אור ברסלב

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

אסתר

קהלת

פרק א

פסוק א

במד"ר אסתר פ"א סי' ח' ר"ע הי' יושב ודורש והציבור מתנמנמין בקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר למלוך על קכ"ז מדינות אלא תבא בת בתה של שרה שהיתה חי' קכ"ז שנים ותמלוך על קכ"ז מדינות ע"כ והנה דרשוני וחיו והנראה בהקדם לפ' הפ' ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו באופן חדש וגם הפסוק מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו ועי' במדרש פ' בהר על הפסוק ובמ"ש בו [בס' ישמח משה בהר] כי נ"ל ליתן טעם חדש על שהשכר נצחי והעונש זמני וגם מה שמצינו לפעמים השכר זמני כמו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, לבד דברי העקרים וגם ליתן טעם על שהצדיקים אוכלים הפירות בעוה"ז והרשע הקרן כמו שפי' באלשיך על פ' אמרו לצדיק כי טוב [כי פרי מעלליהם יאכלו פר"י דייקא] דנ"ל דהפירות של המצוה הוא מה שאמרו שכר מצוה מצוה כי חפץ להטיב ויותר יש נחת להנותן ית' ממה שיש להמקבל דיותר אוהב כ"י את הצדיק ממה שהאדם אוהב את עצמו והיינו פירות והם יותר מהקרן כדרך כל שכר מצוה שהוא גדולה יותר מהמצוה וא"כ כיון שהשכר הוא בעצמו מצוה א"כ שכרה יותר גדול ושכר הפירות הם ג"כ מצוה א"כ שכרה יותר גדול עד בלי תכלית וא"כ לפ"ז בעונש ג"כ ראוי להיות נצחי דהא שכר עבירה עבירה אך דזה נצמח מחמת מדת טובו ית' ואין רע נצמח מהטובה הגמורה כמ"ש בפ' הגר אשר בקרבך כו' [בישמח משה ריש פ' בחקותי והובא לקמן אות ג' על המאמר חייב אינש לבסומי עיי"ש] ודוק אבל כשהרשע עושה מצוה והוא שונאו ית' ולא יכון נגד עיניו וצריך לשלם לו בזה ובהשכר הוא ממרה עיני כבודו יתברך כדרך הרשעים ואין נחת להקב"ה בשילום שכר הזה רק דאינו מקפח שכר כל ברי' ובהכרח משלם א"כ אין כאן פירות שאין כאן שכר מצוה והרשעים הגמורים כמו האפיקורסים מהפכין מדת הרחמים לדין וא"כ יצמח להם עונש נצחי וזה פי' דברי חז"ל בכל מקום הרשעים מהפכין מה"ר למה"ד כי ע"י שמדתו לרחם יוצמח להם הדין הקשה ודוק.

ועי"ז יתפרש מה שכ' בצעקת עניים ושמעתי כי חנון אנו כי בעונש שאינו בא ע"י הרחמים אין עונש לעונש משא"כ מה שבא ע"י הרחמים, וההיפך בחמלת העני אף הגמול דהיינו השכר ישלם לו ודוק. ועפ"ז נ"ל הטעם דישראל מותר לומר סלע זה לצדקה בשביל שיחי' בני [ב"ב דף ט"ז ע"ב] אבל לא עכו"ם דעל פי' רש"י קשה תרתי חדא דכיון דבאמת מותר לעשות בשביל זה רק דבעכו"ם הוא גזירה שמא יקרא תגר א"כ מי אמר לכורש מגזירה זו שפקר ע"י שנתן צדקה לחי' מלכא כו' [עיי"ש בגמרא] וע"ק דבחיי עוה"ב ודאי לא שייך טעם זה ואף עכו"ם נמי יהי' מותר וכ"ת אה"נ א"כ קשה הברייתא דמיירי בישראל כיון דתני מותר בשביל שיחי' בני ובעכו"ם אסור מכש"כ בשביל שאזכה לחיי עוה"ב דאף בעכו"ם מותר ודו"ק כי חפץ השי"ת בחיות הישראלי וא"כ לא לקבל פרס הוא רק לנחת רוח לפניו משא"כ בע"א [ועיין ישמח משה ריש פ' במדבר] ועפ"ז יתפרש מה שאמר דוד נטיתי לבי לעשות חקיך לעולם עקב ודוק (דהיינו שלעולם יש שכר עליהם גם על הפירות וזה לעולם עקב) ועפ"ז יתבאר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו אל שונאיו דייקא ואל פניו י"ל כמו אל אפו ודוק. ועפ"ז יתפרש מאמר בלעם אראנו ולא עתה וגו' דהיינו שיושלם שכרן שכר כיבוד לעשו וללוט שכר שלא גילה במצרים ששרה אשתו של אברהם כמבואר ברש"י פ' דברים וש"ת איך יושלם הלא ראוי להיות נצחי עד"ז ששכר מצוה מצוה לזה אמר והי' ירשה שעיר אויביו דהיינו לאויביו של הקב"ה וא"כ אין כאן שכר לשכר ואין כאן פירות אבל ישראל עושה חיל דהיינו מרויחין ומצליחין ועושין פירות ומוסיפים כח בפמליא של מעלה ומרבים חיילי מרום ולכך הוי נצחי ודוק.

ועפ"ז יתפרש ולך ה' החסד ונקדים המד"ר בפ' בראשית [ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים וכו' ולחשך קרא לילה אלו מעשיהן של רשעים] ועדיין אינו יודע באיזה מהן חפץ ומ"ש בו ודוק [עיין למעלה קהלת ב' י"ג עה"פ וראיתי וכו' שיש יתרון לחכמה וכו' אופן א' ועיין ישמח משה בראשית ד"ה והארץ היתה תוהו ובוהו ויש"מ פ' ראה לפרש הפסוקים יחזקאל ט"ו ב' מה יהי' עץ הגפן וכו' עיי"ש] ותוכן הדברים שם דבאמת גם ע"י עונש ניכרים ונראין גדולת הבורא, אולם הקב"ה חפץ חסד ורוצה להטיב לכן חפץ בדרך הטוב ע"ש וזה הוא המופת על שבעל חסד הוא ורוצה להטיב כיון שהשכר נחשב למצוה [ומשלם שכר על השכר] ודוק והיינו ולך ה' החסד והמופת לזה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו [ג"כ נחשב כמעשהו כאלו עשה מצוה] ודוק.

ועד"ז יתפרש אל תירא אברם שנתמעטו זכיותיך כי אדרב' ע"ז שאנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד והנה אלו הפירות לפמ"ש הם ג"כ בבא אך הפירות דהם בעה"ז הוא מחמת חדוה של השפעת הטוב האמיתי באור פני מלך חיים ונבזבזין סגיאין יתיהב לי' ולכך בכל שכר גשמי כאמר ונתתי ולא בלשון תשלומין [רק מתנה] ודו"ק משא"כ בשונאי השם, וגם על המתנות שנותן הקב"ה לאוהביו יגיע שכר ודוק אך דהוא ג"כ בעוה"ז כיון שהטובה בעוה"ז ודוק ואם נתקדש ש"ש ע"י מתנות שבזה א"כ יגיע שכר בבא על המתנות ג"כ ויש בזה קרן ופירות עד בלי תכלית כאמור.

ועפ"ז י"ל דלא שייך מי הקדימני ואשלם בצדיק כיון דיש נחת רוח להבורא ית' בחייו אין כאן הקדמה כנ"ל.

עוד נ"ל סברה ברורה דאחר מותו הוי צדיק הולך עד"ז שאז נתינת השכר ואז מקבל תמיד שכר על שכר וההפרש שבין צדיק לצדיק כי לפי שכר הראשון שכר השני אף שאין בב"ת גדול מבב"ת מ"מ בכל עת הוי עדיין ב"ת, ולכך תמיד לא ישתנו. ועפ"ז יתפרש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך על מה שפעלת לחוסים בך נגד בני אדם ודוק. וא"ש במתנות חיים לצדיקים ע"ז יגיע ג"כ מתנות וכל שיחי' ועושה מצות ויוצמח מזה מהמתנות טוב אמיתי עד בלי תכלית מלבד השכר המתנות בא וראה לפ"ז התפשטות המצוה ועד היכן הגיע אמרם מצוה גוררת מצוה ודוק.

והנה באריכות ישיבת בהכ"נ ובה"מ נאמר במס' ברכות דמאריך ימים עיי"ש דף ח' ע"א ועפ"ז יתבאר המאמר שהי' ר"ע יושב ודורש וידוע שאמרו חז"ל כתוב אחד אומר ועמדתי בהר וכתוב אחד אומר ואשב בהר רכות מעומד וקשות מיושב והלכות חמורות אינו מושך את הלב כדרך שאמרו חז"ל דאגדה מושך את הלב וכמו דאיתא ביומא בפ' כה"ג דקורין לפניו דברי אגדה כדי שלא יתנמנם ור"ע הי' יושב ודורש דברי הלכה החמורים ולכך התנממו דהי' העיכוב דומה להם למשא וידוע מאמרם בברכות דף ד' ע"ב ש"ה דאיכא אונס שינה דהתעוררות משינה הוא דבר קשה מאוד להגוף וביקש לעוררן דייקא והנה אם יאמר להם דהעיכוב גורם לאריכות ימים לא יחושו דהוי כמו עסק העולם בעבור העולם דהוא ג"כ כלה ונפסד רק דמתחלף בפחות ויתיר כמ"ש בפ' מצורע [על המ"ר מעשה ברוכל אחד וכו' מי האיש החפץ חיים עיי"ש] לכך דרש להם דאסתר מלכה על קכ"ז מדינות בשביל קכ"ז שנה שחייתה שרה ויש להבין מי לא ירצה לחיות א"ו דחייתה כ"כ בפירות מעשיה הטובים וע"ז מגיע שכר ג"כ ושכר משכר ובין כך נצמח מה שנצמח קרן ופירות עד בלי די ובלי תכלית כמו באסתר בהצלת ישראל וא"כ הוא נצחי ודו"ק.

עוד נראה לפרש הא דדרש ר"ע מפני מה זכתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות אלא תבא בת של שרה וכו' וכבר דרשתי בכמה אנפין וכעת קצת בדרך הסוד ומקודם אבאר הפסוק ותלבש אסתר מלכות דבגדי מלכות הוי לי' לומר ודרש רז"ל ידוע והנה מבואר בספרים בענין שבע נביאות שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה אסתר כי שרה אשת חבר כחבר דמי [ומדתה חסד] ומרים ע"ש המרירות [ומדתה גבורה] ודבורה היתה תפארתה שלמדה תורה ברבים וחנה נצח אויבי ה' עד עקרה ילדה שבעה וגו' אביגיל הוד יפי' מעין של מעלה חולדה הדרה בעקרי הבתים ביסוד אסתר ותלבש אסתר מלכות ולכך אמרו רז"ל באביגיל גילתה שוקה היינו את מקורה הערה ע"כ.

ונקדים דמה דנאמר בתורה ודאי דלא דבר ריק הוא ואין בו הפשוט לבד כי הכל תורה ותורה אור בגימ' רז על כן מה שביארה התורה כמה ימי שני חייה של שרה הוא ודאי לרמז שהיתה כלולה מהכל כי ק' הוא הכולל כמבואר [בספר שפע טל] בהקדמה בן מאה שנה, עשר ולא אחד עשר וידוע כי עשר ולא תשע כי אם תמנה מהכתר הרי הדעת לא נמנה כי משלים לחיצונות הכתר ואם תמנה מהחכמה הרי הדעת במנין לכך שלא תטעה כי כלולה רק מחכמה ולמטה לכך הכ' מרמז על כתר וגם עשרים בגימ' כתר וז' היינו תחתונית כי בהן האחיזה יותר באתגלי' והצחצוח בהעלם והבן זה וידוע דכל אחד עלול מחבירו והעליון בבחינת זכר ושלמטה בבחינת מקבל ע"כ נאמר בת בתה ולא בת בנה והבן זה ונעיץ סוף בראש ברמז אחד כי גם באסתר קכ"ז מדינות לרמז זה וגם להודיע כי לא חטאה ביסוד דילה כי דמות הי' והבן זה.

ועוד נראה לבאר ותלבש אסתר מלכות עפ"י שפי' בקדושת לוי אימתי ראו כל אפסי ארץ וכו' עיי"ש וידוע דשם אסתר הוא מורה על ההסתר דהם הטבעים ואז הי' מלכותו בכל משלה והיינו ותלבש אסתר מלכות היינו ההסתר והם הטבעים מלכות כי מלכותו אז בכל משלה והבן זה כי נכון הוא בס"ד והנה מה שקיימו אז מה שקבלו כבר עיין בקדושת לוי שהי' מחמת חיבה שנתגלה מלכותו בהטבעי ולי נראה כי התנהגות השגחה בקיום העולם הוא בדרכי תורה כמו שהי' הבריאה דהקיום והבריאה ענין א' הוא וא"כ התורה בהכרח רק הם סברו בהתנהגות הטבעי והחומרית אין השגחה מתפלשת אבל בדורו של מרדכי שהשיגו זאת שתמיד אף בתוך הטבעי השגחתו ית' מתפלשת בכל נקודה ונקודה לכן קבלו עליהם התורה והבן כי נכון הוא, והיינו עדותיך נאמנו מאוד כי תמיד דרכי התורה מוכרחים אף בעת התנהגות הטבעי כי לביתך היינו לכל הנמצאים כמו שפירשו בכל ביתי נאמן הוא נאוה קודש היינו הקדושה שמחי' הכל וא"כ כיון שהוא ית' בכל ורוצה לכל דרכי התורה נאמנו מאוד והבן כי נכון הוא בס"ד.

פסוק ב

כשבת המלך וכו' על כסא מלכותו במדרש שהביא היע"ד כתיב כי לה' המלוכה ומושל בגוים ואת אומר כשבת המלך על כסא מלכותו ל"ק כאן קודם חורבן כאן לאחר חורבן ע"ד שכתבתי במסתרים תבכה נפשי מפני גיוה [עי' לעיל ירמי' י"ג פ' י"ז מה שפי' דרשת חז"ל מפני גאותה של מ"ש בחגיגה דף ה' ע"ב] ואלקים אל דמי לך וענין בתי גוואי ובתי בראי והבן [עיין ישמח משה פ' תשא ד"ה עי"ל והבן].

והנה אם הן הן גבורותיו הוי המלוכה מני' ובי' והבן והנה אז לא הי' מראה מלכותו כי הממשלה להמורדים ועובדי כו"מ לכך נאמר על כסא מלכותו דייקא והבן והנה מקשה כתיב כי לה' המלוכה ומפרש מה הוא תואר המלוכה ומושל בגוים אלמא דזה הוא תואר המלוכה מה שמושל והאיך את אומר כשבת על כסא מלכותו משמע ההיפך דזה הוא תואר המלוכה מה שאיננו מושל ל"ק כאן קודם חורבן דאז מוסיפין כח בעבודה ושם מוסיפין יוכיח והבן כאן לאחר חורבן דמתישין כח ר"ל דמה שמתישין הוא הכח פמליא ש"מ והבן [דהן הן גבורותיו והמלוכה מני' ובי'].

פסוק ז

ויין מלכות רב כיד המלך והשתי' כדת אין אונס במס' מגילה דף י"ב ע"א אמר רב מלמד שכל א' ואחד השקהו מיין שגדול הימנו בשנים אין אונס אמר ר' אלעזר מלמד שכל אחד השקהו מיין מדינתו לעשות כרצון איש ואיש מרדכי והמן מרדכי דכתיב איש יהודי המן איש צר ואויב עיין רש"י דהם היו שרי המשקים ע"כ והנה מלבד שתמוה מאוד גוף הדבר מה כרצון המן ומרדכי ועוד שהם שני הפכים קשה ג"כ טובא איך נמשך לזה האמור לעיל מצורף לזה לישב כי כן יסד המלך וזה אינו בנין דיהי' שייך בו יסוד אך הוא מלשון סוד ועצה כמו נוסדו יחד כמ"ש מהר"ש בן מלוך בספר מכלל יופי ויש להבין מה יסוד ועצה שייך כאן מצורף לזה מ"ש בזוהר דכ"מ שנאמר מלך סתם במגילה קאי ג"כ על מלכו של עולם ית"ש הובא במהר"ם א"ש בהשייך לפורים, בהקדים דבר התרגום הראשון העם הנמצאים בשושן דאשתכחו חייביא ברם מרדכי צדיקא וסייעתי' לא הוי תמן והנ"ל בזה דהא איתא במ"ר מגילת אסתר פרשה ב' לכל העם הנמצאים א' ר' סימון הדא שושן הבירה וכו' אמר ר' חנינא בר פפא גדולי הדור היו שם וברחו א' ר' חנינא בר עטל יהודים היו שם וכו' ועיי"ש ביפה ענף והגה באמת מבואר בספרים דעצת המן הי' על המשתה להכשיל ישראל בדבר עבירה ולא לאנסם דאונס רחמנא פטרי' רק שע"י מאכל ומשתה יבואו לידי מכשולות שלא ישמרו עצמם ממאכלות וממשתאות אסורות וגם מהרגל דבר והנה על גוף המשתה חרה מאוד למרדכי שיהנו מסעודה של אותו רשע כי הוא עשה סעודה כיון דלא איפרק ישראל כמבואר במס' מגילה י"א ע"ב ואיך ישראל יהנו ממנו אך לא היו יכולין להשמט עצמן מן הסעודה אם לא שיברחו כדאיתא במדרש הנ"ל ומרדכי הוכיחם (כן ראיתי כתוב) אבל לא שמעו בקולו על זה שיברחו ומרדכי הצדיק חישב שיבאו ג"כ לידי מכשולות ורצה לעמוד עליהם עכ"פ שישמרם מדבר רע אבל לא יתכן כי אם לא יברח גם הוא צריך להיות בסעודה כמוהם והי' צער גדול להצדיק ע"כ נתן השי"ת בלבם שיתנו לכל אחד יין רב מימיו וזו היתה להם עצה להחטיאן כי הרב מן האדם בשנים מדליקו מאוד וגם מיין מדינתו כי יערב לו כי תמן אמרין באתרא דירקא תמן ליעול ירקא והבן וזו היתה בעצמו נסיבה מן השמים שיושמרו כי לא יתכן שיושמרו אם לא שיעמוד עליהם צדיק כמרדכי לשמרן והוא לא יעסוק בסעודה וזה לא יתכן כי אם הי' כאן לא הי' יכול להשמט עצמו מן הסעודה וע"י עצה זו הי' יכול להיות בכאן בהקדים מה דמבואר בפסוק דמרדכי בא עם הגולה אשר הגלתה עם יכני' והיינו יהויכין כי לא הי' רק גלות יהויכין וצדקיהו כמבואר במלכים ב' וז"ב ומבואר במס' מגילה דף י"א ע"ב כי גלות יהויכן הי' בשנת שמונה לנ"נ וגם מבואר שם בגמ' דאז מלאו שבעים שנה לגלות בבל ואיתא בגמ' שם דף י"ג ע"א אשר הגלה מירושלים א' רבא שגלה מעצמו עיין רש"י דהיינו כמו ירמי' ור"ל שראה שגלה שכינה עמהן ובודאי הי' מסתמא אז כבר בר דעת ועיי"ש בתוס' דמוכיח מקרא שגלה מעצמו ועוד ראי' דהא רש"י כתב שם דף י"א ע"א בשם סדר עולם דמרדכי הי' נחשב בין מ"ח נביאים וא"כ קשה ע"ז קושי' הגמרא שהקשה גבי יחזקאל הא אין נבואה שורה בחו"ל וצ"ל כתירוץ הגמ' דאתחלתא דנבואה הוי בא"י וא"כ מוכרח דכבר הי' נביא קודם שגלה א"כ לפ"ז בודאי הי' למרדכי אז יותר משבעין שנין ועוד ראי' דודאי מלשון הפסוק ובמות אבי' ואמה לקחה מרדכי לו לבת משמע דהוא הי' קשיש מינה וכבר הגדיל והיא היתה יתומה קטנה וגידלה והנה אמרו חז"ל ותלקח אסתר כו' דבת ע"ה שנה היתה וזה הי' בשנת שבע למלכות אחשורוש כמפורש בפסוק וא"כ בשנת שלש למלכו כשעשה המשתה היתה אסתר בת ע"א וכש"כ מרדכי דקשיש מינה דהי' יותר הרבה משבעים וז"ב, והנה איתא בסוף ספר הלכה אדם מישראל דבר נחמד על פירוש רש"י והמדרש דיוסף שלח לאביו מטוב ארץ מצרים היינו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו עיי"ש [דלכאורה הוא דברי נבואות ופי' ע"פ הירושלמי אחת לשבעים שנה בא גשם בעולם וכל מקום שבא מבלה כל היינות אם כן אין בכל העולם כולו יין ישן יותר משבעים שנה כי אחר שבעים שנה נתקלקל רק דמצרים לא היתה מסתפקת מימי גשמים רק מנילוס א"כ יכול להיות במצרים יין ישן יותר מכל העולם כולו כי כאשר ירד הגשם שמה לא ישוב. והנה אה"כ מטוב ארץ מצרים וקשה מה טוב איכא יותר מבכל העולם ע"כ אמרו יין ישן וזה דוקא במצרים וק"ל] וא"כ לפ"ז לא היו יכולין להזמין לסעודה מי שהוא יותר משבעים שנה דהא יסד המלך שיתנו לכל ואחד יין רב משניו ופתגם המלך לא ישתנה ויין יותר משבעים שנה אי אפשר כי כבר נתקלקל אך הי' יכול להיות ממצרים אבל מכיון שהושם טעם שלא יתנו רק מיין מדינתו ומרדכי לא ממצרים הי' רק מירושלים כמבואר בפסוק א"כ א"א להזמינו ולא הי' צריך לברוח והי' יכול לשמור בני ישראל ממכשול כי לא הי' בתוך המסובין וזה הי' עצה עמוקה ועפ"ז מבואר הכל ויין מלכות רב א' רב רב יותר משניו אין אונס רק מה שערב לו היינו מיין מדינתו כי כן יסד המלך דלתתא בסוד ועצה להחטיאן כמ"ש והיינו ג"כ כי כן יסד המלך דלעילא ית"ש כדברי הזוהר בסוד ועצה ויתכן יותר לומר דכי כן יסד המלך קאי אתרויהו אמלך דלעילא ומלך דלתתא כמ"ש והיינו לעשות כרצון איש ואיש כרצון מרדכי והמן ר"ל דעצת מלך דלתתא הי' להעשות עי"ז כרצון המן להחטיאן ועצת מלך דלעילא הי' לעשות כרצון מרדכי לשמרן [וע"ז אמר והשתי' כדת] כדי שיועיל להם שמירת מרדכי דאם היו מגיעין לשכרותו של לוט לא הי' מועיל שמירת מרדכי דאז אין חכמה ואין עצה כו' ושפיר קאי כי כן יסד המלך כמו שפירשתי והוא פירוש נפלא בס"ד.

והנה עפ"ז מבואר דברי התרגום דהתרגום לא הי' סבר דמרדכי הי' שם ומפרש הנמצאים דאשתכחו חייבי' דאין לומר דהי' כל הנמצאים רק שהשאר ברחו להם ברם מרדכי וסייעתו ר"ל הבאין עמו מירושלים לא הוי תמן ר"ל לא יכולין להיות שם ולא היו צריכין לברוח א"כ האיך אמר דעשה סעודה לכל הנמצאים א"ו דאשתכחו חייבי' קאמר וג"ז נכון בס"ד.

פסוק יג

ויאמר המלך לחכמים כו' כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין ועי' בתרגום הראשון שפי' קדם כל חכים וידעי אורייתא ודינא והקרוב אליו וכו' כדת מה לעשות כו' פי' ג"כ באורייתא מה להתעבדא ויאמר ממוכן וכו' לא על המלך לבדו כו' והנה הלא זה יפלא דמטין דבריו דאם העיות הי' רק למלך לא הי' האשמה כ"כ רק כיון שנוגע לכל השרים יוגדל האשמה והרי זה מקטין כבוד המלך ומזלזל בו ונראה לפרש בדרך פשוט דעפ"י דברי רש"י מה שפי' על אמרם בבושת הכל לפי המבייש דאדם בינוני שבייש בושתו מרובה מאדם חשיב ומאדם זולל ע"כ וכן י"ל בהמתבייש דאדם חשיב חשיבותי' עליו ולא איכפת לי' כ"כ וא"כ לפ"ז היא דהוי קטן שבשרים והוי ממוצע בין העם והשרים נוגע לו יותר מן כל העם ומן כל השרים והבן זה. ועוד נ"ל עפ"י דברי התרגום הנ"ל דהוי בעי למידן יתה עפ"י דין תורה ולפי שהי' נתפרסם אז שאין דין כדין תורה ועפ"ז יתבאר דודאי המלך הוא על כל המשפטים ואין אחר דינו כלום אך כאן שהי' נוגע וקיי"ל דנוגע פסול לדין אך הלא מבואר בב"ק דף כ"ז ע"ב אפי' למ"ד לא עביד אינש דינא לנפשי' במקום פסידא עביד אינש דינא לנפשי' והיינו במקום שאין יכול להוציא בדין ומה"ט קיי"ל בקנס אי תפס לא מפקינן מיני' דכיון דאין דנין דיני קנסות הרי עביד דינא לנפשי' והנה זה ידוע ומפורש במגילה כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב משמע דמשופטים אחרים יש חזרה ועפ"ז מבוארים הפסוקים כמין חומר ויאמר המלך לחכמים כו' וקשה הלא מלך במשפט יעמוד ארץ לזה אמר כי כן ר"ל דבר המלך עצמו דהוא נוגע הוא לפני כל יודעי דת ודין ודוק והנה ממוכן רצה דנהוי יוצא המשפט מהמלך עצמו כדי דלא להוי חזרה לכך אמר לא על המלך לבדו כו' וכולם נוגעים וכיון שלא יצויר דיינים כשרים הרי המלך עושה דין לעצמו כנ"ל לכך יצא דבר מלכות מלפניו ר"ל הואיל והוא דבר מלכות יצא מלפניו דעביד אינש דינא לנפשי' בכהנ"ל משא"כ שאר השופטים שהם נוגעין ופסולין ועביד אינש דינא לנפשי' ג"כ לא שייך בהו דזה אינו רק בהנוגע לו בעצם אבל לא בהגרמה ודוק ויכתב וכו' ומבואר בתרגום חתימן בעיזקתא ולא יעבור כנ"ל ודו"ק.

פסוק טז

ויאמר ממוכן לא על המלך לבדו כו' מה שדקדקו המפורשים ידוע דנראה כמורד במלכות [שהגדיל כבוד העם יותר מכבוד המלך] ונראה לישב בשני אופנים נאותים אופן אחד דהי' ירא לומר דין חרוץ כי פן ינחם המלך ויחמול על אשת חיקו וימחול על עלבוננו ואח"כ תיקח המלכה נקמתה ממנו והנה קיי"ל מבך שמחל על כבודו אין כבודו מחול והטעם שהוא כ וד כל העם ואינו יכול למחול כבוד אחרים ואף שזה דין תורה מ"מ דבר מושכל הוא מצד השכל האנושי ג"כ ועכ"פ בזה הענין שזה הענין נוגע ג"כ לכל העם ודאי אף בנימוסם כן לכך הקדים זה לומר שאינו יכול למחול ואח"כ אמר דין ומשפט בלא פחד כנ"ל. (אחר כתבי זה ראיתי שיש מעין פי' זה באלשיך) ובזה י"ל טעם על מתנות לאביונים בפורים כי כעין זה הי' טענתו למעלה נגד מלך האמיתי דאינו יכול למחול על כבודו אך בבן המלך הסברה נותנות דכבוד האב חופף על הבן וראוי למחול משום דבן מלך הוא. וכבר כתבתי פי' על מאמרם [ברכות דף וא"ו ע"ב] אגרי' דתעניתא צדקתא כי מהצדקה מוכח שהם בנים [עיין ישמח משה פ' שמות עה"פ וייטב אלקים למילדות ע"פ הפ"ד דרך צדקה ע"פ הגמרא ב"ב פ"ק שאל טרנוסרופוס לר"ג אם אלקיכם אוהב עניים מפני מה אינם מפרנסן וכו' א"ל משל למלך שכעס על בנו וכו' וציוה עליו שלא להאכילו ובא אחר ופרנסו וכו' ואנו קרוין בנים למקום שנאמר בנים אתם לה' וכו' נמצא שמצות צדקה הוא לישראל לפי שנקראו בנים וזש"ה צדקה תרומם גוי אלו ישראל וכו'] ודו"ק ועפ"ז גדול תענית יותר מן הצדקה מ"ט זה בגופו וזה בממונו וכו' ע"פ הגמ' אם נאמר בכל נפשך וכו' [ומזה שנותנים בפורים מתנות לאביונים הוא כדי לסתור טענות המן שאינו יכול למחול על כבודו וזהו אם נקראים עבדים אבל אם נותנים צדקה ה"ה קרוים בנים למקום וכבוד האב חופף על הבן וראוי למחול ודו"ק] ונ"ל טעם על דפורים כל הפושט ידו נותנים לו ע"פ שכתבתי בפי' דברי רז"ל שדרשו על פסוק בעת אפך עשה בהם כי בהגון יש כמה מיני צדקה משא"כ באינו הגון ואסביר לך כעת כי באמת צדקה שציותה התורה הוא רק בהגון כמו דכתיב בכל מקום שהוזכר מצות צדקה אחיך וכבר דרשו רז"ל בכל מקום דכתיב אחיך אחיך בתורה ובמצות ולכך קיי"ל בהצדקה דעבריין אין אנו מצווין להחיותו וא"כ באינו הגון הוי אינו מצווה ועושה ואף דפורע חובותיו של מקום, הו כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו ואין לו תשלומין רק ע"צ החסד משא"כ בהגון דפורע חובו של מקום ב"ה וגם מקיים ציויו והבן לכך מי שאינו הגון אין נותנים לו שיותר טוב ליתן להגון דתרתי לטבותא איכא והנה בפורים המצוה מתנות לאביונים לא נאמר בו אחיך וא"כ בכולם איכא תרתי לטיבותא לכך כל הפושט יד נותנין לו והבן.

ובדרך פשוט נ"ל שאמר כן שנוגע לכל השרים כדי שיסכימו עמו כיון שאף להם נוגע הדבר.

ויותר נראה כי זה הקדים לתרץ עצמו מה שמדבר בפני גדולים ממנו דהיינו דכל הנשים יבגדו מק"ו וא"כ הוא שקטן מכל היושבים כסאות למשפט נוגע לו יותר מכל היושבים שם על מדין כי כל עוד שיקטן הק"ו יותר אלים לכך הקדים לדבר בפני כולן שנוגע לעצמו יותר וג"ז נכון.

וע"ד השלישי אני בא כי התחכם לומר כן באופן שלא יעלה אף השרים עליו שהוא מחניף את המלך להראות לו שמקנא לכבודו יותר מכולם להכניס עצמו לסכנה עצומה להחריץ משפט כזה על המלכה ואינו חושש על עצמו במקום כבוד המלך וזה בשביל זדון לבו למשול על כל השרים שיראה המלך מסירת נפשו על כבודו ויגדלו וזה באמת היתה כונת הרשע הזה והכניס עצמו בסכנה בשביל כונת השררות וא"כ השרים יתחכמו לסתור דבריו מיראתם שאם יתקבלו דבריו יגדלנו המלך וישפילם הואיל שלא קנאו לכבודו ואם יסתרו דבריו הרי הסכנה מזומן לכך אמר בפה מלא לא על המלך וגו' להראות שאינו מחניף למלך שמקנא לכבודו רק לכבוד עצמו הוא דורש וא"כ לא יקפצו השרים לסתור את דבריו ויתקבל דעתו ואח"ז יודיע ויסביר בחלקלקות לשונו לפני המלך בלב"ע שכל כונתו הי' רק בשביל כבוד המלך רק שאמר כן לתחבולה שלא יסתרו השרים דבריו ויפגום כבוד המלך והיינו ויאמר לפני המלך והשרים דלמה זה הלא כבר כתוב שהשרים היו יושבים אלא כמ"ש וכן הוי ויטב הדבר בעיני המלך והשרים והנה ממוכן זה המן חכם להרע הי' קודם שלקח המלך האשה אשר מצאה חן בעיניו לא הי' מדבר עמו מענין זה שלא יעלה אף המלך בזכרו אשת חיקו אשר נעדרת על ידו רק אחר שנלקחה אסתר ומצאה מאוד חן בעיניו ושמח בה שמחה גדולה אז דבר עמו מענין זה לכך כתיב אחר הדברים האלה גידל המלך את המן וינשאהו על כל השרים כי הם לא קנאו לכבודו כמו הוא כנ"ל, וזה הדרך היותר נכון בעיני שעפ"ז יובן עצם כוונתו בהכרעתו זה המשפט דלפי העולה על הדעת תמוה מאוד להכניס עצמו לסכנה כזו העצומה.

ורביעי בקודש. ויאמר ממוכן לא על המלך לבדו וכו' כי הנה נאמר ויאמר המלך ליודעי העתים ותמהו מה ענין זה ליודעי עתים והנ"ל כי יש נולדים במערכה שאשתו מנגדתו ולא לעזר והקדמונים הביטו ותלו הכל במזלות והנה נסתפק אחשורוש אם וחלו גרם אין לה עונש כי אף אם ישא אחרת תהי' כן משא"כ אם סורה רע יש לבער הרע וא"כ קירב הדבר לפני יודעי העתים כי הם יוכלו בחכמתם לברר זה עפ"י ידיעת עת מולדתם וזה נ"ל נכון ואמת ונקדים דכי משמש בד' לשונות ואחד מהם בלשון אם כמבואר ברש"י ריש מס' ר"ה ונקדים עוד דקודם שיביא לפני יודעי דת ודין צריך לשאול ליודעי העתים והבן וידוע דלשון לפניו בלשון קודם כמו לפניו לא הי' כן והיינו ויאמר המלך לחכמיו יודעי העתים כי כן דבר המלך ר"ל אם כן הוא דבר המלך עפ"י מזלו שתבגוד בו אשתו לפני כל יודעי דת וכו' ר"ל ששאל זאת קודם שהביא לכל יודעי דת והקרוב אליו וכו' והם שמעו שאלתו כדת מה לעשות ר"ל ששאל זאת כדי לידע מה לעשות אם חייבת או לא ולדעת רז"ל דהם היודעים לעבר שנים וכו' כי הם בקיאים בהילוך המזלות כמו שמפרשים בפ' ומעשי ידיו לא ראו ומה שדרשו בו והם פחדו לומר דבר ויאמר ממוכן לא על המלך לבדו וכו' וא"כ איך יגרום מזל המלך להיות מורדת כנגד כל העולם א"ו שסורה רע ולכך יכתב אשר לא וכו' ומלכותה יתן המלך וכו' דלפי מחשבתו של אחשורוש אין כאן תיקון ליתן לרעותה הטובה ממנה אבל לפי הוכחתו של ממוכן יש תיקון והבן כי הוא נפלא בס"ד.

ויאמר ממוכן וכו' במס' מגילה דף י"ב ע"ב ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורעניות ופי' רש"י עומד להיות תלוי אר"כ מכאן שהדיוט קופץ בראש ע"כ נ"ל דזה תלוי בזה דהא יש להבין למה נקרא דוקא בענין זה ממוכן ולא אח"כ והנראה משום דבזה הוכן להתלות כי אלמלא לא נהרגה ושתי לא לקח המלך לאסתר ולא נתלה המן וזה נכון.

מיהו לפ"ז קשה האיך נתלה המן ע"י אסתר כיון שהוא הי' הגורם לגדולתה שמלכה על קכ"ז מדינות הלא מצינו במשה שלא נלקה היאור על ידו מפני שהגין עליו וצ"ל דלכל היושבים ה' נתן בלבם עצה זו רק דהוא קפץ בראש א"כ עלייתה לגדולה לא היתה על ידו דגם הם אמרו כך והנה בלא זה ה"א דבאמת הוא אמר דעתו באחרונה רק דכל הדיעות נתבטלו ודעתו נשארת קיים לכך נכתבה וכן איתא במדרש וא"כ לא מוכח דהדיוט קופץ בראש אבל השתא דאמרינן זה המן ונקרא ממוכן לפי שאז הוכן לפורענות וכיון שגדולת אסתר נצמח אז וא"כ קשה האיך נלקה ע"י אסתר א"ו צ"ל כמ"ש שכולם היו דעתם כך א"כ למה נכתבה בשמו א"ו דהוא אמר בראש ע"כ מוכח שפיר דהדיוט קופץ בראש.

ועפ"ז נתיישב מה שנאמר והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר המלכה כי ראה כי כלתה כו' מאת המלך שתמה ע"ז בס' יערות דבש מה ראה לשטות זה אם מאת אחשורוש שונא ישראל אין לו חנינה מאסתר יהי' לו חנינה ולפי מה שכתבתי אתי שפיר ול"ק.

ובדרך פשוט נ"ל כי בלא"ז י"ל דמלמטה למעלה קחשיב וא"כ הוא הגדול אבל כיון דהוא המן ליכא למימר כך דהא אלו שבעה הי' יושבים ראשונה במלכות וא"כ הם גדולים מכל השרים ונמצא הגדול שבהם הי' גדול מכולם ואיך נאמר אח"כ אחר שנלקח אסתר אחר הדברים האלה גדל וכו' מכל השרים ועבדי המלך מכלל דמקמי הכי לא הי' מנושא מכל השרים וא"כ מוכח דלא הי' ממוכן הגדול שבהם וא"כ ודאי דלא קחשיב מלמטה למעלה רק מלמעלה למטה א"כ מוכח שפיר דהדיוט קופץ בראשו.

שם בתוס' במדרש יש ממוכן זה דניאל ולפי שהי' נשוי לשרות יותר גדולה הי' נותן עצה זו להיות כל איש וכו' ונ"ל שכונת התוס' ג"כ לתרץ האיך תלוי מכאן שהדיוט כו' במאי דאמר ממוכן זה המן לכך הביאו המדרש וא"כ לפי המדרש לא מוכח דדרך הדיוטים כך רק דדניאל הוצרך לזה לכך קפץ בראש שלא יסכימו הכל לדיעה אחרת אבל עכשיו דאמר ממוכן זה המן ולא כדברי המדרש א"כ מוכח שפיר ולא מצינו למימר דזרש הי' שרית יותר גדולה ממנו והפסוק מוכיח ויבא את אוהביו ואת זרש אשתו מקודם אוהביו כמו ויאמר המלך ויאמר לאסתר כו' ודוק, ר"ל שלא הי' כבודו לדבר עמה לבד רק בצירוף אוהביו לפי שהוא הי' מזרע מלוכה מזרע אגג והא דכתיב בתר הכי ותאמר לו זרש וכל אוהביו היינו משום דהדיוט קופץ בראש מיהו משם אין ראי' דהדיוט כו' דאיתתך גוצא גחין ולחיש לה ודוק וגם זה נכון.

פרק ב

פסוק ה

איש יהודי הי' בשושן הבירה וכו' איש ימיני ואמז"ל קרי לי' יהודי וקרי לי' ימיני ומשני מוכתר בנימוסו הי' והוא תמוה ועיין ביע"ד דף ח' וגם אני אענה חלקי עפ"י התניא ח"א פ' ט' י' י"א י"ב י"ג ושם פ' ה' ז' ח' ופ' מ"ז מ"ח ועקרים מאמר ד' פ' ל"ג ועניין עטרותיהם בראשיהם המבואר בפי' הרמב"ם בפ' חלק ובעקרים ובהרמב"ם בספר המדע והנה ידוע דסתם אדם צדיק העטרה נמשך מטבעו דהיינו שהוא בעל נפש ומה שהוא טבע הנפש יקרא טבעו ומה שמוכרח מצד הגוף יקרא הרגלו אבל מי שמיחד כל מעשיו ומהפך הרע לטוב והוא כולו בן ימין העטרה נעשה אף מהרגליו והיינו שני עטרות א' כנגד נעשה ור"ל אף עשי' הגשמיות שאינו בכלל שמיעה לדבריו ואחד כנגד נשמע והבן כי נכון הוא ואיש כזה נכלל ביחוד אורו ב"ה וב"ש כי אין בו נפרד ומבדיל כלל והיינו מוכתר בנימוסו כי אף מצד הרגלו שהוא נקרא נימוס כמו מתנהג בנימוסי המלך שנאמר על הנוהג בשולחן מלכים דהיינו שמתנהג במנהגי המלך וכן איתא לעולם אל ישנה אדם מן המנהג ועלה אמרו אזלת לקרתא אזל בנימוסי' דמנהג והרגל יקרא נימוס ור"ל שאף מצד הרגלו מוכתר וע"כ איש ימיני ואיש יהודי שנתבאר במדרש יחודי אחד הוא ולא ע"ש השבט והבן כי נכון הוא פירוש נפלא בס"ד.

פסוק ז

ויהי אומן את הדסה הוא אסתר לדעת הב"ר פ' א' סי' א' דאומן זה לשון מוצנע עיי"ש ובנזה"ק ולדעת הזוהר דאסתר מלשון סתר א"כ ה"פ ויהי אומן את הדסה שהצניעה ע"י הלבשת השידית בדמותה היא אסתר ר"ל זה סבת שם אסתר כמו שפרשתי בזה עני כו' [בתפל"מ תהלים ל"ד מדוע נקרא שמו של המסכן עני כי הוא קורא ועני מלשון קריאה כמו שנאמר וענית ואמרת וה' שומע קריאתו וזה ג"כ מרומז בשמו עני כי הוא מלשון עני' כמו עני רבא בתרי' עיי"ש] כי אין לה אב ואם ולכך הוטל עליו ונקראה בשם זה על שם המאורע כדי שלא יהי' חילול הש"י בישראל ולאות שידעו כי לא נבעלה לערל אך בפני האומות הי' אומרין הטעם ע"ש יפי' כלבנה על שם אסתהר כמבואר במפרשים והיינו והנערה היתה יפת תואר כו' והבן.

ויש בזה רמז נכון דנקט אמן דהשמירה למחסה ולמסתור וכו' וסוכה הוא השילוב כ"ו ס"ה כנודע והיינו אמן צ"א והיינו שהי' שילוב זה את הדסה והוא השמירה והבן.

ויהי אומן את הדסה וכו' כי אין לה אב ואם עיין יע"ד שהביא המדרש יתומים היינו ואין אב אמר הקב"ה הגואל שאני מעמיד לכם בגלות מדי יהי' יתומה מאב ואם וכמ"ש בזמן עבורה מת אבי' ובעת לדתה מתה אמה ודקדק היערות דבש למה דוקא הי' הגואל באופן הלזה והנ"ל בזה ויתיישב ג"כ הטעם על שאמרו אין עשו נופל אלא ביד בני' של רחל דעיין בס' בינה לעתים חלק א' דרוש כ"א בעת נקמה דהי' להמן תכלית הרוממות עפ"י מזל ולמרדכי תכלית השפלות וזה הי' עיקר הנס שידוד המערכה עיי"ש והנה מבואר בע"מ פרק למ"ד ממאמר ח"ד ח"ב בענין דאהדר צדק לגבי מזרח דהקשה הלא השינוי אינו מתמיד ותירץ בתרין אנפין או מקודם נשתנה להיות במערב כדי שישמע תפלתו שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים [ומזרח הוא תנאו הראשון או כי מעיקרא הי' מקומו במערב ואהדרי' למזרח והוא שינוי מקומו ואלמלא זכות זרעו אחריו שלא יפסוק לעולם כבר שב המזל לתנאו לשויא לאברהם מחשוכי בנים] ובאמת בכל דור ודור מגזם עלינו לכלותינו והצדיקים שבדור מקיימין השינוי ולכך המזל במביט איבה לישראל ע"כ והנה אם המזל במביט איבה לישראל מצד אברהם ושרה הנה גם עשו כמוהן וכן מצד יצחק ורבקה ואין קיום לו ולזרעו רק ע"י הצדיקים שבנו המקיימין צדק במזרח וממילא דיש קיום לכל זרע אברהם משא"כ לתירץ הראשון והבן וגם ביצחק ורבקה נאמר שהיו עקרות רק כדי שישמע תפלתן אבל לתירץ השני המזל במביט איבה לשניהם והנה ידוע שדקדקה חכמת האלהית על אומה הנבחרת שידעו שכל מעשיהם שלא ע"פ טבע.

והנה בנפול אומה אחרת ביד ישראל אזי ידעו כי מאת ה' מן השמים הוא כי המזל הוא באיבה לישראל משא"כ עשיו דשוין הן בזה יש מקום לטעות ולומר דהוא עפ"י טבע לכך אינו נופל רק ביד בני' של רחל דהיתה ג"כ עקרה עפ"י טבע בעת מולדה אשר הושם משטרו בארץ ונהפך ונשתנה ע"י תפלה ובתלתא זמני הוי חזקה שהמזל מנגד משא"כ בעשו לכך אם נופל ביד בני' של רחל אז יכירו וידעו כי מאת ה' היא והבן.

ואגב אורחה אמרתי לפ' ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ע"ד הכלי יקר וקצת באופן אחר דהודיענו התורה דלא נימא מחמת שהי' יצחק עקר ונעשה כברי' חדשה א"כ זרעו אין מתייחס אחריו דלא נימא כן דגם זה הי' מצד אברהם והבן. והנה אמירת יתומים היינו ואין אב היינו שישראל התאוננו בעת חורבן בית שנחרב ע"י נ"נ הרשע התאוננו לומר שמה שאירע להם הוא מצד קשה המזל שיש להם מחמת שאין להם אב מצד המזל שלא הי' ראוי להוליד והיינו יתומים היינו נתונים לקלון ולבוז כדומן ע"פ השדה מחמת שאין אב בטבע והמזל במבט האיבה ומיושב הכפל וגם מי לא ידע דיתום אין לו אב והבן כי הם הבינו שהקב"ה הסתיר השגחתו ונשארו תחת המזל כשאר הגוים והמזל להם במבט איבה כמ"ש בפ' ותאמר ציון עזבני שחשבו ישראל שהוא בהסתרת פנים והבן.

והנה ענין אסתר בעת עיבורה מת אבי' ואמה בעת מולדה מורה בלי ספק על קושי' מזלה שיש לה מעת היצירה ומעת מולדה וכבר אמרו חז"ל דבית תינוק ואשה הוי סימן והיא התגברה על המן שהמזל מפזז ומכרכר ומשחקת לו מזה מורה דאין הסתרת פנים לישראל רק הכל מיד ה' וזה שהשיב רוה"ק לישראל והבן. ועפ"ז יובן לאיזה ענין נכתב במגילה כי אין לה אב ואם והבן.

והנה המן הרשע ממ"נ הי' ראוי לנפילה דאם נימא דהשינוי הי' במה דקאי במזרח א"כ הרי קיומו וקיום זרעו ואומתו תולה בישראל ואם השינוי הי' במה דקאים במערב א"כ הרי ע"כ הי' שידוד מערכה בשביל שנתאוה לתפלתן של צדיקים א"כ אם כ"כ גדול כח תפלתן של צדיקים בודאי גם עכשיו יפעול כח תפלתן של צדיקים להפך הכל לטובה ולכך בדין הרגו ישראל בשונאיהם כי לפי מחשבתו לא הי' להם כ"כ תקומה וקיום ולמה יהיו ישראל סבה לקיומן שלא בטובתן וגברי קטילי קטלו והבן זה ולא דנו על המחשבה לבד כנ"ל.

ועפי"ז יתבאר דברי התרגום שני על פסוק ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וז"ל עני ואמר לי' קום לך מרדכי צדיקא בר אברהם יצחק ויעקב קדם לך שקך וקטמך לעסרא אלפי ככרי כספא וכו' מן קדם דאיתיכון רחימין מן קדם אבוכון דשמי' די בכל עידן דאתון מצליין קדמו וכו' עני מרדכי וכו' המן רשיעא בר זרעא דבית עמלק וכו' עיי"ש ויש לדקדק הרבה היחוסים הללו למה מי לא ידע בהו והנ"ל דהנה המן חכם מאוד להרע ובפרט שנתלבש בו הידוע כנודע והנה פסח על שתי הסעיפים מענין שכתבתי איזה מהן יכשר והנה העולה על רוחו אם השינוי הי' מצדק דהוי קאי במערב א"כ אין קיומו תלוי בם ואם השינוי הי' במה דקאים במזרח א"כ קיומו תלוי בם אעפ"כ הסכים לאבדם מגודל רשעתו ושנאתו אמר תמות נפשי עם פלישתים והבן.

והנה לדעתי שאחז דרך זקנו עשו הרשע באמרו יקרבו ימי אבל אבי [ע"י שיהרג את יעקב ויתאבל יצחק אביו עליו וק"ל] כמ"ש בספר בינה לעתים ככה כיון אותו הרשע שיגיע צער כ"י לאבינו שבשמים ולהכעיס הוא דעבד והבן, והנה מאחר שראה הרשע מפלתו ובא למרדכי לא רצה לגלות לו גודל שנאתו שמסר עצמו וכל זרעו ואומתו למיתה מש"ז רק הי' פושט טלפיו להראות שדעתו דהשינוי הי' במה דקאים במערב והשינוי תמיד הי' העקרות וא"כ אין קיומו תולה בקיומם ואין השנאה גדולה כ"כ אבל אם כן הוא שהשינוי הי' משום שהתאוה לתפלתן של צדיקים מרוב אהבה א"כ גם תפלת מרדכי ראוי לקבל והבן והיינו דאמר לי' קום לך מרדכי צדיקא דייקא בר אברהם יצחק ויעקב הנודע שהיו הכל בעקרות כי בתולדות יעקב לגבי מרדכי הי' עקרות רחל והבן והשינוי לא יתמד א"ו דהשינוי הי' העקרות משום שמתאוה לתפלתן של צדיקים א"כ קדים לך שגם אתה צדיק כאמור שקך וקטמך מן קדם דאתון רחימין וכו' והבן אבל ידע מרדכי מה שבלבו דהשנאה גדולה ומסר עצמו למיתה מש"ז לכך עני לי' המן רשיעא בר זרעא דבית עמלק שקיומך תולה בנו אבל רשעתך גורם והבן.

ועפ"ז יובנו כמה פסוקים כי בעת שפעל אצל אחשורוש מחשבתו הרעה שזה בודאי הי' אצלו יקר מכל הון חרוץ לא נאמר שיצא שמח וטוב לב ובהזמנה קלה לפי שעה נאמר שמח וטוב לב וע"ק דכתיב ביום ההוא שמח וטוב לב משמע מיעט על לפניו ועל לאחריו כמו וישכב בלילה ההוא בפ' ויצא עיי"ש ברש"י וא"ל דמיעט רק לאחריו מה מלמדינו בזה הא נאמר בפירוש מה שאירע לו ביום השני וגם יש להבין למה סתים להמון להיות עתידים ליום הזה וגם אמרו ויספר המן וכו' ויאמר המן אף לא הביאה וכו' מה בזה אמירה חדשה ועניין בפ"ע מדבר שהוא רק לפי שעה וגם מה דאמר וכל זה איננו שוה לי דהיינו דאינו חושש על כל זה אטו משום איזה צער לא יחושו על הכל ולמ"ש יבא הכל על נכון כי בעת שפעל אצל המלך אף ששנאתו גברה מ"מ לא יבצר מהיות לבו דוי על אבודו ואיבוד זרעו ואומתו אף שקבל על עצמו הכל בשביל גדלות השנאה מ"מ לשמחה מה זו עושה וסתם הדברים כדי שלא יתפללו הצדיקים כי הי' ספק בדבר לא ידע איזה מהן יוכשר והבן אבל מאחר שראה התגברות המזל בענין הזמנת אסתר אחר שהוציא לפועל מחשבתו הרעה ומזומנת לבא זה הי' לו למופת שאין קיומו תלוי בהן לכך ויצא ביום ההוא שמח וטוב לב והנה ויספר המן וכו' את כבוד עשרו וכו' וזה הי' מכבר מקודם הגזירה ויאמר המן ראי' דמזלו לא יגרע דאף לא הביאה עכשיו אחר הגזירה וגם למחר אני קרוא לה וכו' א"כ הרי מזלי מתגבר והולך אבל מ"מ יש לו דאגה מתפלת צדיקים לפי"ז אף שלא הי' מחזיק הדור ההוא לצדיקים כי ידע במה שנכשלו כמו שדרשו ואת דתי המלך מלכו של עולם אינם עושים אך ממרדכי הי' ירא כי ידע כי הוא צדיק גמור והוא יהודי הכופר בע"א ומוסר נפשו לזה אף אמר אף שאני רואה שאין לי הזיק מכח הגזירה ואני מתגבר והולך אך מזה אני ירא מגודל כח תפלת הצדיקים לכך כל זה איננו שוה לי פי' אף סימני הצלחה הנ"ל בעת אשר אני רואה את מרדכי היהודי דייקא וכו' שלא יהפוך בתפלתו הכל לכך יעצו לו שלא יאחר ויתלה אותו וממילא דיעשה בדלת העם כרצונו אבל ה' מיפר מחשבות ערומים ופור המן נהפך לפורים כן יזכני האל למחות את זכר עמלק מתחת השמים ויהי' השם שלם והכסא שלם בב"א.

וי"ל ג"כ וכל זה איננו שוה לי דאין אני חשש לכל זה כפרש"י בעת אשר אני רואה וכו' דתמות נפשי עם פלישתים קאמינא ואין אני חושש לאיבוד כל הכבוד הזה והבן.

והנה הרשעים אפי' בפתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה דאחר ששב לביתו אבל וחפוי ראש כתיב ויספר להם את אשר קרהו ניחם עצמו אותו רשע באמרו כי מקרה היא והמקרה לא יתמיד אבל השיבו לו אם מזרע היהודים מרדכי אשר כל דבריהם מתנהג בהשגחה ולא במקרה אשר החילות לנפול וכו' כי השגחה לטובה יתמיד.

ועוד נראה לפרש כונתם אם מזרע היהודים מרדכי כי כבר כתבתי לעיל דמדה רעה חוזר וטובה אינו חוזר ומה שרעה לזה וטובה לזה תולה בהעיקר והנה זה כונתם אם מזרע היהודים מרדכי שהם העיקר פרי הענף אשר החילות לנפול והוא מדה רעה אצלך רק שהוא לפניו וטובה לו לא תוכל לו דייקא כי טובה אינו חוזר כי נפול תפול לפניו כי בדידי' קיימא מילתי' כי היא העיקר ולמדה טובה יחשב ומיושב בדרוש זה מה שקשה אם נבזה בעיניו לשלוח יד במרדכי לבד רק בכלל איך הסכים אח"כ לתלותו אבל למ"ש חישב בזה הוא איבוד לכללות האומה ח"ו והבן.

וגם מיושב הדיקדוק שיש לדקדק דלמה להו לומר אשר החילות לנפול לפניו הא ידע זה והבן.

ועפ"ז יתפרש הפסוק ובבואה אמר עם הספר ר"ל שאמר דברים שהם מסכימין עם הספר בה' הידיעה היא הניתנה מסיני ספר תורתינו הקדושה כי מבואר דמדה טובה אינו חוזר כמו שפירשתי בפ' אשר ידבר הנביא וכו' [בס' ישמח משה פ' שופטים ובפ' ואתחנן בדה"ח דף ק' ע"ד עיי"ש] ואמר הוא דברים שהן שוין ומסכימין עם הנכתב בספר והוא אמרו ישוב מחשבתו הרעה דייקא אשר חשב על היהודים פי' מ"ט הוא בכלל הרעה אף שאצלו ואצל אומתו טובה היא כי אמלאה החריבה כמו שדרשו חז"ל רק הטעם הוא אשר חשב על היהודים כי הם עיקר הפרי ולמדה רעה יחשב ולכך ישוב על ראשו כי אמלאה החריבה כאמור ואז ותלו אותו וכו' כי כאשר שב על ראשו בכלל מדה טובה הוא ואינו חוזר והוא דבר פלא שהסכימה דעתו של מלך והשיג שמוכרח מתוך הספר כנ"ל והנה לפי פשוטו הפסוק הנ"ל תמוה מאוד ולמ"ש נתיישב בס"ד.

ועוד יש לפרש בפ' הנ"ל אם מזרע היהודים מרדכי וכו' כי בע"מ שם בח"ב ממאמר ח"ד פ"ל כתב עוד תירץ א' על הקושי' הא תנאי הי' מששת ימי בראשית שישוב הכל לאיתנו והשינוי לא יתמיד והוא דזה דוקא בבריאה הכוללות עיי"ש והנה המן לא ידע איזה מהן יכשר כמ"ש והנה כאשר ראה שהחל ליפול וידע שזה שינוי ושידוד הטבע כי אצטגנין היו וחישב כי השינוי לא יתמיד ולא יאריך זמן לכך אמר את אשר קרהו אבל השיבו לו אם מזרע היהודים מרדכי בלשון חכמה אם זה יתכן שמרדכי הוא מזרע יהודים ועדיין ישנו לזרע הלזו בעולם שהי' ע"י שינוי גמור א"כ אשר כבר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו ואל תאמר שהשינוי לא יתמיד כי נפול תפול לפניו פעם אחר פעם כי ממ"נ אם יש בכחם לקיים השינוי גם שינוי זה יקיימו ואם הקב"ה מתאוה כ"כ לתפלתן עד שישדוד המערכה בודאי יתגברו בתפלתן ואם אין זה שהשינוי לא יתמיד רק בבריאה כוללת א"כ הרי בטחת על משענת קנה רצוץ והבן.

ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת ודרשו רז"ל אל תקרי לבת אלא לבית שנשאה לאשה והוא תמוה דהלא כתיב לבת והנ"ל כדרכי בכל האל תקרי כי הדרוש יוצא מעומק הפשוט' רק שהוא בדרך רמז מפורש ע"פ הגמ' במס' סוטה וכלב בן חצרון וכו' הוליד והלא מנסיב הוי נסיב לה א"ר יוחנן כל הנושא אשה לש"ש כאלו ילדה ועיי"ש בעיר בנימין סי' ר"א מה שהקשה עפ"ז על הדרוש הנ"ל ולענ"ד אדרבא דזה פי' הדרש הנ"ל דקשה מה דאמר לו לבת דאיך נלקחה לבת כיון דלאו בתו היא מצד התולדה ואי כונת הפ' דאמנה הלא זה כבר מפורש לעיל בקרא ויהי אומן וכו' לזה אמר אל תקרי לבת דלא תוכל לקרות לבת אא"כ לבית והיינו לבת שכל הנושא אשה לש"ש הוי כאלו ילדה ומספר הפ' שבח מרדכי דאף שהיתה יפ"ת לא הי' כוונת מרדכי רק לש"ש ולא לשם נוי כלל וכלל והבן.

והיינו דאמר היא אסתר שפירשו רז"ל במגילה דף י"ב ע"א שאוה"ע קורין לה כך ע"ש אסתהר יפה כלבנה אעפ"כ לקחה מרדכי לו לבת והבן זה.

פסוק טו

ותהי אסתר נושאת חן אז"ל אסתר ברוה"ק נאמרה שנאמר ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואי' מנא ידעי' אלא ש"מ אסתר ברוה"ק נאמרה ומקשה ודלמא לכל אחד ואחד נדמה לו כאומתו פרש"י שאמרו כן בפיהם ע"כ והתמי' מבואר וכבר עמדו בזה היע"ד ונדחק מאוד ולי נראה דה"פ דודאי יתכן שנשמע מהרואים או מכלם או מרובם ככלם אך עיקר ההוכחה הוא דמשמעות הפסוק הוא שלא היתה יעלת חן בטבע הקלסתר רק שנשאה חן עפ"י נס וכאמרם ז"ל אסתר ירקרקת היתה וחוט של חסד משוך עלי' והנה הידיעה בזה לא יתכן רק לקצת רואים שאיננה יעלת חן בעיניהם ומבינין שמה שאומרין שהיא יעלת חן היא ע"פ נס משא"כ אם היא בעיני כל רואי' והכל אומרים שהיא יעלת חן מנא ידעינן שאיננה יעלת חן בטבע וה"פ ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואי' ר"ל שאיננה יעלת חן בעצם רק שבעיניהם רואים נושאת חן וקשה מנא ידעי כיון שהוא בעיני כל רואיה דלמא היא יעלת חן בעצם אלא ש"מ דאסתר ברוה"ק נאמרה וידעו זאת ברוה"ק והשתא מקשה שפיר דלמא שלכל אחד נדמה לו כאומתו ושמעו שבפיהם אמרו כן והבן כי נכון היא מאוד בס"ד.

עוד יתבאר על המאמר בגמ' מגילת אסתר ברוה"ק נאמרה דכתיב ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואי' וכו' ומדחי' ודלמא כל א' וא' נדמה לו כאומתו פי' רש"י שבפיהם אמרו כן ועי' ביערות דבש שהק' ממ"נ אם יש באפשרות לשמוע מכל אחד בלא"ז קשה דלמא נשמע מכל אחד שהיא יעלת חן ואי אין באפשרי א"כ גם אם נימא דנשיאת חן היינו שנדמה לכל אחד כאומתו מוכח דברוה"ק נאמרה והנ"ל בזה דודאי אף שאין באפשרי לשמוע מכל אחד מ"מ י"ל דעל הרוב ידבר אף דכתיב כל רואי' וק"ל ומיהו זה דוקא אם על נשיאות חן הפשוט מוכח שפיר משא"כ על הנדמה כאומתו א"כ כל קאי אהאי ענינא דהיינו כל האומות א"כ לא מוכח כלל.

פסוק כב

ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי וכו' גמ' כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם הנה כבר עמדו המפורשים דאיך יוקח ראי' מאמירת הצלת נפש המלך לדבר אחר, אך לפענ"ד הא ל"ק אף שטבעו הוא להבדל ההוא, אבל לא להביא גאולה לעולם [שהאומר להצלת נפש המלך יביא גאולה לעולם והבן] אך דעיקר הקושי' דמנ"ל דגאולת עולם היתה בשביל זה דלמא בשביל שריחם על עמה ובשביל הבטחת השי"ת שלא לכלותם אך דהתגלגל ע"י זה וג"ז היתה שימה מאת ה' נמו שהי' כל המאורע שימה מאת ה', והנ"ל בזה דבר נכון כי אמרו חז"ל על ובכן אבוא לפני המלך אשר לא כדת] שאמרה אסתר עד עכשיו באונס והיינו משום דלא ידעה דיהי' הצלה לישראל על ידה לכך לא הי' ברצון רק באונס א"כ קשה למה גלתה אוזן אחשורוש על בגתן ותרש אדרבא טוב טוב הי' לה ישלחו ידם בו ותנצל ממכשול עכו"ם וא"כ הצלתו מורה כאלו ח"ו ברצון הוא ואיך אמרה אח"כ בבואה אצלו עד עכשיו באונס והנה מזה נ"ל להוכיח כשיטת הריב"ש בשו"ת ס"ס קע"ה הובא בתשובת מהרי"ט חלק א' סי' כ"א הבאתיו בפ' ויגש [הוא בספר ישמח משה ריש פ' ויגש] בנשבע שלא לשחוק ואנסו המלך איננו מקרי עובר על שבועתו אף דידע בעת שנתראה [לפני המלך דהמלך יאנסהו לשחוק] ע"ש ודלא כמהרי"ט שם שמפקפק בזה דלריב"ש א"ש דלגלות לו ליכא איסור וכשיגיע האיסור אונס הוא ומקרי אונס אף דידעה אבל עדיין קשה על הצדיקת הלז אף דמקרי אונס עפ"י דין מ"מ טוב טוב הי"ל להנצל מזוהמתו דודאי לא נח לה ומר לה ממות כאמרם ז"ל גבי יעל והא קמתהני מעבירה ומשני דטובתן רעה היא אצל הצדיקים דהא גם הריב"ש מודה דלא יפה עשה, אף דיצמח למרדכי גדולה כפי טבע המנהג מ"מ בשביל גדולת מרדכי לא הי"ל להלכד בפח בעילת עכו"ם ויותר מזה קשה דאף דלא הוי רק איסור לכתחלה מ"מ הי' ראוי לאסור על מרדכי מש"ז דהא בלא"ה קשה האיך הוי שרי' אסתר הלא אמרינן בכתובות פרק נערה שנתפתתה דף נ"א ע"ב במלכות בר נצר דאסורה מחמת דסברה השבי' דתהוי אשת המלך משא"כ באחשורוש דמלך גדול הי' ע"ש ברש"י וא"כ לפ"ז קשה באסתר דבאמת נלקחה לאשה היתה ראוי לאסור אח"כ מצד הדין מטעם הנ"ל וע"כ צ"ל דשאני אסתר דצדקת גמורה היתה כדתי' התוס' שם בתוס' ד"ה אסורה לבעלה כשמואל דסובר דאשת ישראל שנאנסה אסורה לבעלה דלמא סופה ברצון דלא תקשה מאסתר ע"ש וא"כ אם שבקה לצדקותה ממילא דאסורה מטעם הנ"ל א"ו צ"ל דכל האומר בשם אמרו מביא גאולה לעולם וזה הי' קבלה בידה ולכך בשביל זכות הרבים וגאולת עולם לא רצתה להחמיר כיון דמן הדין הוי אונס כנ"ל כי ברור ונכון הוא בס"ד ועיין לקמן עה"פ ואת פתשגן כתב הדת וכו'].

פרק ג

פסוק א

אחר הדברים האלה גדל וכו' בגמ' מגילה י"ג ע"ב מאי אחר הדברים האלה אחר שברא הקב"ה רפואה למכה דאר"ל אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ ברא רפואה תחלה שנאמר כרפאי לישראל וכו' אבל באוה"ע נגוף ואח"כ רפא ועיין מ"ש זקיני מהרש"א ז"ל ותורף דבריו דאין הקב"ה שולח יסורין לישראל רק למרק חטאם ובודאי יהי' רפואה וזה מוכן קודם למכה אבל אוה"ע דאפשר שיעשה כלה ולא יביאו לידי רפואה אך אם ישובו אפשר שיבואו לידי רפואה וזה נגוף ורפוא ונ"ל ע"פ מ"ש בהגר אשר בקרבך וכו' [הובא באופן שלישי על מאמרם חייב אינש לבסומי בפורי' וכו' ועיין ישמח משה בריש פ' בחקותי] והנה אף כאן כיון שאין מכה אא"כ הקדים וברא רפואה א"כ הרפואה סבת המכה ואיך יתכן דע"י ברכה להוי קללה א"ו דגם המכה איני קללה והכל לטובה משא"כ כגוף הוי קללה אמיתי ואח"כ רפוא אם עושין תשובה כמ"ש זקיני מהרש"א ז"ל.

פסוק ה

וימלא המן על מרדכי חימה ר"ל ולא אף אעפ"י שהאף יותר גדול מ"מ ידע שמצוה רבה על אף לשוב כרגע ולכך התאונן ע"ז באמרו אף לא הביאה אסתר אל המלך כדברי הרמ"ע [בע"מ מח"ד חלק א' פי"ד וזל"ק כי שב אפי ממנו פשטי' דקרא יובן עם מה שנאמר ותאחז במשפט ידי כי הקב"ה זורק חציו וידו אוחזת בהן להשיבן כרצונו וכו' ובאף כתיב והרבה להשיב אפו שמעת היותו במחשבת הבריאה נגזר עליו למצוה רבה להשיב אותו כרגע וכו' ולא עוד אלא שהקטיגור מעיד ע"ע שלא הביאה שכינה חרון אף בעולם זולת הויתו כדכתיב א"ף לא הביאה אסתר אל המלך כי אם אותי א"כ בטולו הוא תקון עולם ע"כ].

פסוק ז

בחודש הראשון הוא חדש ניסן הפיל פור הוא הגורל ועיין בהראב"ע כי בחדש הראשון הוא לה"ק הוא חדש ניסן הוא ביאורו בלשון תרגום כי שמות החדשים מבבל העלו עמם וההיפך הפיל פור הוא בלשון תרגום הוא הגורל הרי ביאורו בלשון הקודש והראב"ע לא תירץ על זה כלום והנ"ל בזה כי ידוע מ"ש רבינו סעדי' גאון בפסוק משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים כי השגחת הבורא מתפלשת לעולם בשוה רק או בהסתר או בגלוי [והגלוי הוא כמו שמשגיח מן החלונות שהמושגח רואה המשגיח ובהסתר היא כמציץ מן החרכים שהמושגח אינו רואה כי משגיח עליו ודוק] וידוע אמרם אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני וכו'] ומה שפירשו בו וידוע מהמדרש מה שאמר המן אותו שכתוב בו ה' אחד ישן לו מעמו וידוע מה שפירשתי ובהקדים דברי המגיד בפסוק ה' ימלוך לע"ו ותרגומו ה' מלכותי' קאים [שהתרגום דהוא בחי' אחורים והסתרה מתרגם מלכותי' קאים לשון הוה דבהסתר מלכותי' מלכות עולם וההוה והעתיד אחת הוא ובלה"ק דהוא בחי' גלוי ואור נאמר לשון עתיד ימלוך לע"ו כי כעת עוד בעו"ה ברוב עוזך יכחשו לך אויביך והבן] ועפ"ז יתבאר כי בהזמן דממילא קא אתי בהנהגת הבורא א"כ בעצם וראשונה השגחה מתפלשת רק שמתלבשת בלבוש כסות הטבע אבל בעשי' של המן הרשע ההיפך כי עשה בעצם וראשונה בבחינת הסתלקות השגחה ובאמת השגחה מתפלשה בו והיינו בחדש הראשון דהיינו בעצם וראשונה הזמן הוא בלה"ק בבחי' פנים שהשגחה מתפלשת בו הוא חדש ניסן שמתלבשת בבחי' אחורים שהוא תרגום הפיל פור שבעצם וראשונה עשה בבחי' הסתלקות השגחה אבל באמת הוא הגורל בלה"ק בבחינת פנים שהשגחה התפלשה בו וכמו בגורל שע"י נחלקה הארץ והוא כפתור ופרח בס"ד.

פסוק ח

ויאמר המן למלך ישנו עם אחד כו' הנה מבואר בספרים כי בכל פסוק ופסוק מהמגילה יש תשועה ונס ויש להבין מה התשועה שיש בהפסוק זה והנ"ל כי הנה המסירה והמלשינות מעכו"ם על ישראל אין לו קיום והמה יאבדו משא"כ אם המוסר הוא בר ישראל מיני' ובי' אבוא ליזול בי' נרגי' אז יש להמסירה כח חזק והנה אמרו בגלות מצרים שלא ה"י אחד בישראל שיגלה מסתורין שלהם והנה זה הי' עצת המן לעשות משתה לכל העם הנמצאים בשושן דהיינו ישראל כמבואר במדרש ולהשקותם יין הרבה כי נכנס יין יצא סוד ואולי יגלו ע"י כך מסתורין א' על חבירו ולא הועיל בראותו שאף ששתו ונשתכרו לא הי' בהם מוסרים אז אבדה תקוותו שיהי' מוסרין מישראל והוכרח להיות בעצמו המוסר ולכך ויאמר המן למלך וזו בעצמה תשועה גדולה שלא הי' שום מוסר מישראל רק המן בעצמו ובודאי שלא יתקיים ויאבד זכרו משא"כ אם הי' מוסר מישראל והבן.

ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותיך דקשה מה בעי בזה ולמה לו זאת המלשינות אך נ"ל דיאמר לו אחשורוש כיון שהם רעים כ"כ למה לא אבדן מלכים הקודמין לזה אמר מפוזר ומפורד כי כל אחד חושב דלא יכול לשייצינהו כמו שדרשו חז"ל על צדקת פזרונו בישראל [פסחים דף פ"ז ע"ב צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות וכו' משום דלא ידיעתו היכי תתעבדו תיכלנהו כלהו ליתנהו גביכו מאי דאיתניהו גבייכו קרי לי' מלכותא קטיעתא א"ל גפא דרומאי בהא נחתינן בהא סלקינן ופרש"י במחשבה זו אנן עסוקין תמיד ע"כ] וש"ת א"כ אני מה אעשה לזה אמר בכל מדינות מלכותיך שאתה זכית למלוך על כל העולם והבן.

במסירת המן יש לדקדק טובא א' איך יאמר למלך שבשביל בצע כסף יצוה להרוג אומה שלימה אנשים ונשים וטף היש גנאי גדול מזה וכי לא יחייב ראשו למלך בהחשיב המלך לרוצח בעבור בצע בסף ואם ראוי הן להמיתן למה יקבל המלך כסף מחירן הלא זה גנאי גדול למלך כי יאמרו בשביל ממון איבד כ"כ נפשות וע"ק אם אצלו דבר נקל ליתן עשרת אלפים ככר כסף מכש"כ שלא יחשיב זה אצל המלך וכי הוא עשיר והמלך עני ועוד דקדוקים הרבה. והנ"ל ע"פ מ"ש מהרי"ט בצפנת פענח דלכך שמעו לאגרות האחרונות משום דבאיגרות הראשונות לא הי' כתיב רק שקנה המן אותם מהמלך וע"כ צוה המן להשמידם כי הם שלו ויכול לעשות בהם מה שירצה וע"כ באגרות האחרונות לא הי' סתירה כי הי' כתוב כי המן נהרג בדין המלכות והרוגי מלכות נכסיהם למלכות וכן הי' ג"כ בדיניהם א"כ הדרו למלך ולא יועיל צוות המן עליהם עכ"ד ודפח"ח.

ועפ"ז יתיישב הכל מה דאמר לו המלך הכסף נתון לך כו' הי' ראוי לומר העם נתון לך לעשות בו כו' וממילא מבואר דלא יקבל בעבורם דאינו מוכרם רק ניתנים אבל לשון הכסף נתון לך משמע להדי' דמכרן בעד הכסף כמו שאמר המן רק שניתן לו הכסף במתנה ולמה זה ועכשיו נתיישב הכל דהמן אמר שראוי לו לאבדם ובאמת אחשורוש והמן היו בעל תל ובעל חריץ כאמרם ז"ל והנה על זה קשה מי הי' מוחה ביד המלך קודם שאמר לו המן ואין זה דומה למשל של בעל תל ובעל חריץ דהתם בעל התל אין לו מקום להניח ובעל החריץ לא הי' לו במה למלאות והיו שניהם צריכין זה לזה אבל כאן המן צריך להמלך אבל המלך לא הי' צריך להמן אבל העניין היא דבאמת הי' חפץ ומשתוקק המלך לאבדן רק שלא תאר ולא הדר למלך להיות פועל רע רק טוב וגנאי גדול הוא למלך וע"כ יעץ לו המן שימכרם לעשות בהם כרצונו כאדם העושה בשלו וזה אין גנאי למלך למכור עבדים שלו לאחר והיא יצוה להשמידם כרצון המלך והוא דלא אמר שיתנם לו במתנה כיון שהבין שהוא רצון המלך דאל"כ לא הי' אומר למלך שירצה בשביל בצע כסף וא"כ המכירה רק להוציא המלך מהגנאי א"כ במתנה די אך ל"ק דזה ג"כ גנאי גדול ומרד אם מזלזל במתנתו של מלך ואיך יהרגם אם יתנם המלך לו משא"כ בלוקח ממנו וזה מבואר בדרך העולם כי אם א' ימכור דבר לחבירו לא יקפיד המוכר אם יאבד הלוקח אח"כ המקח בידי' משא"כ בנותן מתנה וא"כ יהי' גנאי גדול למלך לפני המון ע"כ התחכם ליקח במכירה גלוי' ע"י עושה המלאכה כדי שלא יהי' גנאי למלך.

ועפ"ז מבוארין הפסוקים אמר ישנו עם אחד כו' ולמלך אין שוה להניחם ר"ל אם יניחם אין שוה במלכותו כי הם כמו תל וחריץ המקלקלים השיוה כאמרם ז"ל והיינו ג"כ וכל זה אינינו שוה לי דאמר המן כנ"ל והבן אך אם על המלך טוב ר"ל שעל המלך מוטל וראוי לפי כבודו לעשות רק טוב ולא רע זאת עצתי יכתב ע"י אחרים לאבדם ולא שיכתוב המלך לאבדם ולא יהי' גנאי אך איך יתכן זה מי זה אמר ותהי והמלך לא צוה לזה אמר ועשרת אלפים כו' וא"כ יהי' מכורין לי ולא יכתוב המלך רק הודעת המכירה שמכורין לי לעשות בהם כרצוני ואז אוכל אני לכתוב לאבדם והמלך וכסאו נקי וישמח המלך על עצתו כמשל בעל התל כו' והבן דלכך אמר ליקח לפי שבמתנה יהי' גנאי למלך שמזלזל במתנתו וע"כ התחכם הוא ואמר הכסף נתון לך ר"ל שהן מכורין רק שאח"כ אני נותן לך הכסף במתנה ולא אותם ועי"כ והעם לעשות בו כו' ולא תהי' כמזלזל במתנתי ולא תצטרך ליתן ויקראו סופרי וכו' ויכתוב ככל אשר צוה המן כו' דייקא כי השמדה נכתב רק בשם המן בשם המלך אחשורוש נכתב ונחתם ר"ל מה שקרוי במקום אחר משם כתיבה וחתימה דהיינו ואקח את ספר המקנה וכתוב בספר וחתום דהיינו המכירה וכן דרך המקראות ועיין במדרש מגילת אסתר פרשה ב' סי' ל"ה יהודים היו שם ועיין ביפה ענף והר"ת של נ"כ"ת"ב הוא נמכרו כ"ולם ת"עשה ב"רצונו לכך אח"כ כשנהפך הגזירה אמר הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו וא"כ זכיתם בנכסיו ונתתים כדין לאסתר והיא למרדכי וא"כ עכשיו כל היהודים שלכם לכך ואתם כתבו כו'.

פרק ד

פסוק א

ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ע"פ המבואר. בירושלמי מס' מגילה דהמגילה הזאת נאמרה למשה כו' ועיין ביפ"מ שכתב דנמסר רק ליחידי סגולה ולא הגיע הדבר לאוזן מרדכי ואסתר ועיין בעיר בנימין על הירושלמי דמס' מגילה מ"ש על הפסוק ושים באזני יהושיע כו' (ותו"ד דאם הי' בנגלה לא היו ישראל משימים על לב לעשות תשובה כי הי' בטוחים על דבר ה' שימחה את זכר עמלק) כי נכון הוא ול"נ דהי' המצוה רק למסור ליחיד ראש הדור וכן דור אחר דור הי' רק יחיד שידע מזה ומרדכי הי' ידע באותו דור והרמז מרדכי הוא דכר מ"י ר"ת מסירת יהושיע לכך שתק בלקיחת אסתר וצוה עלי' אשר לא תגיד ואסתר לא ידעה רק את מאמר מרדכי אסתר עושה כי ידעה כי ראוי לסמוך עליו רק שמרדכי לא גילה הדבר כדי שיעשו תשובה והיינו ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויצא בתוך העיר ויזעק כדי להחזירם בתשובה אבל לא בביתו בצנעה והבן.

ומרדכי ידע וכו' ויצא בתוך העיר לכאורה הך ויצא הוא אך למותר הספור בזה אך הענין יובן ע"פ מ"ש בפירוש ע"מ בפרק ט"ו ממאמר חקור דין ח"א בד' כ' ע"א בענין הרצים עליונים והרצים מהס"א וליתן כח לאלו הרצים העליונים מסטרא דקדושה] הוא בהליכת רגליו לדבר מצוה והבן.

עוד באופן אחר נראה לומר עפ"י מ"ש בבינה לעתים חלק א' בעת נקמה על המאמר במשל רשע אנח עם בלא ה' הידיעה וברבות צדיקים ישמח העם בה' הידיעה לפי שבמשול רשע זה המן כמו שדרשו רז"ל [כי המן כתב בהאגרת] סתם הדברים להיות עתידים [ליום הזה ולא ביאר בהאגרת על איזה עם מטרת כוונתו] ויאנח עם כל עם ועם שכולם בספק וברבות צדיקים זה מרדכי הי' הדבר נגלה להיות היהודים עתידים ישמח העם בה' הידיעה עכ"ד והנה ענין המן שסתם הדברים זה הי' עצה עמוקה עפ"י שכתבתי באלקים אל דמי לך וגו' כי הנה אויבך יהמיון ובה' שמעתי שמעך וכו' והבן [בישמח משה פ' תשא ותורף הדברים כי לא יעשה ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים והכוונה בזה לא למען להתקיים כי אם לעורר הלבבות לשוב אל ה' לבטל הגזירה וז"ש ה' פעלך בקרב שנים תודיע כי ברוגז רחם תזכור וזש"ה שהראוי מפי עליון לא תצא הרעות מקודם כי די' לצרה בשעתה והטוב בזה שמודיע הוא מה יתאונן וכו' על חטאיו ע"כ וזה אפשר כוונתו אלקים אל דמי לך להודיע מקודם לעורר אותנו לתשובה ועיין תפלה למשה תהלים פ"ג] וע"ד חדוה מסתייע ועצבות מסתייע [לבטל הגזירה] ובפרט לפי מ"ש בפ' וכל זה איננו שוה לי שידע שאף עלול להשיב [עיין לעיל עה"פ וימלא המן על מרדכי חימה בשם הרמ"ע] כמ"ש בפסוק אם קפץ באף [קפיצה רק כרגע כי רחמי"ו סל"ה תמיד] לכך סתם הדברים לשתי הכוונות שלא יהי' עצב כ"כ לישראל ושמחה לאומות והבן ולכך יצא מרדכי בתוך העיר ולא די לו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות רק כדי שידעו האומות ג"כ וישמחו ע"ד מאן דסני לי לחדי לי והבן אבל מרדכי גילה הדברים ולא פחד לפי שמדה רעה חוזר וטובה אינו חוזר ואף שמה שטוב לזה רע לזה מ"מ ישראל העיקר הפרי ובדידהו תלי' מילתא לכך במשול רשע יאנח עם שסתם הדברים לפי שאין השמחה להעם הנבחר והמיוחד ואינו רק בכלל מדה רעה ועלול לחזור משא"כ ברבות צדיקים שישמח העם המיוחד והנבחר לכך מדה טובה הוא ואינו חוזר לכך ישמח העם והבן.

ויקרע מרדכי את בגדיו וכו' איתא במדרש בנימין גרם לשבטים לקרוע דכתיב ויקרעו בגדיהם אף מרדכי קרע בגדיו דכתיב ויקרע מרדכי וכבר תמהו מה זו מדה כנגד מדה וגם מה פשע בנימין שהניחו גביע באמתחתו והנ"ל ע"פ מ"ש בפסוק ומרדכי ידע את כל אשר נעשה עפ"י בעל יפה מראה בירושלמי על אמרם המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני וכו' וגם בבבלי דרוש כתיב זאת זכרון בספר מ"ש במגילת אסתר וכתב דודאי לא נגלה לכל דא"כ לא הרעישו רק נמסר ליחידי הדור בסוד והיינו ושים באזני יהושיע באזני דייקא עכ"ד ודפח"ח היוצא מזה שהי' נמסר בכל דור ודור יחיד ליחיד ונראה שהי' בזמן מרדכי נמסר למרדכי לבדו והיינו ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ואפשר לומר אשר נעשה נעשה ר"ת היינו אשר נ"מסר ע"ליהם ש"יקראו ה"מגילה ויצא בתוך העיר ויזעק בתוך העיר דייקא אבל הוא בעצמו לא הי' פחד במגוריו והנה לא הודיע לישראל והניח להם לצער כדי שישובו ויתכפרו בצערם וכן הי' בענין בנימין שהרי יוסף הודיע לו רק הוא לא הודיע לאחיו כדי שיתכפרו בצערם כנ"ל אח"כ מצאתי כן ביע"ד שפי' כן להמדרש הנ"ל רק שלא על דרך זה רק ע"פ ומרדכי ידע וכו' מלאך אמר לו וכתב הוא ז"ל דמסתמא אמר לו הכל מה שיהי' בסוף אותו הענין אך לדברי יומתק יותר בס"ד.

במדרש קהלת על הפסוק ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וכו' שומר מצוה לא ידע דבר רע זו אסתר שהיתה עוסקת בביעור חמץ וחכם לבב יודע עת משפט זה מרדכי שנאמר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה והוא פליאה והנ"ל בזה כי הנה קיי"ל מבטלו בלבו ודיו אך לר"י דסובר אין ביעור חמץ אלא שריפה ולא מהני הטלה לים א"כ ודאי דביטול לא מהני דהא הטלה לים לא גרע דהרי מוציא מרשותו להדי' ומיהו לשיטת ר"ת דפירוש בשעת ביעורו היינו בשש ומכש"כ קודם שש השבתתו בכל דבר א"כ י"ל דה"ה דביטול מהני אז דהא מה"ת עדיין יכול לבטל אז ואף מדרבנן מ"מ מהני ביטול קודם שש אבל לרש"י ז"ל דפירוש שעת ביעורו היינו שבע אבל בשש טעון שריפה וא"כ בשש לא מהני ביטול דהא טעון שריפה ובשבע לאו ברשותי' הוא דלבטולי' היוצא מזה דלאו כ"ע מודים בזה דבביטול בעלמא סגי ונקדים מה שפירשתי לעיל על המדרש אלי בים אלי בסיני (נמצא בתהלים בקפיטל אלי אלי וכו') עפ"י מה שישבתי קושית התוס' במס' מגילה דף ז' על מה דאמר שמואל מגילת אסתר ברוה"ק נאמרה שנאמר קיימו וקבלו קיימו למעלה מה שקבלו למטה ואמר רבא הא דשמואל עדיפא מכולהו והק' הא רבא הוא דדריש במס' שבת בפ' ר"ע קיימו מה שקבלו כבר והנ"ל בזה דהא יש להבין למה קבלוה בימי אחשורוש דוקא ולא בימי דוד ושלמה וחזקי' שהיו כשירים וצדיקים לכך נ"ל דהא איתא במס' ר"ה דף י"ח ע"א א"ר שמואל בר אוני' משמי' דרב מנין לגז"ד של ציבור דאע"ג שנחתם נקרע שנאמר מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו כו' עיי"ש עכ"ל הגמ' והכה מפורש בגמרא דדוקא בישראל יש מעלה זו כמו שאמר כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו ומפרש הפסוק הטעם ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים וגו' והיינו מפני שקבלו ישראל התורה וקשה הלא איכא מודעא ואין כאן קבלה והתירוץ דהא אמרו נעשה ונשמע רק לבם לא נכון עמם כמו שנאמר ויפתוהו בפיהם כו' כן מבואר בספרים ובמדרשים ואך הלא קי"ל דברים שבלב אינו דברים ועי' במסכ' קדושין דף נ' ע"א דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני מה"ט דדברים שבלב אינו דברים ואף די"ל דבשלמא לדידן דאין אחד יודע מה שבלב חבירו לכך לא נתמכו דיני התורה אמחשבה שבלב משא"כ השי"ת חוקר לב רחמנא לבא בעי מ"מ דן בדיני התורה דדברים שבלב אינם דברים] ולכך אז בימי מרדכי ואסתר דשאלו חז"ל וכי משא פנים יש בדבר שעבדו ע"ז והשתחוו כלם לצלם והוא מז' מצות ואין מועיל המודעא משא"כ בעגל שלא עבדו רק הערב רב ושלשת אלפים שנפלו וכן בכל שאר פעמים לא עבדו כלם כמו כאן רק התי' הם לא עשו אלא לפנים כו' ר"ל דלא עבדו ע"א במחשבה והמחשבה היא עיקרו דרחמנא לבא בעי וגם ידוע מהמדרש דכבר נחתם אז הגז"ד וא"כ ממ"נ הם נתפסין דאי אזלינן בתר המחשבה א"כ הרי הגז"ד אינו נקרע כיון דאין להם קבלת התורה ואי לא אזלינן בתר המחשבה א"כ הרי עבדו ע"א לכך קבלו אז ברצון ורחמנא לבא בעי וניצלו כי הם לא עשו אלא לפנים והיינו קיימו למעלה מה שקבלו למטה ברצון ובזה י"ל קיימו עתה ברצון ובלב שלם מה שקבלו כבר בפה באמרם נעשה ונשמע ודא ודא אחת הוא כן נלפענ"ד בכונתו] דהרי נקרע הגז"ד ולא נתפסו בממ"נ ומנא ידעי שנחתם הגז"ד ש"מ שהשתמשו ברוה"ק ודו"ק והנה מה שחדשו קבלת התורה הי' ע"י מרדכי כדאיתא בספרים שהי' ניצוץ משה רבינו ועפ"ז מבואר שומר מצוה זו אסתר שהיתה עוסקת בביעור חמץ דייקא וסברה דביטול לא מהני וא"כ לדידה אין שום מקום דתהוי דברים שבלב דברים כנ"ל ולכך פשיט לה לומר אלי בסיני ולכך לא ידע דבר רע כי אינה חוששת אף לגזר (חסר תיבה) [דין] וחכם לבב יודע עת משפט זה מרדכי שהי' יודע עת משפט של עתה שהשתחוו לצלם א"כ לא מהני אלי בסיני דנתפסין בדרך ממ"נ כמ"ש שנאמר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה כל דייקא היינו אף מה שנעשה למעלה לכך קיבץ את כל היהודים לקבל עליהם ברית חדשה של התורה ברצונם והיא שעמדה להם והוא נכון בס"ד ועפ"ז מדוקדק הלשון חכם לבב שחיכם ענין הלב דרחמנא לבא בעי והבן [ומה שאמרה אלי בים עיין בתפלה למשה תהלים כ"ב. הנ"ל שכשם שבים אותו חימה החזיר על המצריים כן בקשה להחזיר מדת הדין על העמלקים וק"ל.]

פרק ד

פסוק ד

נשאלתי דכתיב ותתחלחל המלכה מאוד ותשלח בגדים ולא קבל ואח"כ שלחה התך לדעת מה זה וגו' למה לא שלחה לשאלו מקודם והנ"ל בזה דמקודם סברה שהיא איזה עת צרה ליהודים ח"ו כמו חולאים או דבר ר"ל לכך ותתחלחל ולכך שלחה בגדים להלביש כי סברה די בהצער שכבר הראה מרדכי בלבוש השק עפ"י הגמרא מסכת ברכות מ"ש ראשונים דמתרחיש להו ניסא ומ"ש אנן דלא מתרחיש לן ניסא אי משום תנוי' וכו' ואלו ר' יהודה כי הוי שליף חד מסאני הוי אתי מטרא ומבואר במסכת תענית כיון שהראה צער בנפשו די ואנן מצווח קא צווחינן וכו' ימשכי קמאי הוי מסרי נפשייהו אקדושת השם וכו' ע"כ תורף דברי הגמרא ולפ"ז קשי' דא"כ רשב"י דהוי יותר מקמאי מר"י הי' ראוי שיבטל הגזירה יותר בנקל ולמה כרכו כ"כ כרכורים בהאי עובדא דאזל עם ר"א ב"ר יוסי וכן בהאי עובדא דמסכת שבת דגזר הקיסר שמעון שגינה יהרג וע"כ צ"ל דיש חילוק בין גזירה שמימית שאיננו ע"י בעל בחירה ובין מה שהוא ע"י בעלי בחירה כמו שתירץ הזוהר בפ' השליכו אותו הבורה שהי' הכוונה למען הציל אותו מידם וכו' וא"כ בגזירת המלכות אף בקמאי הי' צריך מאוד לאפושי ברחמי עד שיענו ועפ"ז מבואר דהא מרדכי הוי מן קמאי מאנשי כנה"ג וגם מסר נפשו בכל יום על קדושת השם ית' כנודע מעובדא דהמן דלפי שעשה עצמו ע"ז לא קם ולא זע ממנו אף שהי' נגד מצות המלך וא"כ צער בעלמא די לו וכיון שראתה שלא קבל ועדיין לא נענה הבינה שהיא גזירת המלכות שלחה לדעת מה זה כנ"ל ברור ונכון בס"ד.

פסוק ט

ואת פתשגן כתב הדת אשר נתן בשושן וכו' במסכת מגילה דף י"ד בתוספת ד"ה מלמד שגילתה שוקה וכו' עיי"ש דעל קושי' הראשונה לא תירצו כלום דהאיך אותה צדיקת גילתה שוקה לפני דוד ותמי' רבה הוא והנ"ל דהא לכאורה יש לתרץ בפשיטות דכוונתה הי' לש"ש דע"י שתבער בו אהבתה יכנסו דברי' באזניו וימנע משפיכות דמים וא"כ משום פיקוח נפש הוא דעבדה דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ואפילו לנגד חיי שעה כמבואר ביומא דף פ"ה ע"א במי שנפל עליו מפולת דבמצאוהו חי מפקחין אפילו לחיי שעה וברמב"ם פ"ב מהלכות סנהדרין (לא מצאתיו שם ולדעתי צ"ל פ"ב מהלכות שבת) ובש"ע א"ח ה' שבת סי' שכ"ט סעיף ד' אך נראה ברור דעיקר קושי' התוספת הוא משום דג"ע לא הותר אף במקום פיקוח נפש כדאמרינן במס' פסחים דף כ"ה ע"א בכל מתרפאין חוץ מע"א ג"ע וש"ד וע"ש ע"ב דיהרוג ואל יעבור הוא, מיהו לכאורה ג"ז אין קושי' כ"כ דהא לא הוי הא דגילתה שוקה ג"ע ממש כיון דאין ביאת איסור דבטוחה היתה שלא תשמע לו ותנצחנו בדברי' כמו שהי' באמת אח"כ אך עדיין לא הועלנו דמ"מ הוי אביזרא דג"ע וג"כ פקוח נפש נדחה מפני' כמו שמבואר במס' סנהדרין ס"פ בן סורר ומורה דף ע"ה ע"א שם ימות ואל תעמוד בפניו ערומה ימות ואל תספר עמו אחורי גדר ומבואר שם בגמ' דלמ"ד א"א היתה ניחא ולמ"ד פנוי' היתה יש שני טעמים או משום פגם משפחה או מפני שלא יהי' בנות ישראל פרוצים בעריות משמע להדי' הא א"א אסור אף אביזרא דג"ע מדינא ואף בפנוי' אסרו משום הנך טעמים וא"כ קושי' התוספת במקומו עומד וכחומה נשגבה וזה ברור בעיני בכוונת התוס' בקושיתם דודאי לא נעלם מרבותינו בעלי תוס' הנ"ל כמ"ש אך כיון דאתינא להכי דעיקר הקושי' הוי משום דהוי אביזרא דג"ע ולא ניתן לדחות מפני פ"נ אומר באימה אחר בקשות מחילה מכבוד רבותינו בעלי תוס' דלק"מ לא מבעי' לדעת הרז"ה בפ' כ"ש ובסנהדרין פ' ב"ס דסובר דאף בג"ע לא אמרינן יהרג ואל יעבור רק במכוין להעבירו ע"ד ודאי דלק"מ וכן לסברת הר"ן בפ' כ"ש דהיכא דרוצה להנות ולהתרפאות מעבירה אסור אף באין מתכוון להעבירו ע"ד אבל באינו רוצה להנות מהעבירה שרי במקום פ"נ באין מתכון להעבירו ע"ד ג"כ לק"מ אלא אף להחולקים על הרז"ה [והר"ן] וסוברים דבג"ע אסור אף באין רוצה להנות ג"כ לק"מ דבין להרמב"ם בספר המצות שלו מצוה שנ"ג והסמ"ג לאוין קכ"ו והרא"ה בספ' החינוך מצוה קפ"ח דעובר בלאו מדאוריית' וכמו דמשמע דעת הש"ך ביו"ד סי' קנ"ז ס"ק יו"ד דאף בלא קירוב בשר דהא הוכיח הש"ך שם מהש"ס דס"פ בן סורר הנ"ל כדעת הרמב"ם הנ"ל דעובר בלאו מדאורייתא ע"כ לא ניתנה לדחות מפני פ"נ כיון דהוי לאו דג"ע עיי"ש ואף אם איתא דאף הרמב"ם ל"ק רק בקירוב בשר וכמו דמשמע מלשונו בפכ"א מהל' א"ב הביאו הש"ך שם בסוף ס"ק הנ"ל עיי"ש א"כ קשה מאי ראי' מייתי הש"ך מס"פ בס"ו הא שם לא הוי קירוב בשר בלל דהא לא התירו התם אף לספר עמה אחורי גדר או לעמוד לפניו ערומה א"ו דדעת הש"ך שם כמ"ש דאף בלא קירוב בשר הוי לאו דאורייתא בפעולות זרות וצ"ל דהא דכתב הרמב"ם שם בה' א"ב ונהנה בקירוב בשר היינו וא"ו המחלקת ור"ל או נהנה בק"ב וכן כתב הבית הלל בא"ע סי' כ' סעיף א' עיי"ש ובין להרמב"ן דס"ל דאין לוקין מה"ת רק בביאה או בהעראה ולדידי' ע"כ צ"ל בהש"ס דפ' ב"ס הנ"ל דאף באביזרא דג"ע דרבנן לא ניתן לדחות מפני פ"נ אצל ערוה דעיקרה דאורייתא כגון בא"א רק בפנוי' דעיקרו דרבנן צריך הש"ס להעמיד סניגורין על מה דהעמידו דבריהם במקום פ"נ והבן, מ"מ לכ"ע דברים הללו אינם אסורין במקום פ"נ רק כשעושה כן משום חיבת ביאה ודרך תאוה וכמו שהוכיח הש"ך שם דאף הרמב"ם מודה דאין איסור רק כעין זה עיי"ש וראי' ברורה לדבריו דהרי אמרו ימות ואל יספר עמה אחורי הגדר ומה איסור ערוה יש בזה אף דאמרו קול באשה ערוה היינו קול ניגונה אבל קול דיבורה שרי עי' בש"ע א"ח סי' ע"ה ס"ג ובמ"א שם ס"ק וא"ו ובש"ע אה"ע סי' כ"א ס"ק א' ועי' שם בספר בית הלל סי' הנ"ל שהאריך בזה וע"כ צ"ל דכיון דעביד משום תאוה אסור וזה כש"כ ממ"ש שם הב"ה בשם הרשב"א לישב דברי הגמ' במס' קדושין דף ע' ע"א שם נשדר מר שלמא לילתא א"ל הכי אמר שמואל קול באשה ערוה דהדיבור שתשיב על שישאל על שלומה הוא דיבור של חיבה לכך אסור עיי"ש א"כ ק"ו בן בנו של ק"ו כאן בש"ס דס"פ בן סורר ומורה דהסיפור בא כאן לשם חיבה ותאוה למלאות תאותו בזה דאסור א"כ הרי מבואר דעיקר האיסור משום דעביד משום תאוה וזה ברור ואף בדברים האסורין מדרבנן (מן הסתם) אבל היכא דלא עביד משום תאוה (מ"מ) לא נאסר במקום פ"נ כמ"ש הש"ך שם בס"ק הנ"ל לענין משוש דפק באשתו נדה ואף דהש"ך לשיטתו אזיל דסובר דלא נאסר בחולה רק האסור מדאורייתא וא"כ היכא דלא עביד משום תאוה דליכא איסור דאורייתא לכ"ע אף להסוברים דנגיעת ערוה דאורייתא, לכך מתיר שפיר במשוש דפק הנ"ל אבל להרמב"ן דמוכרח אליבי' דאף ג"ע דרבנן אינו נדחית מפני פ"נ א"כ לכאורה י"ל דאף זה אסורה דהא מדרבנן ודאי אסור קריבה דג"ע כה"ג או נגיעת נדה אף דלא עביד משום תאוה מיהו ג"ז אינו דהא הב"י בסי' קצ"ה כתב דמדברי תשובת הרמב"ן בסי' קכ"ז משמע דמתיר למשש הדפק באשתו נדה בחולה מסוכן אך לדעת הרמב"ם דסובר דנגיעה ערוה אסור מה"ת נסתפק הב"י בנדון הנ"ל וע"ז השיג הש"ך בסי' קנ"ז ס"ק הנ"ל ובס"ס קצ"ה בס"ק כ' וכתב דאף להרמב"ם אינו אוסר מה"ת כשאינו עושה משום תאוה עיי"ש א"כ עכ"פ נשמע דעת הרמב"ן דמתיר בחולה מסוכן נגיעת נדה והרי איהו ע"כ דסבירא לי' דאף מידי דרבנן אינו נדחית מפני פ"נ א"ו כמו שכתבתי הוא הברור דכ"ע מודו דהא דנדחה פ"נ מפני אביזרא דג"ע היינו דוקא אם הוא מחמת תאוה, ואף גם אם נימא דלא כדעת הש"ך רק דלהרמב"ם מה"ת אסור אף באינו עושה דרך חיבה וכמ"ש הב"ש בא"ע סי' כ' דכן מבואר להדי' בתשובת הרמב"ן דכן הוא להרמב"ם מ"מ נראה ברור דהא דאינו נדחה מפני פ"נ היינו דוקא אם עביד מחמת תאוה דאז יש בה חומרא דג"ע משא"כ כשאינו עושה דרך חיבה כלל ואין בו שום סרך תאוה רק דאעפ"כ אסרה התורה לא הוי רק כשאר עבירות והבן כי סברה נכונה הוא מאוד לענ"ד, רק דביאה א"א בלא תאוה אבל אביזרא דג"ע ודאי דיש לחלק בין מחמת תאוה או לא כנ"ל ברור, ועי' במנחת יעקב ס"ס קצ"ה שמפקפק ג"כ על הש"ך ועי' בכו"פ שם סי' הנ"ל שמסכים לדברי הש"ך מחמת הראי' שמביא מהא דממשמשין הרופאים דפקי שאר נשים ואין מוחה בידם ודוחה דחיית המנ"י בדברים של טעם ודבריו נכונים וברורים וכ"כ שם בספר סדרי טהרה דדברי הש"ך נכונים עיי"ש, ומיהו לפמ"ש אין מזה ראי' בלא רפואה דאין אסור להרמב"ם מה"ת והבן, ועיין שם בסי' ס"ט מה דמרעיש שם על הש"ך והב"י והרמ"א והרמב"ן דסוברים דמה דאסור רק מדרבנן בג"ע נדחה משום פ"נ והקשה דימות ואל תספר עמו מאחורי גדר וכשאר ג"כ בתמי' קיימת על הר"ן פ' כ"ש ופ' אין מעמידין ונ"י בס"פ ב"ס דמשמע מדבריהם דכלהו דהוי מדאורייתא משום לאו דלא תקרבו ולמה יאסור מדאורייתא עיי"ש והנה לפמש"ל לעיל לק"מ דודאי דעת הש"ך להרמב"ם וכן דעת הנ"י והר"ן דכל פעולה ואיזה קריבה אפי' דיבור שהוא מחמת חיבה ותאוה נכלל בלאו זה ויש לו פנים בהלכה כמ"ש לעיל מהא דקדושין דף ע' וממילא דג"כ ל"ק על הפוסקים דפסקו דערוה דרבנן נדחה מפני פ"נ מהא דאל תספר עמו אף דשם ג"כ לא הוי רק מדרבנן להרמב"ן ודלא כהרמב"ם והר"ן והנ"י והש"ך דע"כ לא התיר הרמב"ן אלא היכא דבמלאכתו הוא עוסק דאז אין לו דין ג"ע רק כדין שאר עבירות דרבנן ונדחה עכ"פ מפני פ"נ וזה ברור, והש"כ דסובר בפשיטות בסי' קנ"ז שם דבערוה דרבנן תמיד יעבור ואל יהרג ל"ק עליו דהא איהו דסובר כהרמב"ם וכהר"ן וכהנ"י וא"כ לדידי' דאורייתא הוי לכך אמר שם הש"ס שפיר בשלמא בא"א שפיר ומהא דמסיק שם הש"ס דאף בפנוי' אסור וכן פי' הרמב"ם בפ"ה מהל' יסודי התורה הל' ט' ל"ק על הש"כ כמו שהקשה בספר סדרי טהרה דהתם מפרש שם הש"ס משום מגדר מילתא אבל באונס דפ"נ דליכא משום מגדר מילתא י"ל שפיר דמותר וכמ"ש הב"ש באה"ע שם בסי' כ' ס"ק א' וכן הוא להדי' בחדושי הר"ן בסנהדרין ס"פ בן סורר וכ"כ שם בס' סדרי טהרה הנ"ל בעצמו דל"ק על הר"ן מטעם זה עיי"ש וכן הוא בבעל המאור בסנהדרין וע"ש בב"ש סוף ס"ק הנ"ל מ"ש שם דעמידה עמה אחורי הגדר הוא האיסור עיי"ש והנה לדינא מסיק שם בס' ס"ט דיש לסמוך על פוסקים המקילין לשמשה ולשמש הדפק ולענ"ד הוא הברור ואין חולק בדבר דהיכא דאין עושה משום תאוה וחימוד כלל ודאי דלא נאסר במקום פ"נ מכח סברה שכתבתי רק הב"י נסתפק בזה ויפה פסק הרמ"א, רק בנדון אם ערוה דרבנן נדחה מפני פ"נ וכן אם לדעת הרמב"ם הוי מה"ת כשאין עושה דרך תאוה יש בזה עיון רב ועי' במ"ל פ"ה מה' יסודי התורה הלכ' ב'.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה