכן הטענה שטען הס"א, והתשובה לזה הוא מ"ש בא"מ אין לכו מלך אלא אתה דלנו דייקא ואין זה גנאי לעם דאנחנו העם ואלא אתה דייקא ואין גנאי למלך אחר ועפ"ז פירשתי כי מעולם ועד עולם אתה אל וכו' [כי המן הלשין למטה ושורשו שורש הס"א למעלה כאשר פי' ואת דתי המלך אינם עושים דתי ממהקב"ה וכמו כן כאן רמז כי לא על המלך לבדו כי אם על כל העמים ואין ביד הקב"ה כביכול למחול לישראל כי נוגע כבודו לכל העמים אשר תחת ממשלתו ואך יסכרו פי המלשינים ע"פ מה שפי' בספר ישמח משה פ' האזינו בד"ה באופן אחר נראה לבאר הסמיכות מעולם ועד עולם אתה אל תשב אנוש עד דכ"א ע"פ שנראה לבאר מאמרינו אבינו מלכנו חטאנו לפניך אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה דמה ענין זה לזה דאחר חטאנו הי' לכן להסמיך בקשת המחילה והנ"ל דהנה מקשין איך יתכן תשובה ופיוס ומחילה הלא המלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול עאכו"כ מלך מ"ה הקב"ה ע"כ קושיתם והנה במס' קדושין (דף ס"ב ע"א) איתא ור' יוסף אמר אפילו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול שנאמר וה' הולך לפניהם יומם אמר רבא הכי השתא התם הקב"ה עלמא דילי' הוא ותורה דילי' הוא מחיל יקרי' כו' עיי"ש ושם ע"ב איתא אמר ר' אשי אפי' למ"ד כו' מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול כו' עיי"ש ולכאורה קשה על ר"א מקרא וה' הולך לפניהם יומם דהוא ממ"ה וכמו דמייתי הגמ' מיני' להרב שמחל על כבודו ומיהו לא קשה מידי דודאי בתי' דרבא מתורץ גם הך וכבר ידע הגמרא מתירוץ דרבא ונמתיק הדברים דבשלמא מלך ב"ו אין המלכות שלו דאין מלכותו מלכות עולם ומאן דפגים בכבוד המלוכה הוא פוגם בכבוד כל המלכים שהיו ושיהיו לכך אינו ביד זה שהוא עתה למחול אבל הש"ת דמלכותו מלכות עולם ושלטנות דר ודר המלכות שלו הוא כאמרנו כי המלכות שלך הוא לכך יכול למחול ועיין במסכ' סנהדרין (דף י"ט ע"א) בתוס' ד"ה ינאי המלך עמוד על רגליך כו' עיי"ש ודו"ק, והיינו דנסמך דאמרינן אבינו מלכנו חטאנו לפניך וכונתינו בהוידוי לבקש מחילה והנה אם קראנו לו ית' מלכנו איך ימחול והלא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול לכך נסמך לו אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה לעולם ולעולמי עולמים לכך תוכל למחול כנ"ל והיינו ג"כ מעולם ועד עולם אתה אל לכך תשב אנוש כי תוכל למחול וגם זה נכון בס"ד] וא"כ ע"כ הוצרכו להודות דרק מלך ישראל הוא וכל הגוים כאין נגדו כאפס ואין נחשבו וא"כ ממילא דהקבלה הראשונה בתקפה והיינו קיימו מה שקבלו כבר וגם קיימו למעלה מה שקבלו למטה דהיינו דקיימו הסברה הלזו דהקבלה בתקפה ומכח זה יצאו זכאים בדין ודו"ק וא"ל דא"כ איך מוכח דברוה"ק נאמרה דהא ידעו זה מהסברה ממה שראו שניצלו ודו"ק מיהו ל"ק דאכתי מנ"ל דילמא ג"כ לא נתמלא סאתם ובאמת לא נגזר כלי' למעלה רק גזר לחיים אלא ש"מ דברוה"ק נאמרה ידעו דנגזר למעלה כמו שאמרו חז"ל להדי' דנכתב ונחתם רק הי' בחותם של טיט כדי שיוכל ע"י תשובה לקרוע ודו"ק:

ועפ"ז נ"ל לפרש אמרם בברכות דבתפילין דידן כתיב שמע ישראל ובתפילין דמרי עלמא כתיב מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ושם אמר הקב"ה אתם עשיתני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם ע"ש ברשב"א ונ"ל כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וא"כ עיקר הדביקות ע"י האחדות שלו יתברך ואחדות של אומה הישראלית ודו"ק.

ועפ"ז נ"ל הטעם שבעת מחילה צ"ל שלום ואחדות בין אישי הישראלי דאל"כ כל א' אינו דעתו ורצונו שימחול עונות לשונאו וא"כ הוי מלך שמחל על כבודו.

עוד יתבאר אמרם ז"ל קיימו למעלה מה שקבלו למטה ומאמר רבא לכלהו אית להו פרכא וכו' וקושי' התוס' שם, וגם לבאר הטעם הא דהדר קבלוה אז וגם מה דאמר קיימו מה שקבלו כבר איך קיימו הקבלה שמכבר הלא הראשונה כמאן דליתא רק דעכשיו הוי קבלה חדשה ויתישב הכל עפ"י המהרי"ק בשורש קפ"ה דהוכיח דגיזום לא הוי אונס דעביד אינש דגזים ולא עביד ועיי"ש מה שהוכיח מהמרדכי עיי"ש א"כ לפ"ז קשה דבטלה המודעא דהא לא הוי רק גיזום אבל יש לומר דבאדם אמרינן דעביד דגזים ולא עביד לפי שמתיירא מאימת דינו ית"ש אבל השי"ת מי יאמר לו מה תעשה וההוא אמר ולא יעשה וכו' אבל באמת דרכו ית"ש שלא לפעול כמו שדבר לרעה רק לטובה ליכא חזרה ולדעתי זה פי' הפסוק ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימינה כי הי' ראוי לומר הוא אמר ולא יעשה רק ה' הראשונה הוא ה' התמי' והבן ע"כ כך פירושו ההוא אמר ר"ל אמירה רכה ונחת שהוא לטובה ולא יעשה בדרך תמי' כדרך ה' התמי' (ורק) ודבר שהוא קשות אזי ולא יקימנה בניחותא.

והנה בימי אחשורוש נתראה זאת (כי בטל ית"ש) הגזרה וגזים ולא עביד א"כ ממילא כיון דנודע דגזים ולא עביד בטלה המודעא (ע"כ) הדר קבלוה והיינו קיימו מה שקבלו כבר שראו עכשיו שנתקיים מה שקבלו כבר וקבלו עליהם והיינו קיימו למעלה במה שבטלו הגזירה מה שקבלו למטה כמ"ש והבן.

ועפ"ז יש לפ' שני פסוקים באיוב סי' ל"ה במענה אליהו הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה מי פקד עליו דרכו ומי אמר פעלת עולה ע"כ דמה שייכות יש למי כמוהו מורה לרישא דקרא ישגיב בכחו ואיך שייך לזה מ' פקד עליו וכו' ועוד איך שייך זאת לויכיחו והנ"ל דהראה לאיוב שהטיח דברים איך שח"ו בא בטרוניא עם בריותיו לזה הראה לו ההיפך איך שחפץ חסד ועושה תחבולות להקל מעונש החוטאים ומכש"כ וק"ו ב"ב של ק"ו שאינו מעניש על מגן דהנה תמהו דלמה יצטרך השי"ת לאנסם על קבלת התורה הקדושה אשר היא למעלה מכל החכמות ולא יצוייר לשום נברא להניח דת מתוק כזה והם דור דעה כנודע איך לא הבינו זאת ובאמת הבינו דהרי אמרו נעשה ונשמע קודם שאנסם כקושית התוס' אבל התירוץ הוא לדעתי דזה הי' מחסדו ית"ש כדי שאם יחטאו יהי' אמתלא לנגד מדה"ד שקבלו באונס ותריס בפני הפורעניות ועוד מה דאיתא בעיר גבורים שיהי' להם דין אונס שנאמר לא יוכל שלחה כל ימיו ועפ"ז פירשתי וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק במשפט בחסד ברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' דהאירוסין דהוא מ"ת הי' לעולם ע"י מה וארשתיך לי בצדק ובמשפט היינו דינא קשי' וא"כ הצדק והמשפט הוא בחסד וברחמים כדי שלא יוכל שלחה ואף אם חטאו לו תיכף מקבלם עפ"י מה שאמרתי על הגמ' יומא (דף פה) בהאומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב וכו' דהי' לו לומר אין מועיל תשובה רק עפ"י המקדש ע"מ שאני צדיק וכו' ומה שאמרו רז"ל על הפ' מיום אשר נתת לבך להבין ולהתענות וכו' ועפ"י מה שאמרתי בהפסוקים ה' עוזי וכו' והמדרש שאלו תלמודי ר"א, ושייך לזה מה שפירשתי באבות אם אין אני מי לי וכו' [בישמח משה פ' תצא ד"ה כי תשה ברעך והאזינו אופן החמשי עיי"ש בארוכה כי עיי"ש בגמ' יומא פ"ה בדרב הונא א"ר ורש"י שם מבואר דעיקר הקפידה הוא משום שחטא תרי זימני ולכאורה יפלא א"כ נעלת דרכי התשובה ואין לך דבר שעומד בפני התשובה ומנשה המלך יוכיח ועוד הלשון אין מספיקין בידו צ"ב, דהנה במדרש תדב"א שאלו תלמודיו את ר"א האיך נעשה תשובה ונחי' אמר להם כתיב יענך ה' ביום צרה וכתיב דודי שלח ידו מן החור והוא תמי' בהקדם לפרש הפסוקם ה' עוזי ומעוזי מנוסי ביום צרה אליך גוים יבואו מאפסי הארץ ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל והדקדוקים רבו ויובן ע"פ אמרם ז"ל דטוב אשר לא תדור דשמא לא תשלם והקשו בתוס' הא מצינו שיעקב נדר ותי' דבעת צרה מותר לנדור עיי"ש ודעת לנבון כקל דהטעם דבודאי מה שמקבל עליו בעת צרה ודאי יקיים וליכא למיחש שמא לא ישלם וכ"ז דוקא בישראל דחזקתו ומקורו קדוש משא"כ באומות אף אם נודרים בעת צרה אינם מקיימים כמו שאמר יונה את אשר נדרתי אשלמה משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו והנה כבוא ח"ו עת צרה ורוצה לשוב אל ה' ולזה צריך זמן גדול האיך יעשה וינצל מצרת נפשו כבר הורינו שיקבל עליו לתקן את אשר עיוות ויקבלו השי"ת כאילו תיקון ולמדו חז"ל מהפסוק מיום אשר נתת לבך להבין ולהתענות כבר נשמעו דבריך והנה כ"ז בישראל שמקיימין מה שנודרין בעת צרה משא"כ אוה"ע וזה שאמרו ישראל ה' עוזי ומעוזי מנוסי ביום צרה דאף שכבר בא הצרה נוכל לנוס דמועיל לנו הקבלה וכאמרם ז"ל המקדש אשה ע"מ שאני צדיק גמור וכו' שמא הרהר תשובה בלבו ודוקא מנוסי אבל אליך גוים יבואו אף אם יבואו בעת צרתם ויודו ששקר נחלו אבותיהם ויקבלו עליהם לעבוד השי"ת הבל ואין מועיל בם כי משמרי הבלי שוא חסדם יעזובו ויחזרו לסורם ותעתועיהם וז"פ המדרש שאלו תלמידיו איך נעשה תשובה בעת שאנחנו בין החיים וכו' כמו בר"ה ויוהכ"פ ואין העת מספיק לתקן הכל בזמן קצר כזה ע"ז השיבם יענך ה' ביום צרה הלא בעת צרה א"א לתקן הכל א"ו דהקבלה מהני ה"נ יקבלו עליהם שיתקנו אח"כ ואך יש לחוש מפני חמת המקטריגים כאמרם ז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שנאמר היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח ודרשו אם מקדים א"ע קודם בוא הצרה הכל מאמצי כחו אמנם ח"ו בעת צרה דוחין את תפלתו ותשובתו ומקטרגין חסרי' לגנבא נפשי' לשלמא נקוט וע"ז אמר להם וכתיב דודי שלח ידו מן החור היינו שחותר חתירה ופושט ידו ומקבלו לב"ת כאשר מצינו אצל מנשה עכ"ד הקדושים בקיצור מעט ופי' על מאמר אם אין אני לי מי לי וכו' לא מצאתי אך י"ל כוונתו כפי הנ"ל דידוע אלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו ופי' אם האדם עושה את שלו עד מקום שידו מגעת וכאשר כלה כל כח האנושי אזי הקב"ה עזרו כמו שמצינו אצל יוסף הצדיק וז"כ אלמלא הקב"ה עזרו לא הי' יכול לו שכלה כל כחו אזי ה' לא יעזבנו בידו וזה אפשר כוונת אמרם אם אין אני לי היינו שאני עושה כל מה שביכלתי ואין אני לא אוכל לעזור לי אז מי לי זה הקב"ה עומד על ימיני לסמכיני כי כשאני לעצמי בלי עזר הקב"ה מה אני ומה כחי כי אייחל.] ועפ"י מה דקיי"ל ע"א נאמן באיסורין והיינו דוקא בדבר שבידו וקב"ה אינו מזדקק לבחירה אף שיודע אבל בהעובר ושונה אמרו נעשה לו כהיתר פי' רש"י אין חזקתו לשוב להך אין מאמינים לו דהוי כאין בידו והיינו אין מספיקין בזה שבידו רק צריך שיעשה [מעשה בפרעל ממש] אבל אם לא שינה באיולתו מקבלין אותו תיכף והיינו וארשתיך לי באמונה שאני מאמין וידעת את ה' שסופך לידע את השם ית"ש והבן.

והנה ידוע דאל מורה על החסד כנאמר וחסד אל כל היום וזה אמרו הן אל זה הוא חסדו ישגיב בכחו ע"ז שמי כמוהו מורה וא"צ להכרח רק זה הוא חסד ותחבולה [שיהי' אמתלא לנגד מה"ד] כנ"ל וש"ת הלא אין זה אמתלא דהוי גיזום כמו דקיי"ל [דאין זה אונס ע"ז אמר] מי פקד עליו וכו' ואינו דומה (לב"ו) [דגזים ולא עביד] שמתיירא מהשי"ת שפקדו לבקרים וכו' והבן.

פסוק כח

וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם ותכתוב אסתר בת אביחיל וכו' הנה כפל הענין במילות שונות ונ"ל עפ"י מה ששמעתי כי המסורות הוא תי"ו ותכתוב גדולה וח' של חו"ר גדולה הוא ת"ח רמז שאותה הגזירה שהיתה אז ראוי להיות נכתב על שנת ת"ח והבן [עיין ס' שארית ישראל פכ"ח].

ועפ"ז א"ש הרמז ששמעתי כי יד על כ"ס הוא ר"ת כ' סיון עד כאן שמעתי כי שייך לזה מלחמה לה' בעמלק כי הלא היא גזירת עמלק כנ"ל וישמע חכם ויוסיף לקח דאף שהי' נגזר אז כלי' ח"ו ובת"ח לא הי' כלי' נ"ל שהכלי' הי' נגזר בדרך זה כמה נפשות מישראל שהיו ראוים להיות אז בעולם בי"ג באדר ששברו אויבי היהודים, נגזר שנפשות במנין זה יהרגו, וממילא הי' כלי' ח"ו, אח"כ כשניחם על הרעה ומדה"ד אינו חוזר בריקני' ניתן לו אלו נפשות בפזרון כי כמה הריגות הי' כמבואר בספר שבט יהודה רק שנרמז ת"ח שהוא הי' הרג היותר גדול והרווחה הי' שאם הי' אז בפעם אחד הי' נשכח זכר ישראל ח"ו משא"כ על אופן זה וע"כ היא השמחה והנה פורים הוא ע"ש הפורים להרג ולאבדן וע"כ אמר וימי הפורים האלה ר"ל שניתנו להרג ולאבדן לא יעברו מתוך היהודים ר"ל לא יפטרו בלא כלום כי גבה דילי' בעוה"ר רק ההרוווחה הוא וזכרם ר"ל של היהודים הנזכר לא יסוף מזרעם כדי שלא יסוף זכר זרע ישראל וע"ז מפרש והאיך זה ותכתוב אסתר בת אביחיל ת' וח' גדולה שכתבה על ת"ח כנ"ל והוא פליאי בס"ד.

א"י וזכרם רק קאי על ימי הפורים ר"ל זכרם של ימי הפורים הוא שמרוויחין ולא יסוף מזרעם שלא יהי' כלי' מזרעם של היהודים הנזכרים בפסוק והבן.

פסוק כט

ותכתוב אסתר וכו' לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית (לפורים תקס"ב) במס' מגילה דף ז' את האגרת הפורים הזאת השנית ואצטריך למכתב השנית ואצטריך למכתב בכל שנה ושנה כו' עיי"ש דעיקר באדר שני כו' עוד שם שלחה כתבוני לדורות וכו' עוד שם תני' ר"א אומר מגילת אסתר ברוה"ק נאמרה עד אמר רבא לכלהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דהוכיח מקיימו וקבלו קיימו למעלה מה שקבלו למטה כו' עיי"ש ולכאורה הני מאמרים אין ענין זה לזה והנ"ל דכלהו מישך שייכו להדדי דהש"ס מייתי כל הנ"ל כדי לפרש הא דכתיב השנית דהי' קשה כיון דכבר קבלו עליהם ל"ל פעם השנית הקבלה וע"ק דהשנית משמע ולא שלישית כמו שדרשו חז"ל ביבמות דף צ"ח ע"א עיי"ש גבי והי' דבר ה' אל יונה שנית דדרש ולא שלישית וכאן ל"ל כן דהא כתיב וימי הפורים האלה לא יעברו כו' ע"ז תי' רב שמואל בר יהודה בתחלה קבעוהו בשושן ולבסוף בכל העולם כולו ונקרא השנית לענין הקיום והקבלה מחדש וכמו דמשני התם ביבמות על עסק ננוה לא דבר עמו שלישית ה"נ על עסק קיום וקבלה לא הי' שלישית והבן, והנה מייתי מימרות והכוונה דע"י אותן מימרות מתורץ הך דכתיב השנית בפנים אחרים דע"פ רשב"י הוא פי' דהשנית כך לקיים את אגרת פורים דהיינו הסיפור של פורים הזאת אשר הוא אצלינו הואיל והוא השנית דכבר נכתב ראשון על ספר דברי הימים כו' ולכך נתקיים דאם הי' ראשון לא קיימו אותו חכמים משום חשש התעוררות קנאה והבן.

וג"כ י"ל לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית היינו בפעם השנית ששלחה אסתר לחכמים נתקיים אבל בפעם הראשון דחוי' קא מדחי לה והבן.

וע"פ רב ור' חנינא דכתבו שלחה אסתר לחכמים כתבוני לדורות ושלחו לה הלא כתבתי לך שלשים כו' יתפרש כך לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית ר"ל דעכשיו נתקיים בפעם השנית דבפעם הראשון נתקיים בימי משה שנצטוה אז על מקרא מגילה על אותו זמן כמו שדרשו חז"ל בספר זה מקרא מגילה וכמו שפי' בספר תוקף הנס בפ' ומאמר אסתר קיים כו' וישראל קיימו עליהם באמרם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ואפשר שזה הכוונה נעשה מה שנוהג תיכף ומה שאינו נוהג נשמע עתה לקבל עלינו ולכך הקדימה עשי' לשמיעה כי חובת שעתא מיבעי לאקדומי' ברישא כמו דקיי"ל. וי"ל דזה דוקא משום חשש מיתה אבל אלולי חשש מיתה אין חשיבות להקדמה ולפ"ז אז בשעת מ"ת דניתן ע"ד חירות ממה"מ למה הקדימו אבל ז"א דהא מה"ש דאין בהם מיתה מקדימין ש"מ דבעי לאקדומי חובת שעתא ברישא והיינו מי גילה רז זה לבני רז זה דייקא דהדעת החיצוני נותן דבהעדר המיתה אין קפידה להקדמה וש"ת דבאמת לא הי' להקדים לזה אמר לשון שמה"ש משתמשין דייקא, אך עדיין י"ל דישראל צריכין להקדים אף אם לא הי' מה"ש מקדימין דאף דלא הי' בהן חשש מיתה מ"מ יש חשש גירוי היצה"ר לבטל וכבר אמרו אל תאמין בעצמך ושאני מה"ש דאין בהם יצה"ר וא"כ מאי אמר ית"ש רז זה וכו' לשון שמה"ש משתמשין בו לכך איתא במדרש בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע נעקר יצה"ר מלבם והבן.

והנה נראה עוד לומר דונשמע היינו קריאת המגילה שהוא מצות שמיעה והבן.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה