אור ברסלב
ישמח משה על נך אסתר › פרק ז

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

אסתר · פרק ז

פרק ה

פסוק ג

תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי ע"פ מה ששמעתי בדברי אחשורוש מה שאלתך ומה בקשתך שהן דברי חריצות מהמלך שמסתמא יש לה איזה שאלה ולא בקשה ואמר שתגיד שתיהן ע"כ וכן עשתה כדבריו שבאמת היתה רוצה לשאול על נפשה שסבורה היתה שאם תשאל על עמה לא יכנסו דברי' באזני המלך כי הוא שונא להם כמשל של בעל התל ובעל החריץ רק תשאל על נפשה הואיל והגזירה כללית גם לה נוגע ויחרד המלך לרוב אהבתה וממילא יתבטל הגזירה דלא שייך נשיאות פנים אם הגזירה קיימת כמו שהי' בושתי שלא הצילה מדין רוב אהבתה וא"כ ממילא דינצלו כל העם אבל המבוקש בלבה הוא על עם הקודש דלא חששה כלל על עצמה לנגד אהבת עם ה' וכן אמרה לו תנתן לי נפשי הוא בשאלתי ועמי הוא בבקשתי ובזה הראתה גודל הצער שיש לה על אבוד עמה והבן כי באמת נמכרנו אני ועמי ואין להציל אותי רק בהבטל הגזירה מכל וכל והבן כי תקנה כל החששות במה שאפשר לתקן כי חששה שאם לא תשאל רק על עצמה ותאמר שאין לה מבוקש אחר כי פן יאמר המלך שיצילה באיזה תחבולה לכך גילתה לו האמת שידע כמה צער יגיע וכי טוב מותה מחיים ועדיין חששה שלא יהי' זה בגדר כל המוסף גורע שלא יכנס זה לאזני המלך בחשבו שאחר זמן מועט תשכח הצער מרוב תענוגי בית המלך לזה אמרה לו כי נמכרנו אני ועמי כי באמת גם עלי יעבור הכוס והבן.

פסוק ה

ויאמר המלך וכו' מי הוא זה וכו' אשר מלאו לבו לעשות כן וכו' והמלך קם בחמתו ממשתה היין וכו' הנה קשה כי נכתב ברצון אחשורוש ואח"כ כעס על המן והנ"ל כפשוטו כי לא הי' כוונת אחשורוש להכרית אומה שלימה כי מלכותא קטיעא קרו לי' רק כיון לאבד כמה וכמה אלפים דהיינו להרוג יום אחד כמו שנעשה אח"כ בעמלקים ולכך לא אמר לאחשורוש רק לאבדם דהיינו לאבד יהודים ח"ו אבל לא הכל אבל בדבריו ומחשבתו נאמר את כל היהודים והי' משמע ביאור הכתב כי רק היום המוגבל הוא להכין עצמם על יום ההוא שיתחילו אז אבל לגמור אח"כ עד כלותם ולא כתב זאת בפירוש לפי שנתיירא והיינו דכתיב ונשלוח ספרים וכו' את כל היהודים ביום אחד והוא סותר א"ע דאולי לא יכלו ביום אחד לכך אמר פתשגן הכתב ר"ל ביאור הכתב להנתן דת וכו' להיות עתידים ליום הזה דהיינו דיום זה הוא רק שאז יהיו עתידים אבל לגמור גם אח"כ והיינו מ"ש סופרי המלך כפי אשר ציוה המן והדרך הוא שיש ממונים קטנים שעושים ביאור ועשה עצמו כאלו לא ידע כדי שאם יוודע למלך יאמר שהם טעו בפירוש ועפ"ז יתבארו הפסוקים ויגד לו מרדכי את אשר קרהו כו' אשר אמר המן לשקול כו' לאבדם ואת פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן כו' להראות לאסתר כו' לבא אל המלך כו' קישור הפסוקים והדיקדוקים רבו כמו רבו ועפ"ז מבואר כיון שמרדכי ידע שצריך להיות מכוסה בטבע צריך להראות לה אופן ביאתה למלך במה תוכל לבטל הגזרה כי ידעו כי כתב אשר נכתב ונחתם בשם המלך אין להשיב ע"כ א"ל את פרשת הכסף אשר אמר המן למלך ביהודים לאבדם ואת פתשגן כתב הדת נתן לו ר"ל שתראה איך שהביאור הנ"ל סותר למה שאמר המן למלך ועפ"ז יש מבוא שיבטל המלך הגזירה שנעשה ברמי' והיינו לצוות עלי' לבא אל המלך והבן אבל באגרת השנית מבואר אשר נתן המלך וכו' ביום אחד וכו' משמע שנתן להם רק יום אחד והא דאמר את כל חיל היינו מי שבא לידם (אף שר) או שופט ולכך אמר פתשגן הכתב ר"ל ביאור הכתוב וכו' ליום הזה וכו' להנקם מאויביהם דייקא ר"ל רק ביום הזה ינקמו מאויביהם וע"כ נאמר במרדכי ואת פתשגן כתב הדת ר"ל ביאור הכתב אשר נתן להשמידם דייקא נתן להראות לאסתר דהיינו שהוא כתב ביאור הכתב והבן כי נכון ואמת הוא בס"ד.

וע"כ לא נעשה בע"ז הוא המן דין הזמה כראוי כי ראוי לעשות כאשר זמם כמו שנאמר ישוב מחשבתו וכו' ועוד כי הוא עד שקר העד במלשינות מלמטה ושרו למעלה כי הם לא עשו אלא לפנים ומתוך אונס ע"כ עוד חזון למועד והבן.

וז"ש הפסוק וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ר"ל שיהי' רק התחלה אבל עוד יגמורו ולכך קבלו עליהם כי אם הי' נגמר מה שעבר אין ומפרש הטעם כי המן בן המדתא וכו' צורר כל היהודים דייקא וכו' חשב לאבדם וקאי על כל היהודים דסמיך לי' ונקדים לבאר אף דדין הזמה נאמר רק בישראל ועוד הא אמרינן בריש מס' אבות גבי בן גרושה ובן חלוצה לו ולא לזרעו ועיין מ"ש שם מ"מ הא איתא בנזיר דף ס"ג ע"א דלהחמיר מחמרינן על העכו"ם עיי"ש ברש"י ד"ה לאתוי' מופלא וכו' וה"נ דרשינן לאחיו הוא לו דוקא משא"כ בעכו"ם כל מה שיזם והבן וכמו דדרשינן מרעהו ועי' ביבמות דף פ"ז ע"א דמיעוטא דקרא לא קאי רק על המפורש והבן זה.

וז"ש הכתוב ובבואה ר"ל אסתר והדוגמא שהיא השכינה כ"י לפני המלך מלכו של כל העולמות ית"ש אמר עם הספר ר"ל כאשר מבואר בתוה"ק דין הזמה והיינו ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים דייקא על ראשו וא"כ עדיין לא נגמר וש"ת לו דוקא לזה אמר דזה ודאי אינו דהא ותלו אותו ואת בניו על העץ א"ו כמ"ש וא"כ לא נגמר דין הזמה ולכך הוא רק החלו כמ"ש.

ויש עוד מכוון בפסוק זה חשב על היהודים לאבדם והפיל פור וכו' להומם ולאבדם כו' כי אותו רשע מה ראה לשטות זה להשהות כ"כ אך מחשבתו הי' לאבדם גם מעוה"ב וחישב כי אריכות הזמן אין מן הסבל וכל אדם אינו עומד במדרגה הגדולה תמיד וע"כ ישתמדו ח"ו שסבורין שינצלו והיינו להומם לשון מהומה בלבול הדעת ופחד כ"כ זמן זמנים טובא ועי"כ יאבדם והבן ועפ"ז י"ל כי המצוה כאמר בתוה"ק תמחה את זכר עמלק מתחת השמים דייקא אבל עכשיו שחישב לאבדם גם משמים ממעל א"כ גם דין הזמה כן הוא והיינו ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על ראשו דייקא דהיינו הראש והשר שלו בשמים ממעל והבן א"י דהמן הוא שורש עשו וידוע דראשו מונח בעטפי' דיצחק כידוע והאר"י ז"ל דראשו בקדושה וע"כ נאמר כי ציד בפיו והבן כי הוא נפלא בס"ד.

ועפ"ז יתורץ קושית התוס' [במגילה דף ז'] על רבא בהא דאמר לבר מדשמואל דלית לי' פירכא [דלשמואל מי ליכא פירכא דהא רבא הוא דאמר בשבת דף פ"ח שקבלו שנית בימי אחשורוש אלמא דאיצטריך קרא לדרשא אחרינא עכ"ד.] כי יש ליתן טעם על דהדר קבלוה ולישב ג"כ קושית התוס' האיך היו אנוסים הא אמרו נעשה ונשמע ע"פ מ"ש בהמדרש בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע נעקר יצה"ר מלבן [בישמח משה פ' יתרו בד"ה עוד יש לישב מדוע כפה עליהם הר כגיגית כי לפי שבעת התפשטות הגשמיות וחושק ומתאוה לעבודתו ית"ש אין פלא הלא יש אלפי אלפים משרתי עליון אך העיקר כי קרוץ מחומר ומתגבר ולוחם עמו בחזקה לעשות רצון קונו ע"ז ניתנה התורה וזה החשיבות לפני השי"ת ולזה לא הספיק השי"ת בהרצון של נעשה ונשמע כי אז הי' מתלהבים כמה"ש והרושם הראשון קיים לדורות, ונמצא כשיהי' החומר מתגבר לא יעבדו כלל לכך רצה שיעבדו בכפי' וזה כוונת המדרש בשעה שאמרו ישראל נו"נ נעקר יצה"ר מלבן ועי"ז הוצרך לכפות הר כדי שיעבדו בכפי' ובמלחמת היצר עכ"ד בשינוי לשונו עיי"ש] והנה לפ"ז ודאי בעת שאין יצה"ר שולט רצוננו לעשות רצונו ית' ועל אופן זה רצו לקבל ברצון אבל לא ללחום תמיד יומם ולילה לא יחשה עם המלך זקן וכסיל וע"ז הכריחם והבן והנה ידוע כי הוא שטן הוא יצה"ר והנה כאשר הוסכם למעלה להעביריהו ומסתמא הוחלש אז עכ"פ ונראה שאז ביטלו יצרא דע"ז דידוע דמרדכי הי' מאנשי כנה"ג והם בטלו אותו כדאיתא במסכ' יומא והוא המקור כדאמר מנשה המלך בחלמא אלו הוית התם כדאיתא בסנהדרין וגם יצרא דעבירה קליש מאז כדאיתא שם במסכ' יומא ולכך הדר קבלו' מרצון והיינו קיימו מה שקבלו כבר וקיימו למעלה מה שקבלו למטה במה שהוחלש כחו יכלו לקיים קבלתן דבאמת מדרשת הפסוק לא נשמע רק קיימו למעלה מה שקבלו למטה דשייך לומר קיימו וקבלו דהיינו קיימו למעלה וקבלו למטה והבן זה אבל קיימו מה שקבלו כבר אינו ביאור לשון הפסוק הנ"ל רק דהוא ממילא והבן כי נכון הוא בס"ד ומוכח דברוה"ק נאמר דאל"כ מנא ידעו דבר זה וא"כ מיושב קושית התוס' על הא דרבא והיינו ע"כ קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור על כל דברי האגרת הזאת ר"ל שזה חשוב יותר מכל דברי האגרת הזאת שכמה ניסים היו ולא נקרא ע"ש אחד מהן והיינו ומה ראו על ככה רק הוא ע"כ שנתבאר למעלה כי הפור הי' להומם כנ"ל ומזה נצמח שורש הישועה בדין הזמה כנ"ל והיינו ומה הגיע אליהם מזה קיימו וקבלו כמו שדרשו רז"ל והבן כי נכון הוא בס"ד.

ועפ"ז יתבאר מה שאמרה אסתר אלי אלי למה עזבתני ודרשו רז"ל אלי בים אלי בסיני והיינו שבים הי' השגחת הבורא עליהם על קיומן בעוה"ז שלא להטביען ובסיני על חיי עוה"ב ולשני דברים אלו הוצרכה לבטל מחשבת המן והבן והנה נחזי אנן כי אסתר לא היתה רוצה לבא אל המלך רק מרדכי ציוה עלי' שתבא והנה מובן כי היא חשבה שהישועה לא יהי' בדרך הטבע רק באתגלי' יהי' נידון בהזמה ורוח הטומאה יעביר מן הארץ ונגלה כבוד ה' אבל מרדכי ידע כי עדיין לא בא העת ויום נקם בלבי ודרשו רז"ל ללבי גליתי ומבואר בזוה"ק להני דבלבא תליין ועפ"ז מבואר המדרש שומר מצוה לא ידע דבר רע זו אסתר שהיתה שומרת מצות הבורא וצווחה איך אבא אל המלך אשר לא כדת של תורה עד עכשיו באונס וכו' כמו דאיתא במס' מגילה לא ידע דבר רע שלא דאגה לדבר רע הוא גזירת המן היינו שהיתה מתפללת וסבורה שתהי' הגאולה השלימה והוא חבלי משיח שהוא במסירת והיינו שהיתה עוסקת בביעור חמץ כנודע דהוא השאור שבעיסה וע"ז מרמז ענין ביעור חמץ אבל חכם לב דייקא דהיינו דבלבא תלי' שהי' יודע עת משפט שעתיד להשפט כמו שאמרו רז"ל במס' מכות דף י"ב ע"א שיטעה לבצר בין לבצרה ולכך ידע כי לא עתה העת רק צ"ל ע"י הטבע שנאמר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה אף למעלה והבן.

ועפ"ז יש לבאר אמרם חייב לבסומי וכו' כי הס"א מקור היגון, והקדושה מקור השמחה ואני בה' אעלוזה כתיב והנה יש לדבק מתוך שמחה בהבורא ב"ה וב"ש ולכרות ברית חדשה עד שרוח הטומאה יעביר ממנו דכל אדם הוא עולם בפ"ע והיינו עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי בבחינתו דהיינו שכבר אין רע בעולמו ורק טוב נמצא ואין בחירה נמצאת כלל לבחור ברע והבן וכל מ"ש הוא נכון מאוד בס"ד.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה